רשע

 

ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים, ויאמר לרשע למה תכה רעך. (שמות ב יג)

וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אליהם חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. (שם ט כז)

לא תשא שמע שוא, אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס... מדבר שקר תרחק, ונקי וצדיק אל תהרג כי לא אצדיק רשע. (שם כג א וז)

וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם, פן תספו בכל חטאתם. (במדבר טז כו)

כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום, והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע. והיה אם בן הכות הרשע, והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר. (דברים כה א)

פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלקינו ללכת לעבוד את אלהי הגוים ההם, פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה. והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך, למען ספות הרוה את הצמאה. לא יאבה ה' סלח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה, ומחה ה' את שמו מתחת השמים. והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה. (דברים כט יז)

כן יאבדו כל אויביך ה' ואהביו כצאת השמש בגבורתו, ותשקט הארץ ארבעים שנה. (שופטים ה לא)

ויאמר אלישע חי ה' צב-אות אשר עמדתי לפניו כי לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נשא, אם אביט אליך ואם אראך. (מלכים ב ג יד)

יוחן רשע בן למד צדק בארץ נכחות יעול, ובל יראה גאות ה'. ה' רמה ידך בל יחזיון, יחזו ויבושו קנאת עם אף אש צריך תאכלם. (ישעיה כו י)

אין שלום אמר ה' לרשעים. (שם מח כב)

והרשעים כים נגרש, כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט. (שם נז כ)

...עני ואביון הונה, גזלות גזל חבול לא ישיב, ואל הגלולים נשא עיניו תועבה עשה. בנשך נתן ותרבית לקח וחי, לא יחיה את כל התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו יהיה. (יחזקאל יח יב)

והרשע כי ישוב מכל חטאתיו אשר עשה ושמר את כל חקותי ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות. (שם שם כ)

ואתה בן אדם אמור אל בני עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, וצדיק לא יכול להחיות בה ביום חטאתו... ובאמרי לרשע מות תמות, ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה. חבול ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול, חיו יחיה לא ימות. כל חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו, משפט וצדקה עשה חיה יחיה. (שם לג יב)

על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט, כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל. (עובדיה א ד)

טהור עינים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל, למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו. ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו... (שם שם יג)

ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלקים לאשר לא עבדו. כי הנה היום בא בוער כתנור, והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש, ולהט אותם היום הבא אמר ה' צב-אות אשר לא יעזב להם שורש וענף... ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, ביום אשר אני עשה אמר ה' צב-אות. (מלאכי ג יח)

לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח. על כן לא יקומו רשעים במשפט, וחטאים בעדת צדיקים. כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד. (תהלים א ד)

כי הלל רשע על תאות נפשו, ובוצע ברך ניאץ ה'. רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלקים כל מזימותיו. יחילו דרכיו בכל עת מרום משפטיך מנגדו, כל צורריו יפיח בהם. אמר בלבו בל אמוט, לדור ודור אשר לא ברע, אלה פיהו מלא ומרמות ותוך, תחת לשונו עמל ואון. ישב במארב חצרים במסתרים יהרוג נקי, עיניו לחלכה יצפונו... אמר בלבו שכח א-ל, הסתיר פניו בל ראה לנצח. קומה ה' א-ל נשא ידך, אל תשכח ענוים, על מה ניאץ רשע אלקים, אמר בלבו לא תדרוש... שבור זרוע רשע ורע תדרוש רשעו בל תמצא... (שם י ב)

שמרני כאישון בת עין, בצל כנפיך תסתירנו. מפני רשעים זו שדוני, אויבי בנפש יקיפו עלי. חלבמו סגרו פימו דברו בגאות. אשורנו עתה, סבבוני עיניהם ישיתו לנטות בארץ, דמיונו כאריה יכסוף לטרף, וככפיר יושב במסתרים, קומה ה' קדמה פניו הכריעהו, פלטה נפשי מרשע חרבך... (שם יז ט)

פני ה' בעושי רע, להכרית מארץ זכרם... תמותת רשע רעה ושונאי צדיק יאשמו. (שם לד יז)

דום לה' והתחולל לו אל תתחר במצליח דרכו, באיש עושה מזמות. הרף מאף ועזוב חמה, אל תתחר אך להרע. כי מרעים יכרתון, וקוי ה' המה יירשו ארץ. ועוד מעט ואין רשע, והתבוננת על מקומו ואיננו... זומם רשע לצדיק, וחורק עליו שניו... חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך. חרבם תבוא בלבם, וקשתותם תשברנה. טוב מעט לצדיק, מהמון רשעים רבים. כי זרועות רשעים תשברנה, וסומך צדיקים ה'... לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן... ראיתי רשע עריץ, ומתערה כאזרח רענן. ויעבר והנה איננו ואבקשהו ולא נמצא... ותשועת צדיקים מה' מעוזם בעת צרה. ויעזרם ה' ויפלטם יפלטם מרשעים ויושיעם כי חסו בו. (שם לז ז והלאה)

ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי, ותשא בריתי עלי פיך. ואתה שנאת מוסר, ותשלך דברי אחריך. אם ראית גנב ותרץ עמו, ועם מנאפים חלקך, פיך שלחת ברעה, ולשונך תצמיד מרמה. תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי. אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך, ואכיחך ואערכה לעיניך. בינו נא זאת שוכחי א-לוה, פן יטרוף ואין מציל. (שם נ טז)

אמר נבל בלבו אין אלקים, השחיתו והתעיבו עול אין עושה טוב. אלקים משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל, דורש את אלקים. כלו סג יחדו נאלחו, אין עושה טוב אין גם אחד... (שם נג ב)

זורו רשעים מרחם, תעו מבטן דוברי כזב. חמת למו כדמות חמת נחש, כמו פתן חרש יאטם אזנו. אשר לא ישמע לקול מלחשים חובר חברים מחוכם. אלקים הרס שינימו בפימו מלתעות כפירים נתוץ ה'. ימאסו כמו מים יתהלכו למו, ידרוך חציו כמו יתמוללו... ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע. (שם נח ד)

איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און, להשמדם עדי עד. ואתה מרום לעולם ה'. כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און... (שם צב ז)

בני אם יפתוך חטאים אל תובא. אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם, נצפנה לנקי חנם. נבלעם כשאול חיים, ותמימים כיורדי בור. כל הון יקר נמצא, נמלא בתינו שלל, גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו. בני אל תלך בדרך אתם, מנע רגלך מנתיבתם. כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם... (משלי א י)

אדם בליעל איש און, הולך עקשות פה. קורץ בעינו מולל ברגליו, מורה באצבעותיו. תהפוכות בלבו חורש רע, בכל עת מדנים ישלח. על כן פתאום יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא... (משלי ו יב)

ברכות לראש צדיק, ופי רשעים יכסה חמס. זכר צדיק לברכה, ושם רשעים ירקב... מקור חיים פי צדיק, ופי רשעים יכסה חמס... פעולת צדיק לחיים, תבואת רשע לחטאת... כסף נבחר לשון צדיק, לב רשעים כמעט. שפתי צדיק ירעו רבים, ואוילים בחסר לב ימותו... מגורת רשע היא תבואנו, ותאות צדיקים יתן. כעבור סופה ואין רשע, וצדיק יסוד עולם... יראת ה' תוסיף ימים, ושנות רשעים תקצורנה. תוחלת צדיקים שמחה, ותקות רשעים תאבד... צדיק לעולם בל ימוט, ורשעים לא ישכנו ארץ... שפתי צדיק ידעון רצון, ופי רשעים תהפוכות. (שם י ו והלאה)

צדיק מצרה נחלץ, ויבא רשע תחתיו... בטוב צדיקים תעלץ קריה ובאבד רשעים רנה. בברכת ישרים תרום קרת, ובפי רשעים תהרס... (שם יא ח)

נפש רשע איותה רע, לא יוחן בעניו רעהו. בענש לץ יחכם פתי ובהשכיל לחכם יקח דעת. משכיל צדיק לבית רשע, מסלף רשעים לרע... (שם כא י)

ברבות צדיקים ישמח העם, ובמשל רשע יאנח עם. איש אהב חכמה ישמח אביו, ורעה זונות יאבד הון... יודע צדיק דין דלים, רשע לא יבין דעת... מושל מקשיב על דבר שקר, כל משרתיו רשעים... ברבות רשעים ירבה פשע, וצדיקים במפלתם יראו... תועבת צדיקים איש עול, ותועבת רשע ישר דרך. (שם כט ג)

כל ימי רשע הוא מתחולל, ומספר שנים נצפנו לעריץ. קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו. לא יאמין שוב מני חושך, וצפוי הוא אלי חרב. נודד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך. יבעתוהו צר ומצוקה, תתקפהו כמלך עתיד לכידור. כי נטה אל א-ל ידו, ואל ש-די יתגבר. ירוץ אליו בצואר, בעבי גבי מגיניו. כי כסה פניו בחלבו, ויעש פימה עלי כסל... (איוב טו כ)

זה חלק אדם רשע עם א-ל, אשר עם ש-די לא אכחד. הן אתם כלכם חזיתם, ולמה זה הבל תהבלו. זה חלק אדם רשע עם א-ל, ונחלת עריצים מש-די יקחו. אם ירבו בניו למו חרב, וצאצאיו לא ישבעו לחם. שרידיו במות יקברו, ואלמנותיו לא תבכינה. אם יצבר כעפר כסף, וכחומר יכין מלבוש, יכין וצדיק ילבש, וכסף נקי יחלוק... תשיגהו כמים בלהות, לילה גנבתו סופה. ישאהו קדים וילך, וישערהו ממקומו, וישלך עליו ולא יחמול מדיו ברוח יברח. ישפוק עלינו כפימו, וישרוק עליו ממקומו. (שם כז י)

אל תרשע הרבה ואל תהי סכל, למה תמות בלא עתך. (קהלת ז יז)

ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו, גם זה הבל. אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע... טוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים, כצל אשר איננו ירא מלפני אלקים... (שם ח י, וראה עוד רשע וטוב לו)

ויצא אל פניו יהוא בן חנני החוזה ויאמר אל המלך יהושפט, הלרשע לעזור ולשונאי ה' תאהב, ובזאת עליך קצף מלפני ה'. (דהי"ב יט ב)

ואחרי כן אתחבר יהושפט מלך יהודה עם אחזיה מלך ישראל, הוא הרשיע לעשות... ויתנבא אליעזר בן דודוהו ממרשה על יהושפט לאמר, בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך, וישברו אניות ולא עצרו ללכת אל תרשיש. (שם כ לה)

ואיש האלקים בא אליו לאמר המלך אל יבוא עמך צבא ישראל, כי אין ה' עם ישראל כל בני אפרים... (שם כה ז)

זהר:

אבל אם הוא מחכה עד שיגמרו קדושא דסדרא, אותם הרשעים שבגהינם מצדיקים עליהם את הדין של הקב"ה והם מקיימים על האדם ההוא את כל הברכות שאומרים הצבור... (הקדמה רנט)

אמר ר' יוסי וכי רע אינו רשע, עד שאתה אומר שהשם רע מיוחד למוציא זרעו לבטלה, אמר לו, לא, רשע הוא אפילו אם מרים ידו על חבירו, ואף על פי שלא עשה לו כלום נקרא רשע. כמו שכתוב, ויאמר לרשע למה תכה רעך, הכיתה לא כתיב, (שיהיה משמע שכבר הכה אותו), אלא כתוב תכה, שמשמע שעוד לא הכה אותו, ואף על פי כן קראו רשע.

אבל רע אינו נקרא אלא המשחית דרכו, ומטמא את עצמו, ומטמא את הארץ, ונותן כח ועצמה לרוח הטומאה הנקרא רע. שכתוב רק רע כל היום, ואינו נכנס בהיכל ה', ואינו רואה פני השכינה, משום שבחטא זה מסתלקת השכינה מן העולם... (בראשית ב שצה)

בצדיקים שמותיהם גורמים להם טוב, וברשעים שמותיהם גורמים להם רע, כי בנח כתוב ונח מצא חן בעיני ה', (שנתהפכו האותיות לטוב), בער בכור יהודה נתהפכו האותיות לרע, רע בעיני ה'. (שם תלה)

אבל ברשעים מה כתוב, דרך רשעים באפלה, לא ידעו במה יכשלו, ולא ידעו, וכי אינם יודעים, (במה יכשלו, ומשיב) אלא הרשעים הולכים בדרך עקום בעולם הזה ואינם רוצים להסתכל שעתיד הקב"ה לדון אותם בעולם האמת, ויביאם בדינו של גיהנם, והם צועקים (בגיהנם) ואומרים ווי לנו שלא הטינו אזנינו ולא האזנו למצותיו בעולם הזה, ובכל יום ויום אומרים ווי הזה. (שם תמז)

כעין זה הם הרשעים (דהיינו דור ההפלגה) שיצאו מדרך המתוקן, (מקדמונו של עולם), והלכו בלי תקון כשכורי יין, שנתדבקו בבינה דקליפה כנ"ל, ויצאו מדרך הישר לדרך מעוות, (דהיינו להבקעה בארץ שנער, שהיא הפגם שמצאו שם כנ"ל), מהו הטעם, משום כי השקט לא יוכל, כי העקמימות שבדרכם (שהיא הפגם שמצאו בה) גרמה להם ללכת בלי תקון ובלי השקט, עד שאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וכו', (דהיינו שבנו את חו"ב של הקליפות כנ"ל)... (נח שמ, ועיין שם עוד)

תא חזי, כמו שהרשעים הם קשי עורף בעולם הזה, כן אפילו בשעה שעומדים לצאת מעולם הזה מקשים עורף, משום זה, אשרי הוא האדם, הלומד בעולם הזה דרכיו של הקב"ה כדי ללכת בהם, והרשע, אף על פי שמסתכל באלו הצדיקים הוא מקשה ערפו ואינו רוצה ללמוד מהם.

ומשום זה יש לו להצדיק לאחוז בו, ואף על פי שהרשע מקשה ערפו, לא יעזוב אותו, ויש לו להחזיק אותו בידו ולא ירפה ממנו, כי אם ירפה ממנו ילך ויחריב העולם.

תא חזי מן אלישע שדחה לגחזי, וכן באברהם, כל זמן שהיה לוט עמו, לא נתחבר עם הרשעים, כיון שנפרד ממנו, מה כתוב, ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן, וכתיב ויאהל עד סדום ומה כתוב אחריו, ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, הרי שנתחבר עם הרשעים. (לך נד)

אמר רבי, מצוה לו לאדם להתפלל על הרשעים, כדי שיחזרו למוטב, ולא יכנסו לגיהנם, דכתיב ואני בחלותם לבושי שק וגו', ואמר רבי אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים שיסתלקו מן העולם, שאלמלא סלקו הקב"ה לתרח מן העולם כשהיה עובד ע"ז, לא בא אברהם אבינו לעולם, ושבטי ישראל לא היו, והמלך דוד, ומלך המשיח, והתורה לא נתנה, וכל אותם הצדיקים והחסידים והנביאים לא היו בעולם. אמר ר' יהודה, כיון שרואה הקב"ה שלא נמצא ברשעים כלום מכל אותם הענינים, מה כתיב, ויבאו שני המלאכים סדומה וגו'. (וירא ר)

ולמה בעי נסותא, והא כל עובדוי דבר נש אתגלי קמיה, אלא שלא לתת פתחון פה לבני אדם. ראה מה כתיב, ולוט יושב בשער סדום, דהוה יתיב לנסותא לברייתא. א"ר יצחק מאי דכתיב והרשעים כים נגרש וגו', אפילו בשעת דינו של רשע הוא מעיז פניו, ואזי הוא ברשעתו קיים, ראה מה כתיב, טרם ישכבו וגו'. (שם רמא)

ותאנא אמר רבי שמואל ברבי יעקב, נפשות הרשעים נתונות בידו של מלאך זה, ששמו דומה, להכניסם בגיהנם ולדון שם, וכיון שנמסרות בידו שוב אינן חוזרות, עד שיכנסו לגיהנם, וזה יראת דוד, שנתיירא כשעשה אותו עון, שנאמר לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי... (חיי שרה נט)

...אמרו לו באנו לפני אדונינו לדעת הסוד של פסוק הזה, ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה.

אמר הפירוש של פסוק הזה הוא כמו שגילו החברים בעלי המשנה, שבעת שהנשמה תבא באותו גוף הקדוש שלה, אז אלו הדברים, (דהיינו ויוסף וגו') יהיו נאמרים על הרשעים, שיקומו לתחיה ויטיבו מעשיהם, והנשמה תתן להם מזיו יקר שלה, כדי שידעו וישובו ויזכו זכות שלמה.

וכששלמה ראה את זה, היה תוהה מאד, ואמר, ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, וממקום קדוש יהלכו, דהיינו שיבואו ויחיו ממקום קדוש, דהיינו שיקומו בתחיית המתים.

ותנינן, אר"א אמר ר' יוחנן, כתוב היהפוך כושי עורו ונמר חברברותיו, כך הרשעים, שלא זכו לשוב בעולם הזה, ולהקטיר מעשים טובים, לעולם לא יקטירו לעולם הבא, כלומר שגם שיקומו לתחיית המתים מכל מקום לא יכלו לעשות מעשים טובים, משום שלא זכו בחייהם. (שם קצו)

אוי להם לרשעים שאינם יודעים העת, (דהיינו העת שלום) של המעשה, ואינם משגיחים לעשות מעשיהם בעולם על תקון הנצרך לעולם, ולתקן המעשה במדרגה ההיא הראויה לה, (דהיינו שאינם מעלים מ"ן על ידי מעשיהם לזווג עליון שה"ס עת שלום), מהו הטעם, משום שאינם יודעים את זה... (מקץ נד)

...אבל אומר לכם, יום אחד הייתי הולך בדרך, מצאתי אדם אחד, הקדמתי לו שלום, ואותו אדם היה שודד, וקם עלי וציער אותי, ולולא שנתגברתי עליו הייתי מצטער, מיום ההוא ואילך נדרתי שלא להקדים שלום רק לאדם צדיק, ורק אם אני מכירו בתחלה, (שהוא צדיק, מפחד) שהוא יכול לצער אותי ויתגבר עלי בכח. ומשום שאסור להקדים שלום לאדם רשע, שכתוב, אין שלום אמר ה' לרשעים. (שם רסד)

...ואם אינו צדיק, אינם נודעים אליו, רק אלו הרשעים, שמכים אותם בכל יום בגיהנם, וכולם עצובים, ופותחים באוי ומסיימים באוי, והאדם נושא עיניו ורואה אותם, כדבר שרוף העולה מן האש, ואף הוא פותח ואומר להם, אוי טיסא, (דבר שנשרף באש והוציאוהו מן האש מטרם שנשרף כולו, כמו אוד המוצל מאש).

תניא בשעה שיצאה נשמתו של האדם, כל קרוביו וחביריו שבעולם האמת הולכים עם נשמתו ומראים לה מקום העדן... ואם אינו צדיק נשארת נשמה ההיא בעולם הזה, עד שנקבר הגוף בארץ, כיון שנקבר כמה בעלי הדין אוחזים בה עד שמגעת לדומה ומכניסים אותה במדורי גיהנם... (ויחי קסט, ועיין שם עוד)

...ואם הוא רשע, קורא עליו כרוז בגיהנם שלשים יום, וכל הרשעים כולם עצובים, כולם פותחים אוי, כי דין חדש נתעורר עתה בשביל פלוני, כמה בעלי הדין מזדמנים לקראתו, להקדים לו אוי, אוי לרשע אוי לשכנו.

וכולם פותחים ואומרים אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו, מהו גמול ידיו, אמר ר' יצחק הוא לכלול את מי שמזנה בידיו, להוציא ולהשחית זרעו לבטלה...

תא חזי, כי כתוב, אוי לרשע, כיון שכתוב אוי לרשע, למה לו לומר עוד רע, אלא הוא כמו שאמרתי, שהוא העושה עצמו רע, (שהוא ביחוד המוציא זרעו לבטלה, וכן) לא יגורך רע, כנ"ל וכולם עולים מגיהנם וזה אינו עולה. ואם תאמר שאמר הרשעים שהרגו בני אדם (יהיו טובים ממנו, שהם יעלו והוא לא יעלה, ומשיב) תא חזי, כולם עולים והוא אינו עולה, הטעם הוא, כי הם הרגו אנשים אחרים, וזה הרג את בניו ממש, ושפך דם הרבה... (שם קצ)

מהו אל תתחר במרעים, היה צריך לומר אל תתחבר (במרעים, ומשיב) אלא אל תעשה מדנים במרעים, משום שאינך יודע היסוד של עצמך, (דהיינו בחינת גלגול נשמתך, ויכול להיות שלא תוכל לו, אם הוא אילן שאינו נעקר לעולם, דהיינו נשמה בלתי מגולגלת לעולם, שהיא חזקה מאד ואז תדחה מפניו).

ואל תקנא בעושי עולה, היינו שלא תסתכל במעשיהם, ולא תבוא לקנא אותם, כי כל מי שרואה מעשיהם ואינו מקנא לכבוד הקב"ה עובר על שלשה לאוין, שכתוב, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, לא תעשה לך פסל וכל תמונה, לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלקיך א-ל קנא.

משום זה צריך האדם להפרד מהם, ולהטות דרכו מהם, על כן נפרדתי והטיתי דרכי ממנו, מכאן ולהלאה שמצאתי אתכם אומר מקראות אלו לפניכם. (שם תרט)

א"ר יצחק אשריהם הצדיקים, שרצונם הוא בדבקות הקב"ה תמיד, וכמו שהם דבקים בו תמיד כן הוא דבוק בהם, ואינו עוזב אותם לעולם, אוי לרשעים, שרצונם ודבקותם מתרחקים ממנו (מהקב"ה), ולא די להם שמתרחקים ממנו, אלא עוד מתדבקים בצד האחר, (דהיינו בצד הטומאה), תא חזי, עמרם שנתדבק בהקב"ה יצא ממנו משה שהקב"ה לא סר ממנו לעולם, והשכינה נתדבקה בו תמיד, אשרי חלקו. (שמות קפה)

דבר אחר, דודי לי ואני לו הרועה בשושנים, מה השושנים קוצים מצויים בתוכם, אף הקב"ה מנהיג עולמו בצדיקים ורשעים, מה השושנים אלמלא הקוצים אין השושנים מתקיימים, כך אלמלא הרשעים אין הצדיקים ניכרים... (שם שע)

א"ר יהודה מכאן למדנו רחמנותו של המקום, דהיינו הקב"ה על הרשעים, שכתוב, והנה הסנה בוער באש, לעשות בה דין לרשעים כנ"ל, והסנה איננו אוכל, דהיינו שאין בהם כליה, בוער באש הוא על כל פנים רמז, לאש של גיהנם, (כלומר אף על פי שהאש נראה למשה שהוא צדיק, מכל מקום הוא רמז לאש של גיהנם שהיא לרשעים), אבל הסנה אינו אוכל, שאינו עושה בהם כליה. (שם שפט)

ואמר ר' אבא כתוב, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו, ולמה, הנה בארנו, מי שאוהב את הרשע כך הוא, שתכהנה עיניו, ותא חזי ביצחק, (שהוא גבורה) נכלל לילה (שהוא מלכות), והלילה אינו בהיר, ועל כן ותכהין עיניו מראות, והכל אחד, (כי התכללות הלילה ביצחק הוא ענין אחד עם אהבת יצחק את עשו). (בשלח נט)

אדון הוא הקב"ה באדנ"י, (כי אדון הוא מלשון דין), לדון בכל מיני דינים לשפחה רעה כי תירש גבירתה, שממנה נמצאים כל הנזקים, שהם מלאכי חבלה, שמהם הנשמות של הרשעים, כמו שהעמידו בעלי המשנה, נשמות הרשעים הן הן המזיקים שבעולם, אל אחר, הוא מזיק גזלן רשע ובת זוגיה סם המות. (משפטים תמח)

הרשעים הם רשומים בלא סימני טהרה, הם, שאין להם תפילין על הראש ועל הזרוע, והם שאינם רשומים בתורה ומצות, והם שאינם שומרים זכור ושמור, ואינם רשומים בתכלת ולבן של הציצית, ואלו שאינם רשומים בסימנים האלו, שקץ הם לכם, הם אינם ישראל, אלא עמי הארץ, מה אלו (שאין להם סימני טהרה) הם שקץ ושרץ, אף הם כן, שקץ ושרץ, כמו שהעמידו בעלי המשנה, עמי הארץ הם שרץ ונשותיהם שקץ, ועל בנותיהם נאמר ארור שוכב עם בהמה.

ומיתתם היא מיתה בגלוי, ואין מיתה אלא עניות, והמיתה של עניות שלהם לא יהיה בסתר, כעופות המרמזים על בעלי מצות, (שמכסים את דמם), אלא בגלוי לעיני העם. כי עני חשוב כמת, ויש עניות שהיא מכוסית מעיני בני אדם, ויש עניות לעיני כל, כמו זריקת דם בהמה, שזריקתה לעיני כל, ששופכים הדם לפני כל, כך העניים שדמם נשפך בפניהם לעיני בני אדם ונעשים ירוקים כמתים.

ואם חוזרים בתשובה ואינם פותחים פיהם להטיח דברים כלפי מעלה, והמיתה שלהם היא בסתימת פה כבהמה, שהיא מתה, ואין לה קול ודבור, ובוידוי שלהם, יאמרו כך, אין לי פה להשיב ולא מצח להרים ראש, ויתודה ויהיה מיחד להקב"ה בכל יום, (ויקבל עליו) שיהיה מיתתו באחד, כעין שחיטת בהמה בי"ב בדיקות של הסכין של שחיטה עם הסכין (עצמו, הם י"ג כחשבון) אחד. (שם תסא)

אמר ר' יוסי, כל מי שקורא לחבירו בשם שאין בו, ומבזה אותו, הוא נתפש לדין, על מה שאין בו, שאמר ר' חייא אמר ר' חזקיה, כל מי שקורא לחבירו רשע, מורידים אותו לגיהנם, ויורדים לו ללחיו, (שהיינו שמכים אותו על לחייו), חוץ מאלו עזי הפנים שעל התורה, שמותר לאדם לקראם רשע. (שם תקיג)

חוץ מאלו רשעי עולם, שאינם חוזרים בתשובה שלמה לאדונם, שערומים באו לעולם הזה וערומים ישובו שמה, והנשמה הולכת בבושה (מנשמות) אחרות, כי אין לה לבוש כלל, ונדונית בגיהנם שבארץ מן האש שלמעלה. ויש מהם שמצפצפים (בגיהנם ומיד) עולים, ואלו הם רשעי עולם, שחשבו בתשובה בלבם, ומתו ולא יכלו לעשות תשובה, אלו נדונו שם בגיהנם, ומצפצפים ועולים לאחר כך.

ראה כמה רחמיו של הקב"ה על בריותיו, שאפילו הוא רשע ביותר, והרהר בתשובה, ולא יכול לעשות תשובה ומת, זה מקבל עונש בודאי על שהלך מעולם בלי תשובה, לאחר כך, רצון ההוא ששם בלבו לעשות תשובה אינו נעדר מלפני מלך העליון, והקב"ה מתקן מקום לרשע ההוא במדור של שאול, ושם מצפצף בתשובה. כי רצון ההוא יורד מלפני הקב"ה ומשבר כל כחות השומרים על שערי מדורי גיהנם, ומגיע לאותו מקום שהרשע ההוא שם, ודופק בו, ומעורר בו אותו הרצון (לתשובה), כמו שהיה לו מקודם (בחייו), ואז מצפצף נשמה ההיא לעלות מתוך מדור השאול... (תרומה תלט)

אלו שלא הרהרו בתשובה, יורדים לשאול, ואינם עולים משם לדורי דורות. עליהם כתוב, כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה. על הקודמים כתוב, ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל.

א"ר יהודה, דין עונשי הגיהנם הרי למדנו, שהוא לדון שם את הרשעים. למה הם נידונים בדינו של הגיהנם, אלא הגיהנם הוא אש דולק ימים ולילות, כעין הרשעים המתחממים באש יצר הרע לעבור על דברי תורה בכל חימות וחימות שהם מתחממים ביצר הרע, כך שורף בהם האש של הגיהנם.

פעם אחת לא נמצא היצר הרע בעולם, שהכניסו אותו תוך טבעת של ברזל, בנקב של תהום הגדול, וכל עת ההוא כבה האש של הגיהנם ולא שרף כלל, חזר היצר הרע למקומו, ורשעי עולם התחילו להתחמם בו, התחיל בוער גם האש של הגיהנם, כי הגיהנם אינו שורף אלא בתוקף החום של יצר הרע של הרשעים, ובחום ההוא האש של הגיהנם שורף ימים ולילות ואינו שוקט... (שם תמב, וראה עוד גיהנם)

פתח ואמר, בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד, מקרא זה העמידוהו, אבל תא חזי, בפרוח רשעים כמו עשב, (פירושו) כעשב הזה שהוא באדמה יבשה, והוא יבש, כשנותנים עליו מים פורח, והיבשות פרחה ממנו, וכאילן הקצוץ הזה החוזר וצץ, ואינו אלא פארות לצד זה ולצד זה, שהם רק ענפים עולים, ולעולם אינו עולה אילן משם, כמו שהיה מתחילה שיהיה אילן, (דהיינו ויציצו כל פועלי און), וכל זה כדי להשמדם עדי עד, דהיינו לעקרם משרשם ומהכל.

עוד סוד אחר יש בזה, על מה שהקב"ה מאריך אפו לרשעים בעולם הזה, משום שעולם הזה הוא חלק הסטרא אחרא, ועולם הבא הוא חלק הקדושה, והוא חלק הצדיקים, שיהיו בו הצדיקים האלו בעטרה כל כבוד אדונם. וב' צדדים אלו עומדים זה מול זה, (עולם הבא), צד הקדושה, זה (עולם הזה), צד האחר של הטומאה, זה עומד לצדיקים וזה עומד לרשעים, והכל זה כנגד זה, אשרי הם הצדיקים שאין להם חלק בעולם הזה אלא בעולם הבא. (פקודי סג)

וישראל רשע שנפל בידי ישראל רשע אחר, (הוא רק בזמן שהרשע) לא נתכוון (להרגו, שאז אינו מטעם שליחות, אלא) משום שיענשו שניהם ויקבלו עונש לטהר אותם, אמר ר' אלעזר מאין לנו זה, א"ל הם בימין ולא נתדבקו בשמאל ולא נתערבו בו לעולם, (כי ישראלים הם שניהם, ועל כן לא יוכל להיות שליח של השמאל, להעניש למי), ועל כן בזמן אחר, דהיינו בזמן שהישראלים הרשעים מתכוונים להרוג), נעברו מן העולם.

א"ר אלעזר מאין לנו זה, (שאם ישראלים רשעים מתכוונים להרג הם נעברים מהעולם), אמר לו, תא חזי, מן פלגש בגבעה, שאף על גב (שבני גבעה) היו רשעים, לא רצה הקב"ה שיתעוררו (להענישם) רשעים אחרים מבני ישראל, ועל כן מתו כל הפעמים שמתו, (במלחמות הראשונות), עד שכל הרשעים שנתעוררו להענישם מתו ונאבדו ונשארו הצדיקים ביותר, שעשו הדבר בדרך האמת, ואף על פי שהם צדיקים, בשעה שהעולמות שקולים כאחד, שעולם התחתון (הוא מתנהג) כעין עולם העליון, לא ניתן הדבר, אלא למי שניתן, (דהיינו רק לאותם הבאים משמאל, שהם החיות והעכו"ם, כי בשעה שעולם התחתון מתנהג כעין העליון, אין הענפים של ימין יכולים להיות שליחים למעשי השמאל, להרוג ולהעניש, (כי למעלה לא יתחלפו הדברים לעולם), ובזמן ההוא, (של המלחמות בפלגש בגבעה), לא היו נמצאים העולמות שקולים יחד, (זה כעין זה, ועל כן היו הצדיקים יכולים להעניש ולהרג, אף על פי שלא יהיה כזה למעלה). 

ועל כן רשעי ישראל לא רשעים אחרים, אינם שלוחי המלך, שהרי אינם באים מצד שמאל, משל לבני אדם שחטאו למלך, נתעורר השוטר אליהם לתפשם ולהענישם לאותם שחטאו למלך. קם חכם אחד מבני העיר, ונתערב בין בני השוטר (שהם העוזרים לשוטר) נשא השוטר עיניו וראה אותו, אמר לו מי נתן אותך אצלנו, ואין אתה מאותם שחטאו למלך, הרי אתה תענש בתחילה, לקחו אותו והרגוהו.

כך ישראל באים מצד ימין, ולא נדבקו בשמאל, ולא נתערבו עמו לעולם. וכשהרשעים גורמים בעונותיהם להכניע הימין, ומתעורר השמאל וכל אלו הבאים מצדו (להענישם), אם קם אחד מישראל, (שהוא מימין), להתערב ביניהם, מכירים אותו, ואומרים לו, וכי אין אתה מאותם הבאים מצד ימין, שנכנע מחמת עונות הרשעים, ואין אתה מאותם שחטאו למלך, מי נתנך אצלנו, ונמצא שהוא נענש תחילה, ושלמה המלך צוח כנגדם, ואמר עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, לרע לו ודאי, משום שאינו שליח המלך ואין בא מאותו צד (השמאל)... (שמיני כא)

עוד יש צדיק אובד בצדקו, כי כשהרשעים מרובים בעולם, והדין תלוי, צדיק אובד בצדקו, שהוא נתפס בעונותיהם, כמו אבי, שנתפס בעונותיהם של בני עירו, שהיו כולם עזי פנים, והוא לא הזהיר אותם ולא היה מביישם לעולם, והיה מעכב בידינו שלא נתגרה ברשעים, והיה אומר לנו, לדוד אל תתחר במרעים, אל תקנא בעושי עולה, אמר אביו, ודאי הקב"ה העניש אותי בזה, כי היה רשות בידי למחות בידם ולא עשיתי, ולא בזיתי אותם, לא בסתר ולא בגלוי. (תזריע עט)

ואחר כך מה כתיב, אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו, שכך דרכיהם של הרשעים, שהקב"ה מאיר להם בעולם הזה, מאיר להם פנים כמו היין, שמאיר בתחילה ואחר כך זועם והורג, והקב"ה מושך אליו את הרשעים (שיחזרו בתשובה), אם חוזרים אליו טוב, ואם לא, הוא מכלה אותם מעולם הבא, ואין להם חלק בו, ויכלו מכל, אם באים לטהר עוזרים אותם, והקב"ה מטהר אותם ומקרבם אליו, וקורא עליהם שלום, זה שאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב. (מצורע כז)

...שלמדנו, א"ר יצחק א"ר יהודה, נפשות הרשעים (שמתו), אלו הן מזיקי העולם, (שעליהן סובב הכתוב, ודורש אל המתים).

א"ר יוסי, אם כן טוב להם לרשעים, שהם נעשים מזיקים בעולם, איפה הוא העונש של גיהנם, איפה היא הרעה המוכנה להם בעולם ההוא. אמר ר' חייא, כך למדנו, והעמדנו הדברים, נפשות הרשעים בשעה שיוצאות מן העולם, כמה חוקרי דין מזומנים לקבלן ולהביאן בגיהנם, ומכניסים אותן בג' דינים בכל יום בגיהנם, אחר כך מתחברים בהן (מלאכי החבלה), והולכות ומשוטטות בעולם, ומטעות את הרשעים, לאותם שכבר נסתמה מהם התשובה, ואחר כך מחזירים אותן לגיהנם ונדונים שם, וכך בכל יום.

