אם כסף תלוה את עמי, רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מזה ועוד שנים, ואם תקריב מנחת בכורים חובה... כיוצא בו אם מזבח אבנים תעשה לי חובה... (משפטים פרשה יט)
או איש אשר תעבור עליו רוח קנאה... או כשם שעד שלא קינא לה רשות אף כך משקינא לה רשות, תלמוד לומר או איש אשר תעבור עליו חובה ולא רשות. (נשא כא)
בעת ההיא לאמר, לשעבר הייתם עומדים ברשות עצמיכם, עכשיו הרי את משועבדים לציבור... (דברים טז)
תניא אבא בנימין אומר אלמלי נתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין. (ברכות ו א)
אמר רבין בר רב אחא אמר רבי יצחק כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד הקב"ה משאיל בו... אם לדבר מצוה הלך נוגה לו, ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו. (שם שם ב)
דאמר רב יהודה אמר שמואל תפלת ערבית רבן גמליאל אומר חובה ר' יהושע אומר רשות... (שם כז ב)
דתני דבי ר' ישמעאל ורפא ירפא, מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. (שם ס א)
והכתיב אלה המצוות, שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה... (שבת קד א)
אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים ושמים יריעות וכל בני אדם לבלרין אין מספיקים לכתוב חללה של רשות. (שבת יא א)
תניא רבי שמעון אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמיד חכם רשאי להנות ממנה... א"ר יצחק כל הנהנה מסעודת הרשות לסוף גולה, שנאמר ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק וכתיב לכן עתה יגלו בראש גולים. (פסחים מט א)
אמר רמי בר חמא השטן בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי, תלת מאה ושיתין וארבעה יומי אית ליה רשותא לאסטוני, ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני. (יומא כ א)
דבר אחר גזירה, שמא תאמר מעשה תהו הוא, תלמוד לומר אני ה' גזרתיו ואין לך רשות להרהר בהן. (שם סז ב)
תנו רבנן מפקחין פקוח נפש בשבת והזריז הרי זה משובח ואין צריך ליטול רשות מבית דין... (שם פד ב)
דאמר מר מהלכין כל אדם בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה. (תענית ו ב)
...על כולן יחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית, רבי יוסי אומר אין היחיד רשאי לסגף עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו. (שם כב ב)
...ר' אומר אינו צריך, הרי הוא אומר וצוה הכהן ופנו את הבית, אם ממתינים לו לדבר הרשות כל שכן לדבר מצוה, מאי בינייהו, אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו, ורבא אמר דבר הרשות איכא בינייהו. (מועד קטן ז ב)
שכן כתוב בספר בן סירא, במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן. (חגיגה יג א)
אמר גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי, שמא חס ושלום ב' רשויות הן... (שם טו א)
...אבל חכמים אומרים התלמידים יוצאין לתלמוד תורה ב' וג' שנים שלא ברשות... (כתובות סב ב, וראה שם עוד)
מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל (להפר נדרים), מת הבעל נתרוקנה רשות לאב... (נדרים ע א)
א"ר זירא א"ר חסדא אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור, ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה דיבור מפי הקורא, ואין הצבור רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים, ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור. ואמר רבי זירא אמר רב חסדא אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור בשים שלום, ואינן רשאין לעקור רגליהם ולילך עד שיגמור שליח צבור שים שלום. וא"ר זירא אמר רב חסדא אין הצבור רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הקורא, ואין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור, ואין המתרגם רשאי להתחיל בתרגום עד שיכלה פסוק מפי הקורא, ואין הקורא רשאי להתחיל בפסוק אחר עד שיכלה תרגום מפי המתרגם... אמר רבי יהושע בן לוי אין המפטיר רשאי להפטיר בנביא עד שיגלל ספר תורה. ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי אין שליח צבור רשאי להפשיט את התיבה בצבור מפני כבוד צבור. ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי אין הצבור רשאין לצאת עד שינטל ספר תורה ויניח במקומו, ושמואל אמר עד שיצא. (סוטה לט ב)
...במה דברים אמורים במלחמת הרשות, אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה... א"ר יוחנן רשות דרבנן זו היא מצוה דר' יהודה, מצוה דרבנן זו היא חובה דרבי יהודה, אמר רבא מלחמות יהושע לכבש דברי הכל חובה, מלחמת בית דוד לרווחה דברי הכל רשות, כי פליגי למעוטי עובדי כוכבים דלא ליתי עלייהו, מר קרי לה מצוה, ומר קרי רשות... (שם מד ב)
דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש, כתיב כתוב לך את הדברים האלה, וכתיב כי על פי הדברים האלה, הא כיצד, דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב... (גטין ס ב)
מכאן אמרו אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתן... א"ר אייבו אמר ר' ינאי אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא יהיה כבודו מרובה מכבוד שמים... (קידושין לג א)
בעא מיניה רבה בר נתן מרב הונא המזיק את אשתו בתשמיש המטה מהו, כיון דברשות קעביד פטור, או דלמא איבעי ליה לעיוני. א"ל תניתוה, שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך. אמר רבא קל וחומר, ומה יער שזה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס נעשה כמי שנכנס לרשות חבירו וחייב, זה שלרשות חבירו נכנס לא כל שכן... (בבא קמא לב א)
סומכוס סבר רשות משנה, ור יוסי סבר רשות אינה משנה. (שם לט ב)
הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ושברה בהמתו של בעל הבית פטור, ואם הוזקה בהן בעל הקדרות חייב, ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב... (שם מז א, וראה שם עוד)
תאני רב יוסף מאי דכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים... (שם ס א)
...החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור, אחרים שחבלו בו חייבים, והקוצץ נטיעותיו אף על פי שאינו רשאי פטור, אחרים חייבין. (שם צ ב)
איבעיא להו, כגון אנא דגמירנא וסבירנא ונקיטנא רשותא, אבל לא נקיט רשותא דיניה לא דינא, או דילמא אף על גב דלא נקיט רשותא דיניה דינא... שמע מינה כי לא נקיט רשותא דיניה דינא שמע מינה. אמר רב, האי מאן דבעי למידן דינא ואי טעה מיבעי למיפטרא לישקול רשותא מבי ריש גלותא... מאי רשותא, כי הוה נחית רבה בר בר חנה לבבל אמר ליה רבי חייא לרבי בן אחי יורד לבבל, יורה, יורה, ידין, ידין, יתיר בכורות, יתיר... (סנהדרין ה א)
ותניא כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה... (שם יז ב)
ומוציא (המלך) למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד... (שם כ ב)
הרחק מעליה דרכך זו מינות, ואל תקרב אל פתח ביתה זו הרשות, ואיכא דאמרי הרחק מעליה דרכך זו מינות והרשות, ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה. (ע"ז יז א)
הוו זהירין ברשות, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן, נראין כאוהבין בשעת הנאתן, ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו. (אבות ב ג)
הכל צפוי והרשות נתונה, ובטוב העולם נידון, והכל לפי רוב המעשה. (שם ג טו)
ואין האורחין רשאין ליתן ממה שלפניהם לבנו ולבתו של בעל הבית אלא אם כן נטלו רשות מבעל הבית... (חולין צד א)
...אלא סעודת הרשות הואי ורב לא מתהני מסעודת הרשות. (שם צה ב)
תנו רבנן ישראל שהתנדב מנורה או דבר לבית הכנסת אסור לשנותה, סבר רבי חייא בר אבא למימר לא שנא לדבר הרשות ולא שנא לדבר מצוה, אמר ליה רב אמי הכי אמר רבי יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות... (ערכין ו ב)
ואגרות של רשות זו שאילת שלום. (מועד קטן יב ב)
מעשה בר"ג שאמר יקרוני שבעה זקנים לעלייה ונכנסו שמנה, אמר מי הוא שנכנס שלא ברשות, עמד שמואל הקטן על רגליו ואמר אני עליתי שלא ברשות הלכה נצרכה לי ונכנסתי לשאול עליה... ואפילו כן לא עיברוה בה הוא יומא ואפלגינה במילי דאורייא ועברוה ביומא דבתרה. (סנהדרין ג ב)
דתני רבי שמעון בן יוחאי ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, מה הסימה הזאת אינה נגלית לכל בריה, כך אין לך רשות לשקע את עצמך בדברי תורה אלא לפני בני אדם כשרין. (ע"ז טו ב)
רבי יונה בשם רבי לוי אמר למה נברא העולם בב', אלא מה ב' זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו, כך אין לך רשות לומר מה למטה מה למעלה, מה לפנים מה לאחור, אלא מיום שנברא העולם ולהבא. (בראשית א יג)
...אמר נח כשם שלא נכנסתי בתיבה אלא ברשות, כך אין אני יוצא אלא ברשות. (שם לד ד)
תני הנפטר מחבירו בין גדול בין קטן צריך ליטול ממנו רשות, ממי אתה למד מאברהם, פעם אחת היה אברהם מדבר עם הקב"ה, באו מלאכי השרת לדבר עמו, אמר להן נפטר מן השכינה שהיא גדולה מכם תחלה. (שם מז ח)
א"ר לוי ששה דברים משמשין את האדם, שלשה ברשותו ושלשה אינן ברשותו, העין והאוזן והחוטם שלא ברשותו, חמי מה דלא בעי, שמע מה דלא בעי, מריח מה דלא בעי, הפה והיד והרגל ברשותו, אין בעי הוא לעי באורייתא, אין בעי לישנא בישא אי בעי מחרף ומגדף... ובשעה שהוא זוכה הקב"ה עושה אותן שברשותו שלא ברשותו, היד (מ"א י"ג) ותיבש ידו אשר שלח עליו, הפה (בראשית כ"ז) גם ברוך יהיה... (שם סז ג)
אמר רבי יהודה ב"ר סימון אמר הקב"ה עשר בהמות מסרתי לך, שלשה ברשותך וז' אינן ברשותך, שלשה ברשותך שור שה כשבים ושה עזים... לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי אליכם להתיגע בהרים להביא לפני קרבן מאלו שאינן ברשותך אלא ממה שברשותך מן הגדל על אבוסך... (ויקרא כז ו)
אמר רב בשעה שגלגל חמה ולבנה נכנסין ליטול רשות מלפני הקב"ה עיניהם כהות מזיו השכינה ומבקשין לצאת להאיר לעולם ואינן רואין כלום, ומה הקב"ה עושה להם מורה לפניהם חצים ומהלכים לאורם... (שם לא ז)
ויפתח ה' את פי האתון, להודיעו שהפה והלשון ברשותו, שאם בקש לקלל פיו ברשותו. (במדבר כ יב)
ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי, שהיה רשע ערום ויודע שאין עומד מפני הפורענות אלא תשובה, שכל מי שחוטא ואומר חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו. (שם שם יג)
ויקח בועז עשרה אנשים וגו', א"ר אלכסנדרי מיכן שאין רשות לקטן לישב עד שיתן לו הגדול רשות. (רות ז ז)
והקב"ה כשדבר עם אברהם ובקש להתפרש ממנו כביכול הוא נטל רשות מן אברהם, שנאמר וילך ה', אימתי, כאשר כלה לדבר, ואחר כך ואברהם שב למקומו. (וירא ח)
אמר לפניו, רבון העולמים שבועה נשבעתי ליתרו שאיני הולך אלא ברשותו... לא היה צריך לומר אלא וישב אל מדין, ולמה אל יתר חותנו, להתיר לו את נדרו וליטול ממנו רשות. (שמות כ)
ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם, לפיכך פחתו לו עשר שנים, מכאן את למד שאין תלמיד רשאי לומר דבר לפני רבו, שכל המורה דבר לפני רבו או אפילו אינו מורה אלא אומר לאחרים הלכה במקום שרבו מצוי שנותיו מתקצרות. (תצוה ט)
מה כתיב (יהושע כ"ד) כי אלקים קדושים הוא, מהו כאן הפסוק הזה פתח למינים הוא, שנראה להם כשני רשויות... א"ר ברכיה מהו קדושים הוא, שהוא קדוש בכל מיני קדושות... (קדושים ד)
מה עשה הקב"ה, הביא מלאך המות ואמר לו כל העולם ברשותך חוץ מאומה זו שבחרתי בה... (שלח יג)
ואל תתודע לרשות כיצד, מלמד שלא יצא לו לאדם שם ברשות, כיון שיצא לו שם ברשות סוף נותנין בו עיניהם והורגים אותו ונוטלין הימנו כל ממונו... דבר אחר אל יכוין אדם ליטול את הרשות, אף על פי שבראשונה פותחין לו פתח הנאה, באחרונה פותחין לו פתח וקשה לו. (פרק יא ג)
א"ל הקב"ה למשה האדם שאני בורא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו, שאם לא יבוא הגדול ליטול רשות מן הקטן אמור לו למוד מבוראך, כיון שבא לבראות אדם נמלך במלאכי השרת. (בראשית פרק א, יג)
א"ר טרפון לא היה לו רשות למיכאל לזוז ממקומו עד שנתן לו יעקב רשות, שנאמר ויאמר שלחני כי עלה השחר... (שם פרק לב, קלב)
והיה כל מבקש ה', כל מבקש משה אין כתיב כאן אלא מבקש ה', אפילו המלאכים והשרפים והגדודים היו מבקשים אותו ליטול ממנו רשות לצאת, אומרים אלו לאלו הוא במשכנו של משה, חמה ולבנה מבקשים ליטול רשות לצאת לעולם הולכין למשכן, והיה כל מבקש ה'. (שמות פרק לג, שצד)
הוו זהירין ברשות... פירש רבן גמליאל עתה ואמר שאין אזהרה זו לאותם שעוסקים עם הצבור רק לכל אדם בעלמא שלא יתודע הוא לרשות בשביל שנראה לו שיכבדוהו ויאהבוהו, כי אין אהבתם אהבה, ולכן טוב לו שימנע ולא יתודע לרשות. אמנם לאותם אשר הם עוסקים עם הצבור והמתעסקים בצרכיהם אלו בהכרח צריך שהעוסקים עם הצבור יעמדו תמיד בשער השררה ובפתח שערי שרי העיר ושופטיו להליץ באדם, וצריכים העוסקים עם הצבור להתודע לרשות על כל פנים להרבות מתנות למצוא חן מוכרחים הם להתודע לרשות, וקיום הצבור תלוי בזה. אמנם הזהיר את העוסקים עם הצבור אזהרה גדולה שיהיו זהירין ברשות, כי פעמים רבים חושבים שאין צבור מיעני ואינם מקפידים על ממון הצבור... לכן אמר להן הוו זהירין ברשות לבל תכשלו בזה ליטול מן הצבור להרבות להם לפי שאלו שתי הטענות אשר הם חושבים ולזה נודרים להם ממון רב הם כוזבות. לראשונה שחושבים למצא חן וחסד בעיני השרים זה אינו, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן, ונראין כאוהבין בשעת הנאתן מן המתנה. ולטענה השנית אשר יחשבו כי המתנה אשר הרבו לו עתה תעמוד להם בשעה שיבא לצבור דוחק אחר חס ושלום זה אינו, אז יצטרכו לתת להם מתנה אחרת להציל אותם מצרתם... (אבות ב ג)