שכר   ברכה

(ראה גם: ברכה, מצוה, עבודת ה', עונש)

 

הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו. (בראשית ד ז)

אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר, אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. (שם טו א)

ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום, ונברכו בו כל גויי הארץ. כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו. (שם יח יח)

עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי. (שם כו ה)

ויאמר אם שמע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. (שמות טו כו)

ועושה חסד לאלפים לאהבי ולשומרי מצותי. (שם כ ו)

כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך. (שם שם יב)

ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך, והסירותי מחלה מקרבך. לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, את מספר ימיך אמלא. (שם כב כה)

אם בחקותי תלכו, ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם. ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו... ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם... ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם, והקימותי את בריתי אתכם... ונתתי משכני בתוככם, ולא תגעל נפשי אתכם. והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים, ואתם תהיו לי לעם... (ויקא כו ג)

ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך, ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך כל הימים. (דברים ד מ)

כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלקיך, למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך. (שם ה טז)

למען תירא את ה' אלקיך לשמור את כל חקותיו ומצותיו אשר אנכי מצוך אתה ובנך ובן בנך כל ימי חייך, ולמען יאריכון ימיך. ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד, כאשר דבר ה' אלקי אבותיך לך ארץ זבת חלב ודבש. (שם ו ב)

ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלקינו, לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה. וצדקה תהיה לנו, כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר צונו. (שם שם כד)

והיה עקב תשמעון את כל המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. ואהבך וברכך והרבך, וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירושך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרות צאנך על האדמה אשר נשבע לאבותיך לתת לך. ברוך תהיה מכל העמים, לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך. והסיר ה' ממך כל חולי, וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שנאיך... (שם ז יב)

והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום, לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש, ואספת דגנך ותירושך ויצהרך. ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת... למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, כימי השמים על הארץ. (שם יא יג)

שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך, למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלקיך. (שם יב כח)

שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, למען ייטב לך והארכת ימים. (שם כב ז)

והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך לשמור לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום, ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ. ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, כי תשמע בקול ה' אלקיך... (שם כח א, וראה שם עוד)

וה' ישיב לאיש את צדקתו ואת אמונתו, אשר נתנך ה' היום ביד ולא אביתי לשלוח ידי במשיח ה'. והנה כאשר גדלה נפשך היום הזה בעיני, כן תגדל נפשי בעיני ה' ויצילני מכל צרה. (שמואל א כו כג)

אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאכלו. (ישעיה ג י)

למה תשקלו כסף בלוא לחם ויגיעכם בלא לשבעה, שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם. הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם, ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים. (שם נה ב)

הנה ה' השמיע אל קצה הארץ אמרו לבת ציון הנה ישעך בא, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. (שם סב יא)

וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק. (מלאכי ג כ)

פרי צדיק עץ חיים, ולוקח נפשות חכם. הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא. (משלי יא ל, וראה עוד ערך ברכה)

זהר:

פתח ר' אלעזר ואמר, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' (תהלים ל"א), כמה הוא הטוב העליון והיקר שעתיד הקב"ה לעשות לבני אדם, לאותם הצדיקים העליונים יראי חטא העוסקים בתורה, כשהם באים לעולם ההוא, טובך, לא כתוב אלא רב טובך, ומי הוא, זכר רב טובך יביעו, וזהו חיי עונג הנמשכים מעולם הבא אל חי העולמים, שהוא (נקרא) זכר רב טובך, והוא ודאי ורב טוב לבית ישראל... (הקדמה קו, ועיין שם עוד)

כעין זה שנאמר באדם הראשון בעת גדלותו, (שהעלהו מבי"ע דפרודא לג"ע דאצילות), כן יעשה הקב"ה גם לאדם השב בתשובה ועוסק בתורה, אז הקב"ה לוקח את הבעל תשובה מבי"ע דפרודא, (ועל ד' יסודין דפרודא נאמר עלייהו ומשם יפרד, כי הפרישו מהתאוות שלהם) ומניח אותו בגן עדן שלו שהיא השכינה, (דהיינו המלכות), לעבוד את השכינה במצות עשה, ולשמור את השכינה במצות לא תעשה, כלומר הכתוב לעבדה ולשמרה הנאמר בגן עדן פירושו לעסוק במצות עשה ומצות לא תעשה.

אם זוכה לשמור את השכינה הוא יהיה ראש על ד' יסודות שבגופו ונעשה נהר שיושקו על ידו ולא על ידי אחר, (דהיינו הס"א), ומכירין אותו שהוא רבון ומושל עליהם... (בראשית רס)

עתיד הקב"ה להאיר לצדיקים בעולם הבא, ולתת להם שכר מנת חלקם, מקום שהעין אינה שולטת לעמוד עליו, כמו שאתה אומר עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. וכתוב ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, אשריהם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, עליהם כתוב, צדיקים לעולם וגו', וכתוב אך צדיקים וגו', ברוך ה' לעולם אמן ואמן. (בראשית ב תמח)

שכרך הרבה מאד, משום שכל מי העוסק בתורה בעולם הזה, זוכה ויורש ירושה ונחלה בעולם הבא, כמו שכתוב, להנחיל אוהבי יש, מהו יש, זהו עולם הבא. ואוצרותיהם אמלא, בעולם הזה מעושר ומכל טוב שבעולם, מי שהולך לימין זוכה לעולם הבא, ומי שהולך לשמאל זוכה לעשירות בעולם הזה.

ר' אבא כאשר בא משם (מבבל), היה מכריז, מי רוצה עושר ומי רוצה אריכות ימים בעולם הבא, ילך ויעסוק בתורה. היו מתאספים אליו כל העולם לעסוק בתורה.

איש אחד פנוי מאשה היה בשכונתו, יום אחד בא אליו, ואמר לו, רבי, אני רוצה ללמוד תורה, כדי שיהיה לי עשירות. אמר לו ר' אבא, הנה ודאי, (שתזכה על ידי התורה לעשירות), אמר לו מה שמך, אמר לו יוסי, אמר לתלמידיו שיקראו אותו יוסי בעל העשירות והכבוד, והיה יושב ועוסק בתורה. 

לימים כשהיה עומד לפניו, אמר לו, רבי, אנה הוא העושר. אמר (ר' אבא), משמע שאינו עושה לשם שמים, ונכנס לחדרו, (להתישב בדעתו מה לעשות עמו), שמע קול אחד שהיה אומר, אל תענישו, כי אדם גדול יהיה, חזר אליו, אמר לו שב בני שב, ואני אתן לך עשירות.

בינתים בא איש אחד ובידו כלי פז, הוציאו והבריק אורו בבית, אמר לו רבי, אני רוצה לזכות בתורה, ואני לא זכיתי (להבין) בתורה, ואני מבקש, מי שיעסוק בתורה בשבילי, כי יש לי עושר רב שהניח לי אבי, שבעת שישב על שלחנו היה מסדר עליו שלשה עשר כוסות מאלו, דהיינו מפז, ואני רוצה לזכות במצות לימוד התורה, ואני נותן בעד זה עושר.

אמר לאותו איש הפנוי מאשה, עסוק בתורה, ואיש הזה יתן לך עושר. נתן לו האיש אותו הכוס של פז, קרא עליו רבי אבא, לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז. ישב ועסק בתורה, ואותו האיש היה נותן לו עושר.

לימים נכנסה חמדת התורה במעיו, יום אחד היה יושב ובוכה, מצאו רבו שהיה בוכה, אמר לו על מה אתה בוכה, והשיב לו, ומה אני מניח בשביל זה (העושר) את חיי עולם הבא, איני רוצה (ללמוד עוד בשביל האיש הזה), אלא לזכות בתורה בעד עצמי, אמר (ר' אבא), עתה משמע שכבר עושה לשם שמים.

קרא לאותו האיש ואמר לו קח העושר שלך, ותן אותו ליתומים ועניים, ואני אתן לך חלק גדול יותר בתורה, בכל מה שאנו לומדים. החזיר לו ר' יוסי את הכוס של פז, ועד היום הזה לא ניטל השם בן פזי ממנו ומבניו, והיינו ר' יוסי בן פזי, וזכה להרבה תורה הוא ובניו, כי אין לך שכר טוב יותר בעולם, כמי שעוסק בתורה, ואין צריכים לתמורה בעדה, כמו שכתוב לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז. (לך לך רפב)

מהו השדה נתתי לך והמערה אשר בו, אמר רבי יוסי הפקדא דשלוה ומנוחה רבה. אמר ר' שלום בר מנימי, אין לך כל צדיק וצדיק מאותם העוסקים בתורה שאין לו מאתים עולמות וכסופין בשביל התורה, הדא הוא דכתיב, ומאתים לנוטרים את פריו, ומאתים על שמוסרים עצמם בכל יום, כאילו נהרגו על קדושת שמו... (חיי שרה סא)

...כי למדנו, אמר ר' יצחק בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ואומרת, אוי להם לבני אדם (שמזלזלים) בעבודת בוראם, אוי להם לבני אדם מחלול כבודה של התורה, כי אמר ר' יהודה, כל מי שעוסק בתורה בעולם הזה ורוכש מעשים טובים יורש עולם שלם, וכל מי שאינו עוסק בתורה בעולם הזה, ואינו עושה מעשים טובים, אינו יורש לא זה ולא זה. (דהיינו לא עולם הזה ולא עולם הבא)... והרי למדנו, יש מי שיורש עולמו כפי מקומו וכפי מה שראוי לו, (הרי שיש מדה אמצעית), א"ר יצחק, לא למדנו (שאין לו ב' העולמות) אלא מי שאין לו מעשים טובים כלל... (שמות ס)

על האדמה אשר ה' וגו' הוא הבטחה להנות באספקלריא המאירה, וזה סוד, על האדמה, זהו מראה המאירה באלו ימים העליונים, (חג"ת נהי"מ דז"א) המאירים מתוך המבוע של כל, שהיא בינה).

מה השינוי שבאלו שתי מצות התורה כתוב בהם למען יאריכון ימיך, בזה ובשלוח הקן. אלא שתי מצות אלו, תלויות כולן למעלה, אבא ואמא, הוא סוד זכור ושמור כאחד, (שהם ז"א ומלכות), ומשום זה כתוב, למען יאריכון ימיך, ובשלוח הקן, שכתוב שלח תשלח את האם וגו', הוא סוד עולם העליון, (שהוא בינה שנקראת אם, שפירושו) שלא ניתנה רשות להסתכל בה, וצריכים לשלחה מלשאול שאלה ולהסתכל בה...

ובזה כתוב למען ייטב לך והארכת ימים, למען איטיב לך לא כתוב, אלא למען ייטב, לך, ויאריכון ימיך לא כתוב, אלא והארכת ימים, למען ייטב לך היינו מקום ההוא שמטיב לכל, והוא עולם הסתום והגנוז, (שהוא בינה), והארכת ימים, (היינו בכח עצמך), כמו שכתוב תקח לך, כי ברשות האדם הוא, (התדבק בבנים, שהם ז"א ומלכות, שבהם אריכות ימים)... (יתרו תקנח)

חיה זו עומדת לתבוע שכר מעם הקב"ה לתת לכל אלו הרודפים אחר כל בעלי חכמה, ואפילו אחר כל אדם, ללמוד חכמה לדעת את אדונם, ושכר ההוא לתת לבני אדם, הרודפים אחר חכמה לדעת את רבונם...

חיה הקדושה הזו עומדת, וכשהנשמה עולה ומגעת אליה, אז היא שואלת (הנשמה) בסוד חכמת אדונה, וכפי החכמה שרדפה אחריה והשיגה, כך נותנים לה שכרה, ואם (האדם) היה יכול להשיג חכמה ולא השיג דוחים הנשמה לחוץ, ואינה נכנסת ועומדת תחת היכל ההוא בבושה, וכשמרימות כנפיהם אלו השרפים שמתחת החיה, אז כולם מכים בכנפיהם, ושורפים (הנשמה), ונשרפת ואינה נשרפת ועומדת ואינה עומדת, ומאירה ואינה מאירה, וכך דנים אותה בכל יום.

ואף על גב שיש לה מעשים טובים (דוחים אותה לחוץ), משום שאין שכר בעולם ההוא כאלו שמשתדלים בחכמה להסתכל בכבוד אדונם, ואין שיעור לשכר של אלו היודעים חכמה להסתכל בכבוד אדונם, אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא, שכתוב, אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה... (פקודי תקכז)

ומי שזכה לשמור את הברית הזו כראוי, ולא חטא בה כל ימיו (הוא מרכבה ליסוד), והוא אחוז ביומם ובלילה, (שהם זו"ן כמו היסוד), וזוכה לב' עולמות, לעולם הזה ולעולם הבא. ועל כן נקרא אברהם שלם, שכתוב, התהלך לפני והיה תמים, ומתי נקרא תמים, (שפירושו שלם), כשזכה בשניהם ביומם ולילה, שכתוב, יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. ואת שניהם ירש אברהם ולא נתקיים בו החסד בקיום שלם, עד שנמול, כיון שנמול, נתקיים בו (החסד), וזכה לשניהם ונקרא שלם... (ויקרא רכד)

שלמדנו, מי שהולך בדרך הישר בתורה, ומי שעוסק בתורה כראוי יש לו חלק טוב תמיד לעולם הבא. כי הדבור של תורה שמוציא מפיו, הולך ומשוטט בעולם ועולה למעלה. וכמה (מלאכים) עליונים קדושים מתחברים בדבור ההוא, ועולה בדרך ישר ומתעטר בעטרה קדושה, ומתרחצת בנהר של עולם הבא, (שהיא בינה), הנמשך ויוצא מעדן, (שהוא חכמה), ומתקבל בו, ומשתאב בתוכו, ואילן העליון, (שהוא ז"א), מתענג מסביב נהר ההוא, (כלומר שגורם שז"א יקבל הארת הנהר מבינה), ואז נמשך ויוצא אור עליון ומתעטר באדם ההוא כל היום כמו שלמדנו...

ומי שתשוקתו הוא לעסוק בתורה, ואינו מוצא מי שילמד אותו, והוא באהבת התורה, מדבר בה ומגמגם בה בגמגום, שאינו יודע, כל דבור ודבור עולה, והקב"ה שמח בדבור ההיא ומקבלה ונוטע אותה מסביב אותו הנחל, (שהוא בינה), ונעשים מאלו הדבורים אילנות גדולים, (דהיינו אורות גדולים), ונקראים ערבי נחל, זה שאמר באהבתה תשגה תמיד... (קדושים צב)

תא חזי, אף על פי שצריכים להסתכל בלבוש (שהוא בספורי העולם, כלומר, אף על פי שאין המקרא יוצא מידי פשוטו), מקרא זה עתה כך הוא אומר, שאדם הולך בעולם הזה, והקב"ה נותן לו עושר, כדי שיזכה בו לעולם הבא, וישאר אפילו קרן (מכספו), מהו קרן, (כסף) ההוא שהוא קיים (לנצח), שהוא מקום לצרור בו הנשמה, משום זה הוא צריך להשאיר אחריו קרן הזה, וקרן הזה יקבלו אחר שיצא מעולם הזה.

משום שקרן הזה הוא עץ החיים של עולם ההוא, (שהוא ז"א), ולא נמצא ממנו בעולם הזה רק אותם הפירות שיוצאים ממנו, ועל כן הפירות שלו אוכל האדם שזכה להם, בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם ההוא, לזכות בו בחיים עליונים שלמעלה.

ומי שמטמא עצמו ונמשך אחר טובת עצמו, ואינו חסר לנפשו וגופו כלום, ואותו האילן (שהוא ז"א), נשאר ואינו משים אותו לפניו ביראה, ולקבלו למעלה, אז, ולא ישליטנו האלקים לאכל ממנו, ולזכות באותו העושר, ודאי איש אחר יאכלנו, כמו שאמר יכין וצדיק ילבש, משום זה צריך האדם לזכות לעולם ההוא במה שנותן לו הקב"ה ואז אוכל ממנו בעולם הזה, וקרן ההוא ישאר אצלו לעולם האחר, שיהיה צרור בצרור החיים, א"ר יוסי ודאי (הוא כן). (בהעלותך קמב)

קול ישמע בעולם, ושני מלכים יתעוררו בעולם לערוך מלחמה, ואז יצא השם הקדוש (למלוך) על העולם, מה תבשר ותאמר, היינו הנה ה' אלקים בחזק יבא וזרועו מושלה לו, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. הנה שכרו אתו, היינו שהקב"ה יכריז בכל הפמליא של מעלה ויאמר להם התאספו ודונו דין, מי שמסר נשמתו על קדושת שמי מהו שכרו, והם יאמרו כך וכך, מי שסבל כמה חרופים וגדופים עלי בכל יום מהו שכרו, והם יאמרו כך, מי שנענש בכל יום עלי מהו שכרו, הם יאמרו כך, זה שאמר הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו... (שלח לך רצט)

ובכל תפלה היא (המלכות) עולה להוי"ה, (שהוא ז"א), עד שמגעת למרכבה של אבות העליונים, שהם חסד גבורה ות"ת, שיש להם י"ב פנים כנגד י"ב שבטים, (כי כל אחד מחג"ת כולל ד' פנים חו"ג תו"מ, והם י"ב). וכפי שהיא (המלכות) מלמדת זכות על אלו בעלי תפלה ובעלי זכיות בכל מצוה ומצוה שבתורה, כך יחנו, על הזכיות שלהם, וכך יסעו, אל הזכויות, וכך יורדת השמירה אליהם. 

אלו שעושים זכיות על מנת לקבל פרס, (דהיינו לקבל שכר), יורד הקב"ה במרכבתו של העבד, (שהוא מטטרון) ובד' שומרים שלו, (שהם מיכאל, גבריאל, אוריאל רפאל) ומי שעושה זכיות שלא על מנת לקבל פרס, יורד עליהם במרכבה של עצמו... (קרח רע"מ נט)

ומשום שכל מי שעוסק בתורה בעולם הזה, זוכה שיפתחו לו כמה שערים, כמה אורות לעולם ההוא, (על כן) בשעה שנפטר מעולם הזה (התורה) מקדמת לפניו והולכת לכל שומרי השערים מכרזת ואומרת, פתחו שערים ויבא גוי צדיק, התקינו כסא לפלוני עבד המלך, כי אין שמחה להקב"ה, אלא במי שעוסק בתורה, כל שכן אדם הנעור בלילה לעסוק בתורה, כי כל הצדיקים שבגן עדן מקשיבים לקולו והקב"ה נמצא ביניהם...

אמר ר' שמעון, כביכול, כל אלו הזוכים לעסוק בתורה, ובשעה שמתחלק הלילה, וכשהאיר היום הם באים עם המלכה לקבל פני המלך הוא מתחזק ונוחל בהשכינה, ולא עוד, אלא ששורה עליו חוט של חסד כמו שהעמדנו. (פנחס ב)

אמר ר' ייסא מי שמכבד שם אדונו בזה, ושומר (הברית), הוא זוכה שיכבד אותו אדונו על כל, מאין לנו מיוסף, שכתוב, וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, וכתוב ונתון אותו על כל ארץ מצרים, ולא עוד, אלא כשעברו ישראל את הים, ארונו של יוסף נכנס תחילה בתוכו, והמים לא יכלו לעמוד לפניו על קיומם, זה שכתוב הים ראה וינוס, מהו וינוס, אלא הים ראה אותו שכתוב בו, וינס ויצא החוצה... (שם יח)

יום אחד היה חולה ר' יוסי, נכנסו אליו ר' אבא ור' יהודה ור' יצחק, ראו אותו שהיה נופל על פניו וישן. ישבו, כשהקיץ ראו את פניו שהיו שוחקות, אמר להם ר' אבא דבר חדש ראיתי, אמר להם ודאי כי עתה עלתה נפשי וראתה כבוד אלו שמסרו עצמם על קדושת אדונם, שהיו נכנסים בי"ג נהרות אפרסמון הטהור, והקב"ה משתעשע בהם, וראיתי מה שלא נתנו לי רשות לומר, ושאלתי ואמרתי, כבוד זה של מי הוא, אמרו לי, שהוא של אלו שאהבו את אדונם בעולם ההוא, (דהיינו בעולם הזה), וממה שנפשי ראתה הואר לבי, ועל כן פני שוחקות. (ואתחנן קמב, ועיין שם עוד)

וכשישראל למטה שומרים עצמם לענות אמן ולכוין לבם כמו שצריך, כמה פתחי ברכות פתוחים למעלה, כמה טוב נמצא בכל העולמות, כמה שמחה היא בכל. ומהו שכרם של ישראל שגרמו לזה, שכרם הוא בעולם הזה ובעולם הבא, בעולם הזה בשעה שמצירים להם, ומתפללים תפלתם לפני אדונם, הקול מכריז בכל העולמות, פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, אל תקרי אמונים אלא אמנים, (דהיינו ששומרים לענות אמן). פתחו שערים, כמו שישראל פתחו להם שערי הברכות, כך אתה פתחו שערים, ותתקבל תפלתם על אלו שמצירים להם.

זה (שכרם) בעולם הזה, בעולם הבא מהו שכרם, כי כשיצא האדם מעולם הזה, שהיה שומר לענות אמן, מהו שומר, כלומר ששומר אותה הברכה שאומר המברך ומחכה לו לענות (אחריה) אמן כמו שצריך, אז נשמתו עולה ומכרזת לפניו פתחו שערים כל יום, כשהיה שומר אמונים, (דהיינו אמנים). (וילך לז)

מכילתא:

וילכו ויעשו, ליתן שכר להליכה ושכר לעשייה, ויעשו, וכי כבר עשו, אלא משקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם כאלו עשו. (בא פרשה יב)

...ללמדך שבמדה שהאדם מודד בה מודדים לו, מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לדעה, והמקום עכב לה במדבר הארון והשכינה והכהנים והלוים וכל ישראל שבעת ימים עם ענני כבוד, שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים. יוסף זכה לקבור את אביו, שאין באחיו גדול ממנו, שנאמר ויעל יוסף לקבר את אביו, כתיב ויעל עמו גם רכב גם פרשים, מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה.... (בשלח הקדמה, וראה שם עוד)

גדולה האמונה שהאמינו ישראל במי שאמר והיה העולם, שבשכר שהאמינו ישראל בה' שרתה עליהם רוח הקדש ויאמרו שירה, שנאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ונאמר אז ישיר משה ובני ישראל, וכן אתה מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין בה', שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. אז ישיר משה ובני ישראל, ר' נחמיה אומר, כל המקבל עליו מצוה אחת באמנה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקדש, שכן מצינו באבותינו שבשכר שהאמינו אבותינו בה' זכו ושרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה... וכן את מוצא שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמנה, שנאמר ויאמן העם, וכן הוא אומר אמונים נוצר ה'... (בשלח פרשה ו)

...הא מה תלמוד לומר לכלב תשליכון, ללמדך שהכלב מכובד מן העבד, שהטרפה לכלב ונבלה לעבד, ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אמר הקב"ה תן לו שכרו, והלא דברים קל וחומר ומה אם חיה כך אדם לא כל שכן, שאינו מקפח שכרו... (משפטים פרשה כ)

ספרא:

ויקח משה את החזה ויניפהו תנופה לפני ה', מלמד שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, וכן הוא אומר מי גם בכם ויסגר דלתים ולא תאירו מזבחי חנם. מאיל המילואים למשה היה למנה, והרי דברים קל וחומר, ומה אם מי ששימש בכהונה גדולה שעה אחת נוטל לו חלק בכהונה גדולה, המשמש בכהונה לעולם על אחת כמה וכמה. (צו פרשת מלואים)

...כיון שידע אהרן שבניו ידועי המקום שתק וקכל שכר על שתיקותו, מיכן אמרו כל המקבל עליו ושותק סימן יפה לו. (שמיני הקדמה)

ר' יוסי הגלילי אומר אחר שהכתוב שוקל מעשה ארץ מצרים כמעשה ארץ כנען... מפני מה זכו הכנענים לישב בארצם ארבעים ושבע שנים... אלא בשכר שכבדו את אברהם אבינו, שאמרו לו שמענו אדוני נשיא אלקים אתה בתוכינו, בני אדם שכבדו את אברהם אבינו זכו לישב בארצם שבע וארבעים שנה...

וחי בהם לעולם הבא, ואם תאמר בעולם הזה, והלא סופו מת הוא, הא מה אני מקיים וחי בהם, לעולם הבא, אני ה' נאמן לשלם שכר. (אחרי פרשה ח)

ופניתי אליכם, משלו משל למה הדבר דומה, למלך שכר פועלים הרבה והיה שם פועל אחד ועשה עמו מלאכה ימים הרבה. נכנסו הפועלים ליטול שכרם ונכנס אותו הפועל עמהם, אמר לו המלך לאותו הפועל, בני אפני לך, הרובים הללו שעשו עמי מלאכה ממועטת ואני נותן להם שכר מועט, אבל את חשבון רב אני עתיד לחשב עמך. כך היו ישראל בעולם הזה מבקשים שכרם מלפני המקום, ואומות העולם מבקשים שכרם מלפני המקום, והמקום אומר להם לישראל בני אפנה לכם, אומות העולם הללו עשו עמי מלאכה מועטת ואני נותן להם שכר מועט, אבל אתם חשבון רב אני עתיד לחשב עמכם, לכך נאמר ופניתי אליכם... (בחקותי פרק ב)

ספרי:

ר' נתן אומר אין כל מצוה ומצוה שאין מתן שכרה בצדה, צא ולמד ממצות ציצית. מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים והיתה נוטלת ארבע מאות זהובים בשכרה, שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבעה לו זמן, כיון שהגיע זמנו בא וישב לו על פתח ביתה, נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו האיש שקבעתי לו זמן הרי הוא יושב על פתח הבית, אמרה לה יכנס. כיון שנכנס הציעה לו שבע מטות ואחת של כסף ואחת של זהב, והיא היתה בעליונה, ובין כל אחת ואחת ספסלין של כסף ועליון של זהב, כיון שהגיע לאותו מעשה באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו, נדמו לו כארבעה אנשים, מיד נשמט וישב לו על גבי קרקע, אף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע, אמרה לו גפה של רומי איני מניחתך עד שתאמר מה ראית בי, אמר לה העבודה לא ראיתי בך מום שאין כיופייך בכל העולם, אלא מצוה קלה ציונו ה' אלקינו וכתוב בה אני ה' אלקיכם אני ה' אלקיכם שני פעמים, אני ה' אלקיכם אני עתיד לשלם שכר, אני ה' אלקיכם עתיד ליפרע. אמרה לו העבודה איני מניחתך עד שתכתוב לי שמך ושם עירך ושם מדרשך שאתה למד בו תורה, וכתב לה, עמדה וביזבזה את כל ממונה, שליש למלכות, שליש לעניים ושליש נטלה עמה ובאתה ועמדה בבית מדרשו של ר' חייא, אמרה לו רבי גיירני, אמר לה שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים, הוציאה לו כתב שבידה, אמר לה זכי במקחך, אותן המצעות שהציעה לך באיסור תציע לך בהיתר, זה מתן שכרה בעולם הזה, ובעולם הבא איני יודע כמה. (שלח קטו)

ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, רבי אומר וכי אותה בלבד הוא דורש... כביכול אינו דורש אלא אותה, ובשכר דרישה שהוא דורשה דורש כל הארצות עמה. כיוצא בו אתה אומר הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, וכי ישראל בלבד הוא שומר והלא הוא שומר את הכל, שנאמר אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ומה תלמוד לומר שומר ישראל, כביכול שאינו שומר אלא ישראל, ובשכר שמירה שהוא שומרם שומר את הכל עמהם... (עקב מ, וראה שם עוד)

כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך, עשה מצוה האמורה בעניין שבשכרה ירחיב ה' את גבולך. (ראה עה)

והרי דברים קל וחומר, ומה מצוה קלה שהיא כאיסור אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, כתוב בה אריכות ימים, שאר מצות חמורות שבתורה על אחת כמה וכמה. (כי תצא רכח)

א"ר אלעזר בן עזריה המצרים לא קבלו ישראל אלא לצורך עצמם וקבע להם המקום שכר, והרי דברים קל וחומר ומה אם מי שלא נתכוון לזכות וזכה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה, המתכוין לזכות על אחת כמה וכמה. (שם רנב)

רבי שמעון ברבי אומר ומה הדם שנפשו של אדם יוצאת הימנו הפורש ממנו מקבל שכר טוב, גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן הפורש מהם על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות. רבי יהודה אומר הרי הוא אומר מי יגור באהליך הולך תמים ופועל צדק... ובמקום אחר הוא אומר ואיש כי יהיה צדיק ועושה משפט וצדק, וסוף העניין הוא אומר חיה יחיה, וכי מה עשה זה, אלא כל היושב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה. (שם רפו)

למען יאריכון ימיך, זו אחת מכל מצות שבתורה שמתן שכרה בצידה, והרי דברים קל וחומר, ומה גרוגרת שאין אחד מן מאה באים כאיסר האיטלקי נאמר בה אריכות ימים, שאר מצות שיש בה חסרון כיס על אחת כמה וכמה. (שפ רפה

דבר אחר הצור התקיף תמים פעלו, פעולתם של באי העולם שלימה לפניו, מתן שכרם של צדיקים ומאחר פורענותם של רשעים, אילו לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה ואלו לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה, שנאמר הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, אימתי אלו ואלו נוטלים למחר כשהוא יושב בדין, כי כל דרכיו משפט, למחר כשהוא יושב בדין עם כל אחד ואחד ונותן לו את הראוי לו. א-ל אמונה, כשם שמשלם שכר צדיק גמור שכר מצוה שעשה בעולם הזה לעולם הבא, כך משלם לרשע גמור שכר מצוה קלה שעשה בעולם הזה, וכשם שנפרע מרשע גמור מעבירה שעשה בעולם הזה לעולם הבא, כך נפרע מצדיק גמור על עבירה שעשה בעולם הזה... (האזינו שז)

ובדבר הזה תאריכו ימים, זה אחד מן הדברים שהעושה אותם אוכל פירותיהם בעולם הזה ואריכות ימים לעולם הבא, ומפורש כן בתלמוד תורה, וכיבוד אב ואם מניין, תלמוד לומר כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך... בהבאת שלום מניין, וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. (שם שלו)

רבי חנינא בן גמליאל אומר לעולם אין מחליפים לא זכות בחובה ולא חובה בזכות חוץ משל ראובן ומשל דוד, שנאמר ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר, ואף על פי כן הרי לעומתו, שלמה בנה את בית המילוא סגר את עיר דוד אביו. וחכמים אומרים אין מחליפים לעולם לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא נותנים מתן שכר על המצות ועונשים על העבירות... (ברכה שמז)

תלמוד בבלי:

...והכתיב לולי האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים, ותנא משמיה דרבי יוסי, למה נקוד על לולא, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם, מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו, שמא יגרום החטא. (ברכות ד א)

רבי חייא בר אבא חלש, על לגביה ר' יוחנן, א"ל חביבין עליך יסורין, א"ל לא הן ולא שכרן, א"ל הב לי ידך, יהב ליה ידיה ואוקמיה. (שם ה ב)

אמר ר' זירא אגרא דפרקא רהטא, אמר אביי אגרא דכלה דוחקא, אמר רבא אגרא דשמעתא סברא, (שהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר), אמר רב פפא אגרא דבי טמיא שתיקותא, אמר מר זוטרא אגרא דתעניתא צדקתא, אמר רב ששת אגרא דהספדא דלויי (להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש שיבכו השומעים), אמר רב אשי אגרא דבי הלולי מילי (לשמח החתן בדברים). (שם ו ב)

...בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו, שנאמר הודיעני נא את דרכיך, אמר לפניו, רבונו של עולם מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו, אמר לו, משה צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע... אלא הכי קאמר ליה צדיק וטוב לו צדיק גמור, צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור... ופליגא דרבי מאיר, דא"ר מאיר שתים נתנו לו ואחת לא נתנו, שנאמר וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו הגון, ורחמתי את אשר ארחם אף על פי שאינו הגון... דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן בשכר שלש זכה לשלש, בשכר ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים, בשכר כי ירא זכה לוייראו מגשת אליו, בשכר מהביט זכה לותמונת ה' יביט. (שם ז א)

תניא כותיה דרב חסדא, היה מהלך במבואות המטונפות לא יקרא קריאת שמע, ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא פוסק... ואם פסק מה שכרו, אמר ר' אבהו עליו הכתוב אומר ובדבר הזה תאריכו ימים. (שם כד ב)

אמר רב יהודה בר שילא א"ר אסי א"ר יוחנן ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן הכנסת אורחין וביקור חולים ועיון תפלה והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן את חברו לכף זכות... תנו רבנן הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות, ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים, ערב יום הכפורים אמר לו תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני, אמר לו אין לי מעות... א"ל העבודה כך היה, הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי, ואתה כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות... (שבת קכז א, וראה שם עוד)

ואמר רבי מלאי בשכר וראך ושמח בלבו זכה לחשן המשפט על לבו. (שם קלט א)

והיינו דאמר ר' יהושע בן לוי מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם, היום לעשותם ולא למחר לעשותם, היום לעשותם למחר לקבל שכרם. (עירובין כב א)

א"ר חנין לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים... (שם סה א)

דתנא דבי ר' ישמעאל, בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון, להכרית זרעו של עשו, לבנין בית המקדש ולשמו של משיח... (פסחים ה א)

כדתניא, שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש, אמרו לו תלמידיו רבי כל אתים שדרשת מה תהא עליהן, אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה. (שם כב ב)

תנו רבנן יש זריז ונשכר, ויש זריז ונפסד, יש שפל ונשכר ויש שפל ונפסד. זריז ונשכר דעביד כולי שבתא (מלאכה בכל השבוע) ולא עביד במעלי שבתא, זריז ונפסד דעביד כולי שבתא ועביד במעלי שבתא... רבא רמי, כתיב כי גדול עד שמים חסדך וכתיב כי גדול מעל שמים חסדך, הא כיצד, כאן בעושין לשמה וכאן בעושין שלא לשמה...

