אמר רבי שמעון הצדיק לא אכלתי אשם נזירות מעולם אלא אחד, כשבא אחד מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים, נמתי לו מה ראית להשחית שער נאה, ונם לי רועה הייתי בעירי והלכתי למלות מים מן המעין, ונסתכלתי בבואה שלי פחז לבי עלי בקש להעבירני מן העולם, נמתי לו רשע, הרי אתה מתגאה בשאינו שלך, של עפר ושל רימה ושל תולעת הוא, הריני מגלחך לשמים מיד גלחתי את ראשי, ונשקתיו על ראשו, נמתי לו כמותך ירבו בישראל עושים רצון המקום, ועליך נתקיים איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'. (נשא כב)
תנו רבנן, ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק היה גורל עולה בימין, מכאן ואילך פעמים עולה בימין פעמים עולה בשמאל. והיה לשון של זהורית מלבין, מכאן ואילך פעמים מלבין פעמים אינו מלבין. והיה נר מערבי דולק, מכאן ואילך פעמים דולק פעמים כבה. והיה אש של מערכה מתגבר ולא היו כהנים צריכים להביא עצים למערכה חוץ משני גזירי עצים כדי לקיים מצות עצים, מכאן ואילך פעמים מתגבר פעמים אין מתגבר, ולא היו כהנים נמנעים מלהביא עצים למערכה כל היום כולו. ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם, וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע, ויש אוכלו ומותיר, מכאן ואילך נשתלחה מאירה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים,וכל כהן מגיעו כפול, הצנועין מושכין את ידיהן והגרגרנין נוטלין ואוכלין... (יומא לט א)
והתניא בעשרים וחמשה (בטבת) יום הר גריזים דלא למספד, יום שבקשו כותיים את בית אלקינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם, באו והודיעו את שמעון הצדיק, מה עשה, לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר, כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה ופגעו זה בזה, כיון שראה לשמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו, אמרו לו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה, אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי. אמר להם למה באתם, אמרו אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב יתעוך עובדי כוכבים להחריבו, אמר להם מי הללו, אמרו לו כותיים הללו שעומדים לפניך, אמר להם הרי הם מסורין בידיכם, מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גריזים, כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין כדרך שבקשו לעשות לבית אלקינו, ואותו היום עשאוהו יום טוב. (שם סט א)
דתניא אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד. פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, אמרתי לו בני מה ראית להשחית את שערך זה הנאה, אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבואה שלי ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם אמרתי לו רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה, העבודה שאגלחך לשמים, מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו... (נדרים ט ב)
ושוב מעשה בשמעון הצדיק ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה על היכלא ונהרג נסקלנס ובטלו גזירותיו, וכתבו אותה שעה וכיוונו, ובלשון ארמי היה אומר... (סוטה לג א)
דתניא אותה שנה שמת שמעון הצדיק אמר להן שנה זו הוא מת, אמרו לו מנין אתה יודע, אמר להן כל יום הכפורים נזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ונתעטף לבנים ונכנס עמי ויצא עמי, שנה זו נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ונתעטף שחורים ונכנס עמי ולא יצא עמי, לאחר הרגל חלה שבעת ימים ומת, ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם, בשעת פטירתו אמר להם חוניו בני ישמש תחתי... (מנחות קט ב)
...מעשה באחד שהאריך וגמרו להכנס אחריו, אמרו שמעון הצדיק היה, אמרו לו למה הארכתה, אמר להן מתפלל הייתי על מקדש אלקיכם שלא יחרב, אמרו לו אף על פי כן לא היית צריך להאריך. ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה, ובשנה האחרונה אמר להן בשנה הזאת אני מת, אמרו לו מאיכן אתה יודע, אמר להן כל שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים היה זקן אחד לבוש לבנים... בעון קומי ר' אבהו והא כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד... אמר לון מה אמר לי דהוה בר נש, אני אומר הקב"ה היה. (יומא כז א)
מעשה ששמע שמעון הצדיק בת קול יוצא מבית קודש הקדשים ואמר נהרג גייס גוליקס ובטלו גזירותיו. (סוטה מה ב)
...ומי עשאן (הפרות אדומות), הראשונה עשה משה, והשניה עשה עזרה, וחמש מעזרא ואילך... שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול עשו שתים שתים... (פרה ג ה)