פלימו

תלמוד בבלי:

פלימו הוה רגיל למימר כל יומא גירא בעיניה דשטן, יומא חד מעלי יומא דכיפורי הוה אידמי ליה כעניא, אתא קרא אבבא, אפיקו ליה ריפתא, אמר ליה יומא כי האידנא כולי עלמא גואי (בפנים) ואנא אבראי, עייליה וקריבו ליה ריפתא, אמר ליה יומא כי האידנא כולי עלמא אתכא (אצל השולחן) ואנא לחודאי, אתיוהו אותבוהו אתכא, הוה יתיב מלא נפשיה שיחנא וכיבי (פצעים מוציאין ליחה), והוה קעביד ביה מילי דמאיס, א"ל תיב שפיר (שב כהוגן), אמר להו הבו לי כסא, יהבו ליה כסא, אכמר (רקק) שדא ביה כיחו, נחרו ביה (גערו בו) שקא ומית, שמעו דהוו קאמרי פלימו קטל גברא, פלימו קטל גברא, ערק וטשא נפשיה בבית הכסא, אזיל בתריה נפל קמיה, כי דחזייה דהוה מצטער גלי ליה נפשיה, אמר ליה מאי טעמא אמרת הכי, ואלא היכי אימא, אמר ליה לימא מר רחמנא נגער ביה בשטן. (קידושין פא א)

בעא מיניה פלימו מרבי מי שיש לו שני ראשים באיזה מהן מניח תפילין, א"ל קום גלי או קבל עלך שמתא, אדהכי אתא ההוא גברא א"ל איתיליד לי ינוקא דאית ליה תרי רישי כמה בעינן למיתב לכהן... (מנחות לז א)