רודף   רדף

זהר:

כל הרודף אחר שאינו שלו הוא בורח מפניו, ולא עוד, אלא מה שיש לו נאבד ממנו, קרח רדף אחר שאינו שלו, שלו אבד, והאחר לא הרויח. (קרח ד)

מכילתא:

אם זרחה השמש עליו, ר' ישמעאל אומר וכי השמש עליו בלבד זרחה, והלא על כל העולם כולו זרחה, אלא מה שמש שלום בעולם, אף זה אם ידוע הוא שבשלום עמו והרגו הרי זה חייב... תלמוד לומר ולנערה לא תעשה דבר, וכי מה למדנו מרוצח, מעתה, אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מה להלן לא חלק בין יום ללילה, אף כאן לא תחלוק בין יום ללילה, מה כאן אם קדמו והרגו פטור, אף להלן אם קדמה והרגתו פטורה, ומה להלן היו לה מושיעין הימנו והרגתו חייבת, אף כאן היו לו מושיעין הימנו והרגו חייב. (משפטים פרשה יג)

ספרי:

ולנערה לא תעשה דבר, מלמד שפטרה הכתוב מן המיתה... שמכל עונשים שבתורה פטורה, ומצילים אותם בנפשם, אין לי אלא זה הרודף אחר חברו להרגו ואחר הזכר, תלמוד לומר כן הדבר הזה, כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן וגו', וכי מה למדנו מרוצח מעתה, אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש רוצח לנערה המאורסה, מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו, אין לי אלא הרודף אחר הזכר, אחר חייבי כריתות ומיתת בית דין מנין, תלמוד לומר כן הדבר הזה, יכול אף הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת והעובד עכו"ם, תלמוד לומר הזה, הזה בסקילה ואין כל אלו בסקילה. (כי תצא רמג)

וקצתה את כפה, מלמד שאתה חייב להצילו, מנין שאם אין אתה יכול להצילו בכפה הצילו בנפשה, תלמוד לומר לא תחוס עינך. (שם רצג)

תלמוד בבלי:

...א"ר יוסף דרשיה רבי מנחם בר יוסי להאי קרא כי סיני, ואילמלא דרשוה דואג ואחיתופל הכי לא רדפו בתר דוד, דכתיב לאמר אלקים עזבו וגו', מאי דרוש, ולא יראה בך ערות דבר וגו', והן אינן יודעין שעבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה. (סוטה כא א)

אמר רבי אבהו לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין, שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה והכשירן הכתוב לגבי מזבח. (בבא קמא צג א)

ההוא גברא דהוה בעי אחוויי אתיבנא דחבריה, אתא לקמיה דרב, א"ל לא תחוי ולא תחוי (לא תראה), א"ל מחוינא ומחוינא, יתיב רב כהנא קמיה דרב שמטיה לקועיה מיניה (שבר מפרקתו)... א"ל האי מעיקרא רודף הוה, רבה לטעמיה דאמר רבה רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו ושיבר את הכלים בין של נרדף בין של אדם פטור, שהרי מתחייב בנפשו, ונרדף ששיבר את הכלים של רודף פטור, שלא יהא ממונו חביב עליו מגופו, אבל של כל אדם חייב, דאסור להציל עצמו בממון חברו. ורודף שהיה רודף אחר רודף להציל ושבר כלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור, ולא מן הדין, אלא שאם אי אתה אומר כן אין לך אדם שמציל את חבירו מן הרודף. (שם קיז א וב)

...א"ל מאי טעמא קטלתיה לעשאל, עשאל רודף היה, היה לך להצילו באחד מאיבריו, לא יכילי ליה, השתא בדופן חמישית כוונת ליה. (סנהדרין מט א)

אמר רב הונא קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו, קסבר רודף אינו צריך התראה, לא שנא גדול ולא שנא קטן, איתיביה רב חסדא לרב הונא יצא ראשו אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש, ואמאי, רודף הוא, שאני התם דמשמיא קא רדפי לה. נימא מסייעא ליה רודף שהיה רודף אחר חבירו להרגו, אומר לו ראה שישראל הוא ובן ברית הוא והתורה אמרה שופך דם האדם באדם דמו ישפך, אמרה תורה הצל דמו של זה בדמו של זה, ההיא רבי יוסי ברבי יהודה היא... אי בעית אימא אמר לך רב הונא אנא דאמרי כתנא דמחתרת, דאמר מחתרתו זו היא התראתו. 

