רועה   רעה

(ראה גם: אומנות, צאן)

תלמוד בבלי:

עשרה תנאים התנה יהושע, שיהו מרעין בחורשין (שיהא כל אדם מוליך בהמותיו לרעות ביער של חברו ולא יקפיד בעל היער)... (עירובין יז א)

תנו רבנן תגרי סימטא ומגדלי בהמה דקה וקוצצי אילנות טובות... אינו רואה סימן ברכה לעולם. (פסחים נ ב)

תא שמע הרועים והגבאין והמוכסין תשובתן קשה, ומחזירין למכירין... (בבא קמא צד ב)

אין לוקחין מן הרועים צמר וחלב וגדיים... תנו רבנן אין לוקחין מן הרועים לא עזים ולא גדיים ולא גיזין ולא תלושין של צמר, אבל לוקחין מהן תפורין מפני שהן שלהן, ולוקחין מהן חלב וגבינה במדבר ולא בישוב, ולוקחין מהן ד' וה' צאן, ד' וה' גיזין, אבל לא שתי צאן ולא שתי גיזין, ר"י אומר בייתות לוקחין מהן מדבריות אין לוקחין מהן, כללו של דבר כל שהרועה מוכר ובעל הבית מרגיש בו לוקחין מהן, אין מרגיש בו אין לוקחין מהן... (שם קיח ב, וראה שם עוד)

ההוא רעיא דהוו מסרי ליה כל יומא חיותא בסהדי, יומא חד מסרו ליה בלא סהדי, לסוף אמר להו לא היו דברים מעולם, אתו סהדי אסהידו ביה דאכל תרתי מינייהו... (בבא מציעא ה א)

ההוא רעיא דהוה רעי חיותא אגודא דנהר פפא, שריג (החליקה) חדא מינייהו ונפלת למיא, אתא לקמיה דרבה ופטריה, אמר מאי הוה ליה למיעבד, הא נטר כדנטרי אינשי... איתיביה רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר בא זאב וטרף ובא ארי ודרס, אין אומרים אילו היה שם היה מציל, אלא אומדין אותו אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור, מאי לאו דעל בעידנא דעיילי אינשי, לא דעל בעידנא דלא עיילי אינשי, אי הכי אמאי פטור, תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב, דשמע קל אריה ועל. אי הכי אומדין אותו, מאי הוה ליה למעבד, היה לו לקדם ברועים ובמקלות... (שם צג א, וראה שם עוד)

מתיב רב ששת, רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס אין אומרים אילו היה שם היה מציל, אלא אומדין אותו אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור, ואמאי, נימא ליה אי הוית התם הוה מקיים בי גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך, משום דאמר ליה אי הוית חזית לאיתרחושי לך ניסא הוה איתרחיש לך ניסא, כר' חנינא בן דוסא דמתיין עיזי דובי בקרנייהו, ונימא ליה נהי דלניסא רבה לא הוה חזינא לניסא זוטא חזינא, קשיא. (שם קו א)

תנא הוסיפו עליהם (לפסול לעדות) הרועים, הגבאין והמוכסין, רועים, מעיקרא סבור אקראי בעלמא הוא (מה שהבהמה נכנסת לשדות של אחרים ורועה), כיון דחזו דקא מכווני ושדו לכתחילה גזרו בהו רבנן... אמר רבא רועה שאמרו אחד רועה בהמה דקה ואחד רועה בהמה גסה. ומי אמר רבא הכי, והאמר רבא רועה בהמה דקה בא"י פסולין בחוצה לארץ כשרין, רועה בהמה גסה אפילו בא"י כשרין, ההוא במגדלים איתמר (מגדלים בבתיהם), הכי נמי מסתברא, מדקתני נאמנין עלי שלשה רועי בקר, מאי לאו לעדות, לא לדינא... א"ר יהודה סתם רועה פסול. (סנהדרין כה ב)

