רגם

(ראה גם: מיתת בית דין, סקילה)

הכתב והקבלה:

סקל הונח על זריקת אבנים גרידא, מבלי הבחנת התולדה היוצאת מן הפעולה ההיא, ולכן כשצותה התורה להמית על ידי הסקילה הוסיפה על הרוב פועל המיתה, כגון "וסקלתו באבנים ומת" (דברים י"ג), והנה היות פועל סקל נופל רק על הזריקה השתמשו בו הכתובים להורות גם על הסרת אבנים ממקום למקום. אמנם שורש רגם יורה על התכלית הנמשך מזריקת האבנים שהיא המיתה על ידי הפצעים וההכאות בם, לכן אין צורך להזכיר אצלו פועל המיתה... (ויקרא כד טז)

מלבי"ם:

יש הבדל בלשון בין כשאומר רגם אותו ובין כשאומר רגם בו, שרגם אותו הוא שימיתוהו על ידי רגימת אבנים והוא סקילה, ורגם בו מציין דרך הרגימה שירגמוהו באיבה ומשטמה לנקום בו, שזה ענין נפשי, ולא נמצא רק במגדף. (הכרמל)

רש"ר הירש:

ירגמו בו - השלכת אבנים, ורגם את אולי על דחייתו מקומה שניה. (במדבר כד טז)