שמעון בן שטח

ספרא:

מעשה בימי שמעון בן שטח בימי שלמצו המלכה שהיו גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב, וצררו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים להודיע כמה חטא גורם... (בחקותי פרק א וכן תענית כג א)

תלמוד בבלי:

ינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא בהדי הדדי ומדקטל להו לרבנן לא הוה ליה איניש לברוכי להו, אמר לה לדביתהו מאן יהיב לן גברא דמברך לן, אמרה ליה אשתבע לי דאי מייתינא לך גברא דלא מצערת ליה, אשתבע לה, אייתיתיה לשמעון בן שטח אחוה אותביה בין דידיה לדידה, אמר ליה חזית כמה יקרא עבדינא לך, אמר ליה לאו את קא מוקרת לי אלא אורייתא היא דמוקרא לי, דכתיב סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה. אמר ליה קא חזית דלא מקבל מרות. יהבו ליה כסא לברוכי, אמר היכי אבריך, ברוך שאכל ינאי וחביריו משלו, שתייה לההוא כסא, יהבו ליה כסא אחרינא ובריך... (ברכות מח א)

שמעון בן שטח תקן כתובה לאשה, וגזר טומאה על כלי מתכות... (שבת טז ב)

...וחכמים אומרים יהודה בן טבאי אב בית דין ושמעון בן שטח נשיא. (חגיגה טז ב, וראה עוד רבי יהודה בן טבאי לכאן)

...עד שבא שמעון בן שטח ותיקן כל נכסיו אחראין לכתובתה. (כתובות סב ב)

...ויהרגו כל חכמי ישראל והיה עולם משתומם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את התורה ליושנה. (קידושין סו א)

אלא מלכי ישראל מאי טעמא לא (דנין אותם), משום מעשה שהיה, דעבדיה דינאי מלכא קטל נפשא, אמר להו שמעון בן שטח לחכמים תנו עיניכם בו ונדוננו, שלחו ליה עבדך קטל נפשא, שדריה להו, שלחו ליה תא אנת נמי להכא, והועד בבעליו אמרה תורה, יבא בעל השור ויעמוד על שורו, אתא ויתיב, א"ל שמעון בן שטח ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך, ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו', אמר לו לא כשתאמר אתה אלא כמה שיאמרו חבירך, נפנה לימינו כבשו פניהם בקרקע, נפנה לשמאלו וכבשו פניהם בקרקע, אמר להן שמעון בן שטח בעלי מחשבות אתם, יבא בעל מחשבות ויפרע מכם, מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע ומתו. (סנהדרין יט א)

תניא א"ר שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו, וראיתי סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר, ואמרתי לו רשע מי הרגו לזה או אני או אתה אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי שהרי אמרה תורה על פי שנים עדים יומת המת, היודע מחשבות יפרע מאותו האיש שהרג את חברו, אמרו לא זזו משם עד שבא נחש והכישו ומת. (שם לז ב)

אמר להן והלא שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון, אמרו לו שמונים נשים תלה ואין דנין שנים ביום אחד (עשה סייג לשעה). (שם מה ב)

תלמוד ירושלמי:

תני שלש מאות נזירין עלו בימי שמעון בן שטח, מאה וחמשים מצא להן פתח ומאה וחמשים לא מצא להן פתח, אתא גבי ינאי מלכא א"ל אית הכא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנן, אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי, שלח ליה ארבע מאה וחמשין, אזל לישנא בישא ומר ליה, לא יהב מן דידיה כלום, שמע ינאי מלכא וכעס, דחל שמעון בן שטח וערק. בתר יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא, מן דיתבין אכלין אמרין ליה נהירין אנן (זוכרים אנו) דהוה אית הכא חד גבר סב והוה אמר קומין מילין דחכמה, תני לון עובדא, אמרין ליה שלח ואייתיתיה, שלח ויהב ליה מילא (שלא יענישנו), ואתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא, א"ל למה אפליית בי, א"ל לא אפליית בך, את מממונך ואנא מן אורייתי (נתתי להם), דכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף. אמר ליה ולמה ערקת, א"ל שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימה הדין קרייה, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, וקרא עלוי ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. א"ל ולמה יתבת בין מלכא למלכתא, א"ל בסיפרי דבן סירא כתיב סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך, אמר הבו ליה כסא דליבריך, נסב כסא ומר נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו, א"ל עד כדון את בקשיותך, א"ל ומה נאמר על המזון שלא אכלנו... (ברכות נג ב)

ראה עוד חוני המעגל תענית טז ב.

