רבי טרפון

תלמוד בבלי:

א"ר טרפון אני הייתי בא בדרך והטתי לקראות כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי מפני הלסטים, אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל. (ברכות י ב)

תניא א"ר יהודה מעשה ברבי טרפון שהיה מהלך בדרך וחשכה לו ולן חוץ לעיר, לשחרית מצאוהו רועי בקר, אמרו לו רבי הרי העיר לפניך הכנס, נכנס וישב בבית המדרש ודרש כל היום כולו, אמרו לו משם ראיה, שמא בלבו היתה או בית המדרש מובלע בתוך תחומו היה. (עירובין מה א)

דתניא מעשה בר' טרפון שלא בא אמש לבית המדרש, לשחרית מצאו רבן גמליאל אמר לו מפני מה לא באת אמש לבית המדרש, אמר לו עבודה עבדתי, אמר לו כל דבריך אינן אלא דברי תימה עבודה בזמן הזה מנין, אמר לו הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם והזר הקרב יומת, עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש. (פסחים עב ב)

ראה עוד ר' ישמעאל מועד קטן כח ב.

א"ר יהודה פעם אחת היינו יושבין לפני רבי טרפון ובאה יבמה לחלוץ, ואמר לנו ענו כולכם חלוץ הנעל. (יבמות קא ב)

תנו רבנן מעשה באדם אחד שבא להעיד על האשה לפני רבי טרפון, אמר לו בני היאך אתה יודע בעדות אשה זו, אמר אני והוא היינו הולכים בדרך ורדף אחרינו גייס, ונתלה בייחור של זית ופשחו והחזיר את הגייס לאחוריו, אמרתי לו אריה יישר כחך, אמר לי מנין אתה יודע שאריה שמי, כך קורין אותי בעירי, יוחנן ברבי יהונתן אריה דמכפר שיחיא, לימים חלה ומת, והשיא רבי טרפון את אשתו. ורבי טרפון לא בעי דרישה וחקירה, והתניא מעשה באדם אחד שבא לפני רבי טרפון להעיד עדות אשה, אמר לו בני היאך אתה יודע עדות זו, אמר לו אני והוא היינו הולכין בדרך ורדף אחרינו גייס, ונתלה בייחור תאנה ופשחו והחזיר את הגייס לאחוריו, אמרתי לו יישר כחך אריה, אמר לי יפה כוונת לשמי, שכך קורין אותי בעירי יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא, לימים חלה ומת. אמר לו לא כך אמרת לי יוחנן בן יונתן דמכפר שיחיא אריה, אמר ליה לא, אלא כך אמרתי לך יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא, ודקדק עליו שנים ושלשה פעמים וכיון את דבריו והשיא רבי טרפון את אשתו... (שם קכב ב)

ר' טרפון אשכחיה ההוא גברא בזמן שהוקפלו המקצועות דקאכיל, אחתיה בשקא ושקליה ואמטייה למשדיה בנהרא, אמר לו אוי לו לטרפון שזה הורגו, שמע ההוא גברא שבקיה וערק, אמר רבי אבהו משום ר' חנניה בן גמליאל כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה, אמר אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה... ורבי טרפון כיון דכי אכיל דהוקפלו רוב המקצועות הוה, אמאי צעריה ההוא גברא, משום דההוא הוו גנבי ליה ענבי כולה שתא, וכיון דאשכחיה לר' טרפון סבר היינו דגנבן, אי הכי אמאי ציער נפשיה, משום דרבי טרפון עשיר גדול הוה, והוה ליה לפייסו בדמים. (נדרים סב א)

ר' טרפון גל של אגוזים, (אדם נוטל אחת מהן והם נקבצות ונופלות, כך ר' טרפון בא תלמיד ושאלו דבר היה מביא לו ראיה מקרא מדרש משנה הלכה ואגדה הכל יחד). (גיטין סז א)

רבי טרפון הוה ליה ההיא אמא דכל אימת דהות בעיא למיסק לפוריא (לעלות למטה) גחין וסליק לה, וכל אימת דהות נחית נחתת עלויה, אתא וקא משתבח בי מדרשא, אמרו ליה עדיין לא הגעת לחצי כיבוד, כלום זרקה ארנקי מפניך לים ולא הכלמתה. (קידושין לא ב)

וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעליית בית נתזה בלוד, נשאלה שאילה זו בפניהם, תלמוד גדול או מעשה גדול, נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול, נענה ר"ע ואמר תלמוד גדול, נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה. (שם מ ב)

