רבי עקיבא

זהר:

עוד שהם יושבים (לפני ר' אליעזר) נכנסו חכמי הדור לבקרו וקלל אותם על שלא באו אליו לשמשו, דתנן גדולה שמושה יותר מלמודה, בינתים בא רבי עקיבא, אמר לו עקיבא עקיבא למה לא באת לשמשיני, א"ל רבי, לא היה לי זמן פנוי, כעס ואמר, תמה אני עליך אם תמות מיתת עצמך, וקללו שמיתתו יהיה קשה מכולם.

בכה ר"ע ואמר לו, רבי, למדני תורה, פתח פיהו רבי אליעזר במעשה מרכבה, בא אש וסבבה את שניהם, אמרו החכמים משמע מזה, שאין אנו ראויים וכדאים לזה, (לשמוע עתה דברי תורתו), יצאו להפתח שבחוץ וישבו שם, היה מה שהיה והלך האש.

ולימד בסוד בהרת עזה כשלג שלש מאה הלכות פסוקות, וילמדו רי"ו טעמים שבפסוקים שבשירי השירים, ועיניו של ר' עקיבא היו מורידות מים, וחזר האש כבתחילה כשהגיע להפסוק סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני, לא היה יכול עוד ר' עקיבא לסבול, ונשא קולו בבכי וגעה (כמו שור), ולא היה יכול לדבר מפחד השכינה שהיתה שם.

ולימד אותו כל עמוק וסודות עליונים, שיש בשיר השירים, והשביע אותו שבועה שלא ישתמש בשום פסוק שבו, בשביל שלא יחריב הקב"ה את העולם בסבתו, כי אין רצון לפניו שישתמשו בו הבריות מרוב קדושה שיש בו. אחר כך יצא רבי עקיבא וגעה, ועיניו נובעות מים, ואמר, ווי רבי ווי רבי, שהעולם ישאר יתום ממך... (ויקרא לד)

תא חזי, משום שרבי עקיבא עלה למעלה (דהיינו שהמשיך הארת החכמה ממטה למעלה), כראוי, על כן נכנס בשלום ויצא בשלום... (פקודי תרעא)

תקון השביעי הוא כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, אמרו חכמים מן וארא (והנה רוח סערה וגו') עד כמראה הקשת, הן הן מעשה מרכבה, ואמרו חכמים, כשהיה רבי עקיבא דורש במעשה מרכבה ירדה אש מן השמים וסבבה האילנות והיו מתקבצים מלאכי השרת כבתענוגי חתן וכלה... (פקודי שלד)

וכך כשפתח ר' עקיבא במעשה מרכבה פיו היה סיני, וקולו היה סולם, שבו המלאכים עולים ויורדים בכל דבור ודבור שלו היה רוכב עליו המלאך מטטרון, הוא רכב אל השכינה... (שם שמג, ועיין שם עוד)

ספרי:

...זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים, ואילו הן, משה והילל הזקן ורבן יוחנן בן זכיי ורבי עקיבא... רבי עקיבא למד תורה ארבעים שנה, ופירנס את ישראל ארבעים שנה. (ברכה שנז)

תלמוד בבלי:

תניא א"ר יהודה כך היה מנהגו של ר"ע, כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה מפני טורח הצבור, וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה, מפני כריעות והשתחויות. (ברכות לא א)

ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעלייה ביריחו והביאו לפניהם כותבות ואכלו, ונתן רבן גמליאל רשות לר' עקיבא לברך, קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלש, אמר ליה רבן גמליאל, עקיבא עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת, א"ל רבינו אף על פי שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן, למדתנו רבינו יחיד ורבים הלכה כרבים. (שם לז א)

אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דר' עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד. כי הא דר' עקיבא דהוה קאזיל באורחא, מטא לההיא מתא בעא אושפיזא לא יהבו ליה, אמר כל דעביד רחמנא לטב, אזל ובת בדברא (לן בשדה), והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא. אתא זיקא כבייה לשרגא, אתא שונרא אכליה לתרנגולא, אתא אריה אכליה לחמרא, אמר כל דעביד רחמנא לטב. ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא, אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה. (שם ס ב)

רבי עקיבא אומר ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך. תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה, אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות, אמר לו אמשול לך משל, למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם מפני מה אתם בורחים, אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם, אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיהם, אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות, לא פקח אתא אלא טפש אתה, ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה. אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה כי היא חייך ואורך ימיך כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה, אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר"ע וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו, אמר לו פפוס מי הביאך לכאן, אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים.

בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים, אמרו לו תלמידיו, רבינו עד כאן, אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד,יצתה בת קול ואמרה, אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, זו תורה וזו שכרה, ממתים ידך ה' ממתים וגו', אמר להם חלקם בחיים, יצתה בת קול ואמרה אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי העולם הבא. (שם סא ב)

ראה עוד ר' אלעזר בן עזריה שבת מ א.

מאי בעיר של זהב, רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ירושלים דדהבא, כדעבד ליה רבי עקיבא לדביתהו. (שבת נט א)

מעשה ברבי עקיבא שעשה משתה לבנו ועל כל כוס וכוס שהביא אמר חמרא וחיי לפום רבנן, חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון. (שם סז ב)

תנו רבנן מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו', ולהלן הוא אומר אבינו מת במדבר, מה להלן צלפחד אף כאן צלפחד, דברי ר' עקיבא, אמר לו ר' יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין, אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו, ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק... כיוצא בדבר אתה אומר ויחר אף ה' בם וילך, מלמד שאף אהרן נצטרע דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין, אם כדבריך התורה כסתו ואתה מגלה אותו, ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק. (שם צו ב)

ומדר"ע נמי אין מזל לישראל, דר"ע הויא ליה ברתא, אמרי ליה כלדאי ההוא יומא דעיילה לבי נגנא (חופה) טריק לה חיויא (נחש) ומיתא, הוה דאיגא אמילתא טובא. ההוא יומא שקלתה למכבנתא (נושקא של זהב כמין טס שבראשה) דצתה בגודא (דחפה בכותל), איתרמי איתיב בעיניה דחיויא, לצפרא כי קא שקלה לה הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה, אמר לה אבוה מאי עבדת, אמרה ליה בפניא אתא עניא קרא אבבא, והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא וליכא דשמעיה, קאימנא שקלתי לדיסתנאי (לארוחתי) יהבתיה ניהליה, אמר לה מצוה עבדת, נפק ר"ע ודרש וצדקה תציל ממות, ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה. (שם קנו ב)

מעשה ברבי עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו ב' עישורין, אחד כדברי ב"ש ואחד כדברי ב"ה, ר' עקיבא גמריה איסתפקי ליה ולא ידע אי בית הלל בחד בשבט אמור אי בחמיסר בשבט אמור, ועבד הכא לחומרא והכא לחומרא. (עירובין ז א)

ראה עוד רבי ישמעאל שם יג א.

תנו רבנן מעשה בר"ע שהיה חבוש בבית האסורין והיה ר' יהושע הגרסי משרתו, בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה, יום אחד מצאו שומר בית האסורין, אמר לו היום מימך מרובין שמא לחתור בית האסורין אתה צריך, שפך חציין ונתן לו חציין, כשבא אצל ר"ע אמר לו יהושע אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך, סח לו כל אותו המאורע, אמר לו תן לי מים שאטול ידי, אמר לו לשתות אין מגיעין ליטול ידיך מגיעין, אמר לו מה אעשה שחייבים עליהן מיתה, מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי, אמרו לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל ידיו, כששמעו חכמים בדבר אמרו, מה בזקנותו כך, בילדותו על אחת כמה וכמה, ומה בבית האסורין כך, שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה. (שם כא ב)

תניא אמר רבי יהודה פעם אחת היינו יושבין לפני ר"ע ותשעה באב שחל להיות בערב שבת היה, והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח, ולא שהיה תאב לה, אלא להראות לתלמידים הלכה. (שם מא א)

ר' עקיבא מכבד עשירים. (עירובין פו א)

ראה עוד רבי אליעזר פסחים לו א, וסט א.

תניא אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור, אמרו לו תלמידיו רבי אמור ככלב, אמר להן זה נושך ושובר עצם וזה נושך ואינו שובר עצם. (פסחים מט ב)

תניא אמרו עליו על ר' עקיבא מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים, בערבי פסחים בשביל תינוקות כדי שלא ישנו, וערב יום הכפורים כדי שיאכילו את בניהם. (שם קט א)

לא נצרכה אלא אפילו לר"ע דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות... תנו רבנן שבעה דברים צוה ר"ע את רבי יהושע בנו, בני אל תשב בגובה של עיר ותשנה, ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים, ואל תכנס לביתך פתאום, כל שכן לבית חבירך, ואל תמנע מנעלים מרגליך, השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה, ועשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, והוה משתדל עם אדם שהשעה משחקת לו, אמר רב פפא לא למיזבן מיניה ולא לזבוני ליה, אלא למעבד שותפות בהדיה. 