לאחר (שמלאכי חבלה) הלכו עמהן ושוטטו עמהן בעולם הם מחזירים אותן לקברן, ורואות תולעת הגוף מנקרת הבשר (שלהן והנפשות) מתאבלות עליהם, (על הגופות), ואלו המכשפים הם הולכים לבית הקברות ומכשפים בכשפיהם, ועושים צלם אחד של אדם, וזובחים לפניו שעיר אחד, לאחר כך מביאים את השעיר בקבר ההוא, ואותו הצלם משברים לד' צדדים, ומעלים אותו לארבע זויות הקבר, אז מכשפים בכשפיהם, ומתקבצות אלו הקבוצות, ואלו המינים הרעים, ומביאים הנפש ההיא, ונכנסת בקבר ומספרת עמהם. (אחרי רנב)

תאנא א"ר יוסי, מה שכתוב אני ה' (פירושו), אני ה', עתיד לתת שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא, אני ה' עתיד להפרע מן הרשעים לעתיד לבא. (דהיינו) אותם שכתוב בהם, הפושעים בי. כתוב אני הוי"ה, (שיורה על מדת הרחמים), וכתוב אני אמית ואחיה, (שיורה על מדת הדין, ומשיב שפירושו), אף על פי שאני במדת הרחמים, הרשעים הופכים אותי למדת הדין, שלמדנו, הויה אלקים הוא שם מלא, (שהויה הוא רחמים ואלקים הוא דין, ופירושו) זכו הויה, ואם לא זכו אלקים. א"ר שמעון, הרשעים עושים פגם למעלה, מהו הפגם, הוא כמו שהעמדנו, פגם ממש, וכבר נתבאר. (שם שצו)

...וכפי הזכויות והחובות (הוא נדון), כמו שהעמדנו, העושה מצוה אחת מטיבים לו, בינוני הוא, מי שזכיות שלו ועונותיו הם שקולים (שוה בשוה), מחצה זכיות למטה, ומחצה עונות למטה, וזה סוד מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש, (דהיינו אם יש חצי המלכות, שהוא מחצה זכיות, אז ותעש, שנתקבלה השאלה והבקשה), צדיק גמור, כל זכיותיו הן למעלה ועונותיו למטה, רשע גמור, עונותיו למעלה וזכויותיו למטה. (עוונותיו למעלה, דהיינו שנפרעים ממנו בגיהנם לאחר פטירתו מעולם הזה, וזכיותיו שעשה, הוא למטה, שנותנים לו שכרו בעולם הזה)... (בהר רע"מ סז)

רשע אחד בעולם כמה אחרים נזוקים בשבילו, אוי לרשע, אוי לשכנו, תא חזי, יונה, משום שלא רצה ללכת בשליחות אדונו כמה בני אדם היו נאבדים בשבילו בים עד שכולם חזרו עליו ודנו אותו בדין להשליכו לים, ואז ניצולו כולם... (נשא כז)

ומשום זה, מי שהוא רשע, ויכנוס לדעת סודות התורה, כמה מלאכי חבלה הנקראים חשך ואפלה, נחשים ועקרבים שנקראים חיות השדה, מבלבלים מחשבתו שלא יכנוס למקום שאינו שלו...

עתה צריכים לחזור, על פתח התשובה, כי מכמה מינים היא התשובה שעושים בני אדם, וכולם טובים, אבל לא כל הפנים שוים. יש בן אדם שהוא רשע גמור כל ימיו והוא עבר על כמה מצות לא תעשה, והוא מתחרט ומתודה עליהם, ואחר כך אינו עושה לא טוב ולא רע, לזה ודאי שהקב"ה ימחול לו. אבל לא שיזכה לתשובה עליונה. ויש בן אדם, שאחר ששב מחטאיו ונתכפר לו, הוא הולך בדרך מצוה, ועוסק בכל כחו בהם, ביראה ובאהבה להקב"ה, זה זוכה לתשובה תחתונה שנקראת ה' (דהיינו מלכות), שזו היא תשובה תחתונה... (נשא רע"מ מה, וראה עוד תשובה)

ולרשעים יחזרו היסורים להיות כמלח סדומית המעוור את העינים, לקיים בהם ועיני רשעים תכלינה, ואלו ערב רב הרשעים, יתקיים בהם בזמן ההוא יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים, יתלבנו אלו הם בעלי משנה, ויצרפו אלו הם זרע קדוש שאר העם, זה שאמר וצרפתים כצרוף את הכסף, והרשיעו רשעים הם ערב רב. (בהעלותך רע"מ פז)

כיון שנכנס הלילה, כותבי הגזירות שכיחים בכיס שלהם, וכמה גדודי חבלה מתפשטים בעולם, וכולם משוטטים בערבוביא, והולכים ומצחקים בנפשות הרשעים, ומודיעים להם דברים, מהם שקרים ומהם אמיתיים, ומי שימצא ביניהם (מבני אדם), ניתנה להם רשות לחבל, וכל בני העולם ישנים ומטועמים טעם מות. וכבר העמדנו... (שלח ג)

אף כך צדיק שהוא מטולטל ממקום למקום מבית לבית, הוא כאלו בא בגלגול פעמים הרבה, והיינו ועשה חסד לאלפים לאוהביו, עד שיזכה להיות שלם לעולם הבא. אבל לרשעים אין מביאים אותם (בגלגול) יותר משלש פעמים, ואם חוזר בתשובה למדנו בו, הגלות מכפרת עון, (והטלטול ממקום למקום נחשב לו כגלגול, והוא נשלם כנ"ל בצדיק), ומשום זה העמידו בעלי המשנה, צדיקים שוב אינם חוזרים לעפרם, (דהיינו שאינם באים בגלגול).

אלא הכתוב מרמז (על הרשע), ועפר אחר יקח וטח את הבית, (דהיינו שיקח בגלגול גוף אחר הבא מן העפר, ויתקן את הנשמה, וכן) ואדם על עפר ישוב, (פירושו שישוב בגלגול, וכן) וישוב העפר על הארץ כשהיה, (רומז שישוב בגלגול) משום שהרשע הוא מנוגע, ואין בו אלא אשה רעה, שהיא יצר הרע, שלמדנו עליה, אשה רעה צרעת לבעלה, (שהיא גוף של הרשע), מהו התקון שלו, יגרשנה ויתרפא, (דהיינו שיגרש גוף הזה ויתגלגל ויקח גוף אחר ויתרפא), כי היא (האשה רעה דהיינו הגוף) גרמה אל ויגרש את האדם, האדם זה הנשמה, את (האדם זה הגוף), שהוא בת זוגו של האדם, (שהיא הנשמה, שנאמר) כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו... (פנחס רע"מ נב)

למדנו, א"ר יצחק כל אלו התקונים וכל אלו הדברים לקוצרי השדה נמסרו, (כלומר לאלו שכבר גמרו עבודת הקדושה והטהרה, וכבר זכו לראות פרי עבודתם). ולמדנו, הרשעים עושים כביכול פגם למעלה, מהו הפגם, הוא כמו שכתוב, שחת לו לא בניו מומם, (שהפגם הוא רק כלפי הבנים שלא יוכלו לקבל שפעם), משום שכל אלו התקונים, (שנתקנו כדי להשפיע לתחתונים), אינם נמצאים כראוי, (מחמת מעשיהם של הרשעים, זה שאמר בניו מומם). כתוב אחר אומר, וילבש צדקה כשריון, וכתוב אחר אומר, וילבש בגדי נקם תלבושת, אלא א"ר יצחק וילבש צדקה, בזמן שישראל כשרים לא זכו, וילבש בגדי נקם וגו', (וזהו הפגם שהרשעים עושים בתקונים העליונים, שכביכול פשט את לבוש הצדקה ולובש את בגדי נקם).

א"ר יוסי, מהו הפגם (שהרשעים עושים במעשיהם למעלה), הוא כמו שלמדנו, שהאבות (שהם חג"ת) אינם מקבלים הספקה להתברך מאותו שיקוי של הנחל, (שהוא שפע הבינה), וכל שכן הבנים, (כי כיון שהם אינם מקבלים השפע בשביל התחתונים, נעשה מום ופגם למטה), כמו שאמר שחת לו לא בניו מומם, מהו לו לא ב' פעמים, (היה מספיק שיאמר שחת לו בניו מומם), אלא אחד למעלה, (שנעשה פגם למעלה שאינם מקבלים הברכות, שעל זה נאמר שחת לו), ואחד למטה, (שהם חסרים מכל, ועל זה נאמר לא בניו מומם, כלומר שאין זה נחשב למום כלפי מעלה אלא כלפי הבנים, שהם ישראל).

והיינו שאמר ר' שמעון, כל זמן שהרשעים מרובים בעולם, כביכול השם הקדוש אינו מתברך בעולם, וכל זמן שהרשעים אינם מרובים בעולם, השם הקדוש מתברך בעולם, זה שאמר יתמו חטאים וגו' ברכי נפשי את ה' הללויה. א"ר אבא, מקרא זה ממש הוא, שכתוב, שחת לו לא בניו מומם, מי גרם למום הזה, דור עקש ופתלתול, משום שאלו הרשעים והדור נמצאים כך... (האזינו ריא, ועיין שם עוד)

א"ר יהודה אוי להם לרשעים, שאינם רוצים להדבק בשותפותו של הקב"ה, במה, א"ר יצחק (היינו, שאינם רוצים להדבק), באותה הנשמה, שהוא נתן, אלא הולך ודבק בכח הבהמות, זה שאמר ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. בל ילין, היינו שלא רצה לעמוד באותו יקר ותפארת של הנשמה, אבל מה חטאתו שעשה הוא שנמשל כבהמות, באותו הכח שלהם, (נדמו היינו) הנכרת והנדמה מהרה, ולא מתעלה מהרה. (זהר חדש בראשית תרפ)

תא חזי, אמר רב הונא, אפילו הרשעים שבגיהנם, מוכתרין הם ביום השבת, ושוקטין ונחין, דאמר רב הונא אין לך רשע מישראל שאין לו מעשים טובים העוזרים לו לעולם הבא, ומתי הם עוזרים לו, היינו ביום השבת, שיהיו כולם מוכתרים בכתר שבת.

א"ר יוסי, וכי הרשעים שחללו שבת בפני כל, יש להם מעלה בכתר שבת, אמר לו, כן כי למדנו, ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה, ולכך נדונים הרשעים ביום הששי משנה, כדי שירוח להם ביום השבת. כי יום השבת נקרא שלם ואינו חסר, לפיכך אינו חסר מן הטוב והנאה שבו בין לצדיקים ובין לרשעים, ולהורות שלא לחנם אמרה תורה, ושמרתם את השבת, והזהירה על יום השבת יותר מעל כל התורה כולה, ולמדנו, כל המקיים את השבת כאלו מקיים את כל התורה. (שם תשיט)

וא"ר יצחק שבועה נשבע הקב"ה שאינו חפץ במיתתן של רשעים, שנאמר, חי אני נאם ה' אלקים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה וכו', וחיה בשני עולמות, העולם הזה והעולם הבא.

וא"ר יצחק אשרי הבנים שאומרים להם כך, והשיבו וחיו, שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בני ישראל, כי הוא אינו חפץ במיתתן של רשעים, אלא שיחזרו בתשובה למען יחיו.

ר' יוחנן פתח ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש. משל למה הדבר דומה, לכת לסטים שהיו שודדים בהרים, שמע המלך, ושלח עליהם גייסותיו, ותופסם והניחום במגדל גבוה, והיו בהם פקחים, אמרו ידענא בנפשתנא דעבדנא עובדין בישין, ולא יכילנא לאשתזבא, מה עשו חפרו חפירה אחת במגדל ויצאו וברחו להם, טיפש אחד היה ביניהם וראה את החפירה ולא רצה לנוס ולהמלט...

כך הלסטים אלו, הרשעים, ההולכים במחשכים, הרשעים הפקחים מה הם עושים, אמרו חטאנו למלך, אנה נמלט מדינו, אבל נפתח דרך התשובה, ונבקש רחמים ונברח ונימלט, וכך עשו, הטפשים מה הם עושים, רואים דרך התשובה פתוח לפניהם, שפתחו האחרים, ונמלטו מדין שמים, והם אינם רוצים להמלט... (שם נח עח)

ר' נחוניא בר יוסי אמר, מקום נתבצר להם לרשעים בגיהנם, ומשם יוצאות ומשוטטות נפשותם בעולם, ואין להם מנוחה, וחוזרת לגיהנם, ובאות לאחרי כן, ונדחות משערי חיים, וחוזרות לעולם, ומאן אינון, אותם שהפגימו את בריתם, ולא נתעסקו בפריה ורביה. עד שבא הקב"ה ובונה אותם ושותל ונוטע אותם בעולם, משל לאדם שנטע אילן, ראה שלא הצליח, עוקרו ושותלו במקום אחר, וכן פעמים רבות, דכתיב הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר... (שם רות תרסא)

מכילתא:

וכן אתה מוצא ביונדב שמתחלה היו קוראין אותו יהונדב, וכשבא לאותו מעשה פחתו לו אות אחת ונקרא יונדב, שנאמר בהתחברך לרשע, מכאן אמרו חכמים אל יתחבר אדם לרשע אפילו לקרבו לתורה. (יתרו פרשה א)

ספרא:

וחלצו, מלמד ששניהם חולצים, מיכן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו, שניהם חולצים, שניהם קוצעין, שניהם מביאים את האבנים... (מצורע פרק ד)

ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן, גניי הוא לו, וגניי לאמו, וגניי למשפחתו, וגניי לשבטו שיצא ממנו. (אמור פרשה יד)

ואם לא תשמעו לי, מה תלמוד לומר ולא תעשו, יש לך אדם שאינו למד אבל עושה, תלמוד לומר אם לא תשמעו ולא תעשו, הא כל שאינו למד אינו עושה. או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה אבל אינו מואס באחרים, תלמוד לומר ואם בחקותי תמאסו, הא כל שאינו למד ואינו עושה סוף שהוא מואס באחרים. או יש לך שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים אבל אינו שונא את החכמים, תלמוד לומר ואם את משפטי תגעל נפשכם, הא כל שאינו למד ואינו עושה ומואס אחרים סוף שהוא שונא את החכמים, או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא את החכמים, אבל מניח לאחרים לעשות, תלמוד לומר לבלתי עשות, הא כל שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא את החכמים סוף אינו מניח לאחרים לעשות... הא כל שיש בו כל המדות הללו סוף שהוא כופר בעיקר. (בחקתי פרשה ב)

רבי נתן אומר בא הכתוב ללמדך שכל צדיק וצדיק שגדל בחיק רשע ולא עשה כמעשיו, להודיע כמה צדיק גדול שגדל בחיק רשע ולא עשה כמעשיו, וכל רשע שגדל בחיק צדיק ולא עשה כמעשיו, להודיע כמה רשע גדול שגדל בחיק צדיק ולא עשה כמעשיו. עשו גדל בין שני צדיקים בין יצחק ובין רבקה ולא עשה כמעשיהם, עובדיה גדל בין שני רשעים, בין אחאב ואיזבל ולא עשה כמעשיהם... (פנחס קלג)

...כך אמר להם משה לישראל אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים בשנים ושלשה ימים הם מצליחים בעולם הזה וסופו לידחות באחרונה, שנאמר כי לא תהיה אחרית לרע ואומר הנה דמעת העשוקים, ואומר הכסיל חובק את ידיו ואומר דרך רשעים באפלה, והם רואים את הצדיקים כשהם מצטערים בעולם הזה בשנים ושלשה ימים מצטערים, וסופן לשמוח באחרונה... (ראה נג)

...יכול אי אתה רשאי לעמוד על דמו של זה, תלמוד לומר ולא תחוס עינך עליו, לא תחמול לא תלמוד עליו זכות, ולא תכסה עליו, אם אתה יודע לו חובה אין אתה רשאי לשתוק, ומניין שיוצא מבית דין חייב שאין מחזירים אותו לזכות, תלמוד לומר כי תהרגנו, ידך תהיה בו בראשונה להמיתו, מצוה ביד הניסת שימות ואחר כך ביד כל אדם. (ראה פט)

...כך כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים נוטלה בנחת רוח, וכשהוא נוטל נשמתן של רשעים מוסרה למלאכים רעים למלאכים אכזריים כדי שישמטו את נשמתן. (ברכה שנז)

תלמוד בבלי:

ואמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר עוזבי ה' יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם, תניא נמי הכי, ר' דוסתאי בר' מתון אומר מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע וגו', ואם לחשך אדם לומר והא כתיב אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה, אמור לו מי שלבו נוקפו אומר כן, אלא אל תתחר במרעים להיות כמרעים, אל תקנא בעושי עולה להיות כעושי עולה, ואומר אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום. איני, והאמר ר' יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, שנאמר יחילו דרכיו בכל עת, ולא עוד אלא שזוכה בדין, שנאמר מרום משפטיך מנגדו, ולא עוד אלא שרואה בצריו, שנאמר כל צורריו יפיח בהם, לא קשיא הוא במילי דידיה הא במילי דשמיא, ואיבעית אימא הא והא במילי דשמיא, ולא קשיא הא ברשע שהשעה משחקת לו, הא ברשע שאין השעה משחקת לו. ואי בעית אימא הא והא ברשע שהשעה משחקת לו ולא קשיא הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור, דאמר רב הונא מאי דכתיב למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו, וכי רשע בולע צדיק, והא כתיב ה' לא יעזבנו בידו, וכתיב לא יאונה לצדיק כל און, אלא צדיק ממנו בולע, צדיק גמור אינו בולע. ואי בעית אימא שעה משחקת לו שאני. (ברכות ז ב)

הנהו בריוני דהוו שבבותיה דר"מ והוו קא מצערו ליה טובא, הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו, אמרה ליה ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים חטאים כתיב, ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם, אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם, בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה...

ראה (דוד) במפלתן של רשעים ואמר שירה, שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה. (שם י א)

והמתים אינם יודעים מאומה, אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים, שנאמר ואתה חלל רשע נשיא ישראל, ואי בעית אימא מהכא, על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת, חי הוא, אלא המת מעיקרא. (שם יח ב)

...אמר אביי גמירי טבא לא הוי בישא, ולא והכתיב ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול, ההוא רשע מעיקרו אבל צדיק מעיקרו לא... (שם כט א)

תניא רבי יוסי הגלילי אומר צדיקים יצר טוב שופטן, שנאמר ולבי חלל בקרבי, רשעים יצר רע שופטן, שנאמר נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלקים לנגד עיני... ואמר רבא לא איברי עלמא אלא לרשיעי גמורי או לצדיקי גמורי... אמר רב לא איברי עלמא אלא לאחאב בן עמרי ולר' חנינא בן דוסא, לאחאב בן עמרי העולם הזה, ולר' חנינא בן דוסא העולם הבא. (שם סא ב)

טוב כעס משחוק, טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעולם הזה, משחוק ששמח הקב"ה על הרשעים בעולם הזה. (שבת ל ב)

דרש רבא בר עולא מאי דכתיב כי אין חרצובות למותם ובריא אולם, אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שאינן חרדין ועצבים מיום המיתה, אלא שלבם בריא להן כאולם, והיינו דאמר רבה מאי דכתיב זה דרכם כסל למו יודעין רשעים שדרכם למיתה ויש להם חלב על כסלם, שמא תאמר שכחה היא מהן, תלמוד לומר ואחריהם בפיהם ירצו סלה. (שם לא ב)

...א"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה, ועל מצחם של רשעים תיו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה... (שם נה א)

...קו"ף קדוש, רי"ש רשע, מאי טעמא מהדר אפיה דקו"ף מרי"ש, אמר הקב"ה אין אני יכול להסתכל ברשע. ומאי טעמא מהדרה תגיה דקו"ף לגבי רי"ש, אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי... בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעים אותו... (שם קד א)

תניא רבי יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל... ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה' ישענו, וגו', רשעים הן אלא שתלו בטחונם במי שאמר והיה העולם... ואין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל, שנאמר ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סגיך ואסירה כל בדיליך, ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה וגו'... אמר רבי מלאי משום ר"א בר' שמעון מאי דכתיב שבר ה' מטה רשעים שבט מושלים, שבר ה' מטה רשעים אלו הדיינין שנעשו מקל לחזניהם, שבט מושלים אלו תלמידי חכמים שבמשפחות הדיינין... (שם קלט א)

...על גופן של רשעים הוא אומר אין שלום אמר ה' לרשעים, ועל נשמתן הוא אומר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. תניא ר' אליעזר אומר נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים, ושל רשעים זוממות והולכות ומלאך אחד עומד בסוף העולם ומלאך אחד עומד בסוף העולם ומקלעין נשמתן זה לזה, שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. (שם קנב ב)

...איני והאמר רבי שמעון בן לקיש רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו', שפשעו לא נאמר אלא הפושעים, שפושעים והולכין לעולם, לא קשיא הוא בפושעי ישראל הא בפושעי עובדי כוכבים. הכי נמי מסתברא, דאם כן קשיא דר"ל אדריש לקיש, דאמר ריש לקיש פושעי ישראל אין אור גיהנם שולטת בהן קל וחומר ממזבח הזהב, מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב עמד כמה שנים ולא שלטה בו האור, פושעי ישראל שמליאין מצות כרמון, שנאמר כפלח הרמון רקתך, ואמר ר"ש בן לקיש אל תיקרי רקתך אלא ריקתיך, שאפילו ריקנין שבך מליאין מצות כרמון, על אחת כמה וכמה... (עירובין יט א, וראה עוד גיהנם)

...ואי זו היא פורענותן של רשעים לעתיד לבא, וכן הוא אומר הוה על הוה תבא... ואמר רב חסדא דריש מרי בר מר מאי דכתיב והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל ה' הדוד אחד תאנים טובות מאד, כתאני הבכורות והדוד אחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרוע, תאנים הטובות אלו צדיקים גמורים, תאנים הרעות אלו רשעים גמורים, ושמא תאמר אבד סברם ובטל סיכוים, תלמוד לומר הדודאים נתנו ריח, אלו ואלו עתידין שיתנו ריח. (שם כא א)

ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, א"ר יהושע בן לוי אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול כאדם שנושא משוי על פניו ומבקש להשליכו ממנו. לא יאחר לשונאו, א"ר אילא לשונאיו הוא דלא יאחר, אבל יאחר לצדיקים גמורים... א"ר חגי ואיתימא ר' שמואל בר נחמני מאי דכתיב ארך אפים, ארך אף מבעי ליה, אלא ארך אפים לצדיקים ארך אפים לרשעים. (שם כב א)

...אמר רבי שמואל בר רב יצחק אמר רב מותר לשנאתו, שנאמר כי תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו, מאי שונאך, אילימא שונא נכרי, והא תניא שונא שאמרו שונא ישראל ולא שונא נכרי, אלא פשיטא שונא ישראל, ומי שריא למסניה, והכתיב לא תשנא את אחיך בלבבך, אלא דאיכא סהדי דעביד איסורא, כולי עלמא נמי מיסני סני ליה, מאי שנא האי, אלא לאו כי האי גוונא דחזיא ביה איהו דבר ערוה. רב נחמן בר יצחק אמר מצוה לשנאתו, שנאמר יראת ה' שונאי רע. (פסחים קיג ב)

...רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי, אומרים לו כלום נאה היית מיוסף... נמצא הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים. (יומא לה ב)

...על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה, ועל בן קמצר וחבירו נאמר ושם רשעים ירקב, מאי ושם רשעים ירקב, אמר ר' אלעזר רקביבות תעלה בשמותן, דלא מסקינן בשמייהו... אמר ר' אלעזר צדיק מעצמו (ע"י מעשיו נזכר לטובה), ורשע מחבירו (נזכר לרעה), דכתיב זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב... מנא הא מילתא דאמור רבנן שם רשעים ירקב, א"ל דהא כתיב ושם רשעים ירקב, מדאורייתא מנא לן, דכתיב ויאהל עד סדום, וכתיב ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד. אמר ר' אלעזר צדיק דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם... עובדיה, רשע דר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם זה עשו. אמר ר' אלעזר מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים, ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים. מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים, דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' וכתיב בתריה ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה. ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים, דכתיב ואנשי סדום רעים וחטאים לה', וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו. (שם לח ב)

...תנו רבנן תטמאו בהם ונטמתם בם, אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה, מלמטה מטמאין אותו מלמעלה, בעולם הזה מטמאין אותו לעולם הבא. (שם לט א)

...הא כיצד, צדיקים ירד על פתח בתיהם, בינונים יצאו ולקטו, רשעים שטו ולקטו. כתיב לחם וכתיב עוגות וכתיב וטחנו, הא כיצד, צדיקים לחם, בינונים עוגות, רשעים טחנו בריחים או דכו במדוכה. (שם עה א)

הבשר עודנו בין שיניהם, וכתיב עד חדש ימים, הא כיצד, בינונים לאלתר מתו, רשעים מצטערין והולכין עד חדש ימים... אמר רבי חנינא צדיקים אוכלין אותו בשלוה, רשעים אוכלין אותו ודומה להן כסילוין. (שם שם ב)

מפרסמין את החנפים מפני חילול השם, שנאמר ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו... שלות רשעים סופה תקלה... שאת פני רשע לא טוב, לא טוב להם לרשעים שנושאין להם פנים בעולם הזה, לא טוב לו לאחאב שנשאו לו פנים בעולם הזה, שנאמר יען כי נכנע אחאב מלפני לא אביא הרעה בימיו... אוי להם לרשעים לא דיין שמחייבין עצמן אלא שמחייבין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות... (שם פו ב)

כדדרש רבי יהודה לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה, הללו בוכין והללו בוכין, צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ורשעים בוכין ואומרים, היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה. (סוכה נב א, ראה עוד יצר הרע)

אמר אביי אוי לרשע אוי לשכנו. (שם נו ב)

א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים, צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה... תניא בית שמאי אומרים ג' כתות הן ליום הדין, אחת של צדיקים גמורין, ואחת של רשעים גמורין, ואחת של בינונים, צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם, שנאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם... (ראש השנה טז ב)

פושעי ישראל בגופן ופושעי אומות העולם בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חודש, לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים, שנאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. אבל המינין והמוסרות והאפיקורסים שכפרו בתורה וכשכפרו בתחיית המתים ושפירשו מדרכי צבור ושנתנו חיתיתם בארץ חיים, ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות... (שם יז א)

אמר רבה אמר רב הונא כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע, שנאמר העז איש רשע בפניו. (תענית ז ב)

...א-ל אמונה, כשם שנפרעין מן הרשעים לעולם הבא אפילו על עבירה קלה שעושין, כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה קלה שעושין. ואין עול, כשם שמשלמין שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה קלה שעושין. (שם יא א)

...אמרו לפניו רבונו של עולם, עלוב ושאינו עלוב, צדיק ורשע מי נדחה מפני מי. (שם טז א)

תחת הסרפד, תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת בית ה'... ר' יהושע בן לוי פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא, והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם כן ישיש להרע אתכם, ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים, והא כתיב בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו, וא"ר יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו, לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים... (מגילה י ב)

הוא אחשורוש, הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו, הוא עשו, הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו, הוא דתן ואבירם הן ברשען מתחלתן ועד סופן, הוא המלך אחז הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו. (שם יא א)

תנא... וכל שפרט לך הכתוב באחד מהן לגנאי, כגון ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע, בידוע שהוא רשע בן רשע. (שם טו א)

...וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים, שנאמר ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך, וכתיב ואשיבה שופטיך כבראשונה, וכיון שנעשה דין מן הרשעים כלו הפושעים וכולל זדים עמהם, שנאמר ושבר פושעים וחטאים יחדיו, וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים, דכתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק. (שם יז ב)

א"ל מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע, דאמר ר' יוחנן אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך, ר"א אמר עיניו כהות, שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות, משום דאסתכל בעשו הרשע. (שם כח א)

והתניא שלשה דברים נאמרו בצפרנים, הקוברן צדיק, שורפן חסיד, זורקן רשע, טעמא מאי, שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל... (מועד קטן יח א)

...ולהיכן שפיך (נהר דינור), אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב על ראש רשעים בגיהנם, שנאמר הנה סערת ה' חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול. (חגיגה יג ב)

אמר לו ר"ע רבך לא אמר כך, אלא ברא צדיקים ברא רשעים, ברא גן עדן ברא גיהנם, כל אחד ואחד יש לו ב' חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם, זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, נתחייב רשע נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם, אמר רב משרשיא מאי קראה, גבי צדיקים כתיב לכן בארצם משנה יירשו, גבי רשעים כתיב ומשנה שברון שברם. (שם טו א)

א"ל רבא וכל שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מיקרי רשע נמי לא מיקרי... (יבמות כ א)

...רשע הוא והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס... דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע. (שם כה א)

מאי נפקא מינה, לקברו בין רשעים גמורים... (שם לב ב)

...אי הכי ויעתר לו ויעתר להם מיבעי ליה, לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע. (שם סד א)

אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחי כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים, שנאמר השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע, בשלמא רע לחיי, אלא טוב אמאי לא, אלא שמע מינה טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים... אלא הכא מאי רעה איכא, דקא שדי בה (סיסרא) זוהמא. (שם קג א)

והאמר אביי איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסים כרשב"ג. (כתובות צה ב)

אמר ר' אלעזר... בשעה שהרשע נאבד מן העולם שלש כיתות של מלאכי חבלה יוצאות לקראתו, אחת אומרת אין שלום אמר ה' לרשעים, ואחת אומרת לו למעצבה ישכב, ואחת אומרת לו רדה והשכבה את ערלים. (שם קד א)

לא רצו, אטו ברשיעי עסקינן... (שם קה א)

תנו רבנן כי השוחד יעור עיני חכמים, קל וחומר לטפשין, ויסלף דברי צדיקים קל וחומר לרשעים, מידי טפשים ורשעים בני דינא נינהו... (שם)

ופליגא דר"ש בן לקיש דאמר אין גיהנם לעולם הבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה, צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה... שנאמר הנה יום בא בוער כתנור וגו'. (נדרים ח ב)

דאמר שמואל אף על פי שמקיימו (את הנדר) נקרא רשע, אמר רבי אבהו מאי קרא, וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא, ויליף חדלה חדלה, כתיב הכא כי תחדל לנדור וכתיב התם שם רשעים חדלו רוגז. אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא כנדרי כשרים לא אמר כלום, כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה. (שם כב א)

מאוסה היא ערלה שנתגנו בה רשעים, שנאמר כי כל הגוים ערלים. (שם לא ב)

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן, אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה, זה שאכלו לשום מצוה וצדיקים ילכו בם, וזה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם, אמר ליה ר"ל האי רשע קרית ליה, נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד, אלא משל לשני בני אדם זה אשתו ואחותו עמו וזה אשתו ואחותו עמו, לזה נזדמנה לו אשתו ולזה נזדמנה לו אחותו... אלא משל ללוט ושתי בנותיו עמו, הן שנתכוונו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם, הוא שנתכוין לשם עבירה ופושעים יכשלו בם... (נזיר כג א)

היכי דמי רשע ערום, אמר רבי יוחנן זה המטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חברו. ר' אבהו אומר זה הנותן דינר לעני להשלים לו מאתים זוז... רבי אסי אמר רבי יוחנן זה המשיא עצה למכור בנכסים מועטין, דאמר רבי אסי א"ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו... רב יוסף בר חמא אמר רב ששת זה המכריע אחרים באורחותיו (ראו ועשו כמוני ולכו בדרכי, לא נתכוון אלא להראות עצמו כחסיד בעיני הבריות ואין תוכו כברו). רבי זריקא אמר רב הונא זה המיקל לעצמו ומחמיר לאחרים, עולא אמר זה שקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים... (סוטה כא ב)

אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס. (שם כב ב)

דרש ר' יהודה בר מערבא ואיתימא ר' שמעון בן פזי מותר להחניף לרשעים בעולם הזה, שנאמר לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע, מכלל דבעולם הזה שרי, ר' שמעון בן לקיש אמר מהכא, כראות פני אלקים ותרצני... (שם מא ב)

אמר רבי אלעזר עדיין לא הגיענו לחצי שבחו של אותו רשע, מכאן שאסור לספר בשבחן של רשעים. (שם מב ב)

...רבא אמר אלו קטני בני רשעי ישראל שמבזבזים דין אביהם לעתיד לבוא (קורעין דינו), אומרים לפניו רבונו של עולם מאחר שאתה עתיד ליפרע מהן למה הקהיתה שיניהם בם (צערתם עלינו במותינו ונפרעת מהם בחייהם). (שם מח ב)

יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה... (גיטין נו ב)

...ומאי טעמא כי חזיתיה לההוא רויא דקטעי באורחא אסיקתיה לאורחיה (העלית הסומא לדרך), א"ל מכרזי עליה ברקיעא דרשע גמור הוא, ועביד ליה ניחא נפשיה כי היכי דליכליה לעלמא. (שם סח ב)

אמר ר' אלעזר כל תלמיד חכם שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח, שנאמר וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלקים... (קידושין לג ב)

אמר רבא רב אידי אסברא לי... כיוצא בדבר אתה אומר אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו, וכי יש רשע רע ויש שאינו רע, אלא רע לשמים ורע לבריות הוא רשע רע, רע לשמים ואינו רע לבריות זהו רשע שאינו רע. (שם מ א)

ר"ש בן יוחי אומר... ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו, שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו. (שם שם ב)

ולמה רשעים דומים בעולם הזה, לאילן שכולו עומד במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה, נקצץ נופו כולו עומד במקום טומאה, כך הקב"ה משפיע להן טובה לרשעים בעולם הזה כדי לטורדן ולהורישן למדריגה התחתונה, שנאמר יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות. (שם)

על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו, על מנת שאני רשע אפילו צדיק גמור מקודשת, שמא הרהר דבר עבודת כוכבים בדעתו. (שם מט ב)

...אמר ליה עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו מאי, אמר ליה נקרא רשע. (שם נט א)

החמרין רובן רשעים (מפני לסטיות)... (שם פב א)

אר"ש בר נחמני א"ר יונתן אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים, אימתי אש יוצאה, בזמן שקוצים מצוין לה... תאני רב יוסף מאי דכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים, ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה, שנאמר והכרתי ממך צדיק ורשע. (בבא קמא ס א)

...שלחו ליה חבול ישיב רשע גזילה ישלם, אף על פי שגזילה משלם רשע הוא... (שם שם ב)

אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים (דעבדינן להו הכירא לעוברים ושבים) בשביעית דהפקר נינהו, אבל בשאר שני שובע הלעיטהו לרשע וימות. (שם סט א)

האי מכדי רשעתו נפקא, רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתי רשעיות. (שם פג ב)

...אמר מדחציף כולי האי שמע מינה רשיעא הוא. (בבא מציעא פג ב)

אמר רבי אלעזר מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים, מנלן מעפרון... (שם פז א)

ועוצם עיניו מראות ברע, א"ר חייא בר אבא זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה, היכי דמי, אי דאיכא דרכא אחריתא רשע הוא. (בבא בתרא נז ב)

א"ר חמא ברבי חנינא אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שנוטלין מזה ממון ונותנים לזה שלא כדין, אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו. (סנהדרין ח א)

...בא נביא ואמר לו לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, כלומר קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין. (שם כו א)

תנו רבנן אדם יחידי נברא, ומפני מה... דבר אחר מפני הצדיקים ומפני הרשעים, שלא יהו הצדיקים אומרים אנו בני צדיק ורשעים אומרים אנו בני רשע. (שם לח א)

אמר רבי יצחק אמר הקב"ה יבא עובדיהו הדר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, וינבא על עשו הרשע שדר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם. (שם לט ב)

חטא ישראל, אף על פי שחטא ישראל הוא, אמר ר' אבא היינו דאמרי אינשי אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה ואסא קרו ליה. (שם מד א)

...וכל כך למה, לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק, דאמר ר' אחא בר חנינא מנין שאין קוברין רשע אצל צדיק, שנאמר ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו... וכשם שאין קוברין רשע חמור אצל צדיק, כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל. (שם מז א)

