רבי אלעזר בן ערך

תלמוד ירושלמי:

אמר רבי חלבו חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל, רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה, כי הדר אתא קם למיקרי בפרקא בעא למיקרא החדש הזה לכם, אמר החרש היה לבם, בעו רבנן עליה והדר תלמודיה. (שבת קמז ב)

תנו רבנן מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה מהלך בדרך ור' אלעזר בן ערך מחמר אחריו, אמר לו רבי שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה, אמר לו לא כך שניתי לכם ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן חכם מבין מדעתו, אמר לו רבי תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני, אמר לו אמור, מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מעל החמור ונתעטף וישב על האבן תחת הזית... מיד פתח ר"א בן ערך במעשה המרכבה ודרש, וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה, פתחו כולן ואמרו שירה, מה שירה אמרו, הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות עץ פרי וכל ארזים הללויה. נענה מלאך מן האש ואמר הן הן מעשה המרכבה, עמד רבן יוחנן ב"ז ונשקו על ראשו, ואמר ברוך ה' אלקי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה, יש דורש ואין נאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, אתה נאה דורש ונאה מקיים, אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך. (חגיגה יד ב)

חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי... הוא היה מונה שבחן... ור' אלעזר בן ערך כמעין המתגבר... אבא שאול אומר משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם ור"א בן ערך בכף שניה מכריע את כולם. (אבות ב ח)

אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם... ר' אלעזר אומר לב טוב, אמר להם רואה אני את דברי ר' אלעזר מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם... (שם שם ט)

מדרש רבה:

חמשה תלמידים היו לו לריב"ז כל זמן שהיה קיים היו יושבין לפניו, כשנפטר הלכו ליבנה, והלך ר' אלעזר בן ערך אצל אשתו לאמאוס, מקום מים יפים ונוה יפה, המתין להם שיבאו אצלו ולא באו, כיון שלא באו בקש לילך אצלם ולא הניחתו אשתו, אמרה מי צריך למי, א"ל הן צריכין לי, אמרה לו חמת העכברים מי דרכו לילך אצל מי, העכברים אצל החמת או החמת אצל העכברים, שמע לה וישב לו עד ששכח תלמודו, מאחר זמן באו אצלו שאלו אותו פת חטין או פת שעורים מי טב אוכלה בלפתן, ולא ידע להשיבן. (קהלת ז טו)

שוחר טוב:

וכל אשר יעשה יצליח שהכל צריכים לעצתו, כגון ר' אלעזר בן ערך שהיה יועץ עצות ומתקיימות ומצליחות, א"ל נביא אתה, אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אלא כך אני מקובל מרבותי כל עצה שהיא לשם שמים סופה להתקיים. (מזמור א)

ילקוט שמעוני:

...ויש אומרים קם לקרא בתורה בפרשת החדש, ואמר החרש היה לבם, צווחו ליה כולי עלמא, התחיל לבכות והם בוכים עד שהחזירו לו תלמודו, והיינו דתנן ר"א אומר הוי גולה למקום תורה, וי"א אליהו ז"ל החזיר לו תלמודו, לכך נאמר כי העושק יהולל חכם. (משלי פרק ז, תתקעג)