רגל

(ראה גם: הלך, חג, יום טוב, מועד)

זהר:

ורגליהם רגל ישרה, כי הרגלים של המזיקים כולן עקלתון, ורגליהם, היינו הרגלים של החיות הקדושות נאמר בהן ורגליהם רגל ישרה, שהוא מצד חיה, שהוא ישראל, ישראל כולל ג' חיות... (פנחס שיז, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

ואמר רבי יוסי בר' חנינא משום ראב"י המתפלל צריך שיכוין את רגליו, שנאמר ורגליהם רגל ישרה. (ברכות י ב)

...אמר ליה מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך (יתן לי רגלים של ברזל ואשמשך). (שם מא ב)

שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי א"ל גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת... (שבת לא א)

...למימר דניגרי דחמרא שערי, (פסיעותיו של חמור לפי שעורים שאוכל). (שם נא ב)

רבינא איקלע לבי רב אשי חזייה דדריכא ליה חמרא אגבא דכרעיה ויתיב קא צמית ליה בחלא, אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רב הילל חלא לא (בשבת), א"ל גב היד וגב הרגל שאני (שמכתו קשה ומסוכן ומחללין עליו את השבת). (שם קט א)

תנא משמיה דר' מאיר דוק בככי ותשכח בניגרי, (אכול הרבה ותמצא האכילה בפסיעותיך שיחזק כחך. (שם קנב א)

א"ר חנינא רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום לא יכנס, דכתיב אם תשיב משבת רגלך, רגלך כתיב, והתניא רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום יכנס, הא מני אחרים היא... (עירובין נב ב)

תנו רבנן שבעה דברים צוה ר"ע את רבי יהושע בנו... ואל תמנע מנעלים מרגליך... (פסחים קיב א)

...ואת כל היקום אשר ברגליהם א"ר אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. (שם קיט א)

אלא אמר רב נחמן בר יצחק מהכא, מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה, מנעי עצמך מן החטא כדי שלא יבא רגלך לידי יחוף. (יומא עז א)

דרש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, מה יפו פעמותיהן של ישראל בשעה שעולין לרגל. (סוכה מט ב)

אמר רבי יוחנן רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה, לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה... למחר חזיא מלאך המות דהוה קבדח, אמר ליה אמאי בדיחת, א"ל באתר דבעו מינאי תמן שדרתינהו (למקום שהייתי צריך שלחת אותם). (שם נג א)

ואמר רבי בר אבא חצובא מקטע רגליהון דרשיעיא (שגוזלין ומשיגין גבול ואין למדין מחצוב שתחמו בו הארץ), נטיעה מקטע רגליהון דקצביא ודבועלי נדות, (שאמרה תורה להמתין שלש שנים, והקצבים ממהרין לאכול קודם הפשט ונתוח ופעמים שנמצאת טרפה, ובועלי נדות שאינן ממתינין עד שתטבול), תורמוסא מקטע רגליהון דשנאיהון של ישראל, (הן הטריחו את בוראן להביא עליהן פורעניות ולהכעיסו בשבעה אלה ולא חזרו בהם, לא כתורמוס ששולקין אותו ז' פעמים וטוב). (ביצה כה ב)

מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה, ורמינהי רגלים פרט לבעלי קבין, שאני הכא דכתיב מעל רגלו, אי הכי למעלה מן הארכובה נמי, מעל ולא מעל דמעל, אמר רב פפא שמע מינה האי איסתוירא (קביל"א המפסקת בין שוק לרגל) עד ארעא נחית, דאי סלקא דעתך מיפסק פסיק, הוה ליה איהו מעל, ושוקא מעל דמעל, אמר רב אשי אפילו תימא מיפסק פסיק, כל דבהדי כרעא ככרעא דמי. (יבמות קג א)