כל המומין הראויין לבא בידי אדם רועי ישראל נאמנין רועים כהנים אינן נאמנין, רשב"ג אומר נאמן הוא על של חבירו ואין נאמן על של עצמו... ר' יוחנן ור' אלעזר, חד אמר רועי ישראל בי כהנים נאמנין, ללגימא לא חיישינן (שמא על ידי אדם בא לו בכוונה ורועה זה משקר להתירו כדי שישחטו רבו כהן ויאכילנו ממנו), רועי כהנים בי ישראל אין נאמנין, מימר אמר כיון דקא טרחנא ביה לא שביק לדידי ויהיב לאחריני, והוא הדין כהן לכהן דחיישינן לגומלין... (בכורות לה א, וראה שם עוד)

...אמר רבה בר שילא דאמר קרא עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה, וקים להו לרבנן דשיתסר מיל קא שלטא ביה עינא דרועה. (שם נד ב)

תלמוד ירושלמי:

הוסיפו עליהן הרועים והחמסנים והגזלנים וכל החשודין על הממון עדותן בטלה, א"ר אבהו ובלבד ברועים בהמה דקה. (ראש השנה ט א)

תני לא ילמד אדם את בנו חמר וגמל וספן קדר קרר (מוליך קרונות) רועה חנווני מפני שאומנותן אומנות ליסטין. (קידושין מח א)

שוחר טוב:

א"ר יוסי בר חנינא את מוצא שאין אומנות בזויה מן הרועה, שכל היום הולך במקלו ותרמילו, ודוד קרא להקב"ה רועה, אלא אמר דוד מזקנים אתבונן, יעקב קרא לו רועה, שנאמר האלקים הרועה אותי מעודי (בראשית מ"ח), אף אני קורא אותו רועה, ה' רועי לא אחסר. (מזמור כג)

ילקוט ראובני:

ויעבוד ישראל באשה... עוד יש פירוש אחר, כי יעקב שופרא דאדם, ושמר צאנו של לבן כ"ב שנה, וכל זה להוציא אותן הטפות מלבן הם רחל ולאה, כי הם טיפת אדם דנחש הקדמוני. וגם דוד שהוא גלגול אדם הוצרך לשמור צאנו של נבל להוציא ממנו טיפה אחת שעדיין היה חסירה ממנו, והוא סוד אביגיל, כי היה כח בנחש הקדמוני שהוא נבל גלגול לבן, לחזור וליקח אותה רוחא דגניז בלאה, ועתה חזר דוד ולקחה ממנו, לכן הוצרך דוד לשמור צאנו של נבל כמו יעקב ללבן. (ויצא)

תרגום יונתן:

רעו - אתחברו. (ישעיה ח ט)

יהיו רועים - יהון טעיין במדברא. (במדבר יד לג)

רש"י:

אבי יושב אהל ומקנה - הוא היה הראשון לרועי בהמות במדברות ויושב אהלים, חודש כאן וחודש כאן בשביל מרעה צאנו, וכשכלה המרעה במקום זה הולך ותוקע אהלו במקום אחר. (בראשית ד כ)

אבן עזרא:

יהיו רועים - כי מנהג הרועה שלא יעמוד וינוח במקום, והעד "כאהל רעי". (במדבר יד לב)

רמב"ן:

הרועה אותי - ...ויתכן שיהיה הרועה אותי מגזרת "רעך ורע אביך אל תעזוב", כי במדה ההיא שלום ורעות, והמלאך הגואל הוא העונה אותי בעת צרתו... (בראשית מח טו)

רד"ק:

רעו - תשברו, כמו תרועם בשבט ברזל. (ישעיה ח ט)

יעטה - הרועה העומד תמיד בשדה וכורך עצמו היטב בבגדו בלילה. ולאדוני אבי כאשר יכרוך בגד האוהל בנסעו ממקום למקום ולא ישאיר שם דבר. (ירמיה מג יא)

משנה תורה:

בהמה שהיתה רועה ופרשה ונכנסה בשדות ובכרמים אף על פי שעדיין לא הזיקה מתרין בבעליה שלש פעמים, אם לא שמר בהמתו ולא מנעה מלרעות יש רשות לבעל השדה לשחטה שחיטה כשרה ואומר לבעליה בואו ומכרו בשר שלכם, מפני שאסור לאדם להזיק ולשלם מה שהזיק אפילו לגרום הנזק אסור.