ואלו שמצילין אותן בנפשן, הרודף אחר חבירו להרגו, ואחר הזכר ואחר הנערה המאורסה, אבל הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת ועובד עבודת כוכבים אין מצילין אותן בנפשן. תנו רבנן מניין לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו, תלמוד לומר לא תעמוד על דם רעך... אלא ניתן להצילו בנפשו מנלן, אתיא בקל וחומר מנערה המאורסה, מה נערה המאורסה שלא בא אלא לפוגמה אמרה תורה ניתן להצילה בנפשו, רודף אחר חבירו להרגו על אחת כמה וכמה. וכי עונשין מן הדין, דבי רבי תנא הקישא הוא, כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, וכי מה למדנו מרוצח מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש רוצח לנערה המאורסה, מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ונערה מאורסה גופה מנלן, כדתנא דבי ר' ישמעאל, ואין מושיע לה, הא יש מושיע לה בכל דבר שיוכל להושיע... (שם עג א)

דתניא רבי יונתן בן שאול אומר רודף היה רודף אחר חבירו להורגו ויכול להצילו באחד מאבריו ולא הציל נהרג עליו, מאי טעמא דרבי יונתן בן שאול, דכתיב וכי ינצו אנשים וגו' וא"ר אלעזר במצות שבמיתה הכתוב מדבר, דכתיב ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש, ואפילו הכי אמר רחמנא ולא יהיה אסון ענוש יענש, אי אמרת בשלמא יכול להציל באחד מאבריו לא ניתן להצילו בנפשו היינו דמשכחת לה דיענש, כגון שיכול להציל באחד מאבריו, אלא אי אמרת יכול להציל באחד מאבריו נמי ניתן להצילו בנפשו היכי משכחת לה דיענש, דילמא שאני הכא דמיתה לזה ותשלומין לזה לא שנא... שם עד א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

...רב חסדא בעי מה להציל נפשו של גדול בנפשו של קטן (מי אמרינן דרודף צריך התראה וקטן לאו בר התראה הוא), התיב ר' ירמיה ולא מתניתין היא, יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש, ר' יוסה בי ר' בון בשם רב חסדא שניאי היא תמן שאין את יודע מי הורג את מי. (שבת עז א)

...הרודף אחר חבירו להרגו בין בבית בין בשדה מצילין אותו בנפשו, אחד הרודף אחר חבירו להורגו ואחד הרודף אחר כל שאר עבירות שבתורה מצילין אותו בנפשו, אבל אם היתה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר אין מצילין אותו בנפשו, נעשה המעשה אין מצילין אותו בנפשו, אם יש שם מושיעים אין מצילין אותו בנפשו, ר' יודה אומר אם אמרה הנח לו אין מצילין אותו בנפשו, שאם ממחין הן על ידיו נמצאו באין לידי שפיכות דמים... רודף שנעשה נרדף מהו להציל את הרודף בנפשו של נרדף. גדול שנעשה קטן מהו להציל את הגדול בנפשו של קטן (הואיל ולאו בר מיתה ועונשין הוא), התיב רבי ירמיה והתנינן יצא ראשו ורובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש, ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חסדא שנייא היא תמן שאין את יודע מי הרג את מי. תני ר' לעזר בי רבי שמעון אומר ההולך לעבוד עכו"ם מצילין אותו בנפשו, אם מפני כבוד בשר ודם מצילין אותו בנפשו, לא כל שכן מפני חי העולמים. (סנהדרין מד א, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

ויכם וירדפם, וכי יש אדם רודף הרוגים, א"ר פנחס רודפיו של אברהם אבינו הרוגים היו, שנאמר (תהלים ס"ט) כי אתה אשר הכית רדפו. (בראשית מד ב)

...א"ר יצחק וכי יש לך אדם רודף הרוגים, דכתיב ויכם וירדפם עד חובה, אלא מלמד שהקב"ה הורג ואברהם רודף. (ויקרא א ד)