אמר רב אשי כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפילו לרשיעא בר צדיקא, כמאן כהאי תנא. (שם נב א)

אמר ריש לקיש המגביה ידו על חבירו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע, שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך, למה הכית לא נאמר אלא למה תכה, אף על פי שלא הכהו נקרא רשע, זעירי א"ר חנינא נקרא חוטא, שנאמר ואם לא לקחתי בחזקה, וכתיב ותהי חטאת הנערים גדולה מאד. (שם נח ב)

א"ר יצחק מאי דכתיב אל תרא יין כי יתאדם, אל תרא יין שמאדים פניהם של רשעים בעולם הזה ומלבין פניהם לעולם הבא. (שם ע א)

שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם, לצדיקים רע להן ורע לעולם, יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים רע להן ורע לעולם כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם, ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם, שקט לרשעים רע להן ורע לעולם, ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם. (שם כא ב)

אמר רב כהנא משום רבי עקיבא אין לך עני בישראל אלא רשע ערום והמשהא בתו בוגרת... הכי קאמר, איזהו עני רשע ערום זה המשהא בתו בוגרת. (שם עו א)

...אלא את מאי טעמא אהניא בך פורתא נורא, חנניה מישאל ועזריה לא אהניא בהו כלל... התם לא הוו רשעים בהדיה ולא אתיהיב רשותא לנורא, הכא הוו רשעים בהדי ואתיהיב רשותא לנורא... (שם צג א)

א"ר יוחנן מאי דכתיב מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יבורך, מארת ה' בבית רשע זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל מ' סאה גוזלות בקינוח סעודה, ונוה צדיקים יבורך זה חזקיה מלך יהודה שהיה אוכל ליטרא ירק בסעודה. (שם צד ב)

מאי ויועץ, אמר רבי יהודה שהושיב רשע אצל צדיק, אמר להו חתמיתו על כל דעבידנא, אמרו ליה אין... אפילו למפלח לעבודת כוכבים, אמר ליה צדיק חס ושלום, אמר ליה רשע לצדיק סלקא דעתך דגברא כירבעם פלח לעבודת כוכבים, אלא למינסינהו הוא דקא בעי אי קבליתו למימריה... (שם קא ב)

דתניא ר"א אומר ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלקים, ישובו רשעים לשאולה כל אלו פושעי ישראל, כל גוים שכחי אלקים אלו פושעי עובדי כוכבים, דברי ר"א. אמר לו ר' יהושע וכי נאמר בכל גוים, והלא לא נאמר אלא כל גוים שכחי אלקים, אלא ישובו רשעים לשאולה מאן נינהו כל גוים שכחי אלקים, ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו, אמר תמות נפשי מות ישרים, אם תמות נפשי מות ישרים תהא אחריתי כמוהו, ואם לאו הנני הולך לעמי. (שם קה א)

על כן לא יקומו רשעים במשפט זה דור המבול, וחטאים בעדת צדיקים אלו אנשי סדום... (שם קח א)

דתניא קטני בני רשעי ישראל אין באין לעולם הבא, שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור... דברי רבן גמליאל, ר"ע אומר באים הם לעולם הבא, שנאמר שומר פתאים ה', שכן קורין בכרכי הים לינוקא פתיא. (שם קי ב)

דתניא כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וכותב ארך אפים, אמר לפניו רבונו של עולם ארך אפים לצדיקים, אמר לו אף לרשעים, א"ל רשעים יאבדו, א"ל השתא חזית מאי דמבעי לך, כשחטאו ישראל אמר לו לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים, אמר לפניו רבונו של עולם ולא כך אמרת לי אף לרשעים. (שם קיא א)

כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם, מאן רשעים, אמר רב יוסף גנבי, תנו רבנן רשע בא לעולם חרון בא לעולם, שנאמר בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה, רשע אבד מן העולם טובה באה לעולם, שנאמר ובאבוד רשעים רינה. (שם קיג ב)

אמר רב שמואל בר נחמני א"ר יונתן אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים זה אברהם אבינו שלא הלך בעצת אנשי דור הפלגה שרשעים היו... ובדרך חטאים לא עמד שלא עמד בעמידת סדום שחטאים היו... ובמושב לצים לא ישב שלא ישב במושב אנשי פלשתים מפני שלצנים היו... (ע"ז יח ב)

דבר אחר הרי שבא על אשת חבירו דין הוא שלא תתעבר, אלא עולם כמנהגו נוהג והולך ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין, והיינו דאמר ריש לקיש אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי, אלא שמטריחין אותי ומחתימין אותי בעל כרחי. (שם נד ב)

אמרו לו עקביא חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל, אמר להן מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום, שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו. (הוריות ה ו)

דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב יש הבל אשר נעשה על הארץ וגו', אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הבא בעולם הזה, אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עולם הבא בעולם הזה. אמר רבא אטו צדיקי אי אכלי תרי עלמי מי סני להו, אלא אמר רבא אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם הזה, אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עולם הזה בעולם הזה. (שם י ב)

...וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים, וכשנפטרין מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין. (אבות א ח)

ר' שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה... ואל תהי רשע בפני עצמך. (שם ב יג)

ר' ישמעאל בנו אומר... והגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח. (שם ד ז)

רבי ינאי אומר אין בידינו לא משלות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים. (שם שם טו)

בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות... (שם ה א)

ארבע מדות באדם... שלי שלי ושלך שלי רשע. (שם שם י)

ארבע מדות בדעות... נוח לכעוס וקשה לרצות רשע. (שם שם יא)

ארבע מדות בנותני צדקה... לא יתן ולא יתנו אחרים רשע. (שם שם יג)

ארבע מדות בהולכי בית המדרש... לא הולך ולא עושה רשע. (שם שם יד)

ונצבת לקראתו על שפת היאור... ורבי יוחנן אמר רשע הוא והעיז פניך בו. (זבחים קב א)

א"ר חנא בר בזנא אמר רבי שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת, אביי אמר מהכא ואגודתו על ארץ יסדה. (כריתות ו ב)

...אמר להן מוטב שיוציא לעז על בניו שהן ממזרים ואל יעשה עצמו רשע שעה אחת לפני המקום. (נדה יג א)

תניא נמי הכי רוכבי גמלים כולם רשעים, (אבריהם מתחממים בבשר הגמל ומוציאים זרע), הספנים כולם צדיקים, החמרים מהן רשאין מהן צדיקים, איכא דאמרי הא דמכף הוא דלא מכף, ואיכא דאמרי הא דמטרטין (ירך מכאן וירך מכאן) הא דלא מטרטין. (שם יד א)

דדריש ר' חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו, רבונו של עולם טפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני, ואילו רשע או צדיק לא קאמר, כדר' חנינא דא"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים... (שם טז ב)

...ומה היא השבועה שמשביעין אותו, תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע... (שם ל ב)

תלמוד ירושלמי:

תני וכנדבותם לא אמר כלום, הדא אמרה שהרשעים מתנדבין מכיון שהתנדב אין זה רשע, מתנית דר' יודן דתני בשם ר' יודן טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם... ר' אבין אמר ר' יהודה פתח אילו הייתי יודע שהנודר נקרא רשע נודר הייתה. (נדרים ב ב)

רבי אחא בשם ר' חונא עתיד עשו הרשע לעטוף טליתו ולישב עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבא, והקב"ה גוררו ומוציאו משם. (שם יב א)

אדם נברא יחידי בעולם מפני המשפחות שלא יהו מתגרות זו בזו... דבר אחר שלא יהו הצדיקים אומרים אנו בני צדיק ואתם בני רשעים... וכן הוא אומר בצאת לפני החלוץ וגו', ללמדך שאף מפלת השעים אינה שמחה לפני המקום. (סנהדרין כג ב)

יהודה בי ר' חזקיה ורבי אמרין הקב"ה דן את הרשעים בגיהנם שנים עשר חדש, בתחלה הוא מכניס בהן חכך, ואחר כך הוא מכניסן לאור והן אומרים הוי הוי, ואחר כך הוא מכניסן לשלג והן אומרים ווי ווי, מה טעמא ויעליני מבור שאון מטיט היון... (שם נג א)

מדרש רבה:

דבר אחר הוא גלא עמיקתא ומסתרתא, עמיקתא אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (ישעיה כ"ט) הוי המעמיקים מה', ומסתרתא אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (שם) לסתיר עצה. ידע מה בחשוכא אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (שם) והיה במחשך מעשיהם... (בראשית א ח)

ר' אבהו אמר מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ובמעשיהן של רשעים, הדא הוא דכתיב (תהלים א') כי יודע ה' דרך צדיקים וגו'. והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהן של רשעים, ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהם חפץ... כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהם של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. (שם ב ז)

...ויקרא אלקים לאור יום אלו מעשיהן של צדיקים, ולחושך קרא לילה אלו מעשיהן של רשעים, ויהי ערב אלו מעשיהן של רשעים ויהי בקר אלו מעשיהן של צדיקים, יום אחד, שנתן להם הקב"ה יום אחד, ואי זה זה יום הכפורים. (שם ג י)

א"ר ברכיה בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו, אמר אם אני בורא אותו רשעים יוצאים ממנו ואם לא אברא אותו היאך צדיקים יוצאים ממנו, מה עשה הקב"ה הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו ושיתף בו מדת רחמים ובראו, הדא הוא דכתיב (תהלים א') כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד, איבדה מכנגד פניו... (שם ח ד)

א"ר יוחנן הבל היה גבור מקין, שאין תלמוד לומר ויקם אלא מלמד שהיה נתון תחתיו... מן תמן אינון אמרין טב לביש לא תעביד וביש לא ימטי לך. (שם כב יז)

קרבם בתימו לעולם (תהלים מ"ט), רבי יוסי אמר מה סבורין הרשעים שקרבם בתימו לעולם וגו', קראו בשמותם עלי אדמות, טבריה על שם טיבירואיס, אלכסנדריאה על שם אלכסנדרוס... ורב פנחס אמר קרבם בתימו לעולם למחר בתיהם נעשים קבריהם... (שם כג א)

ואיננו כי לקח אותו אלקים, א"ר חמא בר הושעיה אינו נכתב בתוך טימוסן של צדיקים אלא בתוך טימוסן של רשעים, א"ר איבו חנוך חנף היה, פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הקב"ה עד שהוא בצדקו אסלקנו. (שם כה א)

כתיב צדקתך כהררי א-ל משפטיך תהום רבה (תהלים ל"ו), ר' ישמעאל אומר בזכות הצדיקים שקיבלו את התורה שניתנה מהררי א-ל את עושה עמהם צדקה עד כהררי א-ל, אבל רשעים שלא קיבלו את התורה שניתנה מהררי א-ל את מדקדק עמהם עד תהום רבה. ר"ע אומר אלו ואלו מדקדק עמהם עד תהום רבה, מדקדק עם הצדיקים וגובה מהם מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה, כדי להשפיע להם שלוה וליתן להם שכר טוב לעולם הבא. משפיע שלוה לרשעים ונותן להם שכר מצות קלות שעשו בעולם הזה כדי להפרע מהם לעולם הבא. א"ר לוי משל את הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן... (יחזקאל ל"א) כה אמר ה' אלקים ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את התהום... כך רשעים חשך וגיהנם חשך תהום חשך, הובלתי רשעים לגיהנם וכיסתי עליהם את התהום... ומה תהום אין לו חקר, כך אין לפורענותן של רשעים חקר, הדא הוא דכתיב אוי לרשע רע (ישעיה ג'), ומה התהום הזה לא נזרע ולא עושה פירות, כך אין מעשיהן של רשעים עושה פירות, שאלו היו עושין פירות היו מחריבין את העולם. (שם לג א)

דבר אחר טוב ה' לכל וגו' ויזכור אלקים את נח וגו', א"ר שמואל בר נחמני, אוי להם לרשעים שהם הופכים מדת רחמים למדת הדין, בכל מקום שנאמר ה' מדת רחמים, וכתיב (בראשית ו') וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וינחם ה' כי עשה את האדם וגו' ויאמר ה' אמחה את האדם וגו'. (שם שם ד)

ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו (תהלים י"א), א"ר יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מקיש עליהם אחת עד שהיא פוקעת, ומה הוא בודק קנקנים יפים, שאפילו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו נשבר, כך אין הקב"ה מנסה אלא את הצדיקים... (שם לד ב)

ויאמר ה' אל לבו, הרשעים הן ברשות לבן, (תהלים י"ד) אמר נבל בלבו, (בראשית כ"ז) ויאמר עשו בלבו... אבל הצדיקים לבן ברשותן... (שם שם יא)

...וכל מי שהוא מזכיר את הרשע ואינו מקללו עובר בעשה, מאי טעמא ושם רשעים ירקב. א"ר שמואל בר נחמן שמותן של רשעים דומים לכלי קוריים, מה כלי קוריים כל מה שאתה משתמש בהם הם עומדים הנחתם הם מתרפים, כך שמעת מימיך אדם קורא שם בנו פרעה, סיסרא סנחריב, אלא אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון... רבי כי הוה מטי להמן בפורים אמר ארור המן וארורים בניו, לקיים מה שנאמר ושם רשעים ירקב. (שם מט א)

א"ר יהושע בר נחמיה אף שאתה מביא לעולמך אתה מכלה בו את הצדיקים ואת הרשעים, ולא דייך שאין אתה תולה הרשעים בשביל הצדיקים, אלא שאתה מכלה את הצדיקים עם הרשעים. (שם שם יד)

דבר אחר וירח את ריח בגדיו ויברכהו, כגון יוסי משיתא ויקום איש צרורות... אמר ליה אם כך למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו, א"ל עשה אדם רצונו יותר ממך, א"ל ואם כך לעושי רצונו קל וחומר למכעיסיו, נכנס בו הדבר כארס של עכנא הלך וקיים בעצמו ד' מיתות בית דין... נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה וראה מטתו פורחת באויר, אמר בשעה קלה קדמני זה לגן עדן. (שם סה יח)

ר' יצחק ב"ר חייא אמר הרשעים על ידי שתחלתן שלוה וסופן יסורין פותחין בברכה וחותמין בקללה, מברכיך ברוך ואורריך ארור, אבל הצדיקים על ידי שתחלתן יסורין וסופן שלוה הם פותחין בקללה וחותמין בברכה, אורריך ארור ומברכיך ברוך. (שם סו ה)

א"ר יוחנן הרשעים מתקיימין על אלהיהם, (בראשית מ"א) ופרעה חולם והנה עומד על היאור, אבל הצדיקים אלקיהם מתקיימין עליהם, שנאמר והנה ה' נצב עליו. (שם סט ב)

וישלח יעקב מלאכים לפניו, ר' יהודה ב"ר סימון פתח (משלי כ"ה) מעין נרפש ומקור משחת וגו', א"ר יהודה ב"ר סימון כשם שאי אפשר למעין להרפס ולמקור להשחת, כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע, וכמעין נרפס וכמקור משחת כך צדיק ממיט עצמו לפני רשע. א"ל הקב"ה לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב... (שם עה ב)

כי לא ינוח שבט הרשע וגו' (תהלים קכ"ה), ר' אבא בר כהנא אמר אין לו נייחא בצד חבורה של צדיקים אלא בצד חבורה של רשעים, למה למען לא ישלחו וגו', ר' יצחק אמר אין לו הנחה בצד חבורה של רשעים אלא בצד חבורה של צדיקים, למה למען לא ישלחו וגו'. דבר אחר כי לא ינוח שבט הרשע זו אשתו של פוטיפר, על גורל הצדיקים זה יוסף. (שם פז ב)

ארשב"נ ארורים הם הרשעים שאין עושים טובה שלימה, נער שוטה, עברי שונא, עבד שכך מוכתב בסקרידין של פרעה שאין עבד מולך ולא לובש כלידים. (שם פט ט)

שכשם שקילוסו של הקב"ה עולה מגן עדן מפי הצדיקים, כך עולה מגיהנם מפי הרשעים, שנאמר (תהלים פ"ד) עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו, מהו מעין ישיתוהו שמורידין דמעות כמעיינות עד שמצננין את גיהנם בדמעותם, ומשם הקילוס עולה, שנאמר (שם) גם ברכות יעטה מורה. מה הם אומרים, א"ר יוחנן יפה אמרת, יפה דנת, יפה טהרת יפה טמאת, יפה חייבת יפה למדת... ועתידה גן עדן להיות צועקת ואומרת תן לי צדיקים אין לי עסק ברשעים, שנאמר (שם ל"א) שנאתי השומרים הבלי שוא... ועתידה גיהנם להיות צועקת ואומרת אין לי עסק בצדיקים ולמי אני מבקשת לרשעים, להבלי שוא, לאותן פועלי השוא. והקב"ה אומר תנו לזה צדיקים ולזה רשעים, שנאמר (משלי ל') לעלוקה שתי בנות. (שמות ז ג)

הדא הוא דכתיב (תהלים ק"י) מטה עוזך ישלח ה' מציון, אין הקב"ה רודה את הרשעים אלא במטה, ולמה לפי שנמשלו לכלבים, שנאמר (שם נ"ט) ישובו לערב יהמו ככלב... א"ל הקב"ה פרעה רשע הוא אם אומר לכם תנו מופת הכה אותו במקל... (שם ט ב)

ורבי פנחס הכהן ב"ר חמא אמר הדא הוא דכתיב (איוב י"ב) וחנפי לב ישימו אף, לאחר שהקב"ה מצפה לרשעים שיעשו תשובה ואינן עושים, אפילו הם רוצים באחרונה הוא נוטל את לבם שלא יעשו תשובה, ומהו וחנפי לב, אותן שהם באים ומחנפים בראשונה בלבם הם מביאים עליהם האף באחרונה. ומהו (שם) לא ישועו כי אסרם, אף על פי שהם רוצים לשוב להקב"ה ובאין לעסוק בתפלה אינן יכולים, למה כי אסרם, שנעל בפניהם... (שם יא ב, וראה שם עוד)

וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות ויוסף לחטא, כך הם הרשעים כל זמן שהם בצרה הם מכניעים עצמן, משהצרה עוברת חוזרין לקלקולן, וכן נבוכדנצר, בזמן שהיה בצרה היה מקלס להקב"ה, שנאמר (דניאל ד') כען אנה נבוכדנצר משבח ומרומם וגו', וכיון שראה עצמו בגדולה התחיל מתגאה... (שם יב ט)

...לפי שבעולם הזה היו הרשעים עשירים ונתונים בשלוה ובהשקט, והצדיקים עניים, אבל לעתיד לבא כשיפתח הקב"ה לצדיקים אוצרות גן עדן, הרשעים שאכלו נשך ותרבית עתידין להיות נושכין בשיניהם את בשרם, והם אומרים לוואי היינו פועלים והיינו טעונין בכתפינו ולואי שהיינו עבדים ויהיה לנו כך, שנאמר (קהלת ד') טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח. (שם לא ד)

א"ר לוי מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין הקב"ה חפץ בקילוסו של אדם רשע, מן התורה ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא, מן הנביאים ויהי הוא מספר למלך את אשר החיה את המת וגו', זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע, ודלמא לאחורי תרעי הות קאים. רבנן אמרי אפילו בסוף העולם הסיטה הקב"ה והביא כדי שלא יספר אותו רשע בשבחו של הקב"ה. בכתובים מנין, שנאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי. (ויקרא טז ד)

...חד אמר אסף אחר היה כבר הייתי שורה עם הרשעים בגיהנם, למה כי קנאתי בהוללים, במערבא אומרים אלו שלבם מלא הוללות רעות. רבי לוי קרי להון זהוניא, אלו שמביאין אללי לעולם. שלום רשעים אראה, כתיב אין שלום לרשעים ואתה אומר שלום רשעים אלא בשלומים של רשעים אראה... (שם יז א)

...משפטיך תהום רבה, אל הרשעים, מה תהום אינו יכול להזרע ואינו עושה פירות, אף הרשעים אין להם מעשים טובים ואין עושין פירות אלא מצירין לעצמם ולאחרים, שנאמר אוי לרשע רע, רע לעצמו ורע לאחרים... מה התהום אין לו חקר כך אין חקר לפורענותם של רשעים לעתיד לבא. דבר אחר צדקתך כהררי א-ל, ר' ישמעאל אומר הצדיקים שעושין התורה שניתנה מהררי א-ל, הקב"ה עושה עמהן צדקה כהררי א-ל, אבל רשעים שאין עושין התורה שניתנה מהררי א-ל, הקב"ה מדקדק עמהן עד תהום רבה... רבי מאיר אומר משל הצדיקים בדירתן שנאמר במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם, ומשל הרשעים בדירתן, שנאמר ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום. ר"י ב"ר אמר משל אין עושין כסוי לגיגית לא מכסף וזהב ולא משאר מתכות אלא מחרס, מפני שהוא מין במינו, כך אמר הקב"ה גיהנם חשך, דכתיב יהי דרכם חשך וחלקלקות, ותהום חשך שנאמר וחשך על פני תהום והרשעים חשך, שנאמר והיה במחשך מעשיהם, יבא חשך ויכסה חשך, שנאמר כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה. (שם כז א)

אמר ר' ברכיה בשם ר' לוי כתוב יודע צדיק נפש בהמתו (משלי י"ב), זה הקב"ה שכתוב בתורתו לא תקח האם על הבנים, ורחמי רשעים אכזרי זה סנחריב, שכתוב בו אם על בנים רוטשה (הושע י')... זה המן הרשע, דכתיב (אסתר ג') להשמיד להרוג ולאבד. א"ר לוי אוי להם לרשעים שהם מתעסקין בעצות על ישראל, וכל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתך... אמר לו הקב"ה, רשע לי באת להזדווג, חייך שאני עושה עמך מלחמה, הדא הוא דכתיב ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה... (שם שם יא)

ר' יהודה אומר הדא הוא דכתיב (תהלים י"ב) סביב רשעים יתהלכון, סביב לרשעים הצדיקים מתהלכין, כיצד, בשעה שהצדיקים יוצאין מתוך גן עדן ורואין את הרשעים נדונין בגיהנם נפשם שמחה עליהם, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס"ו) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, באותה שעה הן נותנין שבח והודאה להקב"ה על היסורין שהביא עליהם בעולם הזה... א"ל ר' נחמיה עד מתי אתה עוקף עלינו את המקרא, אלא סביב לצדיקים הרשעים מהלכים, דכתיב סביב רשעים יתהלכון, הא כיצד, בשעה שהרשעים עולין מתוך גיהנם ורואין את הצדיקים יושבים בשלוה בתוך גן עדן נפשם מתענה עליהם, הדא הוא דכתיב רשע יראה וכעס... (שם לב א)

הדא הוא דכתיב (משלי ג') אל תקנא באיש חמס, זה עשו הרשע... שהיה גלוי לפני הקב"ה שעתידין ישראל שיהיו משועבדים תחת אדום, ויהיו דחוקים ולחוצים ביניהם, ועתידים ישראל להתרעם על זאת, כשם שאמר מלאכי (מלאכי ג') אמרתם שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וגו' ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלקים וימלטו, לפיכך אמרה רוח הקדש על ידי שלמה, אל תקנא באיש חמס, אל תקנאו בשלום עשו הרשע ואל תבחר בכל דרכיו שלא תעשו כמעשיו, למה הביטו לאחרית הדבר, שהנה היום יבא שיתעב האלקים כל מי שהיה מליז במצות, הדא הוא דכתיב (משלי ג') כי תועבת ה' נלוז... (במדבר יא א)

בא וראה מה בין צדיקים לרשעים, (מלאכי ג') בין עובד אלקים לאשר לא עבדו. משל למטרוניתא שהיתה לה שפחה כושית, והלך בעלה למדינת הים, כל הלילה אומרת אותה שפחה לאותה מטרונה אני נאה ממך והמלך אוהב אותי יותר ממך, אמרה לה אותה מטרונה יבא הבקר ונדע מי נאה ומי שאוהב אותה המלך... אמר ישעיה יבא הבקר ואנו יודעין במי חפץ, שנאמר (ישעיה כ"א) אמר שומר אתא בקר וגם לילה, יבא העולם הבא שנקרא בקר ואנו יודעין במי חפץ... (שם טז יד)

ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, להודיע רשעתן, שאף על פי שהלך משה ברגליו אצלן הרשעים קשין לרצות, מה עשו לא רצו לצאת מאליהן נגדו, כשראה משה כך אמר, עד כאן היה לי לעשות... שנו רבותינו ד' נקראו רשעים, הפושט ידו לחבירו להכותו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע, שנאמר (שמות ב') ויאמר לרשע למה תכה רעך, הכית לא נאמר אלא תכה, והלוה ואינו משלם, שנאמר (תהלים ל"ז) לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן, ומי שיש בו עזות פנים ואינו מתבייש לפני מי שגודו הימנו, שנאמר (משלי כ"א) העז איש רשע בפניו וישר הוא יבין דרכו, ומי שהוא בעל מחלוקת, שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה... (שם יח י)

ויסעו מקדש ויבאו וגו', זה שאמר הכתוב (דה"ב כ') בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך, על שנתחברו לרשע הזה לעבור בארצו חסרו לאותו צדיק, לכך נסמכה פרשת אסיפת אהרן לאחר פרשת מלך אדום. (שם יט ו)

והיתה לו ולזרעו אחריו וגו', ויכפר, וכי קרבן הקריבו שנאמר בו כפרה, אלא ללמדך שכל השופך דמן של רשעים כאילו הקריב קרבן. ושם איש ישראל המוכה וגו', כשם שהקב"ה מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם, כך מתעסק בגנותן של רשעים לפרסמן בעולם, פנחס פירסמו לשבח וזמרי לגנאי. (שם כא ד)

...ולב כסיל לשמאלו אלו הן הרשעים שהן נותנין לבם להעשיר, שנאמר (משלי ג') בשמאלה עושר וכבוד. (שם כב ח)

הדא הוא דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים מ"ה), את מוצא צדיק מוליד צדיק, רשע מוליד רשע, צדיק מוליד רשע, רשע מוליד צדיק, וכולהון יש להם מקרא ויש להם משל ויש להם מליצה... רשע מוליד רשע מקרא דכתיב (במדבר ל"ב) והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים, משל, (ש"א כ"ד) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע, מליצה מנין, מה ילדת חיפושיתא קרוצי בישי מינה. צדיק מוליד רשע יש לו מקרא, (איוב ל"א) תחת חטה יצא חוח, משל, מולידין דלית כוותהון, מרביין דלא דמיין להון. רשע מוליד צדיק יש לו מקרא, (ישעיה נ"ה) תחת הנעצוץ יעלה ברוש, משל, מן סניא נפק ורדא. (שיר א ו)

א"ר לוי אמר הקב"ה בחורבנה העמידה לי צדיקים, ובבנינה העמידה לי רשעים, בחורבנה העמידה לי צדיקים דניאל וחבורתו, מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו, בבנינה העמידה לי רשעים, כגון אחז וחבורתו, מנשה וחבורתו, אמון וסייעתו. (שם ד יא)

...ובשוב רשע מרשעתו ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה, יש לך חיך גדול מתוק מזה, אר"ל ובלבד בתוהא על הראשונות, הא כיצד, תני רשב"י הרי שהיה אדם צדיק כל ימיו ובסוף הוא נעשה רשע, עליו הכתוב אומר וברשעתו אשר עשה לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, א"ר יוחנן ולא עוד אלא שכל עבירות שעשה, הקב"ה מונה אותן לו זכיות, הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ה) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך, כל הבגדיות שבגדת בי הרי הן כמור ואהלות לפני. (שם ו א)

וחסרון לא יוכל להמנות, יש מהרשעים שמזדווגין זה עם זה בעולם אחד, מהן עשה תשובה לפני מותו ואחד לא עשה תשובה, נמצא זה עומד בחבורת הצדיקים וזה עומד בחבורת הרשעים, והוא רואה אותו ואומר אוי לי שמא משוא פנים יש בדבר, אני וזה גנבנו אני וזה הרגנו כאחת, זה עומד בחבורות צדיקים ואני בחבורות רשעים, והן משיבין אומרין לו, שוטה שבעולם מנוול היית ומושלך לאחר מיתתך ג' ימים ולא בחבלים גררוך לקבר, (ישעיה י"ד) תחתיך יוצע רמה ומכסך תולעה, כשהבין זה חברך שב מאותו הדרך, ואתה היית בידך ספיקה לעשות תשובה ולא עשית. אמר להם הניחוני שאלך לעשות תשובה, והן משיבין לו ואומרין שוטה שבעולם, אין אתה יודע שהעולם זה דומה לשבת ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת, אם אין אדם מתקן בערב שבת מה יאכל בשבת... והוא אומר הניחוני שאראה את חברי בכבודו, ומשיבין ואומרים לו שוטה שבעולם, מצווין מפי הגבורה אנו שלא יעמדו רשעים בצד צדיקים ולא צדיקים בצד רשעים... ועל מה אנו מצווים על השער הזה, שנאמר (תהלים קי"ח) זה השער לה' צדיקים יבואו בו. (רות ג ג)

הרשעים הן קודמין לשמן, (ש"א י"ז) גלית שמו, (שם כ"א) נבל שמו, (ש"ב כ') שבע בן בכרי שמו, אבל הצדיקים שמן קודמין, (ש"א ט') ושמו קיש, (שם) ושמו שאול... אתיבן ליה (בראשית כ"ד) ושמו לבן, א"ר יצחק פרדכוס (לבן ביותר), ר' ברכיה אמר מלובן ברשע. והכתיב (ש"א ח') ובני שמואל שם הבכור יואל ושם משנהו אביה, רבנן אמרי מה זה רשע אף זה רשע, ור' יהודה בר"ס אמר שנשתנו למעשה וזכו לרוח הקדש, שנאמר (יואל א') דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל. (שם ד ה)

ר' אחא אמר כל המתפלל עם הצבור למה הדבר דומה, לבני אדם שעשו עטרה למלך, בא עני אחד ונתן חלקו בתוכה, מה המלך אומר, בשביל זה עני איני מקבלה, מיד מקבל המלך ונותנה בראשו. כך אם היו עשרה צדיקים עומדים בתפלה ורשע עומד ביניהם מה הקב"ה אומר בשביל רשע זה איני מקבל תפלתם. (איכה ג ח)

ועת לרחוק מחבק, אם ראית כת של רשעים רחק מהם ומכיוצא בהן. (קהלת ג ז)

אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם, על מדברות שהרשעים מדברים בהם בעולם הזה, שהם מחרפין ומגדפין בעולם הזה והקב"ה משפיע להם שלום, כל כך למה, לברם האלקים, לברר להם מדת הדין של רשעים, ולראות שהם בהמה המה להם, לראות ולהראות לעולם שהרשעים נמשלו כבהמה, מה הבהמה נידונת בהריגה ואינה באה לחיי העולם הבא, אף הרשעים כבהמות נידונין בהריגה ואינן באים לחיי העולם הבא. (שם שם כד)

א"ר שמואל בר נחמן הכל סופדין וטופחין על מיתת הצדיק, וזה הרשע (נבל) עושה לו מרזיחין. (שם ז ד)

...ומפני ג' דברים הקב"ה מאריך פנים עם הרשעים בעולם הזה, שמא יעשו תשובה או יעשו מצות שישלם להם הקב"ה שכרן בעולם הזה, או שמא יצאו מהן בנים צדיקים, שכן מצינו האריך פנים לאחז ויצא ממנו חזקיה, עם אמון יצא ממנו יאשיהו, שמעי יצא ממנו מרדכי. (שם שם לב)

...אמר ליה בני מקרא אתה יודע מדרש אין אתה יודע, כי החיים יודעים אלו הצדיקים שאפילו במיתתן קריין חיים, והמתים אינם יודעין אלו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים... דכתיב (יחזקאל י"ח) אם אחפוץ במות המת, וכי המת מת, אלא אלו הרשעים שאפילו בחייהם קרויין מתים. (שם ט ד)

א"ר אשיאן אין בין צדיקים לרשעים אלא דיבור פה בלבד. (שם שם ט)

א"ר איבו (תהלים ס"ט) תחשכנה עיניהם של רשעים מראות, לפי שמראית עיניהם של רשעים מורדות אותם לגיהנם, הדא הוא דכתיב (בראשית ו') ויראו בני האלהים את בנות האדם, (שם ט') וירא חם אבי כנען... אבל מראית עיניהם של צדיקים תואר, לפי שמראות עיניהם של צדיקים מעלה אותם למעלה העליונה. (אסתר ז)

מדרש תנחומא:

...ווי להן לרשעים ווי להן לדובקיהן, שנאמר וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו'... (וירא ט)

ויקרא את עשו בנו הגדול, ולמה קורא לו בנו הגדול, אלא למדנו שמחניפין לרשעים בשעתן, לפי שראה שהעולם הזה בידו קרא לו בני הגדול. אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה לפי שהשעה ביד עשו אתם מחניפים לו, וכביכול אף מלכותי אינה מתבוססת... (תולדות ח)

אתה מוצא שהצדיקים מתרוממין בעיניהם, שנאמר (בראשית כ"ב) וישא אברהם את עיניו וירא את המקום... אבל הרשעים נופלים בעיניהם, שנאמר (שם י"ג) וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן זה סדום... (וישב ו)

ושם אתנו נער עברי עבד וגו', ארורים הרשעים, שאפילו הטובה שעושים מתכוונים לרעה, שאמר שר המשקים נער שאינו בר דעת, עברי עבד לשון גנאי, שכך כתוב בספריו של פרעה שלא ימלוך עליהם עבד. (מקץ ג)

וישמע יתרו, זה שאמר הכתוב (קהלת ח') ובכל ראיתי רשעים קבורים ובאו וגו', וכי יש רשעים קבורים באים ומהלכים, רבי סימון אומר אלו הרשעים שהן מתים וכקבורין בחייהן, שנאמר (איוב ט"ו) כל ימי רשע הוא מתחולל מת חולל. דבר אחר ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, הכתוב מדבר בגרים שבאים ועושין תשובה, וממקום קדוש יהלכו, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות... (יתרו א)

...וכן אמר הכתוב והרשעים כים נגרש (ישעיה נ"ז), מה הים הזה הגלים שבתוכו מתגאים ועולים, וכיון שכל אחד ואחד מגיע לחול הוא נשבר וחוזר וחברו רואה אותו אף הוא שנשבר ומתגאה ועולה ואינו חוזר בו, כך הרשעים רואים אלו את אלו והם מתגאים, לפיכך נמשלו לים, שנאמר והרשעים כים נגרש, כך כל הדורות שעמדו, דורו של אנוש דור המבול דור הפלגה לא למדו אלו את אלו אלא מתגאים, לפיכך נמשלו לים... והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל, לרשעים ואין להם נוח והנייה בעולם, ולצדיקים יש להם השקט, שנאמר (ירמיה ל') ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד. דבר אחר והרשעים כים נגרש, מה הים הזה טיטו ורפשו על פיו, כך הרשעים סריותיהם וסרחונם על פיהם, שנאמר כים נגרש ויגרשו מימיו רפש וטיט. (ויקרא ז)

תשמרו להקריב לי במועדו, זה שאמר הכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי י"ג) זה אליעזר שאמר לרבקה (בראשית כ"ד) הגמיאני נא מעט מים כדי גמיאה, ובטן רשעים תחסר זה עשו, שאמר ליעקב הלעיטני נא (שם כ"ה)... ובטן רשעים תחסר אלו העכו"ם, מעשה בעכו"ם אחד שעשה סעודה לכל בני עירו, אמר רבי דוסתאי אותי זימן לאותה סעודה עם כל בני עירו, ולא היה שולחנו חסר מכל מטעמים שבעולם אלא אגוזי פרך בלבד, מה עשה נטל את הטבלה מלפנינו שהיתה יפה יותר מששה ככרי כסף ושברה. אמרתי לו מפני מה עשית כך, אמר לי אתם אומרים שהעולם הזה שלנו והעולם הבא שלכם, אם אין אנו אוכלין עכשיו אימתי אנו אוכלין, קראתי עליו ובטן רשעים תחסר. (פנחס יג)