תנו רבנן המצפה לשכר אשתו וריחים אינו רואה סימן ברכה לעולם, שכר אשתו מתקילתא (נוטלת מאזנים בידה ומהלכת בשוק להשכירן לכל הצריכים, דשכר מועט הוא ומתבזה)... אבל עבדה ומזבנה אישתבוחי משתבח בה קרא, דכתיב סדין עשתה ותמכור. תנו רבנן המשתכר בקנים ובקנקנים אינו רואה סימן ברכה לעולם, מאי טעמא כיון דנפיש אפחזייהו שלטא בהו עינא. תנו רבנן ד' פרוטות אין בהם סימן ברכה לעולם, שכר כותבין ושכר מתורגמנין ושכר יתומים, ומעות הבאות ממדינת הים... (שם נ ב, וראה שם עוד)

מצוה וגוף גדול (אם תרצה לעשות מצוה וגם תשתכר בה שיגדל ממונך), אוכל פירות ולא שכר (הלוה חברך מעות על הקרקע לאכול פירות בנכייתא בזול)... (שם קיב ב)

...ולפי שהקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה אמר (לגבריאל) תזכה ותציל שלשה מבני בניו. (שם קיח א)

...הכי קאמר, בשכר שחביבה תורה לישראל כשגל לעובדי כוכבים זכיתם לכתם אופיר. (ר"ה ד א)

...שבת נמי מתנה דעבידא לאגלויי, מתן שכרה לא עבידא לאגלויי... ואי בעית אימא מתן שכרה נמי אודעינהו, נשמה יתירה לא אודעינהו... (ביצה טז א)

...אלא הכי קאמר, בשכר שמרעיב עצמו בשני רעבון ניצול ממיתה משונה... כשם שמשלמין שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין, כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה קלה שעושין. (תענית יא א)

אמר רבי אלעזר מאי דכתיב לא יגרע מצדיק עיניו, בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול, ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר... (מגילה יג א)

ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן עשרה שקראו בתורה הגדול שבהם גולל ספר תורה, הגוללו נוטל שכר כולן... אלא אימא קיבל שכר כנגד כולן. (שם לב א)

...ומה דרש בה, הקהל את העם האנשים והנשים והטף, אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין, כדי ליתן שכר למביאיהן, אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני. (חגיגה ג א)

...אם כן מצינו חוטא נשכר... (יבמות צב ב)

...אלא הא דכתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, בשכר יראיו יחלצם מדינה של גיהנם... (שם קב ב)

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מגיהי ספרים שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, אמר רב נחמן אמר רב נשים האורגות בפרכות נוטלות שכרן מתרומת הלשכה, ואני אומר מקדשי בדק הבית... (כתובות קו א, וראה שם עוד)

...אמר שמואל במקום שנוטלין שכר על המקרא ואין נוטלין שכר על המדרש, מאי פסקא, הא קא משמע לן, דאפילו במקום שנוטלין שכר על המקרא שרי למשקל, על המדרש לא שרי למשקל, מאי שנא מדרש דלא, דכתיב ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם, וכתיב ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה', מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם, מקרא נמי בחנם, רב אמר שכר שימור, ורבי יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים. (נדרים לו ב)

...והבלעה מישרא שרי, דתניא השוכר את הפועל לשמור את התינוק לשמור את הפרה לשמור את הזרעים אין נותנין לו שכר שבת, לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן, ואם היה שכיר שבת שכיר חודש שכיר שבוע נותן לו שכר שבת, לפיכך אם אבדו חייב באחריותן... (שם לז א, וראה שם עוד)

תניא ביקור חולים אין לה שיעור, מאי אין לה שיעור, סבר רב יוסף למימר אין שיעור למתן שכרה, אמר ליה אביי וכל מצות מי יש שיעור למתן שכרן, והא תנן הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, אלא אמר אביי אפילו גדול אצל קטן... (שם לט ב)

גופא אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן, שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצאה ממנו רות, וא"ר יוסי בר' חנינא רות בת בנו של עגלון מלך מואב היתה. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מנין שאין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה, דאילו בכירה דקריתיה מואב א"ל רחמנא אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה... ואילו צעירה דקריתיה בן עמי, אמר ליה אל תצורם ואל תתגר בם, אפילו צעורי לא תצערינן כלל. א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות. (נזיר כג ב)

א"ר יהושע בן לוי, בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה, שבשעה שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו, מנחה שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה... ואמר ריב"ל כל השם אורחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה, שנאמר ושם דרך אראנו בישע אלקים, אל תקרי ושם, אלא ושם דרך. (סוטה ה ב)

וכן לענין הטובה, מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק, לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים במדבר, שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים. יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו, שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו עמו גם רכב גם פרשים, מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה. משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו, שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו, מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום, שנאמר ויקבור אותו בגיא. (שם ט ב)

דרש רבי עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים... בשכר תשכבון בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים, שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ... ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים, רב ושמואל, חד אמר בתי כהונה ולויה, וחד אמר בתי מלכות... (שם יא ב)

ואני אתן את שכרך, א"ר חמא בר' חנינא לא דיין לצדיקים שמחזירין להן אבידתן אלא שנותנין להן שכרן. (שם יב ב)

...אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי, אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, מעלה אני עליך כאילו עשיתם, שנאמר לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה והוא חטא הרבים נשא ולפושעים יפגיע, לכן אחלק לו ברבים. יכול כאחרונים ולא כראשונים, תלמוד לומר ואת עצומים יחלק שלל, כאברהם יצחק ויעקב שהן עצומים בתורה ובמצות... (שם יד א)

אמר רבא מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה, זכתה יצא ממנה בן כאברהם אבינו, דכתיב ביה עפר ואפר... דריש רבא, בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לב' מצות, אפר פרה ועפר סוטה... דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לב' מצות, חוט של תכלת ורצועה של תפילין... (שם יז א)

והאמר רבי למדנו יראת חטא מבתולה וקיבול שכר מאלמנה... דההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן, אמר לה בתי לא בית הכנסת בשיבבותך, אמרה ליה רבי ולא שכר פסיעות יש לי...

אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס. (שם כב א וב)

תניא היה ר"מ אומר כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור... (שם מו ב, וראה שם עוד)

....לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו, נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא. וא"ר חנינא ומה מי שאינו מצוה ועושה כך, מצווה ועושה על אחת כמה וכמה, דאר"ח גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה... (קידושין לא א)

כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ... ורמינהי אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, אלו הן כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והכנסת אורחים, והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם, אמר רב יהודה הכי קאמר, כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבים לו ודומה כמי שמקיים כל התורה כולה... רבא אמר הא מני רבי יעקב היא דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, דתניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה, בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בשילוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים, הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת, היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה, אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך...

רמי רב טובי בר רב קיסנא לרבא, תנן כל העושה מצוה אחת מטיבין לו, עשה אין לא עשה לא, ורמינהי, ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה, אמר ליה התם כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה, כי הא דרבי חנינא בר פפי תבעתיה ההיא מטרוניתא, אמר מלתא ומלי נפשיה שיחנא וכיבא... אמר להו שני נושאי קיסר שמרוני כל הלילה, אמרו ליה שמא דבר ערוה בא לידך וניצלת הימנו, דתנינא כל הבא דבר ערוה לידו וניצל הימנו עושין לו נס... (שם לט ב)

הזכות יש לה קרן ויש לה פירות, שנאמר אמרו צדיק כי טוב וגו', עבירה יש לה קרן ואין לה פירות... מחשבה טובה מצרפה למעשה, שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, מאי ולחושבי שמו, אמר רב אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה... (שם מ א)

ורמינהו, הנוטל שכר לדון דיניו בטלים, להעיד עדותו בטלה, להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה, אמר אביי לא קשיא, כאן בשכר הבאה ומילוי כאן בשכר הזאה וקידוש... (שם נח ב)

רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא... אבל התורה אינה כן, אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותן לו אחרית ותקוה בזקנותו, בנערותו מהו אומר וקוי ה' יחליפו כח, בזקנותו מהו אומר, עוד ינובון בשיבה... (שם פב א)

במערבא אמרי משמיה דרבי זירא עד שליש משלו (היינו אותו שליש שיוסיף בהדור מצוה משלו הוא שאינו נפרע לו בחייו), מכאן ואילך משל הקב"ה (מה שיוסיף בהדור מצוה יפרע לו הקב"ה בחייו). (בבא קמא ט ב)

א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים, שנאמר אשריכם זורעי, ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, ואין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים, וזוכה לנחלת שני שבטים, זוכה לכילה כיוסף... וזוכה לנחלת יששכר דכתיב יששכר חמור גרם. אית דאמרי אויביו נופלין לפניו כיוסף... וזוכה לבינה כיששכר... (שם יז א)

אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רבה בר יוסף בר חמא אמר רב ששת מעות של יתומים מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד. תנו רבנן קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע, קרוב להפסד ורחוק לשכר חסיד, קרוב לזה ולזה רחוק מזה ומזה זו היא מדת כל אדם. (בבא מציעא ע א)

רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא, שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב, אמר ליה הב להו גלימייהו, אמר ליה דינא הכי, אמר ליה אין, למען תלך בדרך טובים, יהיב להו גלימייהו, אמרו ליה עניי אנן וטרחינן כולה יומא וכיפינן ולית לן מידי, אמר ליה הב אגרייהו, א"ל דינא הכי, אמר ליה אין, וארחות צדיקים תשמור. (שם פג א)

דרש רבי זירא ואמרי לה תני רב יוסף מאי דכתיב תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער, תשת חשך ויהי לילה זה העולם הזה שדומה ללילה, בו תרמוש כל חיתו יער אלו רשעים שבו שדומין לחיה שביער... תזרח השמש לצדיקים, יאספון רשעים לגיהנם, ואל מעונתם ירבצון, אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו, יצא אדם לפעלו יצאו צדיקים לקבל שכרן, ולעבודתו עדי ערב, במי שהשלים עבודתו עדי ערב. (שם שם ב)

...ופליגא דר' חמא בר חנינא, דאמר ר' חמא בר' חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל, בשכר שלשה זכו לשלשה, בשכר חמאה וחלב זכו למן, בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן, בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים. (שם פו ב)

מיתיבי חסיד היה באומות העולם ואיוב שמו, ולא בא לעולם אלא כדי לקבל שכרו, הביא הקב"ה עליו יסורין התחיל מחרף ומגדף, כפל לו הקב"ה שכרו בעולם הזה כדי לטרדו מן העולם הבא... (בבא בתרא טו ב)

אמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר יכרו עליו חברים, ואין כרה אלא סעודה... ואין חברים אלא תלמידי חכמים... ואמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר התמלא בסוכות עורו, זכה עושין לו סוכה, לא זכה עושין לו צלצל, שנאמר ובצלצל דגים ראשו, לא זכה עושין לו ענק, שנאמר וענקים לגרגרותיך, לא זכה עושין לו קמיע... ואמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק, שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה, מלמד שכל אחד ואחד עושה לו הקב"ה חופה לפי כבודו... ואש בחופה למה, אמר רבי חנינא מלמד שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה. (שם עה א)

א"ר שמואל בר נחמן א"ר יוחנן מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים וגו', המושלים אלו המושלים ביצרם, בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה, תבנה ותכונן, אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא. (שם עח ב)

אמר שמואל אין מוסיפין על המדות יותר משתות, ולא על המטבע יתר משתות, והמשתכר אל ישתכר יותר משתות. (שם צ א)

תנו רבנן אין משתכרים בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות... תנו רבנן אין משתכרין פעמים בביצים... (שם צא א)

דתנן רבי עקיבא אומר לא בא שלישי אלא להחמיר עליו לעשות דינו כיוצא באלו, אם כן ענש הכתוב את הניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה, על אחת כמה וכמה שישלם שכר את הניטפל לעושה מצוה כעושה מצוה. (סנהדרין ט א)

...אף אתה ומה בשכר ארבע פסיעות ששלמתי לאותו רשע שרץ אחר כבודי אתה תמיה, כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים על אחת כמה וכמה... נבוכדנאצר ספריה דבלאדן הוה, ההיא שעתא לא הוה התם, כי אתא אמר להו היכי כתביתו... אמר להו קריתו ליה א-להא רבא וכתביתו ליה לבסוף... רהט בתריה, כדרהיט ארבע פסיעות אתא גבריאל ואוקמיה, אמר ר' יוחנן אילמלא בא גבריאל והעמידו לא היה תקנה לשונאיהם של ישראל. (שם צו א)

אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו... ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלקים זולתך... ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עין לא ראתה אלקים זולתך. מאי עין לא ראתה, אמר רבי יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, ר"ל אמר זה עדן לא ראתה עין מעולם. (שם צט א)

דרש ר' יהודה ברבי סימון כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה מבהיק זיויו לעולם הבא, שנאמר מראהו כלבנון בחור כארזים. אמר ר' תנחום בר' חנילאי כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה הקב"ה משביעו לעולם הבא, שנאמר ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. כי אתא רב דימי אמר עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו, שנאמר ברוך ה' יום יום יעמס לנו הא-ל ישועתנו סלה... דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשרה עולמות, שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, יש בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי. תניא ר' מאיר אומר במדה שאדם מודד מודדין לו, דכתיב בסאסאה בשלחה תריבנה, אמר ר' יהושע וכי אפשר לומר כן, אדם נותן מלא עומסו לעני בעולם הזה, הקב"ה נותן לו מלא עומסו לעולם הבא... אלא כשם שנותן הקב"ה כח ברשעים לקבל פורענותם כך נותן הקב"ה כח בצדיקים לקבל טובתן. (שם ק א)

דאמר ר' יוחנן בשכר קראן לו ויאכל לחם זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית, שנאמר וממשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב, וכתיב התם ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם, ומעלמת עינים מן הרשעים ממיכה, ומשרה שכינה על נביאי הבעל מחבירו של עדו הנביא... ברא מזכי אבא, אבא לא מזכי ברא... (שם קד א, וראה שם עוד)

א"ר אלעזר א"ר חנינא עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שנאמר ביום ההוא יהיה ה' צב-אות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו וגו', מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה, לעושים רצונו ומצפים לישועתו, יכול לכל, תלמוד לומר לשאר עמו, למי שמשים עצמו כשירים. לרוח משפט ליושב על המשפט ולגבורה משיבי מלחמה שערה ולרוח משפט זה הרודה את יצרו, וליושב על המשפט זה הדן דין אמת לאמיתו, ולגבורה זה המתגבר ביצרו, משיבי מלחמה זה שנושא ונותן במלחמתה של תורה, שערה אלו שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובתי מדרשות. (שם קיא ב)

ואמר רבי חנניה בן גמליאל, מה אם העובר עבירה אחת נוטל נפשו עליה, העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו. ר"ש אומר ממקומו הוא למד, שנאמר ונכרתו הנפשות העושות וגו', ואומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, הא כל היושב ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה. 

ר"ש בר רבי אומר הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש וגו', ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות... ר' חנניה בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר...

הבאת מעשר דכתיב הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צב-אות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, מאי עד בלי די, אמר רמי בר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. (מכות כג א)

אמר מר בריה דרבינא לומר שאף על פי שמקיימין אותן אין מקבלין עליהם שכר. ולא, והתניא היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, תלמוד לומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם... אלא לומר לך שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כמו שאינו מצווה ועושה. (ע"ז ב ב)

במצוותיו חפץ מאד, אר"א במצותיו ולא בשכר מצותיו, והיינו דתנן הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס. (שם יט א)

ר' אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה... ודע לפני מי אתה עמל, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. (אבות ב יד)

...אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה... ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. (שם טז)

בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה... ששכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה. (שם ד ב)

בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא ... וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. (שם ה א)

ארבע מדות בהולכי בית המדרש, הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו, עושה ואינו הולך שכר מעשה בידו, הולך ועושה חסיד, לא הולך ולא עושה רשע. (שם שם יד)

בן הא הא אומר לפום צערא אגרא. (שם ה כג)

...וכן בשלמה הוא אומר עת לחשות ועת לדבר, פעמים ששותק ומקבל שכר על השתיקה, פעמים מדבר ומקבל שכר על הדבור. (זבחים קטו ב)

תניא א"ר נתן אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעולם הזה ולעולם הבא, איני יודע כמה צא ולמד ממצות ציצית, מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים... (מנחות מד א, וראה ההמשך ספרי שלח לך)

מעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסה, וחייבו רבן גמליאל ליתן לו י' זהובים. איבעיא להו שכר מצוה או שכר ברכה, למאי נפקא מינה, לברכת המזון, אי אמרת שכר מצוה אחת היא, ואי אמרת שכר ברכה הויין ארבעים... לאחר שאכלו ושתו א"ל כוס של ברכה אתה שותה או ארבעים זהובים אתה נוטל, אמר לו כוס של ברכה אני שותה, יצתה בת קול ואמרה כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים. (חולין פז א)

לא יטול אדם אם על בנים אפילו לטהר את המצורע, ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחומר על מצות חמורות שבתורה. תניא דבי ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה, בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בשילוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים... אלא שכר מצות בהאי עלמא ליכא... והוא לא ידע למען ייטב לך בעולם שכולו טוב, ולמען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך. (שם קמב א)

הנוטל שכר להיות רואה את הבכורות אין שוחטין על פיו אלא אם כן היה מומחה כאילא ביבנה שהתירו לו חכמים להיות נוטל ארבע איסרות לבהמה דקה וששה לגסה, בין תם בין בעל מום... הנוטל שכרו לדון דיניו בטלין, להעיד עדותיו בטילין, להזות ולקדש מימיו מי מערה אפרו אפר מקלה, אם היה כהן מטמאהו מתרומתו מאכילו ומשקו וסכו, ואם היה זקן מרכיבו על החמור ונותן לו שכרו כפועל בטל. מנהני מילי, אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא ראה למדתי אתכם וגו', מה אני בחנם אף אתם בחנם... ומנין שאם לא מצא בחנם שילמד בשכר, תלמוד לומר אמת קנה, ומנין שלא יאמר כשם שלמדתיה בשכר כך אלמדנה בשכר, תלמוד לומר אמת קנה ואל תמכור.... (בכורות כח ב, וראה שם עוד)

מאי שכר פרי הבטן, א"ר חמא ברבי חנינא בשכר שמשהין עצמן בבטן כדי שתזריע אשתו תחילה נותן לו הקב"ה שכר פרי הבטן. (נדה עא א)

תלמוד ירושלמי:

תני רבי שמעון בן יוחאי אומר אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם, מאי טעמא, הפרו תורתך עת לעשות לה'. (ברכות סח א)

...א"ר יוסי בי רבי בון בו בלילה ילדה פרתו פרה אדומה, ושקלו לו כל ישראל משקלה זהב ונטלוה, א"ר שבתי כתיב ומשפט ורב צדקה לא יענה, אין הקב"ה משהא מתן שכרן של עושה מצות בגוי...

כיצד כודנו (לאביו) בריחים ויורש גן עדן, חד בר נש איטחין בריחים, אתית מצוות לטיחנייא (שמקבצין בעלי המלאכה לאנגריא לטחון לעבודת המלך), א"ל אבא עול טחון תחתי, אין מטת מבזייא טב לי אנא ולא את, אין מטת מילקי טב לי אנא ולא את, נמצא כודנו בריחייא ויורש גן עדן... רבי אחא בשם רבי אבא בר כהנה כתיב אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע, טילטל הקב"ה מתן שכרן של עושי מצות כדי שיהיו עושין אותן באמונה. ר' אחא בשם ר' יצחק כתיב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאת חיים, מכל מה שנאמר לך בתורה השמר, שאין אתה יודע מאיזה מהן יוצא לך חיים. א"ר אבא בר כהנה השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה שבחמורות, מצוה קלה שבקלות זה שלוח הקן, ומצוה חמורה שבחמורות זה כיבוד אב ואם, ובשתיהן כתיב והארכת ימים. א"ר אבון ומה אם דבר שהוא פריעת חוב כתיב בו למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך, דבר שיש בו חסרון כיס וסיכון נפשות לא כל שכן... (פאה ג א)

הזכות יש לה קרן ויש לה פירות, שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו... מחשבה טובה המקום מצרפה למעשה, מחשבה רעה אין המקום מצרפה למעשה, מחשבה טובה המקום מצרפה למעשה, דכתיב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו'... אבל בגוים חילופא... תני רשב"י הרי שהיה אדם צדיק גמור כל ימיו ובאחרונה מרד, איבד זה כל מה שעשה כל ימיו, מה טעם, ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול וגו'. ר"ש בן לקיש אמר בתוהא על הראשונות. הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה הקב"ה מקבלו, מה טעם ובשוב רשע מרשעתו וגו', אמר רבי יוחנן ולא עוד אלא כל העבירות שעשה הן נחשבין לו כזכיות, מה טעם מור ואהלות קציעות כל בגדותיך, כל בגידות שבגדת בי הרי הן כמור ואהלות וקציעות. רובי זכיות ומעוטי עבירות נפרעים ממנו מיעוט עבירות קלות שעשה בעולם הזה, בשביל ליתן לו שכרו משלם לעתיד לבא, אבל רובי עבירות ומעוטי זכיות נותנין לו שכר מצות קלות שעשה בעולם הזה בשביל לפרע ממנו משלם לעולם הבא... היה מעוין (זכויות ועבירות) אמר רבי יוסי נושא עונות אין כתיב כאן אלא נושא עון, הקב"ה חטף שטר אחד מן העבירות והזכיות מכריעות. אמר ר"א ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, ואי לית ליה את יהב ליה מן דידך...

רבי ירמיה אמר רבי שמואל בר רב יצחק שומר אדם את עצמו מן העבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית, מכאן ואילך הקב"ה משמרו, מה טעם הן כל אלה פעל א-ל פעמים שלש עם גבר, אמר ר"ז ובלחוד דלא יתיב ליה (לא ישוב מצדקתו אלא ישמור עצמו להחזיק בהן תמיד)... (שם ה א וב)

...אמר ווי דמובדין ולא משתכחין, עקיבה רבך לא הוה דרש כן אלא וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו, בזכות מצות ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו... (חגיגה ט ב)

...ומי טיבו עבד בריה דמעון מוכס, חס ליה לא עבד טיבו מן יומוי, אלא חד זמן עבד אריסטון (סעודה) לבולבטייא ולא אתון אכלוניה, אמר ייכולניה מיסכינייא דלא יטלין. ואית דאמרין בשוקא הוה עבר נפל מיניה חד עיגול (מטבע) וחמא חד מיסכן ונסב ליה ולא א"ל כלום בגין דלא מסמקי אפויי. בתר יומין חמא ההוא חסידא לחסידא חבריה מטייל גו גנין גו פרדיסין גו מבועין דמוי, וחמא לבריה דמעין מוכס לשונו שותת על פי הנהר בעי ממטי מיא ולא מטי... (שם יא א)

ובאיזה זכות ניצולו, בזכות וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד, ומה חסד עשו עמו... אמר ר' יודן בר שלום הראו באצבע ואמרו אבל כבד זה למצרים, ומה אם אילו שלא עשו חסד לא בידיהן ולא ברגליהן ראו מה פרע להן הקב"ה, ישראל שהן עושין חסד בידיהן וברגליהן עם גדוליהן ועם קטניהן על אחת כמה וכמה. (סוטה ח א)

ר' ירמיה בשם רבי חייה בר בא לא למד ולא לימד ולא שמר ולא עשה ולא היתה ספיקה בידו להחזיק והחזיק הרי זה בכלל ברוך. ואמר רבי חנה רבי ירמיה בשם רבי חייה עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצילה של בעלי תורה, מאי טעמא כי בצל החכמה בצל הכסף, ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. (שם לא א)

הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, ואת אמרת הכן, (וכי היושב ובטל יהיה לו שכר כעושי מצוה), אלא כן אנן קיימין במחוצה (שעשה מחצה עבירות ומחצה זכיות ועשה מצוה אחת יתירה על עונותיו הוא נוחל את הארץ), עושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ... אמר רבי זעירה מי שבאת לידו ספק עבירה ולא עשאה, אמר רבי יוסי בי רבי בון מי שייחד לו מצוה ולא עבר עליה מימיו (הא דתנן כל העושה מצוה אחת וכו'), מה אית לך, אמר רבי מר עוקבן כגון כיבוד אב ואם (שהיא מצוה חמורה, אבל בשאר מצות לא)...