וא"ר יוחנן בלעם חיגר ברגלו אחת היה, שנאמר וילך שפי, שמשון חיגר בשתי רגליו היה, שנאמר שפיפן עלי ארח. תנו רבנן חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה וכולן לקו בהן... אסא ברגליו... דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו, ואמר רב יהודה אמר רב שאחזתו פדגרא, א"ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן היכי דמי פדגרא, א"ל כמחט בבשר החי... מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים... (סוטה י א)

...ומה כנעני זה שלא דיבר בפיו ולא הלך ברגליו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, מי שעושה לויה ברגליו על אחת כמה וכמה. (סוטה מו ב, וראה עוד ערך לויה)

תנו רבנן דבר בעיר כנס רגליך, שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, ואומר לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך... (בבא קמא ס ב)

והם תוכו לרגליך, תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. (בבא בתרא ח א)

ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו, מאי רבותא, אמר רב יהודה אמר רב כולן נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים היו. (סנהדרין כא ב)

...משל לאדם אחד שאמר יכול אני לרוץ ג' פרסאות לפני הסוסים בין בצעי המים, נזדמן לו רגלי אחד רץ לפניו ג' מילין ביבשה ונלאה, א"ל ומה לפני רגלי כך, לפני הסוסים על אחת כמה וכמה, ומה שלשת מילין כך, ג' פרסאות על אחת כמה וכמה... (שם צו א)

ילד עד כמה, אמר רבי אלעא אמר רבי חנינא כל שעומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו, אמרו עליו על רבי חנינא שהיה בן שמונים שנה והיה עומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו... (חולין כד ב)

...בנדרים הלך אחר לשון בני אדם, וקידוש ידים ורגלים במקדש הילכתא גמירי לה ברגל עד הארכובה... (ערכין יט ב)

בעל חמש רגלים או שאין לו אלא שלש (מום), ושרגליו קלוטות כשל חמור, והשחול והכסול, איזהו שחול שנשמטה יריכו, וכסול שאחת מיריכים גבוהות... נשבר עצם ידו ועצם רגלו אף על פי שאינו ניכר, מומין אלו מנה אילא ביבנה והודו לו. (בכורות מ א, וראה שם עוד)

מקיש בקרסוליו ובארכובותיו, (שארכובותיו עוקמות לחוץ וקרסוליו לפנים ונוקשין זה לזה כשהוא מהלך, ובארכבותיו איפכא, שרגליו עקומות לחוץ ומרחיק זה מזה עד שארכבותיו מלמעלה העקומות כלפי פנים נוקשות זו לזו), ובעל הפיקים העיקל, איזהו העיקל כל שהוא מקיף פרסותיו ואין ארכבותיו נוקשות זו לזו, (כשיושב ומחבר פרסות רגליו זו לזו ואין ארכובותיו נוקשות זו לזו שעוקמות כלפי חוץ), פיקה יוצא מגודלו (חתיכת בשר עגול כפיקה), עקיבו יוצא לאחוריו, פרסותיו רחבות כשל אוז, אצבעותיו מורכבות זו על זו או קלוטות למעלה עד הפרק כשר, למטה מן הפרק וחתכה כשר... יתר בידיו וברגליו שש ושש, עשרים וארבע ר' יהודה מכשיר וחכמים פוסלין... (שם מד ב, וראה שם עוד)

...והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודיבור פה והלוך רגלים... (נדה לא א)

תלמוד ירושלמי:

כתיב ורחצו אהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם, ותני עלה ביד עד הפרק, וברגל עד הסובך, והכא את אמר הכין, שנייא היא דכתיב מעל רגלו, מעתה אפילו מן הארכובה ולמעלן תהא כשירה, שנייא היא דכתיב מעל רגלו, מעל רגלו ולא ממעל דמעל רגלו... (יבמות סו ב)

מדרש רבה:

ר' שלמוני בשם ר"ל אמר תרכוסא של שלש רגלים הראה לו, ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר את הוא רגל שלישי. (בראשית סח יז)

