(ראה גם: אלקים-דין-מדות, חסד)
רבי חייא פתח ואמר, לכן אנשי לבב שמעו לי וגו', תא חזי כאשר ברא הקב"ה את העולם עשה אותו על דין, והוא מתקיים על דין, וכל מעשי העולם מתקיימים על דין, מלבד שבכדי לקיים העולם שלא יאבד, הקב"ה פורש עליו רחמים, ורחמים האלו מעכבים את הדין שלא יכלה את העולם, והעולם מתנהג ברחמים ומתקיים על ידו.
ואם תאמר שהקב"ה עושה דין באדם בלי משפט, הרי למדנו כשהדין שורה על האדם, והוא צדיק, הוא משום אהבת הקב"ה אליו, כמו שלמדנו, כאשר הקב"ה מרחם על האדם באהבה, ולקרבהו אליו משבר הגוף בשביל להשליט את הנשמה, ואז מתקרב האדם אליו באהבה כראוי, והנשמה שולטת באדם והגוף נחלש. (וישב כה)
וכשהעולם נמצא בצער (ואינם נענים), משום שהם (האבות) ישנים מחמת עונות העולם, ואותו הטל, (אינו מקיץ אותם), כי אינו נמשך ואינו נמצא עד שנתעורר ספר תורה בעולם כראוי, ואז הנפש מודיע להרוח, והרוח לנשמה, והנשמה להקב"ה, אז יושב המלך על כסא רחמים ומושך מעתיק הקדוש העליון, (שהוא אריך אנפין) המשכה מטל הבדולח, (שהוא מוחא סתימאה דא"א), ומגיע לראש המלך (לחב"ד דז"א), והאבות מתברכים, (שהם חג"ת דז"א) ונמשך אותו הטל לאלו הישנים (לאבות שבמערת המכפלה), ואז מתחברים כולם להתפלל על העולם, ומרחם הקב"ה על העולם. ותנא אין הקב"ה מרחם על העולם עד שמודיע אל האבות, ובזכותם מתברך העולם... (ויחי שלא)
באו לחטא לפניו כבתחילה, אלו עונות ראשונים שכבר העבירם מלפניו, חוזר וחושב עליהם, ועל כן כתוב, אל תזכר לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך וגו', כי אם לא יקדימו רחמיך על ישראל, לא יוכלו להתקיים בעולם, משום שכמה הם בעלי הדין הקשה, וכמה מקטרגים עומדים על ישראל מלמעלה, ואם לא הקדים הקב"ה רחמים על ישראל, מטרם שישגיח בדין שלהם, לא יכלו להתקיים בעולם, ועל כן מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד, דהיינו דלות של מעשים טובים, דלות של מעשים ישרים. (שם תיא)
א"ר יהודה מכאן למדנו רחמנותו של המקום, דהיינו הקב"ה על הרשעים, שכתוב והנה הסנה בוער באש, לעשות בה דין לרשעים כנ"ל, והסנה איננו אוכל, דהיינו שאין בהם כליה... (שמות שפט)
תאנא אמר ר' יוסי, מה שכתוב אני ה', (פירושו) אני ה' עתיד לתת שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא, אני ה' עתיד להפרע מן הרשעים לעתיד לבא... כתוב אני הוי"ה, (שיורה על מדת הרחמים), וכתיב אני אמית ואחיה, (שיורה על מדת הדין, ומשיב שפירושו) אף על פי שאני במדת הרחמים, הרשעים הופכים אותי למדת הדין, שלמדנו, הויה אלקים הוא שם מלא, זכו הויה, ואם לא זכו אלקים... (אחרי שצו)
הכהן כותב את השם הקדוש, פעם אחת בדרך ישר, (דהיינו י"ה ו"ה), ולאחר כך כותב אותו למפרע, (דהיינו ה"ו ה"י), והאותיות (שנמחו לתוך המים) היו נשרטים באורות עליונים, (ד' בחינות) שהם דין בדין, רחמים ברחמים, רחמים בדין, דין ברחמים, אם נמצאת נקיה האותיות של רחמים נמצאו, ואותיות הדין עלו, ואם לא נמצאת כראוי, (אותיות) הרחמים עלו, (ואותיות) הדין נשארו, ואז נעשה הדין... (נשא סד, ועיין שם עוד)
תאנא באלו עינים (דז"א) בשני גוונים שבהם, באדום ושחור, שורות שתי דמעות. וכשרוצה קדש הקדשים לרחם על ישראל מוריד שתי דמעות להתבשם בים הגדול, מהו ים הגדול, הוא ים החכמה העליונה, (שה"ס הבינה החוזרת לחכמה, ושתי דמעות שמוריד שמה) כלומר כדי שיתרחצו בלבן במבוע היוצא מחכמה הגדולה לרחם על ישראל... (שם אדרא רבא רכא, ועיין שם עוד)
...אלא ג' מדרגות של רחמים הזכיר דוד כאן, י"ה א-דני מי, אם עונות תשמר י-ה, (שהוא או"א הנקראים י"ה, שפירושו) אם העונות רבים כל כך עד שעלו למעלה אל או"א, הרי א-דני שהוא רחמים, ואם השם הזה (אד-ני) אף על פי שהוא רחמים יתעורר בדין, וכל המדרגות תסתומנה בדין, מדרגה אחת יש שנחזור אליה, שכל הרפואות יוצאות ממנה, הוא ירחם עלינו, ומי הוא, הוא מ"י (שהוא בינה), מי יעמוד לנו ודאי, כמו שכתוב מ"י ירפא לך... (בלק יח ועיין שם עוד)
אלא אמר ר' יצחק, תא חזי, בכל מקום אתה מוצא (שהשם) אלקים הוא מדת הדין, והשם הוי"ה הוא מדת הרחמים, ואף על פי שהמבול ממדת הדין הוא גם מדת הרחמים היתה בו, שאם לא כך, היה נחרב העולם, אבל למען אותה מדת הרחמים (שהיא שם הוי"ה) נתיישב עולם, (כי הציל את נח ובניו, ועל כן אמר הוי"ה למבול ישב, שהוא מדת הרחמים, ועל כן לא נחרב העולם, ועל כן וישב ה' מלך לעולם).
וכן אתה מוצא רפואה זו בכל דין שהוא עושה, וכן, והוי"ה המטיר על סדום, (שהוא מדת הרחמים), ועל כן נשארה ממנו פליטה, (דהיינו לוט ובנותיו). ויגוף הוי"ה את העם, (שהוא מדת הרחמים, ועל כן) נשאר ממנו פליטה, וכן כולם. (זהר חדש נח סא)
ועל כן (כיון שתחילת העולם נמשכת משלג שתחת כסא הכבוד, שהוא סוד הדין שבשמאל), אין העולם יכול לעמוד בדין עד שנתעוררו הרחמים, (שה"ס הקו האמצעי המשפיע לה חסד ורחמים בסוד מצב הב'), זה שאמר השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, זהו הרקיע שבו תלויים כל האורות והכוכבים, וזהו צדיק (שהוא יסוד דז"א), המשפיע אותם למקום זה הנקרא כבוד, (שהוא המלכות). (תשא סד)
כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים ולא לנקבות נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה, אמרו לא כרחמי בשר ודם רחמי המקום, בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מן הנקיבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא על הזכרים ועל הנקיבות, רחמיו על הכל שנאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. (פנחס קלג)
כל מקום שנאמר ה' זו מידת רחמים, שנאמר ה' א-ל רחום וחנון, כל מקום שנאמר אלקים זו מדת הדין, שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם. (ואתחנן כו)
ללכת בכל דרכיו, אילו דרכי הקב"ה, שנאמר ה' ה' א-ל רחום וחנון... ואומר כל אשר יקרא בשם ה' ימלט, וכי היאך איפשר לו לאדם ליקרא בשמו של הקב"ה, אלא מה המקום נקרא רחום וחנון, אף אתה הוי רחום וחנון ועשה מתנת חנם לכל. (עקב מט)
ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, רבן גמליאל ברבי אומר כל זמן שאתה מרחם על הבריות מרחמים עליך מן השמים. (ראה צו)
אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי מנין שהקב"ה מתפלל... מאי מצלי, אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין. תניא א"ר ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל י-ה ה' צב-אות שהוא יושב על כסא רם ונשא, ואמר לי ישמעאל בני ברכני, אמרתי לו יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין. (ברכות ז א)
וא"ר יוחנן שלשה דברים בקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו... בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו... ופליגא דר' מאיר, דא"ר מאיר שתים נתנו לו ואחת לא נתנו, שנאמר וחנתי את אשר אחון אף על פי שאינו הגון, ורחמתי את אשר ארחם אף על פי שאינו הגון... (שם)
...אמר לו בן אמוץ כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. אתמר נמי רבי יוחנן ורבי אליעזר דאמרי תרוייהו אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, שנאמר הן יקטלני לו איחל. א"ר חנן אפילו בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת אל ימנע עצמו מן הרחמים, שנאמר כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלקים ירא. (שם י א)
רבי יוחנן בתר דמסיים צלותיה אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו ותתלבש ברחמיך ותתכסה בעזך ותתעטף בחסידותך, ותתאזר בחנינותך ותבא לפניך מדת טובך וענותנותך... (שם טז ב)
ואמר רבי אמי גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות, שנאמר כי א-ל דעות ה', וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, שנאמר כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו. (שם לג א)
האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים משתקין אותו... פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית, וחד אמר מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות. (שם לג ב)
ואמר רב יהודה אמר רב שלשה צריכים רחמים, מלך טוב שנה טובה וחלום טוב... (שם נה א)
כדתניא שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רחמים שלא יסריח, משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר, מארבעים יום ועד שלשה חדשים יבקש רחמים שלא יהא סנדל, משלשה חדשים ועד ששה יבקש רחמים שלא יהא נפל, מששה ועד תשעה יבקש רחמים שיצא בשלום... (שם ס א)
