תנו רבנן, כשחלה רבי אליעזר הגדול אותו היום ערב שבת והושיב לימינו את הורקנוס בנו, והיה מגלה אליו עמוקות ונסתרות, והורקנוס לא היה מקבל ממנו בתחילה בדעה מלאה, כי חשב שדעתו אינה מיושבת עליו, לאחר שראה שדעתו של אביו מיושבת עליו קבל ממנו מאה ושמונים ותשעה סודות עליונים.
כשהגיע (להסוד של) אבני שיש המתערבים במים עליונים בכה רבי אליעזר והפסיק לדבר, אמר קום ולך שמה בני, אמר לו למה, אמר לו אני רואה שאמהר לעבור מהעולם, אמר לו לך ואמור לאמך שיסתלקו התפילין שלי למקום עליון, (כלומר שרמז לה על הסתלקותו), ואחר שאסתלק מהעולם ואבא כאן לראות אותם היינו לבני המשפחה לא יבכו, כי הם עמי קרובים עליונים ולא תחתונים, ודעת אנוש לא משיג בזה.
עוד שהם יושבים נכנסו חכמי הדור לבקרו וקלל אותם על שלא באו אליו לשמשו, דתנן, גדולה שמושה יותר מלמודה. בינתים בא רבי עקיבא, אמר לו עקיבא עקיבא למה לא באת לשמשיני, א"ל רבי, לא היה לי זמן פנוי, כעס ואמר, תמה אני עליך את תמות מיתת עצמך, וקללו שמיתתו תהיה קשה מכולם, כלומר שקלל גם את שאר החכמים שלא באו לשמשו שלא ימותו מיתת עצמם, ואמר שמיתת ר"ע תהיה קשה מכולם.
בכה ר"ע ואמר לו רבי, למדני תורה, פתח פיהו רבי אליעזר במעשה מרכבה, בא אש וסבבה את שניהם, אמרו החכמים משמע מזה, שאין אנו ראויים וכדאים לזה, יצאו להפתח שבחוץ וישבו שם, היה מה שהיה והלך האש.
ולימד בסוד בהרת עזה כשלג, שלש מאה הלכות פסוקות, ולימדו רי"ו טעמים שבהפסוקים שבשיר השירים, ועיניו של ר' עקיבא היו מורידות מים, וחזר האש כבתחילה, כשהגיע להפסוק סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני, לא היה יכול עוד ר' עקיבא לסבול, ונשא קולו בבכי וגעה (כמו שור) ולא היה יכול לדבר מפחד השכינה שהיתה שם.
ולימד אותו כל עומק וסודות עליונים שיש בשיר השירים, והשביע אותו שבועה שלא ישתמש בשום פסוק שבו, בשביל שלא יחריב הקב"ה את עולמו בסבתו, כי אין רצון לפניו שישתמשו בו הבריות מרוב קדושה שיש בו. אחר כך יצא ר' עקיבא וגעה, ועיניו נובעות מים ואמר ווי רבי ווי רבי, שהעולם ישאר יתום ממך, נכנסו אצלו כל שאר החכמים ושאלו אותו והשיב להם בדברי תורה.
נעשה צר לו לרבי אליעזר, והרים שתי זרועותיו ושם אותן על לבו, פתח ואמר ווי עולם, עולם העליון חזר לסלק ולגנוז כל אור וכל הארה מן עולם התחתון, (כמו שהיה מטרם ביאתו לעולם), ווי לכם שתי זרועות, ווי לכם שתי תורות שתהיו נשכחים ביום הזה מן העולם, (והזהר מסיים), שאמר רבי יצחק, כל ימיו שלרבי אליעזר היתה ההלכה מאירה מפיו כיום שניתנה על הר סיני...
והיו שואלין ממנו בדינו של סנדל דיבום (אם מקבל טומאה), עד שיצאה נשמתו ואמר טהור. ולא היה שם ר' עקיבה (בשעת פטירתו), במוצאי שבת מצאו ר' עקיבא שמת, קרע את מלבושיו וגרד את בשרו ודם היה יורד ונמשך על זקנו, ואמר שמים שמים, אמרו אל השמש והלבנה אשר האור שהיה מאיר יותר מהם הנה נחשך. (וירא לב)
מעשה ומתה שפחתו של רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לנחמו, כיון שראה אותם עלה לעליה ועלו אחריו, נכנס לאנפילון נכנסו אחריו, נכנס לטרקלין נכנסו אחריו, אמר להם כמדומה אני שאתם נכוים בפושרים עכשיו אי אתם נכוין אפילו בחמי חמין, לא כך שניתי לכם עבדים ושפחות אין עומדין עליהם בשורה ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים... (ברכות טז ב)
והא איכא הא דתנן חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאים, וזהו תנורו של עכנאי, מאי עכנאי, אמר רב יהודה אמר שמואל מלמד שהקיפוהו הלכות כעכנאי זה וטמאוהו, ותניא אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפום לפניו ולבסוף ברכוהו. (ברכות יט א)
תנו רבנן כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו, אמרו לו רבינו למדנו אורות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא, אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון, והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים, ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא. (שם כח ב)
תא שמע מעשה ברבי אליעזר שהלך אצל רבי יוסי בן פרידא תלמידו לאובלין, ומצאו שיושב במבוי שאין לו אלא לחי אחד, אמר לו בני עשה לחי אחר... (עירובין יא ב)
תנא תלמיד אחד היה לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש, לאחר ג' שנים שכח תלמודו. תנא תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שנתחייב בשריפה למקום, אמרו הניחו לו אדם גדול שמש. (שם נד א)
...ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו, אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו תמיה אני אם יוציא זה שנתו, ולא הוציא שנתו. אמרה לו נביא אתה, אמר לה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. (שם סג א)
ואמר רבי עקיבא שבתי היתה אצל רבי אליעזר ורבי יהושע ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר. (פסחים לו א)
תניא אמר לו ר' אליעזר עקיבא בשחיטה השבתני בשחיטה תהא מיתתו, אמר לו ר' אל תכפירני בשעת הדין, כך מקובלני ממך הזאה שבות היא ואינה דוחה את השבת... ר' אליעזר גמריה איתעקר ליה ואתא ר"ע לאדכורי גמריה, ונימא ליה בהדיה, סבר לאו אורח ארעא. (שם סט א)
