רבי זירא

תלמוד בבלי:

ר' זירא בתר דמצלי אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתהא תורתך אומנותנו ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו. (ברכות טז ב)

ר' זירא חלש, על לגביה ר' אבהו, קביל עליה אי מתפח קטינא חריך שקי עבידנא יומא טבא לרבנן, אתפח, עבד סעודתא לכולהו רבנן, כי מטא למשרי אמר ליה לר' זירא לישרי לן מר, א"ל לא סבר לה מר להא דר' יוחנן דאמר בעל הבית בוצע, כי מטא לברוכי אמר ליה נבריך לן מר, אמר ליה לא סבר לה מר להא דרב הונא דמן בבל דאמר בוצע מברך... (שם מו א)

רבה ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא, חזיוה לההוא עבדא דאנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא, נזהיה (גער בו) רבה, א"ל ר' זירא מאי שנא ממיחם על גבי מיחם... הדר חזייה דפרס דסתודר (סודר של ראש) אפומיה דכובא ואנח נטלא עילויה, נזהיה רבה, א"ל ר' זירא אמאי, אמר ליה השתא חזית, לסוף חזייה דקא מעצר ליה (סוחט)... (שבת מח א)

ר' זירא כי הוה חליש מגרסיה הוה אזיל ויתיב אפיתחא דרב יהודה בר אמרי, אמר כי נפקי ועיילי רבנן איקום מקמייהו ואקבל בהו אגרא. נפק אתא ינוקא דבי רב, א"ל מאי אגמרך רבך, א"ל כשות בורא פרי האדמה, חזיז שהכל נהיה בדברו, אמר ליה אדרבה איפכא מיסתברא, האי מארעא קא מרבי והיא מאוירא קא מרבי... (עירובין כח ב)

אמרי ליה לר' זירא מחדדן שמעתך, אמר להו דיממי נינהו. (שם סה א)

יתיב רבה ורב יוסף אחוריה דרבי זירא ויתיב ר' זירא קמיה דעולא, אמר ליה רבה לר' זירא בעי מיניה מעולא הדביק מבפנים והרתיח מבחוץ מהו... (פסחים לז ב)

ר' זירא כי הוו משדרי ליה מבי נשיאה לא הוה שקיל, כי הוה מזמני ליה אזיל, אמר אתייקורי דמתייקרי בי. (מגילה כח א)

כי סמכו רבנן לרבי זירא שרו ליה הכי, לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן. (כתובות יז א)

ר' זירא הוה קמישתמיט מיניה דרב יהודה דבעא למיסק לארץ ישראל, דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה... (שם קי ב, וראה שם עוד)

רבי זירא כי הוה סליק לארץ ישראל לא אשכח מברא למעבר, נקט במצרא (עץ צר וחבל מלמעלה הימנו) וקעבר, אמר ליה ההוא צדוקי עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו (נעשה לנשמע) אכתי בפזיזותייכו קיימיתו, אמר ליה דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה אנא מי יימר דזכינא לה. (שם קיב א)

דרש ר' זירא במחוזא גר מותר בממזרת, רגמוהו כולי עלמא באתרוגייהו, (שהיו שם גרים הרבה והוקשה להם שאמר שקהל גרים לא איקרי קהל), אמר רב אמי איכא דדריש מילתא כי האי בדוכתא דשכיחי גיורי. (קידושין עג א)

א"ל ר' זירא לר' אבא בר פפא כי אזלת להתם אקיף אסולמא דצור ועול לגביה ר' יעקב בר אידי ובעי מיניה אי שמיעא ליה לר' יוחנן הלכה כר"ע או אין הלכה כר"ע, א"ל הכי אמר ר' יוחנן הלכה כרבי עקיבא לעולם... (בבא מציעא מג ב)

