ר"ל ותלמידי דרבי חנינא איקלעו לההוא פונדק ולא הוה שוכר והוה משכיר, אמרו מהו למיגר מיניה, כל היכא דלא מצי מסליק ליה לא תיבעי דלא אגרינא, כי תיבעו היכא דמצי מסליק ליה מאי... אמר להן ריש לקיש נשכור ולכשנגיע אצל רבותינו שבדרום נשאל להן, אתו שיילו לר' אפס אמר להן יפה עשיתם ששכרתם. (עירובין סה ב)
ריש לקיש ספדיה לההוא צורבא מרבנן דשכיח בארעא דישראל דהוי תני הלכתא בכ"ד שורתא אמר ווי חסרא ארעא דישראל גברא רבה... תא חזי מה בין תקיפי דארעא דישראל לחסידי דבבל... כי הא דריש לקיש הוה אזיל באורחא מטא עורקמא דמיא, אתא ההוא גברא ארכביה אכתפיה וקא מעבר ליה, א"ל קרית אמר ליה קרינא, תנית, תנינא ארבעה סידרי משנה, א"ל פסלת לך ארבעה טורי וטענת בר לקיש אכתפך, שדי בר לקישא במיא, אמר ליה ניחא לי דאשמעינן (שאשמש) למר, אי הכי גמור מיני מילתא... (מגילה כח ב)
ריש לקיש הוה מינטר פרדיסא, אתא ההוא גברא וקאכיל תאיני, רמא ביה קלא ולא אשגח ביה, אמר ליהוי ההוא גברא בשמתא, א"ל אדרבה ליהוי ההוא גברא שמתא, אם ממון נתחייבתי לך נידוי מי נתחייבתי לך, אתא לבי מדרשא א"ל שלו נידוי שלך אינו נידוי, ומאי תקנתיה, זיל לגביה דלישרי לך, לא ידענא ליה, אמר לי זיל לגבי נשיאה דלישרי לך, דתניא נידוהו ואינו יודע מי נידהו ילך אצל נשיא ויתיר לו נדויו. (מועד קטן יז א)
ראה עוד ר' חייא בר אבא כתובות ח ב, ורבי יוחנן כתובות נד ב, ורבי חייא בר אדא כתובות קיא ב.
ריש לקיש זבין נפשיה ללודאי, שקל בהדיה חייתא וגלגלתא (שק ובתוכו עיגול של אבן או של עופרת), אמר גמריי דיומא בתרא כל דבעי מינייהו עבדי ליה, כי היכי דליחול אדמיה, (שימחול להם על דמו), יומא בתרא אמרו ליה מאי ניחא לך, אמר להו בעינא אקמטינכו ואותבינכו וכל חד מינייכו אמחיה חייתא ופלגא (לקשור אתכם ולהושיבכם ולתת לכל אחד מכה וחצי), קמטינהו ואותבינהו כל חד מינייהו כד מחייה חד מחיתא נפק נשמתיה, חרקיניה לשיניה, א"ל אחוכי קא מחייכת בי אכתי פש לך גבי פלגא דחייתא, קטלינהו כולהו, נפק ואתא יתיב קאכיל ושתי (כל ימיו כל מה שהיה משתכר) , אמרה ליה ברתיה לא בעית מידי למזגא (לשכב) עליה, אמר לה בתי כריסי כרי, כי נח נפשיה שבק קבא דמוריקא, קרא אנפשיה ועזבו לאחרים חילם. (גיטין מו א)
דר' יוחנן ור"ש בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא, והא לא ניתן ליכתב, אלא כיון דלא אפשר עת לעשות לה הפרו תורתך. (שם ס א)
ראה עוד רבי יוחנן בבא קמא קיז א.