תנו רבנן מעשה בר' אלעאי שהלך להקביל פני ר' אליעזר בלוד ברגל, אמר לו אלעאי אינך משובתי הרגל, שהיה ר' אליעזר אומר משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל, דכתיב ושמחת אתה וביתך... תנו רבנן מעשה בר' אליעזר ששבת בגליל העליון בסוכתו של יוחנן ברבי אלעאי בקיסרי, ואמרי לי בקיסריון, והגיע חמה לסוכה, אמר לו מהו שאפרוש עליה סדין, אמר לו אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט... נטל יוחנן סדין ופירש עליה, הפשיל ר' אליעזר טליתו לאחוריו ויצא, לא מפני שהפליגו בדברים, אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם. (סוכה כז ב)
תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות סוכה, שתים עשר אמר להם שמעתי, שמונה עשר אמר להם לא שמעתי... אמרו לו כל דבריך אינן אלא מפי השמועה, אמר להם הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי, מימי לא קדמני אדם בבית המדרש, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי, ולא שחתי שיחת חולין, ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי לעולם. (שם כח א)
תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר שהיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות יום טוב, יצתה כת ראשונה אמר הללו בעלי פטסין, כת שניה אמר הללו בעלי חביות, כת שלישית אמר הללו בעלי כדין, כת רביעית אמר הללו בעלי לגינין, כת חמישית אמר הללו בעלי כוסות, התחילו כת ששית לצאת אמר הללו בעלי מארה, נתן עיניו בתלמידים התחילו פניהם משתנין, אמר להם בני לא לכם אני אומר אלא להללו שיצאו, שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, בשעת פטירתן אמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם. (ביצה טו ב)
דתניא מעשה בר' יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני ר' אליעזר בלוד, אמר לו מה חידוש היה בבית המדרש היום, א"ל נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית, אמר לו יוסי פשוט ידיך וקבל עיניך, פשט ידיו וקבל עיניו, בכה ר' אליעזר ואמר, סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, אמר לו לך אמור להם אל תחושו למניינכם, כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכתא למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית... לאחר שנתיישבה דעתו אמר יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן וחזרו. (חגיגה ג ב)
דתניא אמר רבי אליעזר כשהלכתי לעקדסיקא מצאתי את ר' יהושע בן פתר ראש שהיה יושב ודן לפני ר"מ בהלכה, כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה משום ביאת מקדש... (נזיר נו ב)
תנו רבנן משמת ר' אליעזר נגנז ספר תורה... (סוטה מט ב)
מיתיבי, מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית המשתה בנו של רבן גמליאל והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם, נתן הכוס לר' אליעזר ולא נטלו, נתנו לר' יהושע וקיבלו, אמר לו רבי אליעזר מה זה יהושע אנו יושבין ורבן גמליאל עומד ומשקה עלינו, אמר ליה מצינו גדול ממנו ששמש, אברהם גדול הדור היה וכתוב בו והוא עומד עליהם, ושמא תאמרו כמלאכי השרת נדמו לו, לא נדמו לו אלא כערביים... (קידושין לב ב)
תנן התם, חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין, וזה הוא תנור של עכנאי, אמר רב יהודה אמר שמואל שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו. תנא באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו, אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח, נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה ארבע מאות אמה, אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב, חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו, חזרו אמת המים לאחוריהם, אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו, הטו כותלי בית המדרש ליפול, גער בהם רבי יהושע אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם, לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של ר"א ועדיין מטין ועומדין. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו, יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא... אשכחיה רבי נתן לאליהו, א"ל מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא, א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני. אמרו אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפום באש ונמנו עליו וברכוהו. ואמרו מי ילך ויודיעו, אמר להם ר"ע אני אלך, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו ונמצא מחריב את כל העולם כולו. מה עשה ר"ע לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו בריחוק ארבע אמות, אמר לו ר"א עקיבא מה יום מיומים, אמר לו רבי כמדומה לי שחבירים בדילים ממך. אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע זלגו עיניו דמעות, לקה העולם שליש בזיתים ושליש בחטים ושליש בשעורים, ויש אומרים אף בצק שבידי אשה טפח. תנא אף גדול היה באותו היום שבכל מקום שנתן בו עינו ר"א נשרף, ואף ר"ג היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו אמר כמדומה לי שאין זה אלא בשביל ר"א בן הורקנוס, עמד על רגליו ואמר, רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל, נח הים מזעפו.