...שלמה פירשה, ומי יודע רוח בני האדם העולה וגו' (קהלת ט') העולה זו נשמת הצדיק הגנוזה תחת כסא הכבוד, ורוח הבהמה זו נשמת הרשע שיורדת לגיהנם, וכן הוא אומר (ישעיה י"ד) אך אל שאול תורד וגו'.... ובהמה רבה אלו הרשעים שמעשיהם כמעשה הבהמה. (ברכה ו)

אבות דרבי נתן:

ואל תתחבר לרשע, מלמד שלא יתחבר אדם עם אדם רע ולא עם אדם רשע, שכן מצינו ביהושפט שנתחבר באחאב ועלה עמו רמות גלעד ויצא עליו קצף ה'. שוב נתחבר לאחזיה ויעשו אניות בעציון גבר ופרץ ה' את מעשיו, שנאמר בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך וישברו אניות, וכן מצינו באמנון שנתחבר עם יונדב ויעץ לו עצה רעה, שנאמר (ש"ב י"ג) ולאמנון ריע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד, חכם לרע. דבר אחר אל תתחבר לרשע אפילו לתורה. (ט ד)

רבי מאיר אומר ומה תלמוד לומר ובמושב לצים לא ישב, אלו תרטיאות של לצים שבהן דנין דיני נפשות להמית, שנאמר שנאתי קהל מרעים ועם רשעים לא אשב, ואין מרעים אלא רשעים, שנאמר כי מרעים יכרתון, ומה היא פורענותן לעתיד לבא, שנאמר (מלאכי ג') כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש, ואין זדים אלא לצים, שנאמר (משלי כ"א) זד יהיר לץ שמו. (כא א)

...ויום המיתה ממרק, משלמין לרשעים ומקיפין לצדיקים, משלמין לרשעים בעולם הזה בבני אדם שעשו את התורה בעין רעה ולא נמצא בהם דבר טוב מעולם, ומקיפין לצדיקים בבני אדם שעשו את התורה בעין יפה ולא נמצא בהם דבר רע, נותנין לאלו ואלו קמעה... (לט א)

...למשמרת כיצד, זה תלמיד רשע שיושב לפני חכם ושמע מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות, כשם שהמשמרת מוציאה היין וקולטת השמרים, כך הוא מוציא את היפה וקולט את הרע, ר' אליעזר בן יעקב קורא אותו קרן נקוב קיטועה, קטועה כיצד, זה תינוק שנותנין לו מרגלית וחוזרין ונותנין לו פת, זורק את המרגלית ונוטל את הפת, חוזרין ונותנין לו כלי חרס, זורק את הפת ונוטל את החרס, לא נמצא בידו כי אם כלי חרס בלבד. (מ ח)

מסכת דרך ארץ רבה:

הצדוקים והמסורות והרשעים והחנפים והאפיקורסין עליהן הכתוב אומר כי לא לפני חנף יבא, האמתנין וגפתנין והחתנין והזדונין ועזי פנים ובעלי זרועות עליהם הכתוב אומר (תהלים ל"ז) כי זרועות רשעים תשברנה וסומך צדיקים ה', חורשים רע ומחשיבים דברים ומפטירי שפה ומחליקי לשון עליהם הכתוב אומר יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם. מכין בסתר ומחרפין בגלוי ומזילי הרבים ומטילי המחלוקת עתידין להיות כקרח וכעדתו... (פרק ב, וראה שם עוד)

פסיקתא:

...וכשאדם רשע אף בני ביתו כמותו רשעים... א"ר אלעזר בן פדת בשם ר' יוסי בן זמרא ראה כמה קיפח לוט הרשע את אברהם הצדיק מן הדיבר, שכל זמן שהיה לוט דבוק בו לא הסיח הקב"ה עם אברהם, כיון שפירש לוט הימנו קפץ הדיבר על אברהם, שנאמר וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו... (פרשה ג ביום השמיני)

...ר' פנחס בשם ר' הושעיא אף על פי שכתוב בו שבת מכל מלאכתו, הוי אומר ממלאכת עולמו שבת, אבל לא שבת לא ממעשיהם של צדיקים ולא ממעשיהם של רשעים, אלא פועל עם אילו ואילו, ומראה לאילו ולאילו מעין דוגמה שלהם. ומניין שפורענותם של רשעים קרויה מלאכה, שנאמר (ירמיה נ') פתח ה' אוצרו ויוצא כלי זעמו כי מלאכה היא לה'... (פרשה כג י' הדברות תליתאה)

...שכך אמר דוד לא המתים יהללו י-ה (תהלים קט"ו), אמר לו הקב"ה לישעיה, בני מהו שאמר דוד בפסוק זה אינו אלא כנגד רשעים שאינן עושין תשובה, והם הולכים בחוקות הגוים ומכעיסין אותי ואני ממתין להם אולי יעשו תשובה, ואפילו בחיים קרואים מתים, שנאמר כי לא אחפוץ במות המת (יחזקאל י"ח)... (הוספה פרשה ג שובה ישראל)

שוחר טוב:

ודרך רשעים תאבד, אמר רבי אליקים איבד הקב"ה דרכן של רשעים מפני הצדיקים שלא יטעו בה, אמר ר' אלעזר אף בתחלה אבד מן הרשעים, וכיון שהטריחו בה נתנה להם, שנאמר (משלי ג') אם ללצים הוא יליץ... דבר אחר ודרך רשעים תאבד, את מוצא איבד לנמרוד מפני אברהם, ואבימלך מפני יצחק, עשו מפני יעקב... דבר אחר ודרך רשעים תאבד, שכן הוא אומר (ישעיה ס"ו) ונודעה יד ה' את עבדיו אימתי וזעם את אויביו. אמר רבי יוחנן עמד הקב"ה לישב בדין עם הצדיקים והרשעים והוא דן את הצדיקים ומזכן לגן עדן, ודן את הרשעים ומחייבן לגיהנם, הרשעים אומרים לא דן אותנו כראוי, למי שביקש זכה ולמי שביקש חייב, והקב"ה אומר אני לא בקשתי לפרסם אתכם, מה עושה הקב"ה קורא לאגלין שבהם והם יורדין לגיהנם. אמר ר' פנחס כל מי שהוא מוחלט בעבירות אינו יכול לחזור בו ואין לו מחילה עולמית, אומר הקב"ה לרשעים, אתם הצתם אש של גיהנם (משלי כ"ו) פחם לגחלים ועצים לאש, ואני נוקם מכם דיני דינים... (מזמור א)

למה רגשו גוים, זה שאמר הכתוב (ישעיה נ"ז) והרשעים כים נגרש, מה הים הזה כל סירותיו על פיו, כך סירותיהן של רשעים על פיהם, פרעה אמר (שמות ה') מי ה', סיסרא (שופטים ד') לחץ את בני ישראל בחזקה, מאי בחזקה בחירופין וגדופין... דבר אחר למה רגשו גוים, זה שאמר הכתוב (ישעיה מ') היושב על חוג הארץ, למה הרשעים דומין, לחגבים שהם נתונים בקלפי מפרכסין לעלות והן נופלין, כך הרשעים... (מזמור ב)

א"ר יהושע בן לוי כל מקום שאתה מוצא מפלתן של רשעים הודייה מלמעלה והודייה מלמטה, שנאמר אודה ה' כצדקו, מה כתיב בתריה למנצח על הגתית... (מזמור ז)

למה ה' תעמוד ברחוק, זה שאמר הכתוב (דניאל ז') ומילין לצד עילאה ימלל. אמר רבי יוסי אין הרשעים מזדווגין לאדם אלא אם כן מחרפים, שנאמר ומילין לצד עילאה ימלל זה הקב"ה, ואחר כך ולקדישי עליונים יבלא אלו ישראל... (מזמור י)

למה הרשעים דומים, למי שהיה מהלך באישון לילה ואפלה, הגיע לאבן ונכשל בה, הגיע לגומץ ונפל לתוכו, וכן הוא אומר דרך רשעים באפלה לא ידעו במה יכשלו... (מזמור כז)

דבר אחר זה שאמר הכתוב (תהלים ז') יבושו ויבהלו מאד כל אויבי, א"ר יוחנן לעתיד לבא הקב"ה דן את הרשעים ומחזירן לגיהנם, לכך נאמר ישובו יבושו. וא"ר יוחנן לעתיד לבא הוא דן אותן וטורדן מן העולם... רבי יהושע בן לוי אמר, לעתיד הקב"ה דן את ישראל ומזכן, ונותן לצדיקים דימוס שיכנסו לגן עדן ומכניס את הרשעים לגיהנם, וחוזר ומוציא אותן ומכניסן לגן עדן, ואומר להם הרי מקום לצדיקים ועוד מקומות פנויים שלא תאמרו אלו היינו עושים תשובה לא היה לנו מקום פנוי בגן עדן עם הצדיקים, ומוציא את הצדיקים מגן עדן ומכניסן לגיהנם, ואומר להם הרי מקום הרשעים ועוד מקומות פנויים שלא תאמרו אלו נתחייבנו לא היה לנו מקום פנוי בגיהנם, אלא הרשעים ירשו גיהנם שלכם ושלהם... ולפי שהם מתביישין אמר דוד אל אבושה, למי היא הבושה לרשעים, שנאמר (תהלים ל"א) יבושו רשעים ידמו לשאול. (מזמור לא)

כי החליק אליו למצוא עונו לשנא, הרשעים מסתכלים בעיניהם ומחפשין בידיהן ומהרהרין בלבם למצוא איזה עון שהקב"ה שונא שיעשו אותו, וכן הוא אומר (דברים י"ב) כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו, אוי להן לרשעים שכולם הם און ומרמה ואין עושין אמת בין איש לחברו, דברי פיהם און ומרמות ומהרהרים באון ועולין על משכבם וחושבים און, וכן הוא אומר (תהלים ל"ו) און יחשוב על משכבו. ומהו יתיצב על דרך לא טוב, שנתן להם ב' דרכים אחת טובה ואחת רעה, והן עוזבין את הטובה והולכין ברעה, וכן שלמה אומר (משלי ב') העוזבים אורחות יושר השמחים לעשות רע. (מזמור לו)

זה שאמר הכתוב (משלי כ"ט) ברבות צדיקים ישמח העם, כשהרשעים מושלים בעולם הכל נאנחים והכל מצירין, ואין אדם הולך בקומה זקופה, וכן שלמה אומר (שם כ"ח) בקום רשעים יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים. קשה לפני הקב"ה יום שמשליט אדם על אדם לרע לו... (מזמור מז)

זרו רשעים מרחם, מרחם זריתם, תעו מבטן, מבטן הצדיקים, אמר להם הלבן הזה אינו נברא אלא לאמת, שנאמר (תהלים ט"ו) ודובר אמת בלבבו, ואתם לא כך הייתם אלא אף בלב עולות תפעלות, ורוח הקודש אומר על ידי ירמיה (ירמיה א') טרם אצרך בבטן ידעתיך, וכן ישעיה אומר (ישעיה מ"ט) ה' מבטן קראני, ומרחם הרשעים ניכרים, וכן אתה מוצא בעשו הרשע עד דהוה במעי דאימיה הוה מגיח עם אחיו, שכן הוא אומר (בראשית כ"ה) ויתרוצצו הבנים בקרבה... אמר להם אין אתם יודעים מה עשה הקב"ה לנחש שבר את שיניו, ועכשיו אוכל עפר, כך הקב"ה עושה לכם, הרוס שנימו בפימו... (מזמור נח)

יקום אלקים יפוצו אויביו, זה שאמר הכתוב (משלי כ"ח) בקום רשעים יסתר אדם, שכל זמן שהרשעים מושלים אין לצדיקים קומה זקופה ולא פה, אבדו רשעים רבו הצדיקים, לכך נאמר בקום רשעים יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים...

כהנדוף עשן תנדוף כהמס דונג מפני אש, אמר דוד לפני הקב"ה הרשעים אינן כלום, עשן הם, כהנדוף עשן, ולא כעשן אלא כלא חשיבי. דבר אחר כהנדוף עשן אלו הרשעים, משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו עבדים בפלטין שלו והוא היה בפלטין העליון והיו עבדיו בתחתון מציתין את האש ומעשנין אותו כדי שיעלה אליו העשן, כך הם הרשעים מלמטה, וכן ישעיה אומר, (ישעיה ס"ה) העם המכעיסים אותי וגו', היושבים בקברים וגו'... אבדו הרשעים הצדיקים שמחים, שנאמר וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה. (מזמור סח)

בעמל אנוש אינמו, וכן אמר איוב (כ"ח) בתיהם שלום מפחד, אין אחד מהם חש לא בעינו ולא בשינו אלא הקב"ה מיחל לפניהם את הדרכים, שנאמר (תהלים י') יחילו דרכיו בכל עת, היסורין שהוא מביא על ישראל אינם נוגעים בהם, שנאמר (שם) מרום משפטיך מנגדו, ולא עוד אלא שרואים בשונאיהם, שנאמר (שם) כל צורריו יפיח בהם, בעמל אנוש אינמו, ובשביל שאינן מתייסרין מתגברין ומולידין כשדים... (מזמור עג)

תפלה לעני כי יעטוף, זהו שאמר הכתוב (משלי ט"ו) זבח רשעים תועבת ה' ותפלת ישרים רצונו, אין הקב"ה מבקש מן הרשעים לא זבח ולא עולה, ומהו מבקש תפלת ישרים, שנאמר ותפלת ישרים רצונו... דבר אחר זבח רשעים תועבה מדבר בבלעם ובבלק, שנאמר (במדבר כ"ג) ויעל פר ואיל, ומהו מבקש תפלת הישרים, שנאמר (תהלים צ') תפלה למשה איש האלקים. (מזמור קב)

יתמו חטאים מן הארץ, רבי יהודה אומר יתמו יעשו תמימים, ורשעים עוד אינם, אינם עוד רשעים, באותה שעה ברכי נפשי את ה'. רבי נחמיה אומר יתמו רשיעיא ורשעים עוד אינם, אותה שעה ברכי נפשי את ה'. (מזמור קד)

אוי להם לרשעים שאין הקב"ה פורע מהם אלא על שלא עשו את התורה, וכן הוא אומר (משלי א') עד מתי פתאים תאהבו פתי תשובו לתוכחתי וגו'. ולמה, (שם) תחת כי שנאו דעת ויאכלו מפרי דרכם כי משובת פתאים תהרגם, היה להם לבא בתורה והיא מחכמת אותם. (מזמור קיט)

...אלא הוא גוזר על כל הצדיקים והרשעים והם עולים לירושלים, וכן היא זו הדרך לשתיהן, והצדיקים והרשעים בם באים לירושלים, כיון שהגיעו לשם הקב"ה מכניס הצדיקים לגן עדן ומעות דרכן של רשעים ומוליכן בדרך לגיהנם, לכך נאמר ודרך רשעים יעות... (מזמור קמו)

אוי להם הרשעים מה הם שומעים באזניהם, אמר הקב"ה לא יקלסו אותי הרשעים בגרונם, למה שריחם רע, שנאמר (תהלים ה') קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון. (מזמור קמט)

מדרש שמואל:

רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון משל למלך שהיו לו שני אוצרות של אגדן וזרע את הראשונה ועלתה כולה אגדן, וזרע את השניה ועלתה כולה גידי סיפי סופנים, כך הרשעים אין להם זריעה, דכתיב (נחום א') וצוה עליו ה' ולא יזרע משמו עוד, אבל הצדיקים יש להם זריעה... (פרשה א)

כתוב אחד אומר (יחזקאל י"ח) כי לא אחפוץ במות הרשע, וכתוב אחד אומר כי חפץ ה' להמיתם, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, עד שלא נחתמה גזר דין כי לא אחפוץ במות הרשע, משנחתם גזר דינם כי חפץ ה' המיתם. (פרשה ז)

מדרש משלי:

ללמדך כשמגעת מפלתן של רשעים אין מועיל להם ממונם, שנאמר (משלי י"א) לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות. (פרשה י)

רשעים מלאו רע, זה הוא המדבר אחת בפה ואחת בלב, ולא עוד אלא שהקב"ה קוראו תועבה שנאמר תועבת ה' שפתי שקר ועושה אמונה רצונו. (פרשה יב)

וגם רשע ליום רעה, שאם אינו עושה תשובה מוכן לדינה של גיהנם. תועבת ה' כל גבה לב, זה שמגביה לבו לפני בוראו, לא ינקה מדינה של גיהנם. (פרשה טז)

תנא דבי אליהו רבא:

ומנין שהרשעים אין נענשים אלא על החמורות, צא ולמד מירבעם אחז ומנשה שלא נתחייבו אלא עד שמלאו את כל העולם עבירות... (פרק ב)

וכיוצא בהן אתה אומר אצל רשעים כמו דתן ואבירם הרשעים שנתכוון כל אחד ואחד מהן לעשות מריבה עם חבריהם, ויש בהם מאה מחשבות של גזל ומאה של עריות ומאה של שפיכות דמים, שנאמר (משלי י"ח) לתאוה יבקש נפרד וגו' ומפני שמספרין לשון הרע בארץ, ועולה כנגד כסא הכבוד, שנאמר (תהלים ע"ג) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ, מפני מה מפני שמזכירין בה ועוברין עליה. (פרק יח)

אבל מדת הרשעים אינו כן, שנאמר (תהלים א') לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח, ברוך המקום ברוך הוא, שאין לפניו משוא פנים, כשם שהרשעים מספרים לשון הרע ועולה עד כסא הכבוד, כן יורדין מלאכים מפי הגבורה ונוטלין אותן הרשעים ומשליכין אותן לתוך עומקה של גיהנם, באותה שעה משיבה גיהנם ואומרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם אין לי יכולת לפרוע להם דיי כפי עונש שלהם, ואין כל העולם כולו יכול ליתן להם די פורענותם... (שם)

...תלמוד לומר הוכח תוכיח את עמיתך, יכול אפילו אם אתה יודע שהוא רשע ושונאך אף על פי כן אתה חייב להוכיח אותו, תלמוד לומר הוכח תוכיח את עמיתך, לעמיתך שהוא אוהבך ושהוא עמך בתורה ומצוות אתה חייב להוכיח אותו, אבל לרשע שהוא שונאך אין אתה חייב להוכיח אותו, וגם אי אתה רשאי להוכיח אותו, שנאמר (משלי ט') יוסר לץ לוקח לו קלון, ומוכיח לרשע מומו, אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך... (שם)

וכן רשעי ישראל יודעין שמתים בניהן בעונותיהם, שנאמר גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים וגו' (ירמיה ב'), ואינם עושים תשובה, ואומר (משלי י"ב) יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי... יודעין שמתים בניהם בעונותיהן והויין עליהם כאכזרים, לכך נאמר ורחמי רשעים אכזרי, במדה שמדדו בה מדדת להם, שנאמר (ישעיה י"ב) הנה יום ה' בא אכזרי ועברה וגו' וחטאיה ישמיד ממנה, וכשהן מבעירין ושוקדין וממהרים לעבור עבירה ואומרים אין בכך כלום, שנאמר (ישעיה ט') כי בערה כאש רשעה, במדה שמדדו בה מדדת להם, שנאמר (מלאכי ג') כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש וגו'... (פרק יט)

דבר אחר אנכי ה' אלקיך מלמד שנסתכל הקב"ה בעולם כולו מתחלת העולם ועד סוף העולם וצפה בי' אנשים שבעטו בו, ואלו הן א' מיכה, ב' ירבעם, ג' בן הישראלית, ד' מקושש, ה' אבשלום, ו' יואב, ז' שמשון, ח' עכן, ט' נבות, י' אחאב, אנכי ה' אלקיך בעט מיכה... (פרק כו)

תנא דבי אליהו זוטא:

ואם עושה אדם את עצמו רשע ולכחש ולדבר שקר מוסרין לו מלאך שמתנהג עמו בדרך רשעים ומכחש ומשקר... (פרק ג)

...אבל רשעי עכו"ם נידונין תמיד לדורי דורות, שנאמר (ישעיה ס"ו) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר, . (פרק יב)

...אמר להם הקב"ה למלאכים מי הם הללו שעונין אמן מתוך הגיהנם, ואומרים לפניו רבונו של עולם הללו הם פושעי ישראל, שאף על פי שהם בגיהנם בעקא גדולה מתחזקים ואומרים לפניך אמן, ואומר להם הקב"ה למלאכי השרת פתחו להם שערי גן עדן ויבאו ויזמרו לפני. (פרק כ)

אותיות דר' עקיבא:

שי"ן זה שיניהן של רשעים גמורין שעתיד הקב"ה לשברן שלשה פעמים, א' בעולם הזה, וא' בימות המשיח, וא' לעולם הבא, שכשם שהשי"ן הזה יש לו ג' ענפין, כך משבר הקב"ה שיניהם של רשעים ג' פעמים, שנאמר קומה ה' הושיעני אלקי כי הכית את כל אויבי לחי שיני רשעים שברת. ולא עוד אלא שעתידין שיניהם של אוכלין ממון של ישראל בימות המשיח להיות יוצא מפיהן כ"ב אמות... 

מדרש אגדה:

שור או כשב או עז, זה שאמר הכתוב צדקתך כהררי א-ל (תהלים ל"ו) אלו הצדיקים שנמשלו בהרים... משפטיך תהום רבה אלו הרשעים, שנאמר ונער פרעה וחילו וגו' תהומות יכסיומו וגו' (שמות ט"ו), דבר אחר... משפטיך תהום רבה אלו הרשעים, מה תהום אינו מעלה עשבים כך הרשעים אין להם מעשים טובים... מה תהום אינו יכול להזרע ואינו עושה פירות, אף הרשעים אין להם מעשים טובים ואין עושין פירות אלא מצירים לעצמן ולאחרים, ועליהם אמר הכתוב אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. (ויקרא כב כז)

ויעפילו לשון חשך הוא, כמו ויאפילו, לפי שהרשע נקרא חשך, שנאמר והיה במחשך מעשיהם (ישעיה כ"ט), ולמה שעשו הדבר בזדון, שמשה היה מונעם שלא ילכו ויכנסו בארץ, ואי אפשר לבטל הגזירה, והם היו בוטחים במה שאמרו כי חטאנו, לכך נאמר ויעפילו, כמה דתימא (קהלת ב') והכסיל בחושך הולך. (במדבר יד לח)

ילקוט שמעוני:

...רבי חנינא אמר לא כן, אלא בשעה שבא לבראותו נמלך במלאכי השרת, א"ל מה טיבו, א"ל צדיקים עומדין ממנו, הדא הוא דכתיב כי יודע ה' דרך צדיקים, כי הודיע דרך צדיקים למלאכי השרת ודרך רשעים תאבד אבדה מהם, שלא גלה להם שרשעים עומדים ממנו.. (בראשית פרק א, יג)

...נמצא (יעקב) נושא אשה בן פ"ד ועשו בן מ', למדנו שהקב"ה מקדים לרשעים ומשהה לצדיקים. (שם פרק כח, קיז)

...וכל כך למה, שנתן להם הקב"ה ליסוריהן של צדיקים קץ בעולם הזה, באותה שעה מגעת פורענות של רשעים שאין לה קץ לעולם... (שם פרק מט, קסא)

פוקד עון אבות על בנים וגו', משל לד' דיוטות זו למעלה מזו, בזו יין ובזו שמן ובזו דבש ובזו מים, נפלה דליקה באחת מהן, הן מכבות זו את זו, אבל אם היו כולן של שמן כולן נשרפות, כך בזמן שהן תופסין במעשה אבותיהן דור אחר דור הן נידונין יחדו, אבל אם הם מסורגין דור אחר דור דור צדיק ודור רשע, לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות. באותה שעה שמח משה ואמר אין בישראל קוצץ בן קוצץ. (במדבר פרק יד, תשדמ)

דבר אחר אלו רשעים גמורים שבישראל שנכנסין יגון ואנחה בלבן בשעה שנכנסין לבית עולמן בשביל מעשים שעשו, אם חזרו ועשו תשובה ומתין מתוך התשובה אלו ואלו בני העולם הבא. (שם פרק כג, תשעא)

אבל פושעיהם של ישראל אינם כן, אלא בקטנותם רכים ובזקנותם קשים, ומה עושה הקב"ה מצוה להעלותן ושורפין אותם בבית המדרש הגדול שלו, שנאמר ובליעל כקוץ מונד כלהם, ואין בליעל אלא פושעי ישראל, שנאמר ויען כל איש רע ובליעל... ( מואל ב פרק כג, קסה)

...אלו רשעי ישראל וצדיקי עובדי אלילים שנשתיירו בגיהנם שעונים אמן ומצדיקים עליהם את הדין, מיד מתגלגלים רחמיו של הקב"ה עליהם ביותר... באותה שעה נוטל הקב"ה מפתח של גיהנם בידו ונותן להם למיכאל ולגבריאל בפני כל הצדיקים ואומר להם לכו ופתחו שערי גיהנם והעלו אותם... ועומדים עליהם באותה שעה ורוחצין וסכין אותם ומרפאין אותם ממכות של גיהנם, ומלבישים אותם בגדים נאים ומביאים אותם לפני הקב"ה ולפני כל הצדיקים כשהם מכוהנים ומכובדים, שנאמר כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו, כהניך אלו צדיקי אומות העולם שהם כהנים להקב"ה בעולם הזה, כגון אנטונינוס וחביריו, וחסידיך אלו רשעי ישראל שנקראו חסידים, שנאמר אספו לי חסידי... (ישעיה פרק כו, תכט)

וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור, מגיד הכתוב כשהקב"ה מטה ידו רשעים כלים מן העולם, משלו משל למה הדבר דומה, לביצין וכלי זכוכית שהם נתונים בידי אדם, אם יטה ידו מעט מיד הם נופלים ומשתברים, וכן הוא אומר ויט ידו על צפון ויאבד את אשור... (שם פרק לא, תלו)

רשב"ג אומר פורענות אחת מכלה אותן, ואית לן קריין על כן לא יקומו רשעים במשפט, במשפטים אין כתיב כאן אלא במשפט, ובאחת יבערו ויכשלו, תמותת רשע רעה, אבל צדיקים כי שבע יפול צדיק וקם, ורשעים יכשלו ברעה אחת ולא שתים... (ירמיה פרק י, רפו)

אל תשמחי אויבתי לי, כל זמן שהקב"ה מסתכל ומתהפך במעשיהם של רשעים אין בהם תקומה, שנאמר הפוך רשעים ואינם, דור המבול וימח את כל היקום, אנשי סדום ויהפוך את הערים האל, מצרים לא נשאר בהם עד אחד... ועל כלם אמר דוד שם נפלו פועלי און וגו', אבל ישראל אם נופלים עומדים, שנאמר אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי. (מיכה פרק ז, תקנז)

...ואחר כך מביאין את הרשעים ודנין אותם לפניהם, יש נידונים שלשים יום וכו', כללו של דבר שנו חכמים במשנה משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש, ואחר כך באים הצדיקים ואומרים רבונו של עולם, אותם בני אדם שהיו משכימין ומעריבין לבית הכנסת וקורין את שמע ומתפללים ועושים שאר מצות, מיד אומר להם הקב"ה אם כן הוא לכו ורפאו אותם, מיד הולכים הצדיקים ועומדין על אפרן של רשעים ומבקשים עליהם רחמים, והקב"ה מעמידן על רגליהם מאפרן מתחת כפות רגליהם של צדיקים ומביאן לחיי העולם הבא... (מלאכי פרק ג, תקצג)

לא כן הרשעים וגו', רבי יודן ורבי אלעזר משל את הצדיקים למשובח שבמינים וזהו שושנה... ומשל את הר שעיר במגונה שבמינים זהו מוץ, שנאמר לא כן הרשעים כי אם כמוץ, ואם תאמר מוץ שבבקעה שיש בה לחלוחית, אלא כמוץ לפני רוח, שנאמר יהיו כמוץ לפני רוח, לא כן הרשעים, ר' יודן ורבי פנחס, אמר ר' יודן אמר הקב"ה לרשעים אני בראתי העולם בכן, שנאמר ויהי כן, אתם אומרים לא כן שנאמר ולב כסילים לא כן, חייכם על כן לא יקומו רשעים במשפט. רבי פנחס אומר, אמר הקב"ה לרשעים אני אמרתי ויהי כן, ואתם אומרים לא כן, אני אמרתי לא כן ואתם אומרים כן, חייכם לא כן, על כן לא יקומו רשעים במשפט, והא טב להון, אם אינן עומדין ונותנין דין, אלא כאינש דאמר קם פלוני בדינא ולא הוי ליה הקמת רגל ליום הדין. רבי אבא בר כהנא אמר לא יקומו רשעים שנים, וחטאים שנים, אלו ארבע מלכיות שאין להם הקמת רגל ליום הדין... (תהלים א, תריח)

כי הלל רשע וגו', אין רשעים מהללים אלא אם כן עושים תאותן, שכן נבוכדנצר אמר מן קשוט די אלקכון, ואין הרשע עובר עברה אלא אם כן עשאה חולין בפניו. (שם י, תרמח)

ידכה ישוח, א"ר ודכה כתיב, שאין רשע מזדווג אלא לאדם כיוצא בו, ונפל בעצומיו חלכאים א"ר חנינא בר פפא אין הרשע נופל אלא משתמלא סאתו, שנאמר תחת רשעים ספקם במלאת ספקו יצר לו. א"ר סימון אין הרשע מפיל בקולרין שלו אלא רשעים גבורים כמותו, שנאמר ולגוברין גברי חיל די בחיליה... (שם י, תרנ)

מה ראה דוד לפרש כחה של צדקה לבדה בזכותה, אלא ללמדך שאפילו רשעים שאין בידם אלא זכות של צדקה לבדה זוכין ומקבלין פני שכינה, שנאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר, הכל רואין צדיקים ורשעים, אם כן מה בין צדיקים לרשעים, אלא כדי שידעו הרשעים לפני מי הם מכעיסין, וידעו הצדיקים לפני מי הם יגעים. דבר אחר אני בצדק אחזה פניך, לפי שהרשעים בעולם הזה שלוים ושקטים וכופרים בהקב"ה ומכעיסים אותו, וצדיקים מתיסרים ומתים על שם יוצרם, לכך אמר דוד איני מאותם שמכעיסין לפניך אלא מאותם שיגעים לפניך בתורה... (שם יז, תרעא)

דבר אחר אל תאסוף עם חטאים נפשי אלו המצריים, שכן יעקב צוה את יוסף אל נא תקברני במצרים, ר' יוחנן אמר בשני מקומות מצינו שהצדיקים מבקשים מהקב"ה שלא יאספו עם הרשעים, דניאל אמר ורחמין למבעא מן קדם א-לה שמיא על רזו דנה די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל, ודוד אמר אל תאסוף עם חטאים נפשי... (שם כו, תשה, וראה שם עוד)

יהי דרכם חושך, לפי שהרשעים חשוכים והיה במחשך מעשיהם, אין הקב"ה נפרע מהם אלא בלילה, סדומיים שנאמר ויבאו שני המלאכים סדומה בערב... וכן לעתיד לבא כי הנה החושך יכסה ארץ... (שם לה, תשכג)

כי החליק אליו בעיניו וגו', הרשעים מסתכלין בעיניהם ומרמזין בידיהם ומהרהרין בלבם למצוא איזה עון שונא הקב"ה ועושין אותו, וכן הוא אומר כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם, אוי להם לרשעים כולם, און ומרמה ואין אמת בין איש אל רעהו... (שם לו, תשכו)

כי כחציר מהרה ימלו, אמר הקב"ה אין הרשעים כלום, חציר הם תוחלתם, וכן הוא אומר בפרוח רשעים כמו עשב, מפריחין כעשב הזה ומתייבשין... בטח בה' ועשה טוב, אמר לו הקב"ה לדוד אם תראה שאני עושה טובה לרשע אל ירע לך כל כך, הוסף בתשובה, למה, ומה אם הרשעים שמכעיסין אותי ואין מועילין לי הטבתי עמהם, עמך על אחת כמה וכמה. (שם לז, תשכט)

למנצח לדוד מזמור שיר יקום אלקים יפוצו אויביו, זה שאמר הכתוב בקום רשעים יסתר אדם, כל זמן שהרשעים בעולם אין לצדיקים קומה זקופה, אבדו הרשעים רבו הצדיקים, וכן דבורה אומרת, כן יאבדו כל אויביך ה', אבדו הרשעים, ואוהביו כצאת השמש וגו'... (שם סח, תשצג)

כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה, ראיתי שלותן של רשעים והייתי מקנא כאלו הם עושין חללים חללים, וכן הוא אומר כל ימי רשע הוא מתחולל, שלום רשעים אראה יושבים השקט ובטח בתיהם שלום מפחד, כי אין חרצובות למותם לא חרדתם לאין לא חרצבתם ליסורין, ובריא אולם לפיכך הן בריאים כאולם... ר' לוי קרי להון זדוניא, אלו שמביאין אללי לעולם, כי אין חרצובות למותם לא החרדתם בחלאים ולא צביתם בעונות, אלא ובריא אולם עשיתים בריאים כאולם, כדתנן פתחו של אולם ארכו מ' אמה ורחבו עשרים אמה... דבר אחר כי אין חרצובות למותם, דרש רבה בר עולא אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שאין חרדים ועצבים מיום המיתה, אלא שלבם בריא להם כאולם... והיינו דאמר רבא מאי דכתיב זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה, אמר הקב"ה יודעים רשעים שדרכם ואחריתם למיתה, ויש להם חלב על כסלם, שמא תאמר שכוחה היא מהם, תלמוד לומר ואחריהם בפיהם ירצו סלה. דבר אחר מהו כי אין חרצובות למותם, אין הקב"ה מאחר צביונם של רשעים אלא כל מה שהן מבקשין מן הקב"ה נותן להם מיד, משל למה הדבר דומה לרופא שעלה לבקר את החולה, נטל כף שלו, א"ל תנו לו לאכול מה שירצה, למה שהוא מת... (שם עג, תתח וראה שם עוד)

בפרוח רשעים, אימתי שאתה רואה את הרשעים פורחים כמו עשב לכסות את פני כל הארץ והציצו כל עובדי ע"א שהן ומעשיהן און צפה לימות המשיח, שלא הרבה הקב"ה אותם אלא לאבדם מן העולם הזה ומן העולם הבא, שנאמר להשמדם עדי עד ואתה מרום לעולם ה'... ראה דוד שרבו רשעים כמו עשב ולא אמר הללויה עד שראה שהם עתידין להשמד, שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה. (שם צב, תתמג)

אמרו לשמואל הקטן מהו ואחריו כל ישרי לב, אמר להם מתן שכרן של צדיקים נתון באחריתם, שנאמר ואחריו כל ישרי לב, ומתן שכרן של רשעים מלפניהם, שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו... (שם צד, תתנ)

ובן כסיל זה המן ששמע לעצת אשתו ונתלה וכל עשרו לא היה יכול להצילו, ללמדך כשמגעת מפלתם של רשעים אין מועיל להם ממונם, שנאמר לא יועיל הון ביום עברה. (משלי פרק י, תתקמד)

אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו, אמר שלמה לפי שאין אתה גובה מן הרשעים הם מרבים רשע בעולם, אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, א"ל משה רבך אמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ואתה אומר כן, א"ל יודע אני שסופן של רשעים לרע וסופן של צדיקים לטוב, אלא שידעו העולם שאין אתה מאריך להם אלא לשלם להם שכר מצוה שעשו בעולם הזה... (קהלת פרק ח, תתקפח)

ילקוט המכירי:

