(ראה גם: רב)
תא שמע דאבוה דשמואל הוו מפקדי גביה זוזי דיתמי, כי נח נפשיה לא הוה שמואל גביה, הוו קא קרו ליה בר אכיל זוזי דיתמי, אזל אבתריה לחצר מות, אמר להו בעינא אבא, אמרו ליה אבא טובא איכא הכא, אמר להו בעינא אבא בר אבא, אמרו ליה אבא בר אבא נמי טובא איכא הכא, אמר להו בעינא אבא בר אבא אבוה דשמואל היכא, אמרו ליה סליק למתיבתא דרקיעא, אדהכי חזייה ללוי דיתיב אבראי, אמר ליה אמאי יתבת אבראי מאי טעמא לא סלקת, אמר ליה דאמרי לי כל כי הנך שני דלא סליקת למתיבתא דרבי אפס ואחלישתיה לדעתיה לא מעיילינן לך למתיבתא דרקיעא, אדהכי והכי אתא אבוה, חזייה דהוה קא בכי ואחיך, א"ל מאי טעמא קא בכית, אמר ליה דלעגל קא אתית, מאי טעמא אחיכת, דחשיבת בהאי עלמא טובא, אמר ליה אי חשיבנא נעיילוה ללוי, ועיילוהו ללוי, אמר ליה זוזי דיתמי היכא, אמר ליה זיל שקלינהו באמתא דרחיא, עילאי ותתאי דידן ומצעי ליתמי. אמר ליה מאי טעמא עבדת הכי, אמר ליה אי גנובי גנבי מגנבו מדידן, אי אכלה ארעא אכלה מדידן, אלמא דידעי. דילמא שאני שמואל כיון דחשיב קדמי ומכרזי פנו מקום... והא אמר רב פפא חד אישתעי מילתא בתריה דמר שמואל ונפל קניא מטללא (קנה כבד נפל מהגג) ובזעא לארנקא דמוחיה, שאני צורבא מרבנן דקב"ה תבע ביקריה. (ברכות יח ב)
ואמר שמואל נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא לבר מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו... (שם נח ב)
...לסוף עייליה שמואל (לרב) לביתיה אוכליה נהמא דשערי וכסא דהרסנא ואשקייה שיכרא ולא אחוי ליה בית הכסא כי היכי דלישתלשל (לרפאות מעיו), לייט רב ואמר מאן דמצערן לא לוקמוה ליה בני, וכן הוה. (שבת קח א, וראה עוד קרנא לכאן)
שמואל לבי נצרפי לא אזיל, לבי אבידן (מקום שמתווכחים שם) אזיל. (שם קטז א)
שמואל איקלע לבי אבין תורן, אתא ההוא נכרי אדליק שרגא, אהדרינהו שמואל לאפיה (החזיר פניו), כיון דחזא דאייתי שטר וקא קרי, אמר אדעתא דנפשיה הוא דאדליק, אהדרינהו איהו לאפיה גבי שרגא. (שם קכב ב)
שמואל צלחו ליה תכתקא דשאגא (לא מצאו עצים מוכנים להיסק ביום הקזה ובקעו כסא של תדהר שהוא מעולה בדמים). (שם קכט א)
ומדשמואל נמי אין מזל לישראל, דשמואל ואבלט הוו יתבי והוו קאזלי הנך אינשי לאגמא, א"ל אבלט לשמואל האי גברא אזיל ולא אתי, טריק ליה חיויא ומיית, א"ל שמואל אי בר ישראל הוא אזיל ואתי, אדיתיבי אזיל ואתי, קם אבלט שדי לטוניה (הוריד משא האיש), אשכח ביה חיויא דפסיק (חתוך) ושדי בתרתי גובי, א"ל שמואל מאי עבדת, א"ל כל יומא הוה מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן, האידנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ליה ריפתא (לא היה לו לחם להשתתף), הוה קא מיכסף (התביש), אמינא להו אנא קאימנא וארמינא (אאסוף), כי מטאי לגביה שויא נפשאי כמאן דשקילי מיניה (עשיתי כאילו אני לוקח ממנו), כי היכי דלא ליכסיף, א"ל מצוה עבדת, נפק שמואל ודרש וצדקה תציל ממות, ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה. (שם קנו ב)
