רב יוסף

תלמוד בבלי:

דרב יוסף סיני ורבה עוקר הרים, אצטריכא להו שעתה, שלחו להתם סיני ועוקר הרים איזה מהם קודם, שלחו להו סיני קודם שהכל צריכין למרי חטיא, אף על פי כן לא קבל עליו ר' יוסף, דאמרי ליה כלדאי מלכת תרתין שנין, מלך רבה עשרין ותרתין שנין, מלך רב יוסף תרתין שנין ופלגא. (ברכות סד א)

אמר רב יוסף זימנא חדא עלית בתר מר עוקבא לבי באני, כי נפקי אתאי אשקיין חמרא חד כסא וחשי מבינתא דראשי ועד טופרא דכרעי (משערות ראשי עד צפרני רגלי), ואי אשקיין כסא אחרינא הואי מסתפינא דלמא מנכו לי מזכותא דעלמא דאתי. (שבת קמ א)

א"ר יוסף לא שמיע לי הא שמעתתא, א"ל אביי את אמרת ניהלן ואהא אמרת ניהלן... (עירובין י א)

רבא בריה דרב יוסף בר חמא הוה ליה מלתא לרבי יוסף בהדיה, כי מטא מעלי יומא דכיפורי אמר איזיל ואפייסיה, אזל אשכחיה לשמעיה דקא מזיג ליה כסא, אמר ליה הב לי ואימזגיה אנא, יהב ליה מזגיה, כדטעמיה אמר דמי האי מזיגא למזיגא דרבא בריה דרב יוסף בר חמא, א"ל אנא הוא, א"ל לא תתיב אכרעיך עד דמפרשת לי הני קראי מאי דכתיב וממדבר מתנה וממתנה נחליאל... (שם נד א, וראה שם עוד)

יתיב רבה רב יוסף אחוריה דרבי זירא ויתיב ר' זירא קמיה דעולא... (פסחים לז ב)

רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא, אמר אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא. (שם סח ב)

אמר רב יוסף אמר לי יוסף שידא אשמדאי מלכא דשידי ממונה הוא אכולהו זוגי ומלכא לא איקרי מזיק... (שם קי א)

תנו רבנן שלשה חייהן אינם חיים, הרחמנין והרתחנין ואניני הדעת, אמר רב יוסף כולהו איתנהו בי. (פסחים קיג ב)

ראה עוד אביי יבמות קג ב.

...אמר ליה רב אדא בר אהבה זיל לקמיה דרב יוסף דחריף סכינא, אזלה קמיה פשט מהא מתניתין... (יבמות קכב א)

אמר רבא האי מילתא קשאי בה רבה ורב יוסף עשרין ותרתין שנין ולא איפרק עד דיתיב רב יוסף ברישא ופירקה... (כתובות מב ב)

בשני דרב יוסף הוה ריתחא, אמרי ליה רבנן לרב יוסף ליבעי מר רחמי, אמר להו השתא ומה אלישע דכי הוו רבנן מיפטרי מקמיה הוו פיישי תרי אלפן ומאתן רבנן בעידן ריתחא לא הוה בעי רחמי אנא איבעי רחמי... כי מיפטרי רבנן מבי רבה ורב יוסף הוו פיישי ארבע מאה רבנן, וקריו לנפשייהו יתמי. (שם קו א)

אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אפילו מפומבדיתא לבי כובי, ההוא דנפק מפומבדיתה לבי כובי שמתיה רב יוסף... (שם קיא א)

רב יוסף חלש איעקר ליה למודיה, אהדריה אביי קמיה, היינו דבכל דוכתא אמרינן אמר רב יוסף לא שמיע לי הדא שמעתא, א"ל אביי את אמריתה ניהלן ומהא מתניתא אמריתא ניהלן. (נדרים מא א)

...אהדרוה לקמיה דרבא אמר הא לא קא מיבעיא לי דעללתא כל מילי משמע, הדא הוא דאיבעיא לי שכר בתים ושכר ספינות מאי... אמרוה רבנן קמיה דרב יוסף אמר וכי מאחר דלא צריך לן אמאי שלח לן, איקפד רב יוסף, שמע רבא ואתא לקמיה במעלי יומא דכפורי... (נדרים נה א והמשך לעיל עירובין נד א)

אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דהוה אמר לי הלכה כר"י דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן, דהא לא מיפקידנא והא עבידנא, השתא דשמעיתא להא דא"ר חנינא גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה אדרבה מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה עבידנא ימא טבא לרבנן. (קידושין לא א)

רב יוסף כי הוה שמע קל כרעא דאמיה אמר איקום מקמי שכינה דאתיא. (שם שם ב)

אלא אמר רבא האי מילתא קשי בה רבה לרב יוסף עשרין ותרתין שנין ולא איפרקה עד דיתיב רב יוסף ברישא ופרקה, שינוי השם כשינוי מעשה דמי. (בבא קמא סו ב)

ראה עוד רב הונא בבא קמא קב א.

רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא ואקריוהו לא ימושו מפיך, יתיב ארבעים תעניתא אחריני ואקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך, יתיב מאה תעניתא אחריני אתא ואקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר מכאן ואילך לא צריכנא, תורה מחזרת על אכסניא שלה. (בבא מציעא פה א)

רב יוסף הוה ליה ההוא שתלא שכיב ושבק חמשה חתנוותא, אמר עד האידנא חד השתא חמשה, עד האידנא לא הוו סמכו אהדדי ולא מפסדו לי, השתא חמשה סמכו אהדדי ומפסדו לי, אמר להו אי שקליתו שבחייכו ומסתלקיתו מוטב, ואי לא מסליקנא לכו בלא שבחא... (שם קט א)

איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה ארנקא דדינרי לקמיה דרב יוסף, אמרה ליהוי למצוה רבה, יתיב רב יוסף וקא מעיין בה מאי מצוה רבה, א"ל אביי מדתני ר' שמואל בר יהודה אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים, שמע מינה פדיון שבוים מצוה רבה היא. (בבא בתרא ח א)

ראה עוד רב אדא בר אהבה שם כב א.

רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי (דקלים קטנים) דהוו אתו אומני ויתבי תותייהו ואתו עורבי אכלי דמא וסלקי אבי תאלי ומפסדי תמרי, אמר להו רב יוסף אפיקו לי קורקור מהכא (אל יקיזו עוד שם), א"ל אביי והא גרמא הוא, א"ל הכי אמר רב טובי בר מתנה זאת אומרת גרמא בנזקין אסור... (שם כב ב)

רבא בר רב חנן הוו ליה הנהו דיקלי אמיצרא דפרדיסא דרב יוסף, הוו אתו צפורי יתבי בדיקלי ונחתי בפרדיסא ומפסדי ליה, א"ל זיל קוץ, א"ל והא ארחיקי לי, א"ל הני מילי לאילנות אבל לגפנים בעינן טפי, והא אנן תנן אחד גפנים ואחד כל אילן, א"ל הני מילי אילן לאילן וגפנים לגפנים, אבל אילן לגפנים בעינן טפי. א"ל אנא לא קייצנא דאמר רב האי דיקלא דטעין קבא אסור למקצייה, ואמר ר' חנינא לא שכיב שבחת ברי אלא דקץ תאנתא בלא זימניה, מר אי ניחא ליה ליקוץ. (שם כו א)

רב יוסף אמר ייתי (משיח) ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה (אפילו בצל הרעי של חמורו). (סנהדרין צח ב)

...מלך רבה עשרין ותרתי שני והדר מלך רב יוסף, וכל שני דמלך רבה רב יוסף אפילו אומנא לביתיה לא חליף. (הוריות יד א)

...אמר להו מאן אמרה יוסף בר חייא, יוסף בר חייא מכולי עלמא גמיר, שמע רב יוסף איקפד, אמר אנא מכולי עלמא גמירנא, אנא מרב יהודה גמירנא, דאפילו ספיקי דגברי גריס. (חולין יח ב)

ההוא פולמוסא דאתא לפומבדיתא עקרו רבה ורב יוסף, פגע בהו ר' זירא אמר להו ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה. (שם מו א)

ראה עוד רב הונא בר חייא בכורות לא א.

ר' צדוק:

...ורב יוסף היה לפניו המתחיל בהחזרת מדריגות אלו, והוא נסתמא על ידי שלא רצה להביט מצדדין ולפניו, כמ"ש בתשובות הגאונים הנדמ"ח בשם שערי תשובה סימן קע"ח, ומפני שרצה לסלק עצמו מחיזו דהאי עלמא דעין רואה ומכניס הרהורים ללב להיות חומד... ועינו של אותו צדיק נסתמא על ידי שחפץ ונשתוקק גם כן לזכות לקדושה זו שיהיו כל חמדותיו בקדושה, וזה אחר שיגדיר עצמו כפי האפשר בכח אדם בכבישת החמדה שבלב והגורם לו העין רואה, ונתרצה להסתמא לגמרי כדי שלא יראה שום דבר שיביא חמדה זרה ללב... ועל ידי זה זכה לענוה השלימה דבאה מכח הבינה שבלב, שהוא האתחלתא לקדושה השלימה וכבר תיקן השיריינא דעינא ונתתקן גם האובנתא דלבא להיות שפל רוח היפך בלעם הרשע... (חלק ב ישראל קדושים ו עמוד סו)