רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא אסתלקו לצידי הדרכים, הוה קא מפסיע ואזיל (מיתד ליתד פסיעות גסות ולא היה רוצה להסתלק אל מצר השדה) ר' יהודה בן קנוסא קמייהו, א"ל רבי לרבי חייא מי הוא זה שמראה גדולה בפנינו (שהוא מראה שהוא ירא שמים מאד ואינו חושש לתנאי שהתנה יהושע ומחזי כיוהרא), א"ל ר' חייא שמא ר' יהודה בן קנוסא תלמידי הוא וכל מעשיו לשם שמים, כי מטו לגביה חזייה, א"ל אי לאו יהודה בן קנוסא את גזרתינהו לשקך בגיזרא דפרזלא. (בבא קמא פא ב)