(ראה גם: ארץ, קרקע, שמטה)
ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא, השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב. לאברהם למקנה לעיני בני חת, בכל באי שער עירו. (בראשית כג יח)
ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם, במאה קשיטה. (שם לג יט)
ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו כי חזק עליהם הרעב, ותהי הארץ לפרעה. (שם מז כ)
כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירו ובער בשדה אחר, מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה, שלם ישלם המבעיר את הבערה. (שמות כב ד)
והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי... כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו... (ויקרא כה כג)
ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לה' והיה ערכך לפי זרעו, זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף... ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו, יקדיש לה'. וחשב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היובל, ונתן את הערכך ביום ההוא קודש לה'... (שם כז טז)
הנה חנמאל בן שלום דודך בא אליך לאמר, קנה לך את שדי אשר בענתות, כי לך משפט הגאולה לקנות... ואקנה את השדה מאת חנמאל בן דודי אשר בענתות, ואשקלה אלו את הכסף שבעה שקלים ועשרה הכסף. ואכתב בספר ואחתום ואעד עדים ואשקל הכסף במאזנים. ואקח את ספר המקנה, את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי... (ירמיה לב ז)
ויאמר ראה ריח וגו', יש אומרים שהשכינה היתה האומר, ויש אומרים שיצחק היה האומר, כריח שדה אשר ברכו ה', איזה שדה הוא, זה הוא שדה של תפוחים, (דהיינו הנוקבא הנקראה חקל תפוחין קדישין, הוא שדה אשר אבות העליונים, (שהם חג"ת דז"א) סומכים אותו ומתקנים אותו... (תולדות קלה, ועיין שם עוד)
...ומבמות הגיא אשר בשדה מואב, זה הוא יצחק היושב באותו שדה, שכתוב ויצא יצחק לשוח בשדה, ומאותו שדה (שהוא) גבורה נתעורר עליהם הדין עד שישבו בגיא, (שהוא שפלות)... (זהר חדש חקת)
מנין למוכר שדהו בשנת היובל אינו מותר לגאול פחות משתי שנים, תלמוד לומר שנים תקנה מאת עמיתך... שני תבואות לא שנת שדפון ולא שנת ירקון ולא שביעית עולה לו מן המניין... (בהר פרשה ג י, וראה שם עוד)
מנין שאין אדם רשאי למכור את שדהו ולהניח אפונדתו וליקח לו בהמה וליקח לו כלים וליקח לו בית אלא אם כן העני, תלמוד לומר וכי ימוך ומכר, הא אינו מוכר אלא אם כן העני... וחשב את שני ממכרו, שנים הוא מחשב, ואינו מחשב חדשים... (שם פרק ה, וראה שם עוד)
משדה אחוזתו, אין לי אלא שדה אחוזתו מאביו, שדה אחוזתו מאמו מנין, תלמוד לומר יקדיש איש. והיה ערכך לפי זרעו, ולא לפי גידוליו. זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, הרי זו גזירת מלך, אחד המקדיש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדיסות סווסטי נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף.