דרש ר"ע לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק, לבלי חוקים אין כתיב כאן אלא לבלי חוק, למי שאין בידו מצוה אחת שיכריע לו לכף זכות, הדא דאת אמר לעולם הבא, אבל בעולם הזה אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלאכים מלמדין עליו חובה ומלאך אחד מלמד עליו זכות הקב"ה מכריעו לכף זכות, ומה טעם, אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם יושרו ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר... הדא דאת אמר בעולם הזה אבל לעולם הבא רובו זכיות יורש גן עדן, רובו עבירות יורש גיהנם, היה מחציין, רבי יוסי בן חנינה אמר נושא עון, רבי אבהו אמר נושא כתיב... (קידושין כב ב, וראה שם עוד)

דבר אחר יד ליד לא ינקה רע, אמר רבי פינחס זה שהוא עושה צדקה ומבקש ליטול שכרה מיד, אמר רבי סימן כאינש דאמר הא שקא והא סלעא והא סאתא קים כול (מדוד מיד). ותדע לך שהוא כן, שהרי אבות העולם אילו בקשו ליטול שכר מצות שעשו בעולם הזה מאיכן היתה הזכות קיימת לבניהם אחריהם, הוא שמשה אמר לישראל וזכרתי את בריתי יעקב וגו'... (סנהדרין מט ב)

רבי אבהו מי דמך עברון קומי י"ג נהרין דאפרסמון, אמר לון כל אילין למאן, אמרו ליה דידך, אמר לון וכל אילין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי וגו'. הקב"ה מראה להן לצדיקים מתן שכרן בעולם הזה ונפשם שביעה והן ישינין להן. למלך שעשה סעודה וצר כל מיני סעודה במפה, כיון שנכנסו האורחין ראו אותם ונפשם שביעה וישנו להן. (ע"ז יח א)

מדרש רבה:

אמר ר"ח בר אבא פעם אחת זמנני אדם אחד בלודקיא והביאו לפנינו דיוסקוס אחד טעון בי"ו מוטות, ובו מכל מה שנברא בששת ימי בראשית, ותינוק אחד היה יושב באמצעיתו והיה מכריז ואומר לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. כל כך למה, כדי שלא תזוח דעתו של בעל הבית עליו. אמרתי לו, בני מהיכן זכית לכל הכבוד הזה, א"ל טבח הייתי, וכל בהמה יפה שהייתי רואה כל ימות השבת הייתי מפרישה לשבת, ואמרתי לו לא על מגן זכית. (בראשית יא ד)

רבי יוחנן בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר, אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת ירש את העולם במדה, שנאמר (בראשית י"ג) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו', אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר (שם ל"ג) ויחן את פני העיר, נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום, ירש את העולם שלא במדה, שנאמר (שם כ"ח) והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת וגו'. (שם שם ח)

...ומנין ששכרן של צדיקים קרויה מלאכה, שנאמר (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. (שם שם יא)

אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד (משלי ג'), אורך ימים בימינה לעתיד לבא, בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה, אפילו שהוא בא להשמאיל לאדם עושר וכבוד, ממי אתה למד מאברהם, על ידי שכתוב בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה, ואברהם זקן. (שם נט ג)

רבי יצחק פתח (תהלים ע"א) וגם עד זקנה ושיבה אלקים אל תעזבני, א"ר אחא לא היא זקנה ולא היא שיבה, אלא שאם נתת לי זקנה תן לי שיבה עמה, ממי אתה למד מאברהם, על ידי שכתוב בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, זכה לזקנה, ואברהם זקן. (שם נט ד)

כתיב (משלי ל"א) עוז והדר לבושה, כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעתיד לבא, ומראה להם הקב"ה עד שהם בעולם הזה מתן שכרן שהוא עתיד ליתן להם לעולם הבא, ונפשן שבעה והם ישינים. א"ר אליעזר משל לסעודה שעשה אותה המלך וזימן את האורחים והראה להם מה שהם אוכלים ושותים ושבעה נפשם וישנו להם, כך הקב"ה מראה להם לצדיקים עד שהם בעולם הזה מתן שכרן שהוא עתיד ליתן להם לעולם הבא והם ישנים, שנאמר (איוב ג') כי עתה שכבתי ואשקוט, הוי בשעת סילוקין של צדיקים הקב"ה מראה להם מתן שכרן... (שם סב ג)

זבדי בן לוי וריב"ל ור' יוסי בן פרטא תלתיהון אמרין אלין קרייה כד דמיכי, חד מנהון אמר (תהלים ל"ב) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא, (שם ל"ג) כי בו ישמח לבנו וגו', ואוחרנא אמר (שם כ"ג) תערוך לפני שלחן נגד צוררי, (שם ה') וישמחו כל חוסי בך, ואוחרנא אמר (שם פ"ד) כי טוב יום בחצריך מאלף. ורבנן אמרי (שם ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך, הוי בשעת סילוקן של צדיקים מהעולם הקב"ה מראה להם מתן שכרן. בן עזאי אומר (שם קי"ו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, אימתי הקב"ה מראה להם שכרן שהוא מתוקן להם, סמוך למיתתן, הדא הוא דכתיב המותה לחסידיו, לפיכך (משלי ל"א) ותשחק ליום אחרון. (שם שם ד)

וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל, הדא הוא דכתיב בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור, בכל הדברים שאדם נושא ונותן בהם דברי תורה הוא נוטל עליהן שכר, יכול אף בדברי בטלה כן, תלמוד לומר ודבר שפתים אך למחסור... (שמות ז א)

ור' יהושע אומר, אמר הקב"ה לפי שהרביתי עליכם דינין אני מרבה עליכם שכר, והזהרתי אתכם על כל מצוה שהיא חייכם, שנאמר (קהלת ח') שומר מצוה לא ידע דבר רע... מי שאין לו עינים הולך בדרך רשעים ונתקל ואין לו עמידה, כבלעם הרשע שנטרף מן העולם, וכדואג ואחיתופל שנתרחקו מן החיים, וכגחזי שיצא מן העולם ריקם, אבל בצדיקים שמהלכים בתומם הם זוכים ובניהם אחריהם, שנאמר (משלי כ') מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו. (שם ל טז)

...כך ישראל בעולם הזה מי שהוא עושה מצות אינו יודע מתן שכרן, אבל לעולם הבא כשיראו מתן שכרן של מצות הם תמהים שאין העולם כולו יכול לקבל את השכר, שנאמר (ישעיה ס"ד) ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה, וכי מעולם לא שמעו, אלא אין העולם יכול לשמוע מהו מתן שכרן של מצות, לכך נאמר כי קרובה ישועתי לבא... (שם שם כב)

...אבל לעולם הבא כשיפתח הקב"ה לצדיקים אוצרות גן עדן, הרשעים שאכלו נשך ותרבית עתידין להיות אוכלים בשיניהם את בשרם, שנאמר (קהלת ד') הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו, והם אומרים ולואי היינו פועלים והיינו טוענין בכתפינו... (שם לא ד)

...ואלו שנוטלין רבית אומרים להקב"ה למה אין אתה נוטל מעולמך שכר שהבריות בתוכו, שכר הארץ שאתה משקה, שכר הצמחים שאתה מעלה, שכר המאורות שאתה מאיר, שכר הנשמה שנפחת, שכר הגוף שאתה שומר, א"ל הקב"ה ראו כמה הלויתי ואיני נוטל רבית... (שם שם טז)

א"ר חייא בר אבא מהו הן יראת ה' וגו', אמר האלקים אם היו לך מעשים טובים אני נותן לך שכר, ומה שכר תורה, שנאמר ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה, ואם סרת מן הרע אני מעמיד ממך בני אדם שמבינים בתורה, מהיכן אתה למד, מיוכבד ומרים בעת שיראו מהאלקים כדכתיב (שמות א') ותיראן המילדות את האלקים. א"ר ברכיה בשם ר' חייא בר אבא שכר היראה תורה, שמיוכבד העמיד הקב"ה את משה, וזכה שתכתב התורה על שמו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי, וכתיב (דברים ל"ג) תורה צוה לנו משה. מרים על ידי שסרה מן הרע ומן החטא העמיד ממנה הקב"ה בצלאל וזכה לחכמה ולבינה, הדא הוא דכתיב ראה קראתי בשם בצלאל, וכתיב ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת. (שם מ א)

דבר אחר זכור לאברהם, הדא הוא דכתיב (משלי י"א) יד ליד לא ינקה רע, א"ר פנחס הכהן בן חמא אם עשית מצוה אל תבקש מתן שכרה מיד ליד, למה שלא תנקה, שאין אתה מתנקה מעונותיך, ורשע אתה נקרא שלא בקשת להנחיל לבניך כלום, שאילו בקשו אברהם יצחק ויעקב מתן שכרן של מצות שעשו, היאך היה זרע צדיקים נמלט, היאך היה מזכיר זכור לאברהם ליצחק ולישראל מיד וינחם ה'. (שם מד ג)

דבר אחר ויאמר הראני נא את כבודך, נתאוה לעמוד על מתן שכרן של צדיקים ושלותן של רשעים, ומנין שמתן שכרן של צדיקים נקרא כבוד, שנאמר (משלי ג') כבוד חכמים ינחלו, וכן הוא אומר (ישעיה כ"ד) ונגד זקניו כבוד. ומנין ששלותן של רשעים נקרא כבוד, שנאמר (תהלים ע"ג) ואחר כבוד תקחני... והסירותי את כפי, א"ל הקב"ה אני מראה לך מתן שכרן של צדיקים שאני עתיד ליתן להם באחרית הימים. א"ר אסי הסעודה של גן עדן ראו נביאים ומתן שכרן לא ראו, שנאמר (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו... וחנותי את אשר אחון, באותה שעה הראה לו הקב"ה את כל האוצרות של מתן שכר שהם מתוקנין לצדיקים, והוא אומר האוצר הזה של מי הוא, והוא אומר של עושה מצות, והאוצר הזה של מי הוא, של מגדלי יתומים, וכל אוצר ואוצר, ואחר כך ראה אוצר גדול, אמר האוצר הזה של מי הוא, א"ל מי שיש לו אני נותן לו משכרו, ומי שאין לו אני עושה לו חנם ונותן לו מזה, שנאמר וחנותי את אשר אחון, וחנותי את אשר אחון למי שאני מבקש לחון וכן ורחמתי את אשר ארחם. (שם מה ו)

דבר אחר ויביאו את המשכן, הדא הוא דכתיב (משלי ל"א) עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון, מהו ליום אחרון, שכל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעולם הבא, הוי ותשחק ליום אחרון... אמר בן עזאי (שם קט"ז) היקר שמתוקן להם סמוך למיתתן שנאמר המותה לחסידיו, אותה שעה הם רואין ושוחקים, לפיכך ותשחק ליום אחרון.

מעשה בתלמיד אחד של רשב"י שיצא חוצה לארץ ובא עשיר, והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו, והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ. וידע ר"ש והוציאן לבקעה אחת של פני מרון, והתפלל ואמר בקעה בקעה המלאי דינרי זהב, התחילה מושכת דינרי זהב לפניהם, א"ל אם זהב אתם מבקשים הרי זהב טלו לכם, אלא היו יודעין כל מי שהוא נוטל עכשיו חלקו של עולם הבא הוא נוטל, שאין מתן שכר התורה אלא לעולם הבא, הוי ותשחק ליום אחרון... (שם נב ב, וראה שם עוד)

ר' הונא ור' ירמיה אמרו בשם רבי חייא בר אבא, עתיד הקב"ה לעשות צל וחופות לבעלי המצות אצל בני תורה בגן עדן, ואית ליה ג' קריין, חדא כי בצל החכמה בצל הכסף, ב' אשרי אנוש יעשה זאת, והודין עץ חיים היא למחזיקים בה. שמעון אחי עזריה אמר משמו והלא שמעון היה גדול מעזריה, אלא על ידי שהיה עזריה עוסק בפרקמטיא ונותן בפיו של שמעון לפיכך נקרא הלכה על שמו, ודכוותה ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באוהליך, והא יששכר גדול היה מזבולן, אלא על ידי שהיה זבולן מפרש מיישוב ועוסק בפרקמטיא ובא ונותן לתוך פיו של יששכר נותן לו שכר בעמלו, לפיכך נקרא הפסוק על שמו, שנאמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באוהליך. (ויקרא כה א)

צדקתך כהררי א-ל, מה ההרים הללו אין להם סוף, כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים... ר' ישמעאל אומר הצדיקים שעושין התורה שניתנה מהררי א-ל הקב"ה עושה עמהן צדקה כהררי א-ל, אבל רשעים שאין עושין התורה שניתנה מהררי א-ל הקב"ה מדקדק עמהן עד תהום רבה. ר' עקיבא אומר אלו ואלו מדקדק עמהן, הצדיקים גובה מהם מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה בשביל ליתן להם שכר טוב לעתיד לבא, ומשפיע שלום לרשעים ומשלם להם מיעוט מעשים טובים שעשו בעולם הזה כדי ליפרע מהם לעתיד לבא... (שם כז א)

רבי תנחומא פתח, מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא, זה רווק הדר במדינה ונותן שכר סופרים ומשנים, אמר הקב"ה עלי לשלם גמולו ושכרו וליתן לו בן זכר. א"ר ירמיה בר ר' אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומר כל מי שפעל עם א-ל יבא ויטול שכרו, הדא הוא דכתיב, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל, ורוח הקודש אומרת מי הקדימני ואשלם, מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה, מי מלל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר, מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג... (שם שם ב)

תני בשם ר' אלעזר, הסייף והספר נתנו מכורכין מן השמים, אמר להם הקב"ה אם שמרתם מה שכתוב בספר זה הרי אתם ניצולים מן הסייף, ואם לאו סוף שהוא הורג אתכם... תני בשם ר' שמעון בן יוחאי הככר והמקל ניתנו מכורכין מן השמים, אמר להם אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול, ואם לאו הרי מקל ללקות בו, היכן הוא משמעו של דבר, אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו... (שם לה ה)

א"ר שמואל בר יצחק כל מי שנודר ומשלם יש לו שכר על הנדר ועל השילום, שנאמר נדרו ושלמו לה' אלקיכם. (שם לז א)

הקרב את מטה לוי וגו', הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ב) צדיק כתמר יפרח וגו', מה התמר הזה צלה רחוק, כך מתן שכרן של צדיקים רחוק מהם עד לעולם הבא. (במדבר ג א)

מהו האלקים ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים, א"ר אחא אמר לפניו, רבון העולם תן לי שכר עיני אחת בעולם הזה, ושכר עיני אחת תהא מתוקנת לי לעתיד לבא. (שם ט כה)

כולו מחמדים, ר"ח בא אבא בנוהג שבעולם פועל עושה עם בעל הבית על ידי שהוא מנבל עצמו בטיט הוא נותן לו שכרו, אבל הקב"ה מזהיר את ישראל ואומר להן אל תנבלו עצמכם בדבר רע ואני נותן לכם שכרכם, הדא הוא דכתיב, (ויקרא י"א) אל תשקצו את נפשותיכם וגו', מהו אני ה', נאמן אני לשלם מתן שכר על כך, אתמהא, הוי כלו מחמדים. ר' תנחום ב"ר חייא בשם ר' יוחנן, כתיב (יחזקאל כ') ואת שבתותי קדשו, במה את מקדשו, במאכל ובמשקה ובכסות נקיה, מה כתיב בו, והיה לאות ביני וביניכם לדעת כי אני ה' אלקיכם, אני ה' נאמן אני לשלם לכם מתן שכרה, הוי כלו מחמדים. (שם י ג)

א"ל המלאך אין דרך נביאי ה' לקבל שכר על נבואתם... אבל בנביאי אמת מהו אומר, (מ"ב ה') ויאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח. (שם שם יח)

גדול השלום שניתן שכר התורה והמצות, שנאמר (ויקרא כ"ו) ונתתי שלום בארץ. גדול השלום שניתן לאוהבי תורה, שנאמר (תהלים קי"ט) שלום רב לאוהבי תורתיך, גדול השלום שניתן ללומדי תורה, שנאמר (ישעיה נ"ד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. גדול השלום שניתן לעושי צדקה, שנאמר (שם ל"ב) והיה מעשה הצדקה שלום. (שם יא יח)

...ועליו נאמר נוצר תאנה, מהו יאכל פריה, פרי של תורה מלכות ושרות, שנאמר (משלי ח') בי מלכים ימלוכו, בי שרים ישורו... דבר אחר נוצר תאנה וגו', אין הקב"ה מקפח שכר בריה, בכל מקום שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר אין הקב"ה מקפח שכרו, רצונך לידע, שלמה בנה בית המקדש, שנאמר (מ"א ו') ויבן שלמה את הבית ויכלהו, בשביל שנתן דוד נפשו על בית המקדש שנבנה, שנאמר (תהלים קל"ב) זכור ה' לדוד את כל ענותו וגו' אם אבא באהל ביתי וגו', ולא קיפח הקב"ה שכרו אלא הכתיבו על שמו, (שם ל') מזמור שיר חנכת הבית לדוד... וכן את מוצא במשה שנתן נפשו על ג' דברים ונקראו על שמו, ואלו הן דינים תורה ומשכן... (שם יב יא)

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו, לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום, גדול השלום שנתן לפנחס, שאין העולם מתנהג אלא בשלום, והתורה כולה שלום... (שם כא א)

מהו ואל תגבהו, אל תגבהו את הטובה מלבוא בעולם, כי ה' דבר, והיכן דבר, (ישעיה א') אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי ה' דבר. מהו אם תאבו ושמעתם וגו', א"ר אלעזר הסייף והספר ירדו כרוכים מן השמים, אמר להן אם תעשו מה שכתוב בספר הזה אתם ניצולים מן הסייף הזה... דבר אחר אם תאבו ושמעתם, א"ר לוי למה הדבר דומה, לעבד שא"ל רבו הרי מונייק של זהב, ואם לאו הרי כבלים של ברזל, כך אמר הקב"ה לישראל אם עשיתם את רצוני הרי הטוב והברכה, ואם לאו הרי הקללה... (דברים ד ב)

מהו אורח חיים פן תפלס, אמר רבי אבא בר כהנא אמר הקב"ה לא תהא יושב ומשקל במצותיה של תורה, כענין שנאמר (ישעיה מ') ושקל בפלס הרים, ולא תהא אומר הואיל והמצוה הזו גדולה אני עושה אותה ששכרה מרובה, והואיל וזו מצוה קלה איני עושה אותה, מה עשה הקב"ה לא גילה לבריות מהו מתן שכרה של כל מצוה ומצוה כדי שיעשו כל המצות בתום, מנין שנאמר (משלי ה') נעו מעגלותיה לא תדע. למה הדבר דומה, למלך ששכר לו פועלים והכניס אותן לתוך פרדסו סתם ולא גילה להן מהו שכרו של פרדס, שלא יניחו דבר ששכרו מועט וילכו ויעשו דבר ששכרו מרובה, בערב קרא לכל אחד ואחד א"ל תחת איזה אילן עשית, א"ל תחת זה, א"ל פלפל הוא שכרו זהוב אחד, קרא לאחר א"ל תחת איזה אילן עשית, א"ל תחת זה, א"ל פרח לבן הוא שכרו חצי זהב... כך לא גילה הקב"ה מתן שכרן של מצות חוץ משתי מצות, החמורה שבחמורות והקלה שבקלות, כבוד אב ואם חמורה שבחמורות, ומתן שכרה אריכות ימים, שנאמר (שמות כ') כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, והקלה שבקלות שילוח הקן, ומה שכרה אריכות ימים, שנאמר שלח תשלח את האם וגו'. (שם ו ב)

דבר אחר שלח תשלח, א"ר ברכיה יש מזיק שקושט כחץ וטס כעוף, מנין שנאמר (תהלים צ"ה) לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם, אמר הקב"ה אם קיימת מצות שילוח הקן אני מצילך מאותן. דבר אחר יש מצוה שמתן שכרה עושר, ויש מצוה שמתן שכרה כבוד ומה מתן שכרה של מצוה זו, שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים, מנין, שנאמר שלח תשלח את האם, ומה שכר אתה נוטל, ואת הבנים תקח לך. (שם שם ב)

ר' הונא ור' אחא בש"ר חלפיי, עמלו תחת השמש ואוצר לו למעלה מהשמש, א"ר יודן תחת השמש אין לו למעלה מן השמש יש לו... ורבנין אמרי מה הנאה יש אל הצדיקים שמסגלין במצות ובמעשים טובים, דיין שאני עתיד לחדש פניהם כגלגל חמה, דכתיב (שופטים ה') ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. (קהלת א ד)

לא תשבע עין וגו', אמר שמואל בר נחמן כל טובות וברכות ונחמות שראו הנביאים בעולם הזה לא לחנם ראו אלא על ידי שהיו הוגין ועושין מצות וצדקות... כיצד ראו, ר' ברכיה אמר כמבין סידקו של פתח, ר' לוי אמר ראו ומתן שכרן לא ראו. א"ר שמעון בן חלפתא כל טובות וברכות ונחמות שראו הנביאים בעולם הזה לבעלי תשובה ראו, אבל מי שלא טעם חטא מימיו עין לא ראתה וגו'. (שם שם כז)

רבנן אמרין, לעתיד לבא הקב"ה מוציא כרוז ומכריז ואומר כל מי שלא אכל בשר חזיר מימיו יבא ויטול שכרו, והרבה מעכו"ם שלא אכלו בשר חזיר מימיהם והם באים ליטול שכרן, באותה שעה הקב"ה אומר, נשתכרו אלו שני עולמות, לא דיין שאכלו עולמן אלא הם מבקשין לאכול עולמן של בני עוד. באותה שעה הקב"ה מוציא כרוז פעם שניה ומכריז ואומר כל מי שלא אכל בשר נבלות וטרפות שקצים ורמשים, אם לא אכל משלו אכל משל חבירו... (שם שם כח)

ויותר שהיה קהלת חכם, בסוף קהלת כתיב בקש קהלת למצא וגו', בקש קהלת לעמוד על מתן שכרן של מצות, כדכתיב (ירמיה ט') כי באלה חפצתי נאם ה', א"ל הקב"ה שלמה וכתוב יושר דברי אמת, הכתבתיהו על ספר הישר, (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ועוד כתיב (מלאכי ג') כי תהיו אתם ארץ חפץ. ועוד בקש לעמוד על שכרה של תורה, שנאמר (משלי ח') וכל חפצים לא ישוו בה. א"ל הקב"ה שלמה וכתוב יושר דברי אמת, כבר הכתבתיהו על ספר הישר, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלקים זולתך. (שם יב י)

כד דמך רבי בון בר' חייא עאל ר' זירא ואפרט עילוי, מתוקה שנת העובד, גימור לכון למה ר' בון דומה, למלך שהיה לו כרם ושכר עליו פועלים, והיה שם פועל אחד מתכשר במלאכתו יותר מכולן, כיון שראה המלך כשר במלאכתו יותר מדאי, אחזו בידו והתחיל מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעתותי ערב באו הפועלים ליטול שכרן, ובא אותו פועל ליטול שכרו עמהם, ונתן לו המלך שכרו כמותן, התחילו הפועלים מצירים, אמרו לו אדונינו המלך, אנו שיגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתים או שלש שעות ביום והוא יטול שכרו כמותינו, אמר להם המלך מה אתם מצירין, יגע זה בשתים או בשלש שעות מה שלא יגעתם אתם כל היום כולו...

א"ר יוחנן כל מי שהוא עוסק בתורה בעולם הזה, אף לעתיד לבא אין מניחין אותו לישן, אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ועבר, ושל אברהם יצחק ויעקב, ושל משה ואהרן, ועד היכן, עד (ש"ב ז') ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ. (שיר ו ח)

ר' חנניה בריה דר' איבי אמר, מה יפו פעמיך בנעל אין כתיב כאן, אלא בנעלים, שתי נעלים, נעילה בפסח ונעילה בחג. א"ל הקב"ה לישראל, אתם נועלים לפני בחג ואני נועל לפניכם בפסח, אתם נועלים לפני בחג, ואני פותח ומשיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומזריח חמה ומגדל צמחים ומדשן פירות ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד צריכיו ולכל גויה וגויה כדי מחסורה, ואני נועל לפניכם בפסח, ואתם יוצאים וקוצרים ודשין וזורים ועושים כל צרכיכם בשדה ומוצאין אותה מלאה ברכות. (שם ז ד)

האלף לך שלמה, רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמן הרב נוטל אלף ותלמיד נוטל שכר מאתים, מה טעם האלף לך שלמה. ר' אלכסנדרי אמר אין הרב נוטל שכר על תלמודו עד שישלימנו לאחרים, מה טעם האלף לך שלמה. ר' חייא בריה דרב אדא דיפו אמר, הלומד תורה בצער נוטל אלף, שלא בצער מאתים נוטל בשכרו, ממי את למד משבטו של יששכר ומשבטו של נפתלי, שבטו של נפתלי על ידי שהיו עוסקים ולומדים תורה בצער נטלו שכר אלף, הדא הוא דכתיב (ד"ה א' י"ב) ומנפתלי שרים אלף, אבל שבטו של יששכר על ידי שהיו למדין תורה שלא בצער נטלו שכר מאתים, שנאמר (שם) ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם. ר' יודן בשם ר' בון אמר, הלומד תורה שלא במקומו נוטל שכר אלף, ובמקומו נוטל שכר מאתים, וממי את למד משבטו של יששכר, ומשבטו של נפתלי... (שם ח יד)

מדרש תנחומא:

ואמרו רבותינו בשכר שלשה זכה לשלשה, בשכר ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים, בשכר כי ירא, וייראו מגשת אליו, בשכר מהביט זכה ותמונת ה' יביט, ואין מתן שכרה של תורה בעולם הזה אלא לעולם הבא, שנאמר אשר אנכי מצוך היום לעשותם (דברים ז') ולא לעולם הבא, היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם, וכן אמר שלמה, עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון (משלי ל"א). בא ולמד מפרעה על שאמר ליוסף אני פרעה נגדל מאד, שנאמר ויסר פרעה (בראשית מ"א), הקב"ה על כל מצוה אני ה' על אחת כמה וכמה מה מזה נלמדו שאין קצבה על מתן שכרה. צפה דוד ואמר מה רב טובך אשר צפנך ליריאך. בכל מעשה בראשית לא כתיב פעולה, ובמתן שכרה כתיב פעולה, דכתיב פעלת לחוסים בך (שם). אתה מוצא שהקב"ה מראה בשעת פטירתן של עוסקי תורה מתן שכרן... (בראשית א)

וירא וירץ לקראתם, א"ל הקב"ה בשכר שלש ריצות שרצת אני ארוץ לפני בניך שלש ריצות בשעת מתן תורה... מה פרע לבניו בסיני, שנאמר ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן (דברים ל"ג). אתה אמרת להן יוקח, אני נותן לבניך מצות פסח, שנאמר (שמות י"ב) ויקחו להם איש שה, אתה אמרת להן נא, אני נותן לבניך מצות פסח, אל תאכלו ממנו נא... אתה אמרת והשענו תחת העץ, אני נותן להם מצות סוכה, דכתיב (נחמיה ח') צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס וגו'... (וירא ד, וראה שם עוד)

ולמה פתח הכתוב בלשון הזה, הפה שאמר לא אשלח, חזר ואמר אנכי אשלח אתכם, לכך פתח ויהי בשלח, ומה שכרו לא תתעב מצרי (דברים כ"ג). הפה שאמר לא ידעתי את ה', חזר ואמר ה' הצדיק, ומה שכרו, נתן להם קבורה, שנאמר (שמות ט"ו) נטית ימינך תבלעמו ארץ. (בשלח א)

וה' הולך לפניהם, במדה שאדם מודד בה מודדים לו, אברהם ליוה מלאכי השרת, שנאמר (בראשית י"ח) ואברהם הולך עמם לשלחם, לפיכך ליוה הקב"ה את בניו במדבר ארבעים שנה. (שם ד)

לפי שבעולם הזה הרשעים עשירים והם נתונים בשלוה, שהקב"ה משלם להם מעוט מעשים טובים שבידם בעולם הזה, שנאמר (דברים ז') ומשלם לשונאיו אל פניו, וכתיב (תהלים צ"ב) בפרוח רשעים כמו עשב, אבל לעתיד לבא הקב"ה פותח אוצרותיו לצדיקים עבדיו בגן עדן, והרשעים שאכלו את הריבית נושכין בשיניהם את בשרם ותוהין שנאמר (קהלת ד') הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו, ואומר הלואי היינו פועלין וטעונין על כתפנו... (משפטים ט)

כך פתח רבי תנחומא בר אבא, מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון (קהלת ה'), אמרו לו לשלמה אלו אחר אמר הפסוק הזה היינו שוחקין עליו, אתה שכתוב בך ויחכם מכל האדם (מלכים א' ד') תאמר מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל, אין הדבר כך, שכל מי שהוא רעב אכל קמעא שנתו מתנדדת ממנו, אכל הרבה שנתו מתוקה. אמר להם איני מדבר אלא בצדיקים ובעמלי תורה, כיצד אדם שכל שנותיו שלשים שנה, ומעשר שנים ואילך הוא עמל בתורה ובמצות ומת לשלשים שנה, ואדם אחד חיה פ' שנה ומעשר שנים ואילך עמל בתורה ובמצות עד שמת, את אומר אילולא יגע הראשון אלא עשרים שנה בתורה וזה שיגע שבעים שנה שהקב"ה מרבה לזה שכר יותר ממי שעסק בתורה עשרים שנה, לפיכך אני אומר אם מעט אם הרבה יאכל, שיכול בן עשרים שנה לומר לפני הקב"ה אלולי שסלקתני מן העולם בחצי ימי הייתי מאריך שנים ומרבה בתורה ובמצות, לפיכך אני אומר אם מעט אם הרבה יאכל, שמתן שכרו של זה כמתן שכרו של זה.

