...א"ל רבא לרב אדא בר אבא פוק תהי ליה בקנקניה, נפק אזל בעא מיניה פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו, לא הוה בידיה, א"ל מר ניהו רבא, טפח ליה בסנדליה, א"ל בין דידי לרבא איכא טובא, מיהו על כרחך אנא רבך ורבא רבה דרבך, לא נקטו ליה שוקא, פסיד גרוגרות דידיה, אתא לקמיה דרב יוסף א"ל חזי מר מאי עבדו לי, א"ל מאן דלא שהייה לאוניתא דמלכא דאדום לא נשהייא לאוניתיך... נח נפשיה דרב אדא בר אבא... אמר אביי אמר אנא ענישתיה דאמר להו לרבנן אדמגרמיתו גרמי בי אביי תו אכלו בישרא שמינא בי רבא, ורבא אמר אנא ענישתיה, דכי הוה אזיל לבי טבחא למשקל אומצא אמר להו לטבחי אנא שקילנא בישרא מיקמי שמעיה דרבא, דאנא עדיפנא מיניה. רב נחמן בר יצחק אמר אנא ענישתיה, דרב נחמן בר יצחק ריש כלה הוה, כל יומא מיקמי דניעול לכלה מרהיט בהדיה רב אדא בר אבא לשמעתיה והדר עייל לכלה, ההוא יומא נקטוה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לרב אדא בר אבא משום דלא הוו בסיומא, אמרו ליה אימא לן הני שמעתתא דמעשר בהמה היכי אמרינהו רבא, אמר להו הכי אמר רבא והכי אמר רבא, אדהכי נגה ליה לרב נחמן בר יצחק, אמרו ליה רבנן לרב נחמן בר יצחק קום דנגה לן, למה יתיב מר, אמר להו יתיבנא וקא מנטרא לערסיה דרב אדא בר אבא, אדהכי נפק קלא דנח נפשיה דרב אדא בר אבא, ומסתברא דרב נחמן בר יצחק ענשיה. (בבא בתרא כב א)