אימא שלום דביתהו דר"א אחתיה דר"ג הואי, מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לר"א למיפל על אפיה, ההוא יומא ריש ירחא הוה ואיחלף לה בין מלא לחסר, איכא דאמרי אתא עניא וקאי אבבא אפיקא ליה ריפתא, אשכחתיה דנפל על אנפיה, אמרה ליה קום קטלית לאחי, אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב... (בבא מציעא נט א)
תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין בספינה, והיה ר"א ישן ור' יהושע ניעור, נזדעזע ר' יהושע וננער ר"א, א"ל מה זה יהושע מפני מה נזדעזעת, א"ל מאור גדול ראיתי בים, אמר לו שמא עיניו של לויתן ראית, דכתיב עיניו כעפעפי שחר. (בבא בתרא עד ב)
תנו רבנן צדק צדק תרדוף, הלך אחר בית דין יפה, אחר רבי אליעזר ללוד... (סנהדרין לב ב)
והתניא כשחלה ר' אליעזר נכנסו ר' עקיבא וחביריו לבקרו, הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו, ואותו היום ערב שבת היה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפיליו, גער בו ויצא בנזיפה, אמר להן לחביריו כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה, אמר להן דעתו ודעת אמו נטרפה, היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות. כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו נכנסו וישבו לפניו מרחוק ד' אמות, א"ל למה באתם, א"ל ללמוד תורה באנו, א"ל ועד עכשיו למה לא באתם, א"ל לא היה לנו פנאי, אמר להן תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן, אמר לו ר' עקיבא שלי מהו, אמר לו שלך קשה משלהן. נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו אמר, אוי לכם שתי זרועותי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין, הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי, הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים, הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת, ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה לא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם, ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות ואמרי לה שלשת אלפים הלכות בנטיעת קשואין ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף, פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך, אמר לי רבי למדני בנטיעת קשואין אמרתי דבר אחד נתמלא כל השדה קשואין, אמר לי רבי למדתני נטיעתן למדני עקירתן, אמרתי דבר אחד נתקבצו כולן למקום אחד. אמרו לו הכדור והאמוס והקמיע וצרור המרגליות ומשקולת קטנה מהו, אמר להן הן טמאין טהרתן במה שהן, מנעל שעל גבי האמוס מהו, אמר להן הוא טהור, ויצאה נשמתו בטהרה, עמד רבי יהושע על רגליו ואמר הותר הנדר הותר הנדר. למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא מן קיסרי ללוד, היה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ, פתח עליו בשורה ואמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן, אלמא מרבי אליעזר גמרה... (שם סח א)
אמר רבה בר בר חנה כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו, אמר להן חמה עזה יש בעולם, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו לו למה אתה משחק, אמר להן וכי מפני מה אתם בוכים, אמרו לו אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה, אמר להן לכך אני משחק, כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה... אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו, ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח. אמר לו עקיבא כלום חיסרתי מן התורה כולה, אמר לו לימדתנו רבינו כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.
תנו רבנן כשחלה ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו... נענה ר' טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה ר' יהושע ואמר טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה... נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר טוב אתה לישראל יותר מאב ואם... נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין, אמר להם סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין. אמר לו, עקיבא זו מנין לך, אמר מקרא אני דורש, בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו... אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורין. (שם קא א)
