ראה רב יוסף ברכות סד א.
רבה ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא, חזיוה לההוא עבדא דאנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא, נזהיה (גער בו) רבה, א"ל ר' זירא מאי שנא ממיחם על גבי מיחם, א"ל התם אוקומי קא מוקים, הכא אולודי קא מוליד... (שבת מח א, וראה עוד ר' זירא לכאן)
א"ל אביי לרבה כגון מר דסנו ליה כולהו פומבדיתאי מאן אחים הספידא, א"ל מיסתיא את ורבה בר רב חנן. (שם קנג א)
רבה ורב יוסף הוו קא אזלי באורחא, א"ל רבה לרב יוסף תהא שביתתנו תותי דיקלא דסביל אחוה, ואמרי לה תותי דיקלא דפריק מריה מכרגא, (ידע ליה מר), א"ל לא ידענא ליה, אמר ליה סמוך עלי... (עירובין נא א)
ראה עוד אביי פסחים קא א, וקטו ב.
רבה ואביי מדבית עלי קאתו, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין. (יבמות קה א)
כי מיפטרי רבנן מבי רבה ורב יוסף הוו פיישי ארבע מאה רבנן וקראו לנפשייהו יתמי. (כתובות קו א)
רבה בר בר חנה חלש, עול לגביה רב יהודה ורבה לשיולי ביה... (גיטין טז ב)
אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הוה מסיק ביה רבה זוזי, אייתינהו ניהליה בשביעית, אמר ליה משמט אני, שקלינהו ואזל, אתא אביי אשכחיה דהוה עציב, אמר ליה אמאי אציב מר, אמר ליה הכי הוה מעשה, אזל לגביה אמר ליה אמטת ליה זוזי למר, אמר ליה אין אמר ליה ומאי אמר לך, אמר ליה משמט אני, אמר ליה ואמרת ליה אף על פי כן, אמר ליה לא, אמר ליה ואי אמרת ליה אף על פי כן הוה שקלינהו מינך, השתא מיהת אמטינהו ניהליה ואימא ליה אף על פי כן, אזל אמטינהו ניהליה ואמר ליה אף על פי כן, שקלינהו מיניה, אמר לא היה ביה דעתא בהאי צורבא מרבנן מעיקרא. (גיטין לז ב)
אמר רב כהנא אישתעי לי רב חמא בר ברתיה דחסא, רבה בר נחמני אגב שמדא נח נפשיה, אכלו ביה קורצא בי מלכא, אמרו איכא חד גברא ביהודאי דקא מבטל תריסר אלפי גברי מישראל ירחא בקייטא וירחא בסתוא מכרגא דמלכא. שדרו פריסתקא דמלכא בתריה ולא אשכחיה, ערק ואזל מפומבדיתא לאקרא מאקרא לאגמא ומאגמא לשחין ומשחין לצריפא ומצריפא לעינא דמים ומעינא דמים לפומבדיתא, בפומבדיתא אשכחיה, איקלע פריסתקא דמלכא לההוא אושפיזא דרבה, קריבו תכא קמיה ואשקוהו תרי כסי ודליוה לתכא מקמיה, הדר פרצופיה לאחוריה (שדים הממונים על הזוגות הזיקוהו), אמרו ליה מאי נעביד ליה דגברא דמלכא הוא, אמר להו קריבו תכא לקמיה ואשקיוהו חד כסא ודליוהו לתכא מקמיה ולתסי. עבדו ליה הכי ואתסי, אמר מידע ידענא דגברא דקא בעינא הכא הוא בחיש אבתריה ואשכחיה, אמר אזלינא מהא אי מקטל קטלו לההוא גברא לא מגלינא, ואי נגידי מנגדין ליה (ילקוהו) מגלינא, אתיוהו לקמיה עייליה לאדרונא וטרקיה לבבא באנפיה (סגר הדלת). בעא רחמי פרק אשיתא (נפלה החומה), ערק ואזיל לאגמא. הוה יתיב אגירדא דדקולא וקא גריס, קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא אם בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור, ספק, הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא, ואמרי מאן נוכח, נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים, אני יחיד באהלות, שדרו שליחא בתריה, לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה, מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה, אדהכי נשב זיקא ואייש ביני קני (הרעיש הרוח בין הקנים), סבר גונדא דפרשי הוא, אמר תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא. כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור. יצאת בת קול ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהור.
