ואמר ר' חנינא אני ראיתי את רבי שגיהק ופיהק ונתעטש ורק... הרק בתפלתו כאילו רק בפני המלך... אלא רק ארק קשיא, אפשר כדרב יהודה, דאמר רב יהודה היה עומד בתפלה ונזדמן לו רוק מבליעו בטליתו, ואם טלית נאה הוא מבליעו באפרקסותו, רבינא הוה קאי אחורי דרב אשי נזדמן לו רוק פתקיה לאחוריה, א"ל לא סבר לה מר להא דרב יהודה מבליעו באפרקסותו, א"ל אנא אנינא דעתאי (ברכות כד א)
דתניא לא יכנס אדם להר הבית לא במקלו שבידו ולא במנעלו שברגלו... ולא יעשנה קפנדריא ורקיקה מקל וחומר ממנעל, ומה מנעל שאין בו דרך בזיון אמרה תורה של נעליך מעל רגליך, רקיקה שהיא דרך בזיון לא כל שכן... אלא אמר רבא כי ביתו, מה ביתו אקפנדריא קפיד אינש ארקיקה ומנעל לא קפיד אינש, אף ב"ה (בית הכנסת) קפנדריא הוא דאסור רקיקה ומנעל שרי. (שם סב ב)
דאמר רב יהודה רוק דורסו לפי תומו, (שאין מתכוין למרח ולאשוויה גומות, כי לא מיכון שרי בשבת משום מאיסותא). (שבת קכא ב)
לא יעמוד אדם ברשות היחיד וכו', אמר רב יוסף השתין ורק חייב חטאת, והא בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ד' וליכא, מחשבתו משויא ליה מקום... והא תניא ר' יהודה אומר כיחו שנתלש וכן רוקו שנתלש לא יהלך ד' אמות עד שירוק... אמר ר"ל כיח בפני רבו חייב מיתה... כיח ורק קאמרינן. (עירובין צט א)
...והא איתמר ר' אלעזר ור' יוסי בר' חנינא, חד אמר לא גזרו על ספק הרוקין שבירושלים, וחד אמר לא גזרו על ספק הכלים שבירושלים.... דתנן כל הרוקין הנמצאין בירושלים טהורין חוץ משל שוק העליון, לא צריכא אף על גב דאיתחזק זב. (פסחים יט ב)
כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם... מאי על כל נעלם... ושמואל אמר זה הרק בפני חבירו ונמאס. (חגיגה ה א)
דתניא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר, אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא, רוק למעלה מן הכילה, אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא. (יבמות כד ב)
...חלצה וקראה אבל לא רקקה רבי אלעזר אומר חליצתה פסולה, ר"ע אומר חליצתה כשרה... (שם קד א, וראה שם עוד)
דתניא בין שהקדים חליצה לרקיקה בין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי... (שם קה א, וראה שם עוד)
וירקה בפניו רוק הנראה לדיינים... אמר אביי רקקה וקלטתו הרוח לא עשתה ולא כלום, מאי טעמא וירקה בפניו בעינן, עד דמטי להדי אפיה והדר אזיל. אמר רבא אכלה תומא ורקתה אכלה גרגישתא ורקתה לא עשתה ולא כלום, מאי טעמא וירקה מעצמה בעינן וליכא. ואמר רבא צריכי דייני למיחזי רוקא כי נפיק מפומא דיבמה, דכתיב לעיני הזקנים וירקה. (שם קו ב)
...אלא רקק בבגדו של חבירו הכי נמי דבעי למיתן ליה בושת, וכי תימא הכי נמי, והתנן רקק והגיע בו הרוק ופרע ראש האשה... חייב ליתן לו ארבע מאות זוז, ואמר רב פפא לא שנו אלא בו, אבל בבגדו פטור, בבגדו לית ליה זילותא אשתו אית לה זילותא. (כתובות סו א)
רבי יוסי ורבי יהודה חד אכיל דייסא באצבעתיה וחד אכיל בהוצא... אמר ליה דאכיל באצבעתיה לדאכיל בהוצא עד מתי אתה מאכילני רוקך. (נדרים מט ב)