תדע א"ר חנינא שהרי משה שמש את ישראל במצרים ובמדבר מ' שנה וחיה ק"כ שנה, ושמואל כל ימי חייו שנים וחמשים וסבל משאן וטרחן של ישראל, ושקלן הכתוב כאחד, שנאמר (תהלים צ"ט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו... (תשא ג)

...א"ל הקב"ה, והסירותי את כפי, בעולם הזה איני מראה לך מתן שכרן של יראי שמי, אבל לעולם הבא, ומעולם לא שמעו ולא האזינו עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. (שם כז)

כיצד, הקב"ה מוציא כרוז לעתיד לבא ואומר כל מי שעוסק במצוה פלונית יבא ויטול שכרה, אז באים העכו"ם ואומרים תנו לנו שכרנו שאנחנו עשינו מצוה, אמר להם הקב"ה כל מי שקיים את התורה יבא ויטול שכרה. (שמיני ח)

אמר רבי ירמיה בן אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת כל מי שפעל עם א-ל יבא ויטול שכרו, ורוח הקדש צווחת ואומרת, מי הקדימני ואשלם, מי קלס לפני עד שלא נתתי בו נשמה, מי מל לפני עד שלא נתתי לו בן זכר... (אמור ז)

...ועוד האדם נוטל שכר על מעשיו ובהמה אינה נוטלת שכר על מעשיה, האדם מת מטפלין בו ונקבר והבהמה אינה נקברת, הוי ומותר האדם מן הבהמה אין. (שם טו)

...לכך אמר דוד (תהלים קכ"ז) הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן, הנה נחלת ה' בנים אלו הזכרים, שכר פרי הבטן ואם באו נקבות אמר הקב"ה אף הן שכר. (במדבר יז)

ויקרא משה להושע בן נון יהושע, מה ראה משה להוסיף על שמו של יהושע יו"ד, אלא כלב נטל שכרו מן הארץ, שנאמר ולו אתן את הארץ אשר דרך בה, ויהושע נטל שכר עשרת השבטים, שנתוסף על שמו יו"ד עשר, שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע. (שלח ו)

והיה עקב תשמעון, זה שאמר הכתוב אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע (משלי ה') אמר רבי אבא בר כהנא שלא תהא יושב ושוקל מצותיה של תורה ורואה אי זו מצוה שכרה מרובה ועושה אותה, למה נעו מעגלותיה לא תדע, מטולטלין הן שבילי תורה. תני רבי חייא משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס והכניס בו פועלים ולא גלה להם המלך שכר נטיעות הכרם, שאלו גלה להם שכר נטיעותיו הן רואין איזו נטיעה ששכרה הרבה ונוטעין אותה, נמצאת מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת, כך לא גלה הקב"ה שכר כל מצוה ומצוה, שאלו גלה נמצאו המצות מקצתן קיימות ומקצתן בטלות. ורבי אחא בשם רבי אבא בר כהנא אמר טלטל הקב"ה שכר עושה מצוה בעולם הזה, כדי שיהיו ישראל עושין משלם, תני רשב"י שתי מצות גלה הקב"ה מתן שכרן... (עקב ב)

הרי תרי"ג מצות וכל מצוה ומצוה נזכר מתן שכרה, כגון כבוד אב ואם ושלוח הקן שכתוב בהן אריכות ימים, ויש מצות שמתן שכרה בנים, כמו שרה שאירחה את האורחים, ושונמית על שקבלה את אלישע... ואין לך מצוה קלה בכל המצות יותר משלוח הקן, ומה שכרה למען ייטב לך והארכת ימים... (כי תצא ב)

...והיאך צדיקים אוכלים, אלא הקב"ה נותן בבהמות וגם בלויתן רוח והן באין ונלחמין זה עם זה, שנאמר (איוב מ"א) אחד באחד יגשו, זה הופך בארץ ושוקט הבהמות ואלו בוקעין הלויתן, מיד הצדיקים מתכנסין עליהם, והקב"ה אומר לכל אחד ואחד ואוכל לפי שכרו, שנאמר (שם מ') יכרו עליו חברים, חזקיה אמר אלו חברי תורה. דבר אחר יכרו עליו חברים, כל מי שחבר עצמו מלעשות. חצוהו בן כנענים, יש בבני אדם שעושין סחורה, זה נותן חמשים זהובים וזה נותן עשרה, לוקחין מרגלית אחת והיא עושה שכר, לפי מה שנתן כל אחד ואחד נוטל מן השכר. כך אמר הקב"ה כל מי שעוסק בתורה ובמצות יבא ויטול שכרו, שנאמר (שם מ"א) לא אכזר כי יעורנו ומי הוא לפני יתיצב, ומי הם שאוכלים לפני אתם נצבים, אמר הקב"ה בעולם הזה הייתם עומדים לקבל מצות, אף בעולם הבא אני מעמיד אתכם שנאמר (ישעיה ס"ו) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם. (נצבים ד)

אבות דרבי נתן:

כל המזכה את הרבים אין מגלגלין עבירה על ידו שלא יהא תלמידיו נוחלין בעולם הבא והוא יורד לשאול, שנאמר (תהלים ט"ז) לא תעזוב נפשי לשאול... (מ ג)

מסכת סופרים:

ביום שהושיבו ר' אלעזר בן עזריה בישיבה פתח ואמר, אתם נצבים היום כלכם טפכם נשיכם, אנשים באין לשמוע, נשים כדי לקבל שכר פסיעות, טף למה בא, כדי ליתן שכר למביאיהן, מכאן נהגו בנות ישראל קטנות לבא לבתי כנסיות כדי ליתן שכר למביאיהן, והן לקבל שכר. (פרק יח ו)

מסכת דרך ארץ זוטא:

הוי אוהב את בית הכנסת כדי שתטול שכרך בכל יום. הוי אוהב את בית המדרש כדי שיבואו בניך לתלמוד תורה... הוי אוהב את הענוה כדי שתמלא את ידיך... יהי ביתך פתוח לרוחה כדי שלא יחסרו מזונותיך... והוי שמח על שולחנך בשעשה שהרעבין נהנין ממנה כדי שתאריך ימים בעולם הזה ובעולם הבא... אם רצת לכבוד חכם הווין לו בנים ובנות מתוקנים למעלה, ואם רצת לכבוד עני הויין לו בנים בעלי תורה ומקיימי מצות בישראל... (פרק ט, וראה שם עוד)

אותיות דרבי עקיבא:

ד"ל, מפני מה פניו נתונין כלפי ה"י, מפני שכל מי שהוא דל בעולם הזה עשיר הוא לעולם הבא, כגון ישראל מפני שהן עסוקין במצות, עשיר בעולם הזה דל הוא לעולם הבא, אלו אומות העולם שאינן עסוקין במצות ועשירים בעולם הזה, לפי שהקב"ה נותן להם שכרם בעולם הזה, שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו מן העולם הבא, שכר מצוה אחת מן העולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך (ישעיה ס"ד), ואומות העולם שאינן עוסקים במצות מקבלים שולחנם בעולם הזה, ולמה לפי שהקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה. כיצד, באין אומות העולם ורשעים ועושין מצוה אחת לפניו כדי שישבחו אותם וישמעו בני אדם ויכבדו אותם, וכל מה שעושין רשעים אין עושין אלא לכבודם, על כן הם עשירים בעולם הזה ועניים לעולם הבא, לפי שאין אדם אוכל על שתי שולחנות... ואם יש אדם בישראל שנולד במזל טוב לחיות בעולם הזה ויכיר בוראו בכל לבבו והולך בתומו ובענוה... ויעשה מעשרו לעניים צדקה, ולעשירים גמילות חסדים בהלואה, ונותן דעתו בכל שעה על בוראו ואומר בשפלות וברוח נמוכה מה אני מה חסדי ומה צדקתי לפני בוראי, זה אוכל הפירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. וכל מצות שיעשה האדם בעולם הזה ולא יעשה אותם באהבה וביראה אינו מקבל שכר מאותם מצות שיעשה האדם בעולם הבא...

שוחר טוב:

...אמר לו ר' יוחנן יפה כתוב, בנוהג שבעולם פועל שהוא עושה עם בעל הבית באמונה ונותן לו שכרו מה טובה יש לו, ואימתי מחזיק לו טובה בשעה שאינו עושה עמו באמונה ואינו מעכב שכרו כלל, לכך כתיב לה' אלקינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו. (מזמור ג)

דבר אחר בקש שלמה לעמוד על מתן שכרן של תורה, כמה דאמר (משלי ג') יקרה היא מפנינים, אמר לו הקב"ה וכתוב יושר, כבר כתבתי לך בספרו של יושר (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. דבר אחר בקש לעמוד על מתן שכרן של צדיקים, כמה דכתיב כי תהיו אתם ארץ חפץ, וכל הענין, ומה רב טובך. דבר אחר בקש לעמוד על מתן שכרן של מצות, כד"א (הושע ו') כי חסד חפצתי וכל הענין מה רב טובך יקרה היא מפנינים, אמר לו הקב"ה וכתוב יושר, כבר כתבתי לך בספרו של יושר עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. (מזמור ט)

רבי אבא אמר מה מתוקין דברי תורה שנמשלו באור, שנאמר (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור, אשרי אדם שרואה את התורה מלובנה כשלג, שאין סוף למתן שכרה כשיבא הקב"ה לפרוע לישראל מתן שכרן על עמלן בתורה וישפיע להן בזכותה לעתיד לבא, אותה שעה הן אומרים לאומות העכו"ם זכינו על שעסקנו בתורה, ומה הייתם אתם אומרים לנו לריק יגיעתם, ראו מתן שכרה... (מזמור מט)

פתחו לי שערי צדק, לעולם הבא אומר לו לאדם מה היתה מלאכתך, והוא אומר מאכיל רעבים הייתי, והם אומרים לו זה השער של מאכיל רעבים הכנס בו. אחד אומר משקה צמאים הייתי, והן אומרים לו זה השער של משקה צמאים הכנס בו, וכן למלביש ערומים ומגדל יתומים ולגומל חסדים וכן לכל המצות. אמר דוד אני עשיתי את כולם פתחו לי את כולם, לכך אומר פתחו לי שערי צדק אבא בם. (מזמור קיח)

תנא דבי אליהו רבא:

אור של תלמיד חכם וצדיק לימות בן דוד ולעולם הבא כיצד, יש שנותנין לו מאור פנים כצאת השמש בגבורתו, כמו שעה אחת, ויש שנותנין לו כב' שעות ויש כג' שעות ויש כד' ויש כו' ויש ככל היום כולו, ויש שנותנין לו מאור פנים כאור הלבנה בראש חודש, ויש שנותנין לו כבחמשה לחדש ויש כבעשרה לחדש ויש כמו בט"ו לחדש, ויש כמו כוכבים גדולים ויש כמו כוכבים קטנים, ויש שנותנין לו מאור פנים כמו אויר הרקיע בשעה שהוא מטוהר, ויש שמשחרת פניהם כשולי קדרה, זה הכלל כל הנושא פנים אל התורה זוכה ומקבל פני השכינה... (פרק ג)

...ולא משה בלבד אלא כל תלמיד חכם שעוסק בתורה מקטנותו ועד זקנותו ומת, באמת לא מת אלא הוא עדיין בחיים לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר (שמואל א' כ"ה) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך, מקיש התלמיד חכם הצדיק אל אלקים, מה אלקים יהא שמו הגדול מבורך חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, כך תלמיד חכם שעסק בתורה כל ימיו ומת הרי הוא בחיים ועדיין לא מת, והוא חי לעולם ולעולמי עולמים, והיכן הוא נשמתו תחת כסא הכבוד. (פרק ד)

...והלא דברים קל וחומר, ומה אם הרשעים שנמכרים בגניבתם אומר הכתוב (דברים ט"ו) העניק תעניק לו מצאנך וגו', ולא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי וגו', צדיקי עולם שעושין רצונו של מקום בכל יום על אחת כמה וכמה. משלו משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פלטרין גדולים והדלת נעולה שאין אדם יכול לכנוס בהן, והיה זיז יוצא ממנה והיה עליו תאנים וענבים וכל מיני מגדים, וזיז אחר סמוך לו יוצא ממנה והיה עליו אכילה ושתיה וכל מיני מזונות וסיפוקין כולן, וכל העם העומדים חוץ מפלטרין של מלך באים ועוברים ושבים שם, מה הן אומרים, מן הזיז שהוא יוצא מן הפלטורין של מלך אתה תוכל לידע מה יש בתוכה... אף משלותן של רשעים בעולם הזה אתה למד מתן שכרן של צדיקים לעולם הבא, שנאמר (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. (פרק כב)

מה בין העובד מאהבה את הקב"ה לעובד מיראה, משלו משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שצריך לצאת למדינת הים ובקש למסור את בנו ביד אפוטרופוס רשע... והיו לאפוטרופוס שני עבדים, אחד מהם אהב את המלך וירא מן המלך, ואחד מהם ירא מן המלך ואינו אוהב את המלך, זה שאוהב את המלך וירא ממנו עמד ונטע גנות ופרדסים וכל מיני מגדים כולם, והירא מן המלך ואינו אוהבו לא עשה כלום... כיון שנכנס האוהב לביתו ורואה התותים והענבים וכל מיני מגדים כולם נתקררה דעתו כנגד שמחתו של מלך שישמח עמו על מלאכתו הטובה, והירא מהמלך ולא עשה כלום כיון שנכנס לביתו וראה כל מיני חורבה כולן נזדעזע כנגד העצבות והכעס של מלך עליו, לכך נאמר (תהלים ק"י) טרף נתן ליראיו, זה מדת הדין. אבל הירא ועושה תורה ומצות מחמת יראה עליו נאמר יזכור לעולם בריתו זה העולם הבא. ותורה עמו מה כתיב שם קודם, זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה' זה העולם הזה, ותורה עמו זה שכר של הירא, אבל שכרו של האוהב מנין, תלמוד לומר לא יהיה לך אלהים אחרים וגו'. הא למדת ששכר האוהב שני חלקים, ושכר הירא חלק אחד. לפיכך לא זכו העכו"ם שיאכלו אלא העולם הזה בלבד, אבל ישראל זכו שיאכלו שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא... (פרק כח)

תנא דבי אליהו זוטא:

...ואמר לי, רבי, וכי מיום שנברא העולם עד אותה השעה כל העושה מצוה נותנין לו שכרו, ואמרתי לו, בני, הקב"ה מלא מסוף העולם ועד סופו וכל העולם כולו שלו הוא, וכדי העולם כולו שלו, ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, שנאמר הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה... (אלא להודיע לבריות שכל מי שעוסק בתורה בצער, שכן ד"א ניתנה לו והקרן שמורה לו לפי שלא מצא הקב"ה בב"א שעושים את התורה והמצות בצער ובנין בית אחרון בצער, ומצערים עצמן על התורה ועל המצות, לפיכך נתן להם הקב"ה משנה להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. ומנין שיטול שכרו בעולמו שברא, שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, ואומר כי חבלים נפלו וגו'). ואף על פי שכל העולם כולו של הקב"ה לא נוטל הקב"ה חלק בעולמו שברא אלא את ישראל בלבד, להודיע לבריות שכל מי שהוא עוסק בתורה מתוך הצער ומכל שכן אם הוא עוסק גם כן בדרך ארץ עם התורה ניתן לו הפירות בעולם הזה והקרן שמורה לו לעולם הבא. ולפי שלא מצא הקב"ה בבני ישראל שעושים את התורה ואת המצות מתוך הצער כמו אותן שהיו בונין את הבית האחרון שהיו מצערין עצמן על התורה ועל המצות, לפיכך נתן להם הקב"ה משנה שכר להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות... (פרק ב)

מכאן אמרו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שנאמר הליכות עולם לו, אל תיקרי הליכות אלא הלכות.

מכאן אמרו אפילו אם אין בידו של אדם לא מקרא ולא משנה אלא הוא יושב וקורא כל היום הפסוק ואחות לטון תמנע (בראשית ל"ו) אפילו הכי שכר תורה בידו... (שם)

מדרש אגדה:

ארבעה דברים נאמרו בכיבוד אב ואם, צדיק בן צדיק מאריכין לו ימיו ושנותיו בין בעולם הזה בין בעולם הבא. צדיק בן רשע אינו מקבל עליו שכר בעולם הזה, רשע בן צדיק נותנים לו בעולם הזה ולא לעולם הבא, רשע בן רשע אין לו שכר לא בעולם הזה ולא לעולם הבא. (יתרו כ ח)

ילקוט שמעוני:

אריב"ל שני שערי כדכד יש בגן עדן ועליהם ס' ריבוא מלאכי השרת, וכל אחד מהם זיו פניהם כזוהר הרקיע מבהיק, ובשעה שהצדיק בא אצלם מפשיטין מעליו הבגדים שעמד בהן בקבר ומלבישין אותו ח' בגדים של ענני כבוד, ושני כתרים נותנין על ראשו, אחד של אבנים טובות ומרגליות ואחד של זהב פרוים, ונותנין שמונה הדסים בידו, ומקלסין אותו ואומרים לו לך אכול בשמחה לחמך ומכניסין אותו למקום נחלי מים מוקף ת"ת מיני ורדין והדסים, וכל אחד ואחד יש לו חופה בפני עצמו לפי כבודו, שנאמר כי על כל כבוד חופה, ומושכין ממנה ד' נהרות, א' של חלב, וא' של יין, וא' של אפרסמון וא' של דבש, וכל חופה וחופה למעלה ממנה גפן של זהב ול' מרגליות קבועות בו, וכל אחד מבהיק זיוו כזיו הנוגה, וכל חופה וחופה יש בה שלחן של אבנים טובות ומרגליות, וששים מלאכים עומדים לראש כל צדיק וצדיק, ואומרים לו לך אכול בשמחה דבש שעסקת בתורה שנמשלה בדבש, שנאמר ומתוקים מדבש, ושתה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, שעסקת בתורה שנמשלה ביין, שנאמר אשקך מיין הרקח... (בראשית פרק ב, כ, וראה שם עוד)

...ובשכר יראה קמעא שירא ישמעאל את אביו לא נתן הקב"ה רשות לכל אומה ומלכות שישלטו בבניו, ובשכר שתי דמעות שהוריד עשו נתנו לו את הר שעיר שאין גשמי ברכה פוסקין ממנו לעולם, ובשכר שנטל את כליו והלך לו מפני יעקב אחיו נתנו לו מאה מדינות, ובשכר ששמע יעקב אל יוסף נענש עליו כ"ב שנה... (שם פרק יד, עו)

אמר ר' יוחנן ששה דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן הכנסת אורחים ובקור חולים והשכמת בית המדרש ועיון תפלה והמגדל בניו לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות, ובהני שייכי נמי כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כולן...

יוקח נא, רבי אליעזר בשם ר' סימון אמר, אמר הקב"ה לאבינו אברהם, אתה אמרת יוקח נא מעט מים, חייך שאני פורע לבניך, הדא הוא דכתיב אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר, הרי במדבר, בארץ כנען מנין, ארץ נחלי מים וגו', לעתיד לבא מנין, ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. אתה אמרת ורחצו רגליכם, חייך שאני פורעה לבניך... (שם פרק יח פב, וראה שם עוד)

...בשכר ירבעם שהשיב דבר לפני המלך נתנו לו עשרת שבטים, בשכר מרודך שנהג כבוד לאבינו שבשמים יצא ממנו נבוכדנצר, בשכר אגג שהיה בוכה ומתחנן בשעה שהיה חבוש בבית האסורים אמר אוי לי שמא אבד זרעי מן העולם יצא ממנו המן... (שמות פרק יז, רסח)

ויאמר לא תוכל לראות את פני, בקש משה לעמוד על מתן שכרן של מצוה ועל שלותן של רשעים, אמר לו הקב"ה לא תוכל וגו', ואין הלשון הזה אלא לשון שלותן של רשעים, שנאמר ומשלם לשנאיו אל פניו, אמר לו הקב"ה והסירותי את כפי, בעולם הזה אני מראה לך מתן שכרם של יראים, ולעולם הבא אני מראה לצדיקים הטוב שהוא צפון להם, אמר דוד מה רב טובך וגו'. (שם פרק לד, שצה)

רבי יוסי אומר, אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא צא ולמד מאדם הקדמוני שלא נצטוה אלא מצוה אחת בלא תעשה ועבר עליה, ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות. וכי איזו מדה מרובה, מדה טובה או מדת פורענות, הוי אומר מדה טובה, אם מדת פורענות מועטת הרי כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות, השב מן הפגול ומן הנותר והמתענה ביום הכפורים על אחת כמה וכמה שמזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות. ר' עקיבא אומר... אמור מעתה המגבה את הצדקות והמפרנס את העניים והגומל חסדים על אחת כמה וכמה תנתן לו נפשו. ר' אלעזר בן עזריה אומר הרי הוא אומר כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה וגו' למען יברכך ה' אלקיך, קבע הכתוב ברכה למי שבא לידו מצוה בלא ידיעה, אמר מעתה היתה סלע צרורה לו בכנפיו ונפלה ממנו מצאה עני ומתפרנס בה הרי הכתוב קובע לו ברכה כשוכח עומר בתוך שדהו... (ויקרא פרק ה, תעט, וראה שם עוד)

...אני הוא ששלמתי ליוסף וליעל ולפלטי, אני עתיד לשלם שכר למי שעושה כמעשיהם, שלשה הם שברחו מן העבירה ושתף הקב"ה שמו בשמם, ואלו הם יוסף ופלטי ויעל, יוסף מנין, עדות ביהוסף שמו, י-ה מעיד עליו שלא נגע בה. יעל מנין, ותכסהו בשמיכה, א"ר שמעון בן לקיש חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו כלי ששמו שמיכה, אלא שמי כה שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע. פלטי מנין, כתוב אחד אומר ושאול נתן את מיכל וגו' לפלטי בן ליש, וכתוב אחר אומר לפטיאל בן ליש... אלא א-ל מעיד עליו שלא נגע באשתו של דוד. (שם פרק יח, תקפה)

רבי מיאשא בר בריה דר' יהושע בן לוי אומר, מצינו שכל מי שהוא רואה בשר ערוה ולא זן עיניו ממנה זוכה להקביל פני שכינה, מה טעם ועוצם עיניו מראות ברע וגו' מלך ביפיו תחזינה עיניך. (שם תקפו)

ושמר ה' אלקיך לך וגו', כל מה שישראל אוכלין בעולם הזה מכח הברכות שברכן בלעם, אבל מה שברכו אותן אבות העולם והנביאים משומרין להן לעתיד לבא. משל למה הדבר דומה ליתום שהיה מתגדל אצל בעל הבית, היה אוכל ושותה משלו, למדו אומנות, אותו היתום אומר כל מה שאני אוכל ושותה ומתכסה מתוך שכרי הוא, א"ל אותו בעל הבית חייך כל מה שאתה אוכל ושותה ומתכסה בכח חבית של מים שאתה ממלא לי ובכח עץ אחד שאתה מבקע לי, אבל שכרך צרור ומונח. כך כל מה שישראל אוכלין בעולם הזה בכח היסורין הבאין עליהן, אבל שכרן כפול ומונח צרור ומשומר לעתיד לבא, שנאמר את הברית ואת החסד וגו'. (דברים פרק ז, תתמח)

...נסתכל משה בלוחות וראה שפרח כתב מעליהם, והשליכן מידיו... באותה שעה נגזרה גזרה על ישראל שילמדו תורה מתוך הצער ומתוך השעבוד ומתוך הטלטול ומתוך הטרוף ומתוך הדחק ומתוך שאין להם מזונות ומתוך אותו הצער שהם מצטערים עתיד הקב"ה לשלם להם שכרם לימות המשיח כפול ומכופל... ואומר מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים וגו', לטובתי נשברה רגל פרתי שתהא משכורתי שלמה. (יהושע פרק כד, לז)

תנא דבי אליהו עשה אדם מצוה גזרו עליו טובה עד ארבע דורות כיהוא בן נמשי... (מלכים ב פרק ט, רלב)

...ואם קבלן עליו (היסורין) מאהבה מה שכרו, יראה זרע יאריך ימים, ולא עוד אלא שלמודו מתקיים בידו, שנאמר וחפץ ה' בידו יצלח... דבר אחר לכן אחלק לו ברבים שעתיד משה ליכנס בראש כל חבורה וחבורה, בראש חבורה של בעלי מקרא, בראש חבורה של בעלי משנה, בראש חבורה של בעלי גמרא, וליטול עם כל אחד ואחד שכר, וכן הוא אומר ויתא ראשי עם. (ישעיה פרק נג, תעו)

אמר רבי אחא כל הברכות והטובות והנחמות שראו הנביאים לא לחנם הרשם הקב"ה לפרסמן אלא כדי שייגעו ישראל בתורה ויקבלו שכר, שמא תאמר כולו ראו, תלמוד לומר עין לא ראתה אלקים זולתך, ואי אפשר לומר שלא ראו אלא מקצת, דכתיב כי לא יעשה ה' אלקים דבר וגו', וכיצד ראו, רבי ברכיה אמר כמין סדקא דחבית... (שם פרק סד, תקח)

ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, אמר הקב"ה לישראל בני הוו זהירים במצות ואתם נוטלים שכר, שלא תאמרו על חנם אנו יגיעים ואנו עובדים לאלקים, והעו"א עובדים לאלילים, יש לכם לראות מה בינם לביניכם... יבא הבקר ואנו יודעים, דכתיב אמר שומר אתא בקר, וכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלקים לצורך אלקים, ועובדו שלא לצורך אלקים, שלא יעשה דברי תורה קרדום להשתמש בהם ולא עטרה להתפאר בהם. (מלאכי פרק ג, תקצא)

רבי לוי אמר כל מה שהבריות מגדלים מצות ומעשים טובים בעולם הזה דיין שהקב"ה מזריח השמש להם, שנאמר וזרח השמש ובא השמש. ורבנן אמרין כל מה שהצדיקים עושים מצות ומעשים טובים בעולם הזה, דיים שהקב"ה מחדש פניהם כגלגל חמה לעולם הבא, דכתיב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. (קהלת פרק א תתקסו)

ילקוט המכירי:

ללמדך שפרשה ראשונה של קריאת שמע אין בה פירוש שכרה בעולם הזה, כמו בפרשה ונתתי מטר ארצכם בעתו, זה מתן שכר עושי מצות שאין עוסקין בתלמוד, ופרשה ראשונה כתוב בה בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה, לפי שיש בה צער ונידוד שינה ומנבל עצמו עליה, לפיכך מתן שכרה לעולם הבא, שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, אותו אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבעל פה ביום ובלילה, שבזכותם העולם עומד. (ישעיה פרק ט)

זרע אברהם אוהבי, את מוצא כל מי שמדקדק על המצות שכרו מרובה מן השמים, שכן מצינו באברהם שדקדק על המצות, לפיכך נקרא אוהבו של הקב"ה, הדא הוא דכתיב זרע אברהם אוהבי. (שם פרק מא)

מדרש הגדול:

תנו רבנן מעשה באחד שבא אצל ר' עקיבה ואמר לו קוץ לי שכרה שלתורה. אמר לו המתן עד שיבוא בן עזאי, כשבא בן עזאי אמר לו ר' עקיבה קוץ לזה שכרה שלתורה. אמר לו שכר מקרא אתה מבקש, או שכר משנה אתה מבקש, או שכר הגדות, אמר לו קוץ לי שכר כולן. אמר לו אמר הכתוב טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף (תהלים קי"ט), אף אתה אם יש לך זהב וכסף הוציא לי שני אלפים דינרי זהב ושני אלפים דינרי כסף על כל דבור ודבור שלתורה ואני אקוץ לכך שכרה, ללמדך שאין סוף למתן שכרה שלתורה. (בראשית טו א)

ר' אומר נפשך לידע מתן שכרן שלמצוות, צא ולמד מן הגולה לערי מקלט, שנאמר לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה (במדבר ל"ה), הרי הכתוב קרא מכה נפש למי שהרג בשגגה, והרי הדברים קל וחומר, אם כך קרא למי שהרג בשגגה, קל וחומר שיקרא צדיק למי שעשה מצוה בשגגה, ואם הוא עושה מצוה בשגגה קוראו צדיק, קל וחומר למתכוין ומתקן עצמו למצות שמדת הטוב מרובה... (ויקרא ה יז)

את הדברים האלה דבר ה', זה הוא שאמר הכתוב אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים (ישעיה מ"ב), מה הן אלה הדברים, אלו הנחמות והבשורות וההבטחות שהבטיח הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא, ובזכות מה הוא מקיים לכם אלה הדברים שהן הנחמות, בזכות שאתם מקיימין עשרת הדברות, שנאמר בהן את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם. הא כיצד, אמר הקב"ה אם קיימתם אנכי, אני מקיים לכם אנכי אנכי הוא מנחמכם, אם קיימתם לא יהיה, אני מקיים עליכם והייתי לכם לאלקים, אם קיימתם לא תשא, אני מקיים עליכם נשבע ה' בימינו, אם קיימתם זכור ושמור, אני מקיים לכם וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב, אם קיימתם כבד, אני מקיים לכם ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלקינו יאמר לכם חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו... (דברים ה יט, וראה שם עוד)

...ומנין שהקב"ה חפץ לזכות את ישראל כדי לשלם להן שכר, הרי משה אומר לישראל ראו מה תעשו כדי שתתקיים בכם הברכה שאמר לאברהם, ונברכו בך כל משפחות האדמה (בראשית י"ב), מנין ממה שקרינו בענין ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. (שם יא כו)

אמונות ודעות:

...והגדול שבחסדיו על בריותיו הוא שנתן להם את ההויה, כלומר מה שהמציא אותם אחר שלא היו, וכפי שאמר לנבחריהם "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" (ישעיה מ"ג). ואחר כך נתן להם סבה שבה יגיעו אל האושר המושלם ואל הטובה השלמה, כמו שאמר "תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח" (תהלים ט"ז), והוא מה שצוום בו והזהירם עליו... לפי שהשכל מחייב שכל מי שהשיג טוב על מעשה שעשה, מגיע לו כפלים ממה שמגיע מן הטוב למי שלא עשה כלום אלא שנתנו לו בחסד... (מאמר ג הקדמה)

כן נתברר לי כי הזכיות כאשר מתרבות לנפש מזדככת ומבהקת, וכמו שנאמר "וחיתו באור תראה וגו' לאור באור החיים" (איוב ל"ג), ושהחובות כאשר מתרבים לנפש נעכרת ומחשכת... כן הודיע לנו שהם זכורים לפניו הזכיות והחובות של כל בני אדם, והם לפניו ככתובים אצלינו... וכבר הועיד את הגמול עליהם לעולם הבא שהוא עולם הגמול, ואותו העולם יבראהו כאשר ישלם כל מספר בני אדם אשר גזרה חכמתו לברוא אותם, שם יגמול לכל כפי מעשיהם... ועם זאת לא מנע מעבדיו בעולם הזה מקצת שכר על הטובות ועונש על החטאים, דבר שיהא סימן ודוגמא לכלל הנצור לעת התקבצות מעשי בני אדם, ולפיכך מוצאים אנו אותו מסדיר בתורה את הברכות שבפרשת אם בחוקתי... (מאמר ה פרק א)

וממה שקבע החכם בענין זה שהוא משלם לעבדיו בעולם הזה על מיעוט מעשיהם כדי שישאיר להם הרוב לעולם הבא, כי לא יתכן שיעבירם בעולם הבא מדרגה לדרגה, לפי שכל פלג מן הנגמלים נשאר במה שהוא בו, כאמרו, "אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם" (דניאל י"ב). ולפיכך עשה את הגמול על המיעוט בעולם הזה... ובזה אומרת המסורת, כל שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו ודומה כמי שקיים את התורה כולה, וכל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו ודומה למי ששרף את התורה כולה... (שם פרק ב, וראה שם עוד)

ואבאר עוד הזכיות אשר על כל פנים יש בהן גמול בעולם הזה, ואפילו כפר האדם. ואומר שהן שש, תחלתן כבוד ההורים, כאמרו "כבד את אביך ואת אמך", והרחמנות על בעלי חיים, כאמרו "שלח תשלח את האם", והמשא ומתן בצדק, כאמרו "אבן שלמה וצדק יהיה לך" (דברים כ"ה), ונוסף עליהן ההבטחה בטובה אם היתה מוחלטת (בלי תנאי), כאמרו ליהוא "בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל" (מלכים ב' י') בהחלט, והמרה הוא ובניו ועם זאת נתקיימו בהם. (שם פרק ה)

ואם ישאל אדם ויאמר, אותם שיחיו מי ומי הם, נענהו, שהם האומה כולה הצדיקים מהם ומי שמת בתשובה, ונלמד זה ממה שנאמר "והעליתי אתכם מקברותיכם עמי" (יחזקאל ל"ז), כל מי שנקרא עמי הרי הוא נכלל בהבטחה זו. ומצאתי שהצדיקים נקראים עמו, כאמרו "ולאמר לציון עמי אתה" (ישעיה נ"א), והחטאים מי שלא עשה תשובה אינו נקרא עמי, כאמרו "כי אתם לא עמי" (הושע א')... (מאמר ז פרק ז)

ואם ישאל ויאמר האם יש להם גמול על אותה משמעת אשר יסגלו בזמן הישועה, נאמר כן, כמו שהשכל חייב שאנשי עולם הגמול יש להם גמול על המשמעת שהם מסגלים בעולם הבא, ויהיו אלה תוספת נוספת להם על זכויותיהם אשר מלפני כן... (שם פרק ח)

הודיענו ה' יתברך ויתעלה שהוא כבר הועיד זמן לגמול לצדיקים, ובו יבדיל בינם לבין הכופרים, כאמרו "והיו לי אמר ה' צב-אות ליום אשר אני עושה סגולה וחמלתי עליהם וגו', ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע" וגו' (מלאכי ג'), והעמיד לנו על כך אותות ומופתים וקבלנוהו...

