קם ר' חייא והיה הולך ובוכה, ור' יוסי עמו, התענה ארבעים יום מאותו היום לראות את ר' שמעון, אמרו לו אינך ראוי לראות אותו, בכה והתענה ארבעים יום אחרים, הראו לו במחזה את רבי שמעון ורבי אלעזר בנו, שהיו עוסקים במלה זו שאמר ר' יוסי (משמו של ר"ש לעיל) וכמה אלפים היו מקשיבים לדבריו...
בתוך כך ראה כמה כנפים גדולות ועליונות, ורבי שמעון ורבי אלעזר בנו עלו עליהן ועלו אל הישיבה של הרקיע וכל אלו הכנפים היו מחכות להם, ראה (שר"ש ור"א) חוזרים ומתחדשים בזיוום והאירו יותר מאור זיו השמש...
פתח ר' שמעון ואמר, יכנס ר' חייא ויראה בכמה עתיד הקב"ה לחדש פני הצדיקים לעולם הבא, אשרי הוא, מי שבא לכאן בלי בושה, ואשרי הוא מי שעומד באותו העולם בעמוד חזק בכל, וראה (ר' חייא את עצמו) שהיה נכנס, ורבי אלעזר היה קם, וכן שאר עמודי (העולם) שהיו יושבים שם, והוא (ר' חייא) היה מתבייש ונכנס והשמיט את עצמו וישב למרגלותיו של רבי שמעון... (הקדמה נ ועיין שם עוד)
...יצא מלפניו ועמד להכנס באניה, והיו עמו שני אנשים, ראה שתי צפרים, שהיו באות ועפות על הים, הרים קולו ואמר, צפרים צפרים, הרי אתן מעופפות על הים, הראיתם את המקום שבן יוחאי שמה, חיכה מעט, אמר, צפרים צפרים לכנה והשבנה לי, עפו והלכו, נכנסו בים והלכו להן.
מטרם שיצא (לאניה), והנה באו הצפרים ובפיה של אחת מהן מכתב אחד וכתוב בתוכו, אשר (ר' שמעון) בן יוחאי יצא מן המערה עם ר' אלעזר בנו, הלך (ר' פנחס בן יאיר) אליו, ומצא אותו שנשתנה וגופו מלא נקבים ופצעים, (מרוב הישיבה במערה), בכה עמו ואמר, אוי שראיתיך בכך, אמר (ר"ש) אשרי חלקי, שראית אותי בכך, כי אם לא ראית אותי בכך, לא הייתי כך חלודין (כמו שעושים נקבים בקרקע). פתח ר' שמעון במצות התורה ואמר, מצות התורה שנתן הקב"ה לישראל, כתובות כולן בתורה בדרך כלל (בפסוק בראשית ברא אלקים עד המאמר ויהי אור)... (שם קפז, ועיין שם עוד)
מיום שיצא ר' שמעון מן המערה, לא נתכסה שום דבר מן החברים, והיו מסתכלים בסודות העליונים ונתגלו בהם כאלו ניתנו באותה שעה בהר סיני, אחר שמת ר"ש כתוב ויסכרו מעיינות תהום וארובות השמים, דהיינו שנסתמו מעיינות החכמה, והיו החברים הוגים דברים ולא עמדו בהם לדעת סודם. (ויחי קכ)
ר' שמעון כשפירש הפרשה יצאו מן המערה, אמר, רואה אני שיום הזה יפול בית בעיר וימותו שם שני רומאים המקטרגים על ישראל, אם אני בעיר לא יפול הבית, (כי זכותו תגן), חזרו לתוך המערה, (ולא רצה ללכת לעירו כדי שיפול הבית ויהרגו המקטרגים). (שם תתכג)
עד (שרשב"י) מגיע למקום העדן של הצדיקים, עד שנשמע בכל הרקיעים (מעלת רשב"י), וכל העליונים ותחתונים כולם בזמן אחד תמהים ואומרים, הזה הוא ר' שמעון בן יוחאי, שהכל היה מרעיש, מי יכול לעמוד לפניו, זה הוא ר"ש שבשעה שפותח פיו להתחיל לעסוק בתורה מאזינים לקולו, כל הכסאות, וכל הרקיעים, וכל המרכבות, וכל אלו שמשבחים לאדונם. ואין מי שיפתח (לומר שירה), ואין מי שיסיים (שירתו, כלומר אותם שעומדים באמצע השירה אינם גומרים שירתם), כי כולם נמצאים (להקשיב לקולו של רשב"י), עד שלא נשמע בכל הרקיעים של מעלה ושל מטה פתחון (פה), כשגמר ר"ש לעסוק בתורה, מי ראה שירים מי ראה שמחה של המשבחים לאדונם, מי ראה הקולות ההולכים בכל הרקיעים, ובשביל ר"ש כולם באים, (דהיינו כל הנשמות וכל המלאכים) וכורעים ומשתחוים לפני אדונם, ומעלים ריחות הבשמים שבעדן, (שה"ס הארת החכמה) עד עתיק יומין, וכל זה בשביל ר' שמעון... (שמות רמא)
