אמר ליה קיסר לר' תנחום תא ליהוו כולן לעמא חד, אמר לחויי, אנן דמהלינן לא מצינן מיהוי כוותייכו, אתון מהליתו והוו כוותן, א"ל מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי למלכא לשדיוה לביבר, שדיוה לביבר ולא אכלוהו. א"ל ההוא צדוקי האי דלא אכלוה משום דלא כפין הוא, שדיוה ליה לדידיה ואכלוה. (סנהדרין לט א)