אבא בר מרתא

תלמוד בבלי:

אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הווה מסקי ביה דבי ריש גלותא זוזי, אייתיוהו קא מצערא ליה. הוה שדי רוקא, אמר להו ריש גלותא אייתו מאנא סחיפו עלויה, אמר להו לא צריכתו, הכי א"ר יהודה רוק דורסו לפי תומו. אמר להו צורבא מרבנן הוא שבקוהו. (שבת קכא ב)

אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הוה מסקי ביה דבי ריש גלותא זוזי, אייתי קירא (שעוה) דבק בבלייתא (בלויי בגדים) דבק באפותיה (במצחו) חלף קמייהו ולא בשקרוה (לא הכירוהו). (יבמות קכ א)

אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הוה מסיק ביה רבה זוזי, אייתינהו ניהליה בשביעית, אמר ליה משמט אני, שקלינהו ואזל. אתא אביי אשכחיה דהוה עציב, אמר ליה אמאי עציב מר, אמר ליה הכי הוה מעשה, אזל לגביה, אמר ליה אמטת ליה זוזי למר, אמר ליה אין, אמר ליה ומאי אמר לך, אמר ליה משמט אני, אמר ליה ואמרת ליה אף על פי כן, אמר ליה לא, אמר ליה ואי אמרת ליה אף על פי כן הוה שקלינהו מינך, השתא מיהת אמטינהו ניהליה ואימא ליה אף על פי כן. אזל אמטינהו ניהליה ואמר ליה אף על פי כן, שקלינהו מיניה. אמר לא הוה ביה דעתא בהאי צורבא מרבנן מעיקרא. (גיטין לז ב)