ואומר תחלה, כבר נתברר בדברים שקדמו במאמר ג' ד' וו' כי השמים והארץ ומה שביניהם לא נברא כל זה אלא בעבור האדם, ולפיכך נתנו באמצע... ולפיכך הטיל עליה (על הנפש) הצווי והאזהרה כדי שתזכה בכך לחיים הנצחיים, ושאותם החיים יהיו כאשר יסתיימו אישי בני אדם אשר חייבה החכמה לבראם, שאז ישכנם בעולם אחר לשלם שכרם בו...

ממה שהשכל מחייב עוד שהבורא יתרומם ויתהדר כפי שנתגלה לנו מחכמתו ויכלתו וטובו על ברואיו, לא יתכן שיהא שעור האושר אשר עתד אותו לנפש הזו הוא מה שתמצא בעולם הזה מאושר העולם ותענוגיו, מפני שכל טובה בעולם הזה קשורה בפגע, וכל אושר ביגע, וכל עונג בצער, וכל שמחה ביגון... אלא חיובי הוא שכבר ייעד לה מקום שבו החיים המוחלטים והאושר הצרוף שיעניק לה אותם... (מאמר ט פרק א)

ואם יאמר אדם והנה אין אנו מוצאים שנאמר בפירוש בתורה מן הגמול אלא בעולם הזה בלבד, והוא מה שכתוב בפרשת אם בחקותי ובפרשת אם שמוע תשמע. אנו אומרים, כי החכם לא הניח מלהזכיר את הגמול לעולם הבא והעונש בו כמו שאבאר. אבל אמר בפירוש אושר העולם הזה ויסוריו בלבד לשתי סבות, האחת מפני שגמול העולם הבא דבר שהשכל מורה עליו, כמו שבארנו, קצרה התורה מלבארו, כמו שקצרה בפסוק "ויצו ה' אלקים על האדם לאמר" וגו' (בראשית ב'), ולא אמרה אנכי ה' אלקיך לא תרצח ולא תנאף ולא תגנב, כיון שהשכל מורה על כל אלה, אבל פירשה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, לפי שאין השכל מורה על כך. כך פירשה את הגמול בעולם הזה מפני שאין השכל מורה עליו, וקצרה באור הגמול העתיד מפני שסמכה על כך שהשכל מורה עליו.

והשנית, שדרך הנבואה להרחיב בדברים שהצורך להן קרוב, ולקצר בדברים הרחוקים, וכיון שהצורך הקרוב לעם בזמן שנכתבה להם התורה הוא ידיעת מצב ארץ ישראל אשר הם הולכים אליו הרחיבה להם ביאורו, ובמה שיהא בו מפירות משמעתם ומרים... (שם פרק ב, וראה שם עוד)

והואיל וכבר הזכרתי ששת הענינים הללו, ראוי שאסמיך להם שבעת האחרים אשר מן הכתובים. ואמר שהם שבעה דברים, לכל דבר יש בתורה סימן ורמז, ובשאר ספרי הנביאים פירוש וביאור. 

הדבר הראשון שהיא קוראת מה שמשיג האדם על ידי החכמה והתורה חיים, כאמרו "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא י"ח), וקוראת מה שמשיג הכסיל על ידי כסילותו מות, כאמרו "הנפש החוטאת היא תמות" (יחזקאל י"ח)... וכיון שלא יתכן שהוא רומז בכל אלה אל חיי העולם הזה לפי שהצדיק והרשע שוין בו, הכרחי שרומזים בהם לחיי העולם הבא, ויש בכלל כל פסוק דברים נרחבים.

והדבר השני מה שהודיענו כי זכרון טוב נשאר לצדיקים לפני ה' וזכרון רע לרשעים, אמר בזה "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב" (משלי י')... ויש בכלל כל פסוק מאלה באורים רבים.

והשלישי מה שהודיענו שיש לה' כתבים וספרים בהם שמורים מעשי הצדיקים והרשעים, כמו שאמר משה רבינו ע"ה "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות ל"ב)...

והדבר הששי האזהרה מפני יום ה' המעותד לשילום, אמר בו "קרוב יום ה' הגדול וגו' יום עברה היום ההוא" וגו' (צפניה א')...

והדבר השביעי מה שנקרא הגמול טוב, ושהוא מנוע מן הרשעים, כאמרו "למען ייטב להם ולבניהם לעולם" (דברים ה')... ואם יחשוב אדם שאלו סובלים באורים אחרים המבטלים מלהוכיח מהם על העולם הבא, אנו אומרים לו שאין הדבר כפי שחשב, מפני שהשכל מחייב את הגמול בעולם הבא, והרי כל באור שהוא תואם את המושכל נכון הוא. (שם פרק ג)

ואחר שביארתי יסודות אלו וחקרתים, אומר עתה, כי מה שהגמול והעונש על הגוף והנפש יחד, כי הם פועל אחד, כבר פירשתיו ובארתיו. וכן היאך יחיה ה' את המתים והיאך יאחד בין כל נפש וגוף שלה גם זה כבר בארתיו... וראוי שאחל כאן לבאר מה הוא הגמול ומה הוא העונש, ובקביעת המקום אשר יהיה אז ובתיאור הזמן אשר יהיה להם...

ואחל ראשונה להודיע מהות הגמול והעונש, ואף על פי שכבר הזכרתי מהם מעט במה שקדם. ואומר, כי הגמול והעונש שני ענינים עדינים ובראם ה' יתרומם ויתהדר בזמן השילום, ויגיע מהם לכל אדם כראוי לו, והם יחד ממקור אחד, והוא מקור הדומה לסגולת האש שורף ומאיר, והרי הם מאירים לצדיקים לא לרשעים, ושורפים את הרשעים לא את הצדיקים. ובכך אמר הכתוב "כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צב-אות אשר לא יעזוב להם שורש וענף. וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה" וגו' (מלאכי ג')... והנה יסוד הדבר יחדשהו הבורא יתרומם ויתהדר בדומה לשמש, אלא שיש בינו לבין השמש הבדל, לפי שהשמש חומה ואורה משותפים אינם נפרדים זה מזה, והדבר הזה ביכולת הבורא יתרומם ברוממותו ירוכז אורו לצדיקים ויתקבץ חומו לרשעים, או בסגולה שיעשנה בו, או במקרה שיחסן בו את אלה מן החום ויחוץ את אלה מן האור, והדעה השניה קרובה יותר... ולפיכך קוראים הכתובים גמול הצדיקים אור, וכל עונש הרשעים אש...

ונקרא הגמול גן עדן לפי שלא ימצא בעולם יותר חשוב מאותו הגן אשר השכין בו אדם עליו השלום... (שם פרק ה)

אבל שתי השאלות החמישית והששית שהם חיוב תמידיות גמול הצדיקים ועונש הרשעים, הריני מדבר בכך מדרך המושכל, ואומר, כיון שחייב ה' את האדם לעבדו, הכרחי הוא שישדלהו לכך בדבר החשוב ביותר, לפי שאם ישדלהו במה שהוא חשוב מעט ולא עבדו, יכול אדם לומר שמא אלו שדלו ביותר מזה היה עובדו, וכאשר שדלו בכל לא תשאר לו התנצלות. פירוש הדבר, אלו עשה משך גמול הצדיקים אלף שנה, היה אפשר לומר לא מאסו בו אותם בני אדם אלא מחמת מיעוט ערכו, וכך אלפים וכך שלשת אלפים, וכל שהוא קצוב אפשר שימצא בשכל למעלה ממנו שעור אחר. וכאשר עשה גמולם בלי תכלית בלי הפסק וטובתם לא תכלה, לא נשאר מקום לבעל הטענה לטעון. ושמא יאמר אדם רואה אני דבר זה בגמול מובן יותר, כיון שהוא טובה ואושר וחסד, אבל בעונש והתמידיות באש אני רואה שהוא חוסר רחמים ואכזריות, ואמר גם בזה דבר תכלית, כי כמו שהכרחי הוא שישדלם בדבר שאין למעלה ממנו, כך הכרחי שיפחידם בדבר שאין למעלה ממנו... (שם פרק ז)

אבל תשובת השאלה השביעית, והיא האם יהא גמולם ועונשם שוה במהותו, ואומר, כשם שגמול אלף זכיות אין לו הפסק, כך זכות אחת אין הפסק לגמולה, וכשם שאין הפסק לעונש אלף עברה, כך עברה אחת אין הפסק לענשה, אלא שהגמול והעונש ואף על פי שהם תמידיים למעשה אחד ולאלף מעשים, הרי מצב כל אחד יהיה לפי ערך מעשיו, מי שעשה טובה אחת או עשר או מאה או אלף יהיה מצבו בגמול כפי ערך מה שעשה, אלא שהוא תמידי, כמו שאנו רואים בעולם הזה אנשים כל טובתם היא המנוחה בלבד, ואחרים עם זאת אוכלים ושותים, ואחרים עם זאת בדירה הדורה, ואחרים עם זאת לובשים בגדי הפאר, ואנשים עם זאת נמצאים במעלה רמה. כך לעולם הבא אנשים נאמר באשרם "אף בשרי ישכון לבטח" (תהלים ט"ז), ואחרים נאמר בהם "בצל כנפיך יחסיון" (שם ל"ו)...

אבל השאלה השמינית והיא האם יש בין הצדיקים הבדלים, וכך הרשעים. כבר נכללה עיקר תשובתה בדברים אלה שקדמו. אבל נראה לי לחלק מיסוד יתרונותיהם זה על זה שבעה סעיפים. ואמר ממה שמורה שיש לצדיקים דרגות בגמולם זה למעלה מזה, תחלה מה שמחייב השכל, ואחריו מה שמצאנו בכתובים מזכיר שבע מעלות זו למעלה מזו. הראשונה, מקצתם יהיה להם אור כזריחת אור השמש, ובהם נאמר "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה". ויש שיהיה להם עם זה עונג בשביביה, כמו שאמר "ומרפא בכנפיה", ויש שיתקיים לו האור כדבר הנטוע בו כמו שאמר "אור זרוע לצדיק". ויש שהולך האור ונוסף לו כמו שאמר "אור צדיקים ישמח" (משלי י"ג), ויש שיהיה אורו כבהירות עצם הגלגל, כמו שנאמר בהם "והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע" (דניאל י"ב)... (שם פרק ח)

וראוי שאסמיך לזה תאור זה, ואומר, כי יחוד (כמות ואיכות) הגמול על כל דת ומצוה והשתדלות מה הוא, וכן יחוד העונש על זניחת כל מצוה ונוהג והשתדלות מה הוא, כי לא הגדיר אותו בעולם הזה לכמה פנים מן החכמה. האחד כי יסוד המהות אשר בה יהיה הגמול והעונש לא ראינוה, אלא שהושגה לנו בקירוב ובהבנה, והיאך נוכל לעמוד על פרטיה שהם יותר נעלמים ודקים. ועוד כדי שלא יארכו הדברים וירחבו האמרים ותגדל הכמות, וגם כדי שלא נבחר מקצת המצות אילו הגדיר לנו מה הוא שכר כל אחת. ועוד מפני שרוב טרדת מחשבתינו היא בדברים הקרובים לנו, כלומר ענין הישועה, ולפיכך האריכו בו הספרים ובארוהו, אבל אנו מקוים כי סוג הגמול לכל מצוה, וחלוק סוגי העונש על כל עברה יתבאר לנו בזמן הישועה, שאז יתבהרו כל הענינים הללו, ויתפנו הלבבות לדרישת החכמה והמזגים יתעדנו לשמיעת דברי תבונה כיון שהוא קרוב ואף מעותד ליציאה אל העולם הבא... (שם פרק יא)

חובת הלבבות:

אבל פירוש החלק הששי, והוא בגמול העולם הזה והעולם הבא, אשר יהיה האדם ראוי לו במעשה הטוב בעולם הוא, שהגמול על שני פנים, גמול בעולם הזה בלבד, וגמול בעולם הבא בלבד, ויש שיהיו ראויים שניהם על מעשה אחד ולא פורש לנו באור זה באר היטב, אך ערב הבורא לעמו גמול כולל על מעשה הכולל ולא חלק הגמול על העבודות בעולם כמו שעשה בעונש על העבירות בעולם, כמו שפורש המעשים שעושיהם חייבין סקילה שריפה הרג וחנק ומלקות ארבעים ומיתה... אבל גמול העולם הבא וענשו לא פירש מהם הנביא מאומה בספרו בעבור כמה פנים, מהם כי צורת הנפש בלעדי הגוף אינה ידועה אצלנו, כל שכן מה שתתענג בו או תצטער בענין ההוא, אך פירש אותו למי שהיה מבין הענין הזה, כמו שאמר ליהושע (זכריה ג') "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה". ולא יהיה זה בעוד נפשו קשורה בגופו, אבל רמז למה שיהיה אחר המות שתשוב הנפש בצורת המלאכים בענין פשיטותה ודקותה ועזבה להשתמש בגופה כשתזדכך ותזהיר והיו מעשיה טובים בעולם הזה. 

ומהם שגמול העולם הבא ועונשו היה מקובל אצל עמי הארץ מהנביאים ומושכל אצל החכמים, והניחו לזכרו בספר כמו שהניחו לזכור הרבה מפירוש המצות והחובות מפני שסמכו על הקבלה, ומהם שהעם היו מן הסכלות ומעוט ההבנה בענין שאיננו נעלם ממה שכתוב בתורה, ונהג הבורא עמהם מנהג האב החומל על בנו הקטן כשהוא רוצה ליסרו בנחת ולאט, והאב כשרוצה ללמד את בנו בנערותו החכמות אשר יעלה בהם אל המעלות העליונות אשר לא יבינם הנער בעת ההיא, ואלו היה מפייס אותו עליהם ואומר לו סבול יגיעות המוסר והלמוד בעבור שתעלה בהם אל המעלות החמודות לא היה סובל את זה ולא שומע אליו מפני שאין מבין אותו... וכן הבורא יתברך יחל עמו והפחידם בגמול ועונש ממהרים מפני שידע כי העם כאשר יתקנו לעבודה תקל מעליהם סכלותם בגמול העולם ועונשו ויכוונו בעבודה אליו ויתנהגו בה עדיו...

ומהם שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד, אך יהיה ראוי מן האלקים בשני דברים אחר המעשה הטוב, האחד שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות הטוב, כמו שכתוב (דניאל י"ב) "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד"... וכאשר יתקבץ למשתדל גמול צדקתו אל גמול צדקתו וגמול אמונת לבו וסבלו יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא. והשני חסד מאלקים ונדבה וטובה, כמו שכתוב (תהלים ס"ב) "ולך א-דני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". והעילה בזה, כי אם היה מעשה האדם כחול הים במספר לא יהיה שקול בטובה אחת מן טובות הבורא יתברך עליו בעולם הזה, כל שכן אם יהיה לו חטא...

ומהם שגמול העולם הבא אין תכליתו אלא להדבק באלקים ולהתקרב אל אורו העליון כמו שכתוב, (ישעיה נ"ח) "והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך"... ולא יגיע אליו אלא מי שרצה הבורא בו, ורצון הבורא שורש הגמול, כמו שכתוב (תהלים ל') "כי רגע באפו חיים ברצונו". ואמר בפרשת אם בחקותי רמזים שמורים על הרצון מאלקים, והוא מה שאמר "ולא תגעל נפשי אתכם"... והבטחון על האלקים במה שיעד בו הצדיקים מגמול העולם הזה והעולם הבא על העבודה שישלמהו למי שראוי לו, וכן ישלם העונש למי שראוי לו מן הדין על המאמין, ובטחונו על האלקים בזה מהשלמת האמונה באלקים, כמו שכתוב (בראשית ט"ו) "והאמין בה' וישחבה לו צדקה". ואין ראוי לבטוח על מעשהו הטוב ויבטיח נפשו בגמול העולם הזה והעולם הבא על מעשהו, אך יטרח וישתדל בהודאה לטובות הבורא התמידות עליו לא לתקות גמול עתיד שיתחייב לו במעשהו, אך יבטח על האלקים בו אחר ההשתדלות לפרוע הודאת הבורא על גודל טובתו עליו... (שער ד הבטחון, פרק ה)

...ואם לא ימצא היצר דרך לפתותך מהפנים האלה יתחכם לך במה שהוא יותר דק מזה, והוא דרך הגמול והעונש בעולם הזה ובעולם הבא. ויאמר לך הנה אתה מחסידי הבורא ומסגולתו, וכמוך הוא ראוי לגמול העולם הזה והבא, וצריך שתשתדל כפי יכלתך אולי תגיע לזה במעשיך ובהמשכך אחרי עבודת האלקים בלב טוב ובשמחה רבה, כמו שאמר דוד (תהלים ל"ז) "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה". ואם תשמע אליו ותסמוך על דבריו יפילך במין ממיני השתוף הנסתר, והוא ששמת נעבדך לנפשך, ממה שאתה משתדל במה שתמשך בו הנאת עצמך ושמחתך ותדחה בו מעליה הדאגות והיגונות, ולולא תקותך לזה היית כופר בטובות האלקים המתמידות עליך, ולא היית מחייב את עצמך עבודה עליהם עם שאינך רואה שהעבודה תאות לו לגדולתו ועוצם יכלתו ואותות חכמתו. ובזה אמרו רז"ל "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס". (שער ה יחוד המעשה פרק ה)

תרגום יונתן:

ומשלם לשונאיו - ומשלים לסנאו אגר עובדיהון טביא בעלמא הדין מן בגלל למשציא יתהון בעלמא דאתי... (דברים ז י)

מושל באדם - טוביכון צדיקיא עבדתון לכון עובדין טבין דאתון עתידין לאנהרא כזיהור יקריה כנהור צפרא דאזיל ותקין, וכשימשא דעתיד לאנהרא כזיהור יקריה על חד תלת מאה ארבעין ותלתא כנהור שבעת כוכביא שבעת יומיא יתיר מכדין תתרכון וייטב לכון דהויתון מחמדין לשני נחמתא דאתין הא כאכרא דמסובר בשני בצורתא דיחות מיטרא על ארעא. (שמואל ב כג ד)

יש יום - אריכות יומיא וסגי טובא דעתיד למיתי לצדיקיא דנטרו אורייתא. (ירמיה לא ה)

אשריך - בעלמא הדין, וטוב לך - לעלמא דאתי. (תהלים קכח ב)

רש"י:

אחד ההרים - הקב"ה מתהא הצדיקים ואחר כך מגלה להם, וכל זה כדי להרבות שכרן. (בראשית כב ב)

נצר חסד - שאדם עושה לשלם שכר עד לאלפים דור, נמצאת מדה טובה יתירה על מדת פורענות אחת על חמש מאות, שזו לארבעה דורות וזו לאלפים. (שמות כ ו)

לכלב תשליכון אותו - ...מה תלמוד לומר לכלב... ולמדך הכתוב שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר (שמות י"א) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אמר הקב"ה תן לו שכרו. (שם כב ל)

לאלף דור - ולהלן הוא אומר (דברים ה') לאלפים, כאן שהוא סמוך אצל לשומרי מצותיו העושין מיראה הוא אומר לאלף, ולהלן שהוא סמוך אצל לאוהביו העושין מאהבה ששכרם יותר גדול הוא אומר לאלפים. (דברים ז ט)

היום לעשותם - ולמחר, לעולם הבא, ליטול שכרם. (שם שם יא)

לשמר את מצות ה' - ואף היא לא לחנם אלא לטוב לך שתקבלו שכר. (שם י יג)

א-ל אמונה - לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא, ואף על פי שמאחר את תגמולם סופו לאמן את דבריו. (שם לב ד)

ואיך תתחרה - ...ובמדרש, אם על ג' פסיעות שרץ נבוכדנצר לכבודי הרביתי גדולתו מה תתמה כשתראה שכר הצדיקים שרצו לפני כסוסים. (ירמיה יב ה)

אורך ימים בימינה - למיימינים בה, העוסקים לשמה, וכל שכן עושר להם. (משלי ג טז)

שכר אמת - הזורע צדקה בטוח שיקבל פעלו בסוף. שכר - כאדם הסוכר המים ובטוח שימצא שם דגים בסוף. (שם יא יח)

אבן עזרא:

וטעם המחלה - יש לך לזכור כי בעיניך ראית המחלה והנגעים והמכות אשר שמתי במצרים בעבור שמרדו בי, ואם אתה תשמור חקי תמלט מהם שלא אעשה לך כאשר עשיתי להם. ועוד כי אני ה' אהיה רופאך מכל מחלה שגזרתי להיותה על הארץ, אין לך צורך לרופא, כאשר רפאתי המים המרים שאין יכולת ברופאים לרפאם. והנה דבר מרה הפך המכה הראשונה, כי מימי היאור היו מתוקים ולא יכלו לשתות מהם, וכאן המים המרים שבו מתוקים. והנה השם עשה הדבר והפוכו, על כן יש לך להשמר שלא תמר בו ולאהוב אותו כי הוא ייטיב לך. (שמות טו כו)

...ואמר "כאשר צוך ה' אלקיך", כי השכר הוא על מצות עשה והעונש על מצות לא תעשה, ואמר חייב אתה לכבד האבות למען יאריכון ימיך, וזה החיוב בשקול הדעת, וגם בעבור שצוה ה' שמכבדם יהי לך עוד שכר ולמען ייטב לך. (שם כ א)

כתוב ועושה חסד לאלפים - וכתוב לאלף דור, ובני אדם יחשבו כי זו שאלה, ואיננה, כי כן כתוב אם תשמור מצותי ישמור לך השם הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך, שהם הג' האבות, וזה הוא שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור, ובפרשה זו אמר דבר אחר, ועושה חסד לאלפים והטעם אין קץ, והוא לעולם ועד, וה הדבר יתפרש לשני ענינים, האחד שהשם יעשה חסד לאוהביו שתעמודנה נשמותם לעולם לאלף אלפי דורות, והשני כי השם יעשה טוב לבניהם שהם כמותם עד אין קץ, וככה אמר דוד, וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו וצדקתו לבני בנים, והיה אין ספק כי חסד השם הוא לנצח על יראיו, ובעבור שהזכיר לבני בנים, על דרך "וצדקתו עומדת לעד", הוצרך לפרש אם היו הבנים טובים... (שם שם ו)

וברך את לחמך - ...והכלל שהיה גופם סר אל משמעת הנשמה, ולא הפך הדבר שהנשמה סרה אל משמעת הגוף, ובהתאמץ הנשמה יתאמץ כח השומר הגוף שיקבל האדם מן השמים, והוא הנקרא תולדות. והנה הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה, כי יש מארה באה לחסר כח התולדה, כדרך אתה תאכל ולא תשבע, והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף, והנה לא יפחד שומר התורה ממנו, וזהו וברך את לחמך. ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שנוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, ועל זה כתוב "והסירותי מחלה מקרבך"... והנה יהיה כפי מולד האשה שתהיה משכלת, כי תולדות הרחם להשכיל הילודים, או שתהיה עקרה ולא תלד, והנה אם היה הדבק בשם במולדו וכפי תולדתו שלא יוליד בנים, השם הנכבד אם היה דבק בו יאמץ כח תולדת הכליות ויתקן עלילות הזרע עד שיוליד בנים... (שם כג כה)

בכל הדרך - ...והנה עיקר כל המצות אמונת הלב, וכאשר תירא השם זה כל האדם, ובעבור זה נברא האדם כדברי קהלת, ועוד יאריכון ימים עם הכל על האדמה ועם היחיד בעולם הבא. (דברים ה ל)

...ורבינו האי ז"ל אמר כי לא הוצרך הכתוב לפרש דבר העולם הבא כי היה ידוע בהעתקה. ולפי דעתי שהתורה נתנה לכל לא לאחד לבדו, ודבר העולם הבא לא יבינו א' מני אלף כי עמוק הוא, ושכר העולם הבא תלוי בדבר הנשמה, והנה הוא חלף עבודת הלב, ועבודתו להתבונן מעשה השם, כי הם הסולם לעלות בו אל מעלת דעת השם, שהוא העיקר, והנה גם התורה ביארה למשכיל דבר עץ החיים, והנה יש כח לנצח הכרובים, והאוכל מעץ החיים וחי לעולם כמלאכי השרת, וכן במזמור לבני קרח "שמעו זאת כל העמים", והסוד "אך אלקים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה", וכן "אחר כבוד תקחני", והנה עם שניהם לקיחה כאשר עם דבר חנוך ואליהו, ואחר שאמר "ויקר פדיון נפשם" איך אמר יפדה נפשי, והמשכיל יבין. (שם לב לט)

תודיעני - במות הגוף אעלה לשמים להיות עם מלאכי עליון. שובע - שיהנה מזיו השכינה והנשמה תראה האמת עין בעין ותתענג על ה'. (תהלים טז יא)

מדשן ביתך - המתבודדים לעבודת ה' בביתם העבודה תדשן נפש, ודעת ה' תעדנם כנחל שלא יפסוק. עמך מקור חיים - חיי הנשמה שלא תמות. באורך נראה אור - כינוי לשכר עולם הבא, כי אין דבר נכבד מהאור, והוא עצם ואינו גוף. (שם לו ט וי)

לא יראה אור - שכר ותענוג הנשמה לאור באור אדוניה, אור עולם הבא. (שם מט כ)

רמב"ן:

מה תתן לי - הנה הצלתני מן המלכים אבל מן הכרת לא הבטחת אותי רק אמרת שתרבה לי שכר הרבה, ומה יהיה שכרי בלא בנים. והנה לא עלה בדעתו שיהיה השכר הגדול הזה לעולם הבא, כי זה אין צורך להבטחה, כי כל עובד אלקים ימצא חיים לפניו, אך בעולם הזה יש צדיקים שמגיע עליהם כמעשה הרשעים, על כן צריכים בטחון, ועוד כי "הרבה מאד" לאמר שיזכה לשתי שולחנות בכל הטוב הראוי לצדיקים הגמורים באין עונש כלל... (בראשית טו ב)

ביום ההוא כרת ה' את אברם - הנה הקב"ה הבטיח את אברהם במתנת הארץ פעמים רבים, וכלם לצורך ענין, בבואו בארץ מתחלה אמר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת", ולא באר מתנתו כי אין במשמעה רק במה שהלך בארץ עד מקום שכם עד אילון מורה, ואחרי כן כשרבו זכיותיו בארץ הוסיף לו "שא נא עיניך וראה צפונה ונגבה וקדמה וימה", כי יתן לו כל הארצות ההן בכללן... (בראשית טו כא)

כבד את אביך - ...וכאשר המצוה הזאת היא בתחתונים כן נתן שכרה באריכות ימים בארץ אשר יתן לנו. ועל דעת רבותינו ענין הכתוב למען יאריכון ימיך ועל האדמה יבטיח כי במצוה הזאת יהיו כל ימותינו ארוכים, כי ימלא השם ימינו בעולם הזה ויהיו ארוכים לעולם הבא שכלו ארוך, ותהיה ישיבתינו לעד על האדמה הטובה שיתן לנו. ובמשנה תורה פירש "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה", והנה הם שתי הבטחות. (שמות כ יב)

את משפטי תעשו - ...ודע כי חיי האדם במצוה כפי הכנתו להם, כי העושה המצות שלא לשמן על מנת לקבל פרס יחיה בהן בעולם הזה ימים רבים בעושר ובנכסים וכבוד, ועל זה נאמר "ובשמאלה עושר וכבוד", ופירשו למשמאילים בה עושר וכבוד, וכן אותם אשר הם מתעסקין במצות על מנת לזכות בהן לעולם הבא, שהם העובדים מיראה זוכים בכוונתם להנצל ממשפטי הרשעים נפשם בטובה ילין. והעוסקין במצות מאהבה כדין וכראוי עם עסקי העולם הזה, כענין הנזכר בתורה בפרשת אם בחקותי "והשיג לכם דיש את בציר" וגו', יזכו בעולם הזה לחיים טובים כמנהגו של עולם, ובחיי העולם הבא זכות שלמה שם. והעוזבים כל עניני העולם הזה ואינם משגיחים עליו כאלו אינם בעלי גוף, וכוונתם ומחשבתם בבוראם בלבד, כאשר היה הענין באליהו בהדבק נפשם בשם הנכבד יחיו לעד בגופם ובנפשם כנראה בכתוב באליהו ובידוע ממנו בקבלה, וכמו שבא במדרשים בחנוך ובבני העולם הבא העומדים בתחיית המתים, ולכך יאמרו הכתובים בשכר המצות למען יאריכון ימיך, למען תחיה והארכת ימים, כי הלשון יכלול מיני החיים כולם כפי הראוי לכל אחד ואחד. (ויקרא יח ד)

וטעם זה הענין, כי נשמת האדם נר ה' אשר נופחה באפינו מפי עליון ונשמת ש-די, כמו שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים". והיה היא בענינה ולא תמות ואיננה מורכבת שתפרד הרכבתה ותהיה לה סבת הויה והפסד במורכבים, אבל קיומה ראוי והוא עומד לעד בקיום השכלים הנבדלים, ולכך לא יצטרך הכתוב לומר כי בזכות המצוה יהיה קיומה, אבל יאמר כי בעונש העבירות תתגאל ותטמא ותכרת מן הקיום הראוי... וכבר פירשנו כי כל היעודים שבתורה בהבטחות או בהתראות כולם מופתים מן הנסים הנסתרים בדבר מופתי תבטיח ותזהיר התורה לעולם... (שם שם כט)

והשבתי חיה רעה - ...ועל דעת רבי שמעון שאמר משביתן שלא יזיקו יאמר והשבתי חיה רעה מן הארץ, והוא הנכון, כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצות כאשר היה העולם מתחלתו קודם חטאו של אדם, אין חיה ורמש ממית האדם, כמו שאמרו אין ערוד ממית אלא החטא ממית, וזה שאמר הכתוב ושעשע יונק על חור פתן... (שם כו ו)

והנה הברכות האלה כפי פשוטן עם היותן רבות כלליות, כענין המטר השובע והשלום ופריה ורביה אינן כמו הברכות שברך כבר בקצרה "וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך", כי שם יבטיח במאכל ומשתה ושיהיה לברכה עד שלא יארע שום חולי בגופינו ועל כן היו כלי הזרע שלמים ובריאים ונוליד כהוגן ונחיה ימים מלאים, כמו שאמר "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא", וכן אמר תחלה "כי אני ה' רופאך". והטעם בזה כי הברכות ההן אף על פי שהם נסים הם מן הנסים הנסתרים, שכל התורה מלאה מהן כאשר פירשתי, והם אפילו ליחיד העובר, כי כאשר יהיה האיש החסיד שומר כל מצות ה' אלקיו ישמרהו הא-ל מחולי והעקרות והשכול וימלאו ימיו בטובה. אבל אלו הברכות שבפרשה הזאת הן כלליות בעם, והן בהיות כל עמינו כלם צדיקים, ולכך יזכיר תמיד בכאן ונתנה וגו' לבטח בארצכם, שלום בארץ, חיה רעה מן הארץ, וכבר בארנו כי כל אלה הברכות כולם נסים, אין בטבע שיבאו הגשמים ויהיה השלום לנו מן האויבים, ויבא מורך בלבם לנוס מאה מפני חמשה בעשותינו החוקים והמצות, ולא שיהיה הכל הפך מפני זרענו השנה השביעית, ואף על פי שהם נסים נסתרים, שעולם כמנהגו נוהג עמהם, אבל הם מתפרסמים מצד היותם תמיד לעולם בכל הארץ...

והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בגופם ולא בארצם לא בכללם ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולא להשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר "כי אני ה' רופאך"... (שם שם יא)

והתהלכתי בתוככם - ...ולא הזכיר הכתוב בכאן שכר קיום הנפשות בעולם הנשמות ובעולם הבא אחרי תחיית המתים, כי קיומן מחויב בדרך היצירה כמו שפירשתי בכריתות, והעונש הוא שמכרית החייבים מהם והשאר כולם יתקיימו ביסוד יצירתם. אבל על דרך האמת הברכות האלה עוד הם ברכות שמים בעליונים, כמו שפירשתי... והנה הוזכר כאן גן עדן והעולם הבא ליודעיו, ואלה הברכות בתשלומיהן לא תהיינה רק בהיות כל ישראל עושין רצון אביהם ובנין שמים וארץ שלם על מכונתו, ואין בתורה ברכות שלמות כאלה שהם דברי הברית והתנאים אשר בין הקב"ה ובינינו. ודע כי לא השיגו ישראל מעולם לברכות האלה בשלמותן, לא הרבים ולא היחידים מהם, שלא עלתה זכותם לכך... ועל כן תמצא לרבותינו שיזכירו בפסוקים האלה לעתיד לבא, מלמד שתינוק מישראל עתיד להיות מושיט וכו', עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים לעתיד לבוא, כי לא נתקיים, אבל יתקיים עמנו בזמן השלמות. (שם שם יב, וראה עוד ערך ברכה)

למען תחיון - שימלא מספר ימיכם וטוב לכם בכל הטובה אשר יעד לכם בפרשת אם בחקותי וזולתה. והארכתם ימים בארץ - שתנחילו אותה לזרעכם לעולם. (דברים ה ל)

למען תירא - ...אבל יאמר שצוה השם אותי שתלמדו המצות ותעשו אותם למען שתזכה ותירא את ה' אלקיך לשמור מצותיו אתה ובנך ובן בנך כל ימי היות האדם על פני האדמה לעולם, כי בעבור עשות המצות תזכה שיהיו לך בנים יראי השם ויעמדו על פני האדמה לעולם ויעמוד זרעכם ושמכם לפניו כל הימים, ולמען יאריכון ימיך בארץ שהיא נחלת ה', והנה הכל לטובתך כי חפץ ה' להצדיק ולזכות אותך. (שם ו ב)

לחיותנו כהיום הזה - במשפטים כי בכללם נחיה וכלם טובים אין בהם רעה, אבל כלם גורמים חיים טובים בסוף. והנה אנחנו חייבין לעשות רצון הבורא שהוא אלקינו ואנחנו עמו וצאן ידיו, ואין בכל מצותיו רק טוב, ועוד שתהיה לנו צדקה לפני ה' אלקינו ויתן לנו שכר טוב בעשיית כל המצות האלו. קרא גמול המצות צדקה, כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו אם יתן עוד שכר בעבודתו צדקה יעשה עמו. (שם שם כ)

בכל לבבכם ובכל נפשכם - ...ובאור הענין, כי השם לא יעשה הנסים תמיד לתת מטר הארץ בכל עת יורה ומלקוש ולהוסיף בדגן ובתירוש וביצהר ולהרבות גם העשב בשדה לבהמה, או שיעצור השמים ויבשו, רק על מעשה רוב העם, אבל היחיד הוא בזכותו יחיה והוא בעונו ימות. והנה אמר כי בעשותם כל המצות מאהבה שלימה יעשה עמהם את כל הנסים האלה לטובה, ואמר כי בעובדם ע"ז יעשה עמהם אות רעה. ודע כי הנסים לא יעשה לטובה או לרעה רק לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים, אבל הבינונים כדרך מנהגו של עולם יעשה בהם טובה או רעה כדרכם וכעלילותם. (שם יא יג)

...ושורש המרי באדם בהשגחה הוא ענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו. והנה ענין השכר והעונש לא נתפרש אם הוא על עולם הזה או על השאר והכרת הנפש, ועל זה קשה למה לא יהיה לצדיק טוב בב' עולמות, ולהיפך? ונתיחד לנו על כך ספר איוב, ויש בענין סוד גדול, ונזכר בדברי אליהוא, לא ישיגהו דעת חושב רק לומד מפי לומד עד משה רבינו ע"ה. ובאמת לצדיק החוטא טוב שייענש בעולם הזה ממה שיגרע בנפשו מלאור באור החיים... (איוב א א)

החנם ירא - לומר שאין שכר העובד מתוך ריוח והצלחה כשכר העובד מצער ודחק, ואיוב התנסה בשתיהם. (שם שם ט)

שנו רבותינו ג' ספרים נפתחין בראש השנה... אלא כך היא המדה, יש עונות שדינו של הקב"ה ומשפטו של צדיקים ליפרע מהם בעולם הזה, ויש מהם שהדין ליפרע בעולם הבא, וכן הזכיות, וכשאדם חוטא כל השנה ומתלכלך בעונות ומתטנף בחטאים ועושה גם כן צדקות ומעשים טובים ובאין מעשיו לפני אדון הכל, הוא יתברך שמו שוקל אותן מעשים אלו מפני אלו, והצדיק שהוא צדיק גמור זוכה לחיים, וכן הרשע שדינו נותן לשלם לו שכר טוב בעולם הזה על מעשה הטוב שעשה נכתב ונחתם לחיים, כלומר פוסקין לו חיים ושלום בעושר ונכסים וכבוד, נמצא זה צדיק גמור בדינו, והרשע שהוא רשע גמור מכל צד נחתם לאלתר למיתה... (תורת האדם שער הגמול)

ואחר שנתבאר קצת מענין הדין והעונש שיצילנו בעל הרחמים ממנו, צריכין אנו לבאר ענין השכר שיזכנו בעל הגמול אליו, והוא בדברי רבותינו ב' שמות, גן עדן והעולם הבא, מלבד טובות העולם הזה כגון ימות המשיח לחיים ותחיית המתים שבאותו זמן, שאין אנו מדברים עתה בהם. ותחלה נאמר ששכר המצות כולן והגמול הטוב שלהם דבר פשוט הוא מדברי רבותינו, שהעיקר הגדול הוא חיי העולם הבא. אבל השכר הקודם, והוא מה שיגיע לאדם אחרי המות, הוא גן עדן, כמו שביארנו מגיהנם שהוא העונש המגיע לרשע אחרי המות מיד, וכן תמצא בכל מקום מדבריהם גן עדן הפך מגיהנם, כמו שאמרו בעירובין, יפה דנת, יפה תקנת גיהנם לרשעים וגן עדן לצדיקים...

ומה שכר ועונש יש לנפשות הצדיקים בגן הזה? דבר זה עיקרו בתורה ופירושו מדברי סופרים, שגן עדן מצוי הוא בעולם הזה במקום ממקומות הארץ, ושארבע נהרות יוצאין משם... אבל עוד יאמינו רבותינו לפי דבריהם באגדות שזה גן עדן התחתון שהזכרנוהו יש לנשמות בו חלק בשכר ועונג ואף על פי שאינן גוף, וכבר שמו להם מקום עם העליונים. ותקון הענין הזה כך הוא... כי כל שנים עשר חדש עדיין כח הגוף קיים והנשמה נוטה לדעתו ולמעשיו כאשר היתה באמנה אתו, בהצטיירות מחשבות גשמיות, ואף על פי שעולה לידיעת עולם הנשמות, יורדת היא לענין שהיה כבר. לאחר שנים עשר נתעלית מדעות גשמיות ולבשה מלכות ונתעטרה בעטרה שלעולם הבא... ובאותן י"ב חודש חלק הנשמה בגן עדן להיות העולם בעונג העליון להם בענין נוטה לגשמיות. ואין כונת רבותינו שיתעדנו הנשמות בפירות הגן ההוא או שירחצו בנהרות, אלא הכוונה מפני שהוא שער השמים לאור באור החיים... ומן ההשגה ההיא אל הנפש במקום ההוא מתעלית לדבקות העולם העליון והשגת תענוג הרוחני...

אבל היות הנפש נגדרת במקום אם יתקשה למתחכמים על תורת ה' נשיב להם האפשרות ששמנו לפניהם בחוטאי גיהנם. ואי אפשר לפרש יותר מזה בגן ועדן העליונים הנרמזים למעלה. אבל כוונתנו שיתבאר מדברינו לתלמידים שאין דברי תורה בגן עדן וענינו משל שאינו אמת... וזוכה בו כל אחד למקום מעלתו ומשיג ממנו כפי הראוי לגמול שלו... ובאמת כי המקום הזה גן עדן משמש עוד בגמול גשמי ממש לזמן התחיה, והוא מה שאמרו רז"ל עתיד הקב"ה לעשות סעודה ומחול לצדיקים בגן עדן, והוא יושב ביניהם, וכל אחד ואחד מראה עליו באצבעו שנאמר "הנה אלקינו זה", וזה עונג ושכר עתיד בזמן התחיה. והראות השכינה כאלו מראה באצבע מתוך המחול השגת המעלה ועונג התיחדות מתוך שמחה גופנית, לומר כי יגיעו אנשי העולם ההוא למעלת משה רבינו שנתעלית נפשו על גופו עד שבטלו כחותיו הגופיות והיה מלובש בכל שעה ברוח הקדש כאלו ראיתו ושמיעתו בעין הנפש בלבד...

והנה כבר נתבארה אמונתנו בגן עדן ונרמזה כפי הראוי, ועכשיו נחזור לשכר הגדול שהוא לעולם הבא, והמתברך מהם אומרים עליו זכרו לחיי העולם הבא, ועיקר השכר אצלם בכל המצות הוא העולם הבא, כמו שאמרו "ותשחק ליום אחרון", שכל שכרן של מצות אינו אלא לעולם הבא,. ואמרו צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי העולם הבא... וזה העולם הבא שהוא סוף מתן שכרן של מצות דבר מסתפק הוא במשנה זו, ולא באר בפירוש אם הוא עולם הנשמות ושכרן המגיע לכל אחת מהן בעצמה אחרי המות מיד, או הוא עולם אחר שיתחדש ויהיה השכר בגוף ובנפש או לנפש בלבד בזמן ההוא המתחדש... (שם, וראה עוד ערך עולם הבא)

...וכשם שאין מבוקש מן המעשים הטובים רק לחזק הנפש ולהצילה מן החולי ולהוסיף לה בריאות כדי שתהא יכולה לשוב אל שרשה בצאתה מן הגוף, כמאמר לא נתן שכר בעולם הזה רק לסמוך הגוף ולעזור אותו בהשלמת הסבות שהמעשה מתקיים בהן, ולהרחיק ממנו הסבות המונעות המעשה הטוב והסבות המביאות אל מעשה הרע... כמו שאמר "בא ליטהר מסייעין אותו, בא ליטמא פותחין לו"... ומן המאמרים האלה וכיוצא בהן נלמוד כי מן השמים עוזרים את האדם כפי מה שירצה להרע או להיטיב. על כן יש לנו לומר כי הטוב והרע המגיעים לאדם בעולם הזה אין להם עסק במתן שכרן של מצות או בעונשן של עבירות זולתי לעזר ולהועיל כמו שכתבתי. ואולי יהיה מי שיקשה לומר שימצא בדברי חז"ל, "הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה"... לא אמרו דבר זה או כל כיוצא בו אלא על אחד משני ענינים, שהם הזהירות לעשות מצות ואפשרות לפטור עצמו ממנה, כגון אלו שאין חייב בציצית אלא אם כן יש לו כסות הראוי לציצית... ועל כן היה זוכה בכל אלו מדה כנגד מדה...

ומה שאמר שאלו את רבן יוחנן בן זכאי במה הארכת ימים, אמר להם... וכן דברים הרבה כיוצא באלו יש בדברי רז"ל בדרשות ובאגדות שיראה מהן שיש מתן שכר בעולם הזה, תדע לך שאין השכר הזה על מצות התורה, אלא על מצות שהאדם מסגל לעצמו בטוב מדותיו ורוב בריאות נפשו, ואין לאותן המצות כח גדול כמו של תורה, על כן מתן שכרן בצדו בעולם הזה. או יש לפרש "במה הארכת ימים", כלומר באיזה מצוה הרבית להרגיל בה את עצמך עד שנתחזקה בידך זה ימים רבים יותר משאר המצות.

ובמצות העומר בפסח ושתי הלחם בעצרת, ונסוך המים מצות של תורה הם, ואמרו במסכת ראש השנה מפני מה אמרה תורה הקריבו עומר בפסח וכו' כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות, חלילה חלילה להיות שכר הקרבת העומר לברך תבואה שבשדות, שנראה שיש שכר אחר בעולם, אלא כך היתה כונת רז"ל, מפני מה הוקבע פסח להנפת העומר יותר משאר הימים, שיש תחלת בשול תבואה, עד כלות קציר שעורים וקציר חטים, לפי שבפסח העולם נדון על התבואה... ואני אומר בכל מצוה שיש לה זמן קבוע, שלזמן עשיתה שכר בעולם הזה כפי הראוי לזמן ההוא, ועיקר שכרה בעולם הבא. ובענין הקורא קריאת שמע אחר זמנה אמרו שכר קריאת שמע יהבי ליה שכר קריאת שמע בעונתה לא יהבי ליה, למדנו שיש שכר לעושה מצוה אפילו שלא בזמנה, אלא שגזרת הכתוב היא לעשותה בזמנה הקבוע לה כדי לכפול שכרו... (האמונה והבטחון פרק ז)

רד"ק:

יד ושם - מקום הוא מעלה ושבח, וכן "ברוך כבוד ה' ממקומו", כי בהיות האדם ומעשיו טובים יזכירוהו לטוב כל הימים מאב לבן, וזה חוץ מהגמול הגדול לנשמתו. (ישעיה נו ה)

אז תתענג - ישפיע עליך טובות עד שתתענג עליו ותודה בו ובטובו, וזהו תענוג הנפש, ולרס"ג תענוג הגוף בחכמה ולא יותר מדי מי שיחזק כחותיו, הזכרון הבחינה והמחשבה. על במתי ארץ - ארץ ישראל, ואם קרוב זמן הגאולה יזכה לישועה ואם לאו יזכה לתחית המתים ולארץ ישראל. (שם נח יד)

יאכלו - נפשם תשיג חכמה בידיעת הא-ל והשגה זו תענוג הנפש, וכן המשילו חז"ל שכר העולם הבא לכך. (שם סה יג)

...וכתב ר' סעדיה גאון שהחיים והמות שבשכר ועונש לעולם הבא, ואמת הוא, אך כאן מדבר גם מחיי עולם הזה שעליהם התלוננו כדלעיל, וכן גם פשט הכתובים בברכות וקללות, וכמו שכתוב באדם הראשון "וקוץ ודרדר תצמיח לך", שכל זה נכלל במה שאמר לו "ביום אכלך ממנו מות תמות", כי החיים עם ההצלחה והטוב הם חיים, ועם הרע הם המיתה, וכמו שאמרו עני חשוב כמת. והבנים הקטנים מתים וחיים בעון וזכות אבותם, אבל לא הגדולים, כי זכות אבות שומרת הבנים ומוסיפה להם טובה, כמו ששמר לנו זכות האבות אף על פי שיש בינינו רשעים... (יחזקאל יח ו)

אל מקדשי - לעולם המלאכים והרוחות, כי שם סוף השכר, והוא עולם הנפשות בו יבחנו הטובים והרשעים. (תהלים עג יז)

כוזרי:

...ודע כי כל אשר יפגע נביא בעת פגעו אותו ושמעו דבריו האלקיים מתחדשת לו רוחניות ונפרד מסוגו בזכות הנפש והשתוקקה אל המדרגות ההן והדבקו בענוה ובטהרה, זאת תהיה אצלם הראיה הנראית והאות הבהיר בגמול העולם הבא, כי המבוקש ממנו איננו, אלא שתשוב נפש האדם אלקית, תפרד מחושיו, ותראה העולם ההוא העליון, ותהנה בראית האור המלאכותי ושמיעת הדבור האלקי, כי הנפש ההיא תהיה בטוחה מן המות כשיכלו כליה הגופיים. וכאשר תמצא תורה שמגיעים בחכמותיה ומעשיה אל המדרגה הזאת במקום אשר צותה ועם הענינים אשר צותה בהם, היא בלי ספק התורה שמובטח בה להשאיר הנפשות אחר כלות הגופות. (מאמר א קג)

אמר הכוזרי, אני רואה שיעודי זולתכם (יתר האומות לצדיק) שמנים ודשנים מיעודיכם.

אמר החבר, אבל הם כלם אחרי המות, ואין בחיים מהם מאומה ולא דבר שיורה עליהם...

אמר החבר, אבל יעודינו הדבקנו בענין האלקי בנבואה, ומה שהוא קרוב לה, והתחבר הענין האלקי בנו בגדולה ובכבוד ובמופתים, ועל כן איננו אומר בתורה, כי אם תעשו המצוה הזאת אביאכם אחרי המות אל גנות והנאות, אבל הוא אומר "ואתם תהיו לי לעם", "ואני אהיה לכם לאלקים", מנהיג אתכם, ויהיה מכם מי שיעמוד לפני ומי שיעלה לשמים, כאשר היו הולכים בין המלאכים וקוראים להם המלאכים "בן אדם", ויהיו גם כן מלאכים הולכים ביניכם בארץ, ותראו אותם יחידים ורבים שומרים אתכם ונלחמים לכם, ותתמידו בארץ אשר היא עוזרת על המעלה הזאת, והיא אדמת הקדש, ויהיה שבעה ורעבונה וטובתה ורעתה בענין אלקי כפי מעשיכם, ויהיה נוהג כל העולם על המנהג הטבעי זולתכם, כי תראו עם שכינתי שתהיה בתוככם מטוב אדמתכם וסדר גשמיכם שלא יעברו עתיהם הצריכים להם, ושתגברו על אויביכם במתי מספר המנהג, מה שתכירו בו, כי אין ענינכם נוהג על המנהג הטבעי, אבל הרצוני... (שם קד)

אמר החבר, אין אנחנו שוללים משום אדם גמול מעשיו הטובים מאיזו אומה שיהיה, אבל אנחנו רואים הטובה הגמורה לעם הקרובים בחייהם, ואנו עורכים מעלתם אצל האלקים אחרי מותם בערך ההוא.

אמר הכוזרי, והתמד הדמיון הזה בהפך, וערוך מעלתם בעולם הבא כמעלתם בעולם הזה היום.

אמר החבר, אני רואה שאתה מגנה אותנו בדלות ומסכנות, ובהם היו מתפארים גדולי האומות האלו... (שם קיא)

...כי הוא יתברך יודע מצפוני בני אדם כל שכן מעשיהם ודבריהם, ושהוא גומל על הטוב ועל הרע מהם, וכי עיני ה' משוטטות בכל הארץ. ואין החסיד מתעסק ולא חושב ולא מדבר עד שיאמין, שעמו עינים רואות וצופות וגומלות אותו על הטוב ועל הרע, ופוקדות עליו כל מעוות מדבורו ומעשהו... (מאמר ג יא)

...כן קבעו לנו שיתפלל היחיד תפלת הצבור, ושתהיה תפלתו בצבור בעוד שיכול לא פחות מעשרה, כדי שישלים קצתם מה שיחסר בקצתם בשגגה או בפשיעה, ויסתדר מהכל תפלה שלמה בכונה זכה, ותחול הברכה על הכל, ויגיע לכל אחד מהיחידים חלקו ממנה, כי הענין האלקי כמטר מרוה ארץ מהארצות כשתהיה הארץ כלה ראויה לו, ואפשר שיכלול בה מי שאינו ראוי לו מהיחידים, ויצלחו בעבור הרוב... ואצלו יתברך הגמול ליחידים ההם בעולם הבא, ועוד שבעולם הזה יתן להם תמורה טובה וייטיב להם בקצת טובה יהיו בה נכרים משכניהם אך מעט שינצלו מהעונש הכולל הצלה גמורה... (שם יט)

משנה תורה:

הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא, והיא החיים שאין מות עמהן והטובה שאין עמה רעה, הוא שכתוב בתורה "למען ייטב לך והארכת ימים", מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכולו ארוך, וזהו הוא העולם הבא. שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זו, ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו...

העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת, הואיל ואין בו גויות אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני האדם צריכין להן בעולם הזה, ולא יארע דבר בן מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה, כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן... וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהן, והיא העטרה שלהן... ומהו זה שאמרו נהנין מזיו שכינה, שיודעים ומשיגין מאמתת הקב"ה מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל (ראה ראב"ד)...

שמא תקל בעיניך טובה זו ותדמה שאין שכר המצות והיות האדם שלם בדרכי האמת אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובות ובועל צורות נאות ולובש בגדי שש ורקמה... כמו שמדמין אלו הערביים הטפשים האוילים השטופים בזמה. אבל החכמים ובעלי דעה ידעו שכל הדברים האלו דברי הבאי והבל הם ואין בהם תועלת ואינה טובה גדולה אצלנו בעולם הזה, אלא מפני שאנו בעלי גוף וגויה, וכל הדברים האלו צרכי הגוף הם, ואין הנפש מתאוה להם ומחמדתן אלא מפני צורך הגוף, כדי שימצא חפצו ויעמוד על בוריו, ובזמן שאין שם גוף נמצאו כל הדברים האלו בטלים.

הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא אין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולידע אותה, שאין אנו יודעים בעולם הזה אלא טובת הגוף ולה אנו מתאוין, אבל אותה הטובה גדולה עד מאד ואין לה ערך בטובות העולם הזה אלא דרך משל... (תשובה ח א והלאה, וראה שם עוד וערך עולם הבא)

מאחר שנודע שמתן שכרן של מצות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה היא חיי העולם הבא, שנאמר "למען ייטב לך והארכת ימים"... מהו זה שכתוב בכל התורה כולה אם תשמעו יגיע לכם כך ואם לא תשמעו יקרה אתכם כך, וכל אותן הדברים בעולם הזה, כגון שובע ורעב ומלחמה ושלום ומלכות ושפלות וישיבת הארץ וגלות והצלחת מעשה והפסדו ושאר כל דברי הברית. כל אותן הדברים אמת היו ויהיו, ובזמן שאנו עושים כל מצות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן, ובזמן שאנו עוברין עליהן תקראנה אותנו הרעות הכתובות. ואף על פי כן אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצות, ולא אותן הרעות הם סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצות, אלא כך הוא הכרע כל הדברים. הקב"ה נותן לנו תורה זו עץ חיים היא, וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה זוכה בה לחיי העולם הבא, ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה. והבטיחנו בתורה, שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהנה בחכמתה תמיד שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה, כגון שובע ושלום ורבוי כסף וזהב כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר בתורה אחר שהבטיח בטובות העולם הזה, "וצדקה תהיה לנו" וגו'... ונמצאתם זוכין לשני העולמות, לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיי העולם הבא, שאם לא יקנה פה חכמה ומעשים טובים אין לו במה יזכה... (שם ט א)

אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא, ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה, או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא, אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה, שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה, ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים, ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה. העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה, ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה... (שם ט א, וראה שם עוד וערך עבודת ה')

...וכל השומר שבת כהלכתה ומכבדה ומענגה כפי כחו כבר מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא, שנאמר "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר". (שבת ל טו)

מי שנמנע מלהלוות את חבירו קודם השמיטה שמא יתאחר החוב שלו וישמט עבד בלא תעשה... והבטיח הקב"ה בשכר מצוה זו בעולם הזה, שנאמר "כי בגלל הדבר הזה יברכך" וגו'. (שמיטה ויובל ט ל)

ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה אומר "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי". (שם יג יג)

כל דיין שנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, והוא שלא יהיה שכר הניכר, אבל אם היה עוסק במלאכתו ובאו לפניו שנים לדין ואמר להן תנו לי מי שיעשה תחתי עד שאדון לכם או תנו לי שכר בטלתי הרי זה מותר, והוא שיהיה הדבר ניכר שהוא שכר הבטלה בלבד ולא יותר, ויטול משניהם בשוה זה בפני זה, כגון זה מותר. (סנהדרין כג ה)

פירוש המשניות לרמב"ם:

ועתה אחל לדבר במה שכוונתי לו. הוי יודע כי כמו שלא ישיג הסומא עין הצבעים, ואין החרש משיג שמע הקולות... כן לא ישיגו הגופות התענוגים הנפשיות, וכמו שהדגים אינם יודעים יסוד האש לפי שהיותם ביסוד המים שהם הפכו, כן אינו נודע בזה העולם הגופני תענוג העולם הרוחני. אבל אין אצלנו בשום פנים תענוג זולתי תענוג הגוף בלבד, והשגת החושים מן המאכל והמשתה והמשגל, וכל מה שזולת אלה הוא עצמנו בלי מצוי ואין אנו מכירין אותו ולא נשיג אותו בתחלת המחשבה אלא אחר חקירה גדולה. וראוי להיות כן, לפי שאנחנו בעולם הגופני, ולפיכך אין אנו משיגים אלא תענוגיו הגרועים הנפסקים, אבל התענוגים הנפשיים הם תמידים עומדים לעד אינם נפסקים ואין ביניהם ובין אלו התענוגים יחס ולא קורבה בשום פנים, ואין ראוי אצלנו בעלי התורה ולא אצל האלקיים מן הפילוסופים שנאמר שהמלאכים והכוכבים והגלגלים אין להם תענוג, אבל באמת יש להם תענוג גדול במה שהם יודעים ומשיגין באמיתת הבורא יתברך, ובזה הם בתענוג תמידי שאינו נפסק, ואין תענוג גופני אצלם ואינם משיגין אותו, לפי שאין להם חושים כמונו שישיגו בהם.

וכמו כן אנחנו כשיזדכך ממנו מי שיזדכך ויעלה לאותה מעלה אחר מותו אינו משיג התענוגים הגופנים ואינו רוצה בהם אלא כעין שריצה המלך שהוא גדול הממשלה שיתפשט ממלכותו וממשלתו ויחזור לשחק עם הנערים בכדור כשהיה עושה לפנים מן המלכות, וזה בקטנות שניו כשלא היה מבחין בין מעלת שני הענינים.