אמר ר' יצחק בריה דרב יהודה לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר... (שבת לב א)
אמר רשב"ג מרחמין היינו על בהמה טהורה ביום טוב, היכי עביד, אמר אביי מביא בול של מלח ומניח לה בתוך הרחם כדי שתזכור צערה ותרחם עליו, ומזלפין מי שליא על גבי ולד כדי שתריח ריחו ותרחם עליו. (שם קכח ב)
אבא שאול אומר ואנוהו, הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום. (שם קלג ב)
תניא רבן גמליאל ברבי אומר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים. (שם קנא ב)
...כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו, אמר לו הקב"ה עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך, עמד ובקש רחמים ובטל גזירה והתחיל לברכן, שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו'. (פסחים פז ב)
אמר ר"א אפילו בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הרחמים, שנאמר כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל, ר' יוסי בר ר' חנינא אמר מהכא, כי נשא אשא להם. (שם)
תנו רבנן שלשה חייהן אינם חיים, הרחמנין, והרתחנין ואניני הדעת. (שם קיג ב)
א"ר אליעזר למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר, לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות. (סוכה יד א)
כי הא דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל בעא מנייהו עסקא ולא יהבו ליה, מזוני מיזן נמי לא זינוהו, אמר הני מערב רב קא אתו, דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו. (ביצה לב ב)
...על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' המרחם על הארץ... (תענית טו א)
...מה עשה (חוני המעגל), עג עוגה ועמד בתוכה ואמר לפניו, רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך... (שם יט א)
הנהו תרי תלמידי דהוו קמיה דרבי יצחק בן אלישיב, אמרו ליה ניבעי מר רחמי עלן דניחכים טובא, אמר להו עמי היתה ושלחתיה. (שם כג ב)
...ירד ר"ע אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו למענך רחם עלינו, וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן, יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו. (שם כה ב)
ויאשיה גופיה היכי שביק ירמיה ומשדר לגבה, אמרי דבי רבי שילא מפני שהנשים רחמניות הן. (מגילה יד ב)
...ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר, והאמר רב יהודה אמר שמואל בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני, אלא שמא יקדמנו אחר ברחמים. כי דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר תזדמן לי פלניתא, א"ל לא תיבעי רחמי הכי, אי חזיא לך לא אזלא מינך, ואי לא כפרת בה'... (מועד קטן יח ב)
הא כיצד, שלשה ימים לבכי, ושבעה להספד ושלשים לגיהוץ ולתספורת, מכאן ואילך אמר הקב"ה אי אתם רחמנים בו יותר ממני. (שם כז ב)
אמר ליה (מלאך המות לר' חייא) ולאו קא מרחם מר אעניא אההוא גברא אמאי לא קא מרחם מר... (שם כח א)
...אמר (דוד) שלשה סימנים יש באומה זו, הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים, רחמנים דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבך... כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (יבמות עט א)
רבי אלעזר סבר למיזן ממטלטלין, אמר לפניו רבי שמעון בן אליקים, רבי יודע אני בך שאין מדת הדין אתה עושה אלא מדת רחמנות, אלא שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות. (כתובות נ ב)
...רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן, רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין... (שם פד א)
ולפושעים יפגיע, שביקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה. (סוטה יד א)
על אויביכם, ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, כמה שנאמר ויקמו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל, וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון וגו', על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם. (שם מב א)
היינו דאמרי אינשי רחמי דאבא אבני, רחמי דבני אבני דהוו ליה. (שם מט א)
רשב"ג סבר או פרנסני או הוציאני לחירות כי היכי דחזו לי אינשי ומרחמין עלי, ורבנן סברי מאן דמרחם אבני חרי אעבד נמי רחומי מרחם. (גיטין יב א)
א"ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמור רבנן כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, א"ל דכתיב וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו... (בבא קמא צב א)
קרי רב עילויה בניך עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר, מה תוא זה כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו. (שם קיז א)
דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי, אמר ליה זיל לכך נוצרת, אמרי הואיל ולא קא מרחם ליתו עליה יסורין. על ידי מעשה הלכו, יומא חד הוה קא כנשא אמתיה דרבי ביתא הוה שריא בני כרכושתא וקא כנשא להו, אמר לה שבקינהו, כתיב ורחמיו על כל מעשיו, אמרי הואיל ומרחם נרחם עליה. (בבא מציעא פה א)
...חסד זו גמילות חסדים, רחמים זו צדקה. (בבא בתרא י א)
אלא ר' יונתן רבך לא כך אמר, ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים. (שם קכג א)
רבי יוחנן אמר כל ימי עני רעים זה רחמן. (שם קמה ב)
...אלא משום דקים לי בגוויה דמרחם עלי כרחם אב על הבן. (סנהדרין עב ב)
כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר עצמותיו של יהודה היו מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים... מאי הוה ליה (לכהן גדול) למיעבד, היה לו לבקש רחמים שיגמור דינו לזכות ולא ביקש (מכות יא ב)
...כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים. (ע"ז ג ב)
...ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר מונח לך בחיקך, אמר לו מן השמים, ירחמו, אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש. (שם יח א)
ר' שמעון אומר... וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ב"ה, שנאמר כי אתה א-ל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. (אבות ב יג)
א"ר יוחנן למה נקרא שמו רחם, כיון שבא רחם באו רחמים לעולם (מטר). (חולין סג א)
וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו, שנאמר שומר פתאים ה'. (נדה מה א)
ר' פנחס בשם ר' סימון כקורא תיגר על מדותיו של הקב"ה, על קן ציפור הגיעו רחמיך ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך. ר' יוסי בשם רבי סימון כנותן קיצבה למדותיו של הקב"ה עד קן ציפור הגיעו רחמיך... א"ר יוסי בי ר' בון לא עבדין טבות שעושין למדותיו של הקב"ה רחמים ואילין דמתרגמין עמי בני ישראל כמה דאנא רחמן בשמים כך תהוון רחמנין בארעא... לא עבדין טבאות שהן עושין מדותיו של הקב"ה רחמים. (ברכות מ א)
...ויבא נשר שהוא רחמן ויאכלנה ויהנה ממנה. (פאה ד א)
תני ר' יעקב אומר הרואה נחש ועקרב בתוך ארבע אמות ראוי היה שימות בהם אלא שרחמים של מקום מרובין... (שבת עד ב)
...מיד נתמלא הקב"ה רחמים ואמר, מה אם זה שהוא בשר ודם ואכזרי נתמלא רחמים על בני, אני שכתוב בי כי א-ל רחום ה' אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך על אחת כמה וכמה, מיד רמז לדם ונבלע במקומו. (תענית כה א)
תני ר' יודה אומר משום רבן גמליאל, הרי הוא אומר ונתן לך רחמים וגו', סימן זה יהא בידך כל זמן שאת רחמן המקום מרחם עליך, אינך מרחם אין המקום מרחם לך. (בבא קמא לו ב)
...והלא דברים קל וחומר ומה בשעת כעסן של צדיקים מרחמין עליה, בשעת הרחמים על אחת כמה וכמה... (ברכות פרק ד, וראה שם עוד)
א"ר יוחנן ג' דברים נתנו מתנה לעולם... רבנן אמרי אף הרחמים, שנאמר (תהלים ק"ו) ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם. (בראשית ו ז)
כך אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי חטייה סגיאין, במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד, אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים והלואי יעמוד. (שם יב טו)
