רבי יהושע בן לוי

תלמוד בבלי:

אמר ר' יהושע בן לוי שלשה דברים סח לי מלאך המות, אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש, ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו, ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת מפני שאני מרקד ובא לפניהן וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל... (ברכות נא א)

א"ר יהושע בן לוי המהלך בדרך ואין עמו לוייה יעסוק בתורה, שנאמר כי לוית חן הם, חש בראשו יעסוק בתורה, שנאמר כי לוית חן הם לראשך, חש בגרונו יעסוק בתורה, שנאמר וענקים לגרגרותיך... חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר ולכל בשרו מרפא. (עירובין נד א)

ר' יהושע בן לוי מיכרך בהו (בבעלי ראתן) ועסיק בתורה, אמר אילת אהבים ויעלת חן, אם חן מעלה על לומדיה, אגוני לא מגנא. כי הוה שכיב אמרו ליה למלאך המות זיל עביד ליה רעותיה (עשה רצונו), אזל איתחזי ליה, א"ל אחוי לי דוכתאי (הראה לי מקומי בגן עדן), אמר ליה לחיי, א"ל הב לי סכינך דלמא מבעתת (תבהילני) באורחא, יהבה ניהלה, כי מטא להתם דליה קא מחוי ליה, שוור (קפץ) נפל לההוא גיסא, נקטיה (אחזו) בקרנא דגלימיה, א"ל בשבועתא דלא אתינא, אמר קודשא בריך הוא אי איתשיל אשבועתא ניהדר, אי לא לא ניהדר. אמר ליה הב לי סכינאי, לא הוה קא יהיב ליה, נפקא בת קלא ואמרה ליה הב ניהליה דמיתבעא (נחוץ) לברייתא. מכריז אליהו קמיה פנו מקום לבר ליואי, פנו מקום לבר ליואי, אזל אשכחיה לר' שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי פיזא, אמר ליה את הוא בר ליואי, אמר ליה הן, נראתה קשת בימיך, אמר ליה הן, אם כן אי אתה בר ליואי, ולא היא דלא הואי מידי, אלא סבר לא אחזיק טיבותא לנפשאי. (כתובות עז ב)

רבי יהושע בן לוי איקלע לגבלא, חזנהו להנהו קטופי (אשכולות) דהוו קיימי כי עיגלי, אמר עגלים בין הגפנים, אמרו ליה קטופי נינהו, אמר ארץ ארץ הכניסי פירותייך, למי את מוציאה פירותייך לערביים הללו שעמדו עלינו בחטאתינו. (שם קיב א)

ראה עוד רבי חייא קידושין ל א.

תא שמע דאמר ר' יהושע בן לוי אני איני כדי לעמוד מפני בני, אלא משום כבוד בית נשיא... (קידושין לג ב)

כלך אצל ר' תנחום בן חנילאי שהיה רגיל אצל ר' יהושע בן לוי שהיה בקי באגדה. (בבא קמא נה א)

...והא ר' יהושע בן לוי לא אזיל לבי טמיא אלא לבי מאן דשכיב בלא בני, דכתיב בכו בכה להולך... (בבא בתרא קטז א)

אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב בעתה וכתיב אחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה. אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה, וכתיב עני ורוכב על חמור, זכו עם ענני שמיא, לא זכו עני רוכב על חמור... ר' יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי, אמר ליה אתינא לעלמא דאתי, אמר ליה אם ירצה אדון הזה. אמר רבי יהושע בן לוי שנים ראיתי וקול ג' שמעתי (דשכינה היתה עמהם). אמר ליה אימת אתי משיח, אמר ליה זיל שיילי לדידיה, והיכא יתיב, אפיתחא דקרתא, ומאי סימניה, יתיב ביני עניי סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי (מתירים וקושרים) בחד זימנא, איהו שרי חד ואסיר חד, אמר דילמא מבעינא דלא איעכב. אזל לגביה, אמר ליה שלום עליך רבי ומורי, אמר ליה שלום עליך בר ליואי, א"ל לאימת אתי מר, א"ל היום. אתא לגביה אליהו, א"ל מאי אמר לך, א"ל שלום עליך בר ליואי, א"ל אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי. א"ל שקורי קא שקר בי, דאמר לי היום אתינא ולא אתא, א"ל הכי אמר לך היום אם בקולו תשמעו. (סנהדרין צח א)

