(ראה גם: בראשית, ראש, תחלה)
...ואמר כי הוא עתה ראשית גוים כי בראש העמים יחשב, כי גבורים היו ואנשי חיל למלחמה, ולולי כן לא עלה בלבו לבא להלחם בישראל...וכן ראשי שמנים המשובח שבהם שהוא נמנה ראשונה... (במדבר כד כ)
ראה ערך ראש.
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, לפי דעת רז"ל ומה שנראה מכוונתם בספר הזוהר כי מלת ראשית רומזת לחכמה העליונה הנקראת חכמת אלקים, ונקראת בספר הזוהר נקודה חדא סתימא עילאה, היא הספירה השנייה הנאצלת מן הספירה הראשונה, ונקראת ראשית מן הטעם שנבאר בגזרת הא-ל, וכן אמרו רז"ל בספר הבהיר אין ראשית אלא חכמה, ועל כן תרגמו בתרגום ירושלמי בחכמתא, הוא שנאמר ראשית חכמה יראת השם, וכתיב הן יראת השם היא חכמה... (בראשית בהתחלה)
...וכמו שהראשית מובדל מדבר שהוא ראשית לו, שהרי מה שהוא ראשית הוא ענין שאינו נמצא באחר, ומפני זה הבכור קדוש כי הוא נבדל מן השאר במה שהוא ראשית, שלא נמצא זה בשאר, וכך ישראל שהם ראשית נבדלים מכל האומות, והם גם כן קדושים מצד שהם ראשית. (גבורות ה' פרק כט)
ולפי שישראל יצאו במדרגת קדושה אלקית שאין שייך בה זמן, שהרי יצאו על ידי אותות ומופתים, ולכך ראוי לגאולה דבר שהוא ראשון מצד אשר אין בו עדיין המשך זמן, ועוד יש לך לדעת כי חודש ראשון יותר מיוחד לגאולה, כי כל נמצא הוא ברשות עצמו בעצם, כי מצד עצם הנמצא אין ראוי להיות תחת יד אחר, כי אם בעלי חיים שאינם מדברים שאלו דוקא מצד עצמם בבריאותם ראוים שיהיו תחת האדם, אבל השיעבוד בא במקרה, וכל עצם הדבר הוא ראשון למה שבמקרה ומה שבמקרה מאוחר, ולכך ראוי שיצאו לחירות שיבאו ברשות עצמם בחדש הראשון, כי זה דבר ראשון שיהיה הנמצא ברשות עצמו, כי זה מצד עצם הנמצא שהוא ראשון למה שבמקרה. והבן הדברים האלו מאד, כי הם עיקר גדול מאד. ועוד יתבאר לקמן כי אין מיוחד לגאולה רק הראשון. (שם פרק לה)
הכה כל בכור, הכתוב נתן טעם למכת בכורות, דכתיב ואמר לך שלח את בני וגו' הנה אנכי הורג את בנך בכורך. וזאת המכה היא הקשה מהכל, ואמרו חכמים שזאת המכה שקולה נגד הכל, כי הבכור נקרא ראשית, והראשית במה שהוא ראשית הוא התחלה אל הכל, ומאחר שהוא התחלה אל הכל נחשב כמו הכל, ולפיכך מכה זאת שהיא בראשית שלהם שקולה נגד כל המכות שלא היו בראשית, וכאשר הגיע המכה אל ראשית שלהם אז יצאו, כאשר התחלה נלקה שוב לא היה למצרים כח כלל, אחר שהתחלה נלקה, וכל זמן שהראשית קיים שאז היה להם עדיין כח למצרים במה לא יצאו. (שם פרק לז)
...הרי ביארו כי אדם הראשון אשר הוא קדש לה' הוא הראשית אשר בעולם הזה התחתון, והוא כמו התחלה, והבן אלו דברים מאד מאד, ובכל חלק וחלק יש ראשית שהוא אל השי"ת, והוא לחלקו בעבור כי הוא ית' אחד ומאתו נמצא גם כן אחד, והוא ראשית דבר והשאר אינו רק תוספת כמו שהתבאר, וזה שאמרו בזכות בכורים בזכות מעשר בזכות חלה נברא העולם, כי כבר התבאר לך, כי לא היה ראוי שיצא מן אשר הוא אחד הרבוי, רק על ידי הראשית, ולכך בשביל אלו ג' דברים שהם ראשית נברא העולם, ורוצה לומר בזכות אשר נותנים אל השי"ת הראשית בשביל ששיך אליו הראשית יותר מן השאר, כי הראשית הוא אחד, והוא נמצא מאתו בראשונה והושפע מן השי"ת שהוא אחד, בשביל זה נברא כל העולם, כי אי אפשר שיהיה נברא העולם רק מפני שיש כאן ראשית והראשית הוא קודש אל השי"ת, כי השי"ת הוא אחד והראשית הוא אחד, ולכן הוא קודש אל השי"ת, אבל הרבוי הוא מצד העלול, כי מצד העלול מתחייב הרבוי, כי התוספת הוא מצד הנברא, מצד כי הראשית הוא ראוי לתוספת. וכן משמע לשון "בראשית ברא אלקים" שהעולם נברא על ידו דבר שהוא ראשית, כי על ידי ראשית שהוא אל השי"ת, ובשביל ההתחלה שהוא אל השי"ת נברא הכל... (נצח ישראל פרק ג)
דברים אלו צריכים פירוש, כי מנין לנו דברים אלו לומר כי בזכות ג' ראשון זכו לג' ראשון, כי אף שהם משותפין בשם ראשון, בשביל כך אין מחויב לומר שבשכר ראשון זכו לג' ראשון. אבל ביאור ענין זה, השאור ראוי לבטל ביום ראשון של פסח, כי השאור אינו ראוי לאכילה, והוא כלו פסולת, כמו שהוא השאור באמת, וראשון של פסח שהוא התחלת הויות העולם כי חודש האביב, ובזמן הזה ראוי לבטל הפסולת מן העולם ולבער אותו כמו השאור והחמץ, ולכך בזכות ביום הראשון, שהוא השבתת השאור שהוא פסולת ומבערים אותו מן העולם, זכו להכרית זרעו של עמלק שהוא כלו פסולת... והסרת הפסולת הזה הוא השלמתה ראשונה. ויום ט"ו תשרי נקרא גם כן ראשון, לפי שהוא ראשון אל השלמה, כי בט"ו בניסן חודש האביב, והוא התחלה לפי שבו מתחיל הויות העולם, כך ט"ו בתשרי כבר הכל הוא בהשלמה, כל הדברים שהם בעולם, לכך נקרא ראשון מצד שהוא עיקר גם כן, והוא ראשון השלמת הויה, ולכך בשביל זה יזכו לבית המקדש כי בנין בית המקדש השלמת העולם.
ובזכות ולקחתם לכם ביום ראשון דבר זה ענין בפני עצמו, כי מצד השלמת הויה העולם הזה מגיע לקנות השלמה יותר עליונה, והיא הדביקות בו יתברך, ולכך כתיב אצל מצות לולב ולקחתם וגו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם, כי השלמת העולם מביאה עוד השלמה אחרת עליונה עד שהיה להם הדביקות בו יתברך... וכאשר ישראל מקבלים הדביקות בו יתברך והוא השלמה האחרונה, ולכך כתיב ושמחתם לפני ה' אלקיכם, ולפיכך בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון יזכו לשמו של משיח, כי המשיח הוא יהיה משלים את העולם ויהיה העולם בהשלמה... (שם פרק סב)
ויש לך להבין איך כל אלו חמשה יש להם דבר אחד מה שהם נבדלים בחשיבותם ובמעלותם מן שאר המציאות, ונכנסין לרשות הקב"ה, וזה כי תמצא שכל דבר שהוא ראשית לאחר הוא נבדל מאותו דבר שהוא ראשית לו ונכנס לרשות הקב"ה בשביל חשיבותו ומעלתו שנקרא ראשית, וזה תמצא הרבה בתורה שכל ראשית צוה בתורה שיהיה נבדל מן השאר ויהיה אל השי"ת, כמו התרומה שנקראת ראשית, חלה נקרא ראשית, בכורים נקראו ראשית, בכור נקרא ראשית, וכלם הם נבדלים מן השאר ונכנסים לרשות הקב"ה, שהרי חל על כל אלו קדושה אל השי"ת, ובזה תראה כי הם נבדלים מן השאר ונכנסין ברשות הקב"ה, והדבר הזה השכל מחייב כי הראשית במה שהוא ראשית אל אחר שהוא נבדל לא ישתתף עמו במה שעליו שם ראשית, ואין שם ראשית על האחר... כי התורה נקראת ראשית, דכתיב ה' קנני ראשית דרכו, והתורה היא ראשית כל המצות. השמים והארץ הם ראשית דכתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, והם ראשית העולם הזה הגשמי. אברהם אין ספק התחלה וראשית, מפני שנחשב אברהם ראשית העולם, כי עד אברהם היה הכל תוהו, והוא התחלה וראשית המציאות ובשביל אברהם נקרא העולם... ישראל נקראו ראשית, דכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, והם ראשית כל האומות, ובזה הם נבדלים מן השאר כמשפט כל ראשית. בית המקדש נקרא ראשון שהוא ראשון וראשית לכל מקומות וישוב הארץ, ובשביל שהוא ראשון הוא נבדל מן השאר ונכנס לרשות הקב"ה, ובשביל כך נקרא קנינו של הקב"ה, שכל קנין נלקח מן אחר אל בעל הקנין, ולכך ראוים אלו חמשה שיהיו נקראים קנין להקב"ה... (דרך חיים ו י)
ראה ערך ראש.
והנה מה שכתב בראשית ולא אמר בראשונה, מפני שראשון הוא מלת המספר וסופר שני אחריו, וזה לא יצדק פה, אחר שהבריאה הראשונה כוללת כל מה שיבא אחריו, אין הפרט נכנס עם הכלל בגדר המספר, לכן אמר ראשית שהוא ראשית החלטי, ויש הבדל בין ראשית ובין תחלה, שתחלה לא נמצא רק על הזמן, וראשית נמצא בין על הזמן בין על כל דבר, כמו "ראשית דגנך", וגם מן תחלה נמצא הפעל, "הוא החל להיות גבור", ולא כן מן ראשית. ויש הבדל ביניהם, שתחלה שולל הזמן הקודם, וראשית ישקיף על זמן המתאחר, כי שם ראשית נכנס עם מה שאחריו בהשקפה, שזמן הקודם הוא ראשון לזמן המתאחר, לא כן במלת תחלה לא ישקיף על זמן המתאחר, רק על זמן העבר, "הוא החל להיות גבור" שלא היה גבור קודם לו, ואם הוא אומר הוא הראשון שהיה גבור יכוין שהיו גבורים אחריו והוא הראשון. ולפי זה נאמר שראשית עיקר הנחתו על המקום או על הדברים שבמציאות שהאחד הוא ראשית למה שאחריו, והוא תופס קצת מן הדבר אף על פי שלא יוקדם לו בזמן. וכשבא על הזמן יצייר את הזמן כדבר נמצא במציאות, וראשית הזמן הוא חלק מן הזמן הבא אחריו אבל תחלה אינו חלק מן הזמן שאחריו, רק ימעט שלא היה כן בזמן שלפניו... (בראשית א א)
במדרש תנחומא, כי משה רבינו ע"ה ראה שלא יהיה מצות בכורים בגלות תיקן ג' תפלות בכל יום. ופירש מו"ז ז"ל כי מצות בכורים היא ליתן את הראשית מהכל להשי"ת, וכן התפלות בשינוי הזמנים ערב ובוקר וצהרים וכו', כי הכל תלוי בהראשית, כמו שאמרו ז"ל טוב אחרית דבר כשהוא מראשיתו טוב. וכן מראשית השנה נידון מה יהיה בסופה, אינו דוקא בראש השנה, רק כל שינוי ודבר חדש נמשך הכל אחר הראשית, וכל דבר בראשיתו צריך שמירה, כי בתחילה שבא הדבר מן השורש אל האדם עומד לחסרון, וגם כי כל המקבל צריך שמירה שלא יבא לידי גבהות, לכן כל מי שיש בו בחינת ראש צריך שמירה, והעצה היא קבלת מלכותו ית' להתדבק בו ולהחזיר אליו הראשית לזכור כי הכל שלו... (תבא תרל"ד)
