ר צדוק

תלמוד בבלי:

איכא דאמרי גרוגרות דר' צדוק אכלה ואיתניסא ומתה, דר' צדוק יתיב ארבעין שנין בתעניתא דלא ליחרב ירושלים, כי הוה אכיל מידי הוה מיתחזי מאבראי (נראה מבחוץ מחמת שהיה כחוש), וכי הוה בריא כשגמר תעניותיו ורצה להברות עצמו) מייתי ליה גרוגרות מייץ מייהו ושדי להו... אסוותא דמסיין ליה (שירפאו) לרבי צדוק, מאי היא, יומא קמא אשקיוה מיא דפארי, למחר מיא דסיפוקא, למחר מי דקימחא עד דרווח מיעיה פורתא פורתא, (השקוהו מים שנישרו בהם סובין, וסובין גסין). (גיטין נו א וב)

ראה עוד ר' אליעזר קידושין לב ב.

ר' צדוק תבעתיה ההיא מטרוניתא, אמר לה חלש לי ליבאי ולא מצינא, איכא מידי למיכל, אמרה ליה איכא דבר טמא, אמר לה מאי נפקא מינה דעביד הא אכול הא, שגרא תנורא קא מנחא ליה, סליק ויתיב בגויה (ישב בתנור), אמרה ליה מאי האי, אמר לה דעביד הא נפיל בהא, אמרה ליה אי ידעי כולי היא לא צערתיך. (קידושין מ א)

רבי צדוק הוה ליה בוכרא רמא ליה שערי בסלי נסריה כיילי ערובה ערבה קלופה, בהדי דקאכיל איבזע שיפתיה, אתא לקמיה דרבי יהושע, אמר ליה כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ... (בכורות לו א, וראה עוד רבן גמליאל לכאן)

תלמוד ירושלמי:

של בית ר"ג היו שוחקין את הפילפלין ברחים שלהן, א"ר אלעזר בי רבי צדוק פעם אחת אכל אבא אצל ר"ג והביאו לפניו אינגרין ובתוכן פילפלין שחוקים, כיון שטעמן משך ידו מהם, אמר לו אל תחושו להם מערב יום טוב הם שחוקין, ויעשה רבי צדוק כשוגג אצל רבן גמליאל ויאכל, אלא שלא להתיר מלאכה על ידי ר"ג. (ביצה יב ב)

מדרש רבה:

שלח לר' אליעזר ולר' יהושע לאפוקי לר' צדוק, אזלין ואשכחוניה בבבא דמדינה (בשער העיר), מן דאתא קם מן קומוי רבי יוחנן, א"ל אספסיאנוס מן קדם הדין סבא צותרא (מאוס) את קאים, א"ל חייך אי הוה חד דכוותיה (אם היה עוד אחד כמוהו בעיר) והוה עמך אוכלוסין בכיפלא לא הוית יכיל כביש, א"ל מה חייליה, א"ל דאכיל חד גמזוז (פרי) ופשיט עלוהי מאה פרקין, א"ל למה חשיך כן, א"ל מן חייליהון דצומיא ותענייתא. שלח ואיית אסוותא (רופאים) והוו מוכלין ליה ציבחר ציבחר ומשקין ליה ציבחר ציבחר עד דהדר גפיה עליו. (איכה א לב)