ראה אמימר פסחים קג ב, ובבא מציעא כב א.
כי הא דמר זוטרא כי הוה סליק לפוריה אמר שרי ליה לכל מאן דצערן. (מגילה כח א)
אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו קא יתבי אפיתחא דבי אזגוד מלכא, חליף ואזיל אטורנגא דמלכא (מושיב המנות לפני המלך), חזייה רב אשי למר זוטרא דחוור אפיה, שקל באצבעתיה אנח ליה בפומיה, א"ל אפסדת לסעודתא דמלכא, אמרו ליה אמאי תיעביד הכי, אמר להו מאן דעביד הכי פסיל למאכל דמלכא, אמרו ליה אמאי, אמר להו דבר אחר חזאי ביה, בדקו ולא אשכחו, שקל אצבעתיה אנח עליה, אמר להו הכא מי בדקיתו, בדקי אשכחו, אמרי ליה רבנן מאי טעמא סמכת אניסא, אמר להו חזאי רוח צרעת דקא פרחה עילויה. (כתובות סא א)
הוה עובדא ואכפה מר זוטרא ונפק מיניה רבי חנינא מסורא, ולא היא התם סייעתא דשמיא הוה. (שם סג ב)
מר זוטרא ורב אדא סבא בני דרב מרי בר איסור פליג ניכסייהו בהדי הדדי, אתו לקמיה דרב אשי, אמרו ליה על פי שני עדים אמר רחמנא, דאי בעי למיהדר לא מצי הדרי בהו, ואנן לא הדרי, או דלמא לא מקיימא מלתא אלא בסהדי, אמר להו לא איברו סהדי אלא לשקרי. (קידושין סה ב)