קרנא

תלמוד בבלי:

שמואל וקרנא הוו יתבי אגודא דנהר מלכא, חזינהו למיא דקא דלו ועכירי (נעשין גלין גלין ועכורים שהיה רב חש במעיו), א"ל שמואל לקרנא גברא רבה קאתי ממערבא וחייש במעיה, וקא דלו מיא לאקבולי אפיה קמיה (לקבל פניו), זיל תהי ליה אקנקניה, אזל אשכחיה לרב, א"ל מניין שאין כותבין תפילין אלא על גבי עור בהמה טהורה, א"ל דכתיב למען תהיה תורה ה' בפיך, מן המותר בפיך... א"ל מאי שמך, קרנא, א"ל יהא רעוא דתיפוק ליה קרנא בעיניה, (הבין שלנסותו בא). לסוף עייליה שמואל לביתיה אוכליה נהמא דשערי וכסא דהרסנא ואשקייה שיכרא ולא אחוי ליה בית הכסא כי היכי דלישתלשל, לייט רב ואמר מאן דמצערן לא לוקמוה ליה בני, וכן הוה. (שבת קח א)

קרנא הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב ודאין להו דינא, והיכי עביד הכי והכתיב ושוחד לא תקח... קרנא בתורת אגרא הוה שקיל, והתנן הנוטל שכר לדון דיניו בטלין, הני מילי אגר דינא, קרנא אגר בטילא הוה שקיל. (כתובות קה א)

דבי נשיאה אוקימו אגרדמין (ממונה להלקות ולענוש מעוותי המדות) בין למדות בין לשערים, א"ל שמואל לקרנא פוק תני להו מעמידין אגרדמין למדות ואין מעמידין אגרדמין לשערים, נפק דרש להו מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים, א"ל מה שמך, קרנא, תיפוק ליה קרנא בעיניה, נפקא ליה קרנא בעיניה. (בבא בתרא פט א)

דייני גולה קרנא. (סנהדרין יז ב)