אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה, אמר להו רבה למי מברכין, אמרי ליה לרחמנא, ורחמנא היכא יתיב, רבא אחוי לשמי טללא, אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא, אמר להו רבה תרווייכו רבנן הויתו. (ברכות מח א)
אביי ורבא חזו חלמא, אביי יהיב ליה זוזא ורבא לא יהיב ליה, אמרי ליה אקרינן בחלמין שורך טבוח לעיניך וגו', לרבא אמר ליה פסיד עסקך ולא אהני לך למיכל מעוצבא דלבך, לאביי א"ל מרווח עסקך ולא אהני לך למיכל מחדוא דלבך. אמרי ליה אקרינן בנים ובנות תוליד וגו', לרבא אמר ליה כבישותיה (לרעה), לאביי א"ל בנך ובנתך נפישי ומינסבן בנתך לעלמא ומדמיין באפך כדקא אזלין בשביה... (שם נו א וראה שם עוד)
ת"ר ג' מיני הדרוקן הן... אביי חש ביה, אמר רבא ידענא ביה בנחמני דמכפין נפשיה (מרעיב עצמו). (שבת לג א)
איתמר חרדל שלשו מערב שבת... אימיה דאביי עבדא ליה ולא אכל. (שם קמ א)
אביי מנח כפא אכיפי, (מניח תרווד על העומרים לטלטלן אגב תרווד)... (שם קמב ב)
אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף א"ל הב לי כמותאי, חזא דאיכא טלא עליה, הוה קמחסם למיתבא ליה, א"ל נפוץ שדי אנן לא קפדינן. (שם קמז א)
הנהו בני קקונאי דאתי לקמיה דרב יוסף אמרו ליה הב לן גברא דליערב לן מאתין, א"ל לאביי זיל ערב להו, וחזי דלא מצווחת עלה בבי מדרשא, אזל חזהא להנהו בתי דפתיחי לנהרא, אמר הני להוי שיור למתא, הדר אמר אין מערבין את כולה תנן, מכלל דאי בעי לעירובי מצי מערבי, אלא איעביד להו כווי, דאי בעו לעירובי דרך חלונות מצו מערבי, הדר אמר לא בעי... אמר היינו דאמר לי מר חזי דלא מצווחת עלה בבי מדרשא. (עירובין ס א, וראה שם עוד)
אמר אביי אי אמרה לי אם קריב כותחא לא תנאי, (אפילו ציווי עבודה קלה היתה מבטלת אותי לא הייתי שונה כמו ששניתי). (שם סה א)
ההוא דיקלא דהוה לאביי והוה סליק באיפומיה, (בתוך הבית היה עומד ועולה דרך פי ארובה למעלה מן הגג פחות מג'), אתא לקמיה דרב יוסף ושרא ליה. (שם ק א)
דאמר אביי כי הוינא בי מר כי הוה מקדש, אמר לון טעימו מידי דילמא אדאזליתו לאושפיזא מתעקרא לכו שרגא ולא מקדש לכו בבית אכילה, ובקידושא דהכא לא נפקיתו דאין קידוש אלא במקום סעודה. (פסחים קא א)
עולא איקלע לפומבדיתא, אמר ליה רב יהודה לרב יצחק בריה זיל אמטי ליה כלכלה דפירי וחזי היכי אבדיל, לא אזל, שדר ליה לאביי, כי אתא אביי א"ל היכי אמר, א"ל ברוך המבדיל בין קודש לחול אמר ותו לא. אתא לקמיה דאבוה, א"ל היכי אמר, א"ל אנא לא אזלי אנא שדריתיה לאביי ואמר לי המבדיל בין קודש לחול. א"ל רברבנותיה דמר וסררותיה דמר גרמא ליה למר דלא תימא שמעתיה מפומיה (דרב יצחק אלא דאביי). (שם קד ב)
אמר אביי כי הוינן בי מר זגינן אבירכי דהדדי (להסבה), כי אתינן לבי רב יוסף אמר לן לא צריכתו, מורא רבך כמורא שמים. (שם קח א)
אביי הוה שקיל ואזיל ואזיל רב פפא מימיניה ורב הונא בריה דרב יהושע משמאליה, חזייה לההוא קטב מרירי דקא אתי לאפיה דשמאליה, אהדרא לרב פפא לשמאליה ולרב הונא בריה דרב יהושע לימיניה... (שם קיא ב)
אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזה דקא מדלי תכא מקמיה (מסירין השולחן), אמר להו עדיין לא קא אכלינן אתו קא מעקרי תכא מיקמן, אמר ליה רבה פטרתן מלומר מה נשתנה. (שם קטו ב)
...סמך עליה אביי ואזל נסבה לחומה ברתה דאיסי בריה דרב יצחק בריה דרב יהודה, דנסבה רחבא דפומבדיתא ושכיב, רב יצחק בריה דרבה בר בר חנה ושכיב, ונסבה הוא ושכיב. (יבמות סד ב)
אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף אתאי יבמה לחלוץ, אמר ליה הב ליה סנדלך, יהיב ליה סנדלא דשמאלא, א"ל אימר דאמור רבנן דיעבד, לכתחלה מי אמר. א"ל אי הכי סנדל שאין שלו נמי אימר דאמור רבנן דיעבד לכתחלה מי אמור, א"ל הכי קאמינא לך הב ליה ואקני ליה. (שם קג ב)
רבה ואביי מבית עלי קאתו, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין. (שם קה א)
דאמר אביי אמרה לי אם בר שית למקרא, בר עשר למשנה, בר תליסר לתעניתא מעת לעת ובתינוקת בת תריסר. אמר אביי אמרה לי אם האי בר שית דטרקא ליה עקרבא ביומא דמישלם שית לא חיי, מאי אסותיה מררתא דדיה חיורתא בשיכרא נפשייה ונשקייה. (כתובות נ א)
אמר אביי האי מילתא דאמור רבנן אפילו ביעתא בכותחא לא לישרי איניש במקום רביה לא משום דמיחזי כאפקירותא אלא משום דלא מסתייעא מילתא למימרא, דהא אנא הוה גמרינא ליה להא דרב ושמואל אפילו הכי לא מסתייעא לי מילתא למימר. (שם ס ב)
חומא דביתהו דאביי אתאי לקמיה דרבא, אמרה ליה פסוק לי מזוני פסק לה, פסוק לי חמרא, א"ל ידענא ביה בנחמני דלא הוה שתי חמרא, אמרה ליה חיי דמר דהוי משקי ליה בשופרזי כי האי (גביעים בגודל כזה), בהדי דקא מחויא ליה איגלי דרעא נפל נהורא בבי דינא, קם רבא על לביתיה תבעה לבת רב חסדא, אמרה לי בת רב חסדא מאן הוי האידנא בבי דינא, אמר לה חומא דביתהו דאביי, נפקא אבתרה מחתה לה בקולפי דשידא עד דאפקה לה מכולי מחוזא, אמרה לה קטלת ליך תלתא ואחתת למיקטל אחרינא. (שם סה א)
כי הוו מיפטרי רבנן מבי אביי ואמרי לה מבי רב פפא ואמרי לה מבי רב אשי הוו פיישי מאתן רבנן, וקרו נפשייהו יתמי דיתמי. (שם קו א)
דביתהו דאביי הוה לה ההיא ברתא, הוא אמר לקריבאי היא אמרה לקריבה, אמר לה תיתסרא הנאתי עלך אי עברת אדעתאי ומינסבת לה לקריבך, אזלת ועברת על דעתיה ואינסבא לקריבה, אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה אילו הוה ידעת דעברת על דעתך ומנסבא לה לקריבה מי אדרתה, אמר לא, ושרייה רב יוסף. (נדרים כג א)
רב יוסף חלש איעקר ליה למודיה אהדריה אביי קמיה, היינו דבכל דוכתא אמרינן אמר רב יוסף לא שמיע לי הדא שמעתא, א"ל אביי את אמריתה ניהלן ומהא מתניתא אמריתה ניהלן. (שם מא א)
אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי דטבריא, אמר ליה הוא מדרבנן לאבי שני חללים זה על גבי זה מהיכן הוא מודד... (סוטה מה א)
ראה אבא בר מרתא גיטין לז ב.
