רבא תוספאה אשכחיה לרבינא דקא מצטער מהבלה, ואמרי לה מר קשישא בריה דרבא אשכחיה לרב אשי דקא מצטער מהבלא, א"ל לא סבר לה מר להא דתניא הרוצה לרבץ את ביתו בשבת מביא עריבה מלאה מים ורוחץ פניו בזוית זו ידיו בזוית זו רגליו בזוית זו ונמצא הבית מתרבץ מאליו, א"ל לאו אדעתאי (לא הייתי זכור, או לא סבירא לי). (שבת צה א)
ראה עוד רב אשי שבת קט א.
אמר רבא בר שבא הוה קאימנא קמיה דרבינא ובחשי ליה בשופתא דתומא ואכל. (שם קמ א)
רבינא סר סכינא בבבל, א"ל רב אשי מאי טעמא עבד מר הכי... ואנא נמי תלמיד חבר דמר אנא. (עירובין סג א)
...אזל עריב בהדי רבינא, אדאכיל רב הונא בריה דרב יהושע חדא אכיל רבינא תמניא, אמר מאה פפי ולא חדא רבינא. (פסחים פט ב)
אמר רבינא אנא איקלע לסורא קמיה דמרימר ונחית קמיה שלוחא דציבורא ואמר כסבי דפומבדיתא והוו משתקי ליה כולי עלמא, אמר להו שבקוהו הילכתא כסבי דפומבדיתא ולא הוו משתקי ליה. (שם קיז ב)
רבינא הוה לה נדרא לדביתהו, אתא לקמיה דרב אשי, א"ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו, א"ל אי מכנפין אין (שאין לו טרחא ואין חוששין שיוסיף מעצמו על חרטת אשתו) אי לא לא... (נדרים ח ב)
רבינא איקלע לבי מחוזא אתו נשי בדי מחוזא רמו קמיה כבלי ושירי (תכשיטים) קביל מינייהו, א"ל רבה תוספאה לרבינא והתניא גבאי צדקה מקבלין מהן דבר מועט (מהנשים) אבל לו דבר מרובה, א"ל הני לבני מחוזא דבר מועט נינהו. (בבא קמא קיט א)
רבינא הוה יהיב זוזי לבני אקרא דשנוותא ושפכי ליה טפי כופיתא, (נתן להם זוזי לפני הבציר לתת לו היין בעת הבציר כשער היוצא, והוסיפו לו מדעתם שלא בתנאי), אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מי שרי, אמר ליה אין, אחולי הוא דקא מחלי גבך, אמר ליה הא ארעא לאו דידהו היא (ואולי גם היין גזל), אמר ליה ארעא לטסקא (מס) משעבדא, ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא. (בבא מציעא עג ב)
אמרו ליה רבנן לרב אשי קא מקיים רבינא כל מה דאמור רבנן, שלח ליה בהדי פניא דמעלי שבתא לישדר לי מר עשרה זוזי דאתרמי לי קטינא דארעא למזבן (נזדמן לי לקנות קרקע), שלח ליה ניתי מר סהדי ונכתב כתבא, שלח ליה אפילו אנא נמי, שלח ליה כל שכן מר דטריד בגירסיה משתלי (ישכח) וגורם קללה לעצמו. (שם עה ב)
רוניא שתלא דרבינא הוה, אפסיד, סלקיה, אתא לקמיה דרבא א"ל חזי מר מאי קא עביד לי, א"ל שפיר עביד, א"ל הא לא התרה בי, א"ל לא צריכא להתרות, דאמר רבא מקרי דרדקי שתלא טבחא ואומנא וספר מתא כולן כמותרין ועומדין דמי, כללא דמילתא, כל פסידא דלא הדר כמותרין ועומדין דמי. (שם קט א)
רוניא אקפיה רבינא מארבע רוחותיו, א"ל הב לי כמה דגדרי, לא יהיב ליה, הב לי לפי קנים בזול, לא יהיב ליה, הב לי אגר נטירותא, לא יהיב ליה. יומא חד הוה קא גדר דיקלי, אמר ליה לאריסיה זיל שקול מניה קיבורא דאהיני, אזל לאתויי, רמא ביה קלא (צעק עליו), א"ל גלית דעתך דמינח ניחא לך, לא יהא אלא עיזא בעלמא מי בעי נטירותא... א"ל זיל פייסיה במאי דאיפייס, ואי לא דאיננא לך דינא כר"ה אליבא דרבי יוסי. (דאמר הכל לפי מה שגדר).
רוניא זבן ארעא אמיצרא דרבינא, סבר רבינא לסלוקי משום דינא דבר מצרא, א"ל רב ספרא בריה דרב ייבא לרבינא אמרי אינשי ארבעה לצלא ארבעה לצללא (ד' ככרות צריך לעבדן עני וד' לעשיר, ומשל הוא כנגד רוניא שהיתה לו שדה אחת ויעשה עמו חסד להניח לרוניא אותה). (בבא בתרא ה א)
ראה עוד מר בר רב אשי מנחות לז ב, רב סמא מנחות מב א.