כי נח נפשיה דרב ספרא לא קרעו רבנן עליה, אמרי לא גמרינן מיניה, אמר להו אביי מי תניא הרב שמת, חכם שמת תניא, ועוד כל יומא שמעתתיה בפומין בבי מדרשא... (מועד קטן כה א)
ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אמר שליח לא ידענא לה, אמר ליה זיל יהביה לאבא בר מניומי דאיהו ידע לה וליזיל וליתביה ניהלה, אתא ולא אשכח לאבא בר מניומי, אשכחיה לרבי אבהו ורבי חנינא בר פפא ור' יצחק נפחא ויתיב רב ספרא גבייהו, אמרו ליה מסור מילך קמי דידן, דכי ייתי אבר בר מניומי ניתביניה ליה וליזיל וליתביניה לה (יתן לה), אמר להו רב ספרא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא, איכסיפו, אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי... איכא דאמרי קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי בטעותא... (גיטין כט ב וראה שם עוד)
כי הא דרב ספרא מחריך רישא (לכבוד שבת)... (קידושין מא א)
ראה עוד רבי יוסף בר חמא בבא קמא קד ב.
כי הא דרב ספרא הוה קא אזיל בשיירתא לוינהו ההוא ארי, כל לילא קא שדר ליה חמרא דחד מינייהו וקא אכיל, כי מטא זמניה דרב ספרא שדר ליה חמרא ולא אכליה, קדים רב ספרא וזכה ביה... (בבא קמא קטז א)
איסור ורב ספרא עביד עיסקא בהדי הדדי, אזל רב ספרא פלג ליה בלא דעתיה דאיסור באפי תרי (לפני שנים), אתא לקמיה דרבה בר רב הונא, א"ל זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו, אי נמי תרי מגו תלתא, ואי נמי תרי סהדי דפלגת באפי תלתא... (בבא מציעא לא ב)
רב ספרא משתעי זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישיה מימא והוה ליה קרני וחקיק עליה אנא בריה קלה שבים והוינא תלת מאה פרסי ואזילנא לפומא דלויתן... (בבא בתרא עד א)
רב ספרא שבק אבוה זוזי שקלינהו עבד בהו עיסקא, אתו אחי תבעוהו בדינא קמיה דרבא, אמר להו רב ספרא גברא רבה הוא לא שביק גירסיה וטרח לאחריני. (בבא בתרא קמד א)
משתבח להו ר' אבהו למיני ברב ספרא דאדם גדול הוא, שבקו ליה מיכסא (הניחו לו המס) דתליסר שנין, יומא חד אשכחוהו אמרו ליה כתיב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם, מאן דאית ליה סיסיא ברחמיה מסיק ליה, (מי שיש לו כעס מעלהו על אוהבו), אישתיק ולא אמר להו ולא מידי, רמו ליה סודרא בצואריה וקא מצערו ליה, אתא רבי אבהו אשכחינהו, אמר להו אמאי מצעריתו ליה, אמרו ליה ולאו אמרת לן דאדם גדול הוא ולא ידע למימר לן פירושא דהאי פסוקא, אמר להו אימר דאמרי לכו בתנאי, בקראי מי אמרי לכו... (ע"ז ד א)
ראה עוד מר זוטרא בריה דרב נחמן חולין צד ב.
רבא ורב ספרא איקלעו לבי מר יוחנא בריה דרב חנא בר אדא, ואמרי לה לבי מר יוחנא בריה דרב חנא בר ביזנא, עביד להו עגלא תילתא, א"ל רבא לשמעיה (לשמשו של בעל הבית וכהן היה) זכי לן מתנתא דבעינא למיכל לישנא בחרדלא, זכי ליה, רבא אכל ורב ספרא לא אכל, (משום דלא מטא לידיה דשמעא), אקריוה לרב ספרא בחלמא מעדה בגד ביום קרה חומץ על נתר ושר בשירים על לב רע, אתא לקמיה דרב יוסף, א"ל דלמא משום דעברי אשמעתא דמר אקריין הכי, (שאמר דמותר לצורבא מרבנן לקבלה אף על גב דלא אתו לידיה דכהן), אמר ליה כי אמרי אנא באחר, שמעא בעל כרחיה מזכי... ואלא מאי טעמא אקריין הכי, כלפי רבא ולקריין לרבא, רבא נזוף הוה. (חולין קלג א)
איכא דאמרי רב דימי אחוה דרב ספרא חלש, על רב ספרא לשיולי ביה, אמר להו תיתי לי דקיימי כל דאמור רבנן, א"ל הא מי מקיימת לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי גנותו, אמר להו לא שמיעא לי, ואי הוה שמיעא לי קיימתה. (ערכין טז א)
ראה עוד ר' אבא תמיד כז ב.