...א"ל ולאו קמיה דר' יוסי דמן יוקרת הוה שכיח מר, א"ל הין, א"ל ומאי טעמא שבקיה מר ואתא הכא, אמר ליה גברא דעל בריה ועל ברתיה לא חס עלי דידי היכי חייס. בריה מאי היא, יומא חד הוו אגרי ליה אגירי בדברא, נגה להו (החשיך) ולא אייתי להו ריפתא, אמרו ליה לבריה כפינן (אנחנו רעבים), הוו יתבי תותי תאינתא אמר תאנה תאנה הוציאי פירותיך ויאכלו פועלי אבא, אפיקי ואכלו, אדהכי והכי אתא אבוה אמר להו לא תינקטו בדעתייכו דהאי דנגהנא אמצוה טרחנא (אחרתי כי עסקתי במצוה) ועד השתא הוא דסגאי, אמרו ליה רחמנא לישבעך כי היכי דאשבען ברך, אמר להו מהיכא, אמרו הכי והכי הוה מעשה. אמר לו בני אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה שלא בזמנה, יאסף שלא בזמנו.
ברתיה מאי היא, הויא ליה ברתא בעלת יופי, יומא חד חזיא לההוא גברא דהוה כריא בהוצא (סותר גדר העצים להתסתכל דרך הנקב) וקא חזי לה, אמר לו מאי האי, אמר ליה רבי אם ללוקחה לא זכיתי לראותה לא אזכה, אמר לה בתי קא מצערת להו לברייתא שובי לעפריך ואל יכשלו ביך בני אדם.
הויא ליה ההוא חמרא, כדהוו אגרי ליה כל יומא לאורתא הוו משדרי לה אגרה אגבה ואתיא לבי מרה ואי טפו לה או בצרי לה (אם הוסיפו או חסרו מהשכר) לא אתיא. יומא חד אינשו (שכחו) זוגא דסנדלי עלה ולא אזלה עד דשקלונהו מינה והדר אזלה. (תענית כד א)