חמשה דברים צוה ר"ע את רבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית האסורין, אמר לו רבי למדני תורה, אמר איני מלמדך, אמר לו אם אין אתה מלמדני אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות, אמר לו בני יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק, אמר לו ומי בסכנה, הלא עגל בסכנה (ומה לך בכך), אמר לו אם בקשת ליחנק היתלה באילן גדול, וכשאתה מלמד את בנך למדהו בספר מוגה, מאי היא, אמר רבא ואיתימא רב משרשיא בחדתא (דבר חדש), שבשתא כיון דעל על, לא תבשל בקדירה שבישל בה חבירך, מאי ניהו, גרושה בחיי בעלה, דאמר מר גרוש שנשא גרושה ארבע דעות במטה, ואי בעית אימא אפילו באלמנה, לפי שאין כל אצבעות שוות. מצוה וגוף גדול אוכל פירות ולא שכר, (הלוה חבירך מעות על הקרקע לאכול פירות בנכייתא בזול והיינו ריוח גדול וגם מצוה, שיש ללוה שכר ריוח שצריך למעות ולסחורה), מצוה וגוף טהור נושא אשה ולו בנים. (שם קיב א)

מעשה ברבן גמליאל ור"ע שהיו באין בספינה, עמד ר"ע ועשה סוכה בראש הספינה, למחר נשב הרוח ועקרתה, אמר לו רבן גמליאל, עקיבא היכן סוכתך. (סוכה כג א)

אמר רבי יונה כתיב לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל, זה ר"ע שהתקין מדרש ההלכות והגדות. (שקלים יג ב)

שאל ר"ע את רבי נחוניא הגדול במה הארכת ימים, אתו גווזי וקא מחו ליה (הכו אותו), סליק יתיב ארישא דדיקלא, א"ל רבי אם נאמר כבש למה נאמר אחד, אמר להו צורבא מדרבנן הוא שבקוהו (עזבוהו), א"ל אחד מיוחד בעדרו, א"ל מימי לא קבלתי מתנות, ולא עמדתי על מדותי, וותרן בממוני הייתי. (מגילה כח א)

מעשה ומתו בניו של ר"ע נכנסו כל ישראל והספידום הספד גדול, בשעת פטירתן עמד ר"ע על ספסל גדול ואמר אחינו בית ישראל שמעו, אפילו שני בנים חתנים מנוחם הוא בשביל כבוד שעשיתם, ואם בשביל עקיבא באתם הרי כמה עקיבא בשוק, אלא כך אמרתם תורת אלקיו בלבו, וכל שכן ששכרכם כפול, לכו לבתיכם לשלום. (מועד קטן כא ב)

שאל ר' ישמעאל את ר"ע כשהיו מהלכין בדרך א"ל אתה ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה שהיה דורש כל אתין שבתורה, את השמים ואת הארץ מה היה דורש בהן, א"ל אילו נאמר שמים וארץ הייתי אומר שמים שמו של הקב"ה עכשיו שנאמר את השמים ואת הארץ שמים שמים ממש, ארץ ארץ ממש... (חגיגה יב א)

כתוב אחד אומר כרסיה שביבין דינור, וכתוב אחד אומר עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב, לא קשיא אחר לו ואחד לדוד, כדתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר' עקיבא, אמר לו ר' יוסי הגלילי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול, אלא אחד לדין ואחד לצדקה, קבלה מיניה או לא קיבלה מיניה, תא שמע אחד לדין ואחד לצדקה דברי רבי עקיבא, אמר לו ר"א בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות, אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף...

תנו רבנן ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא, אמר להם ר"ע כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני... ר' עקיבא יצא בשלום. (חגיגה יד א וב)

ר"ע עלה בשלום וירד בשלום, ועליו הכתוב אומר משכני אחריך נרוצה, ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להם הקב"ה הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי... (שם טו ב)

...א"ל רבי אמור לתלמידך אחר וישב, א"ל ומי הוא, עקיבא בן יוסף, א"ל אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו, שב בני שב, כמותך ירבו בישראל... פגע בו (אחיו של ר' דוסא) בר"ע אקשי ליה ואוקמיה, אמר לו אתה הוא עקיבא ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו, אשריך שזכית לשם ועדיין לא הגעת לרועי בקר, אמר לו רבי עקיבא ואפילו לרועי צאן. (יבמות טז א, וראה עוד רבי דוסא בן הרכינס לכאן)

ר"ע אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו, יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו', אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, ר"מ ור' יהודה, ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת... (שם סב ב)

ראה עוד ר' אלעזר בן עזריה שם פו ב.

...על ספסל זה ישב ר' עקיבא ואמר שני דברים גר נושא אשת אחיו מאמו, ואמר ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר, שנית דברה עמו שכינה שלישית לא דברה עמו שכינה. (שם צח א)

ברם כך שאלו, הרי היתה אשת אחי אמו שהיא שנייה לו ונשאה אחיו מאביו ומת מהו שתמאן השתא ותעקרינהו לנישואין קמאי ותתייבם צרתה, יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או לא. שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז ובאו ושאלו את רבי עקיבא בבית האסורין ואסר. (שם קח ב)

ראה עוד נחמיה איש בית דלי שם קטו א, ורבן גמליאל ור' מאיר שם קכא א.

ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה, חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי, אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב, אמר לה אין, איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה, שמע אבוה אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה. אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב, כי אתא אייתי בהדיה (עמו) תרי סרי אלפי תלמידי, שמעיה לההוא סבא דקאמר לה עד כמה קא מדברת אלמנות חיים, אמרה ליה אי לדידי ציית יתיב תרי סרי שני אחריני, אמר ברשות קא עבידנא, הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב, כי אתא אייתי בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי. שמעה דביתהו הוה קא נפקא לאפיה, אמרו לו שיבבתא שאילי מאני לבוש (בגדים) ואיכסאי, אמרה להו יודע צדיק נפש בהמתו, כי מטא לגביה נפלה על אפה קא מנשקא לכרעיה, הוו קא מדחפי לה שמעיה, אמר להו שבקוה שלי ושלכם שלה הוא. שמע אבוה דאתא גברא רבה למתא אמר איזיל לגביה אפשר דמפר נדראי, אתא לגביה, א"ל אדעתא דגברא רבה מי נדרת, א"ל אפילו פרק אחד ואפילו הלכה אחת, אמר ליה אנא הוא, נפל על אפיה ונשקיה על כרעיה ויהיב ליה פלגא ממוניה. ברתיה דר"ע עבדא ליה לבן עזאי הכי, והיינו דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא, כעובדי אמה כך עובדי ברתא. (כתובות סב ב)

ר' עקיבא איתקדשת ליה ברתיה דכלבא שבוע, שמע כלבע שבוע אדריה הנאה מכל נכסיה, אזלא ואיתנסיבה ליה, בסיתוא הוה גנו בי תיבנא, הוה קא מנקיט (מלקט) ליה תיבנא מן מזייה (שערות), אמר לה אי הואי לי רמינא ליך ירושלים דדהבא, אתא אליהו אידמי להון כאנשא וקא קרי אבבא, אמר להו הבו לי פורתא דתיבנא, דילדת אתתי ולית לי מידעם לאגונה (אין לי דבר להשכיבה עליו), אמר לה ר' עקיבא לאנתתיה חזי גברא דאפילו תיבנא לא אית לה. אמרה ליה זיל הוי בי רב, אזל תרתי סרי שנין קמי דר' אליעזר ור' יהושע, למישלם תרתי סרי שנין קא אתא לביתיה, שמע מן אחורי ביתיה דקאמר לה חד רשע לדביתהו שפיר עביד ליך אבוך חדא דלא דמי ליך, ועוד שבקך ארמלות חיות כולהון שנין, אמרה ליה אי צאית לדילי ליהוי תרתי סרי שנין אחרניתא...

מן שית מילי איעתר רבי עקיבא, מן כלבא שבוע, מן אילא דספינתא, דכל ספינתא עבדין ליה מין עינא, זימנא חדא אנשיוה (שכחוהו) על כיף ימא, אתא הוא אשכחיה. ומן גווזא, דזימנא חדא יהיב ארבעה זוזי לספונאי, אמר להו אייתי לי מדעם ולא אשכחו אלא גווזא (תיבא) על כיף ימא, אתיוה ליה, אמרו ליה עביד מרנא עליה (ימתין אדונינו עד שנביא לו יותר), אישתכח דהוה מלי דינרי, דזימנא חדא טבעת ספינתא וכולי עיסקא הוה מחית בההוא גווזא ואישתכח בההוא זימנא דמן דסרוקיתא. ומן מטרוניתא, (שפעם אחת הוצרכו חכמים ממון הרבה לבית המדרש, ושיגרו את ר' עקיבא אצל מטרוניתא אחת ולוה ממנה ממון גדול, וכשנתנה לו אמרה לו מי יהיה לי ערב, אמר לה מי שתרצה, אמרה לו הקב"ה והים, שהיה ביתה על שפת הים, כשהגיע הזמן חלה ר"ע ולא היה יכול להביא הממון, יצאת אותה מטרוניתא על שפת הים... הכניס הקב"ה רוח שטות בלבה של בת קיסר ונכנסה לבית גנזיו ונטלה קרטלית וזרקה לים, והשליכה הים לפתח ביתה של אותה מטרוניתא, ולאחר זמן הביא לה ר' עקיבא הממון, אמרה לו יהא הכל שלך שממוני בא לידי בזמנו). ומן אשתו של טורנוסרופוס, (שהיה מפטפט בדברי תורה כנגד ר"ע, ונצחו, וספר לאשתו, אמרה לו אני אפתהו ואכשילהו, וגילתא שוקה כנגדו, ורק ר"ע ושחק ובכה, אמר לה מה שרקקתי בשביל שמטיפה סרוחה באה, ובכיתי בשביל שיפיך עתיד לבלות בארץ, ומה ששחק לא רצה לומר לה, עד שהפצירה ואמר שתתגייר ותנשא לו), ומן קטיעא בר שלום. (נדרים נ א, וראה לקמן ע"ז י)

בלשון הזה אמר בן עזאי, חבל עליך בן עזאי שלא שימשת את ר"ע. (שם כד ב)

משמת ר"ע בטל כבוד התורה... משמת ר"ע בטלו זרוע תורה ונסתתמו מעיינות החכמה. (סוטה מט א וב)

ר"ע אוצר בלום... (גיטין סז א)

תא שמע עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו, מאי מושכר מושכר למעשר, ואי בעית אימא שאני ר' עקיבא דיד עניים הוה. (קידושין כז א)

ראה עוד רבי טרפון קידושין מ ב.

