איתמר חרדל שלשו מערב שבת למחר אמר רב ממחו בכלי אבל לא ביד... דביתהו דזעירא עבדא ליה לרב חייא בר אשי ולא אכיל, א"ל לרבך עבידי ליה ואכל ואת לא אכלת. (שבת קמ א)
רבי חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל לאפיה הוה אמר הרחמן יצילנו מיצר הרע, יומא חד שמעתינהו דביתהו, אמר מכדי הא כמה שני דפריש ליה מינאי מאי טעמא קאמר הכי, יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה, קשטה נפשה חלפה ותנייה קמיה, אמר לה מאן את, אמרה אנא חרותא דהדרי מיומא (זונה ששמה חרותה שחוזרת), תבעה, אמרה ליה אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא, (ענף קטן שבגובה הדקל), שוור (קפץ) אזל אתייה ניהלה, כי אתא לביתיה הוה קא שגרא דביתהו תנורא, סליק וקא יתיב בגויה, אמרה ליה מאי האי, אמר לה הכי והכי הוה מעשה, אמרה ליה אנא הואי (אני הייתי זאת), לא אשגח בה עד דיהב ליה סימני, אמר לה אנא מיהא לאיסורא איכווני, כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה עד שמת באותה מיתה. (קידושין פא ב)