אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא, אי משום תנויי, בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתה סדרי, וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר, הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא, ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן, אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם... (ברכות כ א)
האי משחא דאפרסמון מאי מברכין עלויה, א"ל הכי אמר רב יהודה בורא שמן ארצנו, א"ל בר מיניה דר' יהודה דחביבא ליה ארץ ישראל... (שם מג א)
רב יהודה חלש ואיתפח, על לגביה רב חנא בגדתאה ורבנן אמרי ליה בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא, אמר להו פטרתון יתי מלאודויי. (שם נד ב)
ר' זירא הוה קא משתמיט מדרב יהודה דבעי למיסק לארעא דישראל, דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו, אמר איזיל ואשמע מיניה מילתא ואיתי ואיסק, אזל אשכחיה דקאי בי באני וקאמר ליה לשמעיה הביאו לי נתר הביאו לי מסרק, פתחו פומייכו ואפיקו הבלא ושתו ממיא דבי באני, אמר אלמלא לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי... (שם מא א)
רב יהודה הוה יתיב קמיה דשמואל, אתאי ההיא איתתא קא צוחה קמיה ולא הוה משגח בה, א"ל לא סבר ליה מר אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה, א"ל שיננא רישך בקרירי רישא דרישיך בחמימי, הא יתיב מר עוקבא אב בית דין. (שם נה א)
ההוא דשכיב בשבבותיה דרב יהודה לא היו לו מנחמין, כל יומא הוה דבר רב יהודה בי עשרה ויתבי בדוכתיה, לאחר שבעה ימים איתחזי ליה בחילמיה דרב יהודה, ואמר לה תנוח דעתך שהנחת את דעתי. (שם קנב א)
ראה עוד אביי פסחים קד ב.
ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה (יוצאין עליו שמועות רעות), א"ר יהודה היכי ליעביד, לשמתיה צריכי ליה רבנן, לא לשמתיה קא מיתחיל שמא דשמיא... שמתיה רב יהודה, לסוף איחלש רב יהודה, אתו רבנן לשיולי ביה ואתא איהו נמי בהדייהו, כד חזייה רב יהודה חייך, א"ל לא מסתייך דשמתיה לההוא גברא אלא אחוכי נמי חייך בי, א"ל לאו בדידך מחייכנא אלא דכי אזלינא לההוא עלמא בדיחא דעתאי דאפילו לגברא כוותך לא חניפי ליה. נח נפשיה דרב יהודה, אתא לבי מדרשא, אמר להו שרו לי, אמרו ליה רבנן גברא דחשיב כרב יהודה ליכא הכא דלישרי לך, אלא זיל לגביה דר' יהודה נשיאה דלישרי לך... א"ר זירא מאי דקמן דאתא האידנא האי סבא בבי מדרשא דהא כמה שני לא אתא, שמע מינה לא מיבעי למישרא ליה... (מועד קטן יז א)
דחזיוה רבנן לרב יהודה דנפק בחמשא זוזי מוקי לשוקא. (יבמות קב ב)
רבה בר בר חנה חלש, עול לגביה רב יהודה ורבה לשיולי ביה, בעו מיניה שנים שהביאו גט ממדינת הים צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם או אין צריכין, אמר להם אין צריכין, מה אילו יאמרו בפנינו גירשה מי לא מהימני, אדהכי אדאת ההוא חברא שקלה לשרגא מקמייהו, אמר רחמנא או בטולך או בטולא דבר עשו... (גיטין טז ב)
דרב יהודה אשקליה לגיטא לחתניה דר' ירמיה ביראה ובטליה, תנא אשקליה ובטליה, הדר תנא ואשקליה על כרחיה ואמר להו לסהדי אותיבו קרי (שעוה) באונייכו וכתובו ליה, ואי סלקא דעתך גלוי דעתא בגיטא מילתא היא הא חזו ליה דקא רהיט בתרייהו... (שם לד א)
עולא איקלע לפומבדיתא לבי רב יהודה, חזייה לרב יצחק בריה דרב יהודה דגדל ולא נסיב, א"ל מאי טעמא לא קא מנסיב ליה מר איתתא לבריה, א"ל מי ידענא מהיכא אנסיב, אמר ליה אטו אנן מי ידעינן מהיכא קאתינן, דילמא מהנך דכתיב נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה... (קידושין עא ב)
עבד רב נחמן עובדא גבי ריש גלותא כשמעתיה, קרעיה רב יהודה לשטריה, אמר ליה ריש גלותא רב יהודה קרע לשטרך, אמר ליה דרדקא קרעיה, גברא רבא קרעיה, חזא ביה טעמא וקרעיה, ואיכא דאמרי אמר ליה דרדקא קרעיה, דכולי עלמא לגבי דידי בדינא דרדקי נינהו. (בבא מציעא סו א)
מתני לה רב יהודה לרב אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך, אמר לו כגון מאן, אמר לו כגון אמך, איני והא מקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים, וא"ל כגון מאן, וא"ל כגון אמך, מיתקף תקיפא עיבורי מעברא במלה, (מעברת על מדותיה). (סנהדרין כב א)
...אמר רבא רבותא למבעי בעיי, בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין ואנן קא מתנינן טובא בעוקצין, וכי הוה מטי רב יהודה אשה שכובשת ירק בקדירה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין תלת סרי מתיבתא, ורב יהודה שליף מסאני ואתא מטרא, ואנן צווחינן וליכא דמשגח בן, אלא הקב"ה ליבא בעי, דכתיב וה' יראה ללבב. (שם קו ב)
רב יהודה שדר ליה קורבנא לאבידרנא ביום אידם, אמר ידענא ביה דלא פלח לעבודת כוכבים... (ע"ז סד ב)
כי הא דמר יהודה ובאטי בר טובי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא, אייתו לקמייהו אתרוגא, פסק אכל, פסק והב ליה לבאטי בר טובי, הדר (נעץ הסכין) דצה עשרה זימני בארעה, פסק הב ליה למר יהודה, א"ל באטי בר טובי וההוא גברא לאו בר ישראל הוא, א"ל מר קים לי בגויה, ומר לא קים לי בגויה, איכא דאמרי א"ל אידכר מאי עבדת באורתא. (שם עו ב)
רב יהודה ושמואל הוו קיימי אאיגרא דבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא, אמר ליה רב יהודה לשמואל צריך אני להשתין, א"ל שיננא אחוז באמתך והשתן לחוץ... הכא נמי כיון דבעיתי לא אתי להרהורי... ביעתותיה דרביה, ואי בעית אימא ביעתותא דשכינה, ואיבעית אימא אימתא דמריה עליה, דקרי שמואל עליה אין זה ילוד אשה... (נדה יג א)
רב ארוך בדורו הוה ורב יהודה מגיע לכתפו, ורב יהודה ארוך בדורו הוה ואדא דיילא מגיע לכתפו... (שם כד ב)