והאלקים יבקש את נרדף, רב הונא בשם רב יוסף אמר לעולם והאלקים יבקש את נרדף. אתה מוצא צדיק רודף צדיק והאלקים יבקש את נרדף, רשע רודף צדיק, האלקים יבקש את נרדף, רשע רודף רשע והאלקים יבקש את נרדף, אפילו צדיק רודף רשע והאלקים יבקש את נרדף, מכל מקום והאלקים יבקש את נרדף. ר' יהודה בר' סימון אמר בשם ר' יוסי ב"ר נהוראי לעולם הקב"ה תובע דמן של נרדפין מן הרודפין, תדע לך שכך הוא, שכן הבל נרדף מפני קין ובחר הקב"ה בהבל... נח נרדף מפני דורו ולא בחר הקב"ה אלא בנח... אברהם נרדף מפני נמרוד ובחר הקב"ה באברהם... ר' אלעזר ב"ר יוסי בן זמרא אמר אף בקרבנות כן, אמר הקב"ה שור נרדף מפני ארי, עז נרדף מפני נמר, כבש מפני זאב לא תקריבו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפין, הדא הוא דכתיב שור או כשב או עז כי יולד. (שם כז ה)

הלכה מי שהיה נרדף מן הגוים או מן הלסטים מהו שיחלל את השבת, כך שנו רבותינו מי שהיה נרדף מן הגוים או מן הלסטים מחלל את השבת בשביל למלט את נפשו, וכך אנו מוצאין בדוד כשביקש שאול להורגו ברח ממנו ונמלט. אמרו רבותינו מעשה שבאו לגדולי ציפורי כתבים רעים מן המלכות, הלכו ואמרו לר' אלעזר בן פרטא רבי כתבים רעים באו לנו מן המלכות מה אתה אומר נברח, והיה מתירא לומר להם ברחו, ואמר להם ברמז, ולי אתם שואלים לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד, מה כתיב ביעקב (הושע י"ב) ויברח יעקב... (במדבר כג א)

מדרש תנחומא:

ויקרא אל משה, זה שאמר הכתוב גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד (משלי כ"ט), כל מי שרודף אחר שררה שררה בורחת ממנו, וכל מי שבורח משררה שררה רודפת אחריו, שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך, שנאמר (ש"א י') וישאלו עוד בה' הבא עוד הלום איש, ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים, מה אל הכלים כשאמרו לו דבר המלוכה אמר להם איני ראוי למלכות, אלא שאלו באורים ותמים אם אני ראוי, ואם לאו הניחו אותי, מיד וישאלו עוד בה'... ואבימלך בן ירובעל רדף אחר השררה והשררה ברחה ממנו (שופטים ט') וילך אבימלך בן ירובעל שכמה אל אחי אמו וגו' והרגם כלם על אבן אחת ומלך על בעלי שכם, ולבסוף וישלח אלקים רוח רעה בין בעלי שכם ובין אבימלך והרגה אותו אשה... (ויקרא ג, וראה שם עוד)

אבן עזרא:

ורידפה - רדף בקל תמיד אחר הבורח, ובבנין כבד יוצאה לשנים פעולים... (הושע ב ט)

משנה תורה:

הבא במחתרת בין ביום בין בלילה אין לו דמים, אלא אם הרגו בעל הבית או שאר האדם פטורין, ורשות יש לכל להרגו בין בחול בין בשבת, בכל מיתה שיכולין להמיתו, שנאמר אין לו דמים.

ואחד הבא במחתרת או גנב שנמצא בתוך גנו של אדם או בתוך חצרו או בתוך קרפיפו בין ביום בין בלילה, ולמה נאמר מחתרת, לפי שדרך רוב הגנבים לבוא במחתרת בלילה. (ראה ראב"ד)

ומפני מה התירה תורה דמו של גנב אף על פי שבא על עסקי ממון, לפי שחזקתו שאם עמד בעל הבית לפניו ומנעו יהרגנו, ונמצא זה הנכנס לבית חבירו לגנוב כרודף אחר חבירו להרגו, ולפיכך יהרג, בין שהיה גדול בין שהיה קטן בין זכר בין נקבה.