מאן דאמר שמעון בן שטח נשיא עובדא דאשקלון מסייע ליה, תרין חסידין הוון באשקלון, אכלין כחדא ושתין כחדא ולעיי באוריתא כחדא, דמך חד מינהון ולא איתגמל ליה חסד, מית בריה דמעון מוכס ובטלת כל מדינתא מיגמול ליה חסד, שרי ההוא חסידא מצטער, אמר ווי דלית לשנאיהון דישראל כלום, איתחמי ליה בחילמא וא"ל לא תיבוז בני מריך, דין עבד חדא חובא ואזל בה, ודין עבד חדא טיבו ואזל בה... פעם אחת הקדים תפלין של ראש לתפילין של יד... וחמא למרים ברת עלי בצלים (כך שמו), רבי לעזר בן יוסה אמר תלייא בחיטי ביזייא (בחוטי דדיה), רבי יוסי בן חנינא אמר צירא דתרעא דגיהנם קביע באודנא (ציר פתחה של גיהנם קבוע באזנה), אמר לון למה דא כן, א"ל דהוות ציימה ומפרסמה (שהיא צמה), ואית דאמרי דהוות ציימא חד יום ומקזה (ומתענגת) תרי, אמר לון עד אימת היא כן, א"ל עד דייתי שמעון בן שטח ואנן מרימין לה מן גו אודנה וקבעין ליה גו אודניה, אמר לון ולמה, א"ל דאמר אין אנא מתעביד נשייא אנא מקטל חרשייא (מכשפים), הוא איתעבד נשייא, ולא קטל חרשייא, והא אית תמנין נשיין חרשין יהיבין גו מערתא דאשקלון מחבלן עלמא, אלא איזיל אמור ליה, אמר לון אנא דחיל דהוא גבר נשייא ולית הוא מהיימנתי, א"ל אי הימינך הא טבאות, ואין לא עביד הדין סימנך קומוי (תעשה סימן זה שיאמין לך), הב ידך על עיינך ואפקה, וחזרה והיא חזרה. אזל ותני ליה עבודה, בעא מיעבד סימנא קומוי ולא שבקיה (לא נתן לו) א"ל ידע אנא דאת גבר חסיד יתר מן כן את יכול עבד ולא עוד אלא בפומי לא אמרית בלבי חשבית (לא אמרתי לכלות המכשפות אלא הרהרתי). מיד עמד שמעון בן שטח ביום סגריר ונסב עימיה תומנין גוברין בחורין, ויהב בידיהון תומניי לבושין נקיים, ויהבנין גו קידרין חדתין וכפינון על רישיהון (שלא ירד הגשם על בגדיהם), אמר לון אין צפרית חד זמן (אם אזעק פעם) לבשון לבושיכון, ואין צפרית זמן תניין עולין כולכון כחדא, וכיון דאתון עללין כל חד וחד מינכון יגוף חדא ויטלטליניה מן ארעא (יחבק אחת מהן וירים אותה מהארץ), דעיסקיה דהדין חרשא טלטלתניה מן ארעא לא יכול עבד כלום. אזל וקם ליה על תרעא דמערתא, א"ל אוייס ואיים פתחון לי דמן דיכן אנא (קומו פתחו שאני מכשף כמותכן), אמרון ליה היך אתית להכא בהדין יומא, אמר לון ביני טיפייא הוינא מהלך, אמרון ליה ומה אתיתא הכא מיעבד, אמר מילף ומילפא כל מטי יעביד מה דהוא חכם, והוות כל חדא מינהון אמרה מה דהיא אמרה ומייתי פיתא, וחדא אמרה מה דהיא אמרה ומייתיא קופד (בשר)... אמר לון אית בי צפר תרין צפרין ומייתי לכון תמנין גוברין בחירין הווי עמכון חדיי ומחדיי לכון, (אני יכול לעשות שני קולות ואני מביא לכם שמונים בחורים ויהיו שמחים אתכם), אמרון ליה כן אנן בעיי, צפר חדא זמן ולבשון לבושיהן, צפר זמן תינינן ועלו כולהון כחדא אמר כל דמטי יחכום זוגי (הרוצה יבחר זוגתו), וטענונון ואזלון וצלבונון (תלו אותן), הדא היא דתנינן מעשה בשמעון בן שטח שתלה נשים באשקלון, אמרו שמונים נשים תלה ואין דנין שנים ביום אחד, אלא שהיתה השעה צריכה לכך. (חגיגה יא א)

והוא התקין שמעון בן שטח שלשה דברים, שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו, ושיהו התינוקות הולכין לבית הספר, והוא התקין טומאה לכלי זכוכית... אמר רבי יוסי אמר רבי יהודה בר טבי רבי יונא האמר יהודה בר טבי ושמעון בן שטח גזרו על כלי מתכות... (כתובות נ ב)

שמעון בן שטח הוה עסיק בהדא כיתנא אמרין ליה תלמידוי ר' ארפי מינך ואנן זבנין לך חדא חמר ולית את לעי סוגין, (ולא תטרח כל כך), ואזלון זבנון ליה חדא חמר מחד סירקאי ותלי ביה חדא מרגלי, אתון לגביה אמרין ליה מן כדון לית את צריך לעי תובן (מעכשיו אין אתה צריך לעמול יותר), אמר לון למה, אמרין ליה זבנינן לך חד חמר מחד סירקיי ותלי ביה חדא מרגלי, אמר לון וידע בה מרה, אמרין ליה לא, א"ל לון איזל חזר, לא כן אמר רב הונא ביבי בר גוזלון בשם רב התיבון קומי רבי אפילו כמאן דמר גזילו של עכו"ם אסור כל עמא מודיי שאבידתו מותרת, מה אתון סברין שמעון בן שטח ברברין הוה, בעי הוה שמעון בן שטח משמע בריך אל-ההון דיהודאי מאגר כל הדין עלמא. (בבא מציעא ח א)