וישא יעקב רגליו, א"ר אחא (משלי י"ד) חיי בשרים לב מרפא, כיון שנתבשר בשורה טובה טעין ליביה ית רגלוהי, הדא אמרה כריסא טענא רגליא. (שם ע ח)

...א"ל וכי יש רגלים לאלקיכם, א"ל באלקיכם כתיב רגליהם ולא יהלכו, ובאלקינו כתיב (זכריה י"ד) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. (איכה א נג)

מדרש תנחומא:

את מוצא ג' דברים ברא הקב"ה ברשותו של אדם ושלשה אינן ברשותו, הללו שהן ברשותו, הידים והפה והרגלים, כיצד הידים, רצה לעסוק בהם מלאכת שמים סוכה לולב שופר וציצית... עושה, רצה לגנוב לשפוך דם נקי... עושה... הרגלים, בקש לילך לדבר מצוה לבקר חולים ולנחם אבלים לקבור מתים ולגמילות חסדים הולך, בקש לילך לדבר עבירה לנאוף ולרצוח ולגנוב הולך... וכשהקב"ה חפץ אף אלו שהן ברשותו אינן ברשותו, מנין ממשה ובלעם ויונה וירמיה וירבעם. משה מנין, דא"ר שמואל בר נחמן שבעה ימים היה הקב"ה מפתה למשה בסנה... והוא אומר לו שלח נא ביד תשלח, א"ל הקב"ה מה אתה סבור שרגליך ברשותך, עמד והלך שלא בטובתו... ואף הרגלים אינן ברשותו פסוק מלא, (משלי ב') מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו, ואדם הולך ואינו יודע להיכן הולך, אם לטוב אם לרע, אם למות אם לחיים... (תולדות יב, וראה שם עוד)

פרקי דר' אליעזר:

ויברך ה' אותך לרגלי, זכו רגליו של יעקב להפרות ולהרבות צאנו של לבן, מכאן אמרו יש רגל אדם מברכת בית ויש רגל אדם מחרבת בית, והיה רגל יעקב מברכת, שנאמר ויברך ה' אותך לרגלי, וכן אמר לבן ליעקב נחשתי ויברכני ה' בגללך. (פרק לו)

שוחר טוב:

...אלא כאיניש דאמר קם פלניא בדינא ולא הוה ליה הקמת רגל. רבי אבא בר כהנא אמר רשעים שנים, וחטאים שנים, אלו ארבע מלכיות שאין להם הקמת רגל ליום הדין. (מזמור א)

פעמי הכן כאמרתך וגו', כך אמר דוד אל תניח את רגלי שילכו למקום רצונם אלא לתורתך כל היום לבית המדרש, כי אין יצר הרע נכנס לבית המדרש... (מזמור קיט)

תרגום אונקלוס:

שלש רגלים - תלת זמנין תחוג. (שמות כג יד)

אבן עזרא:

ורגלך לא בצקה - כי מנהג רגל האורח שהלך רגלי דרך רב שינפחו רגליו, ויתכן שנתן להם השם כח או הוליכם אט. (דברים ח ד)

מורה נבוכים:

רגל שם משתתף הוא שם לרגל בעלי חיים, רגל תחת רגל, ויפול גם כן בענין ההמשך אחר הדבר, "צא אתה וכל העם אשר ברגליך", ענינו הנמשכים אחריך, ויפול גם כן בענין הסבה "ויברך ה' אותך לרגלי", בסבתי, כלומר בגללי... אם כן אמרו "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים" רוצה לומר סבותיו, כלומר הנפלאות אשר יראו אז במקום ההוא אשר הוא יתברך סבתם... אמנם אמרו "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר", פירש אונקלוס בו כמו שידעת שהוא שם כנוי רגליו שם אל הכסא, ואמר ותחות כורסי יקריה והבן... ואומר כי אמרו ותחת רגליו רוצה בו מסבתו ובגללו כמו שבארנו... (חלק א פרק כח)

רבינו בחיי:

ברגלי אעבורה, טעם רגלי צבאותי, ומכאן אפשר לך ללמוד כי "ועמדו רגליו על הר הזיתים" (זכריה י"ד) האמור בהקב"ה הכוונה בו צבאותיו, כדי להרחיק ממנו יתברך כל מדות הגשמות... ותשובת הענין כי זה שם משותף, שהרי עליון כל דבר יקרא ראשו, וסוף הדבר יקרא רגליו, וכיון שהוברר שהבורא יתעלה ראש הנמצאים כלם יתכן להקרא צבאות כל הנמצאים רגליו... (במדבר כ יט)

מהר"ל:

ואמר שלחו למלכתה ואמרו בדקן כרעיה (של אשמדי), באור זה כי יש חלוף בין כח זה ובין האדם מצד הרגלים, כי האדם לחשיבות צורתו יש אל רגליו התגלות, אבל זה לפחיתות צורתו של זה הכח, אף אם יש לו גלוי בפנים שלו, שהוא עיקר צורתו, מכל מקום אשר רחוק מן הפנים אין גלוי אליו. ועוד שבא לומר כי אין אלו הכוחות מציאותם בפועל בשלימות, כמו שבארנו במקום אחר שבשביל כך אמרו שנבראו בין השמשות ולא גמרן, ומה שלא גמרן הוא ברגל, שהוא מקום שיש חסרון ופחיתות, ושם אין נמצא נגלה בפועל, ולכך יש מוקי ברגליו, שהם נסתרים ולא נמצאים נגלים בפועל. וכמו שפרשנו גם כן אצל המלאכים, שנאמר אצלם (ישעיה ו') "בשתים יכסה רגליו". (חידושי אגדות גיטין סח ב)

...ואמרו במדרש עוג פרסת רגליו ארבעים מיל, ואברהם היה טומנו בכף ידו. ודבר זה מופלג בחכמה, נתנו אל עוג גדלות הרגלים, ואברהם היתה לו גדלות היד, כי אברהם נקרא גם כן האדם הגדול בענקים, לפי שכחו היה כח גדולה, והבן זה. אבל עוג היה כחו בשוקיים, וכמו שהארכנו אצל עקר טורא בת ג' פרסה ומחיוהו (הכהו) בשוקיה, ולפיכך אברהם שהיה כחו מן הגדולה היה טומן בידו הגדולה את עוג מלך הבשן שהיה רגלו ושוקו ארוך... והשוק הוא למטה במדריגה מן היד, והשוקיים הם רחוקים מן מדריגות האדם כמו שידוע... ומפני כי מתאר הכתוב את עוג בפרט בגדלות, והשוקיים של אדם מעמידים את האדם על קומתו וגדלו. וזה שאמר אבא שאול קובר מתים הייתי... והייתי עומד על בני אדם הראשונים על מהותם המיוחדת... ואי אפשר לפרש יותר מזה. (שם נדה כד ב)

של"ה:

וכן המורגל בלשון חז"ל רגל, רגלים לדבר, או אין לו רגלים, ואין הכונה על שיש לו רגלים או על שאין לו רגלים אלא משל, כמו שהרגלים הם עמידת האדם וסמיכתו, וכן כשיש לדבר ישיבה ומציאות מתיישב בשכל יקרא שיש לו רגלים לדבר, וכשאין הדבר מתיישב יקרא שאין לו רגלים... (בית נאמן)

הכתב והקבלה:

ותחת רגליו - ושם רגליו הנאמר כאן הוא לדעתי שם כנוי על תהלוכות רעיונות בעיוניות, על דרך "ונתתי לך מהלכים בין העומדים", וגם רבותינו כנו את עיון התורה בלשון הליכה, כי על "בחקותי תלכו" אמרו תהיו עמלים בתורה, וכענין "ויתהלך חנוך", "אשר התהלכו אבותי"... וקרוב לומר שמענין זה אמר קהלת "שמור רגלך כאשר תלך אל בית אלקים", כמו האיש ההולך בארץ נכריה להתודע ולהתגלות המסתורים והמטמונים המוצאים והמובאים הנעלמים מעיני מדינה אחרת יקרא מרגל, ככה האיש הזוכה להסתכל מראות נבואיות הנעלים מהשגת שאר בני אדם יתואר בשם זה. והנה יתאר המקרא פה על דרך מליצה את משה ואהרן אשר זכו למראה האלקית בשם "רגליו", על שם התהלכות רעיונותיהם הרוחניות מעלה מעלה עד שזכו להסתכלות הנפלא הנעלם מעין כל חי... (שמות כד י)

מלבי"ם:

הרגל יש לו שלשה חלקים, העליון קרוי ירך, האמצעי קרוי שוק, והאחרון קרוי רגל, ושם רגל בכלל כולל גם כן הרגל כולו. ומשם רגל שמציין אבר ההליכה נקראו המועדים רגלים, על שדרכם היה אז לעלות לרגל ברגליהם. (הכרמל)

רש"ר הירש:

רגלים - אין אסמכתא במקרא שרגל משמעה פעם, להורות את כמות הישנות הפעולה, לבד מן הפסוק שלנו באה תיבת רגלים רק במעשה בלעם (במדבר כ"ב כ"ח), דומה שרגל מלבד הוראתה כפשוטה מציינת בעיקר את הרגל כשהיא בתנועה, את הרגל המורמת, ואילו פעם מורה על הלמות הרגל ודריכתה באדמה, מכאן "לרגל המלאכה ולרגל הילדים" (בראשית ל"ג י"ד) היינו לפי המהלך, וכן רגל לתור ולחפור ערוות הארץ. כנגד זה נראה שעיקר משמעו של פעם להכות ולהלום. וכאן פירוש שלש רגלים איננו פעמים אלא הליכות בדרכים... (שמות כג יד)

העמק דבר:

כי מנשה הבכור - מכוון שהבכור יעמוד לרגלו הימנית, שבהליכות עולם מנשה קודם וגדול מאפרים, שבהליכות הטבע הבכורה מסוגלת הרבה, והרגל משמשת הליכות הגוף, לכן רצה שמנשה יעמד לרגל ימינו... (בראשית מח יד)

מוהר"ן:

...גם הדיבור הרע נקרא רגל, כמ"ש (תהלים ט"ו) "לא רגל על לשונו", גם הוא נתעלה. גם אדם נתעלה בממון הנקרא רגל, כמו שכתוב (דברים י"א) "ואת היקום אשר ברגליהם", גם כל המדריגות התחתונות המוכנים בשם רגלים נתעלים על ידי שמחת תורה ומצוה, כמו שכתוב "צדק יקראהו לרגלו", שהתורה והמצוה הם קוראים למעלה את אלו המדריגות התחתונות... כי אשה נקראת רגל, כמו שכתוב (ש"א ב') "רגלי חסידיו ישמור"... גם ברא כרעא דאבוה (עירובין ע' ב'), גם אמונה נקראת רגל, כשרז"ל (מכות כ"ד) בא חבקוק והעמידן על אחת וכו', וכן כל הדברים הנקראים רגל נתעלים. (תנינא פא)

שפת אמת:

מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל... וכן איתא שתכלה רגל מן השוק, ופירוש מו"ז ז"ל שהוא לבטל הרגילות והטבעיות, כי רגלים הם דרגין תחתונים, לכן הם משוקעים ביותר בטבע והרגל, וזה גורם שכחה, וכלל הדברים כמו שכתוב "ויגע בכף ירכו", והוא בחינת גיד הנשה, דמנשיא פולחנא דמאריה (משכיח עבודת רבונו)... והכל ענין אחד, כי ענין הכנה הוא הזריזות היכון לקראת אלקיך ישראל, היפוך השכחה שלא לעשות המצוה כפי הרגילות רק בהתחדשות התלהבות בכל עת בזריזות. (חנוכה תרנ"ט)