ת"ר כשנתפס ר"א למינות העלהו לגרדון לידון, אמר לו אותו הגמון זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו, אמר לו נאמן עלי הדיין, כסבור אותו הגמון עליו הוא אומר, והוא לא אמר אלא כנגד אביו שבשמים, אמר לו הואיל והמנתי עליך דימוס פטור אתה. כשבא לביתו נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו ולא קיבל עליו תנחומין. א"ל ר"ע רבי תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני, אמר לו אמור. אמר לו רבי שמא מינות בא לידך והנאך ועליו נתפסת, אמר לו עקיבא הזכרתני, פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורין ומצאתי אחר ויעקב איש כפר סכניא שמו, אמר לי כתוב בתורתכם לא תביא אתנן זונה וגו', מהו לעשות הימנו בית הכסא לכהן גדול, ולא אמרתי לו כלום, אמר לי כך לימדני כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו, ממקום הטנופת באו למקום הטנופת ילכו, והנאני הדבר, על ידי זה נתפסתי למינות ועברתי על מה שכתוב בתורה הרחק מעליה דרכך זו מינות. (ע"ז טז ב)
חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הן ר' אליעזר בן הורקנוס... הוא היה מונה שבחן, ר' אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה... הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם... (אבות ב ח)
אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שיבור לו שידבק בה האדם ר' אליעזר אומר עין טובה... (שם שם ט)
תניא אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע אתה לא שמעת אני שמעתי, אתה לא שמעת אלא אחת ואני שמעתי הרבה, אין אומרים למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד אלא למי שראהו. כל ימיו של רבי אליעזר היו עושין כרבי יהושע, לאחר פטירתו של רבי אליעזר החזיר רבי יהושע את הדבר ליושנו כרבי אליעזר, בחייו מאי טעמא לא, משום דרבי אליעזר שמותי הוא, וסבר אי עבדינן כוותיה בחדא עבדינן כוותיה באחרנייתא, ומשום כבודו דר"א לא מצינן מחינן בהו, לאחר פטירתו של ר"א דמצינו מחינן בהו החזיר את הדבר ליושנו. (נדה ז ב)
רבי פדת בשם רבי יעקב בר אידי ר"א היה מתפלל שלש תפילות, לאחר תפילתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שלא תעלה שנאתינו על לב אדם ולא שנאת אדם תעלה על לבינו, ולא תעלה קנאתינו על לב אדם ולא קנאת אדם תעלה על לבינו, ותהא תורתך מלאכתנו כל ימי חיינו, ויהיו דברינו תחנונים לפניך... (ברכות לג א)
מעשה בי ר' ליעזר שהיה גוסס ערב שבת עם חשיכה, ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ את תפיליו, אמר לו בני הנחת מצות הנר שהיא שבות וחייבין עליה כרת, ובאתה לחלוץ תפילין שאינן אלא רשות ואינן אלא מצוה (למ"ד שבת זמן תפילין), יצא לו והיה צועק ואמר אוי לי שנטרפה דעתו של אבא, אמר לו דעתך הוא שנטרפה דעתי הוא לא נטרפה. כיון שראו תלמידיו שהשיבם דבר של חכמה נכנסו אצלו והיו שואלין אותו והיה אומר להן על הטמא טמא ועל הטהור טהור, ובאחרונה אמר טהור, ונסתלקה נשמתו, אמרין ניכר ר' שהוא טהור. א"ר מנא ועד כדון נכיר, (וכי אין אני יודעין). נכנס רבי יהושע וחלץ את תפיליו והיה מגפפו ומנשקו ובוכה, ואומר, רבי רבי הותר הנדר, רבי רכב ישראל ופרשיו. (שבת כ ב)
שלש עשרה שנה עשה ר"ע נכנס אצל ר' ליעזר ולא היה יודע בו, וזו היא תחילת תשובתו הראשונה לפני ר' ליעזר, אמר לו ר' יהושע הלא זה העם אשר מאסת בו צא נא עתה והלחם בו. (פסחים מב א)
רבי לעזר עבד תעניתא ולא איתנחת מיטרא, עבד ר' עקיבה תענית ונחת מיטרא, עאל ואמר קומיהן אמשול לכם משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו שתי בנות אחת חצופה ואחת כשירה, אימת דהות בעייא ההיא חצופתא עלת קומיי הוה אמר יהבון לה מה דהיא בעייא ותיזיל לה, ואימת דהות ההיא כשירה עלת קומוי הוה מאריך רוחיה מתחמד מישמוע שועתה. ואית שרי מימר כן, אלא שלא לחלל שם שמים בי ר"א. (תענית טו א)