כשבא ר' חייא לפני רבי וספר לו המעשה, תמה רבי, ואמר לו ר' שמעון בן גמליאל אביו, בני, ר' שמעון בן יוחאי הוא אריה, ור' אלעזר בנו אריה, ואין ר' שמעון כשאר אריות, עליו כתוב, אריה שאג מי לא יירא וגו', ומה העולמות של מעלה מזדעזעים ממנו, אנו על אחת כמה וכמה, הוא איש שלא גזר תענית מעולם על מה ששאל והתפלל, אלא הוא גוזר והקב"ה מקיים, הקב"ה גוזר והוא מבטל, והיינו שלמדנו מה שכתוב, מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים, הוא כי הקב"ה מושל באדם, ומי מושל בהקב"ה, צדיק, שהוא גוזר גזרה והצדיק מבטלה. (שם רנב)
כגון ר' שמעון בן יוחאי, שיום אחד היה יושב בפתח שער לוד, נשא עיניו וראה השמש מאיר, וסותם אורו ג' פעמים, בתוך כך נחשך האור, ונראה בשמש שחור וירוק, אמר לו לר' אלעזר בנו, בא אחרי בני, ונראה, כי ודאי גזרה נגזרה למעלה, והקב"ה רוצה להודיעני, ודאי ששלשים יום תלוי למעלה הדבר ההוא שנגזר, והקב"ה אינו עושה עד שמודיע לצדיקים, זה שאמר כי לא יעשה ה' אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.
בעוד שהיו הולכים בכרם ההוא, ראו נחש אחד שהיה בא ופיו פתוח, ולוהט בארץ בעפר, הוצק ר' שמעון והכו ידיו בראש הנחש, שקט הנחש והוריד פיו, וראה (ר"ש) את לשונו מתנדנדת, אמר לו, נחש נחש, לך ואמור לנחש ההוא העליון, (המסית והמסטין), שר' שמעון בן יוחאי נמצא בעולם. הכניס (הנחש) את ראשו לנקב עפר אחד. אמר (ר' שמעון) גוזר אני, כמו שנחש התחתון חזר לנקב העפר, כן נחש העליון יחזור לנקב של תהום הגדול.
לחש ר' שמעון בתפלה, בעוד שהיו מתפללים, שמעו קול אחד פסקו גזרות, הכנסו למקומכם, הכאות המחבלים אינן שורות בעולם, כי ר"ש בן יוחאי ביטל אותן, אשריך ר' שמעון, שאדונך רוצה ביקרך על כל בני העולם... (ויקרא רמא)
אחר שמת משה מה כתוב, וקם העם הזה וזנה וגו', כך אוי לעולם כשיסתלק ממנו ר' שמעון, שמבועי החכמה יסתמו בעולם, ויבקש אדם דבר חכמה ולא ימצא מי שיאמר, וישגה כל העולם בתורה, ולא ימצא מי שיעוררו בחכמה, על זמן ההוא כתוב, ואם כל עדת ישראל ישגו, דהיינו ואם ישגו בתורה, שלא ידעו דרכיה במה הם, משום ונעלם דבר מעיני הקהל, שלא יהיה נמצא מי שידע לגלות עמקות התורה ודרכיה, אוי לאלו הדורות שימצאו אז בעולם. (שם שפז)
תא חזי, אין רשות לבני העולם לומר דברים סתומים ולפרשם, חוץ מן המאור הקדוש ר' שמעון, כי הקב"ה הסכים על ידו, ומשום שהדור שלו מצוין למעלה ולמטה, ועל כן נאמרים הדברים על ידו בגלוי, ולא יהיה דור כדור הזה שהוא שוכן בתוכו עד שיבא מלך המשיח. (שלח לך מה)
בתוך כך ראה (ר' שמעון) כמה צורות של החברים מסביב לו, אמרו לו, אל תירא בנו של יוחאי, אל תירא מאור הקדוש, כתוב, ושמח בשמחת רבונך. כתב כל אלו הדברים ששמע באותו לילה, ושנה אותם והגה אותם ולא שכח דבר. ונר ההוא האיר לו כל אותו הלילה עד שבא הבוקר. כשבא הבוקר נשא עיניו וראה אור אחד שהיה מאיר ברקיע, השפיל עיניו למטה, חזר כבתחילה, וראה אור בכל הרקיע שהאיר, ועלה באותו האור צורת הבית (דהיינו בית המקדש, כלומר שנעשה הזווג של מלכות בז"א) בכמה ציורים, שמח ר"ש וכרגע נגנז אור ההוא (שם קפד)
ראה עוד ר' פנחס בן יאיר בלק רצג והלאה.
