לא תהיה אחרי רבים, ממשמע שאין אתה הווה עמהם לרעה, אבל אתה הווה עמהם לטובה, כיצד, שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין זכאי, שלשה עשר מחייבין ועשר מזכין חייב, או אחד עשר מזכין וי"ב מחייבים, אחד עשר מחייבין שומע אני יהא חייב, תלמוד לומר לא תענה על ריב, אמרה תורה הרוג על פי עדים הרוג על פי מטין, מה עדים בשנים אף מטין בשנים. (משפטים פרשה כ)
וכל דפריש מרובא פריש. (ברכות כח א)
תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך וראה אור, אם רוב נכרים אינו מברך, אם רוב ישראל מברך... (שם נג א, וראה שם עוד)
...ורבא אמר רוב עמי הארץ מעשרין הן. (שבת יג א)
דאמר מר רובן של צדיקים מתים בחולי מעים. (שם קיח ב)
דאמר רב יצחק דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ, ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד... (עירובין ד ב)
אמר ר' יוחנן כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא, שנאמר רגלי חסידיו ישמור. (יומא לח ב)
... אלא דאיכא תשעה כותיים וישראל אחד הא נמי פשיטא, דהוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, לא צריכא דפרוש לחצר אחרת, מהו דתימא כל דפריש מרובא פריש, קא משמע לן דלא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב... והתנן מצא בה תינוק מושלך אם רוב כותיים כותי, ואם רוב ישראל ישראל, מחצה על מחצה ישראל, ואמר רב לא שנו אלא להחיותו, אבל לייחסו לא, ושמואל אמר לפקח עליו את הגל, כי איתמר דשמואל ארישא איתמר, אם רוב כותיים כותי, אמר שמואל ולענין פקוח נפש אינו כן... (שם פד ב, וראה שם עוד)
...דאמר רבי חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב... (ביצה י ב)
מהו דתימא רוב לסטים ישראל נינהו ולא מזלזלי בהו (בתפילין), קא משמע לן. (שם טו א)
תשע חנויות מוכרות בשר נבילה ואחת מוכרת בשר שחוטה נתחלפו לו חושש, ולנמצאת הולכים אחר הרוב, תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה, נתחלפו לו חושש, ולנמצאת הולכים אחר הרוב... (שקלים יט ב)
...אמאי, הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים מתעברות ויולדות, לימא רבי מאיר היא דחייש למיעוטא, אפילו תימא רבנן כי אזלי רבנן בתר רובא רובא דאיתא קמן, כגון תשע חנויות וסנהדרי, אבל רובא דליתא קמן לא אזלי רבנן בתר רובא, והרי קטן וקטנה דרובא דליתא קמן היא ואזלי רבנן בתר רובא, דתניא קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין דברי ר' מאיר... ורבנן סברי זיל בתר רובא דקטנים, ורוב קטנים לאו סריסי נינהו, זיל בתר רוב קטנות ורוב קטנות לאו אילונית נינהו... (יבמות קיט א)
דאי אשמעינן חורבה דמתא בהא קמכשר רבן גמליאל משום דרוב כשרים אצלה, אבל לחורבה דדברא דרוב פסולין אצלה אימא מודה ליה לרבי יהושע... אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם... (כתובות יג ב)
...אלא הולכין אחר רוב העיר והוא דאיכא רוב סיעה בהדה, ואין הולכין אחר רוב העיר גרידתא ולא אחר רוב סיעה גרידתא, מאי טעמא גזרה רוב סיעה אטו רוב העיר, ורוב העיר נמי אי דקא אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש, לא צריכא דקא אזלא איהי לגבייהו, דהוה ליה קבוע, וא"ר זירא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ומי בעינן תרי רובי, והתניא תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה, ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאי זה מהן לקח, ספיקו אסור, ובנמצא הלך אחר הרוב... מעלה עשו ביוחסין... (שם טו א, וראה שם עוד)
והאמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב... (שם שם ב, וראה שם עוד)
...אמר רבינא משום דאיכא למימר רוב נשים בתולות נישאות, ומיעוט אלמנות, וכל הנשאת בתולה יש לה קול, וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא... (שם טז א)
...וכדרבי נחמיה דאמר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות, ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד... מהו דתימא כי אזלינן בתר רוב דעות לחומרא אבל לקולא לא, קא משמע לן. (סוטה מז ב)
...רוב בקיאין הן, ואפילו לרבי מאיר דחייש למיעוטא, סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי... (גיטין ב ב)
...מפני שרוב ישראל שבחוצה לארץ שמותיהן כשמות עובדי כוכבים. (שם יג ב)
...שרוב חולים לחיים, אבל זקן שהגיע לגבורות וגוסס שרוב גוססין למיתה, לא. (שם כח א)
ר' אלעזר בר' שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה... (קידושין מ ב)
...דתנן תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ר"מ מטהר וחכמים מטמאין מפני שדרכו של תינוק לטפח, והוינן בה מאי טעמיה דר"מ, סבר רוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה בחזקת טהרה עומדת, וסמוך מיעוטא לחזקה איתרע ליה רובא, ורבנן מיעוטא כמאן דליתא דמי... (שם פ א)
קא משמע לן דאין הולכין בממון אחר הרוב. (בבא קמא כז ב)
תנו רבנן רבו שאמרו... רבי יהודה אומר כל שרוב חכמתו ממנו. (בבא מציעא לג א)
אמר רבי חנינא רוב וקרוב הולכים אחר הרוב, ואף על גב דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא אפילו הכי רובא עדיף... (בבא בתרא כג ב, וראה שם עוד)
תנא רוב בנים דומין לאחי האם. (בבא בתרא קי א)
אמר רב יהודה אמר רב רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל בלשון הרע, בלשון הרע סלקא דעתך, אלא אבק לשון הרע. (שם קסה א)
...אם כן למה נאמר אחרי רבים להטות, לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה, הטייתך לטובה על פי אחד, הטייתך לרעה על פי שנים, ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן עשרים ושלשה... (סנהדרין ב א)
אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא, ורובא דאינשי עבדי דטעו בעיבורא דירחא... (שם סט א)
...רובא גנבי (בפומבדיתא) ישראל נינהו. (ע"ז ע א)
דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו, חטאו ששה והן רובו של קהל או שבעה אף על פי שאינן רובו של קהל חייבין, אמר רב אסי ובהוראה הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל... (הוריות ג א, וראה שם עוד)
...אמר רב הונא בריה דרב הושעיא הכי נמי מסתברא דבכל התורה כולה קיימא לן רובו ככולו, והכא כתיב כל העדה, הואיל וכך אפילו הן מאה... מתיב רב משרשיא סמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר"א בר' צדוק שהיו אומרים אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה, ואמר רב אדא בר אבא מאי קרא, במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו, והא הכא דכתיב הגוי כולו ורובא ככולא דמי... (שם שם ב)
אמר רבא אמור רבנן בטעמא, ואמור רבנן ברובא, ואמור רבנן בחזותא, מין בשאינו מינו בטעמא, מין במינו ברובא, היכא דאיכא חזותא במראה... (זבחים עט א)
מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא, מנלן, דכתיב אחרי רבים להטות, רובא דאיתא קמן כגון ט' חנויות וסנהדרין לא קא מיבעיא לן כי קא מיבעיא לן רובא דליתיה קמן, כגון קטן וקטנה מנלן, א"ר אלעזר אתיא מרישא של עולה, דאמר קרא וניתח אותה לנתחיה, אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים, וניחוש שמא ניקב קרום של מוח, אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא... (חולין יא א, וראה שם עוד)
השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של אחד כמוהו... רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה. (שם כז א)
אתמר רב אמר מחצה על מחצה כרוב, רב כהנא אמר מחצה על מחצה אינו כרוב, רב אמר מחצה על מחצה כרוב, הכי אמר ליה רחמנא למשה לא תשייר רובא, רב כהנא אמר מחצה על מחצה אינו כרוב, הכי אמר ליה רחמנא למשה שחוט רובא... (שם כח ב, וראה שם עוד)
רבינא אמר אפילו תימא רבנן, כי אזלי רבנן בתר רובא ברובא דלא תלי במעשה אבל רובא דתלי במעשה לא. (בכורות כ א)
...תפשוט דבעי רמי בר חמא הלכו באברים אחר הרוב או לא... (כריתות יד א)
אמר רבי יוחנן בשלשה מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי, מקור שליא חתיכה, מקור הא דאמרן, שליא דתנן שליא בבית הבית טמא, ולא שהשליא ולד אלא שאין שליא בלא ולד, ר"ש אומר נמוק הולד עד שלא יצא. חתיכה, דתנן המפלת יד חתוכה ורגל חתוכה אמו טמאה לידה, ואין חוששין שמא מגוף אטום באת. ותו ליכא והאיכא תשע חנויות... טומאה קאמרינן... (נדה יח א, וראה שם עוד)
ומר רבי יוחנן בשם ר' ליעזר בי רבי צדוק מקובל אני שכל גזירה שבתי דין גוזרין על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהן אינה גזירה, ובדקו ומצאו גזירה של שמן ולא קבלו רוב הציבור עליהן. (שבת י ב)
רבי זעירא בשם ר' חנינה מה יעשו גדולי הדור ואין הציבור נידון אלא אחר רובו, שכן מצאנו שכל ל"ח שנים שהיו ישראל כמנודים לא היה מדבר עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם, מה כתוב בתריה וידבר ה' אלי לאמר... (תענית טו א, וראה שם עוד)
אבא אוריין איש ציידן אומר משום אבא שאול וכו', רוב חמרים רשעים, רוב גמלין כשירין, רוב ספנים חסידים, רוב ממזירין פקחין, רוב עבדים גאים, רוב בני אבות בויישנים, רוב בנים דומין לאחי האם... (קידושין מח א)
...שלא הילכו במידת ממון אחר הרוב אלא במיעוט, א"ר יוסי במקום אחר הילכו במידת הדין בממון אחר הרוב, כהדא דתני ר' אחא, גמל האוחר בין הגמלים נמצא שם אחד מת, חייב, בידוע שזה הרגו. (בבא קמא כג ב)
מאן תנא רוב, רבי מאיר, דתני היא מחצית כל השבטים היא מחצית כל שבט ושבט, ובלבד רוב, רבי יודה אומר חצי כל שבט ושבט ובלבד רובי שבטים שלימים, שבט אחד גורר כל השבטים, רבי מאיר אומר כל השבטים קרוין קהל... (הוריות ו א, וראה שם עוד)
דבר אחר איש איש, הרבה פורשין לים ורובן חוזרין, יחידים הם שהולכים ולא חוזרין. כך הרבה נוטלין נשים רובן מצליחין ויחידים נכשלים, (קהלת ז') וחוטא ילכד בה. (במדבר ט ב)
לא תהיה אחרי רבים - אם ראית רבים יעידו על דבר שלא ידעתו, לא תאמר בלבבך אלה לא יכזבו. ואמר הגאון כי שתים מצות יש בפסוק הזה, האחת מצות לא תעשה והשנית מצות עשה, כי אמר חייב אתה אחרי רבים להטות, כי חשב כי מלת להטות כמו לנטות, אינה כן... וחז"ל פירשו כי מזה נלמד כי הלכה כרבים, ואמר שהכתוב אמר לא תהיה אחרי רבים לרעות, מזה נלמוד כי אם יהיה הרבים לטובה שהוא מצוה ללכת אחריהם. (שמות כג ב)