לפיכך אסרו חכמים לגדל בהמה דקה וחיה דקה בארץ ישראל במקום השדות והכרמים, אלא ביערים ובמדברות שבארץ ישראל, ומגדלין בסוריא בכל מקום.

עשרה תנאים התנה יהושע ובית דינו בשעה שחלק את הארץ, ואלו הן, התנה שמרעין בהמה דקה ביערים שאילניהן גסין אבל אין מרעין שם בהמה גסה, וביער שאילניו דקים אין מרעין בו לא גסה ולא דקה אלא מדעת בעליו...

וכבר עשו תקנה בבל כארץ ישראל לאסור בה גידול בהמה דקה וחיה דקה מפני שהיו רוב השדות והכרמים שם באותם הימים של ישראל.

רועה שעשה תשובה אין מחייבין אותו למכור מיד אלא מוכר על יד על יד. (נזקי ממון ה א והלאה)

כל דבר שחזקתו שהוא גנוב אסור ליקח אותו, וכן אם רוב אותו הדבר שהוא גנוב אין לוקחין אותו, לפיכך אין לוקחים מן הרועים צמר או חלב או גדיים, אבל לוקחין מהן חלב וגבינה במדבר אבל לא ביישוב, ומותר ליקח מן הרועים ארבע צאן או ארבע גיזות של צמר מעדר קטן או חמש מעדר גדול שאין חזקתו שהוא גנוב בדבר זה. כללו של דבר כל שהרועה מוכרו אם היה בעל הבית מרגיש בו מותר ללקחו מן הרועה, ואם אין בעל הבית מרגיש בו אסור ללקחו. (גניבה ו א)

רועה שבאו זאבים וטרפו ממנו, אם היה זאב אחד אין זה אונס אפילו בשעת משלחת זאבים, ואם היו שני זאבים הרי זה אונס. שני כלבים אינן אונס אפילו באו משתי רוחות. היו יתר על שנים הרי זה אונס. ליסטים מזויין הרי הוא אונס, ואפילו היה הרועה מזויין ובא לו ליסטים אחד מזויין הרי זה אונס, שאין הרועה מוסר נפשו כליסטים. הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו אונסין, אימתי בזמן שבאו מאליהן, אבל אם הוליכם למקום גדודי חיות וליסטים אין אלו אונסין וחייב לשלם.

רועה שמצא גנב והתחיל להתגרות בו ולהראותו שאינו חושש ממנו, ואמר לו הרי אנו במקום פלוני וכך וכך רועים אנחנו וכך וכך כלי מלחמה יש לנו, ובא אותו הליסטים ונצחו ולקח מהן הרי הרועה חייב, שאחד המוליך את הבהמה למקום גדודי חיות וליסטים או מביא את הליסטים בהתגרותו למקום הבהמה.

רועה שהיה לו להציל הטריפה או השבויה ברועים אחרים ובמקלות ולא קרא רועים אחרים ולא הביא מקלות להציל הרי זה חייב, אחד שומר חנם ואחד שומר שכר, אלא ששומר חנם קורא רועים ומביא מקלות בחנם, ואם לא מצא פטור, אבל שומר שכר חייב לשכור הרועים והמקלות עד כדי דמי הבהמה כדי להציל וחוזר ולוקח שכרן מבעל הבית, ואם לא עשה כן והיה לו לשכור ולא שכר הרי זה פושע וחייב.