וכשתתבונן בענין שני אלה התענוגים תמצא פחיתות האחת ומעלת השניה ואפילו בעולם הזה... ואם ענינו כן בעולם הזה הגופני, כל שכן בעולם הרוחני והוא העולם הבא שנפשותנו משכילות שם מידיעת הבורא יתברך כמו שמשכילות הגופנים העליונים או יתר, ואותו תענוג לא יחלק לחלקים ולא יסופר ולא ימצא משל למשול בו אותו התענוג... וכן אמרו ע"ה העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא רחיצה ולא סיכה ולא תשמיש, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו שכינה. רוצה לומר באמרו ועטרותיהם בראשיהם, השארות הנפש בקיום המושכל להם, והוא הבורא יתברך, והיות הוא רוצה לומר המושכל והוא דבר אחד, יארך ביאורם בכאן. ואמרו ונהנים מזיו שכינה רצוני לומר שאותן הנשמות מתענגות במה שמשיגות ויודעות מאמתת הבורא יתברך כמו שמתענגות חיות הקודש ושאר מדרגות המלאכים במה שהם משיגים ויודעים ממציאותו. הנה כי הטובה והתכלית האחרון הוא להגיע אל החברה העליונה הזאת ולהיות בכבוד הזה ובמעלה הנזכרת וקיום הנפש כמו שבארנו עד אין סוף בקיום הבורא יתברך שהוא סיבת קיומה, לפי שהשיגה אותו, וזה הוא טוב הגדול אשר אין טוב להקיש לו, ואין תענוג שידמה לו, כי איך ידמה התמיד אשר אין לו סוף וקץ בדבר הנפסק, וזה שאמר "למען ייטב לך והארכת ימים, לעולם שכולו ארוך"... (סנהדרין פרק חלק)

ספר חסידים:

וכל איש שאוהב את הצדקות אוהב את התוכחות אוהב את גמילות חסדים מכניס אורחים ומתפלל תפלתו בכוונה אפילו דירתו בחוצה לארץ אינו רואה דין חיבוט הקבר, ואפילו דינה של גיהנם אינו רואה... (לב)

כי קו לקו (ישעיה כ"ח) הקב"ה יתברך שמו ויתברך זכרו משלם גמול מדה במדה, הן שכר הטוב הן עונש הרע, כיצד, אדם חוטא בעבור ממון או בעבור כבודו או הנאת גופו, אוי לו לחוטא נפרעים ממנו אותו חטא שחטא. וכיוצא בדבר אם זכה ולא חשש בהנאת גופו או ממון או כבוד משלמין לו שכר דבר שלא חשב בו, כי שלמה המלך לא שאל על תקנתו לא על ממון ולא על כבוד אלא חכמה ודעת לעשות רצון בוראו, ונתן לו הקב"ה את שתיהן, אפילו מה שלא שאל, הרי כל מי שעושה רצון הבורא ואינו חושש לתקנתו להנאתו ולכבודו ובאותה שעה היה יכול לעסוק בתקנתו, הקב"ה מספיק אתו בשבילו. צא ולמד ממשה רבינו שאמר לו הקב"ה "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול" (שמות ל"ב), ומשה לא חשש בזה כי אם להצלת ישראל, לכך נתקיים "ובני רחביה רבו למעלה" (דהי"א כ"ג) מששים רבוא... (נג)

ואלה הדברים יעלה אדם על לבו אל יעבוד אדם את בוראו למען ירש גן עדן אלא מאהבת ה' ומצותיו שהוא יוצרו ואוהבו. (סג)

"וצדקתו עומדת לעד" (תהלים קי"ב) זה המזכה את הרבים, כגון מלמד ליראי ה' תיקון תפילין לתקן לאחרים. אם זכית את הרבים ובא דבר עבירה על ידך ונתגברת על יצרך ונצלת הימנה אל תחזיק טובה לעצמך, כי לא בתום לבבך נצלת, כי חשך ה' אותך מחטוא לו לפי שזכית את הרבים. (סה)

גדול זכות עני המחזיר אבידה לבעלים יותר מעשיר, וקשה עונש העשיר שאינו מחזיר יותר מעני, הכל לפי טורח השכר ועל פי המחשבה הטובה. חשב לזכות את הרבים ולא יכול שאין שומעין לו, מעלה עליו הכתוב כאלו מזכה אותם, "ירא אלקים יצא את כולם" (קהלת ז'). (קד)

...ומקבל שכר טוב מה שאדם כופף את יצרו יותר ממאה מצות שאין יצרו מסיתו ותוקפו ודחקו עליה, שהרי אמרו אין שכר על המצות שיעשהו לעתיד לבא... כי יש לך דבר שאין לו זכות לאדם אם יעשנה, ואם לא יעשנה יחשב לו לרעה, כגון איש ואשתו שאוהבין ילדיהן ויש להן ומפרנסין אותן ומרחמין עליהן הרי אין זכות וצדקה, כי מאהבתן עושין לו כן, כמו כלב לגוריו והדוב וכל חיות שמשימים נפשם בכפם לטרוף טרף להביא לגוריהן... (קנה)

יהודי אחד לא היה קורא שנים מקרא ואחד תרגום שמאריכין לו ימיו ושנותיו, כי אמר אני קץ בחיי למה אקרא. א"ל החכם לא אמרו זה רק כנגד האוהבי חיים, אלא מעתה מה שכתוב אריכות ימים בכיבוד אב ואם ובמשקלות וכי בעבור זה יפטרו עמלים ומרי נפש שקצים בחייהם, אלא לא דברה תורה התוכחות שמי שאינו חושש בהם יעשה מה שלבו חפץ, ולא נאמרו הברכות על מי שאינו חושש בהם להיות פטור, שאין זה דומה לשכיר יום שאדם יכול לומר אם תעבדני בטוב אני אוסיף על שכרך, והשכיר יכול לומר איני חפץ לעבוד לך ואיני חפץ בשכירותיך, אלא לעבד קנין כספו דומה שאין העבד עושה תנאי לרבו, ועוד דומה לשורו וחמורו... לפי שנתן רשות לעשות טוב ורע וחפץ שיעשו רצונו על מנת שלא לקבל פרס, אלא כנגד האוהבים הנאות העולם והיראים מפני הפורעניות אמר הקב"ה עשו רצוני כדי שייטב לכם ולבניכם לעולם, ודברי תוכחות אם לא תעשו רצוני. אבל כנגד העושים מאהבה לא אמר שכרם כי אין קץ לשכרם. לכך יקרא אדם שנים מקרא ואחד תרגום לשם מי שאמר (שמות י"ג) "למען תהיה תורת ה' בפיך"... ומכל מקום הקב"ה יאריך ימיו ושנותיו, ואל יסמוך על תנאי... וכתיב (דברים י"ח) "תמים תהיה עם ה' אלקיך". (שא)

הנותן צדקה לשם שמים הקב"ה זורעה, כיצד, אם נותן להם כסף או שוה כסף או כל דבר שהוא הנאה לעני, והכל כנגד העוני, הרי מעה לעני שקול כנגד הרבה לעשיר, והקב"ה זורעה בגן עדן כמה תבואה יכולים לקנות במעות וזורעם בגן עדן וצומחים בכל שנה ושנה מכניסם לאוצר, וכן מיני מגדים, ונהנה מהם לעולם הבא, שנאמר (ישעיה ס"א) "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח, כן א-דני א' יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים"... כל מי שמהנה צדיק כפי הנאה שנהנה וכפי המעשה, אם עני הוא ונותן פרוטה לעני יש לו זכות בפרוטה יותר מלעשיר כמה פרוטות. הנותן פרוטה לעני יזכה לראות פני שכינה, ודבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, כתוב בתורה (דברים ט"ז) "יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך", וסמיך ליה "איש כמתנת ידו", הרי מן התורה...

הרי אמרו בני חיי ומזוני לא בזכות תליא מילתא, ואם יקשה בעיניך הלא כתיב (שמות כ"ג) "את מספר ימיך אמלא" (שם כ') "למען יאריכון ימיך"... הרי חיים בזכות, וכן מזוני בזכות, שאל ר' חייא באיזה זכות נתעשרת שיש לך טבלא של זהב, אמר טבח הייתי וכו' (שבת קי"ט א'), הרי מזוני בזכות, וכן יכול להיות שבזכות יהיו לו בנים. ושינוי השם ושינוי מקום גורמים מזל אחר טוב... (שכא)

כל המצות יקבל עליהם האדם שכר, אפילו מצות של אחרים, כגון מי שלא ראה אביו ואמו בעומדו על דעתו היכן כיבוד אב ואם, ויש לו זקן וזקנה הרי זה יקיים עליהם מצות כיבוד כאלו הוא בניהם, וכן אם לא ראם ויש לו אחים גדולים ממנו יכבדם, ויכבד צדיקים, שנאמר (תהלים ט"ו) "ואת יראי ה' יכבד", כענין שהיה לו לכבד אביו ואמו, ושבת בכסות נקיה, וספרים יפים בתיקון יפה... (שמה)

ר' אליעזר ביקש לר' צדוק אביו ליתן שכירות לרופא שלא יהא לנכרי חלק בגן עדן, שכשעושה נכרי טוב לישראל צריך לשלם לו בעולם הזה, ואם לאו בעולם הבא ימעטו לישראל ויתנו לנכרי משלו, או נפרעים ממנו שקבל מן הנכרי ומטיבין לאותו גוי בעולם הזה או לעולם הבא. (שנז)

אין אדם יכול לומר יש לי הרבה זכיות ועשיתי טובה הרבה חפצי לקבל שכרי לעולם הבא, ואין יכול לומר בעולם הזה מקצת ומקצת לעולם הבא, וכן בפורעניות, שאין תלוי באדם תשלום זכיות ותשלום עונות אלא ביד הקב"ה, נותן מה שהוא חפץ בעולם הזה ובעולם הבא, ועושה לשמה יותר מאלף שלא לשמה. (שסו)

כתיב (ישעיה נ"ו) "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת". כתיב להם וכתיב לו. לפי שדבר יד ושם טוב יש שזוכה לשני עולמות. יש צדיקים שהם עשו יחדיו זכיות, כגון חברים שמתיעצים יחדיו לעשות המצות או לומדים יחד לפני הכבוד, שנאמר (תהלים קמ"ט) "יעלזו חסידים בכבוד"... ויש צדיק שזוכה לעולם לשם. (אבל רוב צדיקים) שגזרו למעלה שיזכרו שמו על תורתו... לכך חכמים הראשונים לא היו כותבים ספריהם בשמם... כדי שלא יהנה בעולם הזה ויפגום שכרו לעולם הבא, או היו ממעטים לו בעולם הזה זרעו ושם טוב מזרעו כנגד הנאה שנהנה בעולם הזה שקבל הנאה על שמו. (שסז)

...והצדיק אם נברא במזל עני כמה זכיות צריך עד שיבטל המזל, אברהם נולד במזל שלא יהיה לו בן, אם לא שגרמו לו זכיות גדולות לא היה לו בן, לכך צדיק ישמור עצמו מעבירה קלה ואל יקנא בעושי עולה, כי אם יעשה זכיות מרובים, ואל יאמר מה זכיות אני יכול לעשות ואני עני ואיני יכול לפרנס עצמי ואת ביתי כי מזונותי מועטים, הרי אמרו רחמנא לבא בעי, ועוד ר' חנינא בן דוסא היה עני וכל העולם נזונים בזכותו... ויותר מעלין עליהן מן הצדקה, כי דקדוקי עניות לצדיקים טוב להם בכמה ענינים, שמא לא היו נותנים כדבעי להם למיעבד, ושמא היו נותנים כי אי אפשר לומר שר"ח בן דוסא לא היה נותן, אלא אותם יסורים והעצבון שסובל בעניות ואינו חושב לרמאות ולעשות עולה הקב"ה חושב לו לטובה ולזכות יותר מצדקה שהיה נותן אם היה עשיר. ולא עוד אלא כל העולם נזונים בזכותם והם בדקדוקי עניות ומתביישים, אותו צער הקב"ה מחליף בטובות ומשפיע טובה לכל העולם ומעלין עליו כאלו הוא נותן מידו, ואלו היתה זכותו שסובל יסורים או דקדוקי עניות גרוע מן הצדקה היה נותן להם עושר... (תקל)

מי שעשה זכות גדול וקשה בעיניו לעשות ויצרו מנעו וכפה את יצרו עד שעושה המעשה עדיף מן האיש שאין יצרו תוקפו למונעו... וזכות שעושה לאחרים כגון תורה וצדקה כפי אותו הנהנה ממנו וכפי הנאה הנהנה מקבל שכר. ויש שעושה מועט ובא לו לצדקה ועושה הרבה ואין לו זכות, כגון לאדם אחד אם יתן לו פשוטים הרבה בושת יש לו לקבל ממנו, וכשאומר אכול עמי היום אין לו בושת, זה לו זכות מועט ושכר הרבה... (תקצא)

מה שאמר ר' שמעון בן יוחאי ראיתי בני עליה והנם מועטים, אם שנים הם אני ובני הם, בעולם הבא דיבר, כי בעולם הבא לא יהיו רק העושים מאהבה, אבל מגן עדן לא דיבר כי לשם יהיה יותר. (תרב)

...ואמרו חכמים בספרי לא נטלו צדיקים כלום בעולם הזה משלהם, שנאמר (תהלים ל"א) "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך"... וכל מה שיגיע לצדיקים מן הטובות והכבוד והעוז בעולם הזה אינו מחסר להם לעולם הבא משיעור שכרם שמזומן להם לעולם הבא, אלא הכל פרי מפעלותם, שנאמר (ישעיה ג') "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו", ושנינו אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, פירוש הפירות מגיע להם תחלה והעיקר שמור להם לעולם שכולו אורה... (תרד)

...הרי ביארו לנו בזה הדבר, כי הצדיקים שעשו עבירות קלות אין נפרעין ממנו לעולם הבא אלא בעולם הזה, ומי שעשה רוב זכיות ומת עד שלא נפרעים ממנו מיעוט עבירות שעשה אינו מקבל עונש כלל על עונותיו אלא מנכין לו מזכיותיו בשיעורו בזמן שלא נפרעו ממנו בעולם הזה, ומי שמת ורובו עבירות יורש גיהנם ואינו נוטל שכר כלל על זכיותיו אלא פוחתין לו מן הפוערניות כשיעורן. ואם כבר גמלו הקב"ה אותו מיעוט מצות קלות שעשה בעולם הזה נפרעים ממנו על כל העבירות שעשה משלם. ושכרן של צדיקים שראוי להן על זכיותיהן בעולם הבא אין דרך לכל היצור ולא לשטן לחסר ממנו כלום, אלא מתקיים להם באמת ובתמים שיזכו בו אי אפשר שלא יגיע להם שכרן משלם... (תרה)

מי שהיו עונותיו מרובין וזכיותיו קלות ומעוטות האיך יהיה בעסק השכר והפורעניות, אנו אומרים כי מכח הדעת אין ראוי לו קיבול שכר ונשאר הדבר. אחר כך נאמר בשאלה זו שני דברים, הראשונה שאמרו כי בשביל צדקותיו פוחתין לו מפורעניות... והשני דברי מי שאמר גומלין אותו על זכיותיו ותשאר הפורעניות שלמה לעולם הבא לעתיד לבא, וזה דבר שוה לתרגום "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" (דברים ז')... (תרו)

רבינו יונה:

והוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, אף על פי שנתגלה אלינו העונשין מן העבירות, שמהן שהן בכרת, ויש במיתה בידי שמים... אך לא נתפרש אלינו שכר המצות לא בקלות ולא בחמורות... כך אילו היה הקב"ה מודיע מתן שכרן של מצות היו עושין החמורות ששכרן מרובה ומניחין הקלות ששכרן מועט ולא היה האדם שלם במצות. ומזה הטעם לא יבא להקל במצות ותיקר נפשו אותם, לפי שאינו יודע אי זו קלה ואי זהו חמורה. אבל רבינו הקדוש ע"ה הפליג בדבריו ונתן טעם לדבר חזק מזה, ואמר "שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות" כמה גדול הוא, שאפילו מצוה קלה שכרה גבוה עד למעלה, והוי זהיר שלא תפסיד ריוח גדול כמוהו, כענין שאמרו (חולין קמ"ב) "כי יקרא קן צפור לפניך וגו' למען ייטב לך והארכת ימים", קל וחומר למצות חמורות שבתורה.

והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה - כי ירחש לבך דבר לאמר, איך אעשה המצוה הזאת ואפסיד ממוני כזה וכזה, אף אתה אמור לו כי שכר גדול יהיה לי עליה כפלים אלף פעמים מן ההפסד, ובזה לא ימנעוך מכבוד. (אבות ב ב)

ומי הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך... ועוד כי איך לא תטרח בה והנה יהיה לך שכר גדול עליה, ובנאמנות ישלם לך שכר פעולתך. ואף על פי שאמרו אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, כדי להתגבר על היצר המסית אותו מלעשות המצות וללכת בדרך ישר, טוב לחשוב כי פרס יהי לו עליהם שלא יתן פתחון פה ליצר לקטרג. ועוד כי לא הזהירו לדעת את זה כדי לעבוד את המקום מפני סבת השכר, אלא כשם שאדם חייב לחקור ולידע יחודו של מקום וגדולתו ותבונתו ונפלאותיו אשר עשה כדי להוסיף בו אהבה, כך חייב לידע שנאמן לשלם שכר הפעולה, לעלות על לבו גודל חסדיו של מקום, כי אף על פי כי הוא אדון כל המעשים וקונה הכל וכולנו עבדיו לעבדו ולשרתו כעבד מקנת כסף בלא שיתן לנו פרס ושכר פעולתנו אתנו... (שם שם יח)

ואם עמלת בתורה הרבה יש לי שכר הרבה ליתן לך, הקב"ה בעצמו ובכבודו נותן השכר לעוסקי תורתו, לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, ובזה הוא מבטיח לכל באי עולם כי הפורענות מביא על ידי שלוחיו להקל הדבר, אך שלום רב לאוהבי תורתו ושכר טוב ליריאיו על ידו משלם להם ולא על ידי אחרים כדי להרבות בשכר... (שם ד יב)

רבינו בחיי:

יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה (משלי י')... וכן תוספת ימי הצדיקים וקצור ימי הרשעים הכל נס נסתר, לפי שהדאגה והיראה מחלישין כח האדם בדרך הטבע ומקריבים ימי מיתתו, ואמר שלמה כי מי שיש בו יראת ה' ודואג על עונותיו יאריכו ימיו, והנה זה נס נסתר... והרשע המתעדן והנמשך אחר תענוגי הגוף לא יועילו לו תענוגיו כי תקצרנה שנותיו, וגם זה נס נסתר. ולמדך הכתוב הזה שאין אריכות ימים וקצורם תלוי אלא לפי הזכות והעונש... ואם אינו מאריך ימים לכל צדיק ואינו מקצר ימי כל רשע נוכל לומר שאינו צדיק גמור ואינו רשע גמור, ואם אולי יהיה זה הנה זה לתת להם גמול כמעשה ידיהם לעולם הבא, כדי להאדיר השכר לצדיק ולהגדיל העונש לרשע, ובין כך ובין כך אין התוספת והקצור אלא נס גמור... (שמות ל יב הקדמה)

ויצונו ה' לעשות את כל החקים אלה - באר בכאן שכר המצות, ואמר כי העיקר והכונה שנצטוינו בכל החקים האלה הוא יראת השם, והוא יסוד לכל המצות, וכשאמר לטוב לנו כל הימים - באר כי המצות יש בהן תועלת לגוף ולנפש, לטוב לנו כל הימים זה תועלת הנפש לעולם הבא, כי הם הם הנקראים ימים, וזהו מה שכתוב בצדיקים "בא בימים", בלשון ידיעה כי הוא מתקרב לאותן הימים הארוכים הנצחיים... לחיותנו כהיום הזה - תועלת הגוף בעולם הזה. והוסיף בו ה"א לפי שהעולם הזה נברא בה'. ומה שהקדים תחלה תועלת הנפש למעלתו, ועוד כי העולם הבא נברא קודם העולם הזה... והנה נתבאר בכאן בפירוש שכר העולם הבא, והוא סיום התשובה וחתימתה לשאלת הבנים לדורות, למען יאמינו וישכילו וידעו כי יש במעשה המצות גמול ושכר גופני ונפשי, גופני הוא שאמר "לתת לנו את הארץ", שהיא כוללת כל טובת העולם הזה ושלותו בהיותה ארץ זבת חלב ודבש, נפשי הוא שאמר "לטוב לנו כל הימים וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלקינו". והנה זה עיקר גדול תזכור אותו תמיד. (דברים ו כד)

והיה עקב תשמעון - כי יעודי הפרשה הזאת יעודים גופניים בתועלת הגוף בעולם הזה, שהם הכנה לחיי העולם הבא. ונכלל עוד תועלת במלת "עקב", כי יעודים גופניים אלו הוא השכר הקל והשפל שיש לאדם, כי כן העקב שפל הגוף, אבל השכר הגדול והעצום שהוא זיו השכינה נכלל במלת והיה, שהוא כולל השם המיוחד... אבל רצתה התורה לבאר על המורגש ולהאריך בו ולרמוז על המושכל ולקצר בו, כי כן המנהג בכל התורה... ובמדרש והיה עקב תשמעון - אין שכרן של צדיקים אלא בסוף, אבל שכרן של רשעים הוא מיד בעולם הזה... (שם ז יב)

...או אפשר לומר עוד ובו תדבקון - שהיא ההבטחה אל שכר העולם הבא, ובא ללמד שאם אנו מקיימין האזהרות שהזכיר, והוא שנלך אחר מדותיו, שנירא אותו, ושנשמור תורה שבכתב ושבעל פה ושנעבוד אותו בתפלה, יבטיח אותנו שנהיה דבקים בו בסוף, והדבקות בו הוא שנדבק בהא-ל הקדוש שהוא שכר העולם הבא. (שם יג ה)

...וידוע כי המצות כלן כדמיון האילנות שעושין פירות, ופירותיהן חלוקין ושונין במיניהן, ועיקר האילן שהוא הקרן קיים, כך המצוה יש בהן פירות בעולם הזה, אבל עיקר השכר אינו אלא לעולם הבא. וזהו לפי דעתי ביאור הכתוב "נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד" (משלי כ"ז), יאמר כי הפועל הנוצר תאנה מלבד השכירות שנוטל בשמירתו יש לו ריוח אחר שהוא אוכל מן הפירות בכל יום ויום, וכן שומר אדוניו יכובד, כי יש מלכים שנוהגים להוליך סביבותיהם שומרים לעבדיהם, ולא מפני שיפחדו כלל אלא דרך מורא ואימת מלכות. ויאמר כי זה ששומר אדוניו החשוב והגדול מלבד שהוא נוטל פרס מבית המלכות בשכר שמירתו עוד יש לו תועלת אחר שהכל יכבדוהו וייראו מפניו למורא המלך. ונשא שלמה ע"ה המשל הזה על מצותיה של תורה, כי מי שנוצר את המצות מלבד עיקר השכר שהוא שמור לו לעולם הבא יאכל פריה בעולם הזה... והפירות חלוקים זה מזה, כי יש לזה שכר אריכות ימים ולזה עושר וכבוד, ולזה שכר פרי הבטן... (כד הקמח אורחים)

...כל מי שמשכים ומעריב לבית הכנסת זוכה לשרת להקב"ה לעולם הבא, שכן דרשו ז"ל במדרש תהלים, "הולך בדרך תמים הוא ישרתני" (תהלים ק"א), מי שמשרתני בעולם הזה הוא ישרתני לעולם הבא, וגם בעולם הזה זוכה לאריכות ימים, שכן דרשו ז"ל בברכות (ח' א') אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל... כיון דאמרו ליה קא מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר היינו דמהניא להו... והוכיחו זה מן המקרא ששכר המצוה הזאת הוא אריכות ימים, שנאמר (משלי ח') "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה'". (שם בית הכנסת)

"פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד" (תהלים קי"ב), פסוק זה אמרו דוד גילה לנו על מדת הצדקה שהיא עליונה עד מאד, והודיענו שיש בעשייתה שכר גדול ועצום בעולם הזה ובעולם הבא... ואם עשה כן יבטיחנו הקב"ה בב' יעודים, האחד יעוד הגוף בעולם הזה, השני יעוד הנפש לעולם הבא. ואמר כי אם הוא מתנהג עם האביונים פעם בדרך פיזור פעם בדרך נתינה צדקתו עומדת לעד, הקב"ה יקבע לו ברכה בממונו שימשך ממונו ויתקיים בידו שיכול לתת ממנו צדקה לעד... והנה משה קבע ברכה במצוה זו ביעודי הגוף בעולם הזה, הוא שאמר "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך" (דברים ט"ו), והברכה הזו היא תוספת טובה ורבוי הצלחה בעולם הזה. ומפני שלא הזכיר משה במצוה זו אלא יעוד הגוף בעולם הזה כמשפטו בשאר המצות, על כן גילה לנו דוד המלך ע"ה על שני היעודים, הוא שאמר "צדקתו עומדת לעד", הוא יעוד הגוף בהמשכת ממונו שיתן צדקה ממנו לעולם, וכן אמרו ז"ל מלח ממון חסר... "קרנו תרום בכבוד" הוא יעוד הנפש לחיי העולם הבא, כי הנפש הנקראת כבוד תזכה ותשוב לשרשה שהוא כסא הכבוד. ולשון קרנו, כי תתעלה הנפש בקירון האור והזוהר הצח והבהיר בכסא הכבוד, ועוד יכלול לשון קרנו כי מפני שהזכיר צדקתו עומדת לעד, והם הפירות שבעולם הזה, לכך הזכיר קרנו תרום בכבוד, לרמוז שהקרן קיימת לעולם הבא...

מי שמעשה את חברו לעשות צדקה גדול שכרו מן העושה אותה, שכן דרשו בפרק השותפין (ב"ב ט") אמר רבי אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה, שנאמר "והיה מעשה הצדקה שלום"...

הצדקה מבטלת כמה מיני פורענות, שכן אמר הכתוב (משלי כ"א) "מתן בסתר יכפה אף", ואמרו במדרש "ויאמר לאיש לבוש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל"... קרא לו הקב"ה גבריאל גבריאל להונך להונך, יש בהן עושין צדקה אלו עם אלו... רבי יהודה אומר גדולה צדקה שמקרבת הגאולה, שנאמר (ישעיה נ"ז) "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות". (שם צדקה)

אמרו רז"ל כל הרגיל בציצית זוכה לטלית נאה, הרגיל במזוזה זוכה לדירה נאה... וידוע כי אין השכר הזה עיקר שכר המצוה חס ושלום, ואינו אלא פירות שהוא נוטל בעולם הזה אבל הקרן שמור לו לעולם הבא, והשכר הזה שהוא פירות הנה הוא במדה כנגד מדה... (שם ציצית)

שכר תורה אף על פי שאין עיקר השכר אלא לעולם הבא, מכל מקום אוכל הוא פירות בעולם הזה, והפירות הם הכנעת אויבים שנופלים תחתיו. וכן דרשו רז"ל בברכות (ז' ב') כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלין תחתיו, שנאמר "ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו" (שמ"ב ז')... (שם תורה א')

בעשרה מאמרות - ...ונראה לומר שבא ללמדנו עוד שאין סוף ותכלית לפרעון הרשעים ועונשן, וכן אין סוף ותכלית לשכר הצדיקים... וכן הצדיק שנצטער ונכנע בזכיותיו והרויח דבר שהוצרכו בו עשרה מאמרות יתחייב גם כן שאין תכלית לשכרו. אמנם יש מן החכמים שאמרו כי השכר המעותד לצדיקים אין לו סוף ותכלית, אך עונש הרשעים יש לו תכלית, לפי שהקב"ה חנון ורחום הוא... (אבות ה א)

...והב' והוא הנסתר בתועלת הנפש לעולם הבא, הוא שהזכיר בכתוב השני "שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" (תהלים כ"ז), הכונה שעם התורה יזכה אדם לחיי העולם הבא, ולא יזכה להם אלא בשלשה דברים, בעבודה, בידיעה, בלימוד התורה, כי העבד איך יפיק רצון מאדוניו אם לא יעבדנו, הרי העבודה, ואיך יוכל לעבדו עבודה שלימה אם לא ידעו, הרי הידיעה, ואיך ידענו כי אם מתוך לימוד התורה... הנה היא כוללת שתי תועלת אלו, בתועלת הגוף בעולם הזה, ובתועלת הנפש לעולם הבא.... (שם פרק ו)

ספר החינוך:

וטעם איסור הנסיון במצות, מפני ששכר מצות אינו בעולם הזה, וכמו שדרשו ז"ל בריש מסכת ע"ז, היום לעשותם, ומחר, כלומר לעולם הבא, ליטול שכרם. וזה שאמרו ז"ל (ר"ה ד') האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני הרי זה צדיק גמור, תרצוה חכמים המפרשים, כשגומר הנותן בלבו לתת אותה בין שיחיה או לא יחיה, שאין זה מנסה השם. (ואתחנן מצוה תכד)

מאירי:

וזכר הצדקה, כי היא ראש והתחלה לכל קנין תכונות מעלות ומדות נכבדות, וכבר נשתמשו חכמים במקומות במלת שכר על היוצא מן הענין והנמשך ממנו, והוא אצלי אמרם "שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה", כלומר פרי המצוה והיוצא ממנה הוא מצוה, רוצה לומר שהמצוה תמשוך ותגרור מצות עמה... רוצה בו שיהא זריז לקיים מצוה קלה, ולא יתאחר בקיומה להיותה קלה בעיניו... שמצוה זו שהיא קלה בעיניו היא גוררת מצוה חמורה עמה, וכן העברה... 

ואצלי עוד בבאור שכר מצוה מצוה, הזהירו שיהא רץ למצוה קלה ונזהר מעברה קלה גם כן, ולא ישער בלבו היות הענין קל בעיניו, והזהירו על זה לשתי סבות, הראשונה מפני שמצוה קלה גוררת מצוה חמורה, והשנית שפרי המצוה, עקר המצוה, רוצה לומר מה שנמשך מן המצוה ומה במובן ממנה הוא הוא המצוה, ואם גוף המצוה קל בעיניך, מה שנמשך ממנה הוא ענין חמור, והוא הוא עיקר המצוה, וכן בעברה, המשל בזה, מצות עשה לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן, ולקיום מצוה זו אנו קוראים נוסח ההגדה, והרי זו מצוה קלה, אלא שהיוצא ממצוה זו הוא לקבוע בלבבות דעת אמתי והוא האמנת הנפלאות ושנוי הטבע ברצונו ית', נמצא שענין זה הוא פרי מצות הספור, והוא הוא עקר מצות הספור ותכלית הכונה בו, אם כן אין לדון אחר קלות גוף המצוה אלא אחר חומר מה שיוצא ממנה... והם פנות מפנות הדת... (משיב נפש א פרק יא)

...עד שהרב ר' אברהם (הראב"ד) ע"ה באר זה על נכון לפי שטת פירושו, וענין דבריו בזה שאי אפשר לבינוני מבלי שיזכה או שיחטא, שהרי בזמן תלייתו יבחן ביום הצום, שאם יזכה וישמרהו על צד שראוי להתעורר הרי הוסיף מעלה על מעלתו והוא בכלל יראי ה' וחושבי שמו, ואם לא זכו ולא שמרו על הצד אשר רמזנו, אין לך עברה גדולה מזו, וכבר בטל מצות עשה עקרית ונכבדת, תביאהו העדרה להתרשל בתשובת חטאו ולהיות את פושעים נמנה... שאין הרוב והמיעוט לפי חשבון אלא לפי ענין העון וענין הזכות... (שם ב פרק א)

בעל הטורים:

למען יארכון - חסר יו"ד, שאין אריכות ימים בעולם הזה. (שמות כ יב)

ושמר - בגימטריא לעתיד לבא. (דברים ז יב)

הרקאנטי:

אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו', דע כי הברכות והקללות הכתובות בתורה אינם על צד הגמול והעונש לבד רק הם טבעיות ממש כדמיון הזורע שקוצר, שנאמר "עובד אדמתו ישבע לחם", וההפך הפך, כי השם הנכבד יתברך ויתעלה הנקרא בא"ד אליו יבואר כל מיני שפע ואצילות מרום מעלה דרך השם הגדול יתעלה ובו יתחברו הנחלים הנמשכים משלש עשרה מעלות הכת"ר ומל"ב נתיבות החכמ"ה ומחמשים שערי הבינ"ה ומע"ב גשרים אשר במים העליונים הנקראים מימי החסד, ומן מ"ב מיני אש להבה מן הגבורה, ומן שבעים ענפים שיש לקו האמצעי כלם באים ומתגלגלים דרך נצ"ח והו"ד ומתחברים ביסוד, ומשם בארה היא כנסת ישראל. ובהיות כל אלו המשכות שם אז ה' אחד ושמו אחד ייחוד שלם וכל העולם כלו מתברך משם, וכל היצורים למיניהם מלאים כל טוב, כי צינורות הדין מתמעטים וצינורות החסד מתרבים בסבת החסידים והצדיקים שבישראל שמהן מתפרנס הלב, והלב מפרנסן, כענין שנאמר "גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה", רוצה לומר בעוד שהיא יונקת בעולם החיים, וזהו ענין כי כל הברכות שבתורה הם טבעיות, אמנם כשבני אדם חוטאין אז מתמעטין צנורות החסד ומתרבין צנורות הדין ואז העולם כלו בצער ובחסרון, וקשה מכלן כשמסתתמין צינורות העליונות לגמרי... סוף דבר כפי ההמשכה הבאה בכנסת ישראל כך באה למטה, ולפיכך מתהפכת לכמה פעולות שונות להמית ולהחיות כפי הכח הנמשך לה מן המעלות שעליה, וכפי מה שהיא מקבלת כך היא פועלת בנבראים כלם... (בחקותי ועיין שם עוד)

דרשות הר"ן:

הנה נגלה אם כן שהגוף וכחותיו אינן נותנים קיום והעמדה לנפש אבל מחשיכים כחותיה, עד שראוי שכאשר יופסד המונע תהיה אז הנפש יותר שלימה. וכל יעודי התורה שבאו בענינים גופניים על זה הצד, שאם יראה לחוש שיש לאדם דבקות בענין האלקי והוא עומד בענין מונע אותו מהשיג שהוא הגוף, אין ספק שיהיה מובטח להיות הדבקות שלם כפי מה שאפשר כאשר יוסר המציק המונע...

