רבי יהודה בן טבאי

תלמוד בבלי:

תניא אמר רבי יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מלבן שלצדוקים שהיו אומרים אין העדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנדון. אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי, שהרי אמרו חכמים אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם, ואין לוקין עד שיזומו שניהם, מיד קבל עליו ר' יהודה בן טבאי שאינו מורה הוראה אלא לפני שמעון בן שטח. וכל ימיו של ר' יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו העד והיה קולו נשמע, וכסבורין העם לומר קולו של הרוג, אמר קולי שלי הוא, תדעו למחר הוא מת אין קולו נשמע... (מכות ה ב)

תלמוד ירושלמי:

אנן תנינן יהודה בן טבאי נשיא ושמעון בן שטח אב בית דין, אית תניי תני ומחלף, מאן דאמר יהודה בן טבאי נשיא עובדא דאלכסנדרייא מסייע ליה, יהודה בן טבאי הוון בני ירושלים בעון ממניתיה נשיא בירושלים, ערק ואזל ליה לאכסנדריאה והיו בני ירושלים כותבין מירושלים הגדולה לאלכסנדריאה הקטנה, עד מתי ארוסי יושב אצלכם ואני יושבת עגומה עליו, פירש מייתי גו אילפא, (כשהלך להפליג בספינה), אמר דבורה מרתא דביתא קדבלתן מה הוות חסירה (הבעלת הבית מכל הטוב שלא עשתה)... (חגיגה יא א)

א"ר יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם שהיו אומרים עד שייהרג, שנאמר נפש תחת נפש (שאין עד זומם נהרג עד שיהרג הנידון, וחכמים דחו לדרשה שלהם), אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא מעלים עליך כאילו שפכת דם נקי (שאין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהן), באותה שעה קיבל עליו שלא יורה אלא מפי שמעון בן שטח. (סנהדרין כח א)