כי הא דההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה דר' יהושע בן לוי ולא אישתעי אליהו בהדיה תלתא יומי. (מכות יא א)

...רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי וגאני, היכי עביד הכי, והאמר ר' יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה, להגן שאני. (שבועות טו ב)

רבי יהושע בן לוי הוה מצער ליה ההוא מינא בקראי, חד יומא נקט תרנגולא ואקומיה בין כרעיה דערסא ועיין בה, סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה, כי מטא ההיא שעתא נימנם, אמר שמע מינה לאו אורח ארעא למיעבד הכי. (ע"ז ד ב, בברכות ז א מוסיף ורחמיו על כל מעשיו כתיב, וכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב)

תלמוד ירושלמי:

ר' חנינא ורבי יהושע בן לוי עלון קומי אנטיפתא דקיסרין חמתון וקם מן קומיהון, אמרין ליה מן קומוי אילין יהודאי את קאים, אמר לון אפיהון במלאכין חמית. (ברכות לז ב)

ר' יהושע בן לוי הוה מפקד לטלייא לא תיזבין לי ירק אלא מן גינתא דסיסרא, קם עימיה הזכור לטוב, א"ל זיל אומר לרבך לית הדא גינתא דסיסרא, דיהודא הות וקטלו ונסביה מיניה, ואין בעית מחמרא על נפשך אשתרי לחברך, (אם תרצה להחמיר על נפשך תתיר לחבירך לפי שאין כאן בית מיחוש שכבר התירו לאלו המקומות). (דמאי ח ב)

כהדא רבי יהושע בן לוי הוה יליף שמע פרשתא מן בר בריה בכל ערובת שובא, חד זמן אינשי ועאל מיסחי בההן דימוסין דטובריא, והיה מסתמיך על כתפתיה דרבי חייא בר בא, אינהר (נזכר) דלא שמע פרשתיה מן בר בריה, וחזר ונפק ליה, מה הוה, ר' דרוסי אמר כך הוה (נכנס ולא התחיל במרחץ), ר' לעזר בי רבי יוסי אומר שליח מנוי הוה (כבר היה מופשט מבגדיו כשנזכר), א"ל ר' חייא בר אבא ולא כן אלפן רבי אם התחילו אין מפסיקין, א"ל חייא בני קלה היא בעיניך, שכל השומע פרשה מן בן בנו כאלו הוא שומעה מהר סיני... (שבת ו ב)

ראה עוד ר' חנינה תענית יד ב.

ר' יהושע בן לוי אמר חכים אנא לגזורה דגזרין, (מכיר אני המוהל שמהלני). (כתובות לו ב)

מדרש רבה:

עולא בן קישר תבעתיה מלכותא קם וערק ללוד, שדר פרדיסקי בתריה, איטפל ליה ריב"ל ופייסיה, ואמר ליה מוטב דלקטול ההוא גברא ולא ליענשו ציבורא על ידיה, איפייס ליה ויהביה ניהליה, הוה קא משתעי אליהו בהדיה, כיון דעבד הכי לא אתא לגביה, צם עלוי תלתין יומי ואתחזי ליה, א"ל מאי טעמא אפגר מר, א"ל וכי חבר אני למוסרות, א"ל ולא מתניתא היא סיעה של בני אדם וכו', אמר וכי משנת חסידים היא, מיבעי האי מלתא מתעבדא על ידי אחריני ולא על ידך. (בראשית צד ט)

שוחר טוב:

מעשה בר' יהושע ב"ל שהיה אליהו זכור לטוב עוסק עמו בדברי תורה, והיו עוסקין במערת רבי שמעון בן יוחאי, ונתקשה רבי יהושע בן לוי בהלכה, אמר לו אליהו מבקש אתה לשאול אותה לרבי שמעון בן יוחאי בא ואני מעמיד אותו לך, מיד הלכו להם וקרא אליהו לרבי שמעון בן יוחאי וענה אותו מיד, אמר לו בן לוי בא לשאול לך בהלכה, ולא היה חפץ, אמר לו אליהו כדי הוא בן לוי לראותך, כשר הוא, אמר לו אילו היה צדיק לא נראתה הקשת בימיו, ואף על פי כן כל ימיו של בן לוי לא נראתה הקשת. (מזמור לו)

