רבי אמי ורבי אסי

תלמוד בבלי:

רב אמי ורב אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי וכל שעתא ושעתא הוו טפחי אעיברא דדשא ואמרי אי איכא דאית ליה דינא ליעול וליתי. (שבת י א)

רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק, אמר אילו מקלעין לי ר' אמי ור' אסי מי לא מכתיפנא קמייהו, ואיכא דאמרי ר' אמי ורבי אסי מכתפי ועיילי מכתפי ונפקי, אמרי אילו איקלע לן ר' יוחנן מי לא מכתפינן קמיה. (שם קיט א)

דיתיב ר' אבהו וקאמר משמיה דרבי יוחנן הלכה ואהדרינהו רבי אמי ורבי אסי לאפייהו, ואיכא דאמרי רבי חייא בר אבא אמר ואהדרינהו רבי אמי ורבי אסי לאפייהו, אמר רב פפא בשלמא למאן דאמר רבי אבהו אמרה משום כבוד בי קיסר לא אמרו ליה ולא מידי... (יבמות סה ב)

כי סמכו רבנן לרבי אמי ולרבי אסי שרו להו הכי, כל מן דין וכל מן דין סמוכו לנא לא תסמכו לנא לא מן סרמיסין ולא מן סרמיטין, ואמרי לה לא מן חמיסין ולא מן טורמיסין. (כתובות יז א)

רבי אמי ורבי אסי לא אכלו מביעי דההיא מבואה (שהיו בו בעלי ראתן). (שם עז ב)

רבי אמי ורבי אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא, (עומדים לישב בצל שלא יוכלו להתרעם על ישיבת א"י)... (כתובות קיב א)

ההוא דאתחייב נגידא קמיה דרבי אמי, איגלאי בית השחי חזייה דלא מגלח, אמר להון רבי אמי שיבקיה, דין מן חבריא הוא. (נזיר נט א)

כי נח נפשיה דרב אסי עיילו רבנן לנקוטינהו לשמעתתיה... (קידושין יג א)

רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה אמרה ליה בעינא תכשיטין עבד לה, בעינא גברא, ניעיין לך, בעינא גברא דשפיר כותך, שבקה ואזל לארעא דישראל, שמע דקא אזלה אבתריה, אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ, א"ל אסור, לקראת אמא מהו, א"ל איני יודע, אתרח פורתא הדר אתא אמר ליה אסי נתרצית לצאת המקום יחזירך לשלום... אדהכי והכי שמע לארונא דקאתי, אמר אי ידעי לא נפקי. (שם לא ב)

יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דר' יצחק נפחא, מר א"ל לימא מר שמעתתא, ומר א"ל לימא מר אגדתא, פתח למימר אגדתא ולא שביק מר, פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר... (בבא קמא ס ב)

רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן, ואמרי לה לבי ישוע הבן, רב לא עייל קמיה דשמואל שמואל לא עייל קמיה דרב אסי, רב אסי לא עייל קמיה דרב... (שם פ א)

רבי אמי אשכח פרגיות שחוטות בין טבריא לציפורי אתא לקמיה דר' אסי ואמרי לה לקמיה דר' יוחנן ואמרי לה בי מדרשא ואמרו זיל שקול לנפשך. (בבא מציעא כד ב)

אמרו ליה רבנן לרב המנונא כתב רבי אמי ד' מאה ספרי תורה, אמר להו דילמא תורה צוה לנו משה כתב. (בבא בתרא יד א)

ר' אמי הוה ליה זיזא דהוה נפיק למבואה, וההוא גברא נמי הוה ליה זיזא דהוה מפיק לרשות הרבים, הוו קא מעכבי עליה בני רשות הרבים, אתא לקמיה דר' אמי, א"ל זיל קוץ, אמר ליה והא מר נמי אית ליה, דידי למבואה מפיק בני מבואה מחלין גבאי, דידך לרשות הרבים מפיק, מאן מחיל גבך. (שם ס א)

דייני דארץ ישראל רבי אמי ורבי אסי. (סנהדרין יז ב)

ר' יצחק בן יוסף שדריה רבי אבהו לאתויי חמרא מבי כותאי, אשכחיה ההוא סבא א"ל לית כאן שומרי תורה, הלך רבי יצחק וספר דברים לפני רבי אבהו, והלך רבי אבהו וספר דברים לפני רבי אמי ורבי אסי, ולא זזו משם עד שעשאום כעובדי כוכבים גמורין... (חולין ו א)

רבי אמי ורבי אסי הוו חלפי בשוקא דטבריא חזי הנך דקיימי טינרי טינרי (צמחים בריאה) ולא אמרי להו ולא מידי. (שם מח ב)

כי סליק ר' זירא אשכחינהו לר' אמי ור' אסי דקאכלי בבלאי חמתות, אמר תרי גברי רברבי כוותייכו ליטעו בדרב ושמואל... ורבי אמי ורבי אסי כהנים הוו. (שם קז ב)

ההוא שקא דדינרי דאתא לבי מדרשא קדים רבי אמי וזכה בהן... רבי אמי נמי לעניים זכה בהן, ואיבעית אימא אדם חשוב שאני. (שם קלד ב)

שילא בר אבינא עבד עובדא כוותיה דרב, כי קא נח נפשיה דרב א"ל לרב אסי זיל צנעיה, ואי לא ציית גרייה (גרור ומשוך אותו בדברי טעם שיחזור בו), הוא סבר גדייה (הכריתו בשמתא) א"ל. בתר דגח נפשיה דרב א"ל הדר בך דהדר ביה רב, א"ל אם איתא דהדר ביה לדידי הוה אמר לי, לא ציית, גדייה, א"ל ולא מסתפי מר מדליקתא, א"ל אנא איסי בן יהודה דהוא אסי בן גור אריה, דהוא איסי בן גמליאל דהוא איסי בן מהללאל אסיתא דנחשא שלא שלט ביה רקבא, א"ל ואנא שילא בר אבינא בוכנא דפרזלא דמתבר אסיתא דנחשא, חלש רב אסי, עיילוה בחמימי אפקוה מקרירי, עיילוה בקרירי אפקוה מחמימי, נח נפשיה דרב אסי, אזל שילא אמר לדביתהו צבית לי זוודתא דלא ליזיל ולימא לרב מילי עילואי, נח נפשיה דשילא חזו דפרחא אסא מהאי פוריא להאי פוריא, אמרי שמע מינה עבדו רבנן פייסא. (נדה לו ב)