שמעון בן שטח היו ידיו חמומות (על שם שהיה מתחמם ומוסר עצמו לדון לאלו שמנים נשים המכשפות ונתקנאו קרובין של הנשים), אתא סיעת ליצנין אמרי הבו עיציה ניסהוד על בריה וניקטליניה, אסהידו עלוי ונגמר דינו ליהרג, מי נפק למיתקטלא אמרי ליה מרי שיקרין אנן, בעא אבוי מחזרתיה (רצה להחזירו), א"ל אבא אם ביקשתה לבוא תשועה על ידך עשה אותי כאסקופה. (סנהדרין כח א)

מדרש תנחומא:

מעשה באחד שהיה לו דין עם מלך ממלכי בית חשמונאי, ועמד לפני ר' שמעון בן שטח אמר ליה דין יש לי אצל המלך, אמר רבי שמעון בן שטח להם לאותם דיינין שדנין עמו אם משגר אני בשביל המלך אתם מוכיחים אתו, אמרו לו הן. שגר בשבילו בא ונתנו את כסאו וישב בצד שמעון, א"ל שמעון בן שטח עמוד על רגליך ותן את הדין, א"ל וכי דנין את המלך, פנה לימינו כבשו הדיינין את פניהם הקרקע, לשמאלו כבשו פניהם בקרקע, בא המלאך וחבטן בקרקע עד שיצאה נשמתן, מיד נזדעזע המלך, מיד אמר ליה שמעון בן שטח עמוד על רגליך ותן את הדין שלא לפני אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם... (שופטים ז)

מדרשים:

...אמר להם עד מתי תעשו לה צער הזה, אמרו לו עד שיבא ר"ש בן שטח ונטלנה מאזניה של זאת ונשימה באזניו. אמר להם למה, ואמרו משם שנדר להקב"ה שאם יעשה נשיא יתלה המכשפות, והוא נעשה נשיא ולא הרגן... אמר לו עניו הוא מאד ויאמין דברים, ואם לא יאמין עשה לו סימן זה, הוציא עיניך ותנח על ידך, וכן עשה. ומה עשה הלך אצלו וסיפר לו כל המאורע, וביקש לעשות לו כל הסימנים ולא הניחו, אמר ידענא בך שאתה חסיד גדול ואף על פי שאמרתי בפי לא חשבתי בלבי. מה עשה רבי שמעון בן שטח הלך ביום המעונן ולקח עמו שמונים תלמידים נאים מאד, ונתן להם שמונים מלבושים נקיים ונתן להם שמונים קדירות והעמידם תחת מערה אחת, אמר להם כשאני אצפצף ואשרוק לכם לבשו כליכם והכניסו אצלי מן המערה. הלך וזעק שמע ה' אקרא חנני וענני איום איום, ופתחו לו, אמר להם שלכם אני. כשנכנס לשם לבש נקיים, אמרו לו אנה הלכת, אמר להם בין הטיפות של הגשמים, אמרו תבקש שנעשה מאומה, אמר להם מה שברצונכם, האחת אמרה מה שאמרה והביאה לחם של כסף, והאחרת אמרה מה שאמרה והביאה יין של זהב... אמרו לו מה תעשה, אמר להם אשרוק ואביא לכם שמונים בחורים לבושים בגדים נאים נקיים, ואמרו לו אם בקשת עשה, כך לבשו מנייהו נקיים ועלו לגביייהו, כשנכנסו אמר להם רבי שמעון בן שטח כל אחד מכם יטעון אחת ויטלנה מן הארץ, מפני שהמכשף אינו יכול לעשות כלום אם אין רגליו עומדות בארץ, וכן עשה, הא דעבדא פיתא אמר לה תעביד פיתא ולא יכלה, ואמר ליה זיל צולבה, ואמר להיאך דעבדא חמרא עבידי חמרא ולא יכלה, אמר ליה צלבה, עד דתלינן לכולהו, כדתנן רבי שמעון בן שטח תלה שמונים נשים מכשפניות באשקלון. כיון שעשה כן באו קרובים של המכשפניות וכיונו יום ושעה והעידו על בנו של רבי שמעון בן שטח שעבר עבירה שחייב בה סקילה, וחייבו רבי שמעון אביו סקילה, אף על פי שהיה יודע בו שלא היו דברים מעולם... אמרו העדים האיך נשפוך דם נקי, אמרו לו עדות שקר העדנו עליו, שהרי אביו קרובינו, אמר רבי שמעון כבר כתוב בתורה אם לא יגיד ונשא עונו, כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, ומת והיה קולר תלוי בצואר העדים. (מדרש עשרת הדברות)