ילקוט שמעוני:

ושמתי כדכד... רבי יהושע בן לוי אמר כדכודי, ר' יהודה בן לוי (בפסיקתא פרשה לב עניה סוערה: ר' יהושע בן לוי) קם עם אליהו ז"ל (בהר הכרמל), א"ל לית מרי מחמי לי הדין כדכודי, א"ל אין, והראה לו על ידי נס. מעשה בספינה שהיתה מפרשת בים הגדול והיתה כולה נכרים והיה בה תינוק יהודי אחד, ובא עליה סער גדול בים, אתגלי אליהו ז"ל על ההוא ינוקא, א"ל זיל בשליחותי לגבי ר' יהושע בן לוי ומחמי ליה אינון כדכודי, ואנא משזיב להדא אלפא בזכותך, א"ל רבי יהושע בן לוי גדול הדור הוא לית הוא מהימן יתי, א"ל ענוון סגיא הוא ומהימני יתך, וכד תחמי יתיה (וכשתראה לו) לא תחמי ליה קדם בר נש אלא דבריה למערתא רחוקה מן לוד תלתא מילין ותחמי ליה יתהון תמן, מיד נעשה נס ויצא משם בשלם. אזל ההוא ינוקא לגבי רבי יהושע בן לוי ואשכחיה יתיב במתיבתא רבא דלוד, א"ל מרי מילתא אית לי למימר לך, קם ליה רבי יהושע בן לוי, איתא חמון ענותנותיה דרבי יהושע בן לוי דאזיל בתריה מהלך תלתא מילין ולא א"ל מה את בעי, וכיון דמטון למערתא א"ל מרי אילין אינון אבני כדכודי, וכד חמי יתהון ליה הבהיקה כל לוד מאורו והשליכן לארץ ונגנזו. (ישעיה פרק נד, תעח)

מכתב מאליהו:

הגמרא עוסקת במעלותיו המיוחדות של רבי יהושע בן לוי, ואיך נכנס חי לגן עדן. ריב"ל מיכרך בהו (בבעלי ראתן) ועסיק בתורה, ראתן הוא מחלה קשה ומידבקת מאד, עד שאמוראים היו נזהרים אפילו מזבובים ששכנו על בעלי ראתן... אמר אילת אהבים ויעלת חן, הוא היה מובטח שתגן התורה עליו ולא יזוק, וזוהי מדרגה עליונה מאד בחסד ואהבת הבריות ובטחון במסירות נפש.

"כי היה שכיב", כשהגיע זמנו ליפטר, והיינו העת שבה מגיע הצדיק אל שיא המדרגה שבכל חייו, "אמרו ליה למלאך המות זיל עביד ליה רעותיה", מן השמים אמרו למלאך המות שיעשה לרבי יהושע בן לוי את רצונו קודם שימות. מדרגתו היתה גבוהה כל כך עד שמלאך המות עצמו, שהוא השטן, היה חייב לו הכרת הטוב, וזהו כמו שמצאנו במאמרו הגדול של רבי יהושע בן לוי עצמו (שבת פ"ח) שכאשר עלה משה למרום לקבל התורה בקשו מלאכי השרת לדוחפו, וכיון שניצח אותם בטענותיו כל אחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, ואף מלאך המות מסר לו את סוד הקטורת, והיינו שהשטן שמח כשמנצחים אותו, כי בזה בא אל תכליתו.