רועה שטען שהצלתי על ידי רועים בשכר נשבע ונוטל מה שטען, שאינו יכול לטעון אלא עד כדי דמיהן, ויכול היה לומר נטרפה, וישבע בנקיטת חפץ כדין כל הנשבעין ונוטלין.

רועה שהניח עדרו ובא לעיר בין בעת שדרך הרועים להכנס ובין בעת שאין דרך הרועים לכנס ובאו זאבים וטרפו ארי ודרס, אין אומרים אילו היה שם היה מציל, אלא אומדין אותו אם יכול להציל על ידי רועים ומקלות חייב ואם לאו פטור, ואם אין הדבר ידוע חייב לשלם.

מתה הבהמה כדרכה הרי זה אונס והרועה פטור. סגפה ומתה אינו אונס. תקפתו ועלתה לראשי צוקין ותקפתו ונפלה הרי זה אונס. העלה לראשי צוקין או שעלתה מאליה והוא יכול למנעה ולא מנעה, אף על פי שתקפתו ונפלה ומתה או נשברה חייב, שכל שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב. וכן רועה שהעביר הבהמות על הגשר ודחפה אחת מהן לחבירתה ונפלה לשבולת הנהר הרי זה חייב, שהיה לו להעבירן אחת אחת, שאין השומר נוטל שכר אלא לשמור שמירה מעולה, והואיל ופשע בתחלה והעבירן כאחד, אף על פי שנאנס בסוף בעת נפילה הרי הוא חייב.

פשע בה ויצאה לאגם ומתה שם כדרכה פטור, שאין יציאתה גרמה לה שתבוא לידי אונס זה, הואיל וכדרכה מתה מה לי בבית שומר מה לי באגם... (שכירות ג א והלאה)

ועוד יש שם רשעים שהן פסולין לעדות אף על פי שהן בני תשלומין ואינן בני מלקות, הואיל ולוקחים ממון שאינו שלהם בחמס פסולין, שנאמר "כי יקום עד חמס באיש", כגון הגנבים והחמסנים, אף על פי שהחזיר פסול לעדות מעת שגנב או גזל... וכן הרועים אחד רועי בהמה דקה ואחד רועי בהמה גסה של עצמן הרי הן פסולין, שחזקתן פושטין ידיהן בגזל ומניחים בהמתן לרעות בשדות ופרדסים של אחרים, ולפיכך סתם רועה פסול. ומגדלי בהמה דקה בארץ ישראל פסולין, אבל בחוצה לארץ כשרין, ומותר לגדל בהמה גסה בכל מקום. (עדות י ד)

עקדה:

ומשה היה רועה - הרעיה היא מליצה להנהגת הכחות הטבעיים החיוניים אחר הכח הדברי, שזהו הדרכה ישרה לעלות אל הר האלקים לרוח הקודש ונבואה. (שמות ג א שער לה)

רבינו בחיי:

והאנשים רועי צאן - ...ומה שבחרו השבטים האומנות הזאת והיא אומנות אבותיהם מפני שני דברים, האחד שיש בה ריוח גדול בגיזה ובחלב ובולדות, והיא אומנות אינה צריכה יגיעה רבה וטורח גדול ומבלי עון, ועליה הזהיר שלמה בחכמתו (משלי כ"ז) "ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים". והשני לפי שהשבטים היו יודעים שיגלו למצרים הם וזרעם, ומפני שהמצריים היו עובדים לצורת הצאן תפשו להם אומנות זו כדי שיהיו זרעם מורגלים בה, ותהא עבודת הצאן רחוקה בעיניהם. וכן תמצא רוב הצדיקים והנביאים שהיו רועים, תמצא בהבל, (בראשית ד') "ויהי הבל רועה צאן", וכן במשה, (שמות ג') "ומשה היה רועה", וכן שמואל הנביא (?) וכן שאול ודוד כולם רועים, והטעם בהם כדי שיתרחקו מן הישוב, לפי שהרבה עברות נמשכות בסבת חברת בני אדם, כגון רכילות ולשון הרע ושבועת שקר וגלוי עריות וגזל וחמס, וכל מה שהאדם פורש מחברת הבריות הוא נמלט מן העברות... ועוד ששם מקום התבודדות לנבואה, ואין אדם רואה שם דבר שיטריד מחשבתו מן המחשבה בהשי"ת. וכבר ידעת כי מגדולי הנביאים היו מתרחקים ופורשים מן הישוב ומתבודדים במדבר אפילו בלא מרעה... (בראשית מו ל)

