רב חסדא הוה נקיט בידיה תרתי מתנתא דתורא, אמר כל מאן דאתי ואמר לי שמעתתא חדתא משמיה דרב יהיבנא ליה ניהליה... (שבת י ב)
כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא הוו קא אזלי בארבא, אמרה להו ההיא מטרוניתא אותבן בהדייכו ולא אותבוה, אמרה איהי מילתא אוסרתא לארבא, אמרו אינהו מילתא שריוה, אמרה להו מאי איעבדי לכו דלא מקנח לכו בחספא ולא קטיל לכו כינא אמנייכו ולא שליף לכו ירקא ואכיל לכו מכישא דאסיר גינאה. (שם פא ב)
רב חסדא פרים סילקא (לכבוד שבת). (שם קיט א)
ואמר רב חסדא בר בי רב דזבין ירקא ליזבין אריכא, כישא כי כישא ואורכא ממילא. ואמר רב חסדא בר בי רב דלא נפישא ליה ריפתא לא ליכול ירקא משום דגריר, ואמר רב חסדא אנא לא בעניותי אכלי ירקא ולא בעתירותי אכלי ירקא, בעניותי משום דגריר, בעתירותי דאמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי. ואמר רב חסדא בר בי רב דלא נפישא ליה ריפתא לא ליבצע מאי טעמא דלא עביד בעין יפה. ואמר רב חסדא אנא מעיקרא לא הואי בצענא עד דשדאי ידי בכולי מנא ואשכחי ביה כל צרכי. ואמר רב חסדא האי מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי ואכל דחיטי דעבר משום בל תשחית... ואמר רב חסדא בר בי רב דזבין אומצא ליזבין אונקא דאית ביה תלתא מיני בישרא. וא"ר חסדא בר בי רב דזבין כיתוניתא ליזבן מדנהר אבא וניחוורה כל תלתין יומין, דמפטיא ליה תריסר ירחי שתא ואנא ערבא, מאי כיתוניתא כיתא נאה. וא"ר חסדא בר בי רב לא לישדר מאניה לאושפיזיה לחווריה ליה, דלאו אורח ארעא דילמא חזי ביה מידי ואתי למגניא. אמר להו רב חסדא לבנתיה תיהוי צניעתן באפי גברייכו, לא תיכלון נהמא באפי גברייכו, לא תיכלון ירקא בליליא, לא תיכלין תמרי בליליא, ולא תשתון שיכרא בליליא, ולא תיפנון היכא דמפני גברייכו, וכי קא קארי אבבא איניש לא תימרון מנו אלא מני. נקיט מרגניתא בחדא ידיה וכורא בחדא ידיה מרגניתא אחוי להו וכורא לא אחוי להו עד דמיצטערן והדר אחוי להו. (שם קמ ב)
ההוא בר טביא דאתא לבי ריש גלותא דאתציד ביום טוב ראשון של גליות ואשתחיט ביום טוב שני, ר"נ ורב חסדא אכלו, רב ששת לא אכל... (עירובין לט ב)
אמרה ליה ברתיה דרב חסדא לרב חסדא לא בעי מר מינם פורתא, אמר לה השתא אתו יומי דאריכי וקטיני ונינום טובא, (ימים שהוא בקבר אריכי לישן וקטיני לעסוק בתורה ובמצות ונישן הרבה). (שם סה א)
רב חסדא ורב ששת כי פגעי בהדי הדדי רב חסדא מרתען שיפוותיה ממתנייתא דרב ששת, ורב ששת מרתע כולי גופיה מפלפוליה דרב חסדא. (שם סז א)
דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא, רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין, רבה חיה ארבעין, בי רב חסדא שיתין הלולי, בי רבה שיתין תיכלי, בי רב חסדא סמידא לכלבי ולא מתבעי, בי רבה נהמא דשערי לאינשי ולא משתכח. ואמר רבא הני תלת מילי בעאי קמי שמיא, תרתי יהבו לי, חדא לא יהבו לי, חוכמתיה דרב הונא ועותריה דרב חסדא ויהבו לי... רב חסדא לא הוה יכיל ליה, דלא הוה שתיק פומיה מגירסא, סליק יתיב בארזא דבי רב, פקע ארזא ושתק ויכיל ליה. (מועד קטן כח א)