"אחוי לי דוכתאי", הוליכני לגן עדן והראני מקומי, מקומו של אדם בגן עדן הוא מדרגתו האמיתית שקנה בעולם הזה. והיינו שאמר רבי יהושע בן לוי אל השטן, למדני מסתרי מדרגתי שלא אטעה בהערכתי את עצמי, ובזה אגיע לתשובה שלמה ועליונה לפני מותי. "הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא", סכינו של מלאך המות הוא כח ההמתה, ביקש ממנו שלא יאיים עליו במיתה בשעה זו, כי להשגת אמיתת מדרגת עצמו דרושה מנוחה נפשית שלימה, עד שאפילו פחד יום המות יפריע לו, כי כל בלבול הדעת יכול להפריע לעיון הדק הנצרך להשגה זו.

"כי מטא להתם", אל מצב ההכרה במדרגתו, "דלייה קא מחוי ליה", הגביהו והראה לו, עדיין הוצרך שהמלאך יגביה אותו ויסייענו להגיע אל שלימות ההכר, כי בלי סיועו, סיוע של מלאך! לא היה מסוגל אפילו צדיק כרבי יהושע בן לוי להגיע לראייה בהירה כזו. "שוור", קפץ, ברגע זה התחזק ועלה עוד יותר, כי השיג אמיתת מדרגתו כמו בחוש, ועשה תשובה שלימה מתוך הכרה זו. "נפל לההוא גיסא", נפל לגן עדן, אלא שבנקודה העליונה שהגיע אליה כבר בטלה אצלו בחירה, וביטול בחירה הוא הוא בחינת גן עדן כידוע, ולכן שייך בזה לשון"נפל", כי סוף סוף בביטול בחירה נאבדה לו גם אפשרות עלייה נוספת...

"אמר ליה בשבועתא דלא אתינא", מכיון שהיתה עדיין קצת אחיזה ליצר הרע "בכנף בגדו" (בקצה הגשמיות שנשארה בו), הוצרך רבי יהושע בן לוי, אפילו בהיותו כבר בבחינת גן עדן, להתחזק ולגדור עצמו על ידי שבועה. "אמר קוב"ה אי איתשיל אשבועתא", אם נשבע בשבועה מעולם ונשאל עליה להתירה, "ניהדר, אי לא לא ניהדר", כי אם נשאל על שבועה אפילו פעם אחת בחייו, זה לאות שהחלטותיו יש בהן פגם מעיקרן, ואז גם במדרגה זו של ביטול בחירה כמעט, אין החלטתו גמורה, וממילא עדיין אינו בבחינת גן עדן אמיתית.

"אמר ליה הב לי סכינאי" כיון שכבר נמסר בידו כח ההמתה של מלאך המות רצה רבי יהושע בן לוי להשתמש בזכותו כדי להעלות את כל העולם לדרגת "בלע המות לנצח", והתיקון הכללי, אמר לו הקב"ה תן לו, כי עדיין נצרכת לבריות, גילה לו שעדיין אין העולם ראוי לכך.

"מכריז אליהו קמיה פנו מקום לבר ליואי" ענין הכרזת אליהו יש לבארו בשני אופנים, א', על פי מה שביארנו במאמר "אחדות הבריאה ואחדות הלב", בענין הגדול של הצטרפות כל הגילויים מכל הברואים בכל רגעי הבריאה בהתכפלות נפלאה, והרכבתם לבנין אחד גדול מהודר ומאוחד, והנה לצדיק חלק גדול בכל זה בהיותו בבחינת אבן פינה לבנין הנפלא ההוא, ולפי זה הכרזת "פנו מקום" היא לעורר לצדיקים שבגן עדן שיפנו את דעתם להבחין שעל ידי גילויי צדיק זה שבא עכשיו לעולמם יתחברו יחד הרבה פרטים ויאירו באור מעולה יותר.

ב', על פי מה שביארנו במאמר "עד היכן מגיעה הכרת טובה", ששכר עולם הבא מתרבה ממילא בשכר על גבי שכר עד אין סוף, וכח המנוע הגדול הזה בא ממדת הכרת טובה, והנה כח הכרת הטוב נובע בעיקר ממדת החסד, ולכן הכריזו שבהגיע לשם רבי יהושע בן לוי גדול החסד במסירות נפש, כל הצדיקים יפנו דעתם ללמוד מחייו של צדיק זה את חסד השכר המתרבה לנצח... (חלק ד עמוד קצ, וראה שם עוד)