אור החיים:

ועבדתני חנם - ...אכן שפתותיו ברור מללו כי לא בא אלא להמעיט שכרו של יעקב, והוא על דרך מה שכתב הרמב"ם שכל שלא התנה הרועה עם בעל הבית יטול שכרו בחלק הפקדון שליש הריוח, ובעגלים וסייחים ב' שלישים, לזה חש לבן כי טעמו של יעקב שלא בירר שדעתו ליטול שליש בגדולים וב' שלישים בעגלים, ויחרד הרמאי על הדבר... לכן אני רוצה שתגלה דעתך הגידה לי וגו', וכל תנאי שבממון קיים. (בראשית כט טו)

מצודת דוד:

שלשים כסף - הוא שכר הרועה, ורוצה לומר אם תרצו שאשגיח בכם עשו מצותי, ואם לאו אסיר השגחתי, וכסף מורה על הצדיקים שהם מחמדי עין. (זכריה יא יב)

העמק דבר:

משם רועה - משקע דעתו ברעיון גדול, כמו "רועה רוח", רוצה לומר על ידי מדת החסד מתחבר עפרורית ישראל להיות לאבן אמיתי, ועל ידי זה מתקיימים ומתגלגלים יחדו בגלות. (בראשית מט כד)

הכתב והקבלה:

...לכן נראה כי רועה צאן הוא שם תאמר לכל איש המופרש מדרכי ההמון ומתבודד ללון במקומות הרחוקים מבני אדם בל יטרידוהו המיון הבלי מעשי אנשי הבל, והשדה הוא לו מקום מנוחה והשקט כי שם ימצא את נפשו יותר מוכנת להתעורר ולהתרומם להסתכל ברוממות ה' בברואיו הנפלאים, ולסבה זו בחרו אבותינו להיות רועי צאן, כי זה הוא עסק שאינו מטריד את המחשבה ואינו מכביד עול על הגוף, ובזה הנפש פנויה מכל טרדה, ותוכל לשוטט ברעיונות נשגבות להביט בנפלאות תמים דעים ית' המביאים את האדם אל השלמות האמיתי... ויש בענין רעיית צאן עוד תועלת נפשי, כי מעלות נפשיות שבכנסיה המתקדשים והמתטהרים לעבודת ה' ומתרחקים מכל דבר הפוגם את הנפש ימשילנה בכתבי קודש אל עדר הרחלים... הרחלה כולה קדושה, צמרה לתכלת, בשרה לקרבן, קרניה לשופרות, שוקיה לחלילין, מעיה לכנורות עורה לתוף. הנה עדר הרחלים הוא לעיני הרועה מזכרת גדולה להתנהגות נפשו, ילמוד ממנו שלא יהיה אדם נופל למטה מן הבהמה, ויקדש גם הוא כל בנין גופו רמ"ח אבריו ושס"ה גדיו לעבודת ה' להיותו כלי קדוש... (בראשית ד ב)

רש"ר הירש:

ויהי הבל רועה - שלוש הוראות לשורש "רעה", לשוטט ולבקש מספוא לצורך השלמת הגוף, ומכאן "רע" "רעיון", לבקש מרעה רוחני לצורך השלמת הרוח, להרהר, לחקור. ומכאן עוד "רעה" להתחבר עם פלוני, למצוא בו סיפוק חברתי, "רעה רוח" למצא סיפוק בדברי רוח. שני "רעים" מוצאים סיפוק זה בזה ומשלימים זה את זה. בארמית "רעה" הוא תרגום של "רצה", כל עצמו לחפוץ ולבקש...