איקלע רב נחמן לסורא עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרו ליה כי האי גוונא מאי, אמר להו לאחד ואפילו לשני, לאחד ואפילו למאה... (כתובות צט ב)
...אדהכי אתא רב הונא אשכחינהו דהוי יתבי, א"ל האלקים מדרבנן, אלא חסדא שמך וחסדאין מילך. (גיטין ז א)
א"ר חסדא אימתי בגדיך חמים, בשעה שהשקיט ארץ מדרום, שבשעה שמנשבת משתקת כל הרוחות מפניה... (שם לא ב, וראה עוד רב הונא לכאן)
ואין כופלין שלום לעובד כוכבים, רב חסדא מקדים ויהיב להו שלמא. (שם סב א)
...כי קא נפיק (רב ששת) כרו ליה בירא ושדו ליה ציפתא עילויה ואמרי ליה ליתי מר לינה (השליכו מחצלת על פי הבור שלא יבין ויפול), נחר ליה רב חסדא מאחוריה, אמר ליה לינוקא פסוק לי פסוקיך, אמר ליה נטה לך על ימינך או על שמאלך... לבתר דנפק אמר ליה רב חסדא מנא הוה ידע מר, אמר ליה חדא דנחר לי מר, ועוד דפסק לי ינוקא פסוקא, ועוד דחשידי עבדי דלא מעלו. (שם סח א, וראה עוד רב ששת לשם)
ראה עוד רב המנונא קידושין כה א, רב הונא קידושין כט ב, ורב אחא בר אבא קידושין פא ב.
רב חסדא הוה ליה ההוא אריסא דהוה תקיל ויהיב תקיל ושקיל, (מדקדק בחלוקה ואינו מוותר מחלקו כלום, לשון אחר מחצה היה נוטל ושאר האריסין נוטלין שליש), סלקיה, קרא אנפשיה וצפון לצדיק חיל חוטא... (בבא קמא קיט א)
ראה עוד רב הונא בבא מציעא לג א.
תנוקת מאי היא, כי הא דבת רב חסדא הוה יתבה בכנפיה דאבוה, הוו יתבי קמיה רבא ורמי בר חמא אמר לה מאן מינייהו בעית, אמרה ליה תרוייהו, אמר רבא ואנא בתרא. (בבא בתרא יב ב)
כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגריס בבי רב ולא הוה קא יכול שליחא דמלאכא דמותא למיקרב לגביה, דלא הוה שתיק פומיה מגירסא, סליק ויתיב אארזא דבי רב, פקא ארזא ושתיק ויכיל ליה. (מכות י א)
אמר להו רב חסדא לרבנן בעינא דאימא לכו מלתא ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו, כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם. שבקוהו ואזול קמיה דרבא, אמר להו הני מילי סברא אבל גמרא מרב אחד עדיף, כי היכי דלא ליפלוג לישני. (ע"ז יט א)
...דרבי אבימי תני מנחות בי רב חסדא, ואבימי בי רב חסדא תני והאמר רב חסדא קולפי טאבי בלעי מאבימי עלה דהא שמעתא... אבימי מסכתא איתעקרא איתעקר ליה ואתא קמיה דרב חסדא לאדכורי גמריה... (מנחות ז א)
אמר רב חסדא איזהו תלמיד חכם הרואה טרפה לעצמו, דרש מר זוטרא משמיה דרב חסדא כל מי שקורא ושונה ורואה טרפה לעצמו ושימש תלמידי חכמים עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. (חולין מד ב)