סמיכת מצות בכורים למחית עמלק, דכתיב ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, ובני ישראל כל הראשית שלהם מביאין אל השי"ת שהוא ראשון שאין לו סוף ותכלית, כי כל שיש לו ראשית יש לו תכלית, אבל בני ישראל הדבקים בהקב"ה נכללין בהראשית שאין לו תכלית. והנה כתוב "הידים ידי עשו", כי הידים הם ראשית בנין הגוף, אבל בבני ישראל כתוב "שאו ידיכם קודש", שכל מה שברא הקב"ה הוא בחכמה, ולכן נבראו הידים בזה האופן להעלות אותם אל הראש, לרמוז כי צריכין לבטל הגוף אל הנשמה שהיא חלק אלקי ממעל... (שם תרנ"ד)
ולקחת מראשית, בני ישראל נקראו ראשית לפי שנותנין הראשית אל הבורא ית"ש, ועמלק ראשית גוים שלוקח לעצמו הראשית, לכן אחריתו עדי אובד, וכתיב בראשית ברא בתורה שנקראת ראשית דרכו, שמלמדת להתדבק בראשית, ונתקיים בבני ישראל בפועל ראשית תבואתו שמעלין אליו הראשית... (שם תרס"א)
ונראה דבאה להורות מעלת הראשית, אשר מזה יובן ענין בן סורר ומורה, שכל זמנו אינו אלא שלשה חדשים הראשונים שבא לכלל עונשין, והוא הראשית של ימי חייו, והכל נמשך אחר הראשית, וכמו טעם הבכור הנוטל פי שנים, כי כל אחיו הבאים אחריו הכל נמשכין אחריו, וכאילו הוא סבה להם, על כן נוטל פי שנים... וכן זה הענין בבן סורר ומורה, באשר הראשית שלו מקולקלת הכל נמשך אחר הראשית... וזה לימוד גדול לכל אדם להשגיח היטב על הראשית שלו, ראשית בואו לכלל מצוות בהיותו בן י"ג, וכן בהיותו אדם שלם על ידי הנשואין, אז מתחילה תקופה חדשה וישגיח היטב על ראשית שנותיו אז, ולזה מצאו הספרים הקדושים רמז בתורה נקי יהיה לביתו שנה אחת, נקי בלי חטא... וכן בכל שנה ראשית השנה ראש השנה ויום הכפורים וסוכות שיהיה בתשובה ודביקות וימשך אחר זה כל השנה כולה. וכן בכל יום, ראשית היום עומדין משנתן שחרית לחטוף את המצות, כי הזריזות במצות שחרית מושכת אחריה את כל היום כולו. (תצא תרע"א)
...הוא סוד הראשית, כי הכל הולך אחר ההתחלה, בהראשית בה היצירה והמהוה של כל העצם, ראשיתו של דבר הוא יסודו והוא עיקרו, כי על כן הנה ראשית של כל דבר מעלה לה וחשובה היא על הכל. ומעלה זו של ראשית היא בכל דבר ודבר, כן בחלה וכן בתבואה, כן בפירות וכן בבעלי חיים, ראשיתם של הויות הדברים קודש הם, מפני זו המעלה כי הם ראשיתם והתחלתם של הדברים... זה הענין של בכור, בכורה היא מעלה, מעלה של ראשוניות יעקב ועשו לחמו כל כך על הבכורה... כי בכורה בכל היא, הראשית היא עיקרן וכולן של דברים, ובזכיית מעלת הראשית קונים הכל. ועל כן לוקח הבכור פי שנים, כי הרי יש לו המעלה של ראשית, כאלו יתר כל הבנים נקראים רק כטפלים לו. הוא סוד אומרו "בני בכורי ישראל", הכלל ישראל הוא ראשית הבריאה, כל מציאותו של הכלל ישראל היא במעלת הראשית... (שמות עמוד קז)