אם תכתוש את האויל במכתש, מי שהוא מכה את האויל עם שהוא מעלה את השבט לשנות לו הוא שוכח לראשון. בתוך הריפות בעלי, עם שהוא עולה שוכח את השני אפילו כן לא תסור מעליו אולתו. דבר אחר נחמן בנו של ר' שמואל בר נחמן אמר למה הוא דומה, לצנצנת מלאה חגבים, עולה הראשון ונפל, השני ונפל, ולא למד השני מן הראשון ולא השלישי מן השני, כך הרשעים, הראשון בא מתגבר ונפל ואין השני לומד מן הראשון, כך עמדו דורו של אנוש וקראו את ע"ז, ומה עשה להם קרא לים ושטף אותם... עמדו דור המבול והכעיסו להקב"ה ואבדן מן העולם, ולא למדו מן הראשון... (משלי כז כב)

ושני רשעים שברת, לשני בני אדם שהלכו בדרך אחד צדיק ואחד רשע, מצאו פונדק, אמרו זה לזה נכנס בפונדק זה ונאכל, נכנסו שניהם, ראה הרשע שם ברכות הרבה של דגים וכל דבר, אמר לו אותו האיש הרשע לצדיק למה אין אנו נותנין מעות ונאכל, אמר לו אותו צדיק וכי היום פתח פונדק זה, אלו היום פתח ראשון היינו בודקין אותו. נכנסו שניהם לפונדק, ישבו זה לעצמו וזה לעצמו, היה אותו רשע אומר לפונדקי הבא לי פסיוני, הבא לי קונדיטין, הבא לי מהכל, ואותו צדיק אמר לפונדקי הבא לי גלוסקא א', הבא לי קערה א' של עדשים, והיו יושבים ומשחקים זה על זה, הרשע אומר על הצדיק ראו שוטה זה כל הברכות הללו לפניו והוא אוכל עדשים, והצדיק משחק על הרשע ואומר ראו כמה שוטה זה אוכל מכל מעדנים ועכשיו שוברין את שנו. א"ל הצדיק תן לי שתי כוסות של יין, נתן לו ובירך עליו ועמד, ונתן לפונדקי מעט שאכל והלך לו לשלום. אותו רשע אמד לצאת א"ל עשה חשבון, א"ל כמה אכלת גלוסקא אחת, א"ל לא כי אלא שתים, והוא אומר לא כן, מתוך כך נכנסו דברים ביניהם, התחיל שובר את שניו, לכך נאמר שני רשעים שברת. הרשעים אומרים איכה ידע א-ל, והצדיקים אומרים כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כולה. (תהלים מזמור ד)

דבר אחר אני ה' חוקר לב ובוחן כליות, הרשעים אומרים אנו חורשים בלבבנו, כביכול אין הקב"ה יודע בהן, אמר להם הקב"ה ממני אתם מטמינים, הוי המעמיקים מה' וגו', אתם סוברים שאני כמותכם שאתם מדמים צורה ליוצרה ונטיעה לנוטעה, הפכם אם החמור היוצר יחשב (ישעיה כ"ט). א"ר לוי למה הדבר דומה, לארכיטקטון שבנה מדינה ועשה בה מטמוניות ומחבואות וחדרים, ולבסוף נעשה שלטון, בא לתפוס את הלסטים, והם בורחים ומטמינים עצמם בתוך אותן החדרים, א"ל שוטים מלפני אתם מטמינים, ואני האומן שבניתי המדינה ואני מכיר מטמוניה יותר מכם... (שם יד ב)

מדרשים:

אמר הקב"ה הרשעים הללו לא די להם שלא עשו מיצר הרע יצר טוב, אלא עשו מיצר טוב יצר רע, שנאמר וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. (אגדת בראשית פרק א)

מדרש הגדול:

ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה... בא וראה מה גרמה ברכתם של רשעים שהיתה עקרה עשרים שנה, מכאן אמרו ברכת הרשע קללה. (בראשית כד ס)

אמר לו הקב"ה יעקב את הקדש חול, אמר לפניו רבונו של עולם אני מחנף לרשע בשביל שלא יהרגני, מכאן שמחנפין לרשעים בעולם הזה מפני דרכי שלום. (שם לב כא)

...ואין הקב"ה חפץ בשבחו שלרשע, לפיכך לא הניח הקב"ה את משה להתפלל אלא כיון שפרש ידו נענה מיד, כדי שלא יאריך אותו רשע בהודייתו, וכן הוא אומר לישרים נאוה תהלה (תהלים ל"ג), לישרים לא לרשעים... (שמות ט לג)

אל תשת ידך עם רשע, זו אזהרה שלא ישית רשע עד, מכאן אמרו הרשעים פסולין לעדות, ואיזה הוא רשע כל שעבר עבירה שחייבין עליה מלקות, ואין צריך לומר מיתת בית דין. ומנין לעד אחד שיודע בחבירו שהוא רשע אל יעיד עמו, תלמוד לומר אל תשת ידך עם רשע, אל תצטרף עמו לעדות... (שם כג א)

במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת, ר' לוי בשם ר' שמעון בן לקיש מכאן שאין מפרסמין את החטאים כדי לקרב אותן לתשובה. (ויקרא ו יח)

אמונות ודעות:

יקרא צדיק מי שהיו רוב מעשיו זכיות, ורשע מי שהיו רוב מעשיו חובות, והרי מצב זה דומה לדברים הטבעיים, והוא שהחכמים קוראים את הדבר חם אם היה בו החום יותר על הקור, וקוראים את הדבר קר אם היה הקור בו יותר על החום... בדומה לזה נאמרו השמות הנבואיים, שקוראים את האדם צדיק אם היו רוב מעשיו צדקות, כמו שקראו יהושפט ויחזקיהו צדיקים ואף על פי שיש במעשיהם כעין חטא, כמו שאמר ליהושפט "הלרשע לעזר ולשונאי ה' תאהב ובזאת עליך קצף מלפני ה'" (דהי"ב י"ט)... וקראו את יהוא רשע, אם כי השמיד את הבעל, וקראו צדקיהו רשע על אף שהציל את ירמיהו.

וממה שקבע החכם בענין זה שהוא משלם לעבדיו בעולם הזה על מיעוט מעשיהם כדי שישאיר להם הרוב לעולם הבא, כי לא יתכן שיעבירם בעולם הבא מדרגה לדרגה, לפי שכל פלג מן הנגמלים נשאר במה שהוא בו, כאמרו "אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם", ולפיכך עשה את הגמול על המיעוט בעולם הזה... (מאמר ה פרק ב)

אבל המורד הוא מי שקבע לו מצוה אחת שהוא מרשה לעצמו לעבור עליה תמיד, והמסורת קוראת אותו משומד, וציור הדבר כפי הנראה לי שיש בבני אדם מי שחושב שבמצוה זו כבר החמירו בה יותר מדי ולפיכך מזלזל הוא בה, ושמצוה זו כבר התרשלו בה, ולפיכך מתאמץ הוא בשמירתה. כגון מי שקשה בעיניו מצות הרבית או מצות המאכלים וינהג באחת מהן איך שיהיה, ולפיכך אומרים שיש לכל אדם תורה בפני עצמו בגלל שינויי דעותיהם...

אבל החוטא הוא העובר על מצוות לא תעשה, אלא שאינן מן החמורות שהרי לא החמיר בעונשן בעולם הזה, והוא הנקרא עובר על מצות לא תעשה, והוא כגון מי שאינו מקפיד בנבלה וטרפה, ובלבישת שעטנז, ובעונות ונחש, וכל הדומה לכך, והרי הוא בחטא בדרגה זו.

אבל הפושע הוא העובר על החמורות והן שיש בהן כרת בידי שמים, ומיתה בידי שמים, וארבע מיתות בית דין, ובכך ידענו שהם חמורות, והן כגון העריות וחלול השבת והאכילה ביום כפור והחמץ בפסח וכיוצא באלה, והרי הוא בדרגה זו.

אבל הכופר, הוא העוזב את היסוד, כלומר האחד הכולל הכל יתברך ויתעלה ועזיבתו אותו תהיה על שלשה יסודות, או שהוא עבד זולתו איזה פסל ומסכה או אדם או שמש או ירח... או שלא עבד זולתו ולא עבדו, והרי אינו עובד למאומה לא אמת ולא שקר... או שהיה מסופק באמונתו והרי הוא נקרא בשם דתי, ויתכן שהוא מתפלל ומתחנן, ואין לבו שלם ולא מאמין, והרי הוא משקר ומרמה בדבריו ובאמונתו, כאותם אנשים שבהם נאמר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו, והרי זה נקרא מי שנתחלל שם שמים בו, והוא בדרגה זו.

וכל אלו אם שבו נמחל להם בשני העולמות גם יחד, זולתי מי שכתב בו ה' לא ינקה, הרי אי אפשר שלא יבואו עליו יסורין בעולם הזה כפי שאבאר. (שם פרק ד)

תרגום יונתן:

אוי לך - ייא לכון סנאי צדקיא אבדתון עמא דכמיש מדסינת פתגמי אוריתא לית להון תקנתא עד דיצרכון למגלי לאתר דילפון אוריתא ובניהון ובנתהון מתרחקן בשבית חרבא כל קביל מתמלכין במולכנא דאורייתא אמוראין ומשיחין באורייתא. (במדבר כא כט)

מוקדי עולם - עתידין רשיעיא לאתדנא לאתמסרא לגהנם יקדות עלם. (ישעיה לג יד)

החרשים - רשיעיא דאינון כחרשין דלא אודנין להון... (שם מב יח)

קוריהם - ...כן לית הנאה בעובדיהון דרשיעיא. (שם נט ו)

ולרשע - דלא עביד תתובא ומצלי במרומא. ותשא בריתי - ותימי בשמי. (תהלים נ טז)

רש"י:

על כן יאמר - על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע רבונו ומתכוין למרוד בו, יאמר זה כנמרוד גבור ציד. (בראשית י ט)

רעים - בגופם וחטאים בממונם, לה' מאד - יודעים רבונם ומתכוונים למרוד בו. (שם יג יג)

עד אנה מאנתם - משל הדיוט הוא, בהדי הוצא לקי כרבא, על ידי הרשעים מתגנין הכשרין. (שמות טז כח)

וחלבנה - בושם שריחו רע וקורין לו גלבנ"א, ומנה הכתוב בין סמני הקטורת, ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפילותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו. (שם ל לג)

משפחות בני קהת יחנו תימנה - וסמוכין להם דגל ראובן החונים תימנה, אוי לרשע ואוי לשכנו, לכך לקו מהם דתן ואבירם ומאתים וחמשים איש עם קרח ועדתו שנמשכו עמהם במחלקותם. (במדבר ג כט)

ובאש - אין שם תקנה אלא שרפה ולהתחמם כנגדה, כן רשעים אין להם תקנה. (שמואל ב כג ז)

ונתתי מכשול לפניו - כשעושה בהצנע ומראה עצמו כצדיק אני נותן לפניו עברה מפורסמת לגלות מעשיו, וכשאביא עליו רעה לא יהרהרו אחרי מעשי. (יחזקאל ג כ)

ישובו יבושו - א"ר יוחנן לעתיד לבא הקב"ה דן רשעים לגיהנם, ומתרעמים, והקב"ה מחזירם ומראה להם גליונים שלהם וחוזר ודנם, הרי בושה כפולה... (תהלים ו יא)

הלל - הרשע מתהלל שמשיג תאותו כאשר תעמוד ברחוק. ובוצע - והגזלן משבח עצמו לאמר נאץ ה' ושלום יהיה לי. (שם י ג

ורע תדרוש - פושעי ישראל כשרואין הרשעים מצליחים נושאם לבם להרשיע, וכשישתברו לא ימצא בהם רשע. (שם שם טו)

תמותת רשע רעה - הרעה תמותת את הרשע. (שם לד כב)

בפרוח רשעים - אינם יודעים שהפרחתם רק להשמידם עדי עד. ואתה מרום - בכל משפטיך ידך על העליונה, שהכל מצדיקים דינך. (שם צב ח)

חורשי און - מכינים האון במחשבתם כחורש מכין האדמה ואחר כך זורעים במעשיהם העמל, וראיתי שבעצמם יקצרוהו - שבאה רעתם עליהם. (איוב ד ח)

דור הולך - מה שהרשע יגע לעשוק אינו מבלה מעשיו, כי הדור האחר בא ונוטל הכל מיד בניו, והארץ - הדלים המגיעים עצמם עד הארץ הם המתקיימים. (קהלת א ד)

אבן עזרא:

והתברך בלבבו - והנה כנה הצדיק ברוה כמו כעץ שתול על מים, והרשע בצמאה, כמו כערער בערבה, ויחשוב כי גם ברכתו בלבו תפסיק הקללה... והטעם שלום יהיה לי אף על פי שאלך בשרירות לבי, כי בצדקת הצדיקים אחיה, כי הם רבים ואני יחיד חוטא, על כן כתוב אחריו לא יאבה ה' סלוח לו כי אז, והטעם מיד יכרת... (דברים כט יח)

רשעים - שאינם עומדים במתכונת אחת, כמו שכתוב "והרשעים כים נגרש", בכל אשר יפנה ירשיע. לצים - המגלה סוד ראובן לשמעון, והם הפך הענוים שהם הבושים מלדבר דבה. (תהלים א א)

לא יקומו - תאבדנה נפשות הרשעים וזכר זרעם בעולם הזה, במשפט - כי יום דין לכל אחד, או במותם. (שם שם ה)

צופה רשע - בראות הרשע שנפל ממדרגתו יקנא בצדיק ויבקש המיתו. ולא ירשיענו - אם לא יוכל לו יוציא עליו תואנה בממון וכו'. (שם לז לב)

בפרח רשעים - מצליחים בארץ, או ה' ישלם לרשע בעולם הזה טובה שעשה. (שם צב ח)

ואת כל הרשעים ישמיד - באחרונה, כי סופם לאבדון, ומלך בשר ודם לא ישמיד רשעי ארצו אולי יקשרו עליו, או לא יכירם כי לא ידע הנסתרות. (שם קמה כ)

אל תתמה על החפץ - שלא חפץ המקום להושיע מהגזל, גבוה מעל גבוה - הרבה שומרים שרואים החמס, איש לא ידע מספרם ומעלותיהם, והיודע סוד השם ידע כי הם נ"ה. (קהלת ה ז)

אל תרשע הרבה - שרוב הרשע יביא האדם לסכנה, והרשעות הוא להתעסק בדברי העולם אחר שתתעסק במה שיספיק לך. (שם ז יז)

רמב"ן:

...וביאור הענין, כי האוכל חלב או דם והוא צדיק ורובו זכיות אבל גברה תאותו עליו ונכשל בעבירה ההיא יכרתו ימיו וימות בנעורים קודם שיגיע לימי זקנה והם ששים שנה, ואין נפשו בהכרת, אבל יהי לו חלק לעולם הבא, הוא העולם שאחרי התחיה... ואשר עם החטא החמור ההוא יהיו עונותיו מרובין מזכיותיו, עונש הכרת שבעבירה החמורה מגיע לנפש החוטאת לאחר שתפרד מן הגוף, והיא נכרתת מחיי עולם הנשמות... ואלו אין להם כרת בגופם אלא פעמים שיחיו ויגיעו לימים רבים... ויש כרת חמור שנכרת גופו ונפשו, והוא הנאמר בו כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, ודרשו הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא, לומר שהוא ימות בנוער וחיתו בקדושים שלא תחיה נפשו בתחיית המתים ואין לה חלק לעולם הבא. ואין כפל הכרת הזה אלא בעניני ע"ז ומגדף... (ויקרא יח כט, וראה עוד ערך כרת ועונש)

...ויתכן כי שונאיו המוחלטים מכחישים באלקותו ואין להם זכות כלל, וכמו שאמרו אמר רבי יאשיה מפני שלשה דברים הקב"ה מאריך אפים לרשעים בעולם הזה, שמא יעשו תשובה, או עשו מצות שהקב"ה ישלם שכרן בעולם הזה, או שמא יצאו מהן צדיקים, שכך מצינו שהאריך אפיים לאחז ויצא ממנו חזקיהו... וכל אלו אינם בכלל שונאיו. (דברים ז ט)

למען ספות הרוה - ...והטעם כי נפש האדם הרוה שאיננה מתאוה לדברים הרעים לה, כאשר תבא בלבו קצת התאוה והוא ימלא תאותו אז יוסיף בנפשו תאוה יתרה, ותהיה צמאה מאד לדבר ההוא שאכל או שעשה יותר מבראשונה, ותתאוה עוד לדברים רעים שלא היתה מתאוה להם מתחלה, כי המתאוה לזמת הנשים היפות כשיהיה שטוף בזמתן תבואהו תאוה לבא על הזכר ועל הבהמה, וכיוצא בזה בשאר התאות, וכענין שהזכירו חכמים, משביעו רעב מרעיבו שבע... והכונה בזה כי כל איש אשר ישמע האלה ויתברך מהנה ויתחזק בשרירות וסעיפיו ישיבוהו לחטא ויצמיחו פשעים יותר מבראשונה. (שם כט יח)

קול פחדים - היה ראוי שתמיד יפחד משודד ורעה אך הרשעים בוטחים בשלותם. (איוב טו כא)

יקום - הרשע על כל אחד מן האבירים, ולא יאמין בחייו - כי יהרגנו או יגזול אותו. ויתכן לומר יקום - הרשע בבקר ולא יאמין בחייו, כי הוא נלחם עם העם ואביריהם, כאשר אמר בו "לאור יקום רוצח", והנה הוא מסתכן תמיד, כענין "הנה אנכי הולך למות". (שם כה כב)

יתן לו לבטח וישען - הרשע עליו, כי בו ילכד ברשת אדם, רק יצליח מרמה בידו ויבטח בהצלחתו כל ימי חייו. ועיניהו - עיני הא-ל על דרכיהם - כי הוא רואה את דרכם הרעה ואינו מושיע הנגזלים מידו, כי איננו עושה בהם משפט. וזה השלמת תלונתו כאשר השלים למעלה "וא-לוה לא ישים תפלה". (שם שם כג, ראה עוד רשע וטוב לו)

רד"ק:

קוריהם - כן לא יוכלו להתכסות במעשיהם בבא הרעה כי הם און. (ישעיה נט ו)

אם תמצאו - ...ולרז"ל כיון שנהרגו על ידי האויבים אף שהיו רשעים וחייבי מיתה נתכפר להם ונקראו עבדיך וחסידיך. (ירמיה ה א)

ופושעים יכשלו - שיאמרו אין מסדר ומנהיג לעולם. (הושע יד י)

רשעים - החובבים לקנות ממון ותאות לבם בעולם הזה, ולא יבחינו בכך בין טוב ורע ויגזלו ויהרגו בעבור הממון מחרדת לבם, כי ענין הרשע החרדה, כמו "ובכל אשר יפנה ירשיע". (תהלים א א)

ובוצע ברך - הגוזל מנאץ שאין ביד ה' להציל העשוק, או שאינו משגיח. (תהלים י ג)

אדם ובהמה - טובתך לרשע היא כטובתך לבהמה שאינה מכירה חסדך ואתה נותן לה צרכה. ולאבן עזרא רוצה לומר שה' ישפט הכל, על דרך "מיד כל חיה אדרשנו". (שם לו ז)

והמטים - דרכיהם בעקלקלותם, ויש מפרשים המטים עקלקלותם בלבותם, שאין תוכם כברם, יוליכם ה' - יגלה צפונם. (שם קכה ה)

אם תקטול - אך פעמים מטרידים אותי הרשעים ממחשבותי עליך, ואם תקטלם אחשוב רק בך. (שם קלט יט)

יצודנו - הרע שהוא עושה, יטילנו למדחפות - שידחף מרעה לרעה, ישבו - לדרוש אותך ולדעת דרכיך. (שם קמ יב)

משנה תורה:

בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא תשובה. התשובה מכפרת על כל העבירות, אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר "רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו"... (תשובה א ג, וראה שם עוד וערך תשובה)

כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות, מי שזכיותיו יתירות על עונותיו צדיק, ומי שעונותיו יתרות על זכיותיו רשע, מחצה למחצה בינוני. וכן המדינה אם היו זכיות כל יושביה מרובות על עונותיהן הרי זו צדקת, ואם היו עונותיהם מרובין הרי זו רשעה, וכן כל העולם כולו.

אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו, שנאמר "על רוב עונך", וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת... ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם, יש זכות שהיא כנגד כמה עונות, שנאמר "יען נמצא בו דבר טוב", ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות, שנאמר "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה", ואין שוקלין אלא בדעתו של א-ל דעות, הוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות.

כל מי שניחם על המצות שעשה ותהה על הזכיות ואמר בלבו ומה הועלתי בעשייתן, הלואי לא עשיתי אותן, הרי זה איבד את כולן, ואין מזכירים לו שום זכות בעולם, שנאמר "וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו", אין זה אלא בתוהה על הראשונות. וכשם ששוקלין זכיות אדם ועונותיו בשעת מיתתו, כך בכל שנה ושנה... מי שנמצא צדיק נחתם לחיים, ומי שנמצא רשע נחתם למיתה, והבינוני תולין אותו עד יום הכפורים, אם עשה תשובה נחתם לחיים, ואם לאו נחתם למיתה...

בשעה ששוקלין עונות אדם עם זכיותיו אין מחשבין עליו עון שחטא בו תחלה ולא שני ואלא משלישי ואילך, אם נמצאו עונותיו משלישי ואילך מרובין על זכיותיו אותם שתי עונות מצטרפין ודנין אותו על הכל... אבל הצבור תולין להן עון ראשון שני ושלישי, שנאמר "על שלשת פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו"...

הבינונים אם היה בכלל מחצה עונות שלהן שלא הניח תפילין מעולם, דנין אותו כפי חטאו ויש לו חלק לעולם הבא, וכן כל הרשעים שעונותיהן מרובים דנין אותן כפי חטאיהם ויש להן חלק לעולם הבא, שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא אף על פי שחטאו, שנאמר "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ"... וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא.

ואלו שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים, המינים, והאפיקורסין, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל, המורדים ומחטיאי הרבים והפורשין מדרכי צבור, והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים, והמוסרים ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים, ושופכי דמים ובעלי לשון הרע, והמושך ערלתו...

חמשה הן הנקראים מינים, האומר שאין שם א-לוה, ואין לעולם מנהיג... והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה...

שלשה הן הנקראים אפיקורסין, האומר שאין שם נבואה כלל, ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני האדם, והמכחיש נבואתו של משה רבינו, והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני האדם...

שלשה הן הכופרים בתורה, האומר שאין התורה מעם ה', אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת... וכן הכופר בפרושה, והוא תורה שבעל פה, והמכחיש מגידיה...

שנים הם המומרים מישראל, המומר לעבירה אחת, והמומר לכל התורה כולה... שהחזיק עצמו לעשות אותה עבירה בזדון והורגל ונתפרסם בה... והוא שיעשה להכעיס. מומר לכל התורה כולה כגון החוזרים לדתי העובדי כוכבים בשעה שגוזרין גזרה וידבק בהם ויאמר מה בצע לי להדבק בישראל שהם שפלים ונרדפים...

מחטיאי הרבים כיצד, אחד שהחטיא בדבר גדול כגון ירבעם וצדוק ובייתוס, ואחד שהחטיא בדבר קל אפילו לבטל מצות עשה, ואחד האונס אחרים עד שיחטאו...

כל אחד מעשרים וארבעה אנשים אלו שמנינו אף על פי שהן מישראל אין להם חלק לעולם הבא. ויש עבירות קלות מאלו, ואף על פי כן אמרו חכמים שהרגיל בהן אין להם חלק לעולם הבא, וכדי הן להתרחק מהן ולהזהר בהן. ואלו הן המכנה שם לחבירו, וקורא לחבירו בכינויו, והמלבין פני חבירו ברבים... במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעולם הבא, כשמת בלא תשובה, אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה, הרי זה מבני העולם הבא, שאין לך דבר שעומד בפני התשובה... כל הרשעים ומומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה, בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותן, שנאמר "שובו בנים שובבים", אף על פי שעדין שובב הוא שהרי בסתר שב ולא בגלוי, מקבלין אותו בתשובה. (תשובה ג א והלאה)

ומהם חמשה דברים העושה אותם ימשך אחריהם תמיד וקשים הם לפרוש מהן, לפיכך צריך אדם להזהר מהן שמא ידבק בהן, והן כולן דעות רעות עד מאד, ואלו הן רכילות ולשון הרע ובעל חימה ובעל מחשבה רעה ומתחבר לרשע, מפני שהוא לומד ממעשיו והן נרשמים בלבו, הוא שאמר שלמה "ורועה כסילים ירוע"... (שם ד ה)

העושה שליח לקדש לו אשה והלך וקידשה לעצמו הרי זו מקודשת לשליח, ואסור לעשות כן, וכל העושה דבר זה וכיוצא בו בשאר דברי מקח וממכר נקרא רשע. (אישות ט יז)

השונא שנאמר בתורה לא מאומות העולם הוא אלא מישראל. והיאך יהיה לישראל שונא מישראל והכתוב אומר "לא תשנא את אחיך בלבבך", אמרו חכמים כגון שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר הרי זה מצוה לשונאו עד שיעשה תשובה וישוב מרשעו. ואף על פי שעדיין לא עשה תשובה אם מצאו נבהל במשאו מצוה לטעון ולפרוק עמו ולא יניחנו נוטה למות שמא ישהה בשביל ממונו ויבא לידי סכנה, והתורה הקפידה על נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת, שנאמר "אמור אליהם חי אני נאם ה' אלקים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה". (רוצח ושמירת נפש יג יד)

הרשעים פסולין לעדות מן התורה, שנאמר "אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס", מפי השמועה למדו אל תשת רשע עד, ואפילו עד כשר שיודע בחבירו שהוא רשע ואין הדיינים מכירין רשעו אסור לו להעיד עמו, אף על פי שהוא עדות אמת, מפני שמצטרף עמו, ונמצא זה הכשר השית ידו עם הרשע עד שנתקבלה עדותו...

אי זהו רשע, כל שעבר עבירה שחייבין עליה מלקות זהו רשע ופסול, שהרי התורה קראה למחוייב מלקות רשע, שנאמר "והיה אם בן הכות הרשע", ואין צריך לומר מחוייב מיתת בית דין שהוא פסול, שנאמר "אשר הוא רשע למות".

עבר עבירה שחייבין עליה מלקות מן התורה הרי זה פסול מן התורה, ואם היה החיוב שבה מדבריהם הרי זה פסול מדבריהם. כיצד, אכל בשר בהמה בחלב או שאכל נבלות ושקצים וכיוצא בהן בין לתיאבון בין להכעיס, או שחלל את יום טוב הראשון, או שלבש שעטנז שהוא שוע או טווי או נוז הרי זה פסול לעדות מן התורה. אבל אם אכל בשר עוף בחלב, או שחלל יום טוב שני של גליות, או שלבש בגד צמר שאבד בו חוט של פשתן וכיוצא בו הרי הוא פסול מדבריהם...

ועוד יש שם רשעים שהן פסולין לעדות אף על פי שהן בני תשלומין ואינן בני מלקות, הואיל ולוקחים ממון שאינו שלהם בחמס פסולין, שנאמר "כי יקום עד חמס באיש", כגון הגנבים והחמסים אף על פי שהחזיר פסול לעדות מעת שגנב או גזל, וכן עד זומם אף על פי שהוזם בעדות ממון ושלם הרי זה פסול מן התורה לכל עדות, ומאימתי הוא נפסל, מעת שהעיד בבית דין, אף על פי שלא הוזם על אותה עדות אלא אחר כמה ימים. וכן המלוה ברבית, אחד המלוה ואחד הלוה שניהם פסולין לעדות... וכן כל העובר על גזל של דבריהם הרי הוא פסול מדבריהם... וכן הרועים אחד רועי בהמה דקה ואחד רועי בהמה גסה של עצמן הרי הן פסולין, שחזקתן פושטין ידיהן בגזל ומניחים בהמתן לרעות בשדות ופרדסים של אחרים... וכן המוכסין סתמן פסולין מפני שחזקתן ליקח יותר מדבר הקצוב להם בדין המלכות ולוקחין היתר לעצמן, אבל גבאי מנת המלך סתמן כשרין, ואם נודע שלקחו אפילו פעם אחת יתר מן הראוי להם לגבות הרי אלו פסולים... (עדות י א והלאה, וראה שם עוד)

מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ הרי זה בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם, שכל מי שירד עד כך חזקה שהוא עובר על רוב העבירות שיבואו לידו... נמצאת אומר כל תלמיד חכם בחזקת כשר עד שיפסל, כל עם הארץ בחזקת שהוא פסול עד שיוחזק שהוא הולך בדרכי הישרים... (שם יא א, וראה שם עוד)

עד אחד נאמן באיסורין, אף על פי שהוא פסול לשאר עדויות, שהרי רשע בעבירה ששחט שחיטתו כשירה ונאמן לומר כהלכה שחטתי, אבל החשוד על דבר אינו נאמן על שלו אבל נאמן על אחרים... (שם שם ז)

אין אדם נפסל בעבירה על פי עצמו, כיצד הרי שבא לבית דין ואמר שגנב או גזל או הלוה בריבית, אף על פי שמשלם על פי עצמו אינו נפסל, וכן אם אמר שאכל נבילה או בעל אסורה אינו נפסל עד שיהיו שם שני עדים, שאין אדם משים את עצמו רשע... (שם יב ב, וראה שם עוד)

ספר חסידים:

ארבע כתות אין מקבלות פני שכינה, כת שקרים, כת חנפים, כת מספרי לשון הרע, כת לצנים, וכולן מקראות... ציער אדם כאילו ציער עולם מלא, שכל מה שבעולם יש באדם, רקק בפניו ולא הגיע לו הרוק פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, אפילו ציער כל שהוא על כל צער וצער שהוא מצער את חבירו יענש בידי שמים, שנאמר כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט (קהלת י"א)... (מד, וראה שם עוד)

"ויאמר לרשע למה תכה רעך" (שמות ב') לא הכהו, ובהרמת יד נקרא רשע, ואמרו חכמים כל הסוטר לועו של חבירו כאלו סוטר לועו של שכינה... ואין לו תקנה אלא קציצת ידו, שנאמר (איוב ל"ח) "וזרוע רמה תשבר", ולכן אתה בן אדם הזהר ושמור נפשך מאד פן תרום ידך לא על איש ולא על אשה הן קטנים הן גדולים, אם לא על בנך להוכיחו... (מט)

...אך כל מה שנוכל למעט בשאלת שלום של רשע יש לנו למעט אך מפני דרכי שלום נוכל להקדים שלום לגדולים שבהם, ועוד שלא יצטרך לכפול להם שלום, כי כן דרך העולם המשיב כופל שלום. (נא)

...כי טוב מלא כף כשאדם נותן ליראי שמים עניים שירדו מנכסיהם ממלא חפנים לעניים שאינם מהוגנים אשר בהם עמל ורעות רוח, ולא עוד אלא שנחשב לו לעון כשהוא נותן לפריצים, ונותן להם אתנני זנות ומקיים מורדין בהקב"ה בעולם, לפיכך יתפלל אדם להקב"ה לעולם שיזמין לו בני אדם מהוגנים. (סא)

ואם יש לו לאדם בנים ואחד בעל מחלוקת או שירא פן יחטיא אחיו מוטב שידחה את הרשע בשתי ידים, ואל יאמר והלא אמרו חכמים תהא דוחה בשמאל ומקרב בימין, במקום שחב לאחרים יותר יבא לרעה אם לא ידחוהו, שהרי דוד לפי שקרב את אבשלום הרי כמה נפשות נהרגו בשבילו. (קפט)

לא יושיב אדם רשעים אצל צדיקים ולא צדיקים אצל רשעים, כדכתיב (תהלים א') "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב", לכך לא יושיב אדם רשעים אצל צדיקים ולא צדיקים אצל רשעים ולא בדין ולא בעצה ולא בסעודה ולא יתחבר עמהם, שהרי כתיב (דברים כ"ב) "לא תזרע כרמך כלאים", חטה ושעורה וחרצן במפולת יד... (תריד)

אם יברחו רשעים וחטאים אצלך לחסות בצל כנפיך אל תהי עליהם מגן, ואם תקבלם יהפך הדבר ויהיו לך לשטן או לזרעך, כי כאשר בא רשע לעיר אם תוכל למחות בידו אל תתנהו לבא לעיר וכל שכן בביתך, שאם תקבלהו הוא או זרעו יהיה לך או לזרעך לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם, שגרמת רעות לעיר שדר בה, וכתיב (תהלים קכ"ה) "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם". (תרפד)

יש רשע שיש לו פרקליט אחד טוב, כגון מקבל אורחים או עוסק במתים ומתים יבקשו עליו רחמים, אף על פי שיש בידו עבירות. וכן המליץ טוב בעבור הצבור למלך או לשלטון או אדוק בצדקה ובגמילות חסדים מרחיקין ממנו פורעניות ומאריך ברעתו. (תרצו)

צריך אדם שהוא ירא שמים כשמתפלל לא יעמוד ולא ישב בתפילה אצל אדם רשע, מפני שכשעומד אצל אדם רשע בתפלה יהרהר הרהרורים רעים ושכינה מתרחקת ממנו, וכתיב "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם", וכתיב (תהלים כ"ו) "ועם נעלמים לא אבוא", שהקב"ה מעלים עיניו מהם, שנאמר (ישעיה א') "ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע"... (תשע)

אחד היה יושב על קתדרא בבית הכנסת והיה סופר והיה מתנהג כאילו הוא צדיק והוא רשע גמור וערל, ובא חכם לאותו העיר, אמר החכם לאחד מבני העיר אנה אשב בבית הכנסת, אמר לו פלוני הסופר נתישב בעיר אחרת תוכל לישב במקומו על קתדרא שישב שם וקולמוסיו ודיו עזב בכאן. אמר לא אשב במקום פלוני ולא אכתוב בקולמוסיו ולא בדיו שהיה לו, ולא אתפלל בסידור שכתב לו כי אין קטיגור נעשה סניגור. (תשעא)

אם יש נכרי שעשה טובות ליהודים יכולים לבקש להקב"ה שיקל בדינו, וכן יכולים לבקש על מומר שעשה טובה ליהודי, וכן אמר ר' יוחנן על חרבונא זכור לטוב, לפי שדבר על המן. אבל נכרי רע וכן מומר רע אין לבקש עליו ויצחק אמר על עשו "יוחן רשע" (ישעיה כ"ו), והשיב לו "בל למד צדק", ודוד שבקש על אבשלום להצילו מדינה של גיהנם, כי גרמה של דוד היה, אם לא חטא בדבר אוריה לא היה אבשלום חוטא... ואם אביו ואמו של צדיק החטיאו את הרבים אפילו לבן אין לבקש להיטיב לנשמתן, דכתיב (משלי י') "ושם רשעים ירקב". (תשצ)

כתיב (משלי כ"א) אד"ם תע"ה מדר"ך השכל בגמטריא משתמד, מי שאמר דבר וטעם מן התורה והמיר לעכו"ם אין אומרים אותו משמו, ואם יאמר אדם טעם משמו אין אומרים עליו ז"ל ולא שם רשעים ירקב... ואשר אליהו נהנה מבשר אחאב מומר לתיאבון היה, דבר אחר הוראת שעה היתה... ואם מומר רצה לבנות בית הכנסת או ספר תורה להשכיר הסופר לכתבה אין שומעין לו ואין מקבלים ממנו... ופעמים שהרשע מהנה לצדיק ומפסיד כדי שלא יהנה הצדיק מן הרשע וכתיב (משלי ט"ו) "ושונא מתנות יחיה". (תתקלח)

הנפש נבראת שתהא זכה וטהורה מעון, שהרי אין יצר הרע שולט עד שיצא מבטן אמו... אלא אלו שבבטן יש להן יצר הרע הן אותם שנבראו מן תתקע"ד דורות שבבטן יצרם הם עזי פנים שממרין באביהן ובאמן, ולכך נשלחה איבה בין יעקב ועשו בקטנותם פן ילמד יעקב מעשו. וכן אין לב לצדיקים עם לב רשעים, ולפי שיצר לב האדם רע העלים ממנו שמות הקדושים פן יעניש את חבירו... (תתשלז)

...ולרשע מקבלים מיד תפלתו במילי דצריך לו, רק שלא יהא הדבר רע לעולם, דכתיב (תהלים ע"ג) "ומי מלא ימצו למו", שממלאין בקשתו, דומה לעבד שמבקש פרס מרבו ואומר תנו לו ולא אשמע עוד קולו. (תתשנז)

רבינו יונה:

ודע כי נפש הרשע אשר כל תאותה לחפצי הגוף בחייו, ונפרדת תאותה מעבודת הבורא ונבדלת משרשיה, תרד במותו למטה לארץ אל מקום תאותה, ותהי תולדתה כטבע העפר לרדת ולא לעלות, אבל יעלוה למרום לדין ולמשפט ולראות איך החליפה מרום בשאול כאשר יעלו את האבן על ידי כף הקלע. ואחרי עלותה למרום תרד בטבעה למטה לארץ, כאשר האבן חוזרת ונופלת לארץ אחרי הזריקה, שנאמר (שמואל א כ"ה) "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע", ואמרו רז"ל... ונשמותיהם של רשעים חוזרות ויורדות ומטורפות לארץ, שנאמר "ואת נפש אויביך יקלענה", ונאמר (משלי י"א) "במות אדם רשע תאבד תקוה", כי לא תהיה תקוה לנפש הרשע לצאת מחושך לאור, שנאמר על נפש הרשע (תהלים מ"ט) "תבא עד דור אבותיו עד נצח לא יראו אור. (שערי תשובה ב יח)

"ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו", הוזהרנו בזה שלא לחמול ולרחם על המחטיאים והמכשילים בני אדם, ואמרו רז"ל כל הנעשה רחמני על האכזרים, לסוף נעשה אכזרי על הרחמנים. (שם ג לז)

"לא תהיה אחרי רבים לרעות" (שמות כ"ג), הוזהרנו בזה, שלא לחזק ידי עוברי עברה בדברים, ושלא להתחבר אל המסכימים אל העול, וכענין שנאמר (ישעיה ח') "לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר". (שם שם נ)

וענין שונאי השם נמצא לפעמים גם באנשים שהם עושים המצות ונזהרים מכל עבירה במעשה ולשון, אם נפשם רעה ובקרב לבם יקשה להם כאשר חבריהם עוסקים בתורה, וירע בעיניהם בהיות בני אדם עובדים את השם ויראים מלפניו, כאשר תאמר על האיש אשר לא יחפוץ שיכבדו בני אדם את המלך ושיעבדוהו, כי הוא שונא את המלך, כל שכן אם הוציאו מחשבתם אל הפועל, שהם מניאים את לב בני אדם מעסק התורה ומן המצוות, כי הם שונאי השם, וכן האנשים אשר עינם צרה בכבוד תלמידי חכמים הישרים והצדיקים, ושונאים עטרת תפארתם, או ירע לבבם אם עדיהם תאתה ובאה ממשלת הדור, וכן כתוב (ש"א ח') "כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלך עליהם, וכל שכן אם יבקשו כבודם לכלמה או ישפילו. וכן אם יאהבון כבוד הרשעים ומשלם על עפר, כי אלה באמת שונאי השם, ואין רצונם בקיום עבודתו, ולא יחפצו בהדרת קודש יראתו ואשר ירבון מאד עבדיו ויראיו.