וכמו שהיה יסוד התורה ענין יציאת מצרים, שעל ידה נראה שהענין האלקי דבק בנו, מה שלא יכלו החרטומים לעשות אבל נלאו ברוב עצתם, כן המשיכה יעודים בענין שיראה עין בעין שהענין ההוא לא תוכל תורה אחרת לייעד, ולו הבטיחה על גמול הנפש אחרי המות נראית היא ויתר התורות שוות, ולא תוודע אליה בענין יעודיה מעלה עליהן, כי אחרי היות כולן מבטיחות על דבר בלתי מוחש היתה כל אחת יכולה להתחזק ולומר שהאמת אתה, והוא מה שאמר "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם וגו', כי מי גוי גדול" וגו'... והוא אומרו "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו", יראה בזה כי כשיראו האומות הנ"ל שהם צועקים ואינם נענים ויראו אותנו קרובים אל השי"ת עד שהוא עונה אותנו בכל קראנו לו, על כרחם יתבוננו וידונו עלינו בחכמה ותבונה עד שהענין האלקי דבק בנו ולא בהם... (דרוש א)

ואל תקשה עלי ממה שהזכירו ז"ל בכמה מקומות גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, אמרו בקדושין (ל"א) בדמא בן נתינה, ומה מי שאינו מצווה ועושה כך, מצווה ועושה על אחת כמה וכמה, ויראה זה הפך מה שכתבנו, איננו כך, כי כונת המאמר הזה הוא שמן הידוע כי כפי גודל הצער אשר יגיענו בעבודתו יגדל שכרו. וכבר אמרו רז"ל לפום צערא אגרא. וידוע כי מי שאינו מצווה ועושה לא יתקפהו היצר שלא לעשות אותו המעשה אחרי אשר לא צוה בו, כאשר יתקפו למי שנצטוה בו...

עוד טעם אחר במה שאמר גדול המצווה ועושה וכו', לפי שידוע שיש מן המצות הרבה דבקות במינין ומיוחדות, כגון מצות התלויות בארץ, ומצות שנצטוו בהן הכהנים ולא נצטוינו אנחנו בהם, ולפיכך מי שאינו מצווה ועושה לא יגדל שכרו, כי אפשר שאין רצון השי"ת בו ובמינו אחר שלא צווה בו, ואף על פי שהתורה כולה דרכיה דרכי נועם, אפשר שיש במצוה טעמים שנתיחדה בהן במי שמצווה ועושה, וכבר נתבאר בדרש רז"ל שישראל המקיים את השבת יגדל שכרו, ועכו"ם ששבת חייב, ואף על פי שלא נלמוד לשאר המצות אלא על מה שבאה המניעה מהם... שאפשר שלא תשלם כונת המצוה וסודה במי שאינו מצווה בה כאשר תשלם במי שצוהו השי"ת... (דרוש ה)

דעת הרמב"ם ז"ל שבעשיית מצוה אחת לבדה איזה שתהיה מן המצות יזכה האדם לחיי העולם הבא, זה דעת הרא"ש גם כן, וכן כתב בפירוש המשנה בסוף מכות על המשנה שאמר ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו'. וזה לשון הרב ז"ל, מעקרי האמונה בתורה כי כשיקיים האדם מצוה מתרי"ג מצות כסדר וכהוגן ואל ישתף עמה דבר מכוונות העולם בשום פנים, אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך, הנה זכה בה לחיי העולם הבא. ועל זה אמר כי המצות בהיותן הרבה אי אפשר שלא יעשה האדם בחייו אחת מהן על מתכונתה ושלמותה בעשות אותה מצוה תחיה נפשו באותו מעשה. וממה שיורה על העקר הזה רבי חנינא בן תרדיון, ששאל מה אני לחיי העולם הבא, והשיב לו המשיב כלום בא מעשה לידך, כלום נזדמן לך מצוה לעשותה כהוגן, והשיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך השלמות ככל מה שאפשר, יזכה בה לחיי העולם הבא. עד כאן לשונו...

אבל דעתי בזה השורש שהעיר הרב עליו כך הוא. השי"ת צוה לישראל על ידי משה נביאו תרי"ג מצות ויעד על כל אחת מהן הגמול, ואין ספק שאין הגמול בכל אחת מהן שוה, והוא אומרם ז"ל "הוי רץ למצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות", ויש בהן אחת או שתים או שלש או יותר שמתן שכרן שקול כנגד כמה מצות אחרות, ולא רצתה התורה לבאר זה כדי שלא ירוצו הכל אחר אותן מצות שמתן שכרן גדול, ויניחו אותן ששכרן בלתי גדול כל כך, כמו שזכר במדרשים... ולפי זאת ההנחה אשר היא אמיתית, אפשר וכן הוא האמת, שבעשית מצוה אחת לבדה על השלמות כל ימיו יזכה בה לחיי העולם הבא, אבל לא יהיה כן בכל המצות, אבל יש מצוה שאפשר שישולם שכרה בעולם הזה לבד, ויהיה בכלל מה שאמר בפרק קמא דקדושין (ל"ט) מי שזכיותיו מרובין על עונותיו דומה כמי שקיים כל התורה ולא חסר ממנה אפילו אות אחת, אבל אין ספק שיש קצת מצות שהן גדולות הערך ורבות הגמול, עד שבמעטות מהם יזכה האדם לחיי העולם הבא, והוא אמרם (סוף מכות) דרש ר' שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו למשה מסיני, בא דוד והעמידן על אחת עשרה... אין ספק שדוד ע"ה והבאים אחריו לא קצרו דבר ממצות התורה, אבל הכונה היא על הדרך שאמרתי, והוא שכל אחד מאלו ע"ה כוונו לתועלת ישראל, אכן כל אחד נהג בענין הזה רב התועלת כפי דורו... ודוד המלך ע"ה בראותו אנשי דורו כי רובם רחקו מהשיג השלמות, ראה כי זאת הכונה אשר כיון בה משה רבינו ע"ה לתועלת תשוב נזק, כי הם היו בלתי מזורזים לקיים התורה כולה, ואלו יפורשו להם קצת מצות שתועלתם עצום יזדרזו ויזכו בהם, ולכן בא דוד והעמידן על אחת עשרה, כי היה מקובל באלו האחת עשרה שהשכר בהן רב מאד, כיתר הדברים המקובלים ביד הנביאים... דרוש ו וראה שם עוד)

הנה מבואר כי המצות והעבירות העיקר בהן הכוונה, וימשך ששנים יעשו מעשה אחד בשוה ויגדל שכר אחד מהם על האחר לאין חקר, כי האחד יעשהו בלי כוונה, וכמסתפק ואומר אם לא יועיל לא יזיק, והאחר עושהו בכוונה שלמה... (שם)

אבל מכל מקום עדיין יש בכאן ספק קשה, והוא כי מדברי ר' חנינא נראה שהמזל פועל בדברים האלה פועל הכרחי אי אפשר שתשתנה בשום פנים על ידי תפלה וצדקה... ואם כן אפילו ר' יוחנן שהוא אומר אין מזל לישראל הוא מודה שמערכת הכוכבים פועלת, אלא שהפעל ישתנה כפי עשיית המצות, והנה אם כן לר' חנינא שחולק עליו ואומר יש מזל לישראל יצטרך לומר שפועל המערכת בדברים האלה אי אפשר שישתנה, ואם כן יקשה מאד ענין יעוד התורה בדברים הגשמיים כאריכות ימים והבריאות והעושר וזולתם, שלדברי ר' חנינא הכל נמשך כפי המערכת, ואין למצות ועבירות רושם בהם כלל...

והתשובה אצלי, שהאדם אפשר שינצל מהפגע שיחייבהו המזל על אחד משני פנים, האחד מהם שלא יהיה במקום שיראה בו רושם המזל ההוא, או שיהיה שם אבל יכין עצמו בענין שלא יכול המזל לו, והשני שעם היות שיהיה במקום אשר מדרך המזל שירשום בו שינצח האיש כח המזל עד שלא ירשום בו כלל, כאשר נאמר על דרך משל שהאדם יכול להנצל משרפת האש על אחד משני פנים, האחד כשיתרחק ממנו ויעמוד במקום לא תוכל האש לעשות רושם בו, או שיסוך מדם הסלמנדרא כדי שלא תזיקהו האש עם היותה שורפת בכחה, והשני שיעמוד במקום תהיה רושמת בו אילו תשאר על כחה, אבל הוא יבטל כחה כשיכבנה. כן יוכל האדם להנצל מהיזק המזל באלו השני פנים, שלא יהיה במקום ההוא שהמזל רושם בו, או שאם עומד במקום ההוא שיעשה איזה פועל אשר בסבת אותו הפועל לא ירשום בו המזל רושם רע, עם היות שלא יפסד ויחלש כח המזל... ובזה הצד מסכים ר' חנינא ור' יוחנן ואין מחלוקת ביניהם כלל, שאפילו ר' חנינא שאומר יש מזל לישראל יודה שעל זה הצד ינצל האדם מרעת המזל, והוא שהשי"ת ישים בלב עושי רצונו לעשות פעלים אשר מצדם ינצלו מהיזק המערכת עם היות שהמערכת לא תשחת. ובזה הצד יהיו נתלים כל יעודי התורה וכל תפלותינו היום לדעת רבי חנינא. אבל אם אפשר שיחליש האדם מצד זכותו כח המזל בעצמו מבלי שיעשה שום פועל מגין בעדו, אבל שיחליש כחו שלא יוכל לרשום בו, כאשר היה ענין חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש שנכנסו בו ולא עשו שום תחבולה להנצל ממנו, ועם כל זה לא רשם בהם האש כלל, אם אפשר שיהיה כן במזל בזה הוא שנחלק ר' חנינא ור' יוחנן... ור' יוחנן סובר שגם זה אפשר שהמצוה בעצמה תמנע המזל מעשות רושם רע באיש ההוא שומר המצוה, והסוגיא שם בשבת מוכחת כן... דאמר רב יהודה אמר רב מנין שאין מזל לישראל, שנאמר ויוצא אותו החוצה וגו'... א"ל צא מאצטגנינות שלך שאין מזל לישראל, מאי דעתיך דקאי צדק במערב אנא מהדרנא ומוקמיה ליה במזרח...

ובזה הענין יסתלק הספק הגדול המתמיה בהנהגת העולם בצדיק ורע לו וכו', והוא שאילו היו השפעים הנמשכים בזה העולם התחתון פרטיים עד שנאמר שיהיה מתיחד כוכב אחד לבד לאיש אחד ייחדהו השי"ת אליו יפקידהו לשלם לו כמעשהו, היה בלי ספק ענין זר מתמיה. אבל הענין אינו כן, כי מנהיגי העולם התחתון ענינם כללי, עד שאי אפשר לומר שימשך מהם הטוב תמיד ולא ימשך מהם הרע לפעמים, כאשר נאמר שאי אפשר לשמש לבשל הפירות ולא תחמם ראש האיש הטוב ההולך בדרך בתקופת תמוז, עד שאפשר שיתחדש ממנו חולי כפי הכנתו...

הנה נתבאר מזה שכאשר נתחדש שפע שופע ממשיך איזה דבר מזיק, יקבל בו היזק גם האיש אשר איננו ראוי שיענש כפי מעשיו, אם לא שיהיה אליו זכות פרטי יגן השי"ת בעדו מההזק ההוא הנמשך המתחדש. ועל זה הדרך לא ישאר ספק מתמיה בענין צדיק ורע לו... וזה מה שאמר "כי יתחמץ לבבי וגו' ואני בער ולא אדע" וגו', רצה שסדר הגמול והעונש בעולם הזה נוהג בענין מתמיה, לא יעמוד האדם בו על צדק משפטי השי"ת, אבל יהיה בו כבער וכבהמה נחשב עד אשר יבא ויעיין במה שהקדים השי"ת והכין לצדיקים ולרשעים ויבין לאחריתם, כי שם נגלה גמול הצדיקים ועונש הרשעים, לא בעולם הזה... (דרוש ח)

ספר העקרים:

התחלות הדת האלקית בכלל הן ג', הא' מציאות השם, והב' תורה מן השמים, והג' שכר ועונש, ואלו הג' אין לספק בהן שהן התחלות הכרחיות לדת האלקית במה שהיא אלקית, לפי שאם נשער סלוק אחד מהן תפול הדת בכללה... ואם אין שם שכר ועונש גשמי בעולם הזה ונפשי בעולם הבא למה זה תסודר דת אלקית, אם לתקן סדור והנהגת האנשים ועניניהם כדי שיושלם ישוב הקבוץ המדיני, הנה הדת הנימוסית תספיק לזה, אבל יראה בלי ספק שהמצא הדת האלקית היא להגיע האנשים אל השלמות תקצר יד הנימוס האנושי להגיע אליו, וזהו השלמות האנושי הנתלה בשלמות הנפש כמו שיבא. ולזה מבואר שהשכר והעונש הנפשיי הוא עקר ושורש אל התורה האלקית בלי ספק, והשכר הגופיי המגיע מהשי"ת בעולם הזה לצדיק על קיום המצות לראיה עליה. ולזה היה השכר והעונש בכלל התחלה לדת האלקית.

ולהיות אלו הג' הם עקרים כוללים לדת האלקית הוא שמנו אותם רז"ל בפרק חלק ואמרו שהכופר באחד מהם אינו בכלל בעלי הדת ולזה אין לו חלק לעולם הבא, אמרו, (סנהדרין צ' א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא... ואלו הן שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה, כלומר שמכחיש השכר והעונש האלקי הנרמז בתחיית המתים, שהוא פועל אלקי אם לנפשות ואם לגופות, לכלול כל מיני השכר... (מאמר א פרק י)

...ומן "והאדם ידע את חוה אשתו" עד "זה ספר תולדות אדם" הוא ענין אחר, ונכתב לרמוז על העקר השלישי שהוא מציאות השכר והעונש הפרטי וההשגחה בפרטים המתחדשים בעולם מקטטות ודברי ריבות בין אדם לחבירו, כמו שקרה לקין והבל... (שם פרק יא)

והשכר והעונש שני מינים, אם גופיי ואם נפשיי, ועקר השכר והעונש יכלול שניהם כאחד, אבל לא ראינו למנות הגופיי שורש בפני עצמו והנפשיי שורש בפני עצמו, כי הגופיי אין ראוי למנותו שורש בפני עצמו לפי דעתי, שהרי יש מרבותינו ז"ל שאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קדושין ל"ט), ולזה שמנו השכר והעונש עקר אחד בכלל לכלול שני מיני השכר, אם הנפשיי לחושבים שעקר השכר הוא לנפש ולא לגוף, ולאומרים שיש שכר נפשיי וגופיי יכלול שניהם כאחד ויהיה מנין העקרים והשרשים לדת האלקית בכלל לפי דרך זה י"א... (שם פרק טו)

...ואולם מה שאמר שהיא חסרה מצד התכלית שלא הזכירה ההצלחה הנפשיית, זה אינו, כי כבר הזכירה לחכמים ברמז, כמו שנזכר במאמר הרביעי בעזרת השם יתברך, ומה שלא בארה זה באור רחב, לפי שהתורה לא ניתנה לחכמים ולמשכילים בלבד, אבל לכל העם מקצה גדולים וקטנים חכמים וטפשים, וראוי שיבואו בה דברים מובנים לכל וראויים שתבא האמונה בהם, והדברים המושגים בהרגש לכל יותר בהם האמנה גדולה, והדברים המושכלים הבלתי מושגים בהרגש ובלתי מובנים אלא לחכמים לא יתן בהם האמנה כלל, אבל יאמרו ההמון כי מה שהוא בלתי מושג לחוש הוא דבר רחוק ושקר, ולזה יעדה תורת משה דברים גשמיים בפירוש נראים לעין ומושגים לחוש לכל העם מקצה, ודברים שכליים בלתי מושגים אלא למשכילים ברמז, כדי שיכירו כלם איש ואיש כפי מדרגתו שעל ידי התורה יושגו כל ההצלחות הגשמיות והנפשיות כל זמן שלא יגרום החטא, ויהיה השגת הגשמיות שאין מדרך הטבע שיושגו ראיה על הנפשיות... (מאמר ג פרק כה)

...וזה כי הכלל ההוא ישוב במדרגת האיש האחד שימצאו בו רבוי המצות, וזאת היא סבה שיהיה הכלל לעולם יותר מושגח מהפרט להמצא בכלל רבוי המצות או כלל מצות התורה יותר ממה שימצאו באיש האחד, ולזה יהיה הכלל לעולם נענים בתפלתם ומושגחים ומוצלים מהמקרים יותר מהפרט, וזה אמנם יהיה בהצלחת העולם הזה אבל בעולם הבא מדרגת כל אחד ואחד לפי מעשיו ורוב המצות שיעשה, וגדולה מזו נמצא לרז"ל במקומות הרבה, שאפילו בעשית פועל אחד שאינו מצוה ואינו אזהרה אם יכוין העושה בעשייתו לשם שמים ולכבוד השי"ת או כבוד תורתו יזכה בה לחיי העולם הבא, כלומר למדרגה מה ממדרגות העולם הבא. ואמרו בכתובות על ההוא כובס דהוה בשבבותיה דרבי וסליק לאגרא ונפל ומית, שיצאה בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן לחיי העולם הבא, שיראה מזה שאפילו מי שנצטער על שלא כבד החכם במותו ומת מתוך הצער ההוא בכוונה ההיא זוכה לחיי העולם הבא, אחר שצערו ומיתתו היתה לשם שמים... (שם פרק כט)

המדרגות שיושגו על ידי המצות הן מתחלפות מפנים רבים, ראשונה מצד התחלף המצות, כי יש מצוה שהמדרגה שתושג על ידה היא יותר גדולה ממדרגה שתושג על ידי אחרת, אף על פי שיהיו שוות בכוונת עשיתן, וזה נלמוד ממה שאמרו (אבות ב') הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, שיראה מזה שיש חלוף במתן שכר מצות לקצתן על קצתן, ונלמוד מזה גם כן שהדרך שאמרנו בפרק הקודם לזה הוא אמיתי ונכון, שאין קניית השלמות תלוי בעשיית המצות כלם, שאם כן מה זה שאומר הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, וכתב שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, אפילו יהיה השכר נודע ראוי שיזהר בכלן כדי שיקבל השכר, אלא יש מכאן ראיה שעל כל אחת ואחת יש מדרגה מיוחדת לשכר שאין שכרן שוה, ושאין עשיית כל המצות הכרחי לקבול השכר המיועד בעולם הבא.

ושנית, מצד התחלף הכונות, כי אין ספק שאף אם יהיו המצות שוות במספר או תהיה המצוה האחת בעינה תתחלף מדרגת שכרה כפי התחלף הכונות, כמו שאמרו רז"ל (נזיר כ"ג א') משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם, אחד אכלו לשם פסח ואחד אכלו לשם אכילה גסה, זה שאכלו לשם פסח עליו הכתוב אומר כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם, וזה שאכלו לשם אכילה גסה עליו הכתוב אומר ופושעים יכשלו בם.

שלישית, כי אף אם יסכימו הכונות ומספר המצות, יתחלפו המדרגות מצד התחלף רבוי הפעולות ומעוטן, כי אין ספק שהתמדת עשיית פועל אחד בעצמו יקנה מדרגה יותר גדולה מעשיית הפועל ההוא פעם אחת. והמשל בזה שני אנשים שוים בחכמה שוים בעושר ובכל דבר, והאחד נתן אלף זוז לצדקה בפעם אחת ובכוונה ראויה, והשני נתן אלף זוז באלף פעמים זוז אחד בכל פעם, כי אף אם הצדקה שוה בכמות תהיה מדרגת השני בלי ספק יותר גדולה, כי קיום צווים רבים בפועל האחד בעצמו ורבוי הכונות אשר בפעולות ההן יותר טוב מקיום צווי אחד בכונה אחת טובה...

ויקרה מצד חלוף המדרגות הללו, כי כבר ימצא אדם שיהיו בידו מצות רבות יותר מאיש אחר, ואף על פי כן לפי שלא נעשו המצות ההן על הכונה הראויה לא יספיקו לתת לו אלא מדרגה קטנה ממדרגות העולם הבא, ואולי שלא יספיק לקנות על ידם שום מדרגה ממדרגות העולם הבא, ולפי שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ינתן לו שכר בעולם הזה... ופעמים ימצא איש תספיק מדרגתו מצד רבוי עשיית מצות והכוונות הראויות אל שיהיה מושגח בעולם הזה ומוצל מכל הפגעים כרוב חסידי ישראל עד שיתשנה הטבע כפי רצונם, כמו שהיה זה ברבי חנינא בן דוסא ובנחום איש גם זו... (שם פרק ל, וראה שם עוד)

אף על פי שהתפלה מצוה ממצות התורה, כמו שאמרו רז"ל בספרי "ולעבדו בכל לבבכם" (דברים י"א) זו תפלה, ואמרו גם כן הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, לא מפני זה נאמר שיהיה מתן שכרן של מצות שוה, ושלא תהיה אחת מהן גדולת הערך וגדולת השכר יותר מאחרת. אבל זה כמי שאמר על סמי הרפואה הוי זהיר בסם שאינו יקר הערך כמו בסם שהוא יקר הערך, שכלם מועילים תועלת גדול לגוף, שלא בעבור זה נאמר שלא יהיה לקצת הסמים יתרון על קצת, אבל יאמר זה בעבור זה, שהרי אובר"בארו על דרך משל שהוא סם יקר הערך מאד, והסרנגא"ן שאינו יקר הערך כל כך, שראוי שיהיה זהיר בשניהם אף על פי שאין ערכם שוה, לפי שכל אחד מהם יש לו סגולה בפני עצמה מועילה לגוף האדם בכלל, שכמו שהרואנ"ד יש לו סגולה לרפאות תחלואי הכבד, כן הסרנגאן יש לו סגולה לרפאות תחלואי הרגלים והשוקים והברכים, שגם זה מועיל לגוף האנושי, ומכל מקום יש לכל אחד ואחד מהם ענין ותועלת בפני עצמו לפי מקומו שאין ערכם שוה... וכן המצות אף על פי שכל אחד מהם יש לו סגולה ותועלת כללי מצד היותה מצות השם, שזה תועלת כולל כל המצות, וראוי שנזהר לפי זה במצוה קלה כבמצוה חמורה, מכל מקום אין ערכם שוה, כי כל אחת יש לה סגולה מיוחדת בפני עצמה ותועלת מיוחדת מצד היותה המצוה ההיא המיוחדת, וראוי שיהיה יתרון לקצתם על קצתם מזה הצד. ועל כן אני אומר שמצות התפלה עם היותה אחת ממצות התורה וראוי שיקובל עליה שכר כולל כעל כל אחת מהן, וזה שכל מצוה מצד עצמה תתן שכר מיוחד, כמו שתמצא בצדקה "למען יברכך ה' אלקיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך" (דברים ט"ז)... ומצות התפלה הסגולה המיוחדת אשר לה מצד עצמה הוא ענין כולל שהוא מועיל לכל הדברים, שהרי נמצא אותה שתועיל לרפאות החולים, כמו שהועילה לחזקיה... ותועיל להציל ממות, שהרי כשחטאו ישראל בעגל נאמר למשה "הרף ממני ואשמידם" וגו' (שמות ט') ונצולו בתפלת משה... (מאמר ד פרק כ, וראה שם עוד)

וראוי עתה שנדבר בשכר והעונש, שהוא העקר הג' מן העקרים הכוללים לדת האלקית, והוא במקום התכלית המכוון בכל הדתות. וזה, שאף על פי שהעובד מאהבה לא יחוש לשכר ולעונש כלל, שאין אצלו תכלית אחר זולת השלמת רצון האהוב בלבד, ואמרו רז"ל אל תהיו כעבדים וכו', לא בעבור זה נאמר שלא יהיה שם שכר ועונש חלילה, אבל הכונה לומר שהעובד מאהבה לא יעבוד מאהבת השכר ויראת העונש, אף על פי שיאמין שיש שם שכר למאמינים וליראי השם וחושבי שמו, שכל השכר ההוא כאין נגדו בבחינת השלמת רצון האהוב ההוא והעבודה שהיא על זה התואר היא העבודה המביאה אל תכלית השכר והעונש המכוון בכל הדתות.

ובעבור היות הדת האלקית מתחלף לתכלית הדתות הנימוסיות כמו שאמרנו במקום אחר, שמנו אותו מן העקרים הכוללים לדת האלקית, ונאמר שהשכר והעונש לא ימלט הענין בו מחלוקה, אם שיהיה שם שכר ועונש או לא יהיה, ואם יהיה שם, אם שיהיה כלו גשמי ובעולם הזה, ואם שיהיה כלו רוחני ובעולם הבא, ואם שיהיה שם שכר גשמי בעולם הזה ושכר רוחני בעולם הבא. ונמצא דעות האנשים נחלקים בענין האמנת הגמול והעונש לד' דעות... הדעת האחד הוא שיש מן האנשים מי שיאמר שנפש האדם אין בה יתרון על נפש הבעל חי אלא שהאדם יש בו ערמימות יותר גדול משאר בעלי חיים להמציא המלאכות והתחבולות המצטרכות אליו, ובעבור זה יאמינו בעלי זה הדעת שאין שם שכר ולא עונש כלל לא גשמי ולא רוחני... וכן בעלי תורה חלקו על זה הדעת ואמרו שראוי שיהיה לאדם שכר ועונש על צד ההשגחה האלקית.

והדעת השני הוא דעת מי שיאמין שיש שכר ועונש, אבל אמר שהוא גשמי ובעולם הזה, וזה לפי שיש מהאנשים שיאמינו שנפש האדם יש לה יתרון על הבעלי חיים בשיש בה כח שכלי על ידו ידבק הרוח האלקי באדם להשגיח בו כפי יתרון שכלו, אבל לפי שאין זה היתרון אלא הכנה בלבד, יאמרו שהיא צריכה תמיד אל הגוף, וכשיפרד זה הדבוק אשר בין הנפש והגוף תעדר הנפש... ונמשכו אחריהם כת צדוק וביתוס... והכחישו השכר הרוחני אחר המות מכל וכל, ויביאו ראיה לדבריהם ממה שלא נזכר לפי דעתם בתורת משה גמול נפשי כלל אלא הצלחות גשמיות...

והדעת הג' הוא הפך הדעת השני, והוא דעת קצת מרז"ל שאומרים שכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קדושין ל"ח ב'), והביאו ראיה לזה מן המוחש, אמרו, הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ולקח את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן טובתו של זה והיכן אריכות ימיו של זה, אלא למען ייטב לך לעולם שכלו טוב, והארכת ימים לעולם שכלו ארוך. ואי אפשר להיות עולם שכלו טוב ועולם שכלו ארוך אלא העולם הבא אחר המות, והשכר הרוחני. וגם זה דעת כת מגדולי הפילוסופים וכת מבעלי תורה שנמשכו אחריהם, שיאמרו שאין שום שלמות לאדם מצד מה שהוא אדם אלא אחר המות בלבד, כשיהיה השכל מפשט מהחומר והמדברים הגשמיים. וזה לפי שיתרון הדברים השכליים זה על זה הוא כפי מדרגתם בהשכלה בלי ספק שמי שישכיל יותר שהיה מדרגתו יותר גדולה... ועל כן נראה שהדעת הנכון והנאות לתורה הוא שהנפש עצם רוחני מוכן אל ההשכלה לעבוד השי"ת, ולא אל ההשכלה לבד, ולזה כשישיג האדם איזה השכלה לעבוד השי"ת מצד שישיג אי זו השגה או הכרה בשם גדולה או קטנה, ישיג מצד זה רצוני לומר השכלת העבודה ההיא, מדרגת מה ממדרגות העולם הבא... וזה מסכים עם מה שכתבנו בפרק כ"ט מהמאמר הג' שבעשית מצוה אחת יזכה אדם למדרגה מה ממדרגות העולם הבא...

ובשתי הדעות הללו שבמהות הנפש, רצוני אם היא כח היולאני או עצם עומד בעצמו הוא שנחלקו רז"ל בעