ויט משה את מטהו על ארץ מצרים וה' נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה, הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה... (שמות י יג)
ויהפוך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף, לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים. (שם שם יח)
ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים. (שם יד כא)
ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים ויטוש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה, וכאמתים על פני הארץ. (במדבר יא לא)
ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה', ואחר הרוח רעש לא ברעש ה'. (מלכים א יט יא)
ר' אלעזר פתח ואמר, יודוך עמים אלקים יודוך עמים כולם, תא חזי, דוד המלך קם ושיבח והודה למלך הקדוש, והוא עסק בתורה, בשעה ההיא כשנתעורר רוח צפון והיה מכה בנימין של הכנור, והכנור היה מנגן ואמר שירה... (יתרו טז)
ולמדנו א"ר יצחק ארבע רוחות מנשבות בכל יום מארבע רוחות העולם, רוח מזרח מנשבת מן הבקר ועד חצי היום, ויוצאים עמו מאותו אוצר החמדה, שלמדו אוצר יש למעלה בשערי מזרח, וחמדה שמו, ויש בו ג' אלפים וע"ה רוחות רפואה לעולם...
א"ר יוחנן בן זכאי, יש מלאך ממונה מהבקר ועד חצי היום באותה הרוח הבאה ממזרח ושמו מיכאל, שהוא ממונה לצד מזרח, ואריב"ז הוא מיכאל, שכתוב בו הנה מלאכי ילך לפניך, בהסתכלות שתמצא שמיכאל (הוא אותיות) מלאכי, וזה הוא שאמר הקב"ה למשה הנה מלאכי ילך לפניך, כלומר הנה מיכאל ילך לפניך.
ולמדנו כשרוח מזרח מתעוררת לצאת לעולם, מי שהולך בדרך ויכוון רוחו לענין הזה, באותה שעה כל הברכות שמברכים אותו מתקיימות ויהיה שמח כל אותו היום.
רוח מערבית מנשבת מחצי היום עד הלילה, ויוצאים עמו מאוצר מעין ד' מאות וס"ה רוחות, להצמיח עשבים ואילנות ויבולים, ולמדנו מלאך ממונה מחצי היום עד הלילה ורפאל שמו, והוא ממונה לצד מערב.
א"ר יוסי בן פזי אם כן ישנה כאן קושיא, כי למדנו מלאך הממונה על הרפואה רפאל שמו, ואתה אמרת שהרפואה באה ממזרח ומיכאל ממונה עליו. תא שמע, כל מעשיו של הקב"ה לבני אדם, הוא כדי שיכירו אותו שהוא מכה והוא מרפא, ובני אדם לא יתנו לבם לא למלאך ולא לשר, ומשום זה מחליף עתים וזמנים, שלא יאמרו מלאך פלוני עשה לי זה, אלא הכל בידו.
ולפיכך מחליף רוחות, עד שיתפללו לפניו וישובו, ואז יצוה על הרפואה שתשרה עליו,ואותו המלאך הממונה על הרפואה עושה מה שנצטוה מרצון אדוניו...
רוח דרום מנשבת מתחילת הלילה עד חצות לילה, ויוצאים עמו מאותו אוצר החמדה רע"ה רוחות לדשן הארץ, ולחמם הקרירות, ומלאך ממונה עליו ואריאל שמו, והוא ממנה לצד דרום באותה הרוח, ורוח ההיא קשה בשביל החולים ומצטערים בו, והוא טוב לעולם, ולמדנו בעת ההיא דנים את הרשעים באש הגיהנם, וכל העולם שוכבים הוזים בשינה ואין מי שיתפלל עליהם.
רוח צפונית מנשבת מחצות לילה עד הבקר, ולמדנו ש' אלף רוחות וסערות באות עמו, והוא קשה מכולן לכל, והוא טוב לחולים, כי מרוב קרירות שבו מקרר את החום הגדול שבהם.