וכן כת המחבלים כרם השם כמו המסורות ומחטיאי הרבים, הנה הם שונאי השם, כאשר תאמר כי האנשים המשחיתים ערי המלך או כרמיו ופרדסיו, כי הם שונאי המלך, ונאמר (ישעיה ה') כי כרם ה' צב-אות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו, ונאמר (תהלים פ"ג) "על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך"... על כן אמרו רז"ל כי המסורות ושחטאו והחטיאו את הרבים יורדים לגיהנם ונידונים שם לדורי דורות. (שם קס, וראה שם עוד)

עתה נפרש ענין כת עוזבי השם, ונאמר כי הם האנשים שאין עליהם עול יראת שמים, והם מקימים את המצות מצות אנשים מלומדה, וכאשר יתגבר היצר על האיש ההוא ועליו חלף רוח ויעבור ואשם לא יאנח ולא ידאג לחטאו, אכל ומחה פיו והוא בעיניו כאלו לא פעל און, כענין שנאמר, "נאום פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלקים לנגד עיניו".

ויש מן הכת הרעה ההיא כי לא רב להם אשר לא לבשו חרדות כי חלפו חוק ועדות, אבל יהללו ויברכו נפשם במלאתם תאותם, והם המכעיסים והמנאצים לפני השם, שנאמר (תהלים י') "כי הלל רשע תאות נפשו ובוצע ברך נאץ ה'". ודבר ישעיה ע"ה על אבדן הכת ההיא, שנאמר (ישעיה א') "ושבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזבי ה' יכלו". המשיל המורדים והחוטאים לכלי הנשבר שיש בו שארית, ואמר כי עוזבי השם יכלו, שאין להם חלק לעולם הבא, כענין שנאמר (מלאכי ג') "אשר לא יעזב להם שורש וענף".

ואבדן הכתות הנזכרות בזמן שלא עשו תשובה, אבל אם שבו מדרכיהן הרעים נמלטה נפשם מן האבדון, כענין שנאמר (ירמיה ג') שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם". (שם שם קע, וראה שם עוד)

החלק השני, החנף אשר יהלל רשע לפני בני אדם אם בפניו אם שלא בפניו, אף על פי שלא יצדיקנו על חמסו ולא יכזב על משפטו, אבל יאמר עליו כי איש טוב הוא. ועל זה נאמר (משלי כ"ח) "עוזבי תורה יהללו רשע", כי לולא אשר עזב את התורה, לא הלל העובר על דבריה ומפר מצותיה, וגם כי לא ישבח את הרשע זולתי במה שנמצא בו מן הטוב ויליץ עליו בפני בני אדם להגיד לאדם ישרו, גם זו רעה חולה, כי בהזכירו את הטוב ואת הרע לא יזכיר, ועל כל פשעיו יכסה, צדיק יחשב אצל השומעים, ויתנו לו יקר, וירים ידו וגבר. וכבר הקדמנו להודיעך המכשולות והשחיתות הנמצאות בכבוד הרשעים, על כן לא נכון להזכיר צדקתם בלתי אם יזכיר רשעם וכסלם...

והנה הצדיקים יתעבו הרשע, כמו שנאמר (משלי כ"ט) "תועבת צדיקים איש עול", ואשר בסוד הצדיקים לא יהיה אם תעב לא יתעבנו וגם קוב לא יקבנו גם ברך לא יברכנו.

ויתכן כי יקר מקרה, המשבח את הרשע, מדרך פתיות, כי הפתי אומר לשבח טוב הוא אם היו יהיה על דבר אמת ואם תהיה תמורתו. ומבלי הדעת שבח הוא את המתים, כי אמרו רבותינו על הרשעים רפאים יחשבו בחיים ומתים קרויים, והשגגה הזאת עולה זדון, כי לא יאוהב העבד אל האדון אם יאהב משנאיו ויקרב רחוקיו, הלא להם לדעת מדרך הדעת כי כן, ונאמר (משלי ג') "וכסילים מרים קלון".

החלק השלישי, החנף המשבח את הרשע רק בפניו, אך חכמתו עמדה לו כי לא ישבחנו בפני בני אדם פן יהיה להם למוקש, גם זה החנף גדול עונו, כי החליק אליו בעיניו, ולא ישוב מדרכו הרעה ולא ידאג לעונותיו, כי צדיק הוא בעיניו. וכל אשר אינו מעדת הצדיקים, אם ישבחהו יאמר בלבו, אמנם ידעתי כי כן, כענין שנאמר (משלי י"א) "בפה חנף ישחית רעהו ובדעת צדיקים יחלצו". פירוש, החנף משחית רעהו בפיו, כי ישבחנו ויאמין לדברים, ויקשה את רוחו, ויראה את נפשו ביקר...

החלק הרביעי, המתחבר לרשע, ולא דיו אשר לא יוכיחהו בשבט פיו והרחק לא ירחיקהו, אבל כמו חבר יקרבהו. ונאמר (דה"ב כ') "בהתחברך עם אחזיה פרץ ה' את מעשיך". והצדיקים מאס ימאסוהו את הרשע, כמו שנאמר (תהלים ט"ו) "נבזה בעיניו נמאס"... ואמרו אסור להסתכל בדמות אדם רשע... וכבר הקדמנו להודיעך באר היטב כי רבו דרכי מות הנמצאים אל המתחבר לרשע. (שם שם קפט)

...אבל האיש אשר תדע ובחנת את דרכו כי אין פחד אלקים לנגד עיניו ותמיד יתיצב על דרך לא טוב, מצוה לספר בגנותו ולגלות על חטאתיו, ולהבאיש בעלי עבירות בעיני בני אדם, ולמען תגעל נפש השומעים את המעשים הרעים, ונאמר (משלי כ"ט) "תועבת צדיקים איש עול", ונאמר (שם ח') "יראת ה' שנאת רע"... והנה כי תראה אדם אשר ידבר דבר או יעשה מעשה ויש לשפט דברו ומעשהו לצד חובה ולצד הזכות, אם האיש ההוא ירא אלקים נתחייבת לדון אותו לכף זכות... ואם האיש ההוא רב מעשיו לרוע או בחנתו כי אין יראת אלקים בלבבו, תכריע מעשיו ודבריו לכף חובה, שנאמר (משלי כ"א) "משכיל צדיק לבית רשע מסלף רשעים לרע". (שם שם ריח)

ועתה השתונן בכליותיך לעמוד על עיקר הדבר הזה. הנה הקדמנו, כי מותר לספר בגנות החוטא על חמס אשר בכפיו אם נודע הדבר כי לא עזב דרכו, כמו הגוזל והחומס, או המזיק והמציק, או המלבין פנים ומבאיש ומחפיר, והמספר לשון הרע, ולא השיב את הגזלה, ולא שלם נזקו ולא בקש פני חברו להעביר את עונו. ואמנם המטיבים דרכם, דבר ידברו בראשונה את החוטא אולי יוכלו הועיל בדרך תוכחה להשיבו מדרכו הרעה. ואם מאן ימאן, אז יודיעו לרבים את דרכיו ומעלליו... (שם רכח, וראה עוד לשון הרע)

ואל תתחבר לרשע, שהוא עונש גדול שאין כמותו, כי החטא החמור אם פשע בו עשה עבירה אחת, אבל זה בכל העבירות שעושה הרשע יש לו חלק בהם, בשכר חבורתו, ונמצא עושה חטאים גדולים רבים ועצומים, ואם ידיו אסורים ולא נהנה מהם, שכן כתוב אוי לרשע אוי לשכנו, או לחבירו, כי הוא חוטא ושכנו וחביריו מעדו, שכן מפורש באבות דר' נתן (פרק ל' ג') כל המדבק לרשעים אף על פי שאינו עושה כמעשיהם נוטל פורענות כיוצא בהם... 

ואל תתיאש מן הפורענות, סמך שני דברים אלו ואמר, ואל תתחבר לרשע, כי אין לו להתיאש מן הפורענות, ואל תאמר בלבבך עודנו עומד בשלוה והשעה משחקת לו אתחבר אליו, וכי יעבור מזלו הטוב אתרחק ממנו, ולא תוכל, כי לא תדע מה ילד יום, וכרגע יבא אידו ותלקה עמו, כי כאשר החל לנפול והוא וכל אוהביו יפולו. גם אל תאמר אראה לו אהבה לפנים ולא אהבנו בלבי, כי גם זה רע שתחניפהו, והוא חטאה גדולה להחניף הרשעים בעולם הזה, ועל ענין זה אמר שלמה, (משלי כ"ד) "ירא את ה' בני ומלך עם שונים אל תתערב, כי פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע"... ואמר כאשר אתה רואה כי המלך שונא לכל אוהב שונאו, וכי יפקוד עליו רעה ישאל אי זהו אשר מלאו לבו לאהוב את שונא המלך, ויעשה לו כאשר עשה לשונאו, כן הקב"ה עושה לכל המתערב עם השונים, כלומר המשנים התורה והמצות... (אבות א ז)

בנפול אויבך אל תשמח, מה בא להשמיענו שמואל הקטן, הלא פסוק שלם הוא, אלא מפני שהוא דבר הצריך ובני אדם נכשלין בו, כי גם בהיות האויב רשע אין לשמוח ברעתו, בלתי מפני ה' לבדו, רצוננו לומר כי גם הצדיק לא ישמח במפלת הרשעים, אך אם כונת שמחתו מפני שמפלתו כבוד שמים הוא, ולא מפני שנאתו אותו, וכל שכן מי שמעשיו מקולקלין כמותו אם יגל לבו בהכשלו רעתו רבה, ולמה הוא שמח והנה הוא כמותו... (שם ד כה)

הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו, אין פירושו שאינו עושה כלל מכל מה ששומע בבית המדרש, ואינו מקיים המצות, שאם כן רשע גמור הוא, כי אין הרשע בעשיית העבירות בלבד, כי גם הנמנע מעשיית המצות נקרא רשע, ואם אינו עושה לא מצות ולא עבירות רשע גמור הוא, ועל זה אמרו בירושלמי (ברכות פ"א ב') הלומד ואינו עושה נוח לו שנהפכה לו שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם, ואך פירושו שאינו מחזר אחריהם לעשותם, אבל כשיבואו לידו יעשה אותן, ועל דרך מקרה מקיים המצות ולא בקביעות, כי הולך בהבלי העולם אך איננו רשע ושכר יש לו. (שם ה טו)

רלב"ג:

פרעהו - בטל דרך הרשעים אם תוכל, ואם לאו שטה - וידך אל תהי עמהם. (משלי ד טו)

הצדיק מצפה לחיים הנצחיים שהם שמחה, והרשע לנכסים וגופניות וכל זה אובד. (שם י כח)

מדלף רשעים - כשבית הרשע מצליח בגלל הצדיק מתחזק הרשע ברשעו, בחשבו כי בעבור עצמו התברך, ובזה יטעה גם הפתי. (שם כא יא)

הכלל הוא הצלחת הרשעים שעליה דבר איוב היא רק לזמן מועט, ואם לא תבא הרעה בימיו תבא לבניו. (איוב כ כח)

 

רבינו בחיי:

וחלבנה - ריחה רע, ואף על פי כן הכניסה הכתוב בכלל הבשמים החשובים, ובא לרמוז שאין לנו להקל ברשעים פושעי ישראל שלא יהיו בכלל תעניותינו ותפלתנו, וכמו שאמרו רז"ל כל אגודה שאין בה מפושעי ישראל אינה אגודה, ובאור זה כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ונמנין בכלל הצדיקים שאם לא כן הצדיקים נתפשים עליהם מפני הערבות, שהרי כל ישראל ערבים זה לזה, ומטעם זה נצטוונו במצות לולב ליקח ד' מינים באגודה אחת ולתת ערבה שאין לה טעם וריח רמז לרשעי ישראל שאין להם תורה ומצות בכלל האתרוג שיש בו טעם וריח, ובכלל הלולב שיש בו אוכל וההדס שיש בו ריח ואנו מרצים להקב"ה בכולם כאחד. (שמות ל לד)

...הענין הרביעי גודל עונש הרשעים ביסורי גיהנם ומזה הזכיר פעם ג' אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, לפי שהמזבח הוא מקום כפרה ורשעים לא בעו כפרה, רמז לך הכתוב שהם נדונין באשה של גיהנם באש תמיד מאחר שכפרו באש תמיד, והוא הענין עצמו שהיה ישעיה הנביא ע"ה מזהיר בו ומוכיח הרשעים... (ויקרא ו ג)

ויכפר על בני ישראל - ללמדך שהשופך דמן של רשעים כאלו הקריב קרבן, וכן כתוב (שמות כ"א) "מעם מזבחי תקחנו למות", אפילו כהן ועובד עבודה על גבי המזבח משם תקחנו למות. (במדבר כה יג)

ויתכן לפרש בשרירות לבי בחוזק, והוא לשון רז"ל אשרתא דדייני, שהוא קיום בית דין, וזהו שאמר למען ספות הרוה את הצמאה, הרשע מתהלל במפעלים רעים ואומר ללכת בחוזק לבו כדי שיוסיף צמאון בנפשו שהיתה רוה, כלומר שבעה מתאוות פעולת העבירה ההיא, ויחזור אותה צמאה, כי לבו חזק בתאוות ובמחשבות רעות תמיד כל היום וכל שהוא רוצה לנהוג המנהג הזה ולרדוף אחר תאוותיו ומשביע נפשו מהן יותר ירעב להם, כי זה משפטן וזה דרכן. גם מן הידוע כי הלב באדם שורש הגוף, ומחשבות ענפים והמעשים פירות, וכל יצר מחשבות לבו של רשע רק רע כל היום, לא ימיש מעשות פרי רע ומר, ואף אם אינו מוציא מחשבתו לפועל, הנה הוא נענש על המחשבה בלב, ולזה כוון שלמה ע"ה במה שאמר (משלי ט"ו), "לב שמח ייטיב פנים ובעצבת לב רוח נכאה", באר שלא יקל בעיני האדם ענין ומחשבה שהרי שמחת הגוף ועצבונו תלוים במחשבה, ואם כן הרי המחשבה שהיא מן הלב יוצאה לפועל ומתגלית בגוף האדם, ומעתה יתבונן האדם בעצמו גודל שכרו אם ישמח במצות, וגודל עונשו אם ישמח בעברה... (דברים כט יח, וראה שם עוד)

מי כמהו מורה, שהוא מורה לרשע דרך תשובה, הוא שאמר הכתוב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך... והיכן מורה לחטאים דרך תשובה, למדנו זה מן התורה, קין הרג את אחיו ונגזרה עליו גזירה ושב בתשובה, ואמר גדול עוני מנשוא, וכתיב הן גרשת אותי היום וקבל הקב"ה תשובתו, שנאמר וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו, וכתיב ויצא קין מלפני ה', ודרשו ז"ל שיצא שמח שנתקבל בתשובה... (כד הקמח כפורים א, וראה שם עוד דוגמאות)

...רשע ערום כל מי שיש בו פחיתות של מדות שעליהן נקרא רשע, ויש לו גם כן מעלות שכליות והוא משתמש בהם בפעולות רעות, זה נקרא רשע ערום. הב', רשע רע, והוא מי שיש בו פחיתיות של מדות שיזיק בהן לבני אדם, כגון אכזריות ועזות, ההוא יקרא רשע רע. הג', חכם להרע, הוא מי שיש לו מעלות שכליות ופחיתיות של מדות ויחזיק בהם וישתמש בשכליות בכל הרעות ולא בטובות, וזה נקרא חכם להרע, והוא שכתוב "חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו". הד', דוב שכול, והוא מי שלא נמצא בו מדה טובה כלל אך נתקבצו בו כל המדות הרעות, והמשילו שלמה לדוב שכול, שאמר "דוב שכול באיש ואל כסיל באולתו" (משלי י"ז), שהרי נתקבץ בו הסכלות וההזק. (אבות ה יח)

ספר החינוך:

שלא נקבל עדות איש חוטא ולא נעשה בשביל עדותו שום דבר, שנאמר "אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס"... שורש מצוה זו נגלה, שכל מי שעל עצמו לא חס ולא יחוס על מעשיו הרעים, לא יחוס על אחרים, ועל כן אין ראוי להאמינו בדבר... (משפטים מצוה עה)

שלא לשנא שנאת הלב אחד מישראל, שנאמר "לא תשנא את אחיך בלבבך", ולשון ספרא לא אמרתי אלא שנאה שהיא בלב... אבל כשיראה לו שנאה וידע שהוא שונאו אינו עובר על לאו זה, אמנם הוא עובר על "לא תקום ולא תטור"... אבל בשנאת הרשעים אין בו איסור, אלא מצוה לשנאתן אחר שנוכיח אותן על חטאם הרבה פעמים ולא רצו לחזור בהן, שנאמר (תהלים ע"ג) "הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט". (קדושים מצוה רלח)

שלא יחריש המוסת מללמד חובה על המסית, אבל ילמדה עליו... ומרוב אזהרות אלה על המסית, יש לי להבין שמותר וגם מצוה עלינו לשנא גם כן אפילו הרשעים בשאר עבירות, אחר ראותנו שהשחיתו והתעיבו מעשיהם עד שאין תקוה בהם, ולא ישמעו לקול מורים, אבל יבוזו דבריהם ולמלמדם לא יטו אוזן, אבל להזיקם מגמת פניהם, הנה אלה רשעים שהיה דוד אומר עליהם, (תהלים ע"ג) "הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט". (ראה מצוה תסא)

מאירי:

רשעים - אמר על ההמיה אחר טרף ומזון, כמו "ולא ימלט רשע בעליו". חטאים - נמשכים אחר התאוות מדאי דרך הנאה ומותר... (תהלים א א)

בליעל - מופלג ברשע שאינו עולה ממנו. הולך עקשות - מחזיק ברמאותו למרות הכל, ואם אינו משיג מבוקשו משתדל להשיגו בחשאי. (משלי ו יב)

זכר צדיק - הזכרת הצדיק הוא ומעשיו הקיימים לעד, אבל זכר הרשעים הוא בדבר שצורתו נמחית ונרקבת, ובזה גם ענין הזכרת הצדיקים ומעשיהם כמרדכי ואסתר. או היצר הרע רוצה להכניע האדם אך הצדיק משתדל בלמודו ועולה מעלה, מה שאינו כן הרשע שאינו למד. (שם י ז)

החמס מכסה פי רשעים שאינו מניחו לקחת מוסר. (שם שם יא)

דרשות הר"ן:

ובזה נחלקים הרשעים לכתותיהם, יש מהם שמביאים אותם מעשיהם להכחיש במציאות השי"ת, וזהו שאמר הכתוב (תהלים י"ד) "אמר נבל בלבו אין אלקים" וגו', ויש מביאין אותן לבטל ההשגחה בלבד, שאמרו על מה נאץ רשע אלקים אמר בלבו לא תדרוש, ויש מביאין אותן לפקפק בשכר ועונש ושהם סוברים שהשי"ת יגמול טוב גם לרעים כמו לטובים, הוא שאמר שלמה (משלי כ"ו) "חוח עלה ביד שכור וגו' רב מחולל כל ושוכר כסיל ושכור עוברים", פירוש כאשר השכור העומד בין השושנים לפעמים חושב ללקט שושן ועולה בידו חוח, כן הכסיל חושב להמשיל משלים מועילים כאשר כוון במשלים להישיר הנפש, ותחת משל מועיל מעלה בידו חוח ומשל מכאיב, והוא שהוא אומר תמיד כי השי"ת שהוא מחולל כל מעשהו, אינו מקפיד בין עוברי רצונו לעובדיו, הכל אצלו שוה... נמצא כי ההרהורים הנמשכים מהעבירות קשים מהעבירות עצמם, כי האוכל חלב אינה כי אם עבירה אחת, והמחשבה סותרת פנות התורה... (דרוש ו)

ספר העקרים:

...וזה כי אפילו הרשע שהוא כוסף ותאב תמיד אל הרע כמאמר שלמה "נפש רשע אותה רע" (משלי כ"א), הנה זה יהיה קודם העבירה מצד תקיפת היצר שהוא מלבב אותו לעשותה, אבל אחר שעשה העבירה ונחה ושקטה תקיפת היצר, הנה נפשו תתחזק ותתעצב ותדאג על הפעל הרע שעשה, כמי שבא על הערוה כי קודם הביאה מצד שטיפת התאוה אינו מבחין בפעל ההוא אם טוב ואם רע, אבל אחר שעשה העבירה ונתקרר משטיפת היצר, הנה נפשו תבחין הפעל ההוא ותכיר הרע שיש בו ותדאג ותצטער עליו... (מאמר ג פרק ו)

מהר"י יעבץ:

הרחק משכן רע, אמרו חז"ל (קדושין מ') אוי לרשע רע, וכי יש רשע שאינו רע, אלא רע לשמים ורע לבריות וכו', נראה מדבריהם כי הרשע רע מן הרע, ואם כן איך אמר התנא על שכן רע הרחק ועל הרשע לא, והיה ראוי לומר להפך. והתשובה ששכונת הרשעים גונבת טבעו של אדם, ולזה צוה הרחק הרבה מאהלו פן תלמד ביתך מביתו ולא תרגיש, כי ההתמדה רבה אל השכן, ואין לחוש לאיבה בהתרחקך ממנו, כי אי אפשר לכל האנשים לדור בשכונה אחת לעולם. אמנם הרשע אין להתרחק ממנו, כי יהפך לך לאויב ויזיקך אבל תדבר עמו בשפתי חלקות ואל תתחבר עמו במשא ומתן... כי חברת הרשעים מרחקת מן השלמות ומקרבת לידי כמה פשעים אפילו לצדיקים הנזהרים מן הזדונות, אמר גם מהאנשים הזדים חשוך עבדך אל ימשלו בי (תהלים י"ט), ואהיה תמים בעדותך ונקיתי מפשע רב, יאמר שהבלתי חושש בשמירת הדבר הנפקד אצלו ואף על פי שלא אבדו במזיק הוא פושע, כך המתחבר לרשעים כיון שידוע שהם רבי הפשעים נקרא פושע, אף על פי שחטא בשוגג. (אבות א ז)

...כי אחר שנסה תלמידיו לראות אם הסכים דעתו בשבחיהם, רצה לדעת אם הם בתכלית השלמות, כי צדקת הצדיק ורשעת הרשע לא תשלם כי אם בשנאתם, כי כאשר ישנא הצדיק את הרשע אז יהיה צדיק גמור, והרשע בשנאו את הצדיק יהיה רשע גמור, כי זה יורה על היותם הפכים כאש ומים. וכבר כתב זה הר"ן ז"ל בפסוק ואיבה אשית, כי זו קללה לאדם יותר מלנחש, ולמה נאמר בקללת הנחש, ותירץ כי להיותו קרוב לטבע האדם לו היה לו חברה עם בני האדם היה חוזר לטבעו הראשון, ועתה באיבתו נחתמה קללתו. (שם ב יא)

פעולת צדיק לחיים תבואת רשע לחטאת... כי כל פעולות הצדיקים מביאים אל החיים, כי כל מעשיהם אפילו דברי הרשות לשם שמים, ותבואת הרשעים וכל הצלחותיהם כלם הכנה לחטאת, כי הם מחזיקים ידי רשעים כמוהם, ואם כן אף על פעולות הרשות יענשו. (שם שם יד)

כי לא לנצח - קישורו זר, והקרוב שרמז אל מה שנתבאר לחכמי האמת, כי דרך הרשעים ודרך הצדיקים צרות זו לזו, כשזו תתעורר תפול הפכה, דכתיב (תהלים כ') "המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד", והסימן המובהק "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" (שמות י"ז), ואפילו בהתעורר מזל האדם יפול מזל אויביו שהוא הפכו, ולזה אמר "ישובו רשעים כי לא לנצח ישכח אביון" וגו'. (תהלים ט יט)

כי - זהו הדבור בחלק שפתיו ידיחנו שימציא עון, ואם ישנאהו השי"ת לא יחוש לכך, וכן כתוב (משלי ה') "וחלק משמן חכה ואחריתה מרה כלענה" כבמדרש, הרשעים מסתכלים בעיניהם ומחפשים בעיניהם ומהרהרים בלבם, למצא איזה עון שהשי"ת שונא אותו שיעשו אותו... וכן בכאן הפשע מחליק דבריו לרשע, וימשך מפתויו שימצא השי"ת ברשע עונות רבות וישנאנו, על דרך "ומשלם לשונאיו אל פניו", גם יתכן שהוא נאם הרשע שיטעון נגד השי"ת בלי פחד כמדבר איש אל רעהו... אל תבואני רגל גאוה - כי אין ראוי שידבק הרשע ביוצר הכל... (תהלים לו ג)

חרבם - כבר פירשתי בפסוק בפועל כפיו וגו' כשמחשבתם אשר חשב על הצדיק תתהפך עליו, ראיה גדולה על ההשגחה, על כן אמר ראה השגחת השי"ת על הצדיקים, כי כשמשתדלים הרשעים להזיקם בפעל לא די שינצלו מאותו הרע, אלא שראו נקם באותו אופן עצמו אשר חשבו להפילם, והמן וגלית עדים נאמנים על הדבר הזה. (שם לז טו)

אברבנאל:

ומה שאמר ר' כרוספדאי בשם ר' יוחנן שיום הכפורים הוא לבינונים יש בו ב' דרכים, א' צדיקים רובם זכויות ורשעים רובם עונות, כדעת הרמב"ם בספר המדע וההשלמה. דעת ב', צדיקים הם שזכו באיזו מצוה אף על פי שעונותיהם מרובים מזכיותיהם הם צדיקים גמורים, ולהיפך הרשעים, כדעת רש"י, ר' אושעיא הזקן מטארני, רמב"ן בשער הגמול והר"ן... (ויקרא כג כז)

ארחות צדיקים:

התשיעי המכבד את הרשעים מחמת דרך שלום. אמנם לא ידבר טוב על הרשע, ולא יתנהג בכבודו על דרך שיחשבו בני אדם שהוא נכבד בעיניו, אלא כדרך בני אדם המכבדים העשירים מדרך סלסול ולתקות תועלת, בעבור כי צלחה דרכם, ולא מפני חין ערכם. ואף בזה יש חטא ואשמה, כי אם הותר לכבד העשירים, לא כן הרשעים, כי לא הותר לכבד הרשעים אלא מחמת מורא, שירא שיזיק לו הרשע ויגרום לו הפסד בזמן שיד הרשעים תקיפה. על כן הותר לכבדו כדרך שמכבדים בני אדם בעלי זרוע מפחד ואימה, בקימה והדור והדומה להם, אך לא ישבחנו ולא ידבר עליו טוב בפני בני אדם... (שער החניפות)

רמ"ע מפאנו:

...ובסוף קינות נמשך לכוונת הפרק הזה, כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד, אפילו שיגיע הקצף לתכלית המרד השיבנו ונשובה, דאי לא אהדריה קרא הוה אמינא הני מילי מחיים, כדמשמע מדכתיב ברישא למה לנצח תשכחנו, על כן חזר וכפלו ללמדנו שאפילו אחר דינה של גיהנם יש תקוה לפושעי ישראל שהם עתידים לשוב ולהתחדש כאלו לא חטא מעולם... (מאמר חקור דין חלק ה פרק ב)

ספורנו:

וילאו למצא הפתח - אף על פי שהיו מוכים בסנורים טרחו למצא הפתח כדי לשבור הדלת, כאמרם ז"ל רשעים אפילו עומדים בפתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה. (בראשית יט יא)

אחרי נמכר גאלה תהיה לו - כבר בארו ז"ל שלא תאמר מאחר שהלך זה ונעשה משמש לע"ז אדחה אבן אחר הנופל, תלמוד לומר אחרי נמכר גאולה תהיה לו. (ויקרא כה מח)

מדרש שמואל:

הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע, המפרשים ז"ל הוקשה להם כי בהיות כי רשע הוא יותר רע ומר מן השכן רע... היה לו לומר בהיפך, לפי שחיוב ההרחקה היא יותר גדולה משלילת החבור. ונראה לי דאינה קושיא, לפי שהכל הגדול מחבירו ברשעות אין צריך כל כך אזהרה לאדם להיות מתרחק ממנו כי מעשיו הרעים של הרשע שהם מגונים מאד בעיני אלקים ואדם הם ירחיקוהו... ובזה פשיטא שהאדם הוא בעצמו יתרחק ממנו ולכן אמר ואל תתחבר לרשע, אמנם בשכן רע שאינו כל כך רשע ומעשיו אינם כל כך מגונים עם זה צריך אזהרה רבה שיתרחק ממנו, כי לא די בשלילת התחברו אליו, רק צריך להתרחק ממנו הרחק כמטחוי קשת, ועל כן אמר הרחק משכן רע...

ואפשר עוד לפרש, שהזהיר התנא הרחק משכן רע, כי אפילו שאדם אחד יהיה צדיק גמור בכל מעשיו ובענין השכונה יהיה שכן רע מחרחר ריב ועינו רעה בשל אחרים ולבו בתוכו כאש בוערת מאש הקנאה והתאוה, ובכל יום ויום התאוה תאוה שכנו הקרוב אל ביתו, בשביל זה לבד על היותו שכן רע התרחק ממנו, וכשתתרחק מזה ותלך לבקש שכן טוב בעניני השכונה להתחבר אליו, השמר לך ושמור נפשך שאם תמצא שכן טוב עד מאד בעניני השכונה ובעין טובה כי תשבע עינו מרוב כספו וזהבו אשר אתו אמנם הוא רשע בעל עבירות אל תאמר בלבבך מה לי מרשעתו אשר בינו לבין קונו, ולא ידבק בידי מאומה ועונותיו צרורות בשמלתו על שכמו ובחיקו ישא הוא רשע בעונו ימות... לזה אמר השמר לך ואל תתחבר לרשע, ונתן טעם לזה ואמר "ואל תתיאש מן הפורענות", והיה פורענות לשון עבירות ופשעים, כלומר אל תתיאש לומר שלא תלמד ממעשיו...

אי נמי אפשר בהיות שחברו יהושע בן פרחיה מזהיר לאדם שיהיה דן את כל האדם לכף זכות, ושיקנה לו חבר... שלפעמים ימשך מזה שיתחבר לרשע וילמד ממעשיו בהיותו דן את כל מעשיו של אותו רשע לכף זכות ויחשבהו לצדיק גמור ויקנה אותו להתחבר עמו, לזה בא נתאי הארבלי לפרש דברי חבירו, ולומר כי אין בכלל הוי דן את כל האדם וגו' דקאמר הרשעים, רק אדרבא מצוה לדון אותם לכף חובה כדי להתרחק מהם...