נפל פתקא מרקיעא בפומבדיתא רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה, נפקו אביי ורבא וכולהו רבנן לאיעסוקי ביה, לא הוו ידעי דוכתיה, אזלו לאגמא חזו צפרי דמטללי וקיימי, אמרי שמע מינה התם הוא, ספדוהו תלתא יומי ותלתא לילותא, נפל פתקא כל הפורש יהא בנידוי, ספדוהו שבעה יומי, נפל פתקא לכו לביתכם לשלום. ההוא יומא דנח נפשיה דלייה זעפא ודרי (העיף) לההוא טייעא כי רכיב גמלא מהאי גיסא דנהר פפא ושדייה בהך גיסא, אמר מאי האי, אמרי ליה נח נפשיה דרבה בר נחמני, אמר לפניו, רבונו של עולם כולי עלמא דידך הוא ורבה בר נחמני דידך, את דרבה ורבה דידך, אמאי קא מחרבת ליה לעלמא, נח זעפא. (בבא מציעא פו א)
אמר רבה אישתעו לי נחותי ימא האי גלא דמטבע לספינה מיתחזי כי צוציתא דנורא דחוורתא ברישא ומחינו ליה באלוותא דחקיק עליה אהי-ה אשר אהי-ה י-ה ה' צב-אות אמן אמן סלה ונייח. אמר רבה אישתעו לי נחותי ימא בין גלא לגלא תלת מאה פרסי, ורומא דגלא תלת מאה פרסי, זימנא חדא הוה אזלינן באורחא ודלינן גלא עד דחזינן בי מרבעתיה דכוכבא זוטא והויא לי כמבזר ארבעין גריוי בזרא דחרדלא (בית זרע ארבעים כור של חרדל), ואי דלינן טפי הוה מקלינן מהבליה (נשרפים מחומו). ורמי לה גלא קלא לחברתה חבירתי שבקת מידי בעלמא דלא שטפתיה דתיתי אנא ונאבדיה, א"ל פוק חזי גבורתא דמריך מלא חוטפה חלא (חול) ולא עברי, שנאמר האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם ולא יעברנהו.
אמר רבה לדידי חזו לי הורמין בר לילית כי קא רהיט אקופיא דשורא דמחוזא (רץ על שיני החומה), ורהיט פרשא כי רכיב חיותא מתתאיה ולא יכיל ליה (לא השיגו). זמנא חדא הוה מסרגאן ליה תרתי כודנייתא (פרדות) וקיימן אתרי גישרי דרוננג ושואר מהאי להאי ומהאי להאי (קפץ מאוכף לאוכף) ונקיט תרי מזגי דחמרא בידיה ומוריק מהאי להאי ומהאי להאי (שפך מכוס לכוס) ולא נטפא ניטפתא לארעא, ואותו היום עלו שמים ירדו תהומות הוה, עד דשמעו בי מלכותא וקטלוהו.
אמר רבה לידי חזי לי אורזילא (ראם) בר יומיה דהוה כהר תבור, והר תבור כמה הוי, ארבע פרסי, ומשאכא דצוואריה תלתא פרסי, ובי מרבעת (הנחת) דרישיה פרסא ופלגא, רמה כופתא (רעי) וסכר ליה לירדנא. (בבא בתרא עג א, וראה שם עוד וערך רבה בר בר חנה)
רבה זבין ההוא חמרא לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים, א"ל אביי מאי טעמא עבד מר הכי, א"ל אנא לישראל זביני, א"ל והא אזיל ומזבין ליה לעובד כוכבים, לעובד כוכבים קא מזבין לישראל לא קא מזבין. (ע"ז טו ב)
...רבה אמר תנינא חזרו לומר פירש (מהיות גבאי מכס) הרי הוא ככל אדם. (בכורות לא א וראה עוד רב הונא בר חייא לכאן)
ומה רבה דידע בטבעה לא חזא דמא, ואנא אחזי. (נדה כ ב)
...ולפיכך השי"ת אשר הוא מחויב המציאות רחוק ממנו דבר שהוא במקרה, כי הוא יתברך מחויב המציאות והמקרה אין לו מציאות כלל רק במקרה קרה, לכך השי"ת מטהר את ספק נגע לומר שלא נמצא הנגע הזה כי מציאותו דבר מקרה ואין לו מציאות אצל השי"ת שהוא מחוייב המציאות, אבל שאר מתיבתא דרקיע אשר הם אפשריים ואינם מחוייבים בעצמם אין אצלם דבר שהוא מקרה כמו הנגעים כאילו אין להם מציאות כלל רק יש להם מציאות אצלם, כי אינם מחויבי המציאות ולכך הם מטמאים הספק, כי שמא הבהרת היה נמצא. רק רבה שהוא יחיד בנגעים ויחיד באהלות, וכיון שהוא יחיד בנגעים קרוב ביותר אותו שהוא יחיד אל השי"ת שהוא מחויב המציאות, ודבר זה מבואר לחכמי לב כי השי"ת שהוא אחד לגמרי ואין זולתו הוא מחויב המציאות לגמרי, ומי שהוא אחד בדבר מה כמו רבה יש לו קירוב אל מחויב המציאות, ולכך היה מטהר ספק נגע, כי המקריים אין בהם מציאות אצלו גם כן, ולכך הספק טהור, ומפני כך יצאת נשמתו בטהרה, כי בזה היה לו דביקות ביותר אל השי"ת... (באר ד, וראה שם עוד)