ולמדנו, א"ר שמעון בן יוחאי, בה בשעה יוצא הקב"ה מאלו העולמות המרובים שחושק בהם, ובא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, וקול הכרוז מכריז לפניו ואמר, עורי צפון ובואי תימן, כלומר עורי רוח צפון, ונתעורר לבא לעולם, ולהפיח בבשמים של העדן, זהו שכתוב, הפיחי גני יזלו בשמיו.
כי למדנו, בזמן שרוח צפון מנשבת בחצי הלילה, והקב"ה נכנס בגן עדן, כל הבשמים וכל האילנות שבגן עדן מעלים ריחם ומזמרים לפניו, שכתוב אז ירננו עצי היער מלפני ה'...
שנו חכמים, כשמתחיל רוח צפונית לנשב, כל השמים וכל הרקיעים וחיות הקדש והאופנים וכל צבא השמים כולם מזדעזעים ומתחלחלים, ופוצחים רנה ושבח למי שאמר והיה העולם עד שנכנס עם הצדיקים בגן עדן, וזהו בחצות הלילה...
א"ר תנחום תא חזי, דוד היה יודע את השעה ההיא (של חצות לילה), שלמדנו כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכשהיה חצות לילה רוח צפונית באה ומנשבת בו, ומיד היה קם ומתגבר בשירות ותשבחות שכתוב עורה כבודי עורה הנבל אעירה שחר.
א"ר זירא, מאין לנו שרוח צפונית מנשבת בכנור, א"ר יצחק מכאן, כתוב כאן עורה כבודי, וכתוב שם עורי צפון, מה שם הוא צפון אף כאן הוא צפון, והיו מקשיבים לו לדוד בכל לילה הקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן, וזהו הוא בחצי הלילה. (זהר חדש בראשית תקלב)
דבר אחר יערוף כמטר, היה ר' סימאי אומר לא נאמר ארבע רוחות הללו אלא כנגד ארבע רוחות השמים, צפונית בימות החמה יפה ובימות הגשמים קשה, דרומית בימות החמה קשה ובימות הגשמים יפה, מזרחית לעולם יפה, מערבית לעולם קשה, צפונית יפה לחטים בשעה שמכניסים שליש, וקשה לזיתים בשעה שחונטין. (האזינו שו)
ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת... דאמר רב אחא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שיעלה עמוד השחר. (ברכות ג ב)
על הזיקין ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם. (שם נד א)
מאי רוחות, אמר אביי זעפא, ואמר אביי גמירי דזעפא בליליא לא הוי, והא קא חזינן דהוי, ההוא דאתחולי ביממא. ואמר אביי גמירי דזעפא תרתי שעי לא קאי, לקיים מה שנאמר לא תקום פעמים צרה, והא קא חזינן דקאי, דמפסיק ביני ביני. (שם נט א)
...ועשן המערכה אפילו כל הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו אין מזיזות אותו ממקומו. (יומא כא א)
ורמינהו, מזרחית לעולם יפה, מערבית לעולם קשה, רוח צפונית יפה לחטין בשעה שהביאו שליש וקשה לזיתים בזמן שהן חונטין, רוח דרומית קשה לחטין בשעה שהביאו שליש ויפה לזיתים בזמן שהן חונטין... לא קשיא הא לן והא להו. (שם שם ב)
תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם בא להזכיר מזכיר, מאי טעמא א"ר חנינא לפי שאין נעצרין. (תענית ג א)