...אמר ליה ר' טרפון, עקיבא כל הפורש כפורש מן החיים. (שם סו ב)

דאמר מר כשמת ר' עקיבא נולד רבי. (שם עב ב)

ר' עקיבא הוה מתלוצץ בעוברי עבירה, יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בריש דיקלא, נקטיה לדיקלא וקסליק ואזיל, כי מטא לפלגיה דדיקלא שבקיה, אמר אי לאו דמכרזי ברקיע הזהרו ברבי עקיבא ותורתו שויתיה לדמך תרתי מעי. (שם פא א)

ראה עוד ר' אליעזר בבא מציעא נט ב, וסנהדרין קא א.

אמר רבי שמעון מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ועיבר שלש שנים זו אחר זו, אמרו לו משם ראיה, בית דין ישבו וקבעו אחת אחת בזמנה. (סנהדרין יב א)

ותניא כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה... משום ר' עקיבא אמרו אף מיני פירא מפני שמיני פירא מאירין את העינים. (שם יז ב)

הלך אחר חכמים לישיבה... אחר ר' עקיבא לבני ברק. (שם לב ב)

ואף שאלה זו שאל טורנוסרופוס את ר"ע אמר לו מה יום מיומים, אמר לו ומה גבר מגוברין (מה לאיש כמוך להיות שר וגדול מכל האנשים), א"ל דמרי צבי (אדוני רצה), שבת נמי דמרי צבי, א"ל הכי קאמינא לך מי יימר דהאידנא שבתא, אמר לו נהר סבטיון יוכיח, בעל אוב יוכיח (שאינו עולה בשבת), קברו של אביו יוכיח שאין מעלה עשן בשבת, א"ל ביזיתו ביישתו וקיללתו. (שם סה ב)

ראה עוד ר' אלעזר בן עזריה מכות כד ב.

...ולא כל שריה (של אדום לגיהנם) פרט לקטיעה בר שלום, קטיעה בר שלום מאי הוי, דההוא קיסרא דהוה סני ליהודאי, אמר להו לחשיבי דמלכותא מי שעלה לו נימא ברגלו יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער, אמרו לו יקטענה ויחיה, אמר להו קטיעה בר שלום, חדא דלא יכלת להו לכולהו, דכתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם... כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל, ועוד קרו לך מלכותא קטיעה, א"ל מימר שפיר קאמרת, מיהו כל דזכי מלכא שדו ליה לקמוניא חלילה (לבית מלא עפר). כד הוה נקטין ליה ואזלין אמרה ליה ההיא מטרוניתא ווי ליה לאילפא (אניה) דאזלא בלא מכסא, נפל על רישא דעורלתיה קטעה, אמר יהבית מכסי חלפית ועברית. כי קא שדו ליה אמר כל נכסאי לר"ע וחביריו. יצא ר"ע ודרש והיה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו, יצתה בת קול ואמרה קטיעה בר שלום מזומן לחיי העולם הבא. (ע"ז י ב)

ואף ר"ע ראה אשת טורנוסרופוס הרשע רק שחק ובכה, רק שהיתה באה מטיפה סרוחה, שחק דעתידא דמגיירא ונסיב לה, בכה דהאי שופרא בלי עפרא. (ע"ז כ א)

מעשה בתלמידי ר"ע שהיו הולכים לכזיב, פגעו בהן ליסטים, אמרו להן לאן אתם הולכים, אמרו להן לעכו, כיון שהגיע לכזיב פירשו, אמרו להן תלמידי מי אתם, אמרו להן תלמידי ר"ע, אמרו להן אשרי ר"ע ותלמידיו שלא פגע בהן אדם רע מעולם. (שם כה ב)

ר"ע איקלע לגינזק בעו מיניה מתענין לשעות או אין מתענין לשעות, לא הוה בידיה, קנקנים של עובדי כוכבים אסורין או מותרין, לא הוה בידיה, במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים, לא הוה בידיה... (שם לד א)

רבי עקיבא איקלע לגינזק, אייתו לקמיה ההוא נונא (דג) דהוה דמי לחיפושא, חפייה בדיקולא חזה ביה קלפי (קשקשים) ושרייה. (שם לט א)

א"ל זונין לר"ע לבי ולבך ידע דעבודת כוכבים לית מה מששא, והא קחזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי (הולכים שבורים וחוזרים שלמים), מאי טעמא, אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאדם נאמן שהיה בעיר וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים, ובא אדם אחד והפקיד לו בעדים, פעם שכח והפקיד אצלו שלא בעדים אמרה לו אשתו בוא ונכפרנו, אמר לה וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אנו נאבד את אמונתינו, אף כך יסורין בשעה שמשגרין אותן על האדם משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני, כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית עבודת כוכבים, אמרו יסורין דין הוא שלא נצא, וחוזרין ואומרים וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו... (שם נה א)

...אמר לו רבי טרפון העבודה את הטית ימין ושמאל, אני שמעתי ואין לי לפרש, אתה דורש ומסכים לשמועה, בלשון הזה אמר לו עקיבא כל הפורש ממך כפורש מחייו. (זבחים יג א)

אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך, אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות, אמר לפניו רבש"ע הראהו לי, אמר לו חזור לאחוריך, הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו, כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך, אמר להן הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקב"ה אמר לפניו, רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי, אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו רבש"ע הראיתני תורתו הראני שכרו, אמר לו חזור לאחוריך, חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין, אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה, א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני. (מנחות כט ב)

מעשה בתלמידו של ר"ע שהיה קושר תפיליו בלשונות של תכלת ולא אמר לו דבר, איפשר אותו צדיק ראה תלמידו ולא מיחה בו, אמר לו הן, לא ראה אותו ואם ראה אותו לא היה מניחו. (מנחות לה א)

ראה עוד ר' יוחנן בן נורי בכורות מ א.

והתניא בן עזאי אומר כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה... (בכורות נח א)

ואמר רבי יוחנן בן נורי מעיד אני עלי שמים וארץ שהרבה פעמים לקה עקיבא על ידי שהייתי קובל עליו לפני רבן שמעון ברבי, וכל שכן שהוספתי בו אהבה, לקיים מה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך. (ערכין טז ב)

ראה עוד רבן גמליאל כריתות טו א.

תלמוד ירושלמי:

והיה ר"ע יושב ומצטער (שבחרו את ראב"ע), ואמר לא שהוא בן תורה יותר ממני אלא שהוא בן גדולים יותר ממני, אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה. (ברכות לב ב, וראה עוד רבן גמליאל לכאן)

רבי עקיבא הוה קיים מיתדון קומי טונוסרופוס הרשע, רחתת ענתה דקרית שמע, שרי קרי קרית שמע וגחך, אמר ליה סבא אי חרש את אי מבעט ביסורין את, אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא לא חרש אנא ולא מבעט ביסורין אנא, אלא כל יומי קריתי פסוק זה והייתי מצטער ואומר אימתי יבואו שלשתן לידי, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, רחמתיה בכל לבי ורחמתיה בכל ממוני, ובכל נפשי לא הוה בדיק לי, וכדון דמטת בכל נפשי והגיעה זמן קרית שמע ולא אפלגא דעתי, לפום כן אנא קרי וגחך, לא הספיק לומר עד שפרחה נשמתו. נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבא עשרים ושתים שנה ולמדו אתים וגמים ריבויין, אכין ורקין מיעוטין, אמר ליה מהו הוא ההן דכתיב את ה' אלקיך תירא, אמר ליה אותו ואת תורתו. (שם סז ב)

...רבי עקיבה היה לוקח שלשה מינין בפרוטה בשביל לעשר מכל מין ומין, ואתם מכניסין את הכלכלה לאחורי הגגות... (מעשרות יג ב)

מעשה בר' עקיבה שעשה לאשתו עיר של זהב, חמתיה איתתיה דרבן גמליאל וקניית בה, אתת ואמרת קומוי בעלה, אמר לה הכין הווית עבדת לי כמה דהוית עבדה ליה, דהוות מזבנא מקליעתא דרישא (היתה מוכרת צעיף שבראשה ונותנת לו כדי שיעסוק בתורה), ויהבה ליה והוא לעי באורייתא. (שבת לד א)

ראה עוד רבי אליעזר פסחים מב א, ורבי טרפון יומא ה ב.

רבי לעזר עבד תעניתא ולא איתנחת מיטרא, עבד ר' עקיבה תענית ונחת מיטרא, עאל ואמר קומיהון אמשול לכם משל, למה הדבר דומה למלך שהיו לו שתי בנות אחת חצופה ואחת כשירה, אימת דהות בעייא ההיא חצופתא עלת קומיי (באה לפניו) הוה אמר יבון (תנו) לה מה דהיא בעייא ותיזיל לה, אימת דהות ההיא כשירה עלת קומוי הוה מאריך רוחיה מתחמד מישמוע שועתה. ואית שרי מימר כן (מותר לומר כך), אלא שלא לחלל שם שמים בי ר"א. (תענית טו א)

תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה ר' היה דורש דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב, ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא, א"ל ר' יוחנן בן תורתא עקיבא יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא. שם כד א)

ראה עוד ר' יוחנן הסנדלר יבמות סח ב.

משמת ר' עקיבה בטלו הדרשנים... משמת ר' עקיבה פסקו מעיינות החכמה. (סוטה מו ב)

אמר רבי עקיבה כך היתה תחילת תשמישי לפני חכמים, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה וניטפלתי בו כארבעת מיל עד שהבאתיו למקום הקברות וקברתיו, וכשבאתי אצל ר' אליעזר ואצל ר' יהושע אמרתי להם את הדבר, אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת דמים (שבזית אותו שלא הבאתו לקבורה במקומו), אמרתי, אם בשעה שנתכונתי לזכות נתחייבתי, בשעה שלא נתכוונתי לזכות על אחת כמה וכמה, באותה שעה לא זזתי מלשמש חכמים, הוא היה אומר דלא שימש חכימיא קטלא חייב. (נזיר לד א)

אבות דר' נתן:

ושותה בצמא את דבריהם זה ר' עקיבא, מה היה תחלתו של רבי עקיבא, אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום, פעם אחת היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו, אמרו לו המים שתדיר נופלים עליה בכל יום, אמרו עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים, מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו, מה רך פסל את הקשה, דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם, מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות, א"ל רבי למדני תורה, אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח, כתב לו אלף בית ולמדה, אלף תיו ולמדה, תורת כהנים ולמדה, היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה. הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני ר' יהושע, אמר להם רבותי פתחו לי טעם משנה, כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו אמר, אלף זו למה נכתבה, בית זו למה נכתבה, דבר זה למה נאמר, חזר ושאלן והעמידן בדברים. ר' שמעון אומר אמשול לך משל למה הדבר דומה, לסתת שהיה מסתת בהרים, פעם אחת נטל קרדומו בידו והלך וישב על ההר והיה מכה ממנו צרורות דקות באו בני אדם ואמרו לו מה אתה עושה, אמר להם הרי אני עוקר ומטילו בתוך הירדן, אמרו לו אי אתה יכול לעקור את כל ההר, היה מסתת והולך עד שהגיע אצל סלע גדול, נכנס תחתיו סתרו ועקרו והטילו אל הירדן, כך עשה להם רבי עקיבא לרבי אליעזר ורבי יהושע. אמר לו רבי טרפון, עקיבא, עליך הכתוב אומר (איוב כ"ח) מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור, דברים המסותרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה.

בכל יום היה מביא חבילה של עצים חציה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט בה, עמדו עליו שכיניו ואמרו לו עקיבא אבדתנו בעשן, מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור הנר. אמר להם הרבה ספוקים אני מסתפק בהן, אחד שאני שונה בהן, ואחד שאני מתחמם כנגדן, ואחד שאני יכול לישן בהם. עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין, שאם אומר להם מפני מה לא למדתם, והם אמרו מפני שעניים היינו, אומרים להם, והלא רבי עקיבא עני ביתר ומדולדל היה. ואם אמרו מפני טפינו, אומרים להם והלא רבי עקיבא היו לו בנים ובנות, אלא אומרים להם מפני שזכתה רחל אשתו. בן מ' שנה הלך ללמוד תורה, סוף שלש עשרה שנה לימד תורה ברבים, אמרו לא נפטר מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב, ועד שעלה למטתו בסולמות של זהב, היתה אשתו יוצאה בקרדמין ובעיר של זהב. אמרו לו תלמידיו רבי ביישתנו ממה שעשית לה, אמר להם הרבה צער נצטערה עמי בתורה. (ו ב)

לר' עקיבא קרא לו אוצר בלום, למה רבי עקיבא דומה, לפועל שנטל קופתו ויצא לחוץ, מצא חטים מניח בה, שעורים מניח בה, כוסמין מניח בה, פולין מניח בה, עדשים מניח בה, כיון שנכנס לביתו מברר חטים בפני עצמן, שעורים בפני עצמן, כוסמין בפני עצמן, פולין בפני עצמן, עדשים בפני עצמן, כך עשה ר' עקיבא ועשה כל התורה טבעות טבעות. (יח א)

מדרש רבה:

דרש ר"ע מעשה דור המבול בגנזק של מדי ולא בכו, וכיון שהזכיר להם מעשה איוב מיד בכו, וקרא עליהם המקרא הזה, (איוב כ"ד) ישכחהו רחם מתקו רמה עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה. ישכחהו רחם, הם שכחו רחמים מן הבריות אף הקב"ה שיכח רחמיו מהם... (בראשית לג ז)

ר"ע היה יושב ודורש והצבור מתנמנם, בקש לעוררן, אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינה, אלא תבא אסתר שהיא בת בתה של שרה שחיתה ק' וכ' וז' ותמלוך על ק' וכ' וז' מדינות. (שם נח ג)

ר"ע אומר אם היו לך תלמידים בנערותך עשה לך תלמידים בזקנותך, שאין אתה יודע איזה מהם מתקיים לך, זה או זה, ואם שניהם כאחד טובים. י"ב אלף תלמידים היו לו לר"ע מעכו ועד אנטיפרס, וכלם בפרק א' מתו, למה שהיתה עיניהם צרה אלו באלו, ובסוף העמיד שבעה, ר"מ ורבי יהודה ורבי יוסי ור"ש ור' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר ור' אליעזר בן יעקב, ואית דאמרי ר' יהודה ור' נחמיה ור"מ ור' יוסי ורשב"י ור' חנינא בן חכינאי ור"י הסנדלר. א"ל בני הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו, תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם, עמדו ומלאו כל א"י תורה. (שם סא ג)

ר"ע עשה בור מ' שנה, למד ארבעים שנה, ושמש את ישראל ארבעים שנה. (שם ק יא)

אמרי רבנן ר' יוחנן בן תורתא פעם אחת בא לפני ר"ע א"ל עמוד וקרא בתורה, א"ל לא עברתי על הפרשה, ושבחוהו חכמים, הוי אז ראה ויספרה. (שמות מ א)

...וכתיב אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים, אעשה אין כתיב כאן אלא עשיתים, שכבר עשיתי לר"ע וחביריו, דברים שלא נגלו למשה נגלו לר"ע וחביריו. (איוב כ"ח) וכל יקר ראתה עינו זה ר"ע וחבריו. (במדבר יט ד)

על הר ציון ששמם, וכבר היה רבן גמליאל ור"א בן עזריה ור' יהושע ור"ע נכנסין לרומי ושמעו קול המונה של רומי מפוטליילוס עד ק"כ מיל, התחילו הם בוכים ור"ע משחק, אמרו עקיבא אנו בוכים ואתה משחק, א"ל ואתם למה בכיתם, אמרו לו לא נבכה שהגוים עובדים כו"מ להוון משתחוים לעצביהון ויושבין בטח ושאנן ושלוה ובית הדום רגלי אלקינו היה לשריפת אש ומדור לחיות השדה ולא נבכה. א"ל לכך אני משחק, אם כן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו. פעם אחרת היו עולין לירושלים, הגיעו לצופים וקרעו בגדיהם, הגיעו להר הבית וראו שועל אחד יוצא מבית קדש הקדשים, התחילו הם בוכים ור' עקיבא משחק. אמרו לו עקיבא לעולם אתה מתמיה עלינו, אנו בוכים ואתה משחק, א"ל אתם למה אתם בוכים, אמרו לו ולא נבכה, מקום שכתוב בו (במדבר א') והזר הקרב יומת והרי שועל יוצא מתוכו, ועליו נתקיים הפסוק על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו. א"ל אף אני לכך אני משחק, הרי הוא אומר (ישעיה ח') ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו, וכי מה ענין אוריה אצל זכריה, אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני, אלא מה אמר אוריה, (ירמיה כ"ו) כה אמר ה' צב-אות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה, ומה אמר זכריה, (זכריה ח') עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים, וכתיב בתריה (שם) ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה, אמר הקב"ה הרי לי שני עדים אלו, ואם קיימים דברי אוריה יהיו קיימים דברי זכריה, ואם יבטלו דברי אוריה יבטלו דברי זכריה, ושמחתי שנתקיימו דברי אוריה ולבסוף דברי זכריה עתידין להתקיים, ובלשון הזה אמרו לו, עקיבא נחמתנו תתנחם ברגלי מבשר. (איכה ה יט, וראה גם סוף מסכת מכות)

ר"ע הוה סליק לרומי פגע ביה חד סריס מן מלכותא, א"ל את הוא רביהון דיהודאי, א"ל אין, א"ל שמיע מינאי תלת מילין, דעל סוס מלך, דעל חמור בן חורין מנעלים ברגליו בר נש, דלא דין ולא דין חפיר וקביר (מת) טב מיניה. אמר תלת מילין אמרת תלת מילי שמע לי חילופיהן, הדרת פנים זקן, שמחת לבב אשה, נחלת ה' בנים, אוי לו לאותו האיש דחסר שלשתן, ולא עוד אלא שקדמו הכתוב ראיתי עבדים על סוסים. כיון דשמע ההוא סריס כן טרף רישיה אגודא ומית. (קהלת י ט)