א"ר שמואל טוב ה' לכל ורחמיו על הכל שהן מדותיו הוא מרחם. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר טוב ה' לכל ומרחמיו הוא נותן לבריותיו. ר' תנחומא ורבי אבא בר אבין בשם רב אחא למחר שנת בצורת באה והבריות מרחמין אלו על אלו, והקב"ה מתמלא עליהן רחמים... אעל דרש להון (ר' תנחומא), א"ל בני התמלאו רחמים אלו על אלו והקב"ה מתמלא עליכם רחמים. עד שהן מחלקין צדקה לענייהם ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו... א"ל רבי ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים, באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי מעלה ואמר, רבון כל העולמים, מה אם זה שאין לה עליו מזונות ראה אותה בצרה נתמלא עליה רחמים, אתה שכתוב בך חנון ורחום ואנו בניך ידידיך בני אברהם יצחק ויעקב על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים, מיד ירדו גשמים ונתרוה העולם. (שם לג ג)
אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון מחבריך (תהלים מ"ה), ר' עזריה פתר קרייה באברהם, בשעה שעמד אברהם אבינו לבקש רחמים על הסדומיים... (שם לט ו)
ויאמר יצחק אל אברהם אביו אבי, למה אבי אבי שני פעמים, כדי שיתמלא עליו רחמים. (שם נו ה)
א"ר שמואל בר נחמן אוי להם לרשעים שהם מהפכין מדת רחמים למדת הדין, בכל מקום שנאמר ה' מדת רחמים, שנאמר (שמות ל"ד) ה' ה' א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד, וכתיב (בראשית ו') וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וינחם ה' ויאמר ה' אמחה. ואשריהם לצדיקים שהם הופכין מדת הדין למדת רחמים בכל מקום שנאמר אלקים הוא מדת הדין, (שמות כ"ב) אלקים לא תקלל... וישמע אלקים אל לאה, וישמע אלקים את נאקתם... (שם עג ב)
והוא עבר לפניהם, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ג) כרחם אב על בנים. תני ר' חייא כרחמן שבאבות, ואי זה הוא רחמן שבאבות, ר' יהודה אמר זה אברהם, אמר אברהם (בראשית י"ח) חלילה לך מעשות כדבר הזה. (שם עח יא)
...אבל מדותיו ועלילותיו של הקב"ה רחמניות הן, שנאמר (תהלים ק"ג) רחום וחנון ה',ואותן מדות הודיע למשה... ורחום שריחם על ישראל ולא נגעו בהן המכות, וחנון שנתן חן העם בעיני מצרים. (שמות ב א)
ואף משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן, אמרו רבותינו כשהיה משה רבינו ע"ה רועה צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי ורץ אחריו... הרכיבו על כתיפו והיה מהלך, אמר הקב"ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך חייך אתה תרעה צאני ישראל. (שם שם ב)
בא וראה רחמיו של הקב"ה, אפילו בשעת כעסו ריחם על הרשעים ועל בהמתם, לפי שמכת הברד לא היה משלחה עליהן אלא על יבול הארץ והיה מזהירן שישמרו עצמן ואת בהמתם. (שם יב ג)
...כיון שראו עצמן בצרה התחילו מבקשים מהנביאים שיבקשו עליהם רחמים מן הקב"ה, התחילו מבקשין עליהם רחמים, שנאמר (יואל ב') חוסה ה' על עמך, אמר הקב"ה על מי אתם מבקשים, א"ל על בניך, אמר להם אינן בני, אם עושין רצוני הם בני ואם לאו אינן בני... (שם מו ד)
רבי הונא בשם ר' יהושע בר אבין ור' זכריה חתניה דר' לוי בשם ר' לוי אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה, ממי את למד, מאיוב... (ויקרא יז ד)
יהודה ב"ר נחמן פתח, עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר, בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין בדין הוא עולה, ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה הוא עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים, דכתיב ה' בקול שופר, ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם מדת הדין לרחמים, אימתי בחודש השביעי. (שם כט ג)
...אמר להן הקב"ה לישראל אם שפרתם מעשיכם הריני נעשה לכם כשופר הזה, מה שופר זה מכניס בזו ומוציא בזו, כך אני עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים והופך לכם מדת הדין למדת הרחמים, אימתי, בחדש השביעי. (שם שם ה)
יתן ה' אותך, אוי להם לרשעים שעושים מדת רחמים אכזריות, בכל מקום שנאמר ביו"ד ה"א מדת רחמים, שנאמר (שמות ל"ד) ה' ה' א-ל רחום וחנון, וכאן מדת אכזריות. (במדבר ט טז)
...ולא עוד אלא שכל הנביאים היו במדת רחמים על ישראל ועל אומות העולם, שכן ירמיה אומר (ירמיה מ"ח) לבי למואב כחלילים יהמה... וזה (בלעם) אכזרי עמד לעקור אומה שלימה חנם על לא דבר. (שם כ א)
א"ר סימון י"ג מדות רחמים כתוב בי, שנאמר (שמות ל"ד) ויעבור ה' על פניו ויקרא וגו', ויש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי, הוי אם ארעב לא אומר לך. (שם כא יז)
כיצד כך אמר הקב"ה למשה (שמות ל"ג) וחנותי את אשר אחון, א"ל מי שיש לו בידי ורחמתי במדת הרחמים אני עושה עמו, ומי שאין לו בידי וחנותי במתנת חנם אני עושה עמו... (דברים ב א)
אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם כשתהא רואה בניך בצער ואין מי שיבקש רחמים עליהם מיד ענה אותן.. (שם שם ו)
ולמה התינוק נימול לשמונה ימים שנתן הקב"ה רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כחו, וכשם שרחמיו של הקב"ה על האדם כך רחמיו על הבהמה, מנין שנאמר (ויקרא כ"ב) מיום השמיני והלאה וגו', ולא עוד אלא שאמר הקב"ה (שם) אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, וכשם שנתן הקב"ה רחמים על הבהמה כך נתמלא רחמים על העופות, מנין שנאמר כי יקרא קן צפור לפניך. (שם ו א)
רשב"ל אומר כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי, סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן, ומנין שנעשה אכזרי במקום רחמן, שנאמר (ש"א כ"ב) ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב, ולא תהא נוב כזרעו של עמלק. ורבנן אמרין כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שמדת הדין פוגעת בו, שנאמר (שם ל"א) וימת שאול ושלשת בניו. (קהלת ז לג)
אדם נכנס בספינה עמד עליו סער, אם יש עמו בהמה וכלים מזרקן לים ומקיימין את האדם, שאין מרחמין על הבהמה וכלים כשם שמרחמין על האדם. אבל הקב"ה כשם שרחמיו על האדם כך רחמיו על הבהמה, שנאמר (תהלים קמ"ה) ורחמיו על כל מעשיו, וכן הוא אומר ויזכור אלקים את נח. (נח ו)
...כשנרצה להם ובקש רחמים עליהם אותה שעה שב עליו הקב"ה, שנאמר וה' שב את שבות איוב (איוב מ"ב), אימתי בהתפללו בעד רעהו, וכן הוא אומר ונתן לך רחמים ורחמך (דברים י"ג), אמר רבי יוסי בן דורמסקית סימן זה יהא בידך, כל זמן שאתה מרחם על חבירך המקום מרחם עליך, אברהם מפני שבקש רחמים על אבימלך ונתפלל בעדו מיד נטל שכרו, שנאמר ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו, ומה שכר נטל, שנפקדה אשתו וילדה לו בן... (פרשה לח מדרש הרנינו)
...וכן לאדם כשבא לבראותו, ונסתכל שהוא חוטא בעץ ואמר, אם אני בורא אותו במדת הדין אין לו תקומה, ואם לבראותו ברחמים רע הוא התענוג, מה עשה שיתף שני המדות מדת הדין ומדת הרחמים וברא אותו... וכך עשה לו בזמן שחטא דנו בשתי המדות במדת הדין ובמדת רחמים, במדת הדין שאמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות, וכיון שאכל גזר עליו מיתה, ובמדת רחמים כיצד, שיתף עם מדת הדין שלא פירש לו אם יום משלו ואם יום של הקב"ה שהוא אלף שנים, כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וגו', והוא חיה תשע מאות ושלשים והניח לבניו שבעים שנה... (פרשה מ בחדש השביעי)
א"ר שמואל בר נחמני דרכו של אב לרחם, כרחם אב על בנים (תהלים ק"ג), ודרכה של אם לנחם, (ישעיה ס"ו) כאיש אשר אמו תנחמנו, אמר הקב"ה אנא עביד דאב ודאם. (פסקא יט אנכי אנכי)
תאנא בכל יום מלאך יוצא מלפני הקב"ה לחבל את העולם ולהפכו לכמות שהיה, אלא כיון שהקב"ה מסתכל בתינוקות של בית רבן ובתלמידי חכמים שיושבים בבתי מדרשות מיד נהפך כעסו לרחמים. (פרק ב)
...ורבנן אמרי זו היא חסידה שבחיות ורחמיה מרובין על בניה וכשצמאות כל החיות מתכנסות אליה שהן יודעות שמעשיה חסידים כדי שתתלה עיניה למרום והקב"ה מרחם עליהם... כיון שראה דוד כן שהקב"ה עונה אותה התחיל סודר עליה מזמור למנצח על אילת השחר. (מזמור כב)
מתוך הרחמים כיצד, כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים רחמיו על ישראל בכל מקומות מושבותם ורחמיו על העניים והאביונים ודלים ורשים ועל יתומים בזמנם ועל אלמנות בכל מקום, כמו כן יהא אדם רחמן על ישראל ועל כל אלו כדי שלא תהא אשתו אלמנה ובניו יתומים... (פרק כט)
ממדת דרכיו של הקב"ה אתה למד שרחמיו מרובין בעולם... כיון שראה משה שמדתו של הקב"ה של חסד ושל רחמנות הוא מיד נתעטף ועמד בתפלה לפני הקב"ה... (פרק ו)
פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, הוי זהיר שלא תמנע רחמים, שכל המונע רחמים מקיש לעובדי ע"א ופורק מלכות שמים מעליו, שנאמר בליעל, בלי עול. (דברים פרק טו, תתצח)
ויבך יוסף בדברם אליו, אם על ידי שליח דברו אליו מתמלא עליהם רחמים, הם עצמם לא כל שכן, לפיכך אמרו כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם יצחק ויעקב, וכל מי שהוא אכזר על הבריות אינו מהם... (בראשית נ יז)
וכיון שכבר סיימתי ביאורי אותם העשרה אשר הקדמתי שמותיהם, אומר עתה כי האדם השקול הוא אשר שעור חובותיו כשעור זכויותיו, הרי האדם הזה עם ריחוק מציאותו (רחוק שימצא) מרוחם הוא ונחשב עם הצדיקים, לפי שהרחמנות האמורה כלפי הבורא כיון שאי אפשר שיחולו עליו או יהיו בו, לפי שאין בו מקרה כפי שהקדמנו, הכרחי שיהא ענינה מוסב אל הנבראים, ונמצאת משמות הפועל. והושג לנו שהם שלשה ענינים, קבלת התשובה, כאמרו "וישוב אל ה' וירחמהו" (ישעיה נ"ה), ועניית תפלת מי שהוא בצרה, כאמרו "ברוגז רחם תזכור" (חבקוק ג' ב'), וספוח השקול עם הצדיקים כאמרו "חנון ה' וצדיק ואלקינו מרחם" (תהלים קט"ז)... (מאמר ה פרק ז)
וכן שתי מדות הרחמים והאכזריות, מקום הרחמים על הדלים והעניים והחולים והפורשים מן העולם, ומי שאינו מכיר אופני טובותיו ומי שאינו יודע להנהיג עצמו, והאסור ביד אויבו ומי שפקד טובה רבה, והמתחרט על עונותיו, והבוכה על מה שעבר מחטאיו מיראתו את עונש האלקים... (שער ג עבודת האלקים פרק י)
כי יקרא קן צפור לפניך - גם זו מצוה מבוארת מן אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם, או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אף על פי שהתיר השחיטה במין ההוא... וכן מה שאמרו לפי שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות, לומר שלא חס הוא על קן צפור ולא הגיעו רחמיו על אותו ואת בנו, שאין רחמיו מגיעים בבעלי הנפש הבהמות למנוע אותנו מלעשות בהם צרכנו, שאם כן היה אוסר השחיטה, אבל טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר האכזריות התפשט בנפש האדם, כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמורים שהם אנשי דמים זובחי אדם אכזרים מאד... והנה המצות האל בבהמה ובעוף אינן רחמנות עליהם אלא גזירות בנו להדריכנו וללמד אותנו המדות הטובות, וכן יקראו הם כל המצות שבתורה עשה ולא תעשה גזרות... (דברים כב ו)
אמר החבר, שמות הבורא, חוץ מהמפורש, הם מדות ותבניות טפליות נלקחות מהפעליות הברואים לו (כפי שמתפעלים ומקבלים ממנו) כפי גזרותיו ומעשיו. ונקרא רחום כשהוא מתקן ענין מי שהיו בני אדם מרחמים עליו לרוע ענינו, ומיחסים אל הבורא הרחמים והחנינה, ואמתתם אצלנו חלישות הנפש והמיית הטבע, ואין זה ראוי לו יתברך, אבל אמנם הוא שופט צדק מבלי שישתנה בעצמותו, ולא ירחם על אחד ולא יכעוס על אחר... וישוב אלינו בבחינת רשומיו, פעם יקרא א-ל רחום וחנון, ופעם א-ל קנוא ונוקם, והוא יתברך איננו משתנה ממדה אל מדה... (מאמר ב ב)
ונתן לך רחמים ורחמך (דברים י"ג), המרחם על הבריות מן השמים ירחמו עליו, אם אין אדם רחמן מה בינו לבין בהמה שאינה מקפדת וחוששת בצער חברתה. (פז)
...וכל המרחם על האכזר אינו מרחם על רחמנים ועל מי שהדין לרחם עליו, כגון על בניו ועל בנותיו ואחיו וקרוביו ואין להם ויכול לכלכלם ואינו נותן להם, הרי כל מה שיש לו יבא לידי אלו שאין לו זכות וצדקה, (פירוש ליד בניו ובנותיו וקרוביו שאין צדקה שייך בפרנסתם אלא דרך רחמנות), ואפילו הוא מפרנס אחרים כיון שהוא יודע שאביו ואמו ואחיו עניים ואינו מפרנסם ומפרנס אחרים, אותן עצמם שהוא מפרנס לבסוף יהיו אכזרים עליו ולא ירחמוהו, ולא יחזיקו לו טובה על החסד שעשה עמהם, ויהפכו לו לשונאיו... (קנה)
אין לרחם על האכזר, לומר אני אפרע בשביל אותו הרמאי או מי שגזל וגנב, אך תוציא מידו, שנאמר (איוב כ"ט) ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף. (תתרכד)
אל ירחם אדם על אכזרים ואל ירחם על מי שאינו מרחם על עצמו, ואל ירחם על מי שהוא כפוי טובה, כגון מי שמרמה את חבירו וגונב וגוזל ומסית ומדיח ורכיל, ואל ירחם על מי שאינו מרחם על עצמו כגון מפזר מעות שלא לצורך ואינו נשמע כשיועצים אותו אל תוציא המעות בהבלים, ואל ירחם על מי שהוא משחק בקוביא ואמר תרחם עלי שלא יביישני ולא יכלימנו פלוני שהרויח עלי זהוב, טוב שיתבייש המשחק, ועוד שלא יהא מסייע לעוברי עבירה... (תתרכו)
...כי כן הבטיח הקב"ה למשה בסיני, כל זמן שישראל חוטאים, יעשו לפני כסדר הזה, ואני אמחול להם. ודרשו רז"ל ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר הנה אנכי כורת ברית, והנה הם מפתח גדול לבקש בהם שערי רחמים בכל דור ודור, הן ליחידים הן לרבים, ובזמן הזה בהיותנו בגלות ושיעבוד בין האומות ואין לנו כהן גדול לכפר על חטאתינו ולא מזבח להקריב קרבן ולא בית המקדש להתפלל שם, ולא נשאר לנו לפני ה' בלתי אם תפלתנו ושלש עשרה מדות אלו. וזה פירושן, ה' ה', ב' מדות רחמים ונחשבין מדה אחת ואין לחלק ביניהם, שהרי שוין הן באותיות ובקריאה, הראשון מדת רחמים גדולה בלא שאלה, שהרי הקב"ה רחמן הוא מלא רחמים, ואינו מקפח שכר כל בריה ואינו דוחה רשע, וכן אמר הכתוב, "כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו", והנה הוא מרחם אף על הרשעים, שנאמר "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", ואפילו על האומות העולם, הוא שדרשו רז"ל, מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרין שירה, ואפילו על הבהמות, שנאמר "אדם ובהמה תושיע ה'". וראיה גדולה שאינו דוחה רשע, מאנשי נינוה שהיו רשעים בגזל וחמס, ומלומדים בכמה עבירות, ואף על פי כן כשחזרו בהן קבל הקב"ה תשובתן ונתבטלה גזירתם. השם השני מדת רחמים גם כן, אבל לא כמו הראשון, כי הראשון מרחם בלא שאלה כרחם אב על בנים, שמפיק האב רצונו בלי שישאל הבן, והשני בשעה ששואל ממנו אפילו כלו חייב, הוא מרחם עליו כשמבקש סליחה, והנה חזר זכאי... וכח מדה זו של מדת רחמים לתת לאדם כל דבר שצריך שהוא מבקש ממנו, כגון פרנסה או סליחה, או רפואה, או הצלה, או שאר הצרכים, וזהו שאמר "ה' שמעה ה' סלחה ה' הקשיבה ועשה" (דניאל ט'). הזכיר מדה זו על כל צורך וצורך לבאר כי הוא מרחם על כל דבר... וקורא רחום כי אם הוא צריך לרחמים השי"ת מרחם עליו ונותן לו שאלתו בבכי ובתחנונים גדולים, אף על פי שאינו מבקש סליחה על מיעוט עונותיו... והראיה שהן מדות שוות ברחמנותם, שאין הכתוב מקפיד בקדימתם, כי הקב"ה אמר "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם" (שמות ל"ג), הקדים חנון לרחם, ודוד הזכיר גם כן באשרי "חנון ורחום ה'" (תהלים קי"א), ויונה בן אמתי אומר "כי אתה א-ל חנון ורחום" (יונה ד'), ובי"ג מדות הקדים רחום לחנון... (כד הקמח כפורים ב')
והפנקס פתוח - הוא ספר הכולל זכות וחובות שנכתבין בו, ירמזו למדת רחמים הכלולה מן החסד והדין, וזהו שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינונים, כל אחד ואחד שואב ממדתו. (אבות ג טז)
...והמדות משפיעות לכל כפי יניקתם מן הסבה הראשונה יתעלה ויתברך, על כן נקראים מדות כענין שאמרו רז"ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו. אמר מודדין והרמז על המדות, ואמרו רז"ל בילמדנו א"ר יוסי בן דורמסקית סימן זה יהיה בידך, כל זמן שאתה מרחם על חבירך יש לך מרחם, ואם אין אתה מרחם על חבירך אין לך מרחם, שנאמר "ונתן לך רחמים ורחמך"... ועל כל פנים המשפיע לאחרים אחר משפיע עליו... (וירא ד"ה וה' המטיר)
ורחמך והרבך - וסמיך ליה בנים אתם, לומר לכך שכל מי שיש בו רחמים ומרחם על הבריות הקב"ה מרחם עליו כאב על הבן. (דברים יג יח)
ה' - ומכאן ואילך המדות והתארים שנתחדשו אחר הבריאה, והראשון שמהוה וממציא העולם, ומזה הצד אומרים שהוא בעל הרחמים, והוא שהכירו אברהם אבינו ופרסמו, מציאות הסבה הא' שממנה כל ההויות והנמצאות. (שמות לד ו שער נד)
הרחמים, זאת המדה משובחת מאד, והיא אחת משלש עשרה המדות המיוחסות לקב"ה כדכתיב "רחום וחנון" (שמות ל"ד), וכל מה שיכול האדם להתנהג בה, יש לו להשתדל בזאת המדה. וכמו שהאדם רוצה שירחמו עליו בשעת צרכו, כן ראוי לו שירחם על מי שיצטרך לו...
הבורא חלק זאת המדה לעבדיו הצדיקים, להכירם בה, כאשר ידעת ביוסף "כי נכמרו רחמיו" (בראשית מ"ג), וראוי למשכיל, שתהיה מדת הרחמים והחנינה תקועה ונמצאת בלבו כל הימים.
ויש כמה מיני רחמנות, והם רחוקים זה מזה. רחמי האב על הבן זוהי רחמנות הבא מטבע כל החיים... והיה האדון המרחם על עבדו ואדם המרחם על חברו, במקום שמקוה ממנו תועלת, הכל הוא טוב מאד, שיתפש בלבו מדת הרחמנות, אבל הטוב והמעולה שבמדת הרחמנות שירחם על בנו, להביאו לעבודת הבורא יתברך... וירחם על נשמתו יותר ממה שמרחם על גופו, וצריך להכותו בשבט מוסר להדריכו בדרך ישרה, אף על פי שנראה כאכזריות...
וגם צריך שלא ירחם על עצמו יותר מדי, אלא צריך ליסר עצמו ולכוף יצרו הרע.
וכן ירחם על קרוביו העניים, כדכתיב "ומבשרך לא תתעלם" (ישעיה נ"ח), וגם על כל העניים ירחם, וביותר צריך לרחם על יראי השם, וזהו עיקר הרחמנות, החונן והמרחם עובדי השם והעושים רצונו.
אבל יש רחמנות שהיא רעה יותר מאכזריות, כגון המרחם על הרשעים והמחזיק אותם, ויש מכשול גדול לאיש המגביה הרשעים ונותן להם יד... ויש רחמנות שהיא כאכזריות, כגון הנותן צדקה לעני ואחר כך מכביד עולו על אותו עני ואומר נתתי לך כך וכך צריך אתה לטרח עבורי ולעבוד אותי ככל אשר אשית עליך...
גם על הבהמות צריך לרחם, כי אסור לצער בעלי חיים, ועל זה אמרה תורה "הקם תקים עמו" (דברים כ"ב). וצריך להאכיל בהמתו קודם שיאכל הוא...
מדת הרחמנות היא סימן לזרע אברהם אבינו, זרע ישראל, כדכתיב (דברים י"ג) "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך". לכן כל אדם ירגיל עצמו לדבר כל דבריו בלשון רכה ובתחנונים וברחמנות. גם בעת התפללו יעשה תפלתו תחנונים. ומאד יקבל אדם שכר גדול מדברי רחמנות בדברו תחנונים על לב עני... ואתה בן אדם תרחם על נשמתך המתקיימת לעדי עד להביאה אל תענוג מופלא אשר לא ראתה עין... ואל תחלל יקר הוד נשמתך בהבלי התענוגים. אמר החכם: מן הנדיבות - שיעמד אדם במדת הרחמים... (שער הרחמים)
...שני דברים אלו בטלים, כי כבר אמרנו אף אם אנו אומרים שהוא רוצה עתה לחדש הנס לא היה מביא זה שום שינוי בעצמותו, וכבר הארכנו בזה למעלה שאין שינוי רצון מביא שינוי בעצמותו, ואף אם תאמר שהיה מסודר ממנו ברצונו הקדום, אין מביא דבר זה חיוב כלל כמו שחשב, כי מה שאמרו ז"ל תנאי התנה עם מעשה בראשית עם הים שיבקע, וכן בשאר הנסים, היינו שכך היה ראוי מצד סדר ההויה שיהיה בסוף, ואין זה רק סדר שהוא ראוי שיהיה, ומכל מקום אפשר לשנות הסדר על ידי המקבל שהוא מהפך על ידי רחמים הרע לטוב והטוב לרע על ידי חטא. ואילו עשו המצרים תשובה היו גוברים על הסדר המסודר. ולפיכך אין זה דבר קשיא שהמסודר יכול להשתנות על ידי תשובה ורחמים, ואין לומר בזה שנשתנה דעתו ורצונו יתברך שזהו מדת השם מעולם, כי כל רחמים מבטלין הגזירה והדבר המסודר מאתו יתברך מצד הבריאה והמסודר מאתו על ידי רחמים שני דברים הם זה מצד הסדר וזה מצד הרחמים, ולרחמים יש סדר מיוחד. ואם יאמר אם כן יהיה כאן שינוי רצון כאשר יבקש רחמים וישתנה מרוצה אל לא רוצה או מלא רוצה אל רוצה, שזה כבר השבנו עליו כי אין זה מביא שינוי בעצמותו, כמו שכל הפעולות הבאות מאתו אין מביאין לו שינוי בעצמותו... (גבורות ה' הקדמה ב')
...ויעקב בנה שנים (מזבחות), שמדתו מדת הרחמים, מתחלק לשנים בלבד, וזה כי אין יכול לעמוד בדין רק הצדיק ולא הרשע, וגם לצדיק מצד הדין אין נותן לו על צד היותר טוב, אבל מדת הרחמים הוא מתחלק לשנים, ושהרי הרחמים בין לצדיק ובין לרשע כאשר יגיע לו צרה מרחם השי"ת עליו ונותן לו מה שצריך מתוך הצרה. והחסד הוא מתחלק לאלו שנים שעושה חסד כאשר הוא צריך לצדיק ולרשע כמו הענין שהוא אצל רחמים, שאין רחמים רק כאשר הגיע לו צרה וצריך לדבר מתוך הצרה, וכן החסד... כי זה החלוק שיש בין חסד ורחמים, כי הרחמים אינם רק כאשר הוא צריך לאותו דבר מתוך צרה, וחסד בין שצריך לאותו דבר ובין שאינו צריך לאותו דבר נותן חסד על צד היותר טוב, ולפיכך בנה אברהם ארבעה מזבחות ויצחק אחד ויעקב שנים... (שם פרק סט)
...ויש במיני הנמצאים שמסוגלים לדבר אחד, ויותר מכל זה הם מיוחדים העופות בעבור שהם נקראים עוף השמים והם מסוגלים לאיזה דברים כמו שידוע מצפצופי העופות, וגבי רב עיליש דקאמר היונה עיליש ברח. ויש מין עופות שהם באכזריות כמו העורב, ויש בחסידות כמו החסידה שעושה חסידות עם חברותיה, ויש ברחמים כמו עוף שנקרא רחם, ולפיכך נקרא רחם על שם הרחמים, ולא פירשו חכמים שמרחם על חברו, שלא נקרא רק רחום בשורק, והוא פעול, ולא נקרא רחם החי"ת בצירי, שמשמע על אחרים, אבל רחום החי"ת בשורק אינו משמע רק הרחמנות בעצמו, והוא מראה על הרחמנות שבא לעולם, ולפיכך אמרו כיון שבא הרחם בא רחמים לעולם, והיינו כמו שמפרש דיתיב אמידי ועבד שרקרק, דוקא שרק שרק מפני כי אותיות שרק מחוברים וקשורים יחדיו קרש, וזה מורה על רחמנות, כי כל רחמנות כאשר לבו קשורה בו, ולכך כתיב כרחם אב על בנים, מפני שנפשו קשורה בו כדכתיב "ונפשו קשורה בנפשו", ודוקא אלו ג' אותיות אחרונות ולא ראשונות, כי אין זה קשר כי אם בתחלה הם קשורים ואחר כך מתפרדים, רק כאשר נשאר הקשר. ולא היה בהם התי"ו, כי לעולם אותו שהוא אחרון הוא לעצמו בעבור שהוא בסוף, והסוף הוא נבדל מהכל באשר הוא סוף ואינו מקובץ עם האחרים, ודבר זה ידוע. והאותיות הם למפרע, כי זה ענין הליכתם לאחדות ולקבוץ, כי אם היה "קרש" הנה בענין זה הקו"ף פונה אל השי"ן, אבל אין השי"ן פונה אל הקו"ף, וזה אינו קשור וחבור יחד רק אם הקו"ף מתחבר אל השי"ן והשי"ן מתחבר אל הקו"ף, והנה באותיות שרק השי"ן הולך אחר הקו"ף ובאלפא ביתא הקו"ף הולך אחר השי"ן, ובשביל זה יש כאן חבור שי"ן בקו"ף וחבור קו"ף בשי"ן, וזהו חבור וקשור גמור... ומפני כי העוף הזה הוא מתייחס לרחמים שנקרא רחם, לכך כאשר רחמים באים לעולם אז מתעורר בקול שהוא קול שמחה ועביד שרק שרק מטעם אשר התבאר למעלה, כי שרק דוקא הוא חבור גמור... ועוד כי שרק מלשון שורק שהוא שורק את פיו, וכאשר שורק פיו מקבץ השפתים יחד, ולכך נקרא השורק קבוץ שפתים, והקבוץ הזה מורה על רחמים, והרי האוהב שהוא קשור בחברו נקרא רחמוהי, כי כל חבור הוא רחום, וכאשר באים רחמים מלמעלה לעולם מפני כי השי"ת מתחבר לתחתונים ומרחם עליהם, ולכך העוף שנקרא רחם עבור שרקרק המורה על חבור. וזהו דוקא כאשר יתיב על מידי, לא כאשר הוא פורח מלמעלה באויר, שאין כאן חבור רק כאשר הרחמים למטה לא כאשר החבור הוא למעלה באויר. וכאשר יתיב על ארעא ועביד שרקרק נעשו עליונים חבור לתחתונים חבור אחד לגמרי, והרחמים הם בארץ כאשר יש כאן חבור מן העליונים בתחתונים, ולפיכך אתי משיח... (נצח ישראל פרק מב)
