ראה רבי שבת קנב א.
רבי שמעון בן חלפתא בעל בשר הוה, יומא חד הוה חמימא ליה, הוה סליק ויתיב אשינא דטורא, אמר לה לברתיה בתי הניפי עלי במניפא ואני אתן ליך ככרין דנרד, אדהכי נשבא זיקא (רוח), אמר כמה ככרין דנרד למרי דיכי. (בבא מציעא פו א)
כי הא דר"ש בן חלפתא הוה קאזיל באורחא פגעו בו הנך אריותא דהוו קא נהמי לאפיה, אמר הכפירים שואגים לטרף, נחיתו ליה תרתי אטמתא, חדא אכלוה וחדא שבקוה, אייתיה ואתא לבי מדרשא בעי עלה דבר טמא הוא זה או דבר טהור, א"ל אין דבר טמא יורד מן השמים. (סנהדרין נט ב)
אמרו עליו על רבי שמעון בן חלפתא שעסקן בדברים היה, והיה עושה דבר להוציא מלבו של רבי יהודה, שהיה רבי יהודה אומר אם ניטלה הנוצה פסולה, ותרנגולת היתה לו לרבי שמעון בן חלפתא שניטלה נוצה שלה, והניחה בתנור וטלה עליה במטלית של טרסים וגידלה כנפים האחרונים יותר מן הראשונים...
מאי עסקן בדברים, א"ר משרשיא דכתיב לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה. אמר איזיל איחזי אי ודאי הוא דלית להו מלכא, אזל בתקופת תמוז פרסי לגלימיה אקינא דשומשמני (על קן נמלים), נפק אתא חד מינייהו, אתנח ביה סימנא, על אמר להו נפל טולא (נכנסה הנמלה המסומנת ואמרה להם בא צל), נפקו ואתו, דלייה לגלימיה נפל שמשא (סלק את מעילו ובא השמש), נפלו עליה וקטליה, אמר שמע מינה לית להו מלכא, דאי אית להו, הרמנא דמלכא (רשות המלך) לא ליבעו. א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי ודלמא מלכא הוה בהדייהו, אי נמי הרמנא דמלכא הווו נקיטי (היתה להם רשות)... (חולין נז ב)
אמרו רבותינו מעשה היה בימי ר"ש בן חלפתא שהלך לברית מילה וסעד שם, אביו של תינוק השקה אותן יין ישן בן ז' שנים, אמר להן מן היין הזה אני מיישן לשמחתו של בני, היו סועדין עד חצי הלילה, ר"ש בן חלפתא שהיה בטוח על כחו יצא לו בחצי הלילה לילך לעירו, מצא שם מלאך המות בדרך וראה אותו משונה, א"ל מי אתה, א"ל שלוחו של מקום, א"ל ומפני מה אתה משונה, א"ל משיחתן של בריות שהן אומרים כך וכך אנו עתידין לעשות ואינו יודע אימתי הוא נקרא למות. אותו האיש שהיית סועד אצלו ואמר לכם מן היין הזה אני מיישן לשמחת בני והרי הגיע פרקו ליטול אחר ל' יום, א"ל הראה לי את פרקי, א"ל לא עליך ולא על כיוצא בך אני שולט, פעמים שהקב"ה חפץ במעשיכם הטובים ומוסיף בכם חיים, שנאמר (משלי י') יראת ה' תוסיף ימים... (דברים ט א)
דילמא (מעשה) רבי חייא רבה ור"ש בן חלפתא הוו יתבין לעיין באורייתא בהדין בית מדרשא רבה דטבריא בערובת פסחא, ואית דאמרי בערובת צומא רבא, ושמעי קלהון דברייאתא בייבין (הומים), אמר ליה אילין ברייתא מה עסקון, אמר דאית ליה זבין (מי שיש לו מוכר), ודלית ליה אזיל לגבי מרי עבדתי והוא יהיב ליה, אמר ליה אם כן הוא אף אנא אייזל גבי מרי עבדתי והוא יהב לי, נפק וצלי בהדא אילוסים (מערה) דטבריא, וחזא חד ידא מושטא ליה חדא מרגליתא, אזיל טעין גבי רבינו, א"ל הדא מנא אית לך הדא מילא דאיטופיטא היא (חשובה), אלא הב לך תלתא דינרין ואזיל עובד ליקרא דיומא, ובתר יומא טבא אנן שטחין קליה ומה דהוא עביד טימיתה תסב (מי שירצה לקנותה יקח). נסב תלתא דינרין ואזיל זבן זבונין ועל לביתיה, אמרה ליה דביתהו שמעון שרית גניב, כל פעלך לית היא אלא מאה מנה ואילין זבינתה מה אינון (היכן לקחת מעות לקניות האלו), מיד תני לה עובדא, אמרה ליה מאי את בעי תהי גנונך חסר מן דחברך חדא מרגליתא לעלמא דאתי, (רצונך שסוכתך לעוה"ב תהיה חסרה המרגלית), א"ל ומה נעבד, אמרה ליה זיל תחזור זבינתא למריהון, ודנריא למריהון ומרגליתא למרה (תחזיר הכל). כד שמע רבינו מצטער שלח ואיתיתה (הביא את אשתו)... אמרה ליה ר' בהדין עלמא זכינן מחמי אפך, ולא אר"ל כל צדיק וצדיק יש לו מדור בפני עצמו, והודה לה... (רות ג ד, וכן בערך בילק"ש תהלים צב, תתמג)