ההוא דאמר לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתרוקי בו ברשב"ג, אתת ורקק אלבושיה, א"ל רב אחא מדפתי לרבינא והא האי לזילותא קא מיכוין, א"ל מירק על מני דרשב"ג זילותא רבתא היא. (שם סו ב)
משרבו מושכי הרוק (מאריכין הרוק, ומדת גאוה היא) רבו היהירים ונתמעטו התלמידים והתורה חוזרת על לומדיה (סוטה מז ב)
...רקק והגיע בו רוקו... נותן לו ארבע מאות זוז. (בבא קמא צ א)
ההוא דאתא לקמיה דרבי חנינא אמר ליה מוחזקני בזה שהוא בכור, אמר ליה מנא ידעת, אמר ליה דכי הוו אתו לגבי אבוה אמר להו זילו לגבי שכחת ברי דבוכרא הוא ומסי רוקיה... גמירי בוכרא דאבא מסי רוקיה, בוכרא דאמא לא מסי רוקיה. (בבא בתרא קכו ב)
ורבנן להיכא אזלו (חנניה מישאל ועזריה)... ושמואל אמר ברוק טבעו, (באותו רוק שרוקקו אומות העולם בישראל שאומרין א-לוה כזה לכם והשתחויתם לצלם). (סנהדרין צג א)
והלוחש על המכה, אמר ר' יוחנן וברוקק בה לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה. (שם קא א)
אין רוק מבטל רוק... (זבחים עט א)
תנו רבנן מעשה בצדוקי אחד שספר עם כהן גדול בשוק ונתזה צנורא מפיו ונפלה לכהן גדול על בגדיו, והוריקו פניו של כהן גדול... (נדה לג ב)
דם עובדת כוכבים ודם טהרה של מצורעת... ובית הלל אומרים כרוקה וכמימי רגיליה... (שם לד א, וראה שם עוד)
...אבל הזוב והניע והרוק... מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין, ואם יכולין להשרות ולחזור לכמות שהן מטמאין לחין ומטמאין יבשין... (שם נד ב)
רוק מנלן, דתניא וכי ירוק, יכול אף על פי שלא נגע, תלמוד לומר בטהור, עד שיגע בטהור... (שם נה ב)
שבעה סמנין מעבירין על הכתם, רוק תפל ומי גריסין... איזהו רוק תפל, כל שלא טעם כלום. (שם סא ב)
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן איזהו רוק תפל כל שעבר עליו חצות לילה ובשינה... (שם סג א)
...אבל לא רוקק, ר' יוחנן אמר אפילו רוקק כדי שיהא כוסו (פיו ושפתיו) נקי, לפניו אסור, לאחריו מותר, לימינו אסור לשמאלו מותר, הדא הוא דכתיב יפל מצדך אלף, כל עמא מודיי בההין דרקק איצטלין דהוא אסור, (טעות בספרים, כולי עלמא מודי דמותר בבגדו). ר' יהושע בן לוי אמר הרוקק בבית הכנסת כרוקק בבבת עינו. ר' יונה רקק ושייף. ר' ירמיה ר' שמואל בר חלפתא בשם ר' אדא בר אחוה המתפלל אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות. א"ר יוסי בי רבי אבון וכן הרוקק אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. (ברכות כח א)
רבי בא בר חייא בר אשי זה שרוקק מבליעו בכסותו ואינו חושש, ר' בא בשם ר' חייא בר אשי איתפלגין ר' חייא רובא ור' שמעון ב"ר חד אמר רוקק ושף, וחרנה אמר אינו רוקק ושף, מה פליגין, בשאין שם פסיפס, אבל יש שם פסיפס רוקק ושף, רקק והפריחתו הרוח חייב משום זורה וכל דבר שהוא מחוסר לרוח חייב משום זורה. (שבת מט א)
שמואל אמר ההן רוק תפל אסור ליתן על גבי העין בשבת. (שם עו א)
רקק והגיע בו הרוק, עד היכן הגיע בו הרוק עד גופו עד כליו, אלא רקק ולא הגיע בו הרוק מהו... (בבא קמא לו ב)
שני רוקין א' טמא וא' טהור תולין על מגען ועל משאן ועל הסיטן ברשות היחיד ועל מגען ברשות הרבים בזמן שהן לחין, ועל משאן בין לחין ובין יבשין. היה רוק יחידי ונגע בו ונשאו והסיטו ברשות הרבים שורפין עליו את התרומה ואין צריך לומר ברשות היחיד. (טהרות ד ו)
