מעשה באבא שאול בן בטנית שהיה ממלא מדותיו מערב יום טוב ונותנן ללקוחות ביום טוב (שאין מודדין ביום טוב), אבא שאול אומר אף במועד עושה כן מפני ברורי המדות (העלאת הרתיחות, קצף), וחכמים אומרים אף בחול עושה כן מפני מיצוי המדות (מתמצות והולכות לכלי הלוקחים כל הלילה)... תנא אף במועד עושה כן מפני בטול בית המדרש (שיהא פנוי לרבים הבאים לשאל), תנו רבנן הוא כנס שלש מאות גרבי יין מברורי המדות וחבריו כנסו שלש מאות גרבי שמן ממצוי המדות, והביאום לפני הגזברים לירושלים (והם לא הקדישום, שחשבו שאינו שלהם), אמרו להם אי אתם זקוקים לכך, אמרו להם אף אנו אין רצוננו בכך, אמרו להם הואיל והחמרתם על עצמכם עשו מהם צרכי רבים. (ביצה כט א)
תניא אבא שאול אומר ואיתימא רבי יוחנן קובר מתים הייתי, פעם אחת רצתי אחר צבי ונכנסתי בקולית של מת, ורצתי אחריו שלש פרסאות וצבי לא הגעתי וקולית לא כלתה, כשחזרתי לאחורי אמרו לי של עוג מלך הבשן היתה. תניא אבא שאול אומר קובר מתים הייתי, פעם אחת נפתחה מערה תחתי ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמו, כשחזרתי לאחורי אמרו עין של אבשלום היתה... (נדה כד ב)
תני מעשה בי ר' לעזר בי ר' צדוק ואבא שאול בן בטנית שהיו חנוונים בירושלים והיו ממלין מידותיהן מערב יום טוב ונותנין אותן ללקוחות ביום טוב, ר' חנינה בן עקביה אומר אף בחולו של מועד היו עושין כן מפני מיצוי המידות, אף הוא כנס שלש מאות חביות וחבירו כינס שלש מאות חביות. אמרו להן חכמים לא הייתם צריכים לעשות כן, אלא הואיל והחמרתם על עצמכם יעשה בהן צורכי ציבור. פעם אחת חלה (אבא שאול בן בטנית) ונכסו רבותינו לבקרו, אמר לון אתון חמון הדא ימינא דהוות מכילה בקושטא (יד ימין שמדדה באמת ואף על פי כן כואבת)... (ביצה טז א)