היה הדבר ברור לבעל הבית שזה הגנב הבא עליו אינו הורגו ואינו בא אלא על עסקי ממון אסור להרגו, ואם הרגו הרי זה הורג נפש, שנאמר "אם זרחה השמש עליו", אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך אל תהרגהו, לפיכך אב הבא במחתרת על בנו אינו נהרג שודאי שאינו הורגו, אבל הבן הבא על אביו נהרג. וכן הגנב שגנב ויצא, או שלא גנב ומצאו יוצא מן המחתרת הואיל ופנה עורף ואינו רודף יש לו דמים, וכן אם הקיפוהו בני אדם או עדים אף על פי שעדיין הוא ברשות זה שבא עליו אינו נהרג, ואין צריך לומר אם בא לבית דין שאינו נהרג.

וכן הבא במחתרת לתוך גינתו או לתוך שדהו או לתוך הדיר והסהר יש לו דמים, שחזקתו שבא על הממון בלבד, לפי שאין רוב הבעלים מצויים במקומות אלו.

כל גנב שיש לו דמים אם נפל עליו גל בשבת מפקחים עליו, ואם שבר כלים בביאתו חייב בתשלומין, אבל מי שאין לו דמים ששבר כלים בביאתו פטור, כמו שביארנו. (גניבה ט ז)

רודף שהיה רודף אחר חבירו להרגו או לדבר עבירה ושבר את הכלים בין של נרדף בין של כל אדם, פטור מן התשלומין מפני שהוא מתחייב בנפשו, שכיון שרדף התיר עצמו למיתה. נרדף ששבר כלים של רודף פטור, לא יהיה ממונו חביב מגופו, ואם שבר כלים אחרים חייב, שהמציל עצמו בממון חבירו חייב.

מי שרדף אחר הרודף להושיע הנרדף ושבר את הכלים, בין של רודף בין של כל אדם פטור, ולא מן הדין אלא תקנה היא שלא ימנע מלהציל או יתמהמה ויעיין בעת שירדוף.

ספינה שחשבה להשבר מכובד המשאוי, ועמד אחד מהן והקל ממשאה והשליך בים פטור, שהמשא שבה כמו רודף אחריהם להרגם, ומצוה רבה עשה שהשליך והושיעם. (חובל ומזיק ח יב)

...אבל הרודף אחר חבירו להרגו אפילו היה הרודף קטן הרי כל ישראל מצווין להציל הנרדף מיד הרודף, ואפילו בנפשו של רודף. כיצד, אם הזהירוהו והרי הוא רודף אחריו, אף על פי שלא קיבל עליו התראה כיון שעדיין הוא רודף הרי זה נהרג. ואם יכולים להצילו באבר מאיברי הרודף, כגון שיכו אותו בחץ או באבן או בסייף ויקטעו את ידו או ישברו את רגלו או יסמו את עינו עושין, ואם אינן יכולין לכוין ולהצילו אלא אם כן הרגוהו לרודף הרי אלו הורגין אותו אף על פי שעדיין לא הרג, שנאמר "וקצותה את כפה לא תחוס עינך".

אחד במבושיו ואחד כל דבר שיש בו סכנת נפשות, אחד האיש או האשה ענין הכתוב שכל החושב להכות חבירו הכאה הממיתה אותו מצילין את הנרדף בכפו של רודף, ואם אינן יכולין מצילין אותו אף בנפשו, שנאמר לא תחוס עינך.

אף זו מצות עשה שלא לחוס על נפש הרודף, לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה, בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להורגה, ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש, וזהו טבעו של עולם.

אחד הרודף אחר חברו להרגו או רודף אחר נערה מאורסה לאונסה, שנאמר "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה", והרי הוא אומר "צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה", הא יש לה מושיע מושיעה בכל דבר שיכול להושיע ואפילו בהריגת הרודף. והוא הדין לשאר כל העריות חוץ מן הבהמה, אבל הזכור מצילין אותו בנפש הרודף כשאר כל העריות, אבל הרודף אחר הבהמה לרבעה או שרדף לעשות מלאכה בשבת או לעבוד ע"ז אף על פי שהשבת וע"ז עיקרי הדת אין ממיתין אותו עד שיעשה ויביאוהו לבית דין וידינוהו וימות.