ואל תתייאש מן הפורענות, כלומר אף על פי שציויתיך שלא תתחבר עמהם מכל מקום אם יבא להם פורענות הצילם, וכענין שאמר הכתוב "כי תפגע שור אויבך", ואמרו רז"ל בפרק אלו מציאות שברשע מדבר, כי זה משלימות הנפש, וגם הוא קרוב להחזירו למוטב, וזהו פירוש "ותפלתי ברעותיהם", וסמיך ליה "ושמעו אמרי כי נעמו", ואמר שלמה ע"ה חכם ירא אף על פי שהוא סר מרע, לפי שהמקרים לא יודעו ולכן הוא ירא, אבל הכסיל הוא מתעבר ואינו סר מרע ואפילו הכי הוא בוטח. (אבות א ז)

ורבי שמעון בן נתנאל אומר הלוה ואינו משלם, אפשר לפי דרכנו שהוא הפכיי למה שאמר הרואה את הנולד, שהוא הירא חטא כמו שכתבנו, זה הלוה ואינו משלם הוא הרשע אשר אינו רואה את הנולד רק הוא לוה ואינו משלם, לפי שהרשע שנהנה בזה העולם מהנאות ותענוגי העבירות יקרא לוה, לפי שכל אלו התענוגים הם אצלו בהלואה, כי הוא עתיד לפורעם, כמו שמפורש אצלי במשנת הכל נתון בערבון, שאומר שם וכל הרוצה ללוות יבא וילוה, כלומר שהיצר הרע, שהוא המצודה פרוסה על כל החיים מכריז לכל העולם כל מי שרוצה ללוות הנאות ותענוגי העולם שיבא לו והוא ילונו. אמנם אמר התנא כי זאת ההלואה עתיד ליפרע, ועל כן אמר והגבאין מחזירין תדיר בכל יום ונפרעין ממנו ביסורין וענויים שיקבל כנגדם, וזה הפרעון יהיה באחד משני תנאים... (שם ב יא)

...ואפשר שכיוון למה שאמרו ז"ל הרשעים אין להם ישיבה בעולם אפילו בעודם חיים, שנאמר "כשבת המלך אחשורוש", ולא אמר בשבת, וזה שאמר מוציאין את האדם מן העולם, כלומר שיש לו בו ישיבה. ואפשר שלזה כיון שלמה במה שאמר "צדיק לעולם בל ימוט", שיש לו ישיבה בעולם, אבל רשעים בל ישכנו ארץ, כי אין להם שכינות וישיבה בזה העולם, רק נראים כיושבים ואינם יושבים. ואל זה כיוון דוד המלך ע"ה שאמר "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו", כלומר כי כאשר יתבונן האדם על מקומו יראה כי אין לו מקום כי אין לו ישיבה ומקום בעולם... (שם ב יג)

...ומה שאמר הכתוב "ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע", הכוונה על הרשע שברוב רשעו לא הניח מקום למדת רחמים לרחם עליו, כי הרשעים מהפכין מדת רחמים עליהם למדת הדין, על זה מצוה לשמוח, וכן באבוד רשעים ירונו וישמחו, כי על אלו הקב"ה שמח ונעלה ולזה הרג ולא חמל. (שם ד כג)

ספר חרדים:

אסור לתת שלום לאדם רשע, ומפני דרכי שלום יכוין שנותן השלום לרבו או לשי"ת, שנאמר "ואמרתם כה לחי ואתה שלום", אמר להם דוד שיכוונו לחי העולמים וכו'. (פרק ד' מל"ת התלויות בפה בקנה)

תומר דבורה:

הב' ירגיל עצמו להכניס אהבת בני אדם בלבו, ואפילו הרשעים, כאלו היו אחיו ויותר מזה, עד שיקבע בלבו אהבת בני אדם כולם, ואפילו הרשעים יאהב אותם בלבו, ויאמר מי יתן ויהיו אלו צדיקים שבים בתשובה ויהיו כולם גדולים ורצויים למקום, כמאמר אוהב נאמן לכל ישראל, שאמר (במדבר י"א) "ומי יתן כל עם ה' נביאים" וגו'. ובמה יאהב, בהיותו מזכיר במחשבתו טובות אשר בהם, ויכסה מומם, ולא יסתכל בנגעיהם אלא במדות הטובות אשר בהם, ויאמר בלבו אילו היה העני המאוס הזה בעל ממון רב, כמה הייתי שמח בחברתו, כמו שאני שמח בחברת פלוני, והרי זה, אלו ילבישוהו הלבושים הנאים כמו פלוני, הרי אין בינו לבינו הבדל, אם כן למה יעדר כבודו בעיני, והרי בעיני ה' חשוב ממני, שהוא נגוע מדוכא בעוני ויסורים ומנוקה מעון... (פרק שני)

אלשיך:

כל איש ישראל - כי ישראל גוי אחד, כי כל הנשמות משורש אחד ורק לא ישתוו במדרגה פחות או יותר, ועל כן ערבים זה לזה, ואם נמצאו בעמנו רשעים בטל האחדים, כענפים שנקצצו מהאילן שבטלה אחדותם, וכסא הכבוד הוא עיקר האילן שממנו יתפשטו הנשמות, והוא מאמר חז"ל צדיק דומה בעולם הזה לאילן שהוא נטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה, אך כאשר יחטא איש אז משם תפרד נפשו, כי טומאת העון תפריד. (דברים כט ט)

כקוץ מונד - אל יקנא ברשעים מצליחים, כי עוונותם מבדילים בינם לבין אלקיהם, וכתב כלהם - בה"א לרמז שבכל זאת יכולים לשוב. לאיש יגע - גדול כח רשע שהשעה משחקת לו, שימלא הנוגע מברזל ועץ החנית, ולכך טוב להניחם. שרף ישרפו - באש גיהנם. (שמואל ב כג ו)

כי אם כמוץ - הצלחת הרשעים כמוץ, שהצלחתו עד קצירתו, רוצה לומר בעולם הזה. (תהלים א ד)

יודע ה' - ומשפיע על דרך צדיקים, ואין רשע בישראל שלא יבא להטהר באיזה זמן, ואז מסייעין אותו כהבא לטהר, וגם מרחיק ה' דרך הרשעים מהצדיקים. (שם שם ו)

זרע רשע ורע - רשע רע לשמים ורע לבריות, ואם תשבר זרוע רשע רע שדרכך להאריך אפיך בחוטא לשמים, ישא קל וחומר ואז רשעו בל תמצא - לא ירע לבריות. (שם י טו)

היגאה גומא - כן לא יצמחו רשעים בלי שתהיה להם איזו זכות, והמשילו לבצה מלאה רפש, כי זכויות הרשע אינן זכות כי אם בפניות חמריות. (איוב ח יא)

כל ימי - אל תקנא ברשע כי כל ימיו מכאוב ופחדים, כי קשה לקנות גיהנם. (שם טו כ)

מתחת שרשיו יבלו - שהרשע אילן ששרשו בטומאה, נפשו נוטה למטה ושם ייבש כל לחלוחית קדושתה. וממעל - ונופו הנוטה למקום קדושה ייבש. (שם יח טז)

יהדפהו - שכל אדם יש לו חלק בגן עדן ובגיהנם, לא זכה נוטל חלקו וחלק חברו בגיהנם. (שם שם יח)

ראש פתנים יינק - גם מיתתו תהיה ביד כח טומאה ולא ביד ה' או מלאך קדוש. אל ירא בפלגות - ולא תהיה מיתתו כפרה לראות אחר כך גן עדן. (שם כ טז)

כי ליום איד - מה שאמרתם שימנע רע מהרשעים וישובו ביום המיתה, מי יגיד - ממי תבא לו התעוררות, והוא עשה - הלא חברו עשה גם כן רע, ואם יוכיחו יאמר לו טול קורה מבין עיניך אתה. (שם כא ל)

חמור - ויעשו החטאים שנאמר בהם שמע אשמע צעקתו, וחבלו שור - וינהגו בשור וחמור יחדיו בחטא משולש. יטו אביונים - שנאמר ושמעתי כי חנון אני, יטום שלא יוכלו לחזר ולשבע לחם. (שם כד ג)

שלט האדם - שרומם את הרשע כדי להפילו, כגון המן, וזה אינו מהמזל, שאינו עושה בערמה. (קהלת ח ט)

מהר"ל:

ודבר זה ארוך מאד לבאר איך שהרשעים אף שבחייהם נחשבים כמו מתים ואף על גב שאמרו ז"ל שתרח עשה תשובה כדאיתא בפרשת נח בסופו, ולמדו זה מדכתיב ואתה תבא בשלום אל אבותיך, אביו עובד ע"ז היה ומבשרו היה שיבא אליו, אלא ללמדך שעשה תרח תשובה ואם כן אחר שעשה תשובה למה נאמר שהרשעים בחייהם נקראים מתים. והרמב"ן ז"ל תירץ בזה שבסוף ימיו עשה תשובה קרוב למיתה... (גבורות ה' פרק ה)

ובארו בזה המדרש כי הרשע דומה לכלב, כמו שהכלב הוא רחוק מן עיקר הנבראים והכל מרחיקים את הכלב, וכך הרשע רחוק ממציאות האמיתי, כי הרשע מפני רשעתו רחוק מן המציאות, ודרך הכלב להכות אותו במטה, כי המקל דבר מוכן לדחות בו ולהרחיק מי שראוי לדחות ולהרחיק, וזה הכלב בעבור שהוא נדחה מהכל דוחים אותו במטה, לכך אמר שיעשה האות במטה, כי ראוי הרשע הזה להיות נדחה על ידי המטה שבו דוחים מרחיקים. (שם פרק לב)

...המאמר הזה יש בו מן התימה, למה אלו שלשה העלה בנגידא מכל רשעי העולם. דע כי הרשעים הם על דרכים רבים, אך מה שכולל אותם הם שלשה, האחד הוא רשע על ידי עבודת גלולים, הב' הוא על ידי גילוי עריות, הג' על ידי שפיכות דמים. הראשון והוא ע"ג רע לשמים, השני והוא ג"ע הוא רע לעצמו, מה שדבק בו הפחיתות המגונה והוא פחיתות חמרי שהוא כמו בהמה, כאשר הולך אחר זנות שהוא תועבת חמרי, והוא כמו בבהמה חמרית... השלישי והוא שפיכות דמים הוא רע לבריות, ואין כמותו בכל המעשים, ולפיכך אלו ג' חטאים שהם ע"ג גילוי עריות שפיכות דמים כוללים כל החטאים שכל החטאים נכללו באלו, או שהוא רע לשמים, או רע לבריות או רע לעצמו, ואלו ג' החטאים הם ראשי כל החטאים, כי אין עבירה רע לשמים כמו ע"ג...

והנה ידוע כי החטאים האלו כל אחד היה דבק באחד מהם, בלעם לא נמצא באחד גילוי עריות כמו שנמצא בו, כמו שאמרו חכמים בפ"ק דע"ז שהיה בא על אתונו, ועוד ידוע מן העצה שנתן בלעם לחטיא את ישראל בזנות... וטיטוס מיוחד בשפיכות דמים, וכאשר אמרנו למעלה שהוא היה ראש המחבלים והמשחיתים ואחריו לא קם כמוהו, לכך היה דבק כל אחד ואחד בכח טומאה מיוחד לפי חטאם... (נצח ישראל פרק ה, וראה שם עוד)

דע כי מה שספרו כאן מן הרשעים שזרעם נתגייר בישראל ולמדו תורה ברבים הוא ענין נפלא. כי יש לך לדעת שהרשעים כאשר הם מופלגים ברשעות ויש להם כח גדול מאד כמו שהיה לאלו שזכר אי אפשר שלא יהיה מצורף כח שלהם אל כח עליון כח השי"ת, רק שהיה זה אצלם בטומאה, אבל אצל הבנים כאשר נתגיירו נצרף ונזכך ונתלבן, ולפיכך היו בניהם גדולים מלמדים תורה ברבים, ואי אפשר שלא יהיה כך, שכל כח כמו אלו שהיה להם כח גדול (שלא יהיה) מאת השי"ת, וכיון שהוא מאת השי"ת יש בו צד בחינה מה של קדושה, שהרי הוא מן השי"ת, ואם אצל האב היה בטל כח הקדושה אצל הטומאה, אבל בבנים נתלבן כח זה, ולכך למדו תורה ברבים, רק מזרע טיטוס לא היה השי"ת מכניס תחת כנפי השכינה, שאין לו חלק בו ית' והוא נבדל מן הקדושה לגמרי, ואינו מצטרף אל הקדושה, לא כמו כל הכחות האחרים שיש להם חבור ודבוק אל הקדושה ומצד אותו הדבוק נתגיירו, ולא כן טיטוס שהיה כח שלו כח משחית ומקלקל כמו שהתבאר, ולכך נקצץ נפרד מן השי"ת, ואין מכניס מבניו תחת כנפי השכינה. והדבר הזה הוא דבר עמוק ואין כאן מקום זה... (שם פרק ז)

...איש בער לא ידע, כלומר כי מתחלה הייתי מצטער כאשר ראיתי כי יש צדיקים בעולם הזה ברע ורשעים שהם בטובה ובשלוה, וכאשר ראיתי פעלך שמחתני, כי אז ידעתי שאין כאן שום חסרון בעולם שבראת, אבל איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, ולכך חושב כי יש כאן חסרון, שאף אם הרשעים מצליחים בעולם הזה, הצלחתם הוא כמו העשב שהוא ממהר לפרוח, וכיון שהוא ממהר לפרח כן ממהר להיות נאבד, כי נראה ששלימותו קטן ואין לו שלימות גדול, ודבר שהוא קטן ואין לו שלימות גדול הוא ממהר לצאת לפועל כפי שהוא קטן מאד, וכמו שנתבאר, אבל דבר שלימות שלו גדול ביותר, אינו ממהר לצאת לפועל כפי מה שהוא גדול אבל כשיצא לפעל יש לו קיום גמור, וכמו שתראה בתמר ובארז, שהתמר אינו ממהר לצאת לפועל ובזמן רב הוא יוצא לפועל, ומשיצא לפועל והוא בשלימות שלו יש לו קיום, ולכך הרשעים שהם מצליחים בעולם הזה מפני ששלימותם הוא קטן לכך ממהר לצאת שלימותם לפועל בעולם הזה לפי קטנות שלימותם... וכן הרשעים מה שהם בעולם הזה בטוב ובשלימות אין זה רק כמו עשב שהוא ממהר לפרוח, ולכך הוא ממהר להיות נאבד גם כן... (שם פרק יט)

...ועם כל זה חז"ל הרחיקו דבר זה, כדאיתא בפרק קמא דברכות, הנהו בריוני דהוי בשבבותיה דר"מ והוו מצערי ליה טובא, הוי קא בעי ר' מאיר רחמי עלייהו כי היכי דלימותו, אמרה ליה ברוריא דביתהו דר"מ מאי דעתך דכתיב יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים חטאים כתיב, ועוד שפיל לסיפא דקרא ורשעים עוד אינם, כיון שיתמו חטאים ורשעים עוד אינם, אלא בעי עלייהו רחמי דלהדרו בתשובה. עד כאן. הרי לך כי ר"מ השיב דלבעי רחמי שימותו הרשעים, ואמרה לו אשתו שאין ראוי להתפלל על זה אף שהוא רשע אין להתפלל עליו שימות מאחר שאפשר שישוב מחטאו, אם כן למה יתפלל עליו שיהיה נאבד מאחר שהאדם מעשה ידיו של השי"ת, לכך אין ראוי זה, כי לכך כתיב יתמו חטאים ולא כתיב חוטאים... שלא יהיה החטא נמצא, והיינו שיהפוך השי"ת דעת החוטא ולא יעשה רע עוד, ובזה יתמו חטאים שלא יעשה עוד עבירות, כי רשעים עוד אינם, כלומר שלא יהיו נמצאים רשעים, וכך ראוי שתהיה התפילה... רק התפלה היא כך, "אל תהא תקוה", שלא יהיה תקוה להם שיהיו עוד במציאות רק יסורו מן העולם, ורצו לומר שלא יהיו עוד אנשים כאלו בעולם רק יחזרו מן מעשיהם "וכל המינים כרגע יאבדו", שלא תהיה דעת מינות בעולם, ואז יהיו נאבדים המינים מן העולם. ואילו היה מתפלל וכל המינים כרגע ימותו היה משמע כי מתפלל על מפלתן, אבל לא אמר רק וכל המינים כרגע יאבדו, היינו כי לא תהיה עוד דעת מינות בעולם. "וכל אויבי עמך מהרה יכרתו", גם כן לשון זה שיסלקו אויבי עמך, וזהו פירוש יכרתו, שלא יהיו נמצא עוד אויבים לעמך ולא תהיה מלכות זדון בעולם, אבל על מפלתן של מלכות, אף על מלכות זדון אין התפלה כלל... (באר הגולה ז, וראה שם עוד)

...והראיה שהביא מן הכתוב לוה רשע ולא ישלם, לא הביא ראיה רק שהלוה ואינו משלם הוא רחוק מן השי"ת, ולפיכך הוא הפך הרואה את הנולד אשר הרואה את הנולד קרוב אל השי"ת מצד השכל שלו הפשוט, וכמו שאמרנו איך הלוה ואינו משלם אינו נכנס במחיצת עליונים שהם פשוטים, ולפיכך הביא ראיה לוה רשע ולא ישלם, כי הרשע הוא רע, כדכתיב אמרו לרשע רע, וכתיב לא יגורך רע, ולא יגור אתך רע, גם מצד אחר ראוי שיקרא מי שאינו משלם רשע, מצד כי כל רשע הוא יוצא מן הסדר הראוי כמו שביארנו כמה פעמים ענין הרשע, ומי שיוצא מגדר הפשיטות, אשר הפשיטות הוא השווי הגמור, ראוי שיהיה נקרא רשע. (דרך חיים ב ט)

ואמר אחר כך "אל תהא רשע בפני עצמך", והוא כנגד הנפש שהרשעות הוא בנפש, וכן הכתוב אומר בכל מקום נפש רשע אותה רע, וכמו שבארנו למעלה, ואין הרשעות רק אל הנפש לגודל כח הרשעות וזרוע רמה שלו שפועל בכח נפשו לא אל כחות הגופניים כלל... וכבר ביארנו למעלה מה שאמר "ולא תהיה רשע בפני עצמך", שרוצה לומר אף כי עיקר הרשעות הוא אל האדם לא יהיה רשע בפני עצמו בשום חטא, ואף שאין זה לאדם. ואפשר לומר גם כן פירוש ואל תהי רשע בפני עצמך, היינו שלא יהיה רשע אפילו לעצמו לסגף גופו עד שיהיה עושה רע לעצמו, כי כמו שנקרא חסיד מי שגומל לנפשו טוב, כדכתיב גומל נפשו איש חסיד, כך יקרא רשע מי שהוא עושה רע לעצמו, ואפילו תענית אמרינן היכי דלא מצי מצער נפשיה נקרא חוטא. והא דאמר ואל תהא רשע לעצמך, כי הרשעות הוא שנראה אל אחר כמו שאמרנו, ולכך אמר אל תהי רשע בפני עצמך, כלומר שאתה רשע כנגד עצמך. (שם שם יד)

ויש לומר שלכך הוא סמך המאמר הזה לשלפניו, כי לפני זה אמר אין בידינו לא משלות רשעים וכו', ואמר והוי מקדים בשלום כל אדם, רוצה לומר שיקדים לו שלום, בין שאינו רשע ובין שהוא רשע, כי אותו שאינו רשע ראוי להקדים לו שלום, וכמו שכתבנו, ואף לרשע יקדים שלום, שאם לא יקדים לו שלום הרי הרשע אינו מחזיק עצמו רשע, ואם לא יקדים לו שלום יחשוב הרשע שהוא מבזה הבריות, ואין הבריות נחשבין אצלו, ולפיכך יקדים שלום אף לרשע. ואין לשאול סוף סוף הרי מברך הרשע, שדבר זה אין קשיא, שהרי אמרו בפרק אלו נאמרים דרש ר' יהודה בר מערבא ואיתימא ר"ש בן פזי מותר להחניף לרשעים בעולם הזה, שנאמר "ולא יאמר עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע", מכלל דבעולם הזה יאמר. והא דכתיב "אין שלום אמר ה' לרשעים", דבר זהו אינו בעולם הזה, כדאיתא בפרק השואל שהוא נאמר על נפש הרשעים לאחר מיתה, אבל בעולם הזה יש שלוה לרשעים. (שם ד טו)

...שכך אמר, יפה שעה אחת בעולם הזה בתשובה ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא, כלומר שעולם הזה יפה ומשובח מצד שיש בו תשובה ומעשים טובים, והשתא מאי מעליותא של עולם הזה שיש בו תקון לרשעים בתשובה, יאבדו הרשעים ויהא רינה, ולכך אמר שאינו כך, דודאי יפה הוא העולם הזה מצד שהוא תקון לרשעים, כי אין ראוי מדה הזאת שהוא מדת הקלקלה יפה בכלל, לכך הקב"ה תקן התשובה לאדם בעולם הזה שלא יהא מקלקל הרשע, והא דכתיב "באבוד רשעים רנה", היינו כשנאבד הרשע יש לו לשמוח מפני כבוד המקום, אבל השי"ת בעצמו אינו שש במפלתן של רשעים, שהתקלה אינה יפה, והכי איתא בפ"ק דמגילה... והיינו טעמא שודאי כאשר הרשעות מסתלק מן העולם יש שמחה, וזהו מפני כבוד השי"ת, ולפיכך יש לשמוח, אבל הקב"ה אינו שש, מפני דסוף סוף הוא קלקלה, ואין שמחה לכל דבר שהוא קלקלה.

וכן מוכח דהא כתיב בנפול אויבך אל תשמח, ואי לא דחזי ביה דבר רשעות מי שרי לשנאותו, דהא כתיב לא תשנא את אחיך בלבבך, דכך מדקדק על הא דכתיב כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, ומוקי ליה שראה דבר עבירה בו, ואם כן קרא דהכא איירי גם כן ברשע, ואפילו הכי אסור לשנאותו, והוא דכתיב "באבוד רשעים רנה", היינו היכי שבא האבוד בשביל הרשעות שהיו דנין אותו בית דין למיתה בשביל רשעותו כדי לסלק הרשעות מן העולם, אבל אם לא היה משום הרשעים רק נפילה אחרת הגיע לרשע אסור לשמוח...

וכן הא דאיתא בפרק קמא דברכות, ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה, שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם וגו', ודבר זה מדבר במפלתן של רשעים לסלק הרשעות מן העולם. וזה ראה דוד ברוח הקדש סלוק הרשעות, ושמח על זה, ודבר זה בודאי הוא טוב ויפה... (שם שם יט)

וזה שאמר הכתוב "זבח רשעים תועבה ותפלת ישרים רצונו", כי אל השי"ת נחשב זבח רשעים תועבה כי הרשע הוא שיוצא מן היושר, כי זהו ענין הרשע שיוצא מן היושר, והיוצא מן היושר אינו אחד, כי היושר הוא אחד, כי כאשר תמשוך מן הנקודה האחת קוים הרבה הקוים שיוצאים מן היושר הם רבים עד בלי שיעור, והקו שהולך ונמשך ביושר אינו רק קו אחד בלבד, ולכך הרשע אין ראוי שיהיה נקרא אחד כי לפעמים הולך דרך עקום בענין זה ולפעמים בענין אחר, ולכך הרשעים הם מרוחקים ואינם אחד, ודבר זה יתבאר בנתיב הצדק, כי כך אמרו הרשעים הם על דרכים רבים והצדיקים על דרך אחד, כמו שיתבאר אצל "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב", שאמר צדיק לשון יחיד, ואצל רשעים אמר לשון רבים, כי הרשעים הם על דרכים הרבה, והצדיקים על דרך אחד, ולכך אמר "זבח רשעים תועבה", כי אין ראוי להקריב קרבן אל השי"ת אשר מורה הקרבן על אחדותו ית', ואין אחדות ברשעים כמו שאמרנו. גם הרשע יוצא מן היושר שהוא אחד... כי כשם שהרשע שהוא סר מן היושר שהוא אחד זבח רשעים תועבה, והפך זה תפלת הישר, כי הקו שנמשך ביושר הוא אחד ואין עוד ואלו הקוים שהולכים בעקום הם אין מספר ולכך תפלת ישרים רצונו... (נתיב העבודה א)

...כי מיתה זו ראויה לו בשביל שהוא עושה קיצוץ ופירוד, וכן יהיה לו פירוד וקיצוץ גם כן, ומפני זה אמר שנקרא רשע כי הרשע מוציא עצמו מן הכלל, וכמו שאמרו רשע מה הוא אומר וכו' עד ולפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר, וזה שהתפלל אחורי בית הכנסת הוא פורש עצמו מן הצבור שהם בבית הכנסת, ולפיכך הוא רשע שמוציא עצמו מן הכלל. (שם פרק ה)

...ומה שאמר ריש לקיש המגביה ידו על חבירו, כי הגבהת היד מורה על זרועו נטויה ויד החזקה, ולפיכך מיד שהוא מרים יד דבר זה להגביה יד על חברו לכך נקרא רשע, כי הרשע מה שהוא יוצא מן השווי והצדק, ואין לך יציאה מן היושר כמו זה שמרים ידו על חבירו, שמתגבר בזרוע רמה שלו על חבירו, כמו שהוא ענין הרשע, שיוצא מן הצדק והיושר להתגבר ברשע, ולפיכך נקרא רשע, ודבר זה יתבאר לקמן שהרשע הוא יוצא מן הצדק והשווי, ובשביל כך נקרא רשע, ומי שאמר שנקרא חוטא, רוצה לומר כל כך הוא פעל זר ומתועב שנקרא חוטא מיד שמרים ידו, אף על גב כי שאר חוטא לא הוי עד שיחטא, כיון שמגביה ידו בחזקה נקרא זה חוטא. והפרש יש בין רשע ובין חוטא, כי הרשע נקרא כאשר הוא יוצא מן היושר בלבד נקרא רשע, וחוטא נקרא כאשר יחטא לגמרי לא יציאה מן השווי והצדק בלבד... (נתיב אהבת ריע ג)

...אבל הרשעים מפני שזה הוא רע בענין זה וזהו רע בענין אחר עד שהם רעים ביחד בכל, לפיכך יאמר ושם רשעים ירקב, כי נזכר לרע על ידי חבירו, כי רשע אחד גורר השני אחריו ועמו, כי זהו רע בדבר אחד ושני הוא רע בדבר אחר, עד שהרבה רשעים הם רעים בכל, וזה לא שייך בצדיק, כי צדיק אחד כמו השני, ואם כן אין על ידי אחד נזכר השני, וברשעים יזכר האחד על ידי שני, כי זה רשע בדבר זה והאחד הוא רשע בדבר אחר, ולפיכך האחד זכר לשני, ולפיכך כתיב זכר צדיק לברכה וגו'. ודע כי דבר זה אמרו בלשון זה, הטובים הם על דרך אחד והרעים על דרכים הרבה, וביאור זה, כי כל הטוב שהוא אל אחד הוא נמצא גם כן לאחר, ואם לא כן לא היה טוב, ומצד עצם הצדק והיושר אין כאן רק צדק ויושר אחד... אבל הרעים הם רבים, כי אין זה כמו זה, כי הנטיה מן היושר היא על כמה פנים לא על דרך אחד, ואין משותפים יחד כלל...

וכשם שאי אפשר לקבל הלובן שהוא דבר עצמי ואינו דבר מקרה רק הוא בעצמו, כך אי אפשר לקבל צדקות מאחר אבל אפשר שיהיה רשע מחברו, ופירוש זה נראה, אבל הוא עוד יותר עמוק, ודבר זה כי נקרא קשר רשעים, וזה מורה כי יש לרשעים הקשר ביחד, אבל בצדיק הוא מעצמו בלא קשר כלל. ועוד יש לך להבין מאד כי הרשע הוא שנוי בעולם כאשר יוצא מן הצדק, וכל שנוי נמשך אחר זה שנוי גם כן, ולפיכך רשע הוא מחברו שהם גורמים שנוי בעולם עד שגם אחרים עושים כמעשיהם, אבל הצדק שאינו שנוי נחשב, ולכך אצל הצדיק אין זה מחבירו, והבן זה.

וכתיב זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, ולא כתיב זכר רשעים לקללה, מפני שבא לומר כי הרשע שמו אשר הוא בא על עצמו, כי השם בא על עצם הדבר, ירקב, עד שיהיה עצמו נפסד לגמרי ולא לקללה לבד... (שם פרק ב)

גדר הרשע כאשר הוא יוצא בתוקף ובזרוע רמה שלו נכנס לגבול חברו תכף ומיד נקרא רשע, כי במה שיוצא לגבול אחר בזה הוא רשע, שהוא בכח זרוע שלו נכנס לגבול אחר... אמר ליה עני המהפך בחררה ובא אחר ונטל הימנו מאי, אמר ליה נקרא רשע... במאמר הזה בא לבאר לך שם רשע על מה נופל, והיינו מי שמתפשט בכח שלו יותר מן הראוי ונכנס לגבול אחר בכח שלו, ולכך נקרא רשע, כי השי"ת ברא את האדם וחלק פרנסה לכל אחד ואחד, ולא ברא השי"ת שיהיו שנים מתפרנסים מדבר אחד רק שיהיה לכל אחד פרנסה מיוחדת, ואפילו שתי שערות אינם מתפרנסים ממקום אחד... ואם הוא נוגע במוכן לחבירו הרי נחשב זה כמו גזלה, ולפיכך עני המהפך בחררה דבר זה הוא מוכן לחבירו, ואם נוטלו אין זה רק מצד שנוטל בכח וזרוע רמה שלו, כמו שאמרנו, ולכך נקרא רשע אשר יש לו זרוע רמה... (שם פרק ג)

...וביאור דבר זה כי אסור להסתכל בצלמו, כי אם יביט בו יהיו עיניו מתחברים אל הרע, ולכך אסור להסתכל ברשע. ורבי אליעזר הוסיף עיניו כהות, כי הרשע אין ראוי אליו המציאות כלל, כי הוא יוצא מן המציאות אל ההעדר והוא רשע למות, ולפיכך כאשר מסתכל בו עיניו מתחברים ודבקים אל ההעדר ולכך עיניו כהות, ומפני זה שלא היה מסתכל בדמות אדם רשע היה מקבל החיים שלא היה לו חבור אל הרשע שדבק בו ההעדר. ואמר בצלם דמות אדם רשע, כי הצלם שיש לו המעלה העליונה שהוא צלם אלקים דבר זה אין ראוי לרשע, וראוי לו ההעדר, ולכך המסתכל בו עיניו כהות שמקבלים עיניו העדר הראיה גם כן. ומי שאינו מסתכל בצלמו הוא שמרחיק מן ההעדר, ולכך מאריך ימים. ואף על גב שהרשע מאריך בחיים זהו מצד מזלו, אבל מצד רשעתו הוא רשע למות. (שם)

ומה שאמר מותר להחניף לרשעים בעולם הזה, פירוש כי מה שיש לרשעים הצלחה בעולם הזה הוא חנופה נחשב להם, שאין זה להם במדת היושר ובאמת, וכמו שפירש רש"י ז"ל על "אשר חלק ה' אלקיך לכל העמים", שהשי"ת החליק להם כדי לטורדם מן העולם, ודבר זה חנופה נחשב, ולפיכך מותר להחניף לרשעים בעולם הזה גם כן כפי מדת השי"ת שהוא נוהג בעולם עם הרשעים, ומה שהשי"ת מחניף לרשעים בעולם הזה כדי לטרדם מן עולם הבא, לכך מותר גם כן להחניף לרשעים בעולם הזה שיקבלו שכר שלהם בעולם הזה ולא יזכו לעולם הבא. (נתיב התוכחה א)

וחלק את הרשעים לג' חלקים, יש חוטאים בכח מעשיהם, ואלו נקראים רשעים, כי הרשע נקרא בשביל כח מעשיו ופעולותיו, ולכך אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, אלו אנשי דור הפלגה שהיו בונים מגדל וראשו בשמים לעשות מלחמה עם הקב"ה כמו שמבואר, ואלו ראוים שיקראו רשעים כאשר הם מוסיפים לעשות מה שאין ראוי לעשות. והמדה הרעה השנית אשר הם מחסרים לעשות ממה שראוי להם ואלו נקראים חוטאים, כי חטא הוא מלשון חסרון, כמו שבארנו פעמים הרבה, דכתיב אנכי אחטנו, שפירושו אנכי אחסרנו, ואלו היו סדומיים אשר היו מחסרים שלא לתת צדקה, ולא רצו לעשות דבר טוב לשום אדם עד שהיו מחסרים ממה שראוי להם לעשות. והשלישי הוא הכת שאין במעשיהם ממש כלל רק הבאי הם, והוא דומה אל כת חוטאים שהם חסרים, כי הליצנות אין בפועל שלהם ממש, והוא בודאי חסרון נחשב, והוא גם כן פועל זר כמו הרשעים שפועלים ענין זר, ולכך פועל הליצנות הוא שקול כנגד החוטאים והרשעים כמו שהתבאר... (נתיב הליצנות ב)

רבי אבא בר כהנא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא, (קהלת ב') ...ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן... כי השי"ת נותן הצלחה ועושר לרשע כדי שיבא הצדיק ויטול מן הרשע, ומה שאינו נותן לצדיק רק על ידי רשע, בשביל שהרשע אינו חסר תמיד ומבקש עושר ומאסף אותו, אשר דבר זה מדה מגונה להיות עינו חסר לאסוף עושר, ואלו הצדיקים די להם בשלהם... כי החוטא שהוא מלשון חסרון בכל מקום, כמו (מ"א א') והיינו אני ובני שלמה חטאים, ומפני שהוא בעל חסרון רוצה תמיד למלאות עינו החסר, לכך הוא מוכן ביותר לאסוף הממון ולכנוס אותו ולא להוציא אותו לעשות טובה לאחרים בממונו... (אור חדש י ב)

ובמדרש ושמו מרדכי, הרשעים קדמו לשמם... אבל הצדיקים שמן קודם להן... לפי שדומין לבראן דכתיב ושמי ה'. עד כאן. וביאור זה השם מורה בכל מקום על המהות נקרא אדם וזה מורה על מהותו שהוא נברא מן האדמה, והצדיק שייך אצלו השם קודם כי הצדיק מציאותו ומהותו אינו יוצא מן הסדר שסדר השי"ת בבריאה מה שיהיה האדם... אבל הרשע אין לו המציאות בסדר העולם, שתאמר המהות הוא קודם, כי אדרבה הרשע יוצא מן סדר הבריאה, ולכך הרשע הוא קודם לשמו, כי אין מהותו נמצא בסדר העולם עד שנמצא הרשע אז יש לו מהות הוא הרשעים, אבל קודם שנמצא לא ימצא לו מהות רק הצדיק שאינו יוצא מסדר העולם, לכך מהותו שהוא כסדר העולם... (שם ד"ה איש יהודי)

...כך אמר הקב"ה אלו נהרג המן כשיעץ לאחשורוש לבטל בנין בית המקדש לא היה מי שידעו, אלא יתגדל ואחר כך יתלה... הרי אויבי הקב"ה קודם למפלתן הן מתגדלים, וכתיב (איוב י"ב) משגיא לגוים ויאבדם. ופירוש המדרש הזה, כי לפי הראוי והסדר אשר השי"ת רוצה שיהיה הצדיק בולע את הרשע ומסלק אותו לגמרי, ודבר זה כאשר הרשע הוא בתכלית שלימות והגיע הרשע אל תכלית שלימותו בעושר וגדולה, ודבר זה הוא ראוי שיהיה נבלע מן הצדיק, ולפיכך נותן הקב"ה עושר וגם גדולה לרשע שזהו תכליתו ושלימותו של רשע, וכאשר נתן אל הרשע כך והגיע אל תכליתו ושלימותו אז הוא נבלע מן הצדיק, כי הצדיק הוא סלוק הרשע בתכלית שלימותו בגדולה ועושר, אבל כל שלא בא אל תכליתו שהוא סופו לא ינתן שיהיה נבלע מן הצדיק... ודברים הם דברי חכמה מאד. (שם ד"ה אחר הדברים האלה גדל)

...הרשעים ברשות לבם... אבל הצדיקים לבם ברשותם... פירוש המדרש כי הלב הוא התחלת המחשבה והדעת אשר יחשוב בלבו, והרשע אין לו מעלה עליונה, ואדרבא עצם הרשע הוא ההעדר הגמור כאשר הוא רשע למות, ואיך לא יהיה הרשע שבו ההעדר ברשות הלב, שהלב הוא התחלה, אבל הצדיק עצם מעלתו הוא עליון מאד, ואיך לא יהיה ברשותו הלב שהוא התחלה, לכך הרשע הוא ברשות לבו, אבל הצדיק יש לו מדריגה אלקית עליונה מאד, לכך הלב שהוא התחלת מחשבה בלבד הוא ברשות הצדיק... כלל הדבר, כי המחשבה והדעת והוא של הרשע שהוא בא ומגיע אל אמיתת עצמו הוא ברשות לבו, שכל אשר מגיע אל אמיתת הרשע מה שהוא בעל ההעדר לגמרי ולכך הרשע הוא ברשות לבו... (שם ד"ה ויאמר המן בלבו)

ואין זה כן, דבראש השנה האדם נדון על פי מעשיו, דהא מייתי קרא (תהלים ל"ג) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, ומאי הבנת מעשה איכא בזה, כיון דרשע נמצא לפעמים לחיים, וצדיק גמור לפעמים למיתה, אין זה לפי מעשיו, ויש לתרץ דהכי פרושו לפי דברי הרמב"ן, כי הקב"ה כאשר דן את הרשע דן אותו לפי מעשיו, כי רשע גמור מאד מנצח המערכת לשנות אתו אל מיתה, וכן צדיק גמור אם הוא צדיק גמור משנה המערכת לחיים, וכך נדון כל אחד ואחד לפי מעשיו, ואם הרשע שיש לו מערכת חיים וצדיק אין לו מערכות חיים אינם שוים בדינם, כי הרשע שיש לו מערכת מעט צדק שיש לו מסייע לו מזלו, ונדון לחיים, והצדיק שאין לו מערכת מעט עבירות שנמצא בו מדיינן לפי מזלו, ומעתה לא יקשה לך מה שאמר (מועד קטן כ"ח) חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא, והכל לפי המעשה, רק כי המעשה אינו שוה, ובודאי דבר נכון הוא מאד.