...וביאור ענין זה, כי השי"ת הוא משפיע החסד ומרחם על עולמו, והחלוק שיש בין חסד ורחמים החסד הוא הטוב שהוא משפיע לעולם אף שאין הכרחי כל כך לעולם, הוא משפיע את הטוב לעולם והוא חסד, והרחמים כאשר התחתונים בצרה וצריכים לרחמים מרחם עליהם. ואלו שני דברים הם מן השי"ת אל התחתונים, ודבר זה כאשר ישראל עושים המשפט והצדק, אשר דבר זה ראוי לאדם לעשות מצד שהוא אדם... וכאשר למטה עושים מה שראוי להם לעשות למטה, גם השי"ת עושה להם מה שראוי לעשות והוא החסד והרחמים... (שם פרק מז)
אמנם יעקב קראו בית, שדבר זה מיוחד למדתו שמדת יעקב מדת רחמים, וזהו עצם החבור שאינו דומה מדת אברהם, אף על גב שעל ידו יבא לכלל הדבוק האלקי, אין מדה זאת שהוא מדת אברהם עצם החבור, וכן אף על גב שמדת יצחק שהוא מדת הדין סבה שעל ידו הדיבוק האלקי לגמרי, אין זה עצם הדיבוק, אבל מדת יעקב שהוא מדת רחמים הוא הדבוק בעצם לגמרי, כי זה ענין הרחמים האהבה והחבור שכבר בארנו זה, כי אוהב תרגומו מרחמוהי, וכן בלשון חכמים לא לדין אינש מאן דמרחם ליה, ודבר זה ידוע, והאהבה היא הדבוק והחבור בעצם שכאשר דבק נפשו, כמו האב לבן והאם לבנה מרחם עליו, כמו שהתבאר למעלה, ולפיכך מדה זאת בעצמה הוא סבה אל החבור שיש אל השי"ת לתחתונים, ודבר זה ידוע למבינים, ולפיכך לא היה מי שקראו בית רק יעקב, כי הבית ששם הדירה הוא החבור בעצם... (שם פרק נב)
ובפרק הערל אמר ג' סימנים באומה זו, רחמנים, ביישנים גומלי חסדים... ויש לך לדעת מה שאלו ג' סימנים הם באומה הישראלית כי ירשו אלו ג' סימנים מן האבות, כי באה להם מדת הרחמים מן יעקב שמדתו מדת הרחמים, שכך כתיב אצלו "וא-ל ש-די יתן לכם רחמים"... (נתיב הבושה פרק א)
כל המרחם וכו', דבר זה ענין מופלג, שכל מי שהוא מרחם על הבריות מרחמין עליו, ודבר זה בארנו, כי מדת הרחמנות מצד שהוא מתקשר ומתאחד עם אותו שהוא מרחם עליו, ולכך האדם מרחם על בנו מפני שדעתו קשורה בבנו, והאוחז במדה זאת, הוא דבק במדריגה שבה מתאחדים ומתקשרים דברים המחולקים, ומדה זאת אינה לחצאין, עד שבמדה זאת הכל אחד, מדת התאחדות אינה לחצאין, שאם היתה לחצאין דבק במדה שכל הדברים מתקשרים מתאחדים, ובשביל זה הוא מרחם על הבריות כאשר מתאחד עם הבריות ודעתו קשורה בהם. וכאשר הוא דבק במדת התאחדות שכאשר דבק במדת התאחדות בכח מדה זאת שבה הכל אחד, וכמו שהוא מתקשר במי שצריך לרחמנות הוא העני, גם כן השי"ת מתקשר עמו. הרי גם כן יש מרחמים עליו בשביל האחדות הזה... וכאשר תבין בחכמה כי מדת הרחמים מקשרת הכל ביחד, ומזה תבין הדברים אשר רמזו חכמים והם דברים גדולים מאד. (חידושי אגדות שבת קנ א)
אסור לרחם עליו, פירוש כי הרחמנות הוא בשביל שיש לו חבור ודביקות אל מי שמרחם עליו... ומפני זה ישראל יש להם לרחם האחד על האחר כי ישראל יש להם חבור אחד שהם נקראים אחים ביחד, ומצד הזה באה הרחמנות. ולפיכך אסור לרחם על מי שאין בו דעת, כי מי שאין בו דעת אין לו חבור וקשור כלל, כי הוא גשמי, ומצד הגשם הנבראים מחולקים, ובמה הם מתחברים ומתאחדים במה שיש להם דעת אחד ומושכל אחד, ובדבר זה הם מתאחדים ובדבר זה הרחמנות, וכאשר אין בו דעת אין לו חבור וקשור עמו כלל, והוא מרחם על מי שאין ראוי למדה זאת, ודבר זה אסור, וכן מה שאמר כל מי שנותן פתו למי שאין בו דעת יסורין באים עליו, דבר זה גם כן ענין הראשון, כי הרחמים שאינם ראוים בא עליו יסורין, ודבר זה ידוע למבינים, כי היסורין הם הפך הרחמים, כי היסורין הם דין ולא רחמים, וכאשר אין הרחמים ראוי, אז גובר הדין דהיינו היסורין. (שם סנהדרין צא א)
ממה שיבחן עוד בהשגחתו ית"ש, הוא היות כל סדרי ההשגחה ודרכיה ישוב המשפט וקו הדין, וכענין שנאמר "שבט מישור שבט מלכותך" (תהלים מ"ה), וכתוב "מלך במשפט יעמיד ארץ" (משלי כ"ט).
ואמנם ידענו באמת שאין חפצו של הקב"ה אלא להטיב, והנה הוא אוהב את ברואיו, כאב האוהב את בנו, אלא שמטעם האהבה עצמה ראוי שייסר האב את בנו להיטיבו באחריתו, וכענין שנאמר "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך" (דברים ח'), נמצא שהמשפט והדין עצמו ממקור האהבה הוא נובע, ואין מוסרו של הקב"ה מכת אויב ומתנקם, אלא מוסר אב הרוצה בטובת בנו, וכמו שכתבנו.
ואולם משורש זה נולדים שני ענינים, האחד שהמוסר בעצמו יהיה ממותק ולא קשה ואכזרי, כי האהבה בעצמה תמזוג את הדין ברחמים, והשני, שלפעמים כשהשעה צריכה לכך יעבור האדון ב"ה על שורת הדין לגמרי וינהג ברחמים, וכענין שנאמר "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם" (שמות ל"ג)... (דרך ה' חלק ב פרק ח א)
ונתן לך רחמים - שמעשה עיר הנדחת יוליד אכזריות בלב ההורגים, ומבטיח שמקור הרחמים ישפיע עליהם כח רחמים מחדש, ורחמך - שאין ה' מרחם אלא לרחמן. (דברים יג יט)
עוד יש דרך ישר לפני איש לעסוק בתורה ומצות לשמן על ידי מדתו של יעקב אבינו ע"ה, שהיא מדת הרחמים, לעורר במחשבתו תחלה רחמים רבים לפני ה' על ניצוץ אלקות המחיה נפשו, אשר ירד ממקורו חיי החיים א"ס ב"ה הממלא כל עלמין וסובב על עלמין, וכולא קמיה כלא חשיב, ונתלבש במשכא דחויא הרחוק מאור פני המלך בתכלית ההרחק, כי העולם הזה הוא תכלית הקליפות הגסות וכו', ובפרט כשיזכור על כל מעשיו ודבוריו ומחשבותיו מיום היותו אשר לא טובים המה, ומלך אסור ברהטים ברהיטי מוחא כי יעקב חבל נחלתו, וכמשל המושך בחבל וכו', והוא סוד גלות השכינה. ועל זה נאמר "וישוב אל ה' וירחמהו", לעורר רחמים רבים על שם ה' השוכן אתנו, כדכתיב, "השוכן אתם בתוך טמאתם". וזה שאמר הכתוב "וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך", כי רחל היא כנסת ישראל מקור כל הנשמות, ויעקב במדתו העליונה שהיא מדת הרחמים שבאצילות הוא המעורר רחמים רבים עליה, וישא את קולו למעלה למקור הרחמים העליונים הנקרא אב הרחמים ומקורם, ויבך לעורר ולהמשיך משם רחמים רבים על כל הנשמות ועל מקור כנסת ישראל להעלותן מגלותן ולייחדן ביחוד העליון, אור א"ס ב"ה בבחינת נשיקין שהיא אתדבקות רוחא ברוחא, כמו שכתוב "ישקני מנשיקות פיהו", דהיינו התקשרות דבור האדם בדבר ה' זו הלכה, וכן מחשבה במחשבה ומעשה במעשה, שהוא מעשה המצות, ובפרט מעשה הצדקה וחסד... והנה על ידי זה יכול לבא לבחינת אהבה רבה בהתגלות לבו, כדכתיב ליעקב אשר פדה את אברהם. (ליקוטי אמרים פרק מה)
