ר' חנינא שכיבא ליה ברתיה, לא הוה קא בכי עלה, אמרה ליה דביתהו תרנגולתא אפיקת מביתך, אמר לה תרתי תכלא ועיורא, סבר לה כי הא דאמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קצרתה שש דמעות הן, שלש יפות ושלש רעות... (שבת קנא ב)
ומעשה ברבי חנינא שאכל חצי בצל וחצי נחש שבו וחלה ונטה למות, ובקשו חביריו רחמים עליו וחיה מפני שהשעה צריכה לו. (עירובין כט ב)
כגון רבי חנינא ורב אושעיא דהוו אשכפי בארעא דישראל והוו יתבי בשוקא דזונות, ועבדי ליהו מסאני (נעלים) לזונות ועיילי להו, אינהו מסתכלי בהו ואינהו לא מדלן עינייהו לאיסתכולי בהו, ומומתייהו הכי, בחייהן רבנן קדישי דבארעא דישראל. (פסחים קיג ב)
יתיב רב חנינא קמיה דרבי ינאי וקאמר הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, אמר ליה פוק קרי קראך לברא, אין הלכה כראב"ע. (כתובות נו א)
רבי חנינא הוה ההוא עניא דהוה רגיל לשדורי ליה ארבעה זוזי כל מעלי שבתא, יומא חד שדרינהו ניהליה ביד דביתהו, אתאי אמרה ליה לא צריך, מאי חזית, שמעי דהוה קאמרי ליה במה אתה סועד בטלי כסף או בטלי זהב, (במפות של פשתן לבנות או בשל משי צבועות), אמר היינו דאמר רבי אלעזר בואו ונחזיק טובה לרמאין שאלמלא הן היינו חוטאים בכל יום, שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. (שם סז ב)
ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאה, אתא לקמיה דר' חנינא, א"ל מהו למיחת וליבמה, א"ל אחיו נשא כותית ומת ברוך המקום שהרגו, והוא ירד אחריו. (שם קיא א)
ר' חנינא מתקן מתקליה (משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ, שלא יצא שם רע על הדרכים). (שם קיב א)
ראה עוד רבן גמליאל נזיר כט ב.
דאמר ר' חנינא באו ונצא לקראת כלה מלכתא, ואמרי לה לקראת שבת כלה מלכתא. (בבא קמא לב א)
ר' חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לצפורי והתירוהו לו, אמר רבי אמי התירוהו לו משום מציאה כר"ש בן אלעזר... (בבא מציעא כד ב)
ראה עוד רבי חייא בבא מציעא פה ב.
ואמר ר' חנינא לא שכיב שכחת ברי אלא דקץ תאנתה בלא זימניה. (בבא בתרא כו א)
ר' חנינא ורבי הושעיה הוה קא משתקיד רבי יוחנן למיסמכינהו, לא הוה מסתייעא מילתא, אמרו ליה לא נצטער מר אנן מדבית עלי קאתינן דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן מניין שאין נסמכין לבית עלי, שנאמר לא יהיה זקן בביתך כל הימים... (סנהדרין יד א)
רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומיברו להו עיגלא תילתא ואכלי ליה. (שם סה ב)
ר' חנינא ור' יונתן הוו קאזלי באורחא, מטו להנהו תרי שבילי, חד פצי אפתחא דעבודת כוכבים וחד פצי אפתחא דבי זונה, אמר ליה חד לחבירה ניזיל אפיתחא דעבודת כוכבים דנכיס (נשחט) יצריה, א"ל אידך ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא, כי מטו התם חזינהו לזונות איתכנעו מקמייהו, א"ל מנא לך הא, א"ל מזימה תשמור עלך תבונה תנצרכה. (ע"ז יז א)
