אבא חלקיה בר בריה דחוני המעגל הוה, כוי מצטריך עלמא למיטרא הוו משדרי רבנן לגביה ובעי רחמי ואתי מיטרא, זימנא חדא איצטריך עלמא למיטרא, שדור רבנן זוגא דרבנן לגביה למבעי רחמי דניתי מיטרא, אזול לביתיה ולא אשכחוהו, אזול בדברא ואשכחוהו דהוה קא רפיק (עבד בשדה), יהבו ליה שלמא ולא אסבר להו אפיה (לא החזיר להם פניו), בפניא כי הוה מנקט ציבי (לקח עצים), דרא ציבי ומרא בחד כתפא וגלימא בחד כתפא. כולה אורחא לא סיים מסאני (לא נעל נעלים) כי מטי למיא סיים מסאניה, כי מטא להיזמי והיגי (קוצים) דלינהו למניה (הרים בגדיו), כי מטא למתא נפקא דביתהו לאפיה כי מיקשטא, כי מטא לביתיה עלת דביתהו ברישא והדר עייל איהו, והדר עיילי רבנן. יתיב וכריך ריפתא ולא אמר להו לרבנן תו כרוכו (באו לאכול), פלג ריפתא לינוקי לקשישא חדא ולזוטרא תרי. אמר לה לדביתהו ידענא דרבנן משום מיטרא קא אתו ניסק לאיגרא (נעלה לגג) וניבעי רחמי, אפשר דמרצי הקב"ה וייתי מיטרא ולא נחזיק טיבותא לנפשין. סלקו לאיגרא, קם איהו בחדא זויתא ואיהי בחדא זויתא, קדים סלוק ענני (באו עננים קודם) מהך זויתא דדביתהו. כי נחית אמר להו אמאי אתו רבנן, אמרו ליה שדרי לן רבנן לגבי דמר למיבעי רחמי אמיטרא, אמר להו ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה, אמרו ליה ידעינן דמיטרא מחמת מר הוא דאתא, אלא לימא לן מר הני מילי דתמיהא לן. כי יהיבנא למר שלמא לא אסבר לן מר אפיה (לא החזיר לנו שלום), אמר להו שכיר יום הואי ואמינא לא איפגר (לא אתבטל). ומאי טעמא דרא מר ציבי אחד כתפיה וגלימא אחד כתפיה, אמר להו טלית שאולה היתה, להכי שאלי (ללבוש), ולהכי (לשים עליה העצים והאת) לא שאלי. מאי טעמא כולה אורחא לא סיים מר מסאניה וכי מטי למיא סיים מסאניה, אמר לו כולה אורחא חזינא, במיא לא קא חזינא (אינני רואה מה במים). מאי טעמא כי מטא מר להיזמי והיגי דלינהו למניה, אמר להו זה מעלה ארוכה (העור הנשרט נרפא) וזה (הבגדים) אינה מעלה ארוכה. מאי טעמא כי מטא מר למתא נפקא דביתהו דמר כי מיקשטא, אמר להו כדי שלא אתן עיני באשה אחרת. מאי טעמא עיילא היא ברישא, אמר להו משום דלא בדקיתו לי (אם כשרים אתם). מאי טעמא כי כריך מר ריפתא לא אמר לן איתו כרוכו (איכלו), משום דלא נפישא ריפתא (אין הרבה לחם), ואמינא לא אחזיק בהוא ברבנן טיבותא בחנם. מאי טעמא יהיב מר לינוקא קשישא חדא ריפתא ולזוטרא תרי, אמר להו האי קאי בביתא והאי יתיב בבי כנישתא. ומאי טעמא קדים סלוק ענני מהך זויתא דהוות קיימא דביתהו דמר לעננא דידיה, משום דאיתתא שכיחא בביתא ויהבא ריפתא לעניי ומקרבא הנייתא, ואנא יהיבנא זוזא ולא מקרבא הנייתיה. אי נמי הנהו ביריוני דהוו בשיבבותן, אנא בעי רחמי דלימותו, והיא בעיא רחמי דליהדרו בתיובתא (שיחזרו בתשובה), ואהדרו. (תענית כג א)