תניא אמר רבי טרפון פעם אחת עליתי אחר אחי אמי לדוכן והטיתי אזני אצל כהן גדול ושמעתי שהבליע שם בנעימת אחיו הכהנים. (שם עא א)

אמר רבי טרפון הזהרו בי מפני כלתי, ליגלג עליו אותו תלמיד, אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל לא היו ימים מועטים עד שנכשל אותו תלמיד בחמותו. (שם פא ב)

איקלע רבי לאתריה דר' טרפון, אמר להו יש לו בן לאותו צדיק, שהיה מקפח את בניו, (שהיה רגיל לומר אקפח את בני כשנשבע), אמרו לו בן אין לו בן בת יש לו, וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה, אתיוהו לקמיה, אמר ליה אי הדרת בך יהיבנא לך ברתאי, הדר ביה, איכא דאמרי נסבה וגירשה, איכא דאמרי לא נסבה כלל, כדי שלא יאמרו בשביל זו חזר זה... (בבא מציעא פה א)

מעשה בפרה (של בית מנחם) שניטלה האם שלה והאכילה רבי טרפון לכלבים, ובא מעשה לפני חכמים ביבנה והתירוה, שאמר תודוס הרופא אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים אלא אם כן חותכין את האם שלה כדי שלא תלד, א"ר טרפון הלכה חמורך טרפון, אמר לו רבי עקיבא פטור אתה, שכל המומחה לרבים פטור מלשלם... (סנהדרין לג א)

ראה עוד רבי אליעזר סנהדרין קא א.

רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם, רשב"ג אומר אף הן מרבין שופכי דמים בישראל... (מכות ז א)

בני אחתיה דרבי טרפון הוו יתבי קמיה דרבי טרפון, פתח ואמר ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה יוחני, אמרי ליה קטורה כתיב, קרי עליהם בני קטורה, (שלא אמרו דבר, ואמר זאת כדי שידברו). (זבחים סב ב)

...וכך היה מנהגו של רבי טרפון שהיה נוטל (פדיון הבן) ומחזיר, וכששמעו חכמים בדבר אמרו קיים זה הלכה זו, הלכה זו ותו לא, אלא קיים זה אף הלכה זו. (בכורות נא ב)

אבא שאול ארוך בדורו הוה ורבי טרפון מגיע לכתפו, רבי טרפון ארוך בדורו הוה ור"מ מגיע לכתפו... (נדה כד ב)

הנהו בני גלילא דנפק עלייהו קלא דקטיל נפשא, אתו לקמיה דרבי טרפון, אמרו ליה לטמירנן (יחביאנו) מר, אמר להו היכי נעביד, אי לא אטמרינכו חזו יתייכו, אטמירנכו, הא אמור רבנן האי לישנא בישא אף על גב דלקבולי לא מבעי מיחש ליה מבעי, זילו אתון טמרו נפשייכו. (שם סא א)

תלמוד ירושלמי:

אמו של ר' טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת והלך ר' טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה, פעם אחת חלה ונכנסו חכמים לבקרו, אמרה להן התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי, אמרו לה מה עביד ליך, ותניית להון עובדא, אמרו לה אפילו עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי כבוד שאמרה התורה לא הגיע. (פאה ג ב)

כהדא רבי טרפון ירד לאכול קציעות מתוך שלו שלא בטובה כבית שמאי, (היה מחמיר על עצמו ולנהוג כב"ש לאכול פירות שביעית שלא בטובה, וירד לאכול משלו קציעות, ונתנכר לפני אנשיו שלא יכירו אותו כדי לקיים דברי ב"ש לאכול שלא בטובה), חמונה סנטוריה (השומרים) ושרון חבטון עילוי, כד חמא גרמיה בסכנה אמר לון בחייכון אמרין גו בייתיה דטרפון עתדין ליה תכריכין, כד שמעון כן אישתטחון על אפיהון אמרין ליה רבי שרי לן, אמר לון ייתי עלי על כל חוטרא וחוטרא דהוה נחית עלי הוינא שרי לכון על קדמייא, באילין תרתין מילייהו נהג רבי טרפון כבית שמאי וסכין, בהדא ובקריאת שמע. ר' אבהו בשם רבי חנינא בן גמליאל כל ימיו של ר' טרפון היה מתענה על הדבר הזה, ואמר אוי לי שנתכבדתי בכתרה של תורה. (שביעית י ב)