יומא חד הוה קא סחי ר' יוחנן בירדנא, חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא (קפץ לירדן) אבתריה, אמר ליה חילך (כוחך) לאורייתא, אמר ליה שופרך (יופיך) לנשי, א"ל אי הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי, קביל עליה, בעי למיהדר לאתויי מאניה, ולא מצי הדר, אקרייה ואתנייה ושוייה גברא רבא. יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא, הסייף והסכין והפגיון והרומח מגל יד ומגל קציר מאימתי מקבלין טומאה, משעת גמר מלאכתן, ומאימתי גמר מלאכתן, רבי יוחנן אמר משיצרפם בכבשן, ריש לקיש אמר משיצחצחן במים, א"ל לסטאה בלסטיותיה ידע, אמר ליה ומאי אהנת לי, התם רבי קרו לי הכא רבי קרו לי, אמר ליה אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה, חלש דעתיה דרבי יוחנן, חלש ריש לקיש, אתאי אחתיה קא בכיא, אמרה ליה עשה בשביל בני, אמר לה עזבה יתומיך אני אחיה, עשה בשביל אלמנותי, אמר לה ואלמנותיך עלי תבטחו, נח נפשיה דר' שמעון בן לקיש, והוה קא מצטער ר' יוחנן בתריה טובא, אמרו רבנן מאן ליזיל ליתביה לדעתיה, ניזיל רבי אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה, אזל יתיב קמיה, כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה תניא דמסייעא לך, אמר את כבר לקישא, בר לקישא כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי וממילא רווחא שמעתא, ואת אמרת תניא דמסייע לך, אטו לא ידענא דשפיר קאמינא. הוה קא אזיל וקרע מאנהי וקא בכי, ואמר היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא... (בבא מציעא פד א)
ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן, כי מטא למערתיה דר' חייא איעלמא מיניה, חלש דעתיה, אמר רבונו של עולם לא פלפלתי תורה כמותו, יצתה בת קול ואמרה לו תורה כמותו פלפלת, תורה כמותו לא ריבצת. (שם פה ב, וראה עוד רבי חייא לכאן)
והאמר עולא הרואה את ריש לקיש בבית המדרש כאילו עוקר הרים וטוחנן זה בזה. (סנהדרין כד א)
ראה עוד ר' שמעון בן יהוצדק סנהדרין כו א.
רמי ריש לקיש על מעוהי בי מדרשא (שוכב על בטנו פניו כלפי קרקע) ומקשי... (זבחים ה א)
אזל רבי אלעזר אמרה להא שמעתא בבי מדרשא ולא אמרה משמיה דריש לקיש, שמע ר"ל ואיקפד, א"ל אי סלקא דעתך כל היכא דכתיב ידו תרתי נינהו למה לי למכתב ידיו ידיו, אקשי ליה עשרים וד' ידיו, ידיו תביאנה... אישתיק, לבתר דנח דעתיה א"ל מאי טעמא לא תימא לי ידיו דסמיכה קאמרי. (מנחות צג ב)
ראה עוד רבי יוחנן חולין נד א.
ריש לקיש מנהגו באוריתא סגין (מתוך שהיה מהרהר הרבה בתורה) הוה נפיק ליה מבר מתחומא דשבתא והוא לא ידע, לקיים מה שנאמר באהבתה תשגה תמיד. (ברכות לח א)
דלמא ר' יוחנן וריש לקיש עלון מיסחין (מתרחצים) בהדין נימוסין דטבריא, פגע בון חד מסכן אמר להו זכין בי, א"ל מי חזרון, אשכחוניה מית, אמרו הואיל ולא זכינן ביה בחייו ניטפל ביה במיתותיה כי מיטפלון ביה אשכחון כיס דינרים תלוי ביה, אמרו הדא דא"ר אבהו א"ר אלעזר צריכין אנו להחזיק טובה לרמאים שבהן, שאילולי הרמאין שבהן, היה אחד תובע צדקה מן האדם ולא נותן לו מיד נענש. (פאה לז א)
ר"ש בן לקיש צם תלת מאוון צומין למיחמי ר' חייא רובה ולא חמתיה, ובסופא שרא מצטער אמר מה הוה לעי באוריתא סגין מיני, א"ל ריבץ תורה בישראל יותר ממך ולא עוד אלא דהוה גלי, אמר לון ולא הינא גלי, אמרין ליה את הוית גלי מילף (היית גולה ללמוד), והוא הוה גלי מלפה (ללמד). (כלאים מב ב)
ר"ש בן לקיש אזיל לבוצרה, אתון לגביה אמר ליה חמי לן בר נש דריש דיין סופר חזן עביד כל צורכינן, חמי חד בבלייא, א"ל חמית לך חד אתר טב (ראיתי בשבילך מקום טוב), אתא לגבי רבי יוחנן, א"ל מן בבל לבבל (הלא אתה מבבל ולמה לא תלך אל מקום אחר שהוא גם כן מבבל)... (שביעית יז א)
רבי אימי איתצד (נשבה) בסיפסיפה, אמר ר' יונתן יכרך המת בסדינו, אמר ר' שמעון בן לקיש עד דאנא קטיל אנא מתקטיל, (או אהרוג או אני נהרג), אנא איזיל ומשיזיב ליה בחיילא (בכח), אזל ופייסון ויהבוניה ליה, אמר לון ואתון גבי סבון (זקן שלנו) והוא מצלי עליכון, אתון גבי ר' יוחנן אמר לון מה דהוה בלבכון איעבד ליה יתעבוד לון ימטי לההוא עמא (מה שרציתם לעשות לו יעשה לכם), לא מטון אפיפסירוס עד דאזלון כלהון (מתו כולם). (תרומות מז א)
ראה עוד ר' יוחנן שבת מד א.
ר' שמעון בן לקיש הוה מעייני תינין בברברית (שומר תאנים בברברית), אתון ליסטיא וגנבון מינהון בליליא, ובסופא ארגש בהון אמר לון ליהוון אילין עמא מחרמין, אמרון ליה ייא דהוא גוברא מחרם, חש על נפשיה, אמר ממון אינון חייבין לי דילמא נפשן, נפק פרי (רץ) בתריהן, אמר לון שרון לי, אמרין ליה שרי לין ונן שריי לך. (מועד קטן יא א)
רבי שמעון בן לקיש היה מהלך באיסרטא איזדמן ליה חד כותיי והוה מגדף והוה קרע, מגדף והוה קרע, נחת ליה מן חמרא ויהב ליה חד מרתיקא (מכה) גו ליביה, א"ל רשע אית לאימך מאנין מספקא לי, (יש לאמך בגדים די סיפוקי לקרען בשבילך). (שם יז ב)
וריש לקיש אמר נשיא שחטא מלקין אותו בבית דין של שלשה, מה מחזרין ליה (אם מחזירין אותו אחר כך לגדולתו), א"ר חגיי משה אין מחזרין ליה די קטל להון. שמע ר' יודן נשייא וכעס, שלח גנתן למתפוס לריש לקיש טרפון (בקשו לטרפו), ערק לדא מוגדלא, ואית דמרין להדא כפר חיטיא. למחר סלק ר' יוחנן לבית ועדא וסלק רבי יודן נשיא לבית וועדא, א"ל למה לית מרי אמר לון מילי דאורייתא, שרי טפח בחד ידיה (התחיל לטפח באחת מידיו), א"ל ובחדא טפחין אלא, א"ל לא ולא בן לקיש לא (לא, ואם אין בן לקיש כאן לא אוכל לומר בדברי תורה), א"ל אלא אנו מפתחה (היכן הוא סגור), א"ל בחדא מגדלא, א"ל למחר אנא ואת ניפוק לקדמיה, שלח ר' יוחנן גבי ריש לקיש עתיד לך מילה דאורייא (תכין לך חידוש) דנשייא נפיק לקדמך, נפק לקדמון ומר, דיגמא דידכון דמייא לבירייתכון (דוגמא שלכם דומה לבוראכם), כד אתא רחמנא למיפרוק ית ישראל לא שלח לא שליח ולא מלאך אלא הוא בעצמו... א"ל ומה חמית מימר הא מילתא (נשיא שחטא מלקין אותו), אמר לון מה אתון סברין מה דחיל מינכון הוינא מנע אולפניה דרחמנא, (שבשביל הפחד בפניכם אהיה בוש והייתי מונע מלומר דבר בלימוד התורה)... (סנהדרין ט ב)
בן עזאי אומר בא וראה כח התשובה מר"ש בן לקיש, שהיה הוא ושני רעיו גוזלים וחומסים כל אשר יעבור עליהם בדרך, מה עשה הניח לשני רעיו שודדים בהרים, ושב לאלקי אביו בכל לבו בצום ובתפלה, והיה משכים ומעריב לפני הקב"ה והיה עוסק בתורה כל ימיו ובמתנות עניים, ולא שב אל מעשיו הרעים עוד, ונרצית תשובתו, וביום שמת מתו שני רעיו השודדים בהרים, ונתנו לר"ש בן לקיש חלק החיים ולשני רעיו בשאול תחתיות, ואמרו שניהם לפני הקב"ה רבונו על עולם יש משוא פנים לפניך, זה היה שודד עמנו בהרים והוא באוצר החיים ואנו בשאול תחתיות, אמר להם זה עשה תשובה בחייו, ואתם לא עשיתם, אמרו לו הנח לנו ונעשה תשובה, אמר להם אין תשובה אלא עד המיתה. (פרק מג)
ר' שמעון בן לקיש הוא שאול בן קיש, וסימן בן קיש בן לקיש, דזבין נפשיה ללודאי, הוא כמו שאול דזבין גרמיה למות על ידי פלשתים לנפול בידם, וכדי להנקם עתה מהם הוא עבד הכי... (גלגולי נשמות עט)
ריש לקיש זבין נפשיה ללודאי, נראה כי הפירוש כי ריש לקיש מוסר נפשו להיות מתעסק עם רשעים שהם אוכלים בני אדם מכח רשעתם, ובין כך וכך אוכלים אותם ולוקחים ממונם. ואותם אנשים שבשביל שהם אכזריים דרכם להיות נוהגים עם אותו אדם שרוצים להרגו, היו נוהגים עמו קודם הריגה ברחמנות ומשפילים עצמם לפני אותו אדם, שלא ישמור עצמו מן ההריגה, והיה ריש לקיש יודע דבר זה, וכאשר הם משפילים עצמם לפניו היה יודע כי הגיע השעה שרוצים להרגו, לכך משפילים עצמם, ואז ריש לקיש הורג אותם. ועם כל זה לא היה דואג על פרנסתו והיה אוכל ושותה אף על גב שהגיע לו פרנסתו בסכנה גדולה, וזהו מדה טובה מאד שלא יהיה דואג על פרנסתו, ומכל שכן מי שמזונותיו אליו בקלות ביותר שאל יהיה בעל דאגה על פרנסתו. (חידושי אגדות גיטין מז ב)
...וכן לעולם תחילת המחשבה מתגלה בסוף המעשה, ור' יוחנן היה ליה שופרא היופי הוא בסוף המעשה כמ"ש במקום אחר, וזהו לנשי שהוא המדרגה אחרונה, וריש לקיש היה לו חילא מדרגה הראשונה כנ"ל, והיינו שהיה לו תוקף הדביקות בכל פעולותיו בשורשו הנעלם וההתגלות דשורש הנעלם הדבוק בפעולותיו כידוע, מאחר דסדר קומת האדם כך הוא כל העשרה מדרגות אם כן יש נפשות תלוים בכל מדרגה... ויש נפשות התלוים בשורש הנעלם ממש... והיא נפש דדואג וכן נפש דריש לקיש, ומי שהוא כן שמאיר לו איך כל פעולותיו הכל נמשכים משורשו הנעלם הוא רשאי באמת לעשות מה שירצה בלבד שבטוח דשורש הנעלם ממקום קדוש יהלך... (חלק ג דובר צדק עמוד קפא)