ההיא איתתא דהות קא מהדרא למישקל עפרא מתותיה כרעיה דרבי חנינא, אמר לה שקולי שלא מתסייעא מילתיך, אין עוד מלבדו כתיב... שאני ר' חנינא דנפישא זכותיה, ואמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה. (חולין ז ב)
רבינא ורב אחא בריה דרבא הוו יתבי קמיה דרב אשי, אייתו סכין לקמיה דרב אשי לבדקה, אמר ליה לרב אחא בריה דרבא דיבדקא, בדקה אטופרא ואבישרא ואתלתא רוחתא. (שם יז ב)
אמרו עליו על רבי חנינא שהיה בן שמונים שנה והיה עומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו. אמר רבי חנינא חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הן עמדו לי בעת זקנותי. (שם כד ב)
שמעיה דרבי חנינא הוה קאי קמיה דרבי חנינא א"ל קמוץ הב לי דאיכול, חזייה דהוי קמחסם אמר ליה בבלאה את גום שדי. (שם נ א)
ותרנגולת היתה לו לרבי חנינא שנשמטה ירך שלה והביאה לפני רבי והתירה לו, ומלחה רבי חנינא והוה מורי בה הלכה לתלמידים זה התיר לי רבי זה התיר לי רבי. (שם נז ב)
רבי חנינא פלי קורטא דגרגשתא ובדיק ביה (בלא מיא), לייט עליה רבי ישמעאל ברבי יוסי (אאחר שיעשה כן) באסכרה, רבי חנינא הוא דחכים כולי עלמא לאו חכימי הכי. אמר רבי יוחנן חכמתא דרבי חנינא גרמא לי דלא אחזי דמא, מטמינא מטהר, מטהרנא מטמא, אמר רבי אלעזר ענוותנותא דרבי חנינא גרמא לי דחזאי דמא, ומה רבי חנינא דענותן הוא מחית נפשיה לספק וחזי, אנא לא אחזי. (נדה כ א)
ר' חנינא ורבי יהושע בן לוי עלון קומי אנטיפותא דקיסרין חמתון וקם מן קומויהון אמרין ליה מן קומוי אילין יהודאי את קאים, אמר לון אפיהון דמלאכין חמית. (ברכות לז ב)
כהדא ר' חנינא אזל לעין טב למימנא והוה אוירא מעונן, אמר כדון אמרין מה נטיל אוירא דהן סבא, (מה עב אוירו דהאי סבא שבפעם הראשון למינויו אין הלבנה נראית), והקדיח לו הקב"ה ככברה ונראה מתוכה. (ראש השנה יב ב)
מותנא הוה בציפורין, לא היה עליל גו אשקקה דהוה ר' חנינה שרי בגויה, והוון ציפוראיי אמרין מה ההן סבא בינכי ויתב שלם הוא ושכונתיה ומדינתא אזלה בבאישות, (הזקן יושב בשלום הוא ושכונתיה, והמדינה הולכת ברעה ואינו מבקש רחמים עלינו), עאל ואמר קומיהון זמרי אחד היה בדורו ונפלו מישראל כ"ד אלף ואנו כמה זמרי יש בדורינו ואתם מתרעמים. והוון ציפוראיי אמרין ר' יהושע בן לוי מחית מיטרא לדרומאי, ורבי חנינה עצר מיא מן צפוראיי. צרכון מיעבד זמן תיניינות (היו צריכין להתענות שנית), שלח ואייתי לריב"ל, א"ל מישגח מרי מיפוק עימן להתענות. נפקון תריהון לתעניתא ולא נחת מיטרא, עאל ואמר קומיהון לא רבי יהושע בן לוי מחית מיטרא לדרומאי ולא ר' חנינה עצר מיטרא מן ציפוראיי, אלא דרומאי ליבהון רכיך ושמעין מילה דאורייתא ומתכנעין, וציפוראי ליבהון קשי ושמעין מילה דאורייתא ולא מיתכנעין, מי עליל תלה עינוי וחמא אוירא שייף, אמר עד כדון הכין (אמר ר"ח עדיין האויר זך אחר שהתעננו), מיד נחית מיטרא, ונדר על גרמיה דלא למיעבד כן תובן (לבקש בכח רחמים עליהן שאינן זכאים), אמר מה אנא מימר למרי חובא דלא יגבי חובי. (תענית יד ב)
ראה עוד רבי יוחנן מדרש רבה שיר השירים ב לה.