אביי אירכס ליה חמרא בי כותאי, שלח להו שדרוה לי, שלחו ליה שלח סימנא, שלח להו דחיוורא כריסיה, שלחו ליה אי לאו דנחמני את לא הוה משדרנא ליה ניהלך, אטו כולי חמרי לאו כריסייהו חיוורין נינהו... ההיא טייעתא דאייתי חייתא דתפילי לקמיה דאביי אמר לה יהבת לי ריש ריש בתמרי, אימליא זיהרא (כעס) שקלא שדתינהו בנהרא, אמר לא אבעי לי לזלזולינהו באפה כולי האי. (גיטין מה א וב)
רבי יוחנן כי עברתו אמו מת אביו, ילדתו מתה אמו, וכן אביי, איני והאמר אביי אמרה לי אם, ההיא מרבינתיה (שגידלתו) הואי. (קידושין לא ב)
אביי מכי הוה חזי ליה לאודניה דחמרא דרב יוסף דאתי הוה קאים. אביי הוה רכיב חמרא וקא מסגי אגודא דנהר סגיא, יתיב רב משרשיא ורבנן באידך גיסא ולא קמו מקמיה, אמר להו ולאו רב מובהק אנא, אמרו ליה לאו אדעתין... (שם לג א)
אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזא להנהו עיזי דקיימו, שקל קלא ושדא בהו (זרק עליהם), א"ל איחייבת בהו, קום אהדרינהו. (בבא מציעא ל ב)
א"ל אביי לרבא תא אחוי לך רמאי דפומבדיתא מאי עבדי, א"ל הב לי סרבלאי, לא היו דברים מעולם, הא אית לי סהדי דחזיוה גבך, אמר ליה ההוא אחרינא הוה, אפקיניה ונחזינהו, אמר ליה איברא לא מפיקנא ליה... (בבא בתרא מו א)
ההוא אמגושא דהוה חטיט שכבי, כי מטא אמערתא דרב טובי בר מתנה תפשיה בדיקניה, אתא אביי א"ל במטותא מיינך שבקיה, לשנה אחריתי הדר אתא תפשיה בדיקניה אתא אביי, לא שבקיה עד דאייתי מספרא וגזיא לדיקניה. (שם נח א)
...ההוא דהוה כתיב ביה תילתא בפרדיסא, אזל מחקיה לגגיה דבי"ת וכרעיה ושויה ופרדיסא, אתא לקמיה דאביי אמר ליה מאי טעמא ריוח ליה עלמא להאי וי"ו, כפתיה ואודי... (שם קסז א, וראה שם עוד)
משה בר עצרי ערבא דכתובתה דכלתיה הוה, רב הונא בריה צורבא מדרבנן הוה ודחיקא ליה מילתא (חי בעוני), אמר אביי ליכא דניזיל דנסיבה עצה לרב הונא דנגרשה לדביתהו ותיזיל ותגבי כתובה מאבוה והדר נהדרה... לסוף איגלאי מילתא דכהן הוא, אמר אביי היינו דאמרי אינשי בתר עניא אזלא עניותא. (שם קעד ב)
אביי ורבא ורבי זירא ורבה בר מתנה הוו יתבי והוו צריכי רישא, אמרי כל דאמר מלתא ולא מפריך להוי רישא, דכולהו איפריך, דאביי לא איפריך, חזייה רבה לאביי דגבה רישא, א"ל נחמני פתח ואימא. (הוריות יד א)
אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף איפסיק ליה רצועה דתפילי, א"ל מהו למיקטריה, א"ל וקשרתם כתיב, שתהא קשירה תמה. (מנחות לה ב)
אמר ליה רב ספרא לאביי חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר רב עוירא שמני, ואמר מעשה ובא לפני רבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד וטרפה, שלח ליה לא אתא לגביה, אזל הוא לגביה, הוה קאי אאיגרא (על הגג), אמר ניחת מר ונתי, לא נחית, סליק הוא לגביה, א"ל אימא ליה איזי גופא דעובדא היכי הוה... אמר ליה טרח טרחיה לההוא גברא, מתניתין היא... (חולין נא א)
אמר אביי מריש הוה חטיפנא מתנתא, אמינא חבובי קא מחביבנא מצוה, כיון דשמענא להא ונתן ולא שיטול מעצמו מיחטף לא חטיפנא מימר אמרי הבו לי, כיון דשמענא להא דתניא ויטו אחרי הבצע, ר' מאיר אומר בני שמואל חלקם שאלו בפיהם, מימר נמי לא אמינא, ואי יהבו לי שקילנא, כיון דשמענא להא דתניא הצנועים מושכין את ידיהם והגרגרנים חולקים משקל נמי לא שקילנא לבר ממעלי יומא דכיפורי לאחזוקי נפשאי בכהני. ולפרוס ידיה, אנסיה ליה עידניה, (עתים שקבע לתלמידיו היו אונסים אותו). (שם קלג א)
וכן אביי החזיק בדרכו של בן עזאי להמשיך נפשות הגרים על ידי התורה, לכן היה יתום שלא ראה אביו ואמו, אשר בך ירחם יתום... (בראשית ד"ה הלל הזקן)