אמר ר' אבא תמה אני על הילדים של דור הזה כמה חזק כחם, והם הרים גדולים ורמים, אמר ר' אלעזר אשרי חלקו של אבי, שהוא המנהיג של דור הזה, כי בימיו רוצה הקב"ה לתקן ב' המתיבתות שלו, ולעשותם ישוב גדול ועליון כראוי, כי לא יהיה כדור הזה עד שיבא מלך המשיח, והלכו. (בלק שפד)
למדנו, באותו יום שר"ש רצה להסתלק מן העולם, והיה מסדר דבריו נתאספו החברים אצל ר"ש, והיו לפניו ר' אלעזר בנו ור' אבא ושאר החברים, והיה הבית מלא, נשא ר"ש עיניו וראה שנתמלא הבית, בכה ר"ש ואמר, בזמן אחר כשהייתי חולה, היה לפני ר' פנחס בן יאיר, ועד שבררתי מקומי (בגן עדן) חיכו לי עד עתה, וכשחזרתי היתה אש מסובבת לפני, ומעולם לא נפסק, ולא נכנס אדם אלי אלא ברשות, ועתה אני רואה שנפסק האש, והנה נתמלא הבית...
א"ר שמעון הנה עתה שעת רצון היא, ואני רוצה לבא בלי בושה לעולם הבא, הנה דברים קדושים שלא גליתי עד עתה, אני רוצה לגלות לפני השכינה, שלא יאמרו, שבחסרון נסתלקתי מן העולם, ועד עתה היו נסתרים בלבי, כדי ליכנס בהם לעולם הבא... (האזינו אדרא זוטא, ועיין שם עוד)
כל אותו היום לא נפסק האש מן הבית, ולא היה מי שיגיע אליו, כי לא יכלו, מחמת שהאור והאש היו מסבבים אותו, כל אותו היום נפלתי על הארץ וגעיתי, אחר שהלכה האש, ראיתי את המאור הקדוש קדש הקדשים שנסתלק מן העולם, שנתעטף ושוכב על ימינו ופניו צוחקות.
קם ר"א בנו ולקח ידיו ונשק אותן, ואני לחכתי העפר שתחת רגליו, רצו החברים לבכות, ולא יכלו לדבר, התחילו החברים בבכיה, ור' אלעזר בנו, נפל ג' פעמים ולא יכול לפתוח פיו, אחר כך פתח ואמר, אבי אבי, ג' היו וחזרו להשאר אחד (ר' אלעזר, ואביו רשב"י וזקנו ר' פנחס בן יאיר)...
קם ר' חייא על רגליו ואמר, עד עתה היה המאור הקדוש משגיח עלינו, עתה אין הזמן, אלא להשתדל ביקרו. קם ר' אלעזר ור' אבא לקחו אותו על מטה העשויה כסולם, מי ראה את בלבול הדעת של החברים. וכל הבית היה מעלה ריחות טובים, העלוהו על מטתו, ולא נשתמשו בו אלא ר' אלעזר ור' אבא.
באו מכים ובעלי מגינים מכפר צפורי, (שרצו שיקברו אותו במקומם, ובאו ללקחו בכח ובמלחמה), וגירשו אותם בני מירון, וצעקו עליהם בהמוניה, שרצו שלא יקבר שם, (אלא שיקבר אצלם), אחר שיצאה המטה מן הבית היתה עולה באויר, ואש היתה לוהטת לפניה. שמעו קול, הכנסו ובואו והתקבצו להילולא של ר' שמעון, יבא שלום ינוחו על משכבותם.