אך הנה מודעת זאת דמדת יעקב היא מדת רחמנות ועבודת ה' במדת רחמנות היא הבאה מהתעוררות רחמים רבים בלב האדם על ניצוץ אלקות שבנפשו הרחוקה מאור פני ה', כאשר הולך בחשך הבלי עולם והתעוררות רחמנות זו היא באה מהתבונה והדעת בגדולת ה' איך שאפילו העולמות העליונים למעלה מעלה עד אין קץ כלא ממש חשיבי קמיה, כי כל שפעם וחיותם אינו רק מזיו והארה מאות אחד משמו יתברך, כמאמר ביו"ד נברא עולם הבא וכו'... ואי לזאת הרחמנות גדולה מאד מאד על הניצוץ השוכן בגוף החושך והאפל משכא דחויא העלול לקבל טומאה ולהתגאל בכל התאוות רחמנא ליצלן, לולי שהקב"ה מגן לו ונותן לו עוז ותעצומות ללחום עם הגוף ותאותיו ולנצחן... אך איזה הדרך שיזכה האדם לאמת ה' הנה הוא על ידי שיעורר רחמים רבים לפני ה' על הניצוץ שבנפשו שהיא מדתו של יעקב מבריח מהקצה אל הקצה, דהיינו מרום המעלות עד למטה מטה להמשיך אמת ה' לעולם השפל הזה החושך, וכמו שאמר "כי אשב בחשך ה' אור לי", וזהו "כי גבר עלינו חסדו" וגו'. אך התעוררות רחמים רבים לפני ה' צריכה להיות גם כן באמת, וגם כשהוא באמת שלו איך יוכל על ידי אמת שלו לעורר רחמים עליונים מאמת ה', אך העצה לזה היא מדת הצדקה שהיא מדת הרחמים על מאן דלית ליה מגרמיה להחיות רוח שפלים וכו', ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, ה' מעורר ישנים ומקיץ נרדמים, הם בחינת רחמים רבים וחסדים עליונים הנעלמים לצאת מההעלם אל הגילוי והארה רבה לאור באור החיים אמת ה' לעולם... (אגרת הקודש ו)
...ומן רחום וחנון מתחיל הנהגת עולם העשיה לא בעולמות שלמעלה שלא יצדק שם רחמים וחנינה וארך אפים, ובעולם העשיה יש מדת רחום ומדת חנון, הרחמים הוא מצד דכאות האיש שמעורר רחמים, וחנינה הוא מצד חן, כמו שכתוב "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה", הרחמים שייך על הגוף והחנינה על הנפש, כמו שכתוב "על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחוננו" (ישעיה כ"ד) כמו שפירשנו שם... (שמות לד ו)
רחמים מציין את המידה של אהבת ה' לבריותיו, שהיא הכללית ביותר, ולא תאבד לעולם, והיא גם שתהיה לקו היסוד ביחסי הבריות בינם לבין עצמם, היא אהבת הקרובים, אהבת האב לבנו, אהבת הבנים בינם לבין עצמם, בגלל ה"רחם" האחד שממנו יצאו. נוטים להחליף "רחמים" עם הביטוי העממי "רחמנות", ולבאר את המידה כהשתתפות בצער, ואולם השתתפות בצער היא דרגה נמוכה בהרבה מהמידה האמתית של רחמים, מה נדיר יותר, מה אציל יותר, השתתפות בצער או השתתפות בשמחה? מעטים מאד האנשים שלא יחושו בצער בסבל זולתם, אך ודאי לא כל אלה שהיום משתתפים בצערו של עני, ישמחו באותה מידה אם הוא יעשיר בין לילה ומחר יעבור על פניהם במרכבה עם משפחתו. "רחמים" המידה המציינת את אומתנו (יבמות ע"ט א') היא יותר מהשתתפות בצער, המלה נגזרה מ"רחם", המציין את כוחה העמוק ורב ההקרבה של נפש אחת למען התהוות נפש אחרת, את מסירת כל הדם והכוח למען תתהווה ותשתכלל נפש אחרת. "רחם" הוא משכן ההתמסרות העמוקה ביותר. וגם אחר כך, משנשלמה היצירה, ישפיע הרחם לא רק השתתפות בצער הבוכה, אלא השתתפות גדולה עוד יותר בשמחת הצוחק. בת צחוק של ילד על ברכי אמו מפצה על נדודי שינה ויגון של שנים. מ"רחם" זה נגזרה מידת הרחמים, מידה זו לא רק סובלת עם הזולת, אלא לא תשקוט ולא תנוח עד שלא תראה באשרו. (בראשית מג יד)
חסד - התמסרות לשני בלי התחשבות בעצמו, רחמים - אהבה בלי גבול לכל נברא. (תהלים קג ד)
והנה על דרך משל כשיש שני בעלי רחמים, האחד אינו יכול לרחם רק בדבר מועט, והב' מרחם פועל ברחמנות שלו ישועה שלמה, על כן מי שצריך לרחמים למה לו להשתמש ברחמנות של ראשון, ולא יהיה רק ישועה מועטת, מוטב שיתפלל הבעל הרחמים הראשון לבעל הרחמים השני, ויפעול ברחמים של הראשון ישועה שלמה. כך השי"ת ברחמים הפשוטים שלו, מתפלל ומרחם על ישראל ברחמים גדולים. וכשלומד תורה כנזכר נתעורר הרחמנות שהיא הדעת והתפילה, וזהו עזי, ועל ידי התורה שילמוד כנזכר נעשה זמרת י-ה, היינו התפילה והרחמים של השי"ת, אז ויהי לי לישועה.
כי יש אצל השי"ת רחמים פשוטים ורחמים גדולים... כמו כן ממש כביכול, שאנו מבקשים אצל הרחמים פשוטים, שיעוררו רחמים אצל הרחמים הגדולים, ומשם יקבלו רחמים להושיענו כל צרכינו בשלימות. וזהו בחינות תפילת הקב"ה, שאמרו חז"ל מנין שהקב"ה מתפלל, היינו שכביכול בחינות הרחמים פשוטים מבקשים ומתפללים ומעוררים הרחמים הגדולים, כי אנו אין בנו כח כי אם לעורר הרחמים פשוטים, שהם בחינות רחמים סתם דז"א. אבל אלו הרחמים יש להם גבול, וכפי מדת הרחמים הפשוטים האלו חס ושלום אי אפשר להושיע לנו, על כן אנו צריכים לבקש שהרחמים סתם שאנו מעוררין בתפילתנו אצל השי"ת שאלו הרחמים בעצמם יתפללו ויעוררו הרחמים הגדולים, שיהיה נמשך עלינו רחמים רבים משם, ועל ידי זה יהיה לנו ישועה בודאי... והבן זה כי הם דברים נפלאים ונוראים מאד. (קה)
הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר יכולה היא שתרחם (שבת י"ב). כי כשהאדם צריך לרחמים, השי"ת שולח לו רחמנות, שהוא ירחם על אחר, ועל ידי זה מרחמין עליו, כמשארז"ל (שבת קנ"א ב') כל המרחם על הבריות מרחמין עליו... ומדת הרחמנות תלויה בדעת, מי שיש לו דעה יש לו רחמנות, כי כעס שהיא היפך הרחמנות, הוא מחמת כסילות, כמ"ש (קהלת ז') "כעס בחיק כסילים ינוח", ועל כן ארז"ל (ברכות ל"ג) כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, כי אם אין בו דיעה אין בו רחמנות, כי כעס בחיק כסילים ינוח, על כן אסור לרחם עליו, כי כל המרחם מרחמין עליו כנ"ל... אבל בשבת נמשך הדעת לכל אחד, וזה שאומרין המבקרים להחולה, יכול היא שתרחם, היינו שהשבת שהיא בחינות דעת, יכול שתרחם, לשון נוכח, היינו שתרחם אתה, שיהיה לך רחמים על אחרים על ידי הדעת שיש לך מבחינות שבת, וכיון שיהיה לך רחמים בודאי ירחמו עליך מן השמים. (קיט)
"כי מרחמם ינהגם" (ישעיה מ"ט), היינו מי שהוא רחמן הוא יכול להיות מנהיג. וצריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות, כי על רשעים או על רוצחים וגזלנים אסור לרחם, וכן מי שאינו יודע איך להתנהג עם הרחמנות, אזי יוכל לרחם על תינוק של ד' ימים ליתן לו מאכל הצריך לגדול... וכן על כל אחד ואחד צריך לרחם במה שצריך לו...
כי עיקר הרחמנות הוא, כשישראל עם קדוש נופלין חס ושלום בעוונות רחמנא ליצלן, כי כל היסורים הקשים שבעולם אינם נחשבים כלל כנגד המשאוי הכבד של עוונות חס ושלום... כי מי שיודע קדושת ישראל מאין הם לקוחים ויודע רוחניות ודקות של ישראל הוא יודע שישראל הם רחוקים לגמרי מעון... וזהו עיקר הרחמנות לרחם על ישראל עם קדוש, להוציאם מהמשאוי הכבד של עונות... (תנינא ז א וג)
במדרש ואלה תולדות יצחק, מי שיש לו בן יגע בתורה מתמלא רחמים עליו וכו', זה עיקר בחינת יעקב מדת הרחמים, והוא בחינת התורה והדעת, דאיתא מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו, דכתיב "לא עם בינות וכו' על כן לא ירחמנו עושהו", כי חסד ה' מלאה הארץ, וזהו מדת טובו של הקב"ה שמטיב בחסדו עם כל בריה. אבל בחינת רחמים הוא דביקות והתקשרות, שכן גם במדות האדם שחסד הוא נדבה, אבל לרחם על אחד הוא שמוצא בלבו רחמנות מצד הדעת שמתבונן בצערו, וזה הרחמים למעלה הוא רק לבני ישראל שיש בהם דעת ודביקות על ידי התורה, כי אפילו מי שאין בו דעת מכל מקום חסד ה' על כל הברואים, אבל בחינת הרחמים הוא למי שיגע בתורה, כמו שכתוב "מדי דברי בו רחם ארחמנו", והוא בחינת אמת, מה שמצד הדעת מתמלא עליו רחמים, ובאמת רחמי ה' על בחינת הנשמה כמו שכתוב "ורחמיו על כל מעשיו", ומעשי ידיו של הקב"ה הנשמות, כמו שכתוב "ונשמות אני עשיתי", ומי שמייגע עצמו להדבק בבחינת הנשמה ולצאת ממאסר הגוף, הקב"ה מרחם עליו ומאיר בו הארת הנשמה. ובאמת יגע בתורה הוא בחינת ימי המעשה, ומתמלא עליו רחמים ביום השבת, שמאיר בו הנשמה יתירה זה מתמלא עליו רחמים... (תולדות תרס"א)
בכל מקום שאומרים שהוא עת רצון, כמו באלול ובס"ג בשבת, הגם כי בהשי"ת לא שייך זמן, ע"כ הפירוש שהוא עת רצון באדם שיוכל לקרב עצמו ולדבק בהקב"ה ברצון אמת בפנימיות הלב, כי הקב"ה מלא רצון, ורק מי שזוכה יוכל להתקרב אליו, כי כמים הפנים וכו' וכפי התעוררות רחמים בלב על עצמו איך שיש בו נקודה קדושה מהקב"ה הוא ונטבע בחומר וגשמיות, וכפי התעוררות בלבו ככה מתעורר עליו רחמים רבים בשמים. (שופטים תרל"א)
במדרש, כשם שנתן רחמיו על האדם כך על הבהמה ועל העוף וכו', ומקשים דאיתא במשנה האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו, ובגמרא שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזירות. אכן נראה דכוונת המדרש שנתן רחמיו על כל הברואים, כדכתיב "ורחמיו על כל מעשיו", פירוש הענין כי האדם מרחם על האדם ולא על הבהמה, כי אין האדם יודע ומשיג דעת הבהמה כלל, לכן אין בו רחמנות עליה, כי אין ענין דעת ורחמנות של הבהמה משגת להאדם... אכן השי"ת היודע הכל הוא יודע דעת המלאכים והאדם והבהמה וכל בריאה, לכן רחמיו על כל מעשיו, והשי"ת יודע כי רחמנות של האם על האפרוחים בענין זה אם תלקח אם על הבנים, וכמו כן אם ישחט אותו ואת בנו ביום א', ובאמת זה עצמו שהטביע הקב"ה ענין רחמים בכל בריה במדה ידועה, ואדרבא מחמת אלה המצות שנתן השי"ת בבהמה ובעוף מחמת זה נמצא בהם ענין זה הרחמים. ובאמת כל קיום הבריאה הוא ברחמים, כמו שכתוב "המנהג וכו' ובריותיו ברחמים", לכן נמצא הרחמים בכל הבריאה. ובני ישראל שהם עיקר הבריאה הם רחמנים ביותר, אך בכל בריאה יש מן הרחמים כפי גזירתו ית', וזה שאמר המדרש, שנתן רחמיו וכו'. ובגמרא הפירוש מי שאומר שטעם המצוה על ידי שהשי"ת מרחם על הקן צפור, וזה אינו, אדרבא במצוה זו נתן השי"ת הרחמים בהציפור עצמו כמו שכתבנו. וזה שאמר שאינם אלא גזירות שגזר להיות נמצא רחמים בכל בריה במדה ידועה כנ"ל. (תצא תרמ"ז)
במדרש כשם שנתן רחמיו על האדם כך על בהמה ועוף, כי יקרא וכו'... ונראה לפרש על פי מה שכתוב בספר חובת הלבבות בביאור ההפרש בטובת אלקים על האדם בין טובת איש לאיש, שהם הכל לטובת עצמו, ואפילו העשיר החומל על הרש מפני שכואב לו צער העני, הרי זה מכוון לדחות הצער מעל עצמו. למדנו מדבריו כי אין רחמיו של הקב"ה מסוג רחמי אדם, כי לא שייך בו ענין הרחמנות של בשר ודם, שהרי הכל מאתו ית', והצער שמגיע להבריה הכל במשפטו, ולא שייך אצלו רחמנות רק שכך גזר הקב"ה להנהיג העולם במדת הרחמים. ולכן נקרא הקב"ה בעל הרחמים, שאינו כמו בשר ודם שהרחמים גוברין עליו לשנות את רצונו, רק אדרבא הקב"ה שליט על הרחמים ונתן רחמיו על הכל, וזה עצמו דברי המדרש, כשם שנתן רחמיו על האדם כך על הבהמה כנ"ל, שהכל גזירה מלפניו. וזה שאומר "על קן צפור יגיעו רחמיך" נראה שמשוה רחמיו של הקב"ה בסוג רחמי האדם, אלא שמפליא לומר שגם על קן צפור הגיע רחמיו, וזה שאמר שעושה מדותיו רחמים, כמדת בשר ודם, אבל רחמיו של הקב"ה הם גזירות כמו שכתבנו... (שם תרנ"ה)
והנה מקום אתי לבאר מהו ההפרש שבין רחמנים לגומלי חסדים, אף שלכאורה בני בקתא חדא נינהו שונים הם זה מזה, שמדת גומל חסד הוא שתשוקתו לעשות חסד, ובזה שעושה חסד הוא משלים את תשוקתו, ועל כן מהדר אחר הצריכין לחסד, ואם אינו מוצא את הצריכין לחסד הוא מצטער כמו מי שאינו משביע את נפשו, וכמו שאיתא באברהם אבינו ע"ה כשהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה ולא היו עוברים ושבים היה מצטער, הרי כי גמילות חסד היא השלמת נפשו ותשוקתו. ומדת רחמנות אינה להשלים את תשוקתו, אלא למלאות חסרון הנצרך, ואם לא יזדמנו לפניו אנשים שהם בצרה וצריכים לרחמים איננו חסר לנפשו, על כן אינו מהדר אחריהם, וזוהי תכלית מדת הרחמנות שאינו מתכוין לטובתו ותשוקת עצמו כלל אלא הכל לטובת זולתו. האומנם שיש רחמן מפאת רכות לבו, והוא מרחם על קשי יום בשביל להשקיט המית לבו, אבל אין זה שבח מדת הרחמנות שזה בודאי הוא רק לטובת עצמו, וכמו שכתב בעל חובת הלבבות, ועיקר מדת הרחמנות הוא שאינו חושש לטובתו ותשוקת עצמו כלל, אלא רק לטובת זולתו, ועל כן מדת הרחמים גדול ממדת גומל חסד, וזה מדתו של יעקב אבינו, וזה מדתו של אברהם אבינו, קיצור הדברים שמדת ביישנים רחמנים גומלי חסדים הנמצאים בישראל היא מירושת שלשת האבות מדה לכל אחד מהם. (שמות תרע"ג)
אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ (תהלים ל"ג). הענין כי יש רחמים וחסד, גדר הרחמים שיכמרו רחמי האדם על ראות עיניו צער האדם, ויתמלא רחמים למלאות משאלות לבו אף שיכול להיות שזה רעתו. כדמיון האם הרוצה לוותר על פשע בנה הבוכה, לא כן האב, כי יודע כי "חושך שבטו שונא בנו" (משלי י"ג), ולכן יכול להיות רחמים גם לאיש רע לב, כי רחמנות הוא רק להשקיט לבו ההומה על צערו של זולתו אף שאין טבעו לדרוש טובת זולתו בינו לבין עצמו, מה שאינו כן מדת החסד היא לדרוש טובת זולתו אף שהנדרש אינו רוצה. (חלק ב לב)
וזהו הענין של רבינו הקדוש, כי אם היה הולך ישר דרכו, אף כי לא עשה שום דבר לרחם על העגלה לא היה דבר, אכן העיקר מה שאמר "כי לכך נוצרת", היינו שאין צריך לרחם, מאחר כי לכך נוצרת. אם העליון היה מתנהג חס ושלום עם האדם במדה של "לכך נוצרת", היינו שאין צריך לרחם מאחר כי לכך נוצרת, לא היה העולם מתקיים, האדם נוצר לתורה ומצוות, (ואיה תורתו ומצוותיו?), ובכל זאת ה' מרחם. והנה אמרו חז"ל (ערכין י"ז) אלמלא בא הקב"ה עם אבותינו בדין לא היו יכולין לעמוד, ומה גם למטה מהם. זה שאמר אמרי ברקיע הואיל ולא קא מרחם, משום כי לכך נוצרת, ולזה הרי אין כל אדם יכול לעמוד, על כן נייתי עליו יסורין.
אמנם מעשה דכרכושתא שחמלו עליו הנה יש רחמנות שזה בעצם רחמנות, ולפעמים האדם אינו מרגיש בזה, כמו קטן שאינו מרגיש במה שמרחמים עליו, ויש רחמנות שבעצם אינו רחמנות, רק לפי דעת הסובל הוא רחמנות, כדומה, יסורין הוא טוב להאדם, אך בכל זאת כאשר האדם לא יכול לסבול ומתפלל, העליון מרחם עליו. וכן מה שכתוב (תהלים קמ"ח) "ורחמיו על כל מעשיו", הוא גם כן לפי טבע הבעל חי, מה שהוא לפי טבעם הוא רחמנות... והנה במעשה כרכושתא בודאי לא היה צער בעלי חיים, כי אמתא דרבי היתה רוצה לכנוש להו במקום אחר, ואולי עוד היה טובה להם אם היה להם דעת, אך באשר שאין להם דעת, אם מזיזים אותם ממקומם צער הוא להם, ועל זה אמר רבי שבקינהו, ורחמיו על כל מעשיו כתיב, היינו אף כי בעצם אין כאן רחמנות, בכל זאת גם העליון מרחם על כל מעשיו לפי טבעם, ועל זה אמרי ברקיע, הואיל ומרחם וכו', כלומר כמו שהוא מרחם לא בשביל העצם, רק מחמת שלפניהם הוא צער, כמו כן אף כי באמת טובה גדולה היא לרבי בהיסורין, אך כאשר קשה לסבול ורוצה להפטר מהם, על כן צריך לרחם עליו... (חלק א עט)