כנגד זה מעלה יתרה נודעה לחיי הרועה, עיקר עיסוקו ביצורים חיים, הטיפול בהם מעורר רגשות אנושיים והשתתפות בצער הבריות, קניינו הוא נייד, המקנה זקוק לטיפול הרועה, אך אין קיומו בידי אדם. כך יינצל הרועה מסכנת ההפרזה בערך עצמו ורכושו, משלוח ידו לא יעסיק את כל כוחותיו, אין הרוח נרתמת כל כך לעבודה, ועודנה פנויה לערכים אלקיים ואנושיים. משום כך היו אבותינו רועים, ומשה ודוד רעו את העדר. וכנגד זה אנו מוצאים כי תועבת מצרים כל רועי צאן, כל חסרונות החקלאות שנזכרו לעיל היו מצויים במצרים, תרבות מצרים היתה תלויה בחקלאות, היא התבטאה באליליות מחד, ובשעבוד האדם מאידך, העבודה היתה ייעוד האדם, לא היה שם ערך לאדם כשהוא לעצמו, לא היה לו כבוד ולא נותרה לו חירות... (בראשית ד ב)

ברעה - השורש רעה משמעו הראשון לשבור, ומכאן "רע" שבור מבחינה מוסרית, מושחת, שורש זה מבטא גם קולות שבורים המגיעים אל אוזן אדם ומעוררים את נפשו ומזעזעים אותה, ומכאן "תרועה" קול רעש גדול וזעזוע פנימי, ו"הריע" לגרום זעזוע על ידי קול רעש שכזה... (שמות לב יז)

מוהר"ן:

...כי דע, כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם, כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיוחד שהיא צריכה לאוכלו, גם אינו רועה תמיד במקום אחד, ולפי העשבים והמקום שרועה שם כן יש לו ניגון, כי כל עשב ועשב יש לו שירה שאומר, שזה בחינת פרק שירה, ומשירת העשבים נעשה ניגון של הרועה, זהו סוד מ"ש (בראשית ד') ותלד עדה את יבל הוא היה אבי יושב אוהל ומקנה, ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופש כינור ועוגב, כי תיכף כשהיה בעולם רועה מקנה היה תיכף כלי זמר כנ"ל, ועל כן דוד המלך ע"ה שהיה יודע נגן (ש"א ט"ז) על כן היה רועה... ועל ידי שהרועה יודע הניגון על ידי זה הוא נותן כח בהעשבים, ואזי יש להבהמות לאכול... גם הניגון הוא טובה להרועה בעצמו, כי מחמת שהרועה הוא תמיד בין בהמות היה אפשר שימשיכו ויורידו את הרועה מבחינת רוח האדם לרוח הבהמיות עד שירעה הרועה את עצמו... ועל ידי הניגון ניצול מזה, כי הניגון הוא התבררות הרוח, שמבררין רוח האדם מן רוח הבהמה... (תנינא סג, וראה עוד ערך נגינה)

חכמה ומוסר:

...אבל הענין כי מצינו כי האבות היו רועי צאן, וארז"ל (יבמות ט"ז) "עדיין לא הגעת לרועי בקר". הנראה כי זה מדרגה. הענין כי קשה לגדל בהמות, יען אינם יודעים לבקש ולהגיד מה שחסר להם, והרועה צריך לדרוש מעצמו אולי טוב להם כך או כך, ולזה צריך התחכמות מרובה, ולכן צאן דקים ביותר מצריכים גידול הרבה, לרחם עליהם, לדרוש לטובתם, זהו מדרגה רבה. ולכן עם אנשים רכים אשר אינם מספרים מה שחסר להם צריך התחכמות להביאם לדרוש טובתם ולהבינם מה הוא טובתם למען יבינו אחר כך החסרון העומד לשטן בינם למטרת טובתם... (חלק ב מ)