כשנכנס אל המערה, שמעו קול בתוך המערה, זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות, כמה מקטרגים ברקיע נשקטים ביום הזה בשבילך, זהו ר"ש בן יוחאי שאדונו משתבח בו בכל יום, אשרי חלקו למעלה ולמטה, כמה אוצרות עליונים שמורים לו, עליו נאמר ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. (שם קצו)
אמר ר' אלעזר, עד י"ג שנים העסק של האדם הוא באותה נפש חיה (הבהמית), מי"ג שנה ולמעלה אם רוצה להיות צדיק נותנים לו נשמה הקדושה ההיא העליונה, שנחצבה מכסא הכבוד של המלך. א"ר יהודה הוא הטעם שלמדנו בי"ג מדות הרחמים בברייתא של ר' אלעזר.
רשב"י הזמין לבעלי הברייתא לאכול בסעודה הגדולה שעשה להם, וכסה כל ביתו בכלים יקרים, והושיב החכמים מצד זה, והוא בצד זה, והיה בשמחה רבה.
אמרו לו מה היא השמחה של אדוננו ביום הזה יותר מבשאר הימים. אמר להם, ביום הזה ירדה נשמה קדושה עליונה בד' כנפי החיה, אל ר' אלעזר בני, ובסעודה זו תהיה לי שמחה שלמה. הושיב את ר' אלעזר בנו אצלו, אמר שב בני שב, כי ביום הזה אתה קדוש ואתה בגורל הקדושים, א"ר שמעון דבר אחד, ואש סובבה את הבית יצאו החכמים ראו עשן עולה מן הבית כל אותו היום...
נכנס לפניו (ר"י בר"ש בן לקוניא), אמר לו הכתר והסתר הם חמדת הכל, תהיה שמחה זו מלאה. אמר לו ר"ש מה אתה חושב, א"ר יוסי, הנה בתי לר' אלעזר בנך, אמר לו ודאי יהיה כך, קראו את החכמים למשתה ונתן לו בתו. ישבו שם שלשה ימים ועסקו בתורה לפניו, ולא הניחו סוד של משנה שלא למד אותם ר"ש. אמרו עליו על ר' שמעון שלא נראתה קשת בימיו, כי הוא היה סימן בעולם, (כלומר שזכותו היתה מגינה על העולם ולא היו צריכים לקשת)... (זהר חדש בראשית תטו)
רשב"י הלך לו וברח למדבר לוד, ונחבא במערה אחת, הוא ורבי אלעזר בנו, קרה להם נס, ויצא להם חרוב אחד ומעיין מים אחד, אכלו מאותו החרוב, ושתו מאותם המים, ואליהו ז"ל היה בא אליהם ב' פעמים בכל יום ולימד אותם, ואיש לא ידע.
יום אחד היו שואלים החברים בבית המדרש, נאמרו קללות שבתורת כהנים, הם כנגד בית ראשון, קללות שבמשנה תורה הם כנגד בית שני והגלות האחרונה, והנה בקללות שבתורת כהנים יש בהן הבטחות ואהבת הקב"ה לישראל... והקללות שבמשנה תורה אין בהן הבטחות ואין בהן נחמה כלל, ולא היו יודעים (לישב את זה). קם ר' יהודה ואמר אוי על חסרונו של בר יוחאי, ואין מי שיודע ממנו, ואם היו יודעים אין רשות לגלותו...
היונה סובבת וקמה לפניו, כתב מכתב אחד, אמר מה שאמר, והיונה קמה ולקחה המכתב בפיה, והלכה לר"ש, ושמה המכתב בכנפיה, הסתכל ר"ש באותו המכתב ובכה, הוא ור' אלעזר בנו, ואמר בוכה אני על שנפרשתי מן החברים, ואני בוכה על דברים אלו שאינם נגלים להם, מה יעשה הדורות האחרונים אם יסתכלו בזה... (שם כי תבא א, ועיין שם עוד)
כי פעם אחת היתה מגפה בלוד, בא ר"ש בן יוחאי לעיר, אמרו לו לרשב"י מה נעשה, קם רשב"י ועבר בעיר, וראה אנשים מתים, אמר, כל זה בעיר ואני כאן, גוזר אני שתתבטל המגפה.