ביקשו לנדות את רבי ליעזר, אמר אמרין מאן אזל מודע ליה, אמר רבי עקיבה אנא אזל מודע ליה, אתא לגביה א"ל רבי ר' חביריך מנדין לך, נסתיה נפק ליה לברא, אמר חרוביתא חרוביתא אין הלכה כדבריהם איתעקורין, ולא איתעקר, אין הלכה כדבריי איתעקורין ואיתעקרת, אין הלכה כדבריהם חוזרין ולא חזרת, אין הלכה כדבריי חוזרין וחזרת. כל הדין שבחא ולית הלכה כר' אליעזר, א"ר חנינה משניתנה לא ניתנה אלא אחרי רבים להטות, ולית ר' אליעזר ידע שאחרי רבים להטות, לא הקפיד אלא על ידי ששרפו טהרותיו בפניו... אמר רבי ירמיה חכך גדול נעשה באותו היום, כל מקום שהיתה עינו של ליעזר מבטת היה נשדף, ולא עוד אלא אפילו חיטה אחת חצייה נשדך וחצייה לא נשדף, והיו עמודי בית הוועד מרופכין... חד זמן הוה עבר בשוקא וחמת הדא איתא סחותא דביתא וטלקת ונפלת גו רישיה (היתה מכבדת ביתה וזרקה האשפה ונפל על ראשו), אמר דומה שהיום חביריי מקרבין אותי, דכתיב מאשפות ירים אביון. (מועד קטן י ב)
אמר ר' אבהו מעשה באמו של ר' ליעזר שהיתה דוחקת בו לשאת את בת אחותו והיה אומר לה בתי לכי הינשאי, בתי לכי הינשאי, עד שאמרה לו הרי אני שפחה לך לרחוץ רגלי עבדי אדוני, אף על פי כן כנסה ולא הכירה עד שהביאה שתי שערות... (יבמות עא א)
מטרונה שאלה את רבי לעזר מפני מה חט אחת במעשה העגל והן מתים בה שלש מיתות, אמר לה אין חכמתה של אשה אלא בפילכה, דכתיב וכל אשה חכמת לב בידיה טוו. אמר לו הורקנוס בנו בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה איבדת ממני שלש מאות כור מעשר בכל שנה, אמר ליה ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים. (סוטה טז א)
רבי ליעזר תלמידיה מי דמיך פקיד ואמר פנו חצר מפני הטומאה והתקינו כסא לרבן יוחנן בן זכאי... (שם מז א)
רבי אליעזר ורבי יהושע ורבן גמליאל סלקון לרומי, עלון לחד אתר ומשכחין מיינוקיא עבדין גבשושין ואמרין הכין בני ארעא דישראל עבדין ואמרי ההן תרומה וההן מעשר, אמרין מסתברא דאית הכא יהודאין, עלון לחד אתר ואקבלון בחד, כך יתבון למיכל והוה כל תבשיל דהוה עלילה קומיהון אי לא הוון מעלין ליה חד קיטון (כל תבשיל היו מעלים קודם לחדר קטן), לא הוה מייתו ליה קומיהן, וחשין דילמא דאינון אכלין זבחי מתים, אמרין ליה מה עיסקך דכל תבשיל דאת מייתי קומנין אין לית את מעיל להן קיטונה לית את מייתי לון קומינן, אמר לון חד אבא גבר סב אית לי, וגזר על נפשיה דלא נפק מן הדא קיטונא כלום עד דייחמי לחכמי ישראל, אמרין ליה עול ואמור ליה פוק הכא לגביהון דאינון הכא, ונפק לגבון, אמרין ליה מה עיסקך, אמר לון צלון על ברי דלא מוליד, א"ר ליעזר לר' יהושע מה יהושע בן חנניה חמי מה דאת עביד, אמר לון אייתון לי זרע דכיתון, ואייתון ליה זרע דכיתון, איתחמי ליה זרע ליה על גבי טבלה, איתחמי מרבץ ליה, איתחמי דסלק איתחמי מיתלש בה, עד דאסק חדא איתא בקליעתא דשערה, (נראה להם שהוא נזרע וצומח ותולשן עד שהעלה אשה אחת מכשפה ואמר לה תתיר מיד מה שעשתה, ואמרה שאין ביכלתה מפני שהשליכה קשר הכישוף לים), אמר לה שרוי מה דעבדתין, אמרה ליה לי נא שרייה, אמר לה דלא כן אנא מפרסם ליך, אמרה ליה לי נא יכלה דאינון מסלקין בימא, וגזר רבי יהושע על שריא דימא ופלטון, וצלון עלוי וזכה למיקמה לרבי יודה בן בתירה, אמרו אילו לא עלינו לכאן אלא להעמיד הצדיק הזה דיינו. (סנהדרין מא א)
שוב נכנסו זקינים לעלייה ביבנה ויצתה בת קול ואמרו להן יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש ושמואל הקטן אחד מהן, ונתנו עיניהן ברבי ליעזר, והיו שמיחין שהסכימה דעתן על דעת רוח הקדש. (ע"ז יח ב)
מה היתה תחלתו של רבי אליעזר בן הורקנוס, בן עשרים ושתים היה ולא למד תורה, פעם אחת אמר אלך ואלמוד תורה לפני רבן יוחנן בן זכאי, אמר לו אביו הוקרנוס אי אתה טועם עד שתחרוש מלא מענה, השכים וחרש מלא מענה, אמרו אותו היום ערב שבת היה הלך וסעד אצל חמיו, ויש אומרים לא טעם כלום מו' שעות של ערב שבת עד שש שעות של מוצאי שבת, כשהוא הולך בדרך ראה אבן שדימה ונטלה ונתנה לתוך פיו, ויש אומרים גללי בקר היה. הלך ולן באכסניא שלו, הלך וישב לו לפני רבן יוחנן בן זכאי בירושלים עד שיצא ריח רע מפיו, אמר לו רבי יוחנן בן זכאי, אליעזר בני כלום סעדת היום, שתק, שוב א"ל ושתק, שלח וקרא לאכסניא שלו, א"ל כלום סעד אליעזר אצלכם, אמרו לו אמרנו שמא אצל רבי היה סועד, אמר להם אף אני אמרתי שמא עצמכם היה סועד, ביני וביניכם אבדנו את רבי אליעזר מן האמצע, א"ל כשם שיצא לך ריח רע מפיך כך יצא לך שם טוב בתורה. שמע עליו הורקנוס אביו שהיה לומד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי, אמר אלך ואדיר אליעזר בני מנכסי, אמרו אותו היום רבן יוחנן בן זכאי יושב ודורש בירושלים וכל גדולי ישראל יושבין לפניו, שמע עליו שבא הושיב לו שומרין, אמר להם אם בא לישב אל