ר' זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה, יתיב מאה אחרניתא דלא לשכוב ר' אלעזר בשניה ונפלין עילויה מילי דצבורא, ויתיב מאה אחריני דלא נשלוט ביה נורא דגיהנם, כל תלתין יומי הוה בדיק נפשיה, שגר תנורא סליק ויתיב בגויה ולא הוה שלטא ביה נורא, יומא חד יהבו ביה רבנן עינא ואיחרכו שקיה, וקרו ליה קטין חריך שקיה. (שם פה א)

אבוה דר' זירא עבד גביותא תליסר שנין, כי הוה אתי ריש נהרא למתא כי הוה חזי רבנן א"ל לך עמי בא בחדריך, כי הוה חזי אינשי דמתא אמר ריש נהרא אתא למתא, והאידנא נכיס אבא לפום ברא וברא לפום אבא (ישחוט, כלומר יגבה מהן ממון), ומגננזו (התחבאו) כולי עלמא, כי אתי א"ל ממאן נבעי, כי ניחא נפשיה א"ל שקולו תליסר מעי דציירי לי בסדינאי והדרו ליה לפלניה דשקלתינהו מיניה ולא איצטריכו לי. (סנהדרין כה ב)

הנהו בריוני דהוה בשיבבותיה דר' זירא דהוה מקרב להו כי היכי דניהדרו להו בתיובתא, והוו קפדי רבנן, כי נח נפשיה דר' זירא אמרי עד האידנא הוה חריכא קטין שקיה דהוה בעי עלן רחמי, השתא מאן בעי עלן רחמי, הרהרו בלבייהו ועבדו תשובה. (שם לז א)

אביי ורבא ורבי זירא ורבה בר מתנה הוו יתבי והוו צריכי רישא, אמרי כל דאמר מלתא ולא מפריך להוי רישא, דכולהו איפריך דאביי לא איפריך. (הוריות יד א)

רבי זירא ורב אסי איקלעו לפונדקא דיאי, אייתו לקמייהו ביצים המצומקות ביין, רבי זירא לא אכל ורב אסי אכל, א"ל רבי זירא לרב אסי ולא חייש מר לתערובת דמאי, א"ל לא אדעתאי, א"ר זירא אפשר גזרו על התערובת דמאי ומסתייעא מילתא דרב אסי למיכל איסורא, השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן, צדיקים עצמן לא כל שכן, נפק רבי זירא דק ואשכח... (חולין ו א)

ראה עוד רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא חולין פו ב)

אמר רבי זירא טבעא דבבל גרמא לי דלא חזאי דמא, דאמינא בטבעא לא ידענא בדמא ידענא. (נדה כ ב)

אמר רב אחא בר יעקב עד כאן הביאו רבי ירמיה לר' זירא לידי גיחוך ולא גחיך, (דאסור לאדם שימלא פיו שחוק ור' זירא מחמיר טפי). (שם כג א)

תלמוד ירושלמי:

ר"ז הוה מצטער ואמר הלואי היה לי אבא ואימא דאיקרינון (אכבדם) דנירת גן עדן, כד שמע אילין תרתין אולפניא אמר בריך רחמנא דלית לי לא אבא ואימא לא כרבי טרפון הוות יכילנא למעבד ולא כר' ישמעאל הוינא מקבלה עלוי... רבי שמואל בר רב יצחק הוה נסיב שיבשתיה והוה מהדס קומי כליא, (לוקח הדס מרקד ומקלס לפני הכלה), והוה ר"ז חמי ליה ומיטמר מן קומוי, אמר חמי להדין סבא איך הוא מבהית לן (מתבייש על שנוהג בזיון בעצמו), וכיון דדמך הוה תלת שעין קלין וברקין בעלמא, נפקת ברת קלא ואמר דדמיך ר' שמואל בר רב יצחק גמיל חסדים, נפקון מלמגמל ליה חסד נחתת אישתא מן שמיא ואיתעבידת כין שבשא דנור בין ערסיה לציבורא והוון לברייתי אמרין הייה דהדין סבא דקמת ליה שבשתיה. (פאה ג ב)