א"ר עקיבא כשהייתי בא בים ראיתי ספינה שטבעה בים ונצטערתי על תלמיד חכם שהיה בה ונטבע, וכשבאתי למדינת קפוטקיא ראיתיו שהיה יושב לפני ושואל שאלות, ונמתי לו בני היאך עלית מן הים, אמר לי רבי, בצלותך טרדני הגל לחבירו וחבירו לחבירו עד שהגיעוני ליבשה, אמרתי לו בני מה מעשים יש בידך, אמר כשנכנסתי לספינה פגע בי איש אחד מסכן, אמר לי זכי בי, ויהבית ליה חד עיגול, אמר כמה דיהבת לי נפשי במתנך כן יתיהב לך נפשך, וקראתי עליו שלח לחמך על פני המים. (קהלת יא א)

ר"ע הוה סליק לרומי אמר לבר בייתיה אזל זבון לי חדא מילא דשוויא מן שוקא, אזל ואייתי ליה ציפרין, א"ל מפני מה שהית לצוד, א"ל מפני שהן מחרידות את האדם, קרא עליו מקרא זה חרדת אדם יתן מוקש, חרדה שהחריד יעקב ליצחק, דכתיב (בראשית כ"ז) ויחרד יצחק חרדה... נתת בלבו וברכו, חרדה שהחרידה רות לבועז... נתת בלבו וברכה. (רות ו ב)

ר' עקיבא אומר אני אין בי כח לומר כמו שאמרו רבותי, אלא רבותי חסרוה (מה שלמדו), ואני לא חסרתיה אלא כמריח באתרוג, המריח נהנה והאתרוג לא חסר, וכממלא מאמת המים וכמדליק מנר לנר. פעם אחת שהה ר' עקיבא לבא לבית המדרש בא וישב לו מבחוץ, נשאלה שאלה זו הלכה, אמרו הלכה מבחוץ, וחזרה ונשאלה שאלה אמרו תורה מבחוץ, חזרה ונשאלה שאלה, אמרו עקיבה מבחוץ פנו לו מקום, בא וישב לו לפני רגליו של ר' אליעזר. (שיר א כ)

...ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום, ואמר לא מפני שגדול אני מחברי, אלא כך שנו חכמים במשנה מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך, ועליו נאמר הביאני המלך חדריו. (שם שם כח)

מדרש תנחומא:

מעשה ברבי עקיבא שהיה לו שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כלם, ואלולי שהעמיד שבעה תלמידים בזקנותו לא היה תלמיד שיהא קורא על שמו. (חיי שרה ו)

מעשה ברבי עקיבא שקראו החזן ברבים לקרות בספר תורה בצבור ולא רצה לעלות, אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך למדתנו כי היא חייך ואורך ימיך, ולמה נמנעת מלעלות, אמר להן העבודה לא נמנעתי לקרות אלא על שלא סדרתי אותה פרשה שנים שלשה פעמים, שאין אדם רשאי לומר דברי תורה לפני הצבור עד שיפשוט אותו ב' ג' פעמים בינו לבין עצמו... (יתרו טו)

תוספתא:

ר יהושע אומר השונה ואינו עמל כאיש זורע ולא קוצר... ר' עקיבא אומר זמר בי תדירה זמר. (אהלות פרק טז)

מסכת שמחות:

...וכשנהרג ר"ע בקיסרי באתה שמועה אצל רבי יהודה בן בבא ואצל ר' חנניה בן תרדיון עמדו וחגרו שקים את מתניהם וקרעו את בגדיהם ואמרו אחינו שמעונו, לא נהרג ר"ע שנחשד על הגזל ולא על שלא עמל בתורה בכל כחו, לא נהרג ר"ע אלא למופת, שנאמר (יחזקאל כ"ד) והיה יחזקאל לכם למופת וגו', מכאן ועד ימים מועטים לא ימצא מקום בא"י שלא יהיו שם מושלכין בו, שנאמר דבר כה נאם ה' ונפלה נבלת האדם כדומן וגו', אמרו לא עברו ימים עד שבא בולמוס ועירבב את עולם. (פרק ח)

שוחר טוב:

מעשה בבנו של רבי עקיבא שנשא אשה, מה עשה, כיון שנכנסה אצלו היה עומד כל הלילה וקורא בתורה, אמר לה סב בוצינא ואנהרין לי, (קחי נר והאירי לי), והות סבת כל ליליא והות קיימא ומנהרא והיא הוות פתחא ספרא וגליא מריש לסיפיה ומנהרא קמיה עד דמטי צפרא, בצפרא קריב ליה רבי עקיבא לגביה, אמר ליה מצא או מוצא, אמר ליה מצא, הוי מצא אשה מצא טוב. (מזמור נט)

מדרש משלי:

...כשהגיע יום הכפורים היה יהושע הגרסי נפטר ממנו והלך לביתו, אותו היום היה רבי מיתדין קומי טורנוסרופוס ואתת ענתא דקריאת שמע... לאחר שהיה מת לא הניחוהו לקוברו והחזירוהו לבית האסורין, ושכב שם שר בית הסוהר לשמרו, בא אליהו הצדיק ועמד על פתח יהושע הגרסי, אמר לו שלום עליך רבי, א"ל שלום עליך רבי ומורי, אמר לו מי אתה כלום אתה צריך, אמר לו כהן אני ובאתי להגיד לך שר"ע מת בבית האסורין, מיד הלכו שניהם לבית האסורין, מצאו דלת שערי בית האסורין פתוח ושר בית הסוהר היה ישן, וכל מי שהיו בבית הסוהר היו ישנים, והושיב את ר"ע על המטה ויצא, מיד נטפל לו אליהו זכור לטוב ונטלו על כתפו, וכשראה יהושע הגרסי כך אמר לאליהו רבי, והלא אמרת לי כהן אתה, והלא כהן אסור להטמא למת, אמר לי חייך רבי יהושע בני חס ושלום שאין טומאה בצדיקים אף לא בתלמידיהם, והיו מוליכין אותו כל הלילה עד שהגיעו אצל אנטיפטרס של קוצרים, כיון שהגיעו לשם עלו שלש מעלות וירדו שלש מעלות ונפתחה המערה לפניהם, וראו שם במערה כסא וספסל ושלחן ומטה ומנורה, והשכיבו לר"ע על המטה ויצאו, כיון שיצאו נסתמה המערה ודלקה הנר על המטה, וכשראה אליהו זכור לטוב כן פתח ואמר אשריכם צדיקים ואשריכם עמלי תורה ואשריכם יראי שמים שגנוז לכם וטמון לכם ומומר לכם מקום בגן עדן לעתיד לבא, אשריך ר"ע שנמצא לך מלון טוב בשעת מיתתך, ועליך נאמר חכמות בנתה ביתה וגו' (פרשה ט)

ילקוט שמעוני:

תניא אין מבטלין תלמוד תורה עד שתצא נשמתו, וכשמת שמעון בנו של ר' עקיבה נתקבצו קהל גדול לקברו, א"ל ר' עקיבא הוציאו לי ספסל בין הקברות, וישב עליו ודרש ואמר אחינו ישראל שמעוני, לא שאני חכם, יש כאן חכמים ממני, לא שאני עשיר, יש כאן עשירים ממני, אנשי דרום מכירין את רבי עקיבא אנשי הגליל מאין מכירין, האנשים מכירין את עקיבא, הנשים והטף מאין מכירין, אמר להם יודע אני ששכרכם מרובה שלא נצטערתם ובאתם אלא לשם מצוה, מנוחם אני, שאילו היו לי שבעה בנים וקברתים יודע אני שבני בן העולם הבא שזיכה את הרבים. (שמות פרק יח, רעא)

אלמלא שפן בשעתו ועזרא בשעתו ורבי עקיבא בשעתו לא היתה תורה משתכחת, שנאמר ודבר בעתו מה טוב, דבר שאמר זה שקול כנגד הכל... (דברים פרק יא, תתעג)

על זקן הכבדת עולך זה ר' עקיבא ששעבדה בו מלכות עד אין סוף. (ישעיה פרק מז, תסה)

ילקוט המכירי:

מעשה ברבי עקיבא שהיה יושב ושונה לתלמידיו ונזכר לו מה עשה בילדותו, אמר מודה אני לפניך ה' אלקי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות. (מזמור כו ה)

מדרש הגדול:

...אמרה לו אשתו לך למוד תורה, אמר לה הלא ישחקו עלי שאני בן ארבעים שנה ואיני יודע כלום, אמרה לו בוא לעשות פלא, אמר לה ומהוא, אמרה לו הבא לי חמור שהוא ניזק בחליותיו, הביא לה, זרקה על נזקו עפר וזרעה עליו שחלים וצמח, הוציאו לשוק, יום ראשון ושחקו עליו, יום שני ושחקו עליו, יום שלישי לא שחקו עליו, כך אמרה לו לך ולמוד תורה, היום ישחקו עליך למחר ישחקו יום שלישי יאמרו זה מנהגו כן, מיד הלך הוא ובנו... משל למה ר' עקיבה דומה לסתת שהוא מסתת בהרים... עד שעקר כל ההר והטילו לתוך הירדן, אמר לירדן אין זה מקומך אלא מקום זה, שנאמר בחלמיש שלח ידו (איוב כ"ח), כך עשה להם ר' עקיבה לר' אליעזר ולר' יהושע, אמר לו ר' טרפון עקיבה עליך נאמר מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור, שהוציא תעלומים וסתרים שבתורה לאורה... אמרו לו בניו אבא ביישתנו במה שאתה עושה לאמנו, אמר להן בני מעט הוא כבוד שאני עושה לה, שהרבה צער נצטערה עמי בתורה... לימים בא אחד מגדולי הדור לארס אותה (בת כלבא שבוע), אמרה מקודשת אני, אמרו לה למי, אמרה לעקיבה, מה עשה אביה עמד וגירשה מממונו, הלכה וישבה אצל זקינה אחת אמו של ר' עקיבה, והיו שכנותיה מביאות לה מלאכה בחשאי כדי שלא תתבייש, שהיא מגדולי הדור, ומאותו השכר היתה מתפרנסת והשאר היתה משלחת לבית שלר' עקיבה. והיה חגר אחד בשכונתה והיה מצטער ואומר, ראו שוטה זו שהיא בת עשירים שהלבין ראשה והיא יושבת ומשמרת עצמה לרועה אחד שאינו מכיר אפילו ברכת המזון, והוא הלך ללמוד תורה. בן ארבעים שנה היה כשהלך ללמוד ולסוף ארבע עשרה שנה למד תורה ברבים ובאו עמו כמה אלפים זוגות תלמידים, כיון ששמעו כל גדולי ירושלים שבא חכם גדול יצאו כולן לקראתו בשמחה יתירה, וכיון שישבו בישיבה בא בן כלבא שבוע וכפף עצמו וישב לפניו כתלמיד לפני רבו, אמר לו ר' שאלה אחת יש לי לשאול, אמר לו שאל, אמר לו יש לי בת הכעיסה אותי כמה שנים וגרשתיה מביתי ונשבעתי שלא אפרנס אותה, ואמרו לי שהיא מצטרכת ביותר רעבה וצמאה, ונתגוללו רחמי עליה ועכשו התיר לי שבועתי שאחזירה לביתי, אמר לו ר' עקיבה ומה טיבה, אמר לו היה לי רועה אחד בור עם הארץ מטומטם גוי לכל דבריו אינו יודע לברך ברכת המזון, עמדה וקדשה עצמה לו, אמר לו אילו היה יודע מקרא ומשנה מה היית עושה לו, אמר לו אלו היה יודע ברכת המזון לבדה הייתי נותן לו חצי ממוני, אמר לו ר' עקיבה אני הוא עקיבה חתנך, מיד עמד ונשקו על ראשו ונתן שבח והודייה להקב"ה, וכיון שעמד ר' עקיבה מישיבתו בא לו להכנס לביתו, יצאה אשתו לקראתו ונפלה על רגליו ונשקה אותן, באו תלמידיו לדחוף אותה, אמר להן הניחוה, שהתורה הזאת שלי ושלכם מאצלה היא, קרא עליה חכמות נשים בנתה ביתה. (שמות ד יג)

ילקוט ראובני:

ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו וגו', ר"ע היה גלגול שמעון שנשא את דינה שנשאת לשכם, ויצא זמרי והטיל בה תוקף הדינים וגם מאד היתה נשמת ר"ע גנוז תוך הקליפה שיצא מבני בניו של סיסרא, ושהוא ניצוץ פרעה כמבואר בכנפי יונה ח"ג, ור"ע תיקן זמרי אשר על ע"ש סוף תיקונים ונקרא שלומיאל בן צורי שד-י... (וישלח ועיין שם עוד)

וילכו אחיו לרעות צאן אביהם בשכם וגו', ור' ישמעאל הוא גלגול יוסף ור' עקיבא הוא גלגול שמעון, וזהו הסוד בגמרא אמר ר' עקיבא לישמעאל אח"י בת ובת אני דורש, ור"ע דרש כל את"ין שבתורה, וזהו הסוד וילכו אחיו לרעות א"ת צאן אביהם בשכם...

סוד כוונת ר"ע שאמרו אשריך שיצאת נשמתך באחד, לפי שי' הרוגי מלכות היו כפרה בשביל י' שבטים, ור"ע בא לכפר על השכינה אשר שתפו עמהם אחי יוסף כשהחרימו שלא יגלו הענין, והטעם שבא ר"ע לצד השכינה, לפי שר"ע היה בן גרים, וצריך שתדע נפשות הגרים תלויה בשכינה אינם עוברים משם, וזהו אשריך ר"ע שיצאת נשמתך באחד, אשר הוא השכינה. או יאמר פירוש אחר כי עקיב"א הם אותיות יעקב, ויעקב אבינו ע"ה כאשר שלח את יוסף שהוא סוד הצדיק בלא לויה עשה עון שהפריד הייחוד, ולכן אמרו רז"ל כאשר ראה את יוסף ירד למצרים נשקו ובכה, והוא לא דיבר כלום, אלא מפני שהוא אומר קריאת שמע ומייחד את ה' ועל כן לא הפסיק, והוצרך להתגלגל בר"ע, ולכן אמר כל ימי נצטערתי על פסוק זה, וזהו אשריך שיצאת נשמתך באחד מפני היחוד...

ר"ע היה גלגול שמעון, ובשביל שמעון מתו כ"ד אלפים בשכם, ונתקנו בכ"ד אלף תלמידים. ר"ע היה גלגול יששכר וכמו שיצאה לאה לקראת יעקב ויצא ממנו יששכר, כן יצאה יעל לקראת סיסרא ויצא ממנו ר"ע... (וישב ועיין שם עוד)

כזבי היה גלגול דינה, זמרי גלגול שכם, ור' עקיבא היה ניצוץ מנשמת זמרי והוא שכם בן חמור, וזה סוד מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמו"ר, ואשת טורנוסרופוס הרשע שלקח ר' עקיבא היא כזבי, ולכן אמר ר"ע רק שחק ובכה, רק על שנדבק בטומאה, שחק על התיקון, ובכה על הקלקול... (פנחס)

מהר"י יעבץ:

וכבר כתבתי כי נמנע בחק האדם להשיג האמת בדרושים העמוקים ההם אם לא ימצא חן בעיני בוראו ית' על ידי מעשיו הטובים, וכמו שאמרו ז"ל יבקש ממי שהחכמה שלו, שנאמר (משלי ב') כי ה' יתן חכמה. ור' עקיבא ע"ה נשען באלקיו, כי תחלת למודו לא היה כי אם להשיג רצון בוראו לבד, והיה לו מעשה הטוב בכח, וכמו שאמרו ז"ל חזיתיה דהוי צנוע, א"ל אתקדש לך על מנת שתלך ללמוד תורה, תמך השי"ת עליו יד ימינו והנחהו בדרך אמת. ואמרו ז"ל אף ר' עקיבא בקשו מלאכי השרת לדחפו, א"ל הניחו לו לזקן זה כדאי הוא שישתמש בכבודי, וזה לאות כי מצא חן בעיני השי"ת, ועליו ועל כיוצא בו אמר התנא ואפילו כל רוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו... (אבות ג כג)

מהר"ל:

...ואיך יהיה נמצא שני דברים שהם דבר והפוכו מהתחלה אחת, כי ר"ע היה גדול בתורה והיתה מיתתו מיתה חמורה, והם שני דברים שהם הפכים, ועם כל זה היה הכל מן אדם הראשון, כי היה ר"ע באמת מוכן לשני דברים שהם הפכים, שיהיה גדול בתורה ושתהיה מיתתו חמורה, ודבר זה יתבאר במקומו, וזה שאמר ולי מה יקרו רעיך, כי יקרו משמש לשתי לשונות, משמש לשון יקר כמשמעו, שהוא לשון חשיבות על חכמתו, ומשמש לשון כבד וקשה יקר וזה נגד מיתתו של ר"ע, והבן זה היטב מאד. (חידושי אגדות ע"ז ה א

...מכל מקום אמר משה רבינו ע"ה כיון שר"ע מוכן אל השגת התגין שהם על התורה, היה מתמיה יש לך אדם כמו זה בעולמך ואתה נותן התורה על ידי, כי אם היה נותן התורה על ידי ר"ע, כאשר היה משיג התגין שהם למעלה מן התורה בנבואה, וזה היה בודאי מעלה יותר עליונה, כי עתה שנותן התורה על ידי משה לא היה משיג משה בהשגת התורה בנבואה התגין שהם על התורה, וכאשר ראה משה שיהיה ר"ע נכנס במדריגה הזאת בהשגת התגין שהם על התורה ידע שאין לו קיום בעולם הזה הגשמי, כי כל אשר הוא נכנס בשכל העליון הדק, יותר הוא רחוק מן עולם הגשמי אשר שולטין בו האומות אשר הם הפך זה שהם גשמיים...

ואז אמר משה יש לך אדם כמו זה ואתה נותן התורה על ידי, כי סוף סוף במה שיש לר"ע שייכות אל השגות התגין הוא מוכן אל התורה יותר בצד זה, והשיב לו שתוק, כך עלה במחשבה, סדר המציאות שסדר השי"ת במחשבתו ובחכמתו כך חייב שלא תנתן התורה על ידי ר"ע כי אם על ידי משה, ודבר זה כמו שבארנו למעלה, כי ר"ע כאלו היה מסולק לגמרי מן עולם הזה, ואין לו חלק בעולם הזה הוא עולם המורגש, ולכך יש לר"ע שייכות אל התגין, ולא כן מרע"ה שהוא היה שולט בעולם הזה, והוא היקר בעולם המורגש... ומפני כי התורה שלימות עולם המורגש, ולכך נבדלים מאתו השגות התגין המורה על השגה מתוך השגה... (שם מנחות כט ב)

ר' צדוק:

והנה היסוד מתורה שבעל פה הוא רבי עקיבא כנודע, כמו שאיתא בסנהדרין וכולהו אליבא דרבי עקיבא, וביבמות והיה העולם שמם עד שבא ר' עקיבא ושנאה, והוא דוגמת משה רע"ה וגדול ממנו, כמו שאיתא במנחות, והיינו דמשה רע"ה יסוד תורה שבכתב, ורבי עקיבא יסוד תורה שבעל פה, והוא בן גרים כנודע, ובא מעשו כידוע מטעם האריז"ל על פסוק "כי ציד בפיו", שהיו בפיו והיינו שהוא סוד תורה שבעל פה, עיין שם...

ורבי עקיבא היה מצפה כל ימיו למסור נפשו על קידוש השם, שזהו ענין בשר קודש וגוף קדוש כידוע, וזהו ענין עקידת יצחק שנבחר יצחק הראשון לזה, לפי שהוא הראשון לענין בשר קודש, ורבי עקיבא לפי שהיה בן גרים אבל מכל מקום עצם נפשו היה מגזע ישראל, כי הוא היה אותו שורש מועט של ישראלית שהיה בעשו כנ"ל, דלכן נקרא ישראל מומר מה שבעל כרחו נשרש בו מכח המוליד יצחק, ולכן כתב האריז"ל כי עקיבא אותיות יעקב שהיה שורשו, כי באמת אותו חלק שייך ליעקב, כענין זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, ויעקב זכה ונטלו מעשו, ולכך נדבק רבי עקיבא בבית יעקב. ומכל מקום בשביל שהיה בן גרים היה מצפה לקיים ואהבת וגו' בכל נפשך, לפי שאמרו ז"ל ביבמות שהגרים אין עושים מאהבה, לכך רצה הוא לברר ולזכך אהבתו כל כך. (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד יז)

ולכך תורה שבכתב היא מן השמים מצד השי"ת שהוא מסולק מכל רע רק מאיר איך להיטיב, ותורה שבעל פה מלבות בני אדם שהם בעלי יצר לב רע ויודעים בטוב ורע... ולכך רבי עקיבה היה בן גרים משורש רע כדי שידע לברר ענין הרע ולנקותו... (שם עמוד כא)

...וכך היתה מיתתו של ר' עקיבא לא על ידי הריגת העכו"ם דביד השי"ת להציל אפילו חרב חדה על צוארו, אבל לפי שר' עקיבא נתאוה כל ימיו לזה, כמ"ש בפרק הרואה כל ימי הייתי מצטער וכו' ועשה השי"ת רצונו, אבל לא יצתה נשמתו על ידיהם רק כמו"ש שם יצתה נשמתו באחד, והיינו על ידי השגתו יחוד האמיתי שהוא היקר. (שם ליקוטי תורה מכתי"ק עמוד סג)

וידוע על פסוק כי ציד בפיו שהם שורשי נשמות ר' עקיבא ור' מאיר העתידים לצאת ממנו, שהם שורש התורה שבעל פה, וביארתי במקום אחר שזהו מצד החטאים וקללת הגר אשר בקרבך יעלה מעלה מעלה ואתה וגו', מזה נצמח שזכה ר' עקיבא ליכנס ולצאת בשלום ולהיות כל יקר ראתה עינו מה שלא ראה עינו של משה רע"ה, וזהו מעלה מעלה כי תורה שבכתב היא נובלות חכמה עליונה כמ"ש בב"ר, ותורה שבעל פה הוא המשכה מחכמה עליונה עצמה מחכמה עלאה לחכמה תתאה... ומצד הזה טעה יצחק אע"ה בתחלה להחליף ולהמיר טוב ברע ולאהוב לעשו, שכל עוד שלא נתגלה קדושת יעקב אע"ה היה נדמה לו שזה מחלקו ושורש עשו, ובאמת גם אלה מחלק יעקב אע"ה, ואלו היו בכלל זרע עשו לא היה להם שום שייכות לקדושה, רק על ידי שנתגיירו ונבנו בתוך כנסת ישראל. ועל ידי ר' יוחנן שהיה מזרעא דיוסף שעל ידו הבירור דעמך כולם צדיקים נכנס גם אחר לגן עדן... (חלק ב ישראל קדושים בסופו)

ומה שכתב ביפ"ת שמי שמוסר נפשו על קדוש השם אין מצילין אותו רק לצורך אחרים, שזהו טובתו שימסור נפשו, וכמו שלא הצילו לר"ע גם כן אינו מובן, שהרי גם בר"ע מצאנו שאמר משה רבינו זו תורה וזו שכרה, ומה שא"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני, פירשו שהמכוון על מחשבה של ר"ע, והיינו שרצון ר"ע היה שהשתוקק לזה, וזה לא מצינו באברהם אבינו ע"ה, גם לפי פשוטו דקאי על מחשבה של השי"ת, המכוון על מאמר בראשית שבו הוזכר תוהו ובהו וחושך, ואחר כך יהי אור, דלית נהורא אלא דנפק מגו חשוכא, והיינו שר"ע הוצרך לזה שעל ידי כן זכה למדרגתו, מ"ש כל יקר ראתה עינו זה ר"ע וחביריו, דברים שלא נגלו למשה נגלו לר"ע וחביריו, והוא שער הנ' שנמסר לבעל תשובה ולא נגלה למשה רבינו, מפני שמשה רבינו נולד טוב ונתמלא הבית אור ולא קלקל מעולם, מה שאינו כן בר"ע שמצינו שאמר כשהייתי ע"ה אמרתי מי יתן וכו' (פסחים מ"ט), ומשום הכי זכה לשער הנ' הנמסר לבעל תשובה, וזכה לזה על ידי שהשתוקק כל ימיו על קידוש השם מתי יבא לידי ואקיימנו, והוא גם כן מיוחד בזה... (פרי צדיק תולדות א)

...ואיתא כל יקר ראתה עינו זה ר"ע וחבריו, דברים שלא נגלו למשה נגלו לר' עקיבא. וזה על דרך שאמרו על טענת מנשה (יבמות מ"ט), משה רבינו אמר כי לא יראני האדם וחי, וישעיה אמר ואראה את ה' וגו', ומשני בגמרא על זה משה רבינו נסתכל באיספקלריא המאירה וכו', וגם בשאר הנביאים שהסתכלו באיספקלריא שאינה מאירה מכל מקום היה מצד מראה נבואה שהראו להם מן השמים, ולכך גם כן לא היו יכולים לראות מה שראה עיניו של ר"ע, שהוא לא ראה על ידי מראה נבואה רק על ידי חכמה מהשפעת טלא דעתיקא, והיה יכול להשיג יותר השורש הנעלם בעולם הזה, ולכך אמרו עליו כל יקר ראתה עינו, יקר הוא תרגום של כבוד, כי הוא היה יכול להשיג כל כבודו ית', רק לא בראיה דפני לא יראו, אלא בהשגת חכמה... (שם ויחי י, וראה שם עוד)

וזה שאמרו בגמרא (חגיגה י"ד) א"ל ראב"ע עקיבא מה לך אצל הגדה כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות וכו', ולכאורה איך יתכן לומר כן לר"ע שנכנס לפרדס, ובודאי היה חלקו בסתרי ורזי התורה, ואיך יאמר לו מה לך אצל הגדה. אך ענין נגעים היינו מה שהמצורע משולח חוץ למחנה ישראל ואין לו חלק בישראל, ואהלות הוא שורש פגם הנחש שהביא מיתה לעולם, והם משורש קנאה והכבוד, וזה עסק וחלק ר"ע לתקן כל הרע והרב כעס הנכלל במאמר לא יהיה לך. והגדה איתא (ספרי עקב) רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד הגדה וכו', וזה חלק משה רבינו שהוא שורש מאמר אנכי, וזה א"ל ראב"ע שהוא עשירי לעזרא, ועזרא איתא ראוי היה שתנתן תורה על ידו לישראל אלמלא קדמו משה וכו', ועל כן אמר לו כלך אצל נגעים ואהלות, שזה חלקך לתקן כל הרע, ובהגדה אנכי אדרוש שזה חלק משרע"ה ועזרא... (פרי צדיק שמות י)

ואיתא בגמרא (גיטין נ"ז) מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים, ובספר המפתח לר"נ גאון (ברכות כ"ז) הובא הגי' ומאן אינן ר"ע, ואיתא בספר עשר מאמרות להרמ"ע שר"ע בא מסיסרא שבא על יעל אשת חבר הקני, והיא באה מיתרו, ועל כן נתחדש על ידי יתרו גם כן פרשת מינוי הדיינים, ונקרא על שם זה יתרו שייתר פרשת "ואתה תחזה", שמתורה שבעל פה בא חילוק המדרגות כאמור, וכן נק' כל פרשה של מתן תורה יתרו, שממנו יצא ר' עקיבא שהיה שורש תורה שבע"פ, כמ"ש האריז"ל, ובני קני הלכו ליעבץ ללמוד תושבע"פ, ויעבץ היה התחלת תורה שבעל פה שהחזיר בפלפולו הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה... (יתרו א)

ואיתא מהבעש"ט זצ"ל שראה על ידי עליות נשמה שרע"ק הוא שומר הפתח בהיכל משיח, והיינו דרע"ק הוא שורש תושבע"פ כמו שכתב האריז"ל, ואיתא (מנחות כ"ט) שאמר משה, רבש"ע יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי וכו', והיינו דמשה רבינו ע"ה היה בחינתו שורש תושב"כ, ור"ע שורש תושבע"פ, וזה מה שכתב הרמב"ם ז"ל הנ"ל שר' עקיבא היה נושא כליו של בן כוזיבא שהיה סבור עליו שהוא משיח, וכלים של משיח הוא התושבע"פ, ואחר שחרב ביתר אז נתפשטה התושבע"פ ביותר על ידי ר"ע שבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, והם הם העמידו תורה... (ט"ו באב א)