...אבל בספק נפשות לאו בתר רובא אזלינן באומדנות, (אם שנים אומרים שצריך לאכול והשאר אומרים אינו צריך), והכי פסקי רבואתה ובעלי הלכות. ואיכא מאן דאמר מדקתני על פי בקיאין שמע מינה יחיד מומחה ומוחזק בבריאות ורופאים אינן חכמים ומומחין כל כך, שהולכים אחר בקיאות, ואינו נראה, שלא שמענו בסנהדרין הולכין אחר רוב חכמה אלא אחר רוב מנין... הלכך במנין שוה ברופאים הולכין אחר חכמה ובקיאות, ואף על גב דליתיה הכי בדין סנהדרין, התם דיינים הם וכולם צריכים לאותו הדין, ומדינא לא היה ראוי להיות דין עד שיסכימו כל הצריכין לדעת אחת, אלא דרחמנא אמר אחרי רבים להטות, אבל הכא שומעין לחכם, והשני אינו ראוי להיות נשאל בפני מי שגדול ממנו בחכמה, ובטל הוא. מיהו אחד במקום שנים, כיון שכולן רופאים ויודעים במלאכה זו, אין דבריו של יחיד במקום שנים, מכל מקום במופלג מהם בחכמה חוששין לדבריו להחמיר... (תורת האדם ענין הסכנה)
עשר חנויות תשע מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת נבלות ולקח בשר מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח הרי זה אסור, שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. אבל בשר הנמצא מושלך בשוק הלך אחר הרוב, דכל דפריש מרובא פריש, אם היו רוב המוכרים עכו"ם אסור, ואם היו רוב המוכרים ישראל מותר... (מאכלות אסורות ח יא, וראה שם עוד)
אין העיר הקרובה מביאה אלא בזמן שמנין הרוב שבה כמו מנין העיר הרחוקה ממנה, אבל אם היו אלו שברחוקה מרובין על אנשי הקרובה ממנה הולכין אחר הרוב, והמרובין מביאין העגלה. אף על פי שהולכין אחר הרוב מן התורה והולכין אחר הקרוב, הרוב עדיף. (רוצח ט ו)
בית דין שנחלקו, מקצתם אומרים זכאי ומקצתם אומרים חייב הולכים אחר הרוב, וזו מצות עשה של תורה, שנאמר "אחרי רבים להטות", במה דברים אמורים בדיני ממונות ובשאר דיני אסור ומותר וטמא וטהור וכיוצא בהן, אבל בדיני נפשות אם נחלקו בזה החוטא אם יהרג או לא יהרג, אם היו הרוב מזכים זכאי, ואם היו הרוב מחייבין אינו נהרג עד שיהיו המחייבין יתר על המזכים שנים. מפי השמועה למדו שעל זה הזהירה תורה ואמרה לא תהיה אחרי רבים לרעות, כלומר אם הרוב נוטים לרעה להרוג לא תהיה אחריהם עד שיטו הטייה גדולה ויוסיפו המחייבין שנים, שנאמר לנטות אחרי רבים להטות, הטייתך לטובה על פי אחד, לרעה על פי שנים... (סנהדרין ח א, וראה שם עוד)
לנטות אחרי רבים, והוא כשיפול מחלוקת בין החכמים בדין מדיני התורה כולה, וכמו כן בדין פרטי... ובחירת רוב זה לפי הדומה הוא כששתי הכתות החולקות יודעות בחכמת התורה בשוה, שאין לומר שכת חכמים מועטת לא תכריע כת בורים מרובה ואפילו כיוצאי מצרים, אבל בהשוית החכמה או בקרוב, הודיעתנו התורה שרבוי הדעות יסכימו לעולם אל האמת יותר מן המעוט, ובין שיסכימו לאמת או לא יסכימו לפי דעת השומע הדין נותן שלא נסור מדרך הרוב. ומה שאני אומר כי בחירת הרוב לעולם הוא בששתי הכתות החולקות שוות בחכמת האמת, כי כן נאמר בכל מקום חוץ מן הסנהדרין, שבהם לא נדקדק בהיותם חולקין איזו כת יודעת יותר, אלא לעולם נעשה כדברי הרוב מהם. והטעם לפי שהם היו בחשבון מחויב מן התורה, והוא כאלו צותה התורה בפרוש אחר רוב של אלו תעשו כל עניניכם, ועוד שהם כלם היו חכמים גדולים.