רוחות מנא לן דלא מיעצרי, א"ר יהושע בן לוי דאמר קרא כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם ה', מאי קאמר להו, אילימא הכי קאמר להו הקב"ה לישראל דבדרתינכו בארבע רוחי דעלמא, אי הכי כארבע בארבע מיבעי ליה, אלא הכי קאמר כשם שאין אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל, א"ר חנינא הלכך בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו, אמר מוריד הגשם מחזירין אותו, בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו, לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו, ולא עוד אלא אפילו אמר מעביר הרוח ומפריח הטל אין מחזירין אותו. תנא בעבים וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם בא להזכיר מזכיר, מאי טעמא משום דלא מיעצרי, והתנא רב יוסף, ועצר את השמים מן העבים ומן הרוחות... רוחות ארוחות לא קשיא הא ברוח מצויה הא ברוח שאינה מצויה, רוח שאינה מצויה חזיא לבי דרי (גורן, לזרות), אפשר בנפוותא... ואמר רב יהודה זיקא (רוח) דבתר מיטרא כמיטרא... (שם שם ב)
ואמר רב יהודה אמר רב עשרה דברים נבראו ביום ראשון ואלו הן... רוח... דכתיב ורוח אלקים מרחפת על פני המים... הארץ על מה עומדת על העמודים, שנאמר המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון, עמודים על המים... המים על ההרים שנאמר על הרים יעמדו מים, הרים ברוח, שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, רוח בסערה, שנאמר רוח סערה עושה דברו, סערה תלויה בזרועו של הקב"ה... (חגיגה יב א וב)
ויהי כזרוח השמש וימן אלקים רוח קדים חרישית, מאי חרישית, אמר רב יהודה בשעה שמנשבת עושה תלמים תלמים בים, א"ל רבה אי הכי היינו דכתיב ותך השמש על ראש יונה ויתעלף, אלא אמר רבה בשעה שמנשבת משתקת כל הרוחות מפניה, והיינו דכתיב אשר בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום, א"ר חסדא אימתי בגדיך חמים בשעה שהשקיט ארץ מדרום, שבשעה שמנשבת משתקת כל הרוחות מפניה... אמר להו הכי אמר רב חנן בר רבא אמר רב ד' רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית מנשבת עם כולן, שאלמלא כן אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת, ורוח דרומית קשה מכולן, ואלמלא בן נץ מעמידה מחרבת כל העולם כולו מפניה, שנאמר המבינתך יאבר נץ יפרש כנפיו לתימן... גלי דרעיה אמר שדיא נשיב, אמר רבא הכי אמר רב אשה מפלת בו, ושמואל אמר אפילו מרגלית שבים מרקבת בו, ר' יוחנן אמר אפילו שכבת זרע שבמעי אשה מסרחת בו, אמר רב נחמן בר יצחק ושלשתן מקרא אחד דרשו, כי הוא בין אחים יפריא יבוא קדים רוח ה' ממדבר עולה ויבוש מקורו וגו'... מאי כי הוא בין אחים יפריא, אמר רבא אפילו שופתא בקופינא דמרא רפיא (הקת שבחור האת), רב יוסף אמר אפילו סיכתא בדפנא (יתד שבדופן) רפיא, רב אחא בר יעקב אמר אפילו קניא בכופתא (קנה הארוג בכפיפה) רפיא. (גיטין לא ב)
לבתה הרוח כולן פטורין, תנו רבנן ליבה ולבתה הרוח אם יש בלבויו כדי ללבותה חייב, ואם לאו פטור, אמאי ליהוי כזורה ורוח מסייעתו, אמר אביי הכא במאי עסקינן שליבה מצד אחד ולבתו הרוח מצד אחר, רבא אמר כגון שליבה ברוח מצויה ולבתו הרוח ברוח שאינה מצויה... (בבא קמא ס א)
...גזר רבי תענית, אחתינהו לר' חייא ובניו, אמר משיב הרוח ונשבה זיקא, אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא. (בבא מציעא פה ב)
ההוא יומא דנח נפשיה דלייה זעפא ודרי לההוא טייעא כי רכיב גמלא (הרימה הסערה הרועה עם גמלו) מהאי גיסא דנהר פפא ושדייה בהך גיסא, אמר מאי האי, אמרי ליה נח נפשיה דרבה בר נחמני, אמר לפניו, רבונו של עולם כולי עלמא דידך הוא ורבה בר נחמני דידך, את דרבה ורבה דידך, אמאי קא מחרבת ליה לעלמא, נח זעפא. רבי שמעון בן חלפתא בעל בשר הוה, יומא חד הוה חמימא ליה, הוה סליק ויתיב אשינא דטורא, אמר לה לברתיה בתי הניפי עלי המניפא ואני אתן ליך ככרין דנרד, אדהכי נשבא זיקא, אמר כמה ככרין דנרד למרי דיכי. (שם פו א)
והסיר ה' ממך כל חולי... ושמואל אמר זה הרוח, דאמר שמואל הכל ברוח, ולשמואל הא איכא הרוגי מלכות, הנך נמי אי לאו זיקא עביד להו סמא וחיי. (שם קז ב)
הוא היה אומר עשרה דברים קשים נבראו בעולם, הר קשה ברזל מחתכו... עבים קשים רוח מפזרתן, רוח קשה גוף סובלו. (בבא בתרא י א)
אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר, רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה ומרחיק חמשים אמה... תא שמע דתניא ר"ע אומר לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה חוץ ממערבה דאינו עושה כל עיקר מפני שהיא תדירא... אלא מאי תדירא תדירא בשכינה... אמר רב יהודה מאי דכתיב יערוף כמטר לקחי, זו רוח מערבית שבאה מערפו של עולם, תזל כטל אמרתי זו רוח צפונית שמזלת את הזהב, וכן הוא אומר הזלים זהב מכיס, כשעירים עלי דשא זו רוח מזרחית שמסערת את כל העולם כשעיר, וכרביבים עלי עשב זו רוח דרומית שהיא מעלה רביבים ומגדלת עשבים...
הוא היה אומר אתאן לר' אליעזר, מן החדר תבא סופה זו רוח דרומית, וממזרים קרה זו רוח צפונית, מנשמת א-ל יתן קרח זו רוח מערבית, ורחב מים במוצק זו רוח מזרחית. והאמר מר רוח דרומית מעלה רביבים ומגדלת עשבים, לא קשיא הוא דאתיא מטרא בניחותא הא בשפיכותא... אמר רפרם בן פפא אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש לא הוגשמה רוח דרומית, שנאמר ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו, וכתיב צפון וימין אתה בראתם. (שם כה א וב)
...ויום טוב של עצרת ברור זרעו חטים, מר זוטרא אמר בלול איתמר, אמרי נהרדעי משמיה דר' יעקב לא ברור ברור ממש ולא בלול בלול ממש אלא אפילו בלול ורוח צפונית מנשבתו זה הוא ברור... (שם קמז א)
...מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין, ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הוא הולך ובא עמהן, כיון שדממו הרוחות עמד קנה במקומו. אבל בלעם הרשע ברכן בארז, מה ארז זה אינו עומד במקום מים ושרשיו מועטין ואין גזעו מחליף, אפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, כיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו... (סנהדרין קו א)
על הרוחות אומר ברוך שכחו מלא עולם, מתניתא בשבאין בזעף, אבל שבאים בנחת אומר ברוך עושה בראשית, אמר רבי יהושע בן חנניה, בשעה שהרוח יוצא לעולם הקב"ה משברו בהרים ומרשלו בגבעות, ואומר לו תן דעתך שלא תזיק בריותי, מה טעם כי רוח מלפני יעטוף, משלהי ליה, כמה דאת אמר בהתעטף עלי רוחי... אמר רבי הונא בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל וביקש להחריב את העולם כולו, אחת בימי יונה, ואחת בימי אליהו, ואחת בימי איוב. בימי יונה וה' הטיל רוח גדולה, בימי איוב והנה רוח גדולה בא המערב המדבר וגו', בימי אליהו מניין והנה ה' עובר ורוח גדולה חזק מפרק הרים. אמר רבי יודן בר שלום נימר אותו של איוב בשבילו היה, ושל יונה בשבילו היה, אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון. (ברכות סד ב)
א"ר הונא הרוח הזה בשעה שהוא יוצא לעולם הוא מבקש להחריב את העולם, והקב"ה מרשלו בהרים ומשברו בגבעות, וא"ל הזהר שלא תזיק בריותי, מאי טעמא, כי רוח מלפני יעטוף, מה הוא יעטוף משלהי ליה, המד"א (יונה ב') בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי. א"ר הונא ג' רוחות על ידי שיצאו שלא במשקל היה העולם חרב בהם, ואלו הן אחד בימי יונה, ואחד בימי איוב, ואחד בימי אליהו, א"ר יודן בר' ישמעאל של יונה על אותה הספינה היה, שנאמר (יונה א') וה' הטיל רוח גדול אל הים, של איוב על אותה הבית היה, שנאמר (איוב א') והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר, ואין לו קוזמיקון אלא של אליהו, שנאמר (מ"א י"ט) והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים. (בראשית כד ד)
ג' בריות קדמו את העולם, המים והרוח והאש... הרוח הרה וילדה חכמה, ובשש בריות אלו העולם מתנהג, ברוח בחכמה ובאש ובאור ובחשך ובמים... והאלקים אינו כן, אלא עוזב את הענן הנראה ומהלך על הרוח שאינו נראה, שנאמר המהלך על כנפי רוח... (שמות טו כב)
א"ר פנחס בנוהג שבעולם אדם מכבס כסותו בימות הגשמים כמה יגיעות הוא יגע עד שלא ינגבה, והבריות ישנין על מטותיהן והקב"ה מוצא מעט רוח ומנגב את הארץ... אמר רבי לוי הרי שחרשת וזרעת ועדרת וכסחת וקצרת ועמרת ודשת ועשית תבואה בגרניה, אם אין הקב"ה מוציא לך מעט רוח שתזרה מהיכן אתה חי. הוי אין אתם נותנין לי אלא שכר הרוח, הוי מה יתרון לו שיעמול לרוח. (ויקרא כח ב)
ר' סימון בר' יהושע אמר מוליך ומביא כדי לבטל רוחות קשות, מעלה ומוריד כדי לבטל טללים קשים... (שם שם ה)
דבר אחר עורי צפון, מלמד שהרוחות עתידות להכעיס קנאה זו עם זו, רוח הדרום אומרת אני מביא גלות תימן וגלות הגרה וכל הדרום, ורוח צפון אומרת אני מביא גלות צפון, והמקום נותן שלום ביניהם והם נכנסות בפתח אחד, לקיים מה שנאמר (ישעיה מ"ג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני מרחוק וגו'. ר' חוניא בש"ר בנימין בר לוי אמר לפי שבעולם הזה כשרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, אבל לעתיד לבא אמר הקב"ה אני מביא רוח הרגסטיס לעולם ושתי הרוחות משמשות בו, הדא הוא דכתיב אומר לצפון תני וגו'. (במדבר יג ג)
א"ר פנחס אותה הרוח שהפילה את הצלם הרוח ההוא החיה המתים. (שיר השירים ז יד)
ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה, בעזה שברוחות, ואיזו זו רוח קדים, וכן אתה מוצא שלא נפרע המקום מדורו של מבול ומאנשי סדום אלא ברוח קדים, שנאמר מנשמת א-לוה יאבדו, זה דור המבול, ומרוח אפו יכלו אלו אנשי סדום. וכן אתה מוצא באנשי מגדל שלא נפרע מהם המקום אלא ברוח קדים, שנאמר ומשם הפיצם ה', ואין הפצה אלא רוח קדים, שנאמר ברוח קדים אפיצם. וכן אתה מוצא במצריים שלא נפרע מהם אלא ברוח קדים, שנאמר וה' נהג רוח קדים, וכן אתה מוצא שלא נפרע הקב"ה מעשרת השבטים אלא ברוח קדים, שנאמר כי הוא בין אחים יפריא יבוא קדים רוח ה', וכן אתה מוצא שלא נפרע הקב"ה משבט יהודה ובנימין אלא ברוח קדים, שנאמר ברוח קדים אפיצם, וכן אתה מוצא בצור שלא נפרע מהם הקב"ה אלא ברוח קדים, שנאמר רוח הקדים שברך בלב ימים. וכן אתה מוצא שאין הקב"ה עתיד ליפרע ממלכות עליזה אלא ברוח קדים, שנאמר ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, וכן אתה מוצא שאין המקום עתיד ליפרע מן הרשעים בגיהנם לעתיד לבא אלא ברוח קדים, שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה וגו' הגה ברוחו הקשה ביום קדים, אף כאן אתה מוצא ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה, בעזה שברוחות ואיזו זו רוח הקדים. (שמות פרק יד, רלד)
...רבי נחמיה אומר אין אדם שליט במלכיות לכלותן מן העולם, ואין רוח אלא מלכיות, שנאמר וארו ארבע רוחי שמיא. (קהלת פרק ח, תתקעח)
והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת, ח' רוחות הן, א' רוח קנאה, שנאמר לא ידון רוחי, ב' רוח המנשב בעולם, שנאמר ורוח אלקים מרחפת על פני המים. ג' רוח מלאך, שנאמר לא ברוח ה', ותרגם יונתן ולא במלאכי ורוח שכינתא, ד' רוח דעת בני אדם, שנאמר אלקי הרוחות, ה' רוח רחבה לעשות משפט, זהו ולרוח משפט, ו' רוח שרואה דמיונות ומפחד, זהו ורוח אלקים מבעתו, ו' רוח עריצים שאינו ירא מפני כל, אפילו שיש בו רוח עריצות, שנאמר ורוח לבשה את עמשי, ח' רוח אליהו, שנאמר ונחה עליו רוח ה' אשפוך את רוחי על כל בשר, הרי ח' רוחות, והמליך א' ברוח אלוף, לשון אלוף, שהקב"ה נותן משקל לרוח לדעת אדם שבמקרא שבמשנה שבתלמוד שבאגדה שבדרך ארץ, זה שאמר הכתוב לעשות משקל לרוח. (בראשית)
כשעירים - לשון רוח סערה, מה הרוחות הללו מחזיקין את העשבים ומגדלין אותם אף דברי תורה מגדלין את לומדיהן. (דברים לב ב)
בהשקיט ארץ - שרובי הרוחות שמאליים, כי השמש בפאת שמאל, והנכון, התוכל להתחמם אם לא היתה רוח דרומית. (איוב לז יח)
...וסמך הרוח לאלקים בעבור שהיא דקה מכלם ולמעלה מהם דק שהיא מרחפת על פני המים במאמרו של הקב"ה. (בראשית א א)
לרוח היום - כי בהגלות השכינה תבא רוח גדולה וחזק, כענין שנאמר והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה', וכתוב באיוב ויען ה' את איוב מן הסערה... (בראשית ג ח)
ורוח אלקים - רוח הרצון והחפץ, או רוח האויר היסודי, ואמר רוח אלקים שהיתה חזקה. (בראשית א ב)
דרך האש והרוח להיות מהלכם ממטה מטבור הארץ למעלה כלפי הרקיע, ודרך המים והארץ להיות מהלכם מתחת הרקיע למטה עד לאמצע, שאמצע הרקיע הוא המטה שאין למטה ממנו, ואין הילוכם לא בדעתם ולא בחפצם אלא מנהג שנקבע בהן וטבע שנטבע בהן,טבע האש חם ויבש והוא קל מכולם, והרוח חם ולח, והמים קרים ולחים, והארץ יבשה וקרה, והיא כבידה מכולם והמים קלים ממנה, לפיכך נמצא למעלה על הארץ, והרוח קל מן המים לפיכך הוא מרחף על פני המים... וארבעתן יתערבו ביחד וישתנו כל אחד מהם בעת העירוב עד שימצא המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו... (יסודי התורה ד ב)
ארבעה יסודות האלו משתנים זה לזה תמיד בכל יום ובכל שעה מקצתן לא כל גופן, כיצד מקצת הארץ הקרובה מן המים משתנית ומתפוררת ונעשית מים, וכן מקצת המים הסמוכים לרוח משתנין ומתמסמסין והווין רוח, וכן הרוח מקצתו הסמוך לאש משתנה ומתחולל ונעשה אש... (שם שם ה, וראה שם עוד)
רוח שם משתתף, הוא שם האויר, כלומר יסוד אחד מארבעה היסודות, ורוח אלקים מרחפת, והוא גם כן שם הרוח המנשבת, ורוח הקדים נשא את הארבה, רוח ים, וזה הרבה, והוא גם כן שם הרוח החיונית, רוח הולך ולא ישוב, אשר בו רוח חיים, והוא גם כן שם הדבר הנשאר מן האדם אחר המות אשר לא ישיגהו ההפסד, "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה", והוא גם כן השפע השכלי האלקי אשר ישפיע על הנביאים ויתנבאו בו, כמו שנבאר לך בדברנו בנבואה, במה שראוי שיוזכר בזה המאמר, "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם"... והוא גם כן שם הכונה והרצון, "כל רוחו יוציא כסיל", כונתו ורצונו... והנה כל רוח מיוחס לשם היא לפי הענין החמישי, וקצתה לפי הענין האחרון אשר הוא הרצון כמו שבארנו... (חלק א פרק מ)
...והאש למעלה מן האויר, כי ביחדו האויר על פני המים יהיה החשך אשר על פני תהום למעלה מן האויר בלא ספק, ואשר חייב שיאמר רוח אלקים, בעבור ששמה מתנועעת, רוצה לומר מרחפת, ותנועת הרוח לעולם מיוחסת לשם, "ורוח נסע מאת ה'", "נשפת ברוחך"... (חלק ב פרק ל)
ואחר כך זכר שהצד שתתנועע אליו החיה תנועת המרוצה והחזרה ההיא אין תנועתה מעצמה, אבל בגלל דבר אחר זולתה, רוצה לומר הכונה האלקית, אמר כי הצד אשר תהיה הכונה האלקית שתתנועע אליו החיה התנועע התנועה ההיא הממהרת אשר היא רצוא ושוב, והוא אומרו בחיות אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן, ורוח הנה אינו הרוח המנשבת, אבל היא כונה, יאמר שהצד אשר תהיה הכונה האלקית שתלך אליו החיה בצד ההוא תרוץ החיה אליו... (חלק ג פרק ב)
ורוח אלקים מרחפת על פני המים - שיסוד המים למעלה היה מעורב ביסוד הרוח, עד שהיה כקיטור וכענן שהוא תערובת אויר ומים, ויסוד הרוח היה מרחף על פני המים, וכמו שאמרו במדרש מרחפת כיונה על הקן, נוגעת ואינה נוגעת, שהיו המים אידיים והאויר שוכן בם, שהאויר דרכו להתפשט, והמים האידיים נוגעים ואינם נוגעים... כי נמצא בכל מקום שקורא יסוד האויר בשם רוח, כמו במשלי ל' שחשב הד' יסודות "מי עלה שמים מי אסף רוח מי צרר מים מי הקים כל אפסי ארץ", קרא להאויר בשם רוח, וכן (איוב כ"ח) "לעשות לרוח משקל"... ועיקר שם רוח הונח על יסוד האויר ונקרא כן בעת שנח ובעת שנושב... (בראשית א ב)