ור"ע היה שורש תורה שבע"פ, מפני שזכה למדת צדיק, וכמו שאמרו הקדמונים (באור זרוע) שסופי תיבות אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה הוא ר' עקיבה, ולמדו מזה לענין דין כתיבת שם עקיבה בה' ולא בא', ולכן נרמז בפ' זה שזכה למדת צדיק, אך ממה שנרמז שמו גם בסופי תיבות של ולישרי לב שמחה, נראה מזה שאחר שזכה לאור זרוע לצדיק שהוא צדיקים לאורה זכה אחר כך ליישר הלב גם כן, וישרים לשמחה כמו שנאמר אור צדיקים ישמח, וזה הסוד שנקרא שמו עקיבא בן יוסף, שהיה בן למדת יוסף הצדיק, דצדיק הוא שיש לו עוד עסק בזה... רק הענין שאמר שמשום זה זכה להיות שורש תורה שבע"פ מפני שהיה שורשו ממדת יוסף הצדיק, וזכה ליישר הלב, ולישרי לב שמחה, שיכול לתקן הכל על ידי בחינת תושבע"פ, על ידי זה זכה להיות שורש תורה שבע"פ, שבא לתקן הרב כעס, וזכה לדרוש כתרי אותיות שהוא מרמז לכתרה של תורה כנ"ל, ומפני שהיה בן גרים זכה אחר כך לבחינת צדיק לתקן הכל לשרשו... (כי תצא טז, ועיין שם עוד)

ואיתא מהרא"י הק' שמשה רבינו היה שורש תושב"כ ור"ע היה שורש תושבע"פ, ומטעם זה בא ר"ע מסיסרא ומאשת חבר הקני, שבהם היו ניצוצי בחינת תורה שבע"פ שסיסרא היה הקליפה המקפת לקדושה זו, והקינים איתא עלו מעיר התמרים, שהניחו דושנה של יריחו ובאו לפני יעבץ ללמוד תורה, ויעבץ איתא (תמורה ט"ז) שהוא עתניאל בן קנז שהחזיר מתוך פלפולו הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, והיה הראשון שפתח התורה שבע"פ אחר משה רבינו, והקינים הלכו אליו, שהם היו גם כן משורש תושבע"פ ולכן נתנו להם דושנה של יריחו... (כי תבא יא)

שעורי דעת:

...ובשתי בחינות הללו נחלקו ר' אליעזר ור' עקיבא, ר"א סובר דאי אפשר לו לאדם כל זמן היותו בגוף להגיע לידי מדרגה כזו, שיתבטלו אצלו כל עניני הגוף עד שלא ירגיש מהם כלל, ויוכל לעבוד את בוראו מאהבה, אפילו בשעה שנוטלים את נשמתו, ולכן דרישת התורה "בכל נפשך" היתה רק שימצא האדם עוז וגבורה בקרבו למסור את גופו למיתה כשיבא לזה. אבל ר"ע גלה מדרגה יותר עליונה, הסתכל בנפשו ומצא כי אפשר לו לאדם להתנשא למעלה נפלאה כזו שיוכל לא רק למסור את נפשו על קדושת ואהבת ה', אלא גם לאהוב את ה' ולהדבק בו בשעה שנוטלים את נשמתו, ודרישה כללית היא כלפי כל ישראל, שישתלמו לבא לידי מדה, ולכן לפי דברי ר"ע כונת התורה "בכל נפשך" אפילו בשעה שנוטל את נשמתך.

ומעתה נבין את שאלת התלמידים, כי תלמידיו, שידעו את שיטת רבם, וכשראו אותו מוצא להריגה והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, רצו ללמוד ממנו אם חייב האדם לדחוק את עצמו לכוין בשעה כזו, וגם אם אפשר לו במצב כזה שהגיע עד דכדוכה של נפש, להמסר רק לעבודתו ית', ואם גם ברגע נטילת הנשמה מתוך יסורים מדכאים ונוראים כאלה אפשר לו להסיח דעתו מהם ולהפנות רק לאהבת ה' שלא תזוז מלבו כלל.

אמנם להגיע לידי עילוי נפש כזה היה אפשר לר"ע רק אחרי אשר נצטער בזה כל ימי חייו, הרגיל את נפשו בזה הרעיון והתלהב תמיד באהבת ה' במדה מרובה, ולכן על ידי ההרגל וההתמדה במחשבה זו, היה לאל ידו לקיים מתוך אהבת ה' מצוה זו... (חלק ב עמוד קכו, וראה שם עוד)

רבינו ירוחם:

זהו ביאור נפלא במה שאמרו חז"ל  (ברכות ס"א) בשעה שהוציאו את ר"ע להריגה זמן ק"ש היה... אחרי כל הביאורים שנאמרו בזה איננו מבינים למה השתוקק כל כך למסירת נפש, לכאורה מצד דין פקוח נפש אדרבה, הגדר הוא "מוטב שיחלל שבת אחת כדי שיקיים שבתות הרבה" (יומא פ"ה), ומלבד זאת איזו שלימות חסרה לו בלי מסירת נפש? אלא כל זה היה מתוך שידע את סוד האמונה שהוא סוד המציאות, וכי מציאות אי אפשר להזיזה מהמקום, על כן "כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה מתי יבוא לידי ואקיימנו", כי אפילו אם שום דבר בעולם אינו יכול להזיזו אלא אם יהיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל כי אז כן יזוז לבו במשהו, הרי אין זה "בכל נפשך", עדיין אין זה נפש שלמה, עדיין זה רק מקצת נפש, ואם כן עדיין אין זה אמונה, עדיין אינו מחובר ומושרש בתכלית. והרי עד המצב ההוא לא ידע עד היכן המציאות שלו מגיעה, והיה מצטער לא על שרצה לקיים מצוה של מסירת נפש, אלא שרצה לדעת מהו מצבו עם "בכל נפשך", אם נסיון זה יוכל להזיזו ממקומו, וכשהגיע לזה, שהיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והוא קבל עול מלכות שמים באותה שלוה כמו תמיד, אז ידע שהוא מציאות, ששום דבר בעולם אינו מזיז אותו... (דעת תורה בראשית וישב עמוד רלד)

מכתב מאליהו:

אמרו לו רבינו עד כאן, שאלת התלמידים היתה איך אפשר שלא ימנעוהו יסורי הגוף הנוראים מלהתרכז במחשבה ובכוונת הלב לקבלת עול מלכות שמים וכל שכן באהבה שלמה. הרי בדרך הטבע מונעים היסורים כל מחשבה אחרת, ולכן לימד אותם שכל ימיו היה מתאווה ומצפה לזה, כלומר שתמיד הכין את עצמו בעמל רב ובתשוקה עצומה למצב כזה שיוכל לקבל את היסורין כראוי, כי רק אחרי הכנה כזאת זוכים לאור הגנוז ביסורים המאפשר קבלת עול מלכות שמים אפילו בשעה כזאת.

נבאר דברים אלה, כבר נתבאר לעיל שבקבלת היסורים באהבה שמאמין שנשלחו לו מהשי"ת לטובתו, אף שאינו מבין מה הטובה שבהם, ישיג האדם אחיזה ודבקות מה בחכמה העליונה בבחינת "ראשית חכמה". אולם מי שמכין את עצמו כל ימיו למסירת נפש באהבה זוכה ליותר מזה, כי זוכה על ידי היסורים להתעלות לדבקות שלמה בעצם אור החכמה, בזה מתעלה מעל עולם דלמטה, וכל ההרגשות דלמטה בטלות אצלו. וכמו שאצל חנניה מישאל ועזריה במסרם את נפשם על קידוש שמו ית' לא שלטה בהם האש, כי דבקו בעולם יותר עליון, כן לא שלטו היסורים ברבי עקיבא, כיון שבטלו אצלו כל הגבלות הטבע התחתון, בהתגלות אליו האור הגנוז ובהתדבקו בו. מתוך עבודתו הגדולה לקבלת היסורים באהבה התדבק באור השגת אחדותו ית' השלמה, שתתגלה לעולם כולו רק לעתיד לבא, כשיתבטל הסתר העולם הזה, וכמבואר בגמרא פסחים נ' שהובאה לעיל, ובהתדבקו בבחינה זו לא הרגיש כלל ברע שביסורים ונתעלה לקבלת עול מלכות שמים בשלמות נפלאה.

וחס וחלילה לפרש שיצאה נשמתו על ידי יסוריו, אלא הפירוש הנכון הוא שיצאה נשמתו על ידי דבקותו השלמה בהשי"ת אשר הפרידתו מחומריות הגוף לגמרי, וזהו שאמרו שם בגמרא, "היה מאריך באחד עד שיצאה נשמתו באחד", כלומר היה מתעמק כל כך בהשגת אחדותו בתוך היסורים עד שנסתלק מהגשם בהתדבקו באור השגת אחדותו ית' השלמה.

זהו מה שהשיב רבי עקיבא לתלמידיו. הם שאלו מתוך מבט התחתון איך אפשרית מחשבה מרוכזת בשעת יסורי גוף כאלו, והשיב להם שאינו חש כלל את ההפרעות של הגוף, כיון שעל ידי הכנותיו הרבות להשגה זו עלה מעל בחינת הטבע והגבלותיו. והיינו שמסיימת שם הגמרא, "אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי עולם הבא", שעלה ונתעלה רבי עקיבא לגמרי לבחינת עולם הבא, רוחניות גמורה ושלמה כנ"ל... (חלק ג עמוד רמג)