משרשי מצוה זו שנצטוינו בזה לחזק קיום דתנו, שאלו נצטוינו קימו התורה כאשר תוכלו להשיג כונת אמיתתה, כל אחד ואחד מישראל יאמר דעתי נותנת שאמיתת הענין פלוני כן הוא, ואפילו כל העולם יאמרו בהפכו לא יהיה לו רשות לעשות הענין בהפך האמת לפי דעתו, ויצא מזה חורבן, שתעשה התורה ככמה תורות, כי כל אחד ידין כפי עניות דעתו. אבל עכשיו שבפרוש נצטוינו לקבל בה דעת רוב החכמים יש תורה אחת לכולנו, והוא קיומנו גדול בה, ואין לנו לזוז מדעתם ויהי מה. ובכן בעשותנו מצותם אנו משלימין מצות הא-ל, ואפילו אם לא יכונו לפעמים החכמים אל האמת חלילה, עליהם יהיה החטאת ולא עלינו... (משפטים מצוה עח)
והכל לפי רוב המעשה, אצלי מלת רוב הוא מענין גדולה,כמו "ורוב בניו" (אסתר ה'), כמו שאמרו ז"ל גדולת בניו, ורבים כמוהו, ואמר כי לא ישגיח השי"ת בכמות המעשה אבל באיכותו נערך עם בעליו, כי מי שהוא מוכן בטבעו אל המעלה לא ישתוו זכיותיו עם מי שטבעו מנגדו, ומיעוט זכיותיו של זה יחשבו כרוב של המוכן, להגיד כי ישר ה' וכל מעשהו באמונה. (אבות ג כ)
כל זה "אחרי רבים להטות", שעל פיו בטלה דעת המיעוט ברוב, ודעת הרוב נעשית לדעת בית הדין, נוהג בתחומים רבים ושונים של ההלכה, "אזלינן בתר רובא", כשם שרוב בית הדין מכריע לגבי בית הדין כולו, כן דנה התורה בתחומים רבים ושונים את הכלל לפי תכונת רוב פרטיו, התכונה הייחודית של המיעוט בטלה בכלל, וכל פרט ופרט רואים אותו כאילו הוא בעל תכונת הרוב, והדברים אמורים לא רק ב"רובא דאיתא קמן", כלומר ברוב הנראה לעין, כמו כאן בסנהדרין, אלא גם ב"רובא דליתא קמן", כלומר ברוב שאינו אלא על פי הנחתנו לגבי מנהג העולם. (שמות כג ב)
...הפסוק דורש בדרך כלל שהכוונה והביצוע יהיו להריגת אדם שחייבים מיתה על הריגתו, למעט "זורק אבן לגו" (סנהדרין ע"ט א'), היורה כלי מות בדעת ובכוונה לתוך ציבור אנשים שיש בהם לפחות אדם אחד שכבר נפצע פצעי מות, במקרה זה היריה איננה מחייבת מיתה, שהרי היתה יכולה לפגוע גם בטרפה. בהתאם להלכה זו אין נוהגים כאן על פי הכלל האמור בכל מקום "אזלינן בתר רובא", שהרי האחר איננו בטל כאן ברבים, אלא בחישוב ההסתברות של פגיעת היריה האחד שקול כנגד הרבים ורואים אותם כ"מחצה על מחצה", ומכאן שינוי מרחיק לכת להלכה של רוב, בדרך כלל מיעוט מסוג אחד בטל ברוב מסוג אחר, כגון מיעוט איסור בטל ברוב היתר, אולם דין זה נוהג רק במקרה שהמיעוט נתערב ברוב ואיננו ניכר בו, ואין הוא נוהג במקרה שהמיעוט נבדל מן הרוב מבחינה מקומית, ובמקום שהוא נמצא הוא ניכר בייחודו, (זבחים ע"ג ב', ותוספות שם ד"ה אלא, תוספות חולין צ"ה א' ד"ה ספקו). יחס זה קרוי "קבוע", בניגוד ל"תערובת" הוא קבוע ונבדל מבחינת המקום והמושג ואין הוא בטל בסוג השני. ומכאן ההלכה "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי"...
הגדרתו המדויקת של המושג קבוע וקיומו הלכה למעשה נתונים להבהרות נוספות, ובחלקם הם תלויים במחלוקת הפוסקים... (שופטים יט יא, וראה שם עוד)