שמעו בת קול שהיתה אומרת צאו מכאן, כי ר"ש בן יוחאי כאן, שהקב"ה גוזר והוא מבטל, היה שם ר' חנינא, בא ואמר לו לר' מאיר, אמר לו ר' מאיר הגדולות שלו מי יכול לעמוד בה, אם לא (שהוא גדול) כמשה. (שם רות תצה)
...ואותו תלמיד (ששאל את ר' יהושע ורבן גמליאל) ר' שמעון בן יוחאי הוה. (ברכות כח א, וראה רבן גמליאל לכאן)
א"ר יוחנן לא שנו אלא כגון ר"ש בן יוחי וחביריו שתורתן אומנותן, אבל כגון אנו מפסיקין לקריאת שמע ולתפלה. (שבת יא א)
דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו, פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות, ר' יוסי שתק, נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס, הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות, אמרו יהודה שעילה יתעלה, יוסי ששתק יגלה לציפורי, שמעון שגינה יהרג, אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא, כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי, כי תקיף גזירתא א"ל לבריה נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מעצרי לה (מענין אותה) ומגליא לן, אזלו טשו במערתא, איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא, והוו משלחי מנייהו (מפשיטים בגדיהם) והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, כולי יומא גרסי, בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו, והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו. איתבו תריסר שני במערתא, אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה, נפקו, חזו אינשי דקא כרבי (חורשים) וזרעי, אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה, כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף, יצתה בת קול ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם, חיזרו למערתכם. הדור זול איתיבו תריסר ירחי שתא, אמרי משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש, יצתה בת קול ואמרה צאו ממערתכם, נפקו, כי היכא דהוה מחי ר' אלעזר הוה מסי (מרפא) ר"ש, אמר לו בני, די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא (ענפי הדס) ורהיט בין השמשות, אמרו ליה הני למה לך, אמר להו לכבוד שבת, ותיסגי לך בחד, חד כנגד זכור וחד כנגד שמור, א"ל לבריה חזי כמה חביבין מצות על ישראל. יתיב דעתייהו.
שמע ר' פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה, עייליה לבי בניה הוה קא אריך ליה לבישריה, חזי דהוה ביה פילי (בקעים) בגופיה, הוה קא בכי, וקא נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה, א"ל אוי לי שראיתיך בכך, א"ל אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך, דמעיקרא כי הוה מקשי ר"ש בן יוחי קושיא הוה מפרק ליה ר' פנחס בן יאיר תריסר פירוקי, לסוף כי הוה מקשי ר"פ בן יאיר קושיא הוה מפרק ליה רשב"י עשרין וארבעה פירוקי.
אמר הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל אתקין מילתא... אמר איכא מילתא דבעי לתקוני, אמרו ליה איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה ואית להו צערא לכהנים לאקופי, אמר איכא איניש דידע דאיתחזק הכא טהרה, א"ל ההוא סבא כאן קיצץ בן זכאי תורמסי תרומה, עבד איהו נמי הכי, כל היכא דהוה קשי טהריה, וכל היכא דהוה רפי צייניה, (היה מקצץ תורמסין ומשליכן שם ונעשה נס וצף המת במקום שהוא שם וציינו למקום הקבר). אמר ההוא סבא טיהר בן יוחי בית הקברות, א"ל אילמלי היית עמנו ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו יפה אתה אומר, עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו יאמרו זונות מפרכסות זו את זו תלמידי חכמים לא כל שכן, יהב ביה עיניה ונח נפשיה. נפק לשוקא חזייה ליהודה בן גרים, אמר עדיין יש לזה בעולם, נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות. (שבת לג ב)
דתניא אמר רבי כשהיינו למדין תורה אצל ר' שמעון בתקוע היינו מעלין שמן ואלונטית מחצר לגג ומגג לקרפף עד שהיינו מגיעין אצל מעין שהיינו רוחצין בו. (שם קמז ב)
ראה עוד ר' עקיבא פסחים קיב א.