אבל יותר מסתבר שלא דבר כלל במערכות החיים הנתלים במערכות, וכך פירושו שהצדיק נכתב לחיים שהיה לו מן השי"ת החיים, וכן הרשע שיהיה לו מן השי"ת המיתה ונכתב למיתה, ואין הפירוש שיהיה מת בשנה זאת הרשע, רק שהחיים אשר נתן השי"ת אליו בעת תולדתו אינו מבטל ממנו מאחר שכבר זכה בזה, רק שנכתב למיתה, דהיינו המיתה שהיא מן השי"ת, כי אף שהמערכת נותן חיים לאדם, כיון שנגזר על הרשע המיתה מן השי"ת והוא מסלק ממנו החיים אשר יש לאדם מן השי"ת, בזה יש עליו כמה מסטינים ומקטרגים ולכל הפחות אם נמצא השעה שאין המערכות מגין עליו, כי לא כל שעה מערכת שלו מגין עליו, כי ימצא לו שעה גם כן שיש לאדם מערכת כללי טוב, והרי יש שעות שאפשר שאינם טוב, ובאותו רגע ובאותה שעה חל עליו דין המיתה שהוא מן השי"ת ומת, וזה פירוש רשעים נכתבים למיתה, ולא אמר רשעים נכתבים שימותו, אלא רוצה לומר רשעים גמורים נכתבים למיתה, פירושו כי הרשעים נכתבים ונגמרים למיתה מן השי"ת ופוסק לו גזר דין למיתה, ואין כאן קביעת יום וקביעת שעה באיזה זמן ימות, אלא שנגזר לו גזר דין שימות, והדין יוצא לפועל באיזה זמן אשר ראוי... (חידושי אגדות ראש השנה טז ב)

...ועוד יש במה דאפשר לרשעים לקצר הטבע ולהחליש הטבע נעשה, רק כי לפעמים מערכות שלהם כל כך חזק שהטבע עומד, ובצדיקים הוא להפך כי כל אשר אפשר להוסיף על הטבע נעשה להם, וכאשר נגזר על רבי עקיבא וחביריו מיתה אף על גב שהיו צדיקים גמורים והיו נמסרים למיתה, זה אינו דומה ואינו קשיא, כי לא נמסרו הם לכל מיתה ומיתה רק לאותה מיתה, והוא לפי רצון השי"ת אשר כך עלה במחשבה, ולא אמר הכא רק שהצדיק נמסר לחיים בכלל והרשע הוא נמסר למיתה בפרט, ולפעמים הוא אף על גב שהצדיק נמסר לחיים בכלל והרשע הוא נמסר למיתה בפרט... ולפעמים הוא ברשע כאשר נמסר למיתה בסתם, מכל מקום לפי ענין אשר ירצה הקב"ה שומר את הרשע כמו שאמר בפרעה (שמות ט') "ואולם בעבור זאת העמדתיך" וגו', שנתן לו השי"ת שמירה פרטית וכאן לא איירי אלא בכללי. והנה כל אשר נתחייבו מיתה בידי שמים לא תמצא שמתו מיד, מזה תראה שהמיתה אשר הקב"ה דן עליהם אין חדוש אם לא מת מיד, אבל הקב"ה דנו למיתה, וכן לחיים אשר הצדיק נדון לו ופעמים הרבה מת הצדיק, והיינו מפני כי הוא נכתב לחיים הפך המיתה, שהוא מי שחייב מיתה בידי שמים, ואין זה תועלת למיתה הטבעית, והבן זה היטב... (שם, וראה שם עוד)

כל טובתן של רשעים וכו', כי הצדיק והרשע שני הפכים, אי אפשר שההפכים בא תועלת וטובה מזה לזה, ולפיכך אין ראוי לקבל שום טובה מרשע דלא מסתייע מילתא שיהיה טובה באה לו מן הרשע, שזה הוא מהפך אל הפך, רק כי הטובה הוא בא לצדיק לרע לו. ודע כי הרשע נחשב אצל הצדיקים רע לגמרי, ולפיכך אף הטוב של רשע נחשב רע אצל הצדיק, כי מרע לא יצא טובה, ועל כן טובתן של רשעים נחשב רעה אצל הצדיק והבן היטב. (שם יבמות קג א)

ינענע לו בראשו, כי מי שמכניע עצמו אין מתנגד לו הרשע, כי הרשע הוא מתנגד ועומד כנגד האדם, שלכך נקרא רשע אשר הוא רשע לבריות, וכאשר הוא מכניע עצמו לא יוכל לפעל ברשעתו, ולמד זה מן גלי ים, כי גם כן הם מתנגדים אל בני אדם, כמו שאמרו במדרש, כי כל גל וגל חפץ לשטף העולם, כי הים מחולק מן היבשה, כי היבשה היא ישוב העולם, והים אין בו ישוב כלל, ונחשב הים אצל היבשה כמו הרשע אצל הצדיק, כי הצדיק בודאי הוא מן הישוב ואלו הרשע מחריב הישוב אל האדם שהוא הישוב, ולפיכך אמר הכתוב (ישעיה נ"ז) "והרשעים כים נגרש", ולכך למדנו מן הים שהוא נחשב רשע אל הישוב, ובשביל שהיה מכניע ומשפיל עצמו עבר עליו הגל כי אין כאן התנגדות כאשר יש הכנעה...

אמנם עיקר הפירוש כי הקטן שיש בו מדת הפשיטות מבטל גבהות הרשע, שכל רשע יש לו גבהות והקטנות שהוא מדת הפשיטות לא יוכל לבטל בגבהותו, ולכך אמר הכתוב "אשר שמתי חול גבול לים", כי הגלים הם שוטפין הכל לגבהותן, כאשר מגיע אל שפת הים אשר שם החול מבטל כח הגלים לטעם אשר אמרנו, כי החול דק וקטן הוא ויש לו הפשיטות והוא מבטל כח הגלים. לכן הרשעים שבאין על האדם בשביל גבהותן ורוממותם כאשר יהיה מקטין עצמו ויהיה לו מדות הפשיטות שיש לשפלים ולקטנים לא יוכל לו הרשע בגבהותו. (שם קכא א)

זה המכריע אחרים באורחותיו, זה נקרא רשע ערום, ורוצה לומר מי שמכריע את אחרים באורחותיו כאלו אורחותיו טובים, כי עתה שאחרים הולכים באורחותיו בודאי לא יגנו אותו ולא ימחו בידו שהרי הם הולכים באורחותיו. ואמר זה שהוא מיקל לעצמו ומחמיר לאחרים, נקרא רשע לעשות לאחרים רע מה שהוא מחמיר להם מה שאין מחמיר לעצמו, ונקרא ערום שבערמה הוא עושה רע לאחר. ואמר זה שקרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים, פירוש שנקרא רשע כאשר מורה דבר שאינו לאחרים, כאשר לא שמש תלמידי חכמים, ונקרא ערום שאין חכמתו חכמה אמיתית על ידי תלמוד שיבין טעמי המשניות, ובשביל כך נקרא חכמתו אשר הוא יודע ערמה בלבד, ונקרא רשע אף שאינו עושה רע לאחר בזה שלא שמש תלמידי חכמים, שלא למד תורה כאשר ראוי ללמוד. ודע כי אלו החכמים כל אחד מוסיף על הראשון... (שם סוטה כא ב)

אסקוהו לההוא גברא שהיה מלעיג על דברי חכמים וכו'. דע כי מה שאמר טובתם דרוש רעתם בל תדרוש, הוא כמו שאמר בסמוך תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם, וזה כי פושעי ישראל נתן השי"ת בהם נשמה טהורה מצד עצמו, רק שנטה אחר כך בעולם הזה אחר הרשעות, אבל שלא בעולם הזה כבר הוסר מה שהיו דביקים בהם פושעי ישראל וחוזרים בהם, כמו שאמרו ז"ל בעירובין (י"ט א') "עוברי בעמק הבכא מעיין ישיתהו", שמורידין דמעות כמעיין, אבל פושעי אומות העולם על פתחי גיהנם אינם חוזרין, וזהו מטעם שעצמם רע לא מצד עולם הזה, ומאחר שעצמם רע נשארים רע, כי אין שנוי לדבר שבעצם... (שם גיטין נו ב)

רשע יורד עמו לחייו, כי הרשע הוא יורד לחייו של אדם, כדאמרינן (לקמן נ"ט א') עני המהפך בחררה ובא אחר ונוטלו נקרא רשע, מפני שהרשע רע לבריות, ובזה נקרא רשע, כדאיתא לקמן, ולפיכך כאשר קראו רשע, כאלו אומר שהוא רשע יורד לחייו של אדם, ובודאי מותר לרדת לחייו של רשע אחר שהוא יורד לחיי אדם גם כן. ועוד נראה, כי הרשעים אפילו בחייהם נקראים מתים (ברכות י"ח ב'), נמצא אשר קורא לחבירו רשע כאלו אומר שאין חיות לו, ולכך מותר לרדת עמו לחייו עד שיהא נחשב כמת, וראשון עיקר.

ודע כי שלשה דברים זכרו כאן, הקורא לחברו עבד, הקורא לחברו ממזר, הקורא לחבירו רשע, הראשון הוא גנות הגוף... והשני שיש פסול בעיקר זריעתו... והשלישי הקורא לחבירו רשע אשר הרשע מדתו סמאל הרשע, והבן זה. (שם קידושין כח א)

צדיק גמור אינו בולע, מפני שהצדיק הגמור נבדל מן הרשע כמו שנבדל האור מן החושך, וכמו שדרשו ז"ל על "ויבדל אלקים בין האור ובין החושך", שהבדיל בין מעשה צדיקים שנקראו אור ובין מעשה הרשעים שנקראו חושך, ומפני זה אין כח הרשע מגיע אל הצדיק, אבל כאשר אינו צדיק גמור, מפני שאינו נבדל מן הרשע, שהרי אינו צדיק גמור, ולכך אותן בולע, כי הרשע הגמור כחו יותר להרע, כי הרע כחו על הרע, ולא כן צדיק גמור שהוא נבדל מן הרשע. (שם בבא מציעא סא ב)

ומה שאמר, רשע במותר לי נאסר וכו', ומה רשעות יש בזה, כיון שעשה בטבע כמו שכל עוף עושה דבר זה. דודאי רשע ומזג רע הוא, כי אלו לא היה בו מזג רע לא היה בטבעו עתה דבר זה, כי בתיבה לא היה תשמיש בטבע לשום נמצא, אף לבעלי חיים הבלתי מדברים ובלתי בעל שכל. כי כל הנמצאים נמשכים אל סדר המציאות הראוי מצד הסדר הכללי שבהם, ובשעת המבול שהיה העולם נפסד, ודבר זה שהוא ההפסד מחייב את סדר ההויה כאשר ראוי להויה, ולפיכך אין שני הפכים נמצאים יחד להיות עסוק זה בהויה, ועתה זמן ראוי אל הפסד... ומפני שהם בעצמם רחוקים מן הנבראים, לא נמשכו אחר הסדר הזה שסדר השי"ת שלא יהיה פריה ורביה בשעת הפסד הנבראים, וזה כי העורב אכזרי ואין לו חבור אל שאר הנמצאים... (שם סנהדרין קח ב)

וחלק את הרשעים לג' חלקים, יש חוטאים בכח מעשיהם ואלו נקראים רשעים, כי הרשע נקרא בשביל כח מעשיו, שנאמר (תהלים י') "שבור זרוע רשע", כלומר גודל רוע מעשיו ופעולותיו, ולכך אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים אלו אנשי דור הפלגה, שהיו בונים מגדל וראשו בשמים לעשות מלחמה עם הקב"ה, ואלו ראוים שיקראו רשעים כאשר הם מוספים לעשות מה שאין ראוי להם לעשות, להתנגד אל השי"ת, ואף מי שהוא עושה נגד חבירו נקרא רשע, ואיך זה באלו שהיו מתנגדים להקב"ה במעשיהם. והמדה הרעה השנית אשר הם מחסרים לעשות מה שראוי להם, ואלו נקראו חוטאים, כי חטא הוא מלשון חסרון, כמו שבארנו פעמים הרבה, דכתיב "אנכי אחטנה" ואלו הם סדומיים אשר היו מחסרים שלא לתת צדקה ולא רצו לעשות דבר טוב לשום אדם, עד שהיו מחסרים ממה שראוי להם לעשות. והשלישית הוא הכת שאין במעשיהם ממש כלל רק הבאי, בזה דומה אל כת החוטאים שהם חסרים, כי אלו הליצנים אין בפועל שלהם ממש והם דברי ריק, והוא גם כן פעל זר כמו הרשעים שפועלים ענין זר, ובדבר זה פעל הליצנות הוא שקול כנגד החוטאים והרשעים כמו שהתבאר. (שם ע"ז יח ב)

אם כן על של רשע וכו'... ואמר אוי לרשע אוי לשכנו, מפני שהרשע הוא בעל העדר, במה שאף בחייו נקרא מת מפני שדבק בו ההעדר שהרי הוא מתחבר לרשע שדבק בו ההעדר לגמרי שנקרא בחייו מת. ודבר זה ביארנו במסכת אבות אצל הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע, ומפני כך אמר כאן אוי לרשע אוי לשכנו, כלומר כאשר הרע מחובר אליו העדר והפסד, כמו שכל הנמצאים מגיעים אל הפסד מצד שהרשע וההעדר שכן אליהם, שכל כך גדול ענין ההעדר ששולט בכל אשר דבק בו, וזה מפני שהוא שכן לרשע אשר דבק בו ההעדר, נמצא אשר שכן אליו גם כן בו ההעדר. (שם מסכת נגעים)

של"ה:

...ואקדים לשון רבינו תם בספר הישר בשער הראשון זה לשונו, נדע ונבין כי העולם לא בראו הבורא בשביל רשעים והמכעיסים אותו כי זה לא יחייב אותו השכל, ואולם בראו בעבור החסידים היודעים אלקותו והעובדים אותו כראוי, וכל כוונתו היתה לברא החסידים, אך הרשעים נבראו מכח טבע הבריאה, וכאשר יש לפרי קליפה והמובחר הוא מה שבתוך הקליפה, כן החסידים הם פרי בריאת העולם והרשעים הם כמו קליפות. וכאשר נראה כונת הזורע להצמיח החטה לבדה אבל כח הצמח יוציא עם החטה באשה ועם השושנה מיני קוצים, כן כוונת הבורא לברא חסידים, אבל כח הבריאה יוציא עם החסידים רשעים. עד כאן לשונו. נמצא כשנופלים הרשעים אז התוך נאכל והקליפה נזרקת, שהוא תכלית הבריאה, ואז התוך נשאר נקי בלי סיג ותערובת קליפה כולו קודש לה'... (בית אחרון ד"ה הרי סוד אדם)

ויגש אברהם וכו', במדרש הנעלם מהזוהר אמר רבי מצוה לו לאדם להתפלל על הרשעים שיחזרו למוטב ולא יכנסו לגיהנם, דכתיב "ואני בחלותם לבושי שק" וגו', ואמר רבי אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים שיסתלקו מן העולם שאלמלא סלקו קב"ה לתרח מן העולם כשהיה עובד ע"ז לא בא אברהם אבינו לעולם ושבטי י-ה לא היו... (תורה שבכתב סוף פרשת וירא)

הרשעים הגדולים הנ"ל אף על פי שהיו רשעים גדולים מכל מקום היו חכמים גדולים, אבל היו חכמים להרע ולא להיטיב, והם ידעו דביקות ישראל לאביהם שבשמים, וכל מגמתם להפריד הדביקות, ועל מרכז זה יסוב המאמר. מתחילה אתעורר במה שכל אחד אמר עצתי טובה מעצתך, דמשמע דגם עצתו טובה, רק זו טובה יותר. גוג ומגוג ממה נפשך מאמין ביכולת השי"ת או לא, אם מאמין איך אמר אזדווג לפטרון ואם אין מאמין איך אמר יש להם פטרון... הנה מתחיל מתחילת בריאת עולם, דהיינו מתולדות אדם כי ישראל קרויין אדם, והנה מחשבה הרעה הזו להפריד הדביקות התחיל מקין קינא דמסאבותא, הוא המורד הראשון אשר רצה להפריד בין הדביקים ולסתור הבנין של מעלה... הנה הענין שכל אחד יאמר שוטה היה הראשון כי אין עצתו כלום, עצתי טובה כי ממנו אוסיף עוד ביטול קדושה ביותר, והנה קין הרג את הבל שהיתה לו נשמה גדולה בלי ערך, והיא נשמת משה רבינו ע"ה, וחשב כי יסתר הבנין שלמעלה. עשו אמר שהיה שוטה... אראה בפרטיים לבטל עמוד שהעולם עומד עליו, והוא עמוד התורה, דהיינו בהריגת יעקב איש תם יושב אוהלים... (שם שמות וראה שם עוד)

מכל מקום יש לתרץ קושיא זו עם קושיא אחרת, דאמרו אין גומרין הלל בשביעי של פסח אף שהוא יום טוב, משום שאמר הקב"ה מעשי ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה, וכן ארז"ל על כצאת החלוץ אומרים הודו לה' כי טוב, וקשה הלא כתיב באבוד רשעים רנה, ומהזוהר הבנתי תירוץ דלא שייך רינה באבוד רשעים אלא כשנתמלא סאתם ואין בהם מתום לגמרי, אבל כשלא נתמלא סאתם ויש בהם עדיין איזה דבר טוב רק הקב"ה מאבדם בשביל ישראל, על זה אמר מעשה ידי וכו'... (שם בשלח)

רמח"ל:

וצריך שתדע שגבול ניתן למרשיע, עד מתי יניחוהו שיהיה מרשיע והולך בבחירתו הרעה, וכשיגיע לאותו הגבול הנה לא ימתינו לו כלל וישמד מעל פני האדם, והוא מה שקראו חז"ל מלוי הסאה, ומה שאמר הכתוב "במלאת ספקו יצר לו" (איוב כ'). והנה עד הזמן ההוא אפשר שיצליח וילך מן הטעם שזכרנו למעלה, שהוא לפתוח לו פתח האבדון, והוא מה שאמרו חז"ל "הבא לטמא פותחין לו", אך כשיגיע לאותו הגבול כבר הגיע לאבדון ויאבד, והנה אז יחרה אף ה' ותפול עליו שואה שיושמד בה. (דרך ה' חלק ב פרק ג ו)

אמנם ברצותו להתנהג עם נבראיו בהנהגה הזאת שכבר זכרנו, הנה המציא סדר חדש ממש שלא כדת השלמות העליון ב"ה, אלא מאי דצריכא לברייתא לתת להם זכות לשכר טוב באחריתם, והוא דרך הטוב והרע, השכר והעונש, שלפי הדרך הזה, הנה הטוב והרע שקולים הם ובאים שניהם בעולם הזה, וכן מזומן הוא הטוב לטובים כמו הרע לרעים, ועל פי הדרך הזה נמצא הבריות מתקלקלות לפעמים ונתקנות לפעמים, וניתנה הרשות לשטן להסטין ולמשחית לחבל את אשר ירשיעון אלקים, ונמצאו אומות העולם ועובדי ע"ז וכן כל שאר הרעות כלם אשר בעולם שעליהם באו הבטחות הנביאים עליהם השלום להעבירם מן העולם לעתיד לבא... ועל פי הדרך "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", שאין הקב"ה רוצה לעכב כלום בידי בני האדם אם רוצים לקלקל מעשיהם, ומזה נולדו כל הקלקולים הגדולים אשר היו בעולם מני יום ברוא אלקים אדם, ואין מנוחה לצדיקים בעולם הזה, כי רעת האדם רבה עליו, והשטן מקטרג בכל עת ובכל שעה, והקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה. זה כלל הדרך אשר חידש הרצון העליון לפי ענין התעלם שליטתו ויחודו, ואין דרך זה תלוי אלא בהסתר פני טובו יתברך, כי לולי היה רוצה היה מעביר כל הרעות האלה ולא היה מניח אלא הטוב והתיקון לבדו, וכמו שיעשה לעתיד לבא... (דעת תבונות מח)

כלי יקר:

ישרצו המים - ובדרך רמז מצינו כיתות בני אדם מתיחסים לג' מינים אלו, כי מצינו שהרשעים הנוטים אחר חלק העפרורי ביותר נמשל כבהמות נדמו, כי גם המה מן עפר מוצאם, והצדיקים נמשלו למים שחומרם דק מן חומר הארץ ונמשלו לדגים שעיקר חיותם במים... (בראשית א כ)

ויהי כל הארץ שפה אחת - נראין הדברים שכל מעשה הפלגה הוא על דרך שאמרו רז"ל (סנהדרין ע"א) כנוס לרשעים רע להם ורע לעולם, פזור לרשעים טוב להם וטוב לעולם. לפי שהרשעים על ידי כנוסם יחשבו ביניהם עצות רעות על אחרים, נוסף על זה ימשכו ביניהם דברי ריבות ומחלוקות ושנאות, וזאת תורת הקנאות המצויות בין הכתות אשר כל מעשיהם לא לשם שמים כי אם כדי לעשות להם שם בארץ, ועיקר הסבה לזה שיש לכל אחד מהם תכלית חיצוני חלק לבם זה מזה, כי זה יתאוה לעושר וכבוד, וזה לרוב מאכל, וזה לרוב משגל, וזה יאמר נעשה לנו שם ורוצה להיות גבוה מעל גבוה, ומתוך כך המריבה ממשמשת ובאה, הן מן הצד שאין להם תכלית אחד, הן מצד שכל אחד יש לו חפץ ורצון להיות במעלה ויתר שאת על זולתו... על כן פיזור כיתות אלו טוב מהקבוץ... (שם יא א)

ויאמר עשו יש לי רב - משמע רב אבל לא כל, לפי שהרשעים אף על פי שיש להם כל כסף וזהב שבעולם מכל מקום נראה להם שעדיין הם חסרים... והצדיקים בהיפך זה... ובמדרש תנחומא (ויקרא י"ז) א"ר יצחק הרשעים אין להם טובה בעולם הזה, שנאמר "וטוב לא יהיה לרשע"... וזה מסכים לדברינו, שהרשעים בכל הטובות הגדולות שהם מקבלים נראה להם טובה ואינה טובה, כאלו הם חסרים עדיין, אבל בצדיקים כתיב על כל הטובה, כי לעולם נראה להם שיש להם כל... (שם לג ט)

קח לך סמים - מנה החלבנה בין סממני הקטורת ללמד אותנו לצרף מפושעי ישראל בכל תענית. וטעמו של דבר לפי שאם לא היו פושעי ישראל בכלל התענית יש לחוש שלא יהיה התענית מצוה אלא עבירה ולא היה עולה לרצון, שהרי מצינו שנקרא הנזיר חוטא (נזיר י"א) בעבור שהזיר את עצמו מן היין, אבל אם יש בינינו פושעי ישראל, הרי על כל פנים אנו צריכין להתענות בעבורם, כי כל ישראל ערבים זה בעד זה, ובזה מיושב מנלן לומר שצירוף החלבנה מורה על צירוף הפושעים בתענית דוקא. ומה שמנאם בין סממני הקטורת דוקא, לפי שעל ידי הצומות והתשובה נעשו הזדונות לזכיות, כמו שכתוב (ישעיה מ') "כי נרצה עונה", שגם העון יעלה לרצון לריח ניחוח, ורז"ל אמרו כפלח הרמון רקתך, אפילו רקים שבך מלאים מצות כרימון (סנהדרין ל"ז), אם כן למה קראם רקים, אלא ודאי שעל התשובה דברו, כי כל פועל ריק שבהם, דהיינו העון, ממנו יתמלאו מצות, כי הזדונות והריקות נעשו כזכיות, ויעלה גם העון לריח ניחוח כמו המצות, דוגמת החלבנה העולה לריח ניחוח ככל שאר הסממנים... (שמות ל לד)

אור החיים:

נעשה אדם - ...ובדרך רמז רמז באומרו לשון ירידה על דרך מה שהודיעונו ז"ל כי באמצעות מעשה האדם ירד במדרגותיו מבחינת אדם לבחינת דגים ולבחינת עופות ולבחינת בהמה ולבחינת שרצים כפי ערך החטא יושפל אדם מבחינת מעלתו עד אשר ירד מטה מטה רחמנא ליצלן. והוא שרמז כאן בשעת הבריאה חלקי ירידות ההדרגות שבהם יקבל עונשו, וגם שבמצעותם יחזור לשורשו. והקדים לומר ירידת נפש אדם למדריגת הדגים (וירדו בדגת הים), כי ירידה המיועדת לנפשות הרמות כי יחטאו היא שתרד נפשם להתגלגל בדגים, ולזה יחס הכתוב להם במקומם אסיפה, כי אין להם להצטער בצער שחיטת חרב אלא אסיפתם מתרת אותם. ואחר כך אומר ירידה הפחותה ממנה והוא גלגול הנפש בעוף, וזה יצטער צער יותר על הדגים, וצוה ה' ב"ה בו חצי שחיטה. ואחר כך אמר ירידה בבהמה, שהיא בחינה גרועה יותר וצערו מרובה, ואחר כך ירידה שהוא בדומם וצומח, והוא אומרו "ובכל הארץ", וכל אלו הם ירידות הנפשות אשר ישנם בתקות התיקון לשוב לקדמותם, כמו מהדומם יעלה לצומח, ומהצומח יכנס בבעל חי בלתי מדבר, ומבעל חי בלתי מדבר יעלה לבעל חי מדבר. וישנו עוד בירידה פחותה הוא כליון שאין אחריו תקוה, והיא ירידה לבחינת שקצים ורמשים, זה אבדה תקותו והם בחינת הרשעים הממירין דתם פושעי ישראל אשר הפליאו עשות. (בראשית א כו)

כי רבה רעת האדם - ...והן האדם יסוד שעליו נבנו בו היסודות והוא יסוד העפר, דכתיב "וייצר ה' וגו' עפר מן האדמה", שהוא יסוד הגס והעב שבד' יסודות, לזה ישיבתו ומנוחתו באדמה, ועשה ה' כן לסיבות הרבה, ואחת מהנה כי הוא הסולם אשר בו עולות המדרגות ממטה למעלה... ולזה כאשר ראה ה' כי רבה רעת האדם הכיר כי רוב התיעוב הוא לצד יסודו שהוא בנוי מן הארץ וגם מקום הנחתו וחיותו בארץ, והוא אומרו וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, כי הוא יסוד הגס ונגדי לרוחני בתכלית, ולזה ניחם ה' כי עשה את האדם בארץ ולא עשאו בנוי משאר היסודות הדקים, שבזה לא היה רק רע כל היום. ולהיות שמעשהו משאר יסודות לא תצא כוונת היצירה שחשב ה' בלבו לפועל, והוא אומר ויתעצב אל לבו, ולא אמר בלבו, פירוש אל רצונו ומחשבתו אשר חשב בבריאת האדם. ומצד זה לא הפך ה' הבריאה, שאם לא כן היה ה' סותר ובונה בנין חדש בהרכבה מג' יסודות ולזה הגם שהביא מבול ואבד הכל, הניח הבריאה כמות שהיתה לטעם כמוס בלבו יתב'...

ומעתה נוכל לומר כי ה' בעת ברוא האדם שלל מהידיעה פשעי אדם לב' סיבות, א' לטעם הפשטי כי טוב ה' ולא יביט אל התיעוב, וטעם זה לבד לא יספיק כיון שהוא צורך בידיעה לדעת מה יעשה והנמשך, אלא שיש עוד טעם ב', והוא שנתחכם לעשות ה' כן לבל תחול טענת הרשעים שיאמרו ידיעתו מכרחת, כיון שה' ידע כי פלוני זה יעבור על מה שעבר הדבר מעצמו יתחייב להיות... לזה מנע ה' ידיעה זו של מעשה הרשעים... ואם תאמר אם לא הביט און של רשעים היאך קבע עונש לעושה רשע, וכי צריך לקבוע עונש לפלוני המרשיע אין צריך לקבוע עונש אלא לעושה און ופשע... שטענה זו אינה טענה לפוטרם מפרט הבחירה שנתן בידם ובחרו ברע ומאסו בטוב ברצונם... (שם ו ה)

...עוד ירמוז על זה הדרך, כי תולדות יצחק היה בבחינה יותר מעולה מתולדות אברהם, כי אינו דומה צדיק בן צדיק לצדיק בן רשע, שהוא אברהם בן תרח, והגם שאמרו ז"ל שעשה תשובה, עם כל זה בעת לידת אברהם עד סמוך למיתתו לא היה אלא במדרגת רשע, ופעולת האב רשע תחשיך מאור נפש הבן, ובבחינה זה נתרבה הכשרת מעשה יצחק. (שם כה יט)

כי תצא אש - ...ובדרך רמז תרמוז התורה את אשר יסובבו הרשעים ברשעם, כדי שיתעורר האדם מתרדמת שינת שלו בהביטו הפלגת הרעות אשר יביאו לעולם, כי לא להם לבדם יריעו אלא יסובבו רע לכל העולם. והוא אומרו כי תצא אש, הלא ידעת כי צרת העם תתכנה בשם אש... והוא בחינת תגבורת הדינים, ואמר ומצאה קוצים, הם הרשעים שאינם אלא קוצים מכאיבים, ואומר לשון ומצאה, על דרך אומרו "והיה כי תמצאן אותו" וגו', והטעם משום שהרשע אין לו בעלים כי הוא האדון ב"ה הנה הוא פקר בו והסיר אדנותו מעליו, וה' הסתיר פניו ממנו, ומעתה הרי הוא כמציאה וכל הפוגע בו יעשה בו רצונו. והודיע הכתוב עוד, כי אחר שניתן רשות לאש הדינים להבעיר לא לקוצים לבד הם מבעירים, אלא ונאכל גדיש, כאן רמז אל תינוקות של בית רבן שעדיין אין להם קומה אלא גדישים שבולת עם חברתה... ואומר או הקמה, כאן מודיע כי לפעמים חרב עד צואר הגיעה מופתי הדור יסודי עולם נלקחים בעונם כדי להציל על כללות הדור, כאומרו אשכול הכופר וגו', ולהם יקרא קמה, על דרך אומרו זאת קומתך דמתה לתמר, שהם הצדיקים הנמשלים לתמר, כאומרו צדיק כתמר וגו', ולפעמים יגדל החטא ולא יצילו הצדיקים לבד וחימה שפוכה על כל שונאי ישראל... והודיע הכתוב כי יש יום לא-ל איום לבא במשפט עם הסובבים את הדבר למיתת הצדיקים וגאוני עולם להשתלם מהם, והוא אומרו שלם ישלם המבעיר הם הרשעים הקוצים את כל אשר הרגו, ואמרו ז"ל כי ה' יתן כח ברשעים לסבול שיעור המגיע להם בחטאם, אוי לרשע רע לשמים ולבריות כמה יסבול בעד קלקולו... והוא אומרו שלם ישלם וגו', טעם כפל שלם וגו' המבעיר, כאן רמז הכתוב כי לא לאיש הרשע לבד יעשה ה' משפט התשלומין, אלא גם להמחטיאו והוא יצר הרע בחינת המחטיאו, כי גם לו משפטו חרוץ ביום ההוא... (שמות כב ה)

...אולי שנתכוון להודיע הקדמה אחת ששמעתיה משם הרב הקדוש מהר"י לוריא זצוק"ל, והוא כי לפעמים יתהפך האדם וישתנה מטוב לרע בטבעו ומזגו, ולא ידע מאיזה סיבה, והוא עצמו יתמה איך נהפך בדעתו, ואמר כי זה יסובב לצד שלפעמים יאכל אדם מאכל שיש בו חלק מחלקי הרע או יש בו נפש רעה מהגלגולים לסיבת תחלואיה, וכאשר תכנס הנפש הרעה או ניצוץ הרע בקרבו תטהו מטוב לרע, ותגבר בו בחינת הרע. מעתה השומר עצמו ממאכלות הרעות יתגבר החפץ בו בדברים הנוגעים לנפש... (ויקרא יח ב)

מפני שיבה תקום - ...עוד ירמוז על דרך אומרם ז"ל כי הרשעים כפופי קומה ויצו ה' לאדם להתעורר לתקן מעשיו לשוב לה', וזו היא קומתו, והערו לתקן מעשיו מפני שיבה, פירוש שיבתו כדי שלא תאבד ממנו... (שם יט לב)

אל תפן - הכונה לצד שראה הפלאת שנאת הרשעים עמו, מזה הכיר היותם בחינת הרע גמור אשר טבעו לשנא בחינת הטוב שנאת מות בלא סיבה, ולזה אמר אל ה' אל תפן אל מנחתם, והכונה בזה לצד שאין לך אדם שאין בידו מצות ומעשים טובים, וכבר קדם לנו שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובריה, ואפילו של רשעים, דכתיב א-ל אמונה ואין עול, וצא ולמד משכר פסיעותיו של אותו רשע אשר על כן חש משה שתעמוד להם איזה מצוה שבידם, שהזכות תולה, לזה בקש מה' ואמר אל תפן אל מנחתם, פירוש אפילו זכות שכבר הגיעה מנחה לה' לא יפן לה ולא יביט אליה. ואם תאמר איך יבטל מדתו ית' לאנשים ההם לעוות משפטם, דע כי הצדיקים יש כח בהם להפקיע זכות הנמצא לרשעים כשיראו שהם מוחלטים ברע, והוא סוד צדיק מושל ביראת אלקים, פירוש מושל ביראת ה' שיעשה האדם אם יראה בעיניהם להפקיע זכותו ממנו... (במדבר טז טו)

ושם איש ישראל - ...אכן הנה האדון ב"ה אינו חפץ לזלזל אפילו ברשעים לפרסם מי בעלי דברים המתועבים, ומקושש יוכיח, גם במה שלפנינו תראה שלא גילה אותם בשעת מעשה, אלא דוקא אחר שהזכיר שבח פנחס אשר פעל ועשה... המוכה אשר הוכה - ...אכן יתבאר הענין על פי דבריהם ז"ל שאמרו שהרשעים בחייהם קרויים מתים, והטעם הוא, לפי שכח הרע שהיא בחינת המת דבוקה בהם, וכבר כתבתי בכמה מקומות כי השם שיקרא בו האדם הוא שם הנפש... וכשאדם חוטא נפגמה נפשו בדביקת הרע בחינת המרקיב, והוא אומר ושם רשעים ירקב, ולזה היה ר' מאיר בודק בשם לראות אם בעל נפש ישרה הוא, והנה זה אשר בעל ארמית השחית נפשו בפגעו בה, והנה הוא מוכה מכח מות קודם שהרגו פנחס, והוא מה שנתכון הכתוב לומר, "ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה" וגו', כנגד הכאת הנפש אמר ושם איש ישראל המוכה, שמעת אשר געל נפשו ובא עליה הוכה מכת נפש הישראלית, שהיא כינוי נפש קדושה הנקראת ישראל, וכנגד הריגתו שהרגו פנחס אמר אשר הוכה את וגו'...

עוד יתבאר על זה הדרך על פי מה שקדם לנו מדברי המקובלים, שלא ידח נדח מכל ניצוצי הקדושה, ולכן לבסוף יזכו למקום שממנו באו, והגם שיריעו איש ישראל אף יצריח נפשו סוף כל סוף יחזור לשורשו, והוא אומרו "ושם איש ישראל", הרי שאפילו אחר מעשה בשם ישראל יכונה, הא למדת שלא נעקר משרשו המוכה, פירוש שהכה פנחס מודיעך הכתוב שלא הוכה באבדון נפשו, אלא אשר הכה את המדינית, פירוש אותו החלק הרע שנדבק בו מאת המדינית שיתכנה עליו שם הכה הוא שהכה ומת... ומיתתו כפרתו... (שם כה יד)

ומשלם לשונאיו - ואולי כי טעם אומרו לשון רבים כי לא ישלם לרשע אל פניו אלא כשיראה כי לא הוא בלבד שונא אלא גם הבאים ממנו כיוצא