רדף אחר ערוה ותפשה ושכב עמה והערה, אף על פי שלא גמר ביאתו אין ממיתין אותו עד עמדו בדין. רדף אחר ערוה ואחרים היו רודפין אחריו להצילה ואמרה להם הניחוהו כדי שלא יהרגני אין שומעין לה, אלא מבהילין אותו ומונעין אותו מלבעול באיבריו, ואם אינן יכולים באיבריו אפילו בנפשו כמו שביארנו.

כל היכול להציל באבר מאיבריו ולא טרח בכך אלא הציל בנפשו של רודף והרגו הרי זה שופך דמים וחייב מיתה, אבל אין בית דין ממיתין אותו.

כל היכול להציל ולא הציל עובר על "לא תעמוד על דם רעיך", וכן הרואה את חבירו טובע בים או ליסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו ויכול להצילו הוא בעצמו או ששכר אחרים להצילו ולא הציל, או ששמע עובדי כוכבים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח ולא גלה אוזן חבירו והודיעו, או שידע בעובד כוכבים או באונס שהוא בא על חבירו ויכול לפייסו בגלל חבירו להסיר מה שבלבו ולא פייסו וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על "לא תעמוד על דם רעך".

הרואה רודף אחר חבירו להרגו או אחר ערוה לבועלה ויכול להציל ולא הציל, הרי זה ביטל מצות עשה שהיא "וקצותה את כפה", ועבר על שני לאוין, על "לא תחוס עינך", ועל "לא תעמוד על דם רעך". אף על פי שאין לוקין על לאוין אלו מפני שאין מעשה בהן, חמורים הם, שכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו אבד כל העולם כולו, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים כל העולם כולו. (רוצח ושמירת נפש א ז והלאה)

ספר החינוך:

שנצטוינו להציל הנרדף מיד מי שירדפהו להרגו, ואפילו בנפש הרודף, כלומר שאנו מצווין להרוג הרודף אם לא נוכל להציל הנרדף אלא אם כן נהרוג הרודף, ועל זה נאמר "וקצתה את כפה לא תחוס עינך", ואמרו בספרי "והחזיקה במבושיו", כל אותו מקום מיוחד שיש בו סכנת נפשות, ונאמר על זה "וקצותה את כפה", כך כל דבר שיש בו סכנת נפשות, הרי הוא ב"וקצותה את כפה". ומנין שאם אינו יכול להצילו בכפה בלבד שחייב להצילו בנפשה, תלמוד לומר "לא תחוס עינך"...

משרשי המצוה, לפי שהשי"ת ברא העולם ורצה בישובו, וישוב העולם יתקיים בתשועת החלש מיד חזק ממנו, ועוד כי הנרדף לעולם עיניו ולבו אל השם להושיעו מיד רודפו, וכענין שכתוב "והאלקים יבקש את נרדף", (קהלת ג'), כלומר הנרדף מבקש לאלקים ומתחנן אליו, על כן צונו ב"ה לעזור לו... (כי תצא מצוה תר, וראה שם עוד)

מהר"ל:

ודע כי דברים אלו רמזו עוד חכמים במדרש (קהלת רבה ג') והאלקים יבקש הנרדף, כי לעולם השי"ת מבקש את הנרדף ובוחר בו ודוחה הרודף, ולכך אמרו ז"ל (ב"ק צ"ג א') אין בעופות נרדפים יותר מתורים ובני יונה, והכשיר הקב"ה אותם לגבי מזבח, ודבר זה הן הדברים אשר אמרנו לך למעלה, כי הרודף מפני כח עזות שלו שהוא רודף, הוא יוצא מן השווי, ומפני שהוא יוצא מן השווי אינו פשוט ואינו נבדל, אבל הנרדף מפני שהוא נרדף ואינו רודף דבר זה מורה שיש בו (הפשיטות) השווי גם כן, ודבר זה שאחרים רודפים אותו מורה שיש בו הפשיטות השווי ומתנגד לרודף אשר הוא יוצא מן השווי (הפשיטות), ולכך עשו רדף את יעקב... ולכך יעקב נקרא ישורון, והוא (הפשוט) והשוה כאשר ידוע, ועשו הוא הכפול, ולכך הקב"ה קרבו. וזה שאמר הנעלב ואינו עולב והוא כמו נרדף ואינו רודף. וכן זה בעצמו מה ששמח ביסורין מורה על מדריגה נבדלת... (חידושי אגדות שבת פח ב)