רבי חנינא בן אחי ר יהושע

תלמוד בבלי:

ר' אבהו הוה משתעי כשירד חנינא בן אחי ר' יהושע לגולה היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ, שגרו אחריו שני תלמידי חכמים, רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל, כיון שראה אותם אמר להם למה באתם, אמרו ליה ללמוד תורה באנו, הכריז עליהם אנשים הללו גדולי הדור הם ואבותיהם שמשו בבית המקדש, כאותה ששנינו זכריה בן קבוטל אומר הרבה פעמים קריתי לפניו בספר דניאל. התחיל הוא מטמא והם מטהרים, הוא אוסר והם מתירים, הכריז עליהם אנשים הללו של שוא הם של תהו הם, אמרו לו כבר בנית ואי אתה יכול לסתור, כבר גדרת ואי אתה יכול לפרוץ, אמר להם מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים, אני אוסר ואתם מתירים, אמרו לו מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ. אמר להם והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ, אמרו לו הנח רבי עקיבא שלא הניח כמותו בארץ ישראל, א"ל אף אני לא הנחתי כמותי בא"י, אמרו לו גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים, והם שגרונו אצלך, וכן אמרו לנו, לכו ואמרו לו בשמנו אם שומע מוטב, ואם לאו יהא בנדוי, ואמרו לאחינו שבגולה אם שומעין מוטב ואם לאו יעלו להר, אחיה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכנור, ויכפרו כולם ויאמרו אין להם חלק באלקי ישראל, מיד געו כל העם בבכיה ואמרו חס ושלום יש לנו חלק באלקי ישראל, וכל כך למה, משום שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים... (ברכות סג א)

ראה עוד רבן גמליאל נדה כד ב.

תלמוד ירושלמי:

חנניה בן אחי רבי יהושע עיבר בחוצה לארץ, שלח ליה רבי תלת איגרן גבי רבי יצחק ורבי נתן, בחדא כתב לקדושת חנניה, ובחדא כתב גדיים שהנחת נעשו תישים, ובחדא כתב אם אין את מקבל עליך צא לך למדבר האטד ותהא שוחט ונחוניון זורק. קדמיתא (נתנו לו מכתב ראשון) ואיקרון (כבדם), תינייתא ואיקרון, תליתייא בעי מבסרתון (רצה לבזותם), אמרין ליה לית את יכל דכבר איקרתנון, קם רבי יצחק וקרא כתיב באורייתא אלה מועדי חנניה בן אחי רבי יהושע, אמרין ליה מועדי ה', אמר לון גבן קם ר' נתן ואשלם כי מבבל תצא תורה ודבר ה' מנהר פקוד, אמרין ליה כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. אמר לון גבן אזל וקבל עליה גבי רבי יהודה בן בתירה לנציבין, אמר ליה אחריהם אחריהם (צריך שתלך אחרי הקביעות שקבעו בא"י), אמר ליה לינה ידע מה שבקית תמן, מאן מודע לי דאינון חכמים מחשבה דכוותי, מכיון דו אמר לא חכמין דכוותי ישמעון ליה (מכיון שהוא אומר שמא אינן חכמים כמותו ישמעון לו בתמיה, אדרבה, מכיון שהן חכמים כמותו להן שומעין מספק), מכיון דאינון חכמין מחשבה דכוותי ישמע להון, קם (ר' יהודה בן בתירה) ורכב סוסיא הן דמטא מטא הן דלא מטא נוהגין בקילקול (על פי קביעת חנניה)... (נדרים כג א)