...כיון דחמי יתהון ר"מ צפה ברוח הקדש, אמר אית מנכון איתתא דחכימא למילחש בעינא, אמרה לה מגירתא (שכנתה) כדו את אזלת ורוקת באנפיה ותשרי לבעלך, כיון דיתבא קמיה אידחלית מיניה, אמרה ליה רבי לית אנא חכימא למילחש עינא, אמר לה אפילו הכי רוקי באנפי שבע זימנין ואנא מינשים, עבדא הכין, אמר לה איזילי אמרי לבעליך את אמרת חדא זימנא ואנא רקית שבע זימנין... (ויקרא ט ט)
ומפני מה מי הפה מתוקין, פעמים שאדם אוכל אכילה שאינה מתקבלת בלבו ומקיאה, ואם לא מי הפה שמתוקין אין נפשו חוזרת עליו, ועוד שהוא קורא בתורה שכתיב בה ומתוקים מדבש ונופת צופים, לפיכך מי הפה מתוקין. (חקת א)
רבי לויטס איש יבנה אומר אם לא היה אביו של מצורע רוקק וכו', שנאמר ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה וגו'. (פרק נד)
ובכל מקום לא ירוק אדם בפני חבירו. (פרק י)
ולא ירוק אדם בבית המרחץ מפני הסכנה, ובכל מקום לא ירוק אדם בפני חברו. (פרק י)
וכי ירוק הזב בטהור - ונגע בו או נשאו, שהרוק מטמא במשא. (ויקרא טו ח)
וירקה בפניו - כדי לבזותו על אשר מאס בה, לומר שמאחר שאינך חפץ בי איני חוששת בך אלא כברוק הזה. (דברים כה ט)
רקק בפניו ולא הגיע לו הרוק פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, אפילו ציער כל שהוא... ומעשה בחסיד אחד שהיה מכסה כל הרוקים שהיה מוצא במקום אשר ידע אשר יהודי עשאו והיה מוחל לו, ולפיכך היה מכסהו שלא יבא אחר ויראה ויהיה נמאס ולא ימחול לעושה, ויהיה העושה נכשל ואחריו הוא טוב לנהוג. (מד)
מי קינח חוטומו והשליך כיחו מחוטמו ואצבעותיו מלוכלכות לא יגע בספר ולא ידבר בשבחות וברכות עד שיקנח אצבעותיו. ואם אדם לבדו אומר התשבחות והברכות ונזדמן לו רוק בפיו ישתוק כדי הילוך ד' אמות ויזרוק הרוק... ובעת התפלה אסור להביט ברוק או בדבר מיאוס שמעלה רוק בפיו, ואסור לדבר כשרואה דבר מאוס או דבר ערוה... כשמדבר או מהרהר בדבר קדושה. (רנב)
הרוצה שלא ירוק בבית הכנסת תדיר מפני שגנאי הוא, ועוד שגורם מיאוס לבני אדם אבל בעל כרחו הוא עושה ורוצה שלא יהיה רוקק כל כך ילעוס קודם שיבא לבית הכנסת לקרי"ץ... (רנג)
אדם הלומד בנגעים או הלומד בשחין לא יהא רוקק, משום דכתיב (במדבר ט"ו) "כי דבר ה' בזה". וכן אם יראה בבני אדם שהם כן אל ירוק, כי מעשה ידיו כולם... ולכך תרגום "ואביה ירוק ירק בפניה" (במדבר י"ב) ואביה מנזף נזף בה, שלא יתכן אפילו האב לרוק על בתו בכעסו או בכעסה או בגערה. (תרלו)
פעל רק שבא על הרקיקה ששרשו מענין הרקה והשלכה בא על שתי תמונות, ירק מנחי פ"י כמו "וירקה בפניו", ומן הכפולים כמו "מפני לא חשכו רוק" ששרשו רקק מן הכפולים. ויש הבדל ביניהם, שפעל ירק מנחי פ"י מיוחד רק לרוק היוצא מן הפה, אבל פעל רקק כולל גם הרירים וכיחו וניעו המורקים ומושלכים מגופו לחוץ... ופעל רק וכן כל הפעלים המיוחדים על הזריקה וההשלכה יבא אחריהם מלת "עליו", ושמוש הבי"ת לא יצדק בפעלים אלה רק בצירוף על היד... ופעמים שמצאנו ירק שאחריו בי"ת שמורה על הרקיקה דרך בזיון, "ואביה ירק ירק בפניה", ואז פירושו שרוקק נגדו לא על גופו ממש. (הכרמל)