ואמר חזקיה משום רשב"י יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלי אליעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו. ואמר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י ראיתי בני עלייה והן מועטין, אם אלף הן אני ובני מהן, אם מאה הם אני ובני מהן, אם שנים הן אני ובני הן... (סוכה מה ב)
...אמר ליה לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהון דליברכוך... אמרו ליה יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, תעייל ולא תיפוק, תיפוק ולא תעייל, ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך, לבלבל פתורך ולא תחזי שתא חדתא. כי אתא לגבי אבוה א"ל לא מבעיא דברוכי לא בירכן אבל צעורי צעורן... א"ל הנך כולהו ברכתא נינהו, תזרע ולא תחצד, תוליד בנים ולא ימותו, תעייל ולא תיפוק, תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון, תיפוק ולא תעייל, תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך... לבלבל פתורך בבני ובנתא, ולא תיחזי שתא חדתא דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי. (מועד קטן ט ב)
רבי יהודה ורבי שמעון אייתו לקמייהו בלוספרין, רבי יהודה אכל ר' שמעון לא אכל, א"ל רבי יהודה מאי טעמא לא אכיל מר, אמר ליה ר' שמעון אלו אין יוצאין מבני מעים כל עיקר. (נדרים מט ב)
ההוא דאמר לדביתהו קונם שאין את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולר"ש, ר' יהודה טעים, אמר קל וחומר, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק, ואני על אחת כמה וכמה, ר"ש לא טעים, אמר ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו, ועוד כי היכי דלא לתרגלי למינדר. (נדרים סו ב)
...ר' שמעון אומר עד ימיו היה מטמא, אם משמת חזר בו איני יודע, תנא הושחרו שיניו מפני תעניותיו, (לפי שדרך גנאי היה מדבר עליה דר"ע). (נזיר נב ב)
...ר' שמעון טוחן הרבה ומוציא קמעא, תנא משכח קמעא, ומה שמוציא אינו מוציא אלא סובין (רק דברים שלא נראה הלכה כמותן). (גיטין סז א)
...אמרו מי ילך ויבטל הגזרות, ילך ר' שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים, ואחריו מי ילך ר"א בר ר' יוסי, אמר להם רבי יוסי ואילו היה אבא חלפתא קיים יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה, אמר להם ר' שמעון אילו היה יוחאי אבא קיים יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה, אמר להו רבי יוסי אנא אזלין דלמא עניש ליה ר' שמעון, דקא מסתפינא, קביל עליה דלא ליענשיה, אפילו הכי ענשיה, כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם מנין לדם השרץ שהוא טמא, עקם פיו ר' אלעזר בר רבי יוסי (שלא ישמע ר' שמעון ויהיה כמורה הלכה לפניו) ואמר וזה לכם הטמא, אמר ליה ר' שמעון מעקימת שפתיך אתה ניכר שתלמיד חכם אתה, אל יחזור הבן אצל אביו. יצא לקראתו בן תמליון, רצונכם אבוא עמכם, בכה ר' שמעון ואמר, מה שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלש פעמים ואני לא פעם אחת, יבא הנס מכל מקום. קדים הוא (בן תמליון) על בברתיה דקיסר, כי מטא התם אמר בן תמליון צא בן תמליון צא, וכיון דקרו ליה נפק אזל, אמר להון (קיסר) שאילו כל מה דאית לכון למישאל, ועיילינהו לגנזיה לשקיל כל דבעו, אשכחו ההוא איגרא (של הגזרות) שקלוה וקרעוה. (מעילה יז א, וראה עוד רבי ראובן בן איסטרובלי לכאן)
רבי חזקיה בשם רבי ירמיה כל ימיו של רבי שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת בענן. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה כן הוה רבי שמעון בן יוחאי אומר, בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב, והיתה מתמלאה. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה כן הוה רבי שמעון בן יוחאי אומר, אני ראיתי בני העולם הבא ומיעוטין הן, אין תלתין אינון אנא וברי מנהון, אין תרין אינון אנא וברי אינון. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה כך היה רבי שמעון בן יוחאי אומר יקרב אברהם מן גביה ועד גביי ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דריי, ואין לא יצרף אחיה השילוני עמי ואנא מקרב כל עמא. (ברכות סה א)