א"ל שמואל לרב יהודה שיננא פתח פומיך קרי, פתח פומך תני, כי היכי דתתקיים ביך ותוריך (תאריך) חיי, שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, אל תקרי למוצאיהם, אלא למוציאיהם בפה. א"ל שמואל לרב יהודה שיננא חטוף ואכול חטוף ואישתי, דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי (דומה לחופה שהולכת מהר). (עירובין נד א)
אבוה דשמואל כי אתי באורחא לא מצלי תלתא יומי, שמואל לא מצלי בביתא דאית ביה שיכרא. (שם סה א)
אמר מר עוקבא לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל בפת אורז מערבין ובפת דוחן אין מערבין, אמר רב חייא בר אבין אמר רב מערבין בפת עדשים, איני והוא ההיא דהואי בשני דמר שמואל ושדייה לכלביה ולא אכלה, ההיא דשאר מינים הויא... (שם פא א)
כי הא דשמואל ומר עוקבא כי הוו יתבי גרס שמעתא הוה יתיב מר עוקבא קמיה דשמואל ברחוק ד' אמות, וכי הוו יתבי בדינא הוה יתיב שמואל קמיה דמר עוקבא ברחוק ד' אמות (שהיה נשיא), והוו חייק לי דוכתא (מעמיקים לו מקום) למר עוקבא בציפתא ויהיב עליויה כי היכי דלישתמען מיליה. כל יומא הוה מלוי ליה מר עוקבא לשמואל עד אושפיזיה, יומא חד איטריד בדיניה הוה אזיל שמואל בתריה, כי מטא לביתיה א"ל לא נגה לך לישרי לי מר בתיגריה (יתן לי רשות לחזור), ידע דנקט מילתא בדעתיה, נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא. (מועד קטן טז ב)
פנחס אחוה דשמואל איתרע ביה מילתא, על שמואל למישאל טעמא מיניה (לדבר על לבו), חזנהו לטופרי (צפרניו) דהוו נפישן, אמר ליה אמאי לא שקלת להו, אמר ליה אי בדידיה הוה מי מזלזלת ביה כולי האי, הואי כשגגה שיוצא מלפני השליט ואיתרע ביה מילתא בשמואל, על פנחס אחוה למישאל טעמא מיניה, שקלינהו לטופריה חבטינהו לאפיה (זרקם בפניו), אמר ליה ליך לך ברית כרותה לשפתים. (שם יח א)
ראה עוד רב עירובין צד א, יבמות קכא א.
בעא מיניה שמואל מרב, אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו, אמר ליה אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת, תנא מיניה ארבעים זימנין, ואפילו הכי לא עבד שמואל עובדא בנפשיה. (כתובות כב א)
אמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה, אזל ר' אלעזר אמרה לשמעתא קמיה דשמואל, אמר אכסוה שערי לאלעזר, עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון... (שם עז א)
כי הא דשמואל עבר במברא, אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה, אמר ליה מאי עבידתיך, אמר ליה דינא אית לי, א"ל פסילנא לך לדינא. (שם קה ב)
ההיא דאתיא לקמיה דרב יהודה מנהרדעא לדינא ואיתחייבת מן דינא, אמרה ליה שמואל רבך הכי דנן, אמר לה ידעת ליה, אמרה ליה אין, גוצא ורבה כריסיה אוכם ורבה שיניה, אמר לה לבזוייה קאתית, תיהוי ההיא אתתא בשמתא, פקעה ומתה. (נדרים נ ב)
אמתיה דמר שמואל אשתבאי, פרקיה לשום אמהתא ושדרוה ליה, שלחו ליה אנן כרשב"ג סבירא לן, את אי נמי כרבנן סבירא לך אנן לשום אמהתא פרקינן ליה ניהלה, ואינהו סבור לפני יאוש הוה, ולא היא לאחר יאוש הוה, ושמואל לא מיבעי דאשתעבודי לא משתעבד בה, אלא גיטא דחירותא נמי לא אצרכה... (גיטין לח א)
ראה עוד רב בבא קמא פ א, וחולין נט א.
שמואל ורב יהודה הוו שקלי ואזלי באורחא, הוה מסתלק שמואל לצידי הדרכים, א"ל רב יהודה תנאין שהתנה יהושע אפילו בבל, א"ל שאני אומר אפילו בחוצה לארץ. (בבא קמא פא ב)
כי הא דשמואל זבן מכותי לקנא דדהבא במר דפרזלא בד' זוזי ואבלע ליה חד זוזא. (שם קיג ב)
שמואל קרע מאניה עליה ההוא מרבנן דאסבריה (שפירש לו) אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון. (בבא מציעא לג א)
...אמר ליה ההוא דודא דבני מר עוקבא דהוה בי מר שמואל תקיל ויהיב ליה תקיל ושקיל ליה (היה משכירו ושוקלה כשהוא מוסרה להם וכשהוא לוקחה מהם, ואם חסר נחושתה משלמין לו דמי חסרונה), שקיל אגרא ושקיל פחתא, אי אגרא לא פחתא ואי פחתא לא אגרא, אמר ליה כי הא אפילו בדקנני (גדולים) נמי שרי למיעבד, דהא מקבלי עלייהו חוסכא דנחשא, דכמה דמקלי נחשה בציר דמיה (שנחושת שרוף דמיו פחותים). (שם ע א)
שמואל ירחינאה אסייה (רופא) דרבי הוה, חלש רבי בעיניה, א"ל אימלי לך סמא, א"ל לא יכילנא, אשטר לך משטר (אמשח לך), א"ל לא יכילנא, הוה מותיב ליה בגובתא דסמני תותי בי סדיא ואיתסי (שם הרפואה בקנה חלול תחת מראשותיו). הוה קא מצטער רבי למסמכיה ולא הוה מסתייעא מילתא, א"ל לא לצטער מר, לדידי חזי לי סיפרא דאדם הראשון וכתיב ביה שמואל ירחינאה חכים יתקרי ורבי לא יתקרי, ואסי דרבי על ידו תהא. (שם פה ב)
ראה עוד קרנא בבא בתרא פט א.
שמואל ואבלט הוו יתבי, אייתו לקמייהו חמרא מבשלא, משכיה לידיה, א"ל שמואל הרי אמרו יין מבושל אין בו משום יין נסך. (ע"ז ל א)
דאמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים. והא דשמואל לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר, דשמואל הוה קא עבר במברא, א"ל לשמעיה פייסיה למבוריה, פייסיה ואיקפד, מאי טעמא איקפד, אמר אביי תרנגולת טרפה הואי ויהבה ניהליה במר דשחוטה (בחזקת שחוטה)... (חולין צד א)
ושמואל בדיק בספרא... (שם צה ב, וראה עוד ר' יוחנן לכאן)
אמר שמואל אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא, דאילו אבא הוה סייר נכסיה תרי זמני ביומא, ואנא לא סיירנא אלא חדא זימנא, שמואל לטעמיה, דאמר שמואל מאן דסייר נכסיה כל יומא משכח אסתירא. (שם קה א)
תא שמע דאבוה דשמואל אשכחיה לשמואל דקא בכי, אמר ליה אמאי קא בכית, דמחיין רבאי, אמאי, דאמר לי קא ספית לבראי (האכלת את בני ולא נטלת ידים) ולא משית ידיה, ואמאי לא משית, א"ל הוא אכיל ואנא משינא, א"ל לא מיסתייה דלא גמיר (לא מספיק שלא למד אלא גם מכה), מימחא נמי מחי. (שם קז ב)
כי הא דשמואל עבדי ליה תבשילא דטחלי ביומא דעביד מלתא (שהקיז)... ר' אלעזר הוה קאים קמיה דמר שמואל, אייתו לקמיה דגים שעלו בקערה וקא אכיל בכותח (חלבי), יהיב ליה ולא אכל, א"ל לרבך יהיבי ליה ואכל ואת לא אכלת, אתא לקמיה דרב, א"ל הדר ביה מר משמעתיה, א"ל חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא דליספי לי מידי ולא סבירא לי. (שם קיא א)
שמואל אצטריך ליה (להטיל מים) בשבתא דרגלא, נגדו ליה גלימא (פרשו סדין בינו ובין העם), אתא לקמיה דאבוה, א"ל אתן לך ד' מאה זוזי וזיל אהדר עובדא, את דאפשר לך, דלא אפשר ליה ליסתכן. (בכורות מד ב)
והא ההוא שפירא דאתאי לקמיה דמר שמואל אמר הא בר ארבעין וחד יומא, וחשיב מיומא דאזלא לטבילה עד ההוא יומא ולא הוה אלא ארבעין יומין, ואמר להו האי בנדה בעל, כפתיה ואודי, שאני שמואל דרב גובריה. (נדה כה ב)
דאמר שמואל יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם, ואידך שאני שמואל דרב גובריה. (שם סד ב)
ההיא אתתא דאתאי לקמיה דמר שמואל, אמר ליה לרב דימי בר יוסף זיל בעתה (הבהילה), אזל בעתה ולא נפל ממנה ולא מידי, אמר שמואל זו ממלאה ונופצת היא, וכל הממלאה ונופצת אין לה תקנה. (שם סו א)
שמואל ערק (ברח) מן אבוי אזל וקם ליה בין תרין צריפין דמסכנין, שמע קולהון אמרין בהדין אגנטין אנן אכלין יומא דין באגנטין דדהבא ובאגנטין דכספא (במפה לבנה או צבועה) אנן אכלין, עאל ואמר קומי אביו, א"ל צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם. (פאה לז א)
יצחק בן שמואל בר מרת' נחת לנציבין אשכח רבי שמלאי הדרומי יתיב ודריש רבי ובית דינו התירו בשמן, שמואל קביל עלוי ואכל, רב לא אכל, א"ל שמואל אוכל דלא כן אנא כתיב עלך זקן ממרא, א"ל עד דאנא תמן אנא ידע מאן עירער עליה (כשהייתי בא"י ידעתי מי הוא שרוצה לערער על גזירת שמן, כלומר ר' שמלאי אינו כדאי לבטל גזירת שמן), רבי שמלאי הדרומי מהו, מר ליה בשם גרמיה לא בשם רבי ובית דינו (הם שהתירו), ואטרח עלוי ואכל. (שבת י ב)
אתא עובדא קומי אבא בר בא ולוי ושמואל אמרו מסרו להן עדין ניסקון לארעא דישראל (למסור עדים לשבויות), אמר ליה ומה נעשה לימים הראשונים (שהיו ביד השבאין, מי שמרן), אמר ליה אבא בר בא אילו הוינן בנתך כן הייתה אומר, ואישתביין בנתיה דשמואל כשגגה שיוצא מלפני השליט, עד סלקון להכא סלקון שביין עמהון, עלין קומי רבי חנינה אוקימן שביין מלבר (העמידו השבאים בחוץ שלא ידעו הבית דין שהן שבויות אלא על פי עצמן), אמרו ליה נשבינו וטהורות אנו והתירן, מן דנפקן שלחון שביין עלין (נכנסו השבאים), אמר ניכרות אילו שבנות חכם הן, מן דאיתודעין מאן הויין אמרין לשמעון בר בא (שהיה כהן) איטפל בקריבתך, נסב לקדמיתא ומיתת לתניינא, ומיתה למה, בגין דשקרון חס ושלום לא שקרון, אלא מן חטאת דחנניה בן אחי רבי יהושע שעיבר את השנה בחוצה לארץ (נראה שמזרעו היו). (כתובות יג א)
שמואל אמר חכים אני (זוכר אני) לחייתא דילדין לי. (שם לו ב)
ראה רב קהלת ז יט.
א"ר שמואל בר אבא מכיר אני חוצות הרקיע כשם שאני מכיר חוצות נהרדעא, וכי שמואל עלה לרקיע, אלא על ידי שיגע בחכמתה של תורה למד מתוכה מה שיש בשחקים. (מזמור יט)
אבוה דשמואל, במדרש ילקוט על פסוק וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל, אבא אבוה דשמואל הוה מתעסק במטכסא, ועאל גבי רבי יהודה בן בתירה מנציבין בתר זמן קם עמיה אמר ליה לית רבי בעי ההיא מילתא, א"ל ולאו מילין הימין, א"ל מילתך הימנא סגי מן ממונא, א"ל את הימנתא במילתי עלך, תזכה למוקמא בר כשמואל נביאה, דכתיב וידע כל ישראל וגו', וזכה למוקמא שמואל בר אבא. וקשה למה נקרא אבוה דשמואל, כי לא מצאנו שום אדם שיקרא על שם בנו, והענין כי אבוה דשמואל הוא שמואל הרמתי, ושמואל בנו הוא גלגול של שאול, ותראה איך נתנבא שמואל אחרי מותו בבואו לשאול המלך על ידי מעשה דאוב, כזה אמרו במסכת ברכות פרק מי שמתו (י"ח ב') אבוה דשמואל הוו קא מפקדי גביה זוזי דיתמיה, כי נח נפשיה לא הוה שמואל גביה... אדהכי והכי אתא אבוה חזייה דהוה קא בכי ואחיך... א"ל זוזי דיתמי היכא וכו'. הלא תראה כמו ששמואל אחרי מותו בא ודבר עם שאול, כן בא אבוה דשמואל ודבר עם בנו... כן אמר אבוה דשמואל אחיכת דחשיבת בהאי עלמא טובא, כי שמואל עצמו הוא ניצוץ שאול המלך, וזה כי שמואל נקרא מלך אריוך כי הלכתא כמותו בדינים. (גלגולי נשמות ח, וראה עוד ערך רב)