...אמר לו ר' טרפון אקפח את בניי אם לא ראיתי אחי אמי חיגר באחת מרגליו עומד בעזרה וחצוצרתו בידו ותוקע, אמר לו ר' עקיבה שמא לא ראיתה אלא בעת הקהל, ואני אומר בעת קרבן, אמר לו רבי טרפון אקפח את בניי שלא הטית ימין ושמאל, אני הוא שראיתי את המעשה ושכחתי ולא היה לי לפרש, ואתה דורש ומסכים לשמועה, הא כל הפורש ממך כפורש מחייו. (יומא ה ב)

תני אמר ר"י שבתי היתה והלכתי אחר רבי טרפון לביתו, אמר לי יהודה בני תן לי סנדלי, ונתתי לו, ופשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל, אמר לי יהודה בני בזו טיהרתי שלשה מצורעין, ולמדתי בה שבע הלכות... (סוטה י ב)

אבות דר' נתן:

ולנגדן היה ר' יהודה הנשיא מונה שבחן של חכמים, שלרבי טרפון... לרבי טרפון היה קורא גל אבנים, וי"א גל של אגוזים, כיון שנוטל אדם אחד מהן כולן מתקשקשין ובאין זה על זה, כך היה ר' טרפון דומה, בשעה שתלמיד חכם נכנס אצלו וא"ל שנה לי, מביא לו מקרא משנה מדרש הלכות ואגדות, כיון שיצא מלפניו היה יוצא מלא ברכה וטוב. (יח א)

מעשה בר טרפון שישב ושנה לתלמידים ועברה כלה לפניו, צוה עליה והכניסה בתוך ביתו ואמר לאמו ולאשתו רחצוה וסכוה וקשטוה ורקדו לפניה עד שתלך לבית בעלה. (מא יג)

תוספתא:

אמר ר' יהודה מעשה בר' טרפון שיצא בלילי שבת לבית המדרש ונתנו לו סדין ואחזו בשתי ידיו ויצא מפני הגשמים. (שבת פרק ה)

מעשה בר' טרפון שהיה מהלך בדרך מצאו זקן אחד אמר לו מפני מה הבריות מרננות אחריך והלא כל דרכיך אמת וישר הן אלא שאתה מקבל תרומה בשאר ימות השנה מכל אדם, אמר ר' טרפון אקפח את בניי אם אין הלכה בידי מרבן גמליאל יוחנן בן זכאי, מאימתי מותר אדם לקבל תרומה בשאר ימות השנה מכל אדם, ועכשיו הבריות מרננות אחריי, מקבל אני עלי שלא אקבל תרומה בשאר ימות השנה מכל אדם אלא אם כן נאמר לי יש בתוכה רביעית קודש. (חגיגה פרק ג)

מדרש רבה:

ר' חנינא ור' מרינוס תרויהון אמרין בשם אבא נהוראי בשעה שהיה אדם אומר דבר מתוקן לפני ר' טרפון היה אומר כפתור ופרח, ובשעה שהיה אומר דבר של בטלה היה אומר לא ירד בני עמכם. (בראשית צא יב)

מסכת כלה:

אמרו עליו על ר"ט שהיה עשיר גדול ולא היה נותן מתנות לאביונים, פעם אחת מצאו רבי עקיבא אמר לו, רבי רצונך שאקח לך עיר אחת או שתים, אמר לו הן, מיד עמד ר"ט ונתן לו ארבעה אלפים דינרי זהב, נטלו ר"ע חלקו לעניים, לימים מצאו ר"ט א"ל היכן העיירות שלקחת לי, תפסו בידו והביאו לבית המדרש והביא ספר תהלים והניחו בפניהן, והיו הולכין וקורין עד שהגיעו לפסוק זה פזר נתן לאבינים וגו', א"ל זו העיר שקניתי לך, עמד ר"ט ונשקו, ואמר לו רבי אלופי, רבי בחכמה ואלופי בדרך ארץ, והוסיף לו ממון לבזבז. (פרק ב)

ילקוט שמעוני:

מעשה ברבי טרפון שהיה יושב בצלו של שובך בשבת במנחה, הביאו לפני דלי של צונן, א"ר טרפון לתלמידיו השותה מים לצמאו כיצד הוא מברך, א"ל למדנו רבינו, א"ל בורא נפשות רבות וחסרונן. אמרו להן אשאל, אמרו לו למדנו, אמר להם הרי הוא אומר וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם, והלא אין דרכן של ערביים להיות נושאין אלא עורות ריח רע ועטרן, אלא שנתנו צדיק ההוא בין דברים החביבין, והרי דברים קל וחומר, ומה אם בשעת כעסן של צדיקים מרחמים עליהן, בשעת הרחמים על אחת כמה וכמה... (ויקרא פרק י, תקכז)