ר' שמעון בן יוחי הוה עבר בשמיטתא וחמי חד מלקט שביעית, א"ל ולית אסור, ולאו ספיחין אינון, א"ל ולא את הוא מתירן, א"ל ואין חבירי חלוקין עלי, קרא עליו ופורץ גדר ישכנו נחש וכן הוות ליה. ר"ש בן יוחי עיבד טמיר במערתא תלת עשר שנין במערת חרובין דתרומה (כך נקראה המערה על שם הנס), עד שהעלה גופו חלודה, לסוף תלת עשר שנין אמר לינה נפיק חמי מה קלא עלמא (מה נשמע בעולם), נפקי ויתיב ליה על פומא דמערתא, חמא חד צייד צייד ציפרין פרס מצודתיה שמעברת קלא אמרה דימוס ואישתיזבא ציפור (כששמע הבת קול אמרה דימוס ניצול הצפור, ואמר אם צפור מבלעדי שמיא לא נלכד, כל שכן אדם ,ויצא), אמר ציפור מבלעדי שמיא לא יבדא כל שכן בר נשא. כד חמא דשדכן מילייא (שהדברים נוחים דמית הקיסר), אמר ניחות ניחמי בהדין דימוסין דטבריא, אמר צריכין אנו לעשות תקנה כמו שעשו אבותינו הראשונים, ויחן את פני העיר שהיו עושין איטלוסן ומוכרין בשוק, אמר נידכי טבריא, והוה נסב תורמסין ומקצץ ומקליק (משליך, וכל מקום שהיה טומאת מת היה צף ועולה למעלה) וכל הן דהוה מיתא הוה טייף וסליק ליה מן לעיל. חמתיה חד כותי אמר לינא אזל מפלי (אשחק) בהדין סבא דיהודאי, נסב חד מית אזל ואטמריה הן דדכי (במקום שטיהר), אתא לגביה ר"ש בן יוחי א"ל לא דכית אתר פלן, איתא ואנא מפיק לך מן תמן, צפה ר"ש בן יוחי ברוח שקודש שנתנו שם, אמר גוזר אני עליך העליונים שירדו ועל התחתונים שיעלו, וכן הוית ליה (שאותו הכותי ימות וירד לארץ, והמת יעלה ויחיה). מי עבר קומי מגדלא שמע קליה דספרא אמר הא בר יוחי מדכי טבריא, א"ל יבא עלי אם לא שמעתי שטבריא עתיד להיטהר, אפילו כן לא הימנין (לאחר כל הטרחות שטרחתי אין אתה מאמין) הוית, מיד נעשה גל של עצמות. (שביעית כה א, וראה ביתר פירוט מ"ר בראשית עט ו)
ר' יוחנן אמר בשם ר"ש בן יוחי כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין... ר"ש בן יוחי כדעתיה, דר' שמעון בן יוחי אמר אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהיבת אוריתא לישראל הוינא מתבע קומי רחמנא דאיתברי להדין בר נשא תרין פומין, חד דיהוי לעי באוריתא וחד דיתעבד בה כל צרוכיי, וחזר ומר, מה אין חד הוא לית עלמא יכול קאים ביה מן דילטוריא דיליה, אילו הוון תריי על אחת כמה וכמה. (שבת ז א)
מעשה בר"ש בן יוחאי שהיה מבקר את החולים, ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעים ואומר גידופין לפני הקב"ה, א"ל ריקה, היה לך שתבקש רחמים על עצמך ואתה אומר גידופין, א"ל הקב"ה יסלקנו ממני ויניחנו עליך, אמר יפה עשה לי הקב"ה שהנחתי דברי תורה והייתי מתעסק בדברים בטלים. (מא א)
ראה ר' יהושע בן לוי, בראשית לה ב.
ר' שמעון בן יוחאי כד דמך ליה בלילי ריש שתא חמא בחלמיה בני אחתיה מתבעין מן מלכותא שית מאה דינרים, אנסינון אקטינן פרנסין (אנס אותם והעמידם פרנסים), אמרין ליה מן דמא מפקתא (מאיפה נוציא), אמר להון אתון מפקיר וכתבין (תוציאו ותכתבו בספר), בסופיה דשתא אין מתאבדין אנא אשלם לכון (אם תהיו אבודין אשלם), כד הוו יתבין ונסבין בהדין מטכסא אתא חד גבר ממלכותא אמר להון או אתון עבדון פורפרא דמלכא או אותן מארמאין שית מאה דינרין, וסביתינון וחבשתינון בסלקי, (יצא עליהם שם רע שסוחרים במשי, ואמר להם שיעשו מלבוש למלך או יתנו שש מאות דינרים וחבשם בבית הסוהר). כיון דשמע רשב"י אזל לגביהון ואמר לון מה אפקתון, (כמה הוצאתם השנה), אמרו ליה הא כתבא, שרי קרי הדא כתבא ואשכח דאפקן שית מאה דינרין חסר שית דינרין, אמר להון הבו לי שית דינרין ואנא מפקא לכון, אמרו ליה אתון חמון לההוא סבא, מתבע מנהון שית מאה דינרין ואתה אמרת שית דינרין, אמר להון הבו לי שיתא דינרין ולא איכפת לכון אתון יהובון ליה שיתא דינרין בגו קמציה, אזל יהבון שוחדא להדין סבא דלא לדבר למלכא מילא, אפקינון מתנן, א"ל דילמא הוית ידעת דאנן מזדמיין, אמר לון חייכון מלילי ריש שתא הוינא ידעין דאינון מארסוון שית מאה דינרין, אמרו ליה אלאו אמרת לא הוינא יהבין אף שיתא דינרין בגו מצותיה, אמר להון ואלו אמר לכון לא הוו מהמנין יתי אלא אית הוא משתחוי להון למעבד מצותיה לשמה. (ויקרא לד יב)
מעשה בר' שמעון בן יוחאי שלא נראתה הקשת בימיו, נכנסו חכמים אצלו אמרו לו מפני מה לא נראתה הקשת בימיך, אמר להם כלום היא אלא לפורענות, כדי אני לדחות את הפורענות. ר' יודן בר גריון ור' יצחק ור' נתן הלכו לשמוע פרשת נסכים מר' שמעון בן יוחאי ושהו תלתא יומין, בעון למיזל, אמרי צריכין אנו מיסב רשותיה, על קדמאי ודרש את קשתי נתתי בענן זה ר' שמעון בן יוחאי דהוא סימניה דעלמא. על תנין ודרש ונראתה הקשת בענן, על תליתאי ודרש לכי מכרי את השמן... (בראשית ט יד)
וכך אמר ר' שמעון בן יוחאי לתלמידיו, בני שנו מדותי שמדותי תרומות מתרומות מדותיו שלר' עקיבה, בסוף מצאו ר' שמעון בן יוחאי לאיסי בן יהודה, אמר לו מפני מה אתה מפטם דברי תורה בפני חכמים, אמר לו ומה אמרתי עליך אלא שונה הרבה ומשכח קמאה ומה שאתה משכיח סובין הן למשנתך. (שמות יט יד)
שלח הקב"ה להפוך... יומא חד נפיק ר' שמעון וחזי עלמא דחשיך ואפיל ואסתים נהורא, א"ל ר' אלעזר תא ונחזי מה בעי הקב"ה, אזלו ואשכחו חד מלאכא דרמי לטורא רברבא (הר גדול), ואפיק תלתין שלהבין דנורא מפומיה, א"ל ר"ש מה את בעי למיעבד, א"ל בעינא למחרבא עלמא בגין דלא שכיחי תלתין זכאין בדרא, דהכי גזיר הקב"ה על אברהם ואברהם היו יהי"ה גימטריא תלתין הוו, א"ל ר"ש במטו מינך זיל קמיה קב"ה ואמור ליה בר יוחאי שכיח בעלמא, אזל ההוא מלאכה קמיה קב"ה א"ל מארי עלמא גלוי קמך מה שא"ל בר יוחאי, א"ל הקב"ה זיל אחריב לעלמא ולא תשגיח בבר יוחאי, כד אתי חזייה ר"ש למלכאה, א"ל אי לא תיזל מהכא גזרנא עלך דלא תיזל לשמיא ותהוי באתר דעז"א ועזא"ל, וכד תיעול קמיה קב"ה אימא ליה, אי לית תלתין להוין עשרים, דהכי כתיב לא אשחית בעבור העשרים, ואי לית עשרים להוי עשרה, ואי לית עשרה להוי תרין אנא וברי, וכתיב על פי שנים עדים יקום דבר, ואין דבר אלא עולם, דכתיב בדבר ה' שמים נעשו, ואי לית תרין הא אית חד ואנא הוא דכתיב וצדיק יסוד עולם, בהא שעתא נפיל קלא מן שמיא ואמר זכאה חולקך ר"ש דקב"ה גזר למעלה ואת בטלית להון לתתא, עליך כתיב רצון יראיו יעשה. (וירא)
רבי שמעון בן יוחאי הוא יותם בן עוזיהו, וזה שאמר בסוכה (מ"ה ב') ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין... ואילמלא יותם בן עזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו... אלא הענין הוא כי רבי שמעון בן יוחאי הוא ממדת חסד, כנראה משבת פרק במה מדליקין (ל"ג ב') ביציאתם מן המערה, בכל מקום שהיה רבי אלעזר נותן עיניו היה נשרף ורבי שמעון היה מסי... וזה שאמר ואילמלא אלעזר בני עמי, כי הוא דין, ואין דין ורחמים מתישבים יחד, כי זכותי לבד דין יכול אני לפטור וכו' מיום שנבראתי, ואילמלא אלעזר בני עמי כ"א היה עמי ביחד מיום שנברא העולם עד עכשיו אלמלא יותם בן עוזיהו עמנו, כי רבי שמעון בן יוחאי מניצוצו היה, והיה חסיד, אבל היה לו חטא כי רק הבמות לא סרו, אילמלא לא היה זה יכול וכו' מיום שנברא העולם עד עולם. (גלגולי נשמות קלא)
והנה בימי רשב"י כבר הגיע לחזה והוא מקום שמשם מתגלים החסדים ולכן עד אותו הזמן היה הכל בסיתום ואז נפתח הסיתום בהיות המקום גורם כך... (אדיר במרום דף ט)