כד דמך ר' בון בר ר' חייא על ר' זעירא ואפטר עילוי מתוקה שנת העובד, ישן אין כתיב כאן אלא אם מעט אם הרבה יאכל, למה היה רבי בון בר' חייא דומה, למלך ששכר פועלים הרבה והיה שם פועל אחד והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי, מה עשה המלך נטלו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות, לעיתות ערב באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם, והיו הפועלים מתרעמין ואומרים, אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות ונתן לו שכרו עמנו משלם, אמר להן המלך יגע זה לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו, כך יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה. (ברכות כ א)