תניחוהו, הוא בא לישב ולא הניחוהו, היה מדלג ועולה והולך עד שהגיע אצל בן ציצית הכסת ואצל נקדימון בן גוריון ואצל בן כלבא שבוע, היה יושב ביניהם ומרתת, אמרו אותו היום נתן עיניו רבן יוחנן בן זכאי ברבי אליעזר ואמר לו פתח ודרש, א"ל איני יכול לפתוח, דחק עליו ודחקוהו התלמידים עמד ופתח ודרש בדברים שלא שמעתן אזן מעולם, כל דבר ודבר שיצא מפיו עמד רבן יוחנן בן זכאי על רגליו ונשקו על ראשו, ואמר לו ר' אליעזר רבי אמת למדתני, עד שלא הגיע זמן לצאת עמד הורקנוס אביו על רגליו ואמר, רבותי אני לא באתי אלא להדיר אליעזר בני מנכסי, עכשיו כל נכסי יהיו נתונים לאליעזר בני, וכל אחיו פטורין. (פרק ו ג)
...אחר כך אמר ר' אליעזר לחכמים תמה אני על תלמידי הדור שמא יענשו מיתה לשמים, אמרו לו רבי מפני מה, אמר להם מפני שלא באו ושמשו אותי, ואחר כך אמר לעקיבא בן יוסף, עקיבא מפני מה לא באתה לפני ושמשת אותי, א"ל רבי לא נפניתי, אמר לו תמה אני עליך אם תמות מיתת עצמך, וי"א לא אמר לו כלום, אלא כיון שאמר רבי אליעזר לתלמידיו כך מיד נמס דמו בקרבו, אמר לו רבי עקיבא רבי מיתתי במה, אמר לו עקיבא שלך קשה מכולן. נכנס ר"ע וישב לפניו ואמר לו רבי מעתה שנה לי, פתח ושנה לו ש' הלכות בבהרת, באותה שעה הגביה רבי אליעזר שתי זרועותיו הניחן על חזה שלו ואמר, אוי לי על שתי זרועותי אלה ב' ספרי תורות שנפטרין מן העולם, שאם יהיו כל ימים דיו וכל קנים קולמוסים וכל בני אדם לבלרין אינן יכולין לכתוב כל מה שקריתי ושניתי ומה ששמשתי לחכמים בישיבה ולא חסרתי מכל אשר שאלו עיני אלא כאדם שטובל אצבעו בים, ולא חסרתי מתלמודי אלא כדי שיכחול המכחול מן השפופרת. ועוד אני שונה ג' מאות הלכות במכשפה לא תחיה וי"א שלשת אלפים הלכות ולא שאלני אדם בהם דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף, שפעם אחת אמר לי רבי למדני איך נוטעים קישואין, אמרתי דבר אחד נתמלא כל השדה קישואין, אמר לי רבי למדתני נטיעתן למדני עקירתן, אמרתי דבר אחד נתכנסו כל הקישואין כולם למקום אחד. א"ל ר' אלעזר בן עזריה רבי מנעל שעל גבי האימום, אמר לו טהור, והיה משיב על טמא טמא ועל טהור טהור עד שיצתה נשמתו בטהרה, מיד קרע ר"א בן עזריה את בגדיו ובכה ויצא ואמר לחכמים רבותי בואו וראו ברבי אליעזר שטהור הוא לעולם הבא לפי שיצאתה נשמתו בטהרה... (כה ג)
בשעת מיתתו של ר' אליעזר נכנסו תלמידיו וישבו לפניו, ואמרו לו רבינו למדנו הלכה, אמר להם מה אלמדכם, צאו והזהרו איש בכבוד חברו, ובשעה שאתם מתפללים היו יודעים לפני מי אתם עומדים, שבשביל דבר זה תכנסו לחיי העולם הבא. א"ר אלעזר בן עזריה חמשה דברים למדנו ר' אליעזר בשעת מיתתו ושמחנו בהם יותר ממה שלמדנו בחייו, ואלו הם הכדור והאמום והקמיע ותפלה וכסת עגלה הזהרו בהם והטבילו כמותן שהן הלכות קבועות שנאמרו לו למשה בסיני. (פרק ו)
מעשה שהלך ר' אליעזר לאובלין אצל בעל הבית אחד נתנו שיטבול במערה, פשט ר"א את כליו ופשט את תפיליו, אמר ליה רבי, והלא מי המערה זו יפים משל זו, ולא היה בין זו לזו אלא ארבע אמות, לבש ר"א את כליו ונתן את תפיליו, שלא היה ר"א מהלך ארבע אמות בלא תפילין, כך היה ר"א עושה מצות תפילין קבע, כך היה ר"א אומר גדולה היא מצות תפילין שכך אמר הקב"ה לישראל, והגית בו יומם ולילה... אמר להם הקב"ה בני הוו נותנים תפילין על ראשיכם ועל זרועותיכם, ואני מעלה עליכם כאילו אתם הוגים בתורה יומם ולילה...
כל הנחלים הולכים אל הים וגו' (קהלת א') מעשה בר"א ורבי יהושע שהיו מפרישין לים הגדול ונכנסה ספינתן לים למקום שאין מים מהלכין, א"ל ר"א לר"י לא באנו לכאן אלא לנסיון, מלאו משם חבית מלא מים, כיון שעלו לרומי אמר להם אנדריאנוס שחיק עצמות מי אוקינוס מה הינון, א"ל מים בולעין מים, אמר להן הבו לי מנהון, יהובון ליה מלא לקינייאתא, והוו יהבין בגווה מים והיא בלעה יתהון, על דעתיה דר"א משם הם שואבים, על דעתיה דר"י לשם הם שבים ללכת. (בראשית יג ו)
מעשה בר"א בן הורקנוס שהיו אחיו חורשים במישור והוא חורש בהר ונפלה פרתו ונשברה, אמר לטובתי נשברה רגל פרתי, ברח והלך לו אצל ריב"ז, והיה אוכל קוזזות אדמה עד שעשה פיו ריח רע, הלכו ואמרו לריב"ז ריח פיו של ר"א קשה לו, א"ל כשם שהבאשת ריח פיך על התורה כך יהיה ריח תלמודך הולך מסוף העולם ועד סופו. לאחר ימים עלה אביו לנדותו מנכסיו, ומצאו יושב ודורש וגדולי מדינתו יושבים לפניו, בן ציצית הכסת, ונקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע, ומצאו יושב ודורש הפסוק הזה חרב פתחו רשעים וגו' זה אמרפל וחבריו, להפיל עני ואביון זה לוט, לטבוח ישרי דרך זה אברהם, חרבם תבא בלבם, ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם, א"ל אביו, בני לא עליתי לכאן אלא לנדותך מנכסי, עכשיו הרי כל נכסי נתונים לך מתנה, אמר הרי הם עלי חרם, ואיני אלא שוה בם כאחי. (שם מב א)
מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס שהיה בן פילוט והיה אביו זקוק למלכות ולעסקי האיסטלטיוטין (שר צבא), לימים הלך אביו של ר' אליעזר למקום אחר, כיון שהרגיש שהן באין אמר לבניו נעמוד ונברח מפניהם, מיד קרא לעבדיו ולשמשיו אמר הביאו לי הבהמה והגמלים, וטענו הכלים על הבהמה וברחו הורקנוס ובניו, ור' אליעזר לא הלך עם אביו אלא ברח לירושלים ולא נטל בידו לא ככר ולא מנה ולא כלום, אלא נכנס לירושלים כמו עני, וראה רבן יוחנן בן זכאי יושב ומלמד תורה והתלמידים יושבים לפניו בפרק, משגמרו הפרק אמר להם הגדה, ואחר כך אומר משנה, נכנס וישב אצל רבן יוחנן בן זכאי, עשה לפניו שתים ושלש שבתות, ובא לדבר כנגד התלמידים והיו מריחין ריח פיו סרוח, והיו מטמינים ולא היו אומרים, שוב בא לדבר והיו מטמינים ולא היו אומרים, ידע רבן יוחנן בן זכאי שאין ריח פיו מדבר רע שיש בתוך פיו אלא מן הרעב, שלא היה אוכל כלום, אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידים בחייכון שתבדקו את הדבר ותדעו מה עיסקו של תלמיד זה, אם רעב הוא, ומה אוכל והיו מחזרין בכל ירושלים ושואלין לפונדקי יש כאן חבר אכסנאי אמרו להן לאו, באו אצל אשה אחת אמרו לה יש כאן חבר אכסנאי, אמרה להן הן, יש לו כלום בכאן, אמרה להן יש לו שק אחד, אמרו לה הראינו אותו, מיד הביאה אותו לפניהן פתחו אותו ומצאו בו עפר, שהיה נותן ראשו לתוכו ומוצץ כנבל יין, הלכו ואמרו לרבן יוחנן בן זכאי, והיה תמה על הדבר, וראה צדק שביד ר' אליעזר שלא תבע מיד אדם לומר תן לי כלום, באותה שעה קבע לו מעות הרבה כדי שייהא אוכל מאכלים טובים כמו שהיה למוד בבית אביו שהיה אוכל ושותה יפה, עד שנתרפא ריח פיו. עשה לפני רבן יוחנן בן זכאי שנה ושתים ושלש שנים, עד שחזר אביו של ר' אליעזר למקומו, כיון שבא למקומו ועמד שם חדש ושני חדשים לא בא ר' אליעזר בנו, היה רע לו לומר שהנחתיו והלך לו לירושלים, (והיה בתו של ר' אליעזר אומרת לו לאביה) והיו אחיו של ר' אליעזר אומרים לאביהם ראה אליעזר בנך מה שעשה, הניח לך והלך לו לירושלים אוכל פטומות, ואתה טלטלת מביתך והלכת אחריו, אילו היה דבר רע לא היה קופץ ליטול ירושה, וכמה בינינו ובין בנך, אנחנו נתנו נפשינו עליך ולא הנחנוך, והוא לא בא לראות בצרתך, ועכשיו אם שמע שאירע לך דבר הוא עתיד לבא אלינו ולחלוק עמנו, באותה שעה אמר להם בכך ובכך, אינו יורש ממני כלום, אמרו לו משאתה מת אתה מרחקו, אמר להם קראו לי לפנקס, אמרו לו אין מועיל כלום, יש בירושלים נשיא אחד ושמו רבן יוחנן בן זכאי ומסייע אותו, ומשאתה מת בודאי הוא בא והוא אומר מי יאמר שריחקו אביו, ואנו מוציאין הכתב, והוא אמר פלסין הוא (מזוייף), אתם עשיתם אותו ואין אני מאמינו עד שנבא לבית דין, אמר להם הואיל שאמרתם כך לפני רבן יוחנן בן זכאי הוא מתהלל בו מרחקו, באותה שעה הרכיבוהו בניו בסטרנה ונכנס לירושלים בערב שבת, אמר איני מרחקו אלא בשבת בבית המדרש, אימתי בשעה שיתכנסו כל הקהל. נכנס לישב בבית המדרש, ונכנסו כל ישראל בלמודן לשמוע הדרשה שהיה ר' אליעזר דורש ברבים על הכסא, והחזן עומד לפניו, ראה אותו אביו מעוטף בטליתו ותפלין בראשו, מיד ראה, שהיה סבור לתרבות רעה יצא, כיון שראה אותו יושב על כסאו ודורש, עמד לו הורקנוס על הספסל, ואמר לפני בני ירושלים, לא עליתי לירושלים אלא לנדותך אליעזר בני ואף לרחקך מירושה, עכשיו הריני נותן לך שני חלקים יותר מאחיך... (לך לך י)
רב אחא בשם רבי יוסי בר חנינא בשעה שעלה משה למקום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה ואומר אליעזר בני אומר פרה בת שתים ועגלה בת שנתה, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם העליונים והתחתונים ברשותך, ואתה יושב ואומר הלכה משמו של בשר ודם, א"ל הקב"ה עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחלה, רבי אליעזר אומר פרה בת שתים וכו', אמר לפניו, רבונו של עולם יהי רצון שיצא מחלצי, א"ל הקב"ה חייך שיצא מחלציך, הדא הוא דכתיב ושם האחד אליעזר, אותו המיוחד אליעזר. (שמות פרק יח, רסח)
מעשה בר' אליעזר בן הורקנוס שהיו לאביו חורשים והיו חורשין על גבי המענה, והוא היה חורש בטרשין, ישב לו והיה בוכה, אמר לו אביו מפני מה אתה בוכה שמא מצטער אתה שאתה חורש בטרשין, עכשיו אתה חורש על גבי המענה, ישב לו על גבי המענה והיה בוכה, אמר לו מפני מה אתה בוכה, שמא מצטער אתה שאתה חורש על גבי המענה, אמר לו לאו, ולמה אתה בוכה, אמר לו שאני מבקש ללמוד תורה, אמר לו והלא בן עשרים ושמונה שנים אתה ואתה מבקש ללמוד תורה, אלא קח לך אשה ותוליד לך בנים ואתה מוליכן לבית הספר, עשה שתי שבתות ולא טעם כלום, עד שנגלה לו אליהו ז"ל ואמר לו בן הורקנוס למה אתה בוכה, אמר לו מפני שאני מבקש ללמוד תורה, אמר לו אם אתה מבקש ללמוד תורה עליה לירושלים אצל ר"י בן זכאי. עמד והלך אצל רבן יוחנן בן זכאי, ישב לו והיה בוכה, אמר לו מפני מה אתה בוכה, אמר לו מפני שאני מבקש ללמוד תורה, אמר לו בן מי אתה, ולא הגיד לו, אמר לו מימיך לא למדת קריאת שמע ולא תפלה ולא ברכת המזון, אמר לו לאו, אמר לו עמוד ואלמדך שלשתן. ישב והיה בוכה, אמר לו בני מפני מה אתה בוכה, אמר לו שאני מבקש ללמוד תורה, והיה אומר לו שתי הלכות כל ימי השבוע והיה חוזר לו עליהן ומדבקן. עשה שמונה ימים ולא טעם כלום עד שעלה ריח פיו לפני ר"י ב"ז והעמידו מלפניו, והיה יושב ובוכה, אמר לו מפני מה אתה בוכה, אמר לו מפני שהעמדתני מפניך כאדם שמעמיד מלפניו מוכה שחין, אמר לו בני כשם שעלה ריח פיך מלפני כך יעלה ריח חקי תורה מפיך לשמים. א"ל בני בן מי אתה, א"ל בן הורקנוס אני, א"ל והלא בן גדולי עולם אתה ולא היית מגיד לי, א"ל חייך היום אתה סועד אצלי, א"ל כבר סעדתי אצל אכסניא שלי, א"ל ומי הוא אכסניא שלך א"ל רבי יהושע בן חנניה ור' יוסי הכהן, שלח ושאל אכסניא שלו אמר להם אצלכם סעד אליעזר היום, א"ל לאו, והלא יש לו שמונה ימים שלא טעם כלום. אחרי כן הלכו ר' יהושע בן חנניה ור' יוסי הכהן ואמרו לריב"ז הרי יש לו ח' ימים שלא טעם כלום. (פרק א)
אמרו בניו של הורקנוס לאביהם לך עלה לירושלים ונדה את בנך אליעזר מנכסיך, ועלה לירושלים לנדותו, ומצא שם יום טוב לר"י בן זכאי, והיו כל גדולי המדינה סועדין אצלו, בן ציצית הכסת, ונקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע... אמרו לו הרי אביו של ר' אליעזר בא, אמר להם עשו לו מקום, והושיבו אותו אצלו ונתן עיניו ברבי אליעזר ואמר לו אמור לנו דבר אחד מן התורה. א"ל רבי אמשול לך משל למה הדבר דומה לבור הזה שאינו יכול להוציא מים יותר ממה שהיה מוציא (מכניס), כך אני איני יכול לומר דברי תורה יותר ממה שקבלתי ממך, אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה למעין זה שהוא נובע ומוציא מים ויש בכחו להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס, כך אתה יכול לומר דברי תורה יותר ממה שקבלו מסיני, א"ל שמא ממני אתה מתבייש הריני עומד מאצלך. עמד רבי יוחנן והלך לו לחוץ והיה רבי אליעזר יושב ודורש ופניו מאירות כאור החמה וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה, ואין אדם יודע אם יום ואם לילה, בא ריב"ז מאחוריו ונשקו על ראשו, אמר לו אשריכם אברהם יצחק ויעקב שיצא זה מחלציכם. אמר הורקנוס למי אמר כך, אמרו לו לאליעזר בנך, אמר להם לא היה לו לומר אלא אשרי אני שיצא זה מחלצי... (פרק ב)
היה ר' אליעזר יושב ודורש ואביו עומד על רגליו, כיון שראה אביו עומד על רגליו נבהל, וא"ל אבא שב שאיני יכול לומר דברי תורה ואתה עומד על רגליך, א"ל בני לא לכך באתי אלא לנדותך מנכסי באתי, ועכשיו שראיתי כל הכבוד הזה הרי אחיך מנודים מהם והם נתונים לך במתנה. וא"ל הרי אני איני שוה כאחד מהם, אילו בקשתי קרקעות מלפני הקב"ה היה לפניו ליתן לי, שנאמר (תהלים כ"ד) לה' הארץ ומלואה, אילו בקשתי כסף וזהב מלפניו היה לפניו ליתן לי, שנאמר (חגי ב') לי הכסף ולי הזהב, ואני לא בקשתי אלא שאזכה בלבד, שנאמר על כן כל פקודי כל ישרתי. (תהלים קיט)
משה בקש על ר' אליעזר שיהא רבו של ר"ע שיצא מחלציו, ואולי היה מבני בנותיו, וכשנתפס למלכות נתקיים בו ויצילני מחרב פרעה, שעשאו משה פועל דמיוני להצלתו של ר' אליעזר.
ר' אליעזר היה גלגול ראובן, על כן נאמר עליו שנתפס בבירה נגד ראובן, שאמר נשליכהו הבורה ואחר כך ניצול ר' אליעזר כשם שהציל ראובן את יוסף ממיתה, כדכתיב ויצילני מחרב פרעה. (יתרו)