משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יהודה איש ירושלים בטלו האשכולות, שנאמר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי. (סוטה מז א)
תא שמע דיוסף בן יועזר היה לו בן שלא היה נוהג כשורה, הוה ליה עיליתא דדינרי קם אקדשא. אזיל נסיב בת גאדיל כלילי דינאי מלכא, אולידה דביתהו, זבין לה ביניתא קרעה אשכח בה מרגליתא, אמרה ליה לא תמטייה למלכא דשקלי לה מינך בדמי קלילי, זיל אמטייה לגבי גזברי, ולא תשיימה את דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, אלא לשיימוה אינהו, אמטייה, שמוה בתליסרי עליאתא דדינרי, אמרי ליה שבע איכא שית ליכא, אמר להו שבע הבו לי, שית הרי הן מוקדשות לשמים, עמדו וכתבו יוסף בן יועזר הכניס אחת ובנו הכניס שש, ואיכא דאמרי יוסף בן יועזר הכניס אחת ובנו הוציא שבע... (בבא בתרא קלג ב)
במתניתא תנא כל אשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר איש צרידה לא היה בהם שום דופי, מכאן ואילך היה בהם שום דופי. (תמורה יד ב)
יוסי בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש. (חגיגה יד א)
אמרו יקום איש צרורות הוא בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר איש צרידה, והוא רכוב על סוסיא, אזיל לקמיה מלכא ונפיק למקטלייא, (יצא ר"י ליהרג), אמר ליה חמי סוסיא דארכבי מרי וחמי סוסיא דארכבך מרך, אמר למכעיסיו כן, קל וחומר לעושי רצונו. אמר ליה ועושה אדם רצונו יותר ממך, אמר לו ואם לעושי רצונו כן קל וחומר למכעיסיו, נכנס בו הדבר כארס של עכנאי, והלך וקיים (יקום) בעצמו ארבע מיתות בית דין... נתנמנם ר' יוסי בן יועזר וראה מטתו פורחת באויר, אמר חזו לשעה קדמני לגן עדן. (מזמור יא)