מניין שאין אדם רשאי להקדיש שדהו בשעת היובל, ואם הקדישה תהא מקודשת, תלמוד לומר אם משנת היובל יקדיש שדהו. שדהו מה תלמוד לומר, מניין אתה אומר היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדים עמה, תלמוד לומר שדהו... (בחקותי פרק י)
והיה השדה בצאתו ביובל, מגיד שהשדה קרוי לשון זכר בלשון קדוש... (שם פרק יא)
אמר רבי יוסי מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי, אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי. (שבת קיח ב)
דאמר מר עשרה תנאים התנה יהושע, שהיו מרעין בחורשין ומלקטין עצים משדותיהן... (עירובין יז א)
משקין בית השלחין במועד ובשביעית בין ממעיין שיצא בתחילה בין ממעיין שלא יצא בתחילה, אבל אין משקין לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון ואין עושין עוגיות לגפנים... (מועד קטן ב א, וראה שם עוד)
מאי שדה בוכין, רב יהושע בר אבא משמיה דעולא אמר שדה שמפטירין בה מתים, וטעמא מאי, אמר אבימי משום יאוש בעלים נגעו בה. ושדה שנחרש בה קבר לא בעי ציון, והא תניא מצא שדה מצויינת ואין ידוע מה טיבה, יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר, אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר... (שם ה ב, וראה שם עוד)
בעי ר' ירמיה צפו עומרין לתוך שדהו מהו, אויר שדה כשדה דמי או לאו כשדה דמי... (סוטה מה א)
והקונה שדה בסוריא כקונה בפרוארי ירושלים, למאי הילכתא אמר רב ששת לומר שכותבין עליו אונו ואפילו בשבת. בשבת סלקא דעתך, כדאמר רבא אומר לעובד כוכבים ועושה... אף על גב דאמירה לעובד כוכבים שבות, משום ישוב ארץ ישראל לא גזור רבנן. (גיטין ח ב)
המוכר את שדהו לעובד כוכבים לוקח ומביא ממנו בכורים מפני תיקון העולם... (גיטין מז א, וראה שם עוד)
לימא כתנאי, מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואחר כך מת אביו מניין שתהא לפניו כשדה אחוזה, תלמוד לומר אם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו, שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה, יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה, דברי ר' יהודה ור' שמעון... מאי לאו בהא קמיפלגי, דר"מ סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי, ובהא במיתת אביו הוא דלא ירית ולא מידי, והלכך מת אביו ואחר כך הקדישה צריך קרא, רבי יהודה ור"ש סברי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי... (שם מח א, וראה שם עוד)
מנלן, דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה, הקישן הכתוב לשדה אחוזה, מה שדה אחוזה נקנה בכסף בשטר ובחזקה, אף עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה... (קידושין כב ב)
דתנן האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך והיו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין עמה, פחות מכאן נמדדים עמה, ואמר מר עוקבא בר חמא אף על פי שאין מלאים מים, מאי טעמא, אמר רב פפא לפי שאין אדם רוצה שיתן את מעותיו בשדה אחת ויראה לו כשנים וכשלשה מקומות... (שם סא א)
תנן התם ר' יהודה אומר המקבל שדה אבותיו מן הנכרי מעשר ונותן לו, סברוה מאי שדה אבותיו, ארץ ישראל, ואמאי קרו לה שדה אבותיו שדה אברהם יצחק ויעקב, וקסבר אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר... (בבא מציעא קא א)
המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין או בית האילן יבש המעין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מן חכורו, אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זו או שדה בית האילן זה יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מן חכורו... (שם קג ב, וראה שם עוד)
המקבל שדה מחברו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים, חטים יזרענה שעורים, רשב"ג אוסר, תבואה לא יזרענה קטנית, קטנית יזרענה תבואה, ורשב"ג אוסר... טעמא דרבן שמעון כדמר, דאמר מר האי מאן דניחא ליה דתתבור ארעיה ליזרעה שתא חטי ושתא שערי, שתא שתי ושתא ערב, ולא אמרן אלא דלא כריב (חורש) ותני, אבל כריב ותני לית לן בה... דא"ר אבהו אמר רב הונא אסור לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה... ברוך אתה בשדה שיהו נכסיך קרובים לעיר... ברוך אתה בשדה שיהו נכסיך משולשין, שליש בתבואה, שליש בזיתים ושליש בגפנים... (שם קו ב)
המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן ואין לו בקורות שקמה, קיבלה הימנו לז' שנים שנה ראשונה יזרענה פשתן ויש לו בקורות שקמה... (שם קט א)
אין חולקין... ולא את השדה עד שיהא בה תשעה קבין לזה ותשעה קבין לזה, ר' יהודה אומר עד שיהא בה תשעת חציי קבין לזה ותשעת חציי קבין לזה... ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה. בבבל מאי, אמר רב יוסף בי רדו יומא... (בבא בתרא יב א, וראה שם עוד)
חזקת הבתים והבורות... ובית השלחין והעבדים וכל שהוא עושה פירות תדיר, חזקתן שלש שנים מיום ליום. שדה הבעל חזקתה שלש שנים ואינן מיום ליום... (שם כח א, וראה שם עוד)
איתמר, שדה המסויימת במצריה, אמר רב הונא אמר רב כיון שהכיש בה מכוש אחד קנה כולה, ושמואל אמר לא קנה אלא מקום מכושו בלבד, ושאינה מסויימת במצריה עד כמה, אמר רב פפא כדאזיל תיירא דשורי (כשיחרוש צמד בקר שורה אחת מקצה גבול השדה ועד קצהו ובחזרתו יעשה עוד שורה)... (שם נד א)
אמר רבה בר אבוה המוכר שדה לחבירו בבקעה גדולה אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו. היכי דמי, אילימא דקרו ליה לשדה שדה ולבקעה בקעה, פשיטא שדה זבין ליה בקעה לא זבין ליה, אלא דלבקעה נמי קרו לה שדה, כולה זבין ליה. לא צריכא, דאיכא דלשדה קרו ליה שדה ולבקעה בקעה ואיכא נמי דלבקעה קרו לה שדה, מהו דתימא כוליה זבין ליה, קא משמע לן מדהוה ליה למכתב ליה לא שיירית בזביני אלין קדמי כלום... (שם סא ב)
סברוה מאי שלחין באגי (שדות שסביב המדינה), דכתיב ושולח מים על פני חוצות... לא מאי שלחין גינוניתא (גנות הסמוכין לעיר ושבתוך העיר דשייכי לעיר טפי מבאגי), שנאמר שלחיך פרדס רמונים... (שם סח א)
המוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצרכה, ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו, ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע ואת חיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע, ואת השומרה שאינה עשויה בטיט, ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה... מאי אבנים שהן לצרכה, הכא תרגימו אבני דאכפא (שמניחין על העמרים שלא יפזרם הרוח), עולא אמר אבנים הסדורות לגדר... (שם סח ב, וראה שם עוד)
מי שיש לו גינה לפנים מגינתו של חבירו נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסים ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין, ואינו מכניס לתוכה תגרין ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת, והחיצון זורע את הדרך... מי שהיתה דרך הרבים עוברת לתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו... (שם צט ב)
האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך, היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהין עשרה טפחים אינן נמדדין עמה, פחות מכאן נמדדין עמה, ואם אמר לו כבית כור עפר אפילו היו שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים או סלעים גבוהין יותר מעשרה טפחים הרי אלו נמדדין עמה... (שם קב ב, וראה שם עוד)
אמר רבי חנינא אחר ארבע מאות לחורבן הבית אם יאמר לך אדם קח שדה שוה אלף דינרים בדינר אחד לא תקח, (שהיא קץ הגאולה ותקבץ להר הקודש לנחלת אבותיך, ולמה תפסיד הדינר).
(ע"ז ט ב)
המוכר את שדהו בשעת היובל אינו מותר לגאול פחות משתי שנים, שנאמר במספר שני תבואות ימכר לך, היתה שנת שדפון וירקון או שנת שביעית אינו עולה מן המנין, נרה או הובירה עולה לו מן המנין... איתמר המוכר שדהו בשנת היובל עצמה, רב אמר מכורה ויוצאה, ושמואל אמר אינה מכורה כל עיקר... (ערכין כט ב, וראה שם עוד)
אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה, ולא מגרש עיר ולא עיר מגרש, אמר רבי אלעזר במה דברים אמורים בערי הלוים אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה, מגרש עיר ולא עיר מגרש שלא יחריבו את ערי ישראל... (שם לג ב)
המקבל שדה מישראל מן העכו"ם מן הכותי חולק לפניהן, החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו... ר"י אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו"ם מעשר ונותן לו... רבי סימון היו לו שדות בהר המלך, שאל לר"י א"ל הבירן ואל תשכירם לעכו"ם, שאל לריב"ל ושרא ליה, סבר ריב"ל מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא... (דמאי כה א)
עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית, בית שמאי אומרים כל זמן שהוא יפה לפרי, ובית הלל אומרים עד עצרת, וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו... (שביעית א א, וראה שם עוד)
ר' ברכיה ר' חלבו פפא בשם ר' לעזר פעמים שהגשמים יורדין בזכות אדם א', בזכות עשב א', בזכות שדה א', ושלשתן בפסוק אחד, ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה... (תענית יד א)
מהו בקציצת, בשעה שהיה אדם מוכר את שדה אחוזתו היו קרובין ממלין חביות קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות, והתינוקות מלקטין ואומרים נקצץ פלוני מאחוזתו, ובשעה שהיתה חוזרת לו היו עושין לו כן, ואומרים חזר פלוני לאחוזתו. (כתובות טו א)
אין משכירין להן בתים בארץ ישראל ואין צריך לומר שדות, ובסוריא משכירין בתים אבל לא שדות, ובחוצה לארץ מוכרין בתים ומשכירין שדות דברי ר' מאיר... והתנינן ר' יוסי אומר אף בארץ ישראל משכירין להם בתים, בית אין מצוי להתברך מתוכו, שדה מצוי להתברך מתוכו... (ע"ז ז א)
רבי אומר הכן בחוץ מלאכתך זו מקרא, ועתדה בשדה לך זו משנה, ואחר ובנית ביתך זה מדרש. דבר אחר הכן בחוץ מלאכתך אילו הלכות, ועתדה בשדה לך זה מעשה הטוב, אחר ובנית ביתך דרוש וקבל שכר. (סוטה פרק ז)
על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב (משלי כ"ד), א"ר הונא הרי שקנה שדה וקנה כרם קרוי איש וקרוי אדם ונקרא עצל מה הנייה לו, אלא על שדה איש עצל עברתי זה אדם הראשון, ועל כרם אדם חסר לב זו חוה... (בראשית כא ב)
השדה והמערה אשר בו וגו', א"ר מנין תנינן המוכר את שדהו צריך לכתוב את שדהו ואת סימניה, מהכא, השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב. (שם נח יא)
לא תהיה לו כנושה, אם הלוית אותו לא תדחקנו, שאם יש לו שדה או כרם לא תאמר לו טול לך מנה ועשה מהם פרקמטיא וכתוב לי אפותיי על שדך או על כרמך, למחר הוא מפסיד הפרקמטיא ואתה נוטל את שדהו או את כרמו, לכך כתיב לא תהיה לו כנושה. (שמות לא ו)
וברוך אתה בשדה, בשכר מצות שאתה עושה בשדה, לקט שכחה ופאה, רבנן אמרי שתהא ברוך בעיר על ידי שנתברכת מן השדה, שנתנה הארץ את פירותיה. (דברים ז ה)
מלך לשדה נעבד, אפילו מלך שולט מסוף העולם ועד סופו לשדה נעבד, שאיל ואומר עבדת ארעא לא עבדת ארעא... ומי אוהב בהמון לא תבואה, שכל מי שהוא הומה ומהמה אחר הממון וקרקע אין לו מה הנאה יש לו... (קהלת ה ו)
את כל תבואת זרעך, אם זכיתם סוף שהם יוצאין לזרוע השדה, ואם לאו סוף שהיוצא השדה מתגרה בכם, זה עשו, דכתיב בו וילך עשו השדה לצוד ציד. דבר אחר את כל תבואת זרעך אם זכיתם סופך למיפק לחלקך וחמי על מה צריך מטר ותתפלל ותענה, ואם לאו סוף ששונאי ישראל יוצאין לקבור את בניהן בשדה. (ראה יח)
תני רבי הושעיא לימדתך תורה דרך ארץ, שדה שהיא מעלה חוחים יפה לזורעה חטים, שדה שמעלה באושים יפה לזורעה שעורים, מאי טעמא דכתיב תחת חטה יצא חוח, ותחת שעורה באשה. (ראה יג)
על שדה איש עצל עברתי, מה השדה הזו אם אין אדם חורשה וזורעה היא מעלה כולה קוצים ודרדרים, ועל כרם אדם חסר לב, מה הכרם הזה אם אין אדם מעדרו ומנכשו הוא מעלה כולו עשבים, כן תלמיד חכם אם אינו נושא ונותן בתורתו סופו להיות מבקש ראש הפרק ראש המסכתא ואינו מוצא. (פרשה כד)
...אמר להם מהו דכתיב עובד אדמתו ישבע לחם, אמרו לו טוב מי שהוא חוכר שדה אחת ומזבלה ומעדרה ממי שהוא חוכר שדות הרבה ומובירן... (ישעיה פרק ג, שצו)
מלך לשדה נעבד, ר' יהודה אומר מלך זה בעל התלמוד, לשדה נעבד בעל משנה שהוא סודר את ההלכה בפניו... מלך לשדה נעבד זה הקב"ה, דכתיב ביה ה' מלך גאות לבש, לשדה נעבד זה ציון, דכתיב ציון שדה תחרש... (קהלת פרק ה, תתקעא)
וכל שיח השדה - ...וזהו טעם שיח השדה טרם יצמח, שלא אמר שיח האדמה, כי המקום הנעבד יקרא שדה, "אשר תזרע את השדה", "לא נעבור בשדה ובכרם", וזהו תשמישו של עולם... (בראשית ב ה)
והארץ לא תמכר לצמיתות - ליתן לאו על חזרת שדות לבעלים ביובל, שלא יהא לוקח כובשה, לשון רש"י. ואם כן למה יזהיר במכירה, והראוי לא תקנה לצמיתות... ויתכן שיהיה לא תמכר לצמיתות לאו במוכר שלא ימכור אותם לחלוטין, לומר הריני מוכרה לך לעולמים גם אחרי היובל, ואף על פי שהיובל מפקיעה, הזהיר הכתוב למוכר או לשניהם שלא יעשו ממכרם לצמיתות... (ויקרא כה כג)
ואיש כי ימכור בית מושב - בעבור שממכר ביתו של אדם קשה בעיניו מאד ויבוש ממנו בעת שימכרנו, רצתה התורה שיגאלנו בתוך השנה הראשונה. ובעבור כי האדם לשדה נעבד וממנו יצא לחם למחיתו רצה שיצא השדה ביובל, אבל הבית לאחר היאוש ששנה דירתו ועמד שנה בבית אחר לא יזיק לו... (שם שם כט)
שדה העמלקי - מישור גדול שערים בנויות בו נקרא שדה, וכן שדה אדום ושדה מואב. (בראשית יד ז)
ארץ ישראל המתחלקת לשבטים אינה נמכרת לצמיתות, שנאמר והארץ לא תמכר לצמיתות, ואם מכר לצמיתות שניהם עוברין בלא תעשה, ואין מעשיהן מועילין אלא תחזור השדה לבעליה ביובל.
והמוכר שדהו לס' שנה אינה יוצאה ביובל, שאין חוזר ביובל אלא דבר הנמכר סתם או הנמכר לצמיתות.
לא ימכור אדם ביתו או שדה אחוזתו אף על פי שהם חוזרין אחר זמן אלא אם כן העני, שנאמר וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, אבל למכור ולהניח הדמים בכיסו או לעשות בהן סחורה או ליקח בהן כלים או עבדים ובהמה אינו רשאי אלא למזונות בלבד. ואם עבר ומכר מכל מקום הרי אלו מכורים...
כיצד הרי הנשאר ליובל י' שנים ומכר לו שדה במאה דינר, אכלה הלוקח ג' שנים ורצה המוכר לגאול, נותן לו ע' דינר ומחזיר שדהו... לא גאלה אלא הניחה ביד הלוקח עד שנת היובל תחזור לבעלים בלא דמים, שנאמר במספר שני תבואות ימכר לך.
מכרה לו והיא מלאה פירות ולאחר ב' שנים גאלה, אינו יכול לומר לו החזירנה לי מלאה פירות כמו שמכרתי לך, לפיכך אם מכרה לו מלאה פירות לפני ראש השנה וגאלה אחר שתי שנים הרי זה אוכל ג' תבואות בשתי שנים, ואינו מחשב עמו אלא לפי שתי שנים בלבד, שנאמר על פי השנים, לא על פי התבואות...
הלוקח שדה אחוזה ונטעה אילנות והשביחה, כשהיא חוזרת ביובל שמין שבח האילנות שבתוכה ונותן בעל השדה דמי השבח ללוקח, שנאמר ויצא ממכר בית, ממכר חוזר ולא השבח.
המוכר את שדהו בזמן שהיובל נוהג כמו שביארנו, אינו מותר לגאול לפחות משתי שנים, שנאמר במספר שני תבואות ימכר לך. ואפילו רצה הלוקח אסור, שנאמר במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך, אין פחות משתי שנים מעת לעת מיום המכירה...
מכר נקעים מלאים מים או סלעים שאינם ראויין לזריעה הרי זה פודה בפחות משתי שנים, שנאמר במספר שני תבואות, שדה הראוי לתבואה היא שאינה נגאלת אלא אחר שתי שנים. ואם לא גאלה אף על פי שאינה ראויה לזריעה חוזרת לבעלים ביובל...
המוכר שדה אחוזתו והיו לו שדות אחרות ומכר מאותם השדות כדי לגאול שדה שמכר אין שומעין לו, שנאמר ומצא כדי גאולתו, עד שימצא דבר שאינו מצוי לו בשעה שמכר, וכן אם לוה לגאול אין שומעין לו, שנאמר והשיגה ידו, לא שילוה. מצא מעט ורצה לגאול חצי השדה שמכר אין שומעין לו, שנאמר כדי גאולתו, ואם רצו קרוביו לגאול גואלים, שנאמר ובא גואלו הקרוב אליו.
הנותן שדהו מתנה הרי זו חוזרת ביובל, שנאמר תשובו איש אל אחוזתו, לרבות את המתנה.
האחים שחלקו כלקוחות הן ומחזירין זה לזה חלקו ביובל, לא תבטל חלוקתן מכמות שהיתה, וכן הבכור והמייבם אשת אחיו מחזיר ביובל חלק שנטל ונוטל החלק שכנגדו... (שמיטה ויובל פרק יא, וראה שם עוד)
המוכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מקצת הדמים והיה יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים אפילו לא נשאר לו אלא זוז אחד לא קנה הלוקח את כולה, אף על פי שכתב השטר או החזיק... מכר שדהו מפני רעתה אף על פי שהוא יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים קנה הכל, ואין הלוקח יכול לחזור בו, שזה שתובע ורודף לא מפני שעדיין לא גמר והקנה, אלא כדי שלא יחזור בו הלוקח... (מכירה פרק ח א, וראה שם עוד)
...אך יש דרך א' שמתפשט מאויר הגן עדן בתוך האויר הזה והאדם יקבל מתוך האויר ההוא, ושם אין סכנה כלל, ואחר כך מביא השפע שקיבל באויר ההוא אל האויר הזה ומאיר לכל העולם, כי כיון שנוטל שם כבר אמרתי שהוא שמור, וזה מה שהיו עושים החכמים ההם בלכתם בשדות ובמדברות כי שם היה מתגלה להם מן האויר הזה, ועל כן לא היה לימוד הסוד סכנה כלל... (אדיר במרום דף יג, ועיין שם עוד)
ויש לדעת טעם נכון בדבר זה, למה יאסור ה' ללוקח לבל יחזיר השדה פחות מב' שנים, וכי אסור לו לאדם לתת או למחול ממונו או להפקירו ויהיה זה כאחד מהם, ואולי לצד כי רצונו יתברך הוא לבל ימכור אדם שדהו, וכמו שדרשו ז"ל בפסוק כי ימוך אחיך וגו', שאין אדם רשאי למכור שדהו ולהניח המעות וכו', לזה יכוון ה' בצוו ללוקח לבל ישיב הקנין למוכר, כדי שבאמצעות הדבר יעמוד בין עיניו החלט החזרה תוך ב' שנים, ולפעמים ימנע מחמת זה ולא ימכור... (ויקרא כה טו)
ומה שקרא זביחת הבמה בשם "על פני השדה", כי השדה הוא אמצעי בין העיר והבית ובין המדבר, ועל כן בדרך המליצה יקרא כל היוצא ממחיצתו בשם שדה, וכן ימליץ בשם שדה כל שהוא אמצעי בין שני קצוות, כמו שאמרו בסוטה מ"ד ומדרש אחרי (כ"ב) ומדרש קהלת על פסוק מלך לשדה נעבד, שם שדה על למוד המשנה, שהיא אמצעי בין מקרא והגמרא, ובמדרש ילמדנו (תצא) ויבא עשו מן השדה שבא על נערה המאורסה, שהיא אמצעי בין הפנויה והנשואה. וכן אחר שהקדושה תשכן בבית מועד, והשעירים ישכנו במדבר ציה, קורא הזביחה בבמה בשם שדה, שהיא אמצע בין הבית והמדבר. (ויקרא יז ה)
שם שדה בדיוק בא רק על שדה זרע, ובהרחבה יכלול גם מקום אילנות, כמו (מ"ב ד') וימצא גפן שדה, במה שהשדה הוא אמצעי בין העיר ובית ובין המדבר, כי המדבר נבדל מן הישוב לגמרי, ועל כן בדרך המליצה יקרא כל היוצא ממחיצתו בשם שדה, וכן ימליץ בשם שדה כל שהוא בין שני קצוות... על דרך המושכל יומלץ על הנפש דמיון השדה והכרם, כי כמו שהשדה היא כוחנית להוציא פרי תבואה בעבודת החרישה והזריעה, כמו כן הנפש היא חלקת השדה אשר ברכו ה' בכחותיה, והיא כוחנית מוכנת להצמיח זרועיה בהשכלתה בחרישה וזריעה בעיון ובמעשה... וצריך מקודם להסיר ממנה הקוצים והדרדרים, שהם התאוות והציורים הרעים אשר בתוכה מימי הילדות מכחות המדמה והמתעורר, ואחר כך צריך לפתוח כחות הנפש ההיוליים על ידי מדות וציורי המוסר להכינה לקבל זרע החכמה... (הכרמל, וראה שם עוד)
שדה הוא חלק של הארץ, והוא נתייחד לאדם לצורך מזונו... (בראשית ב ה)
שדה הוא ברגיל שטח פתוח שאין לו גדר... (שמות כב ד)
זרע חומר שעורים - ...מקדיש שדה אחוזה היה מקרה יחיד במינו, כי רק השדה הזה היה עלול להיות מופקע מיד בעליו לצמיתות (להקדש), משום כך כשבא לגאול את השדה הזה העלול להיות חלוט ביד הקדש, לא היה אפשר לעמוד על מחירו המסחרי, משום כך היה צורך לקבוע לו מחיר כללי. התורה קובעת מחיר של חמשים שקל לשטח שזורעים בו חומר שעורים, סבורים היינו לומר חמשים שקל המושקעים בעסק יש בהם כדי סיפוק פרנסתו של אדם (ראה שמות עמוד רס"ג). עתה חומר זהה עם כור שבתלמוד, שהוא 30 סאה, שהם 10 איפה, הוה אומר 100 עומר, שהם כדי פרנסת אדם למשך מאה יום. נניח עתה, שהיבול הממוצע הוא פי 20, וכנגדו הפסד של רבע עד להכנת הקמח, כן נניח, שהיחס שבין שאר צרכי האדם לבין המזון הוא כיחס שלש לאחד, מעתה שטח אדמה שזורעים בו חומר שעורים יש בו כדי סיפוק פרנסתו של אדם, וערכו מתאים אפוא לסכום של חמשים שקל. לצורך זה התחשבה התורה באותו מין תבואה, שהוא הפחות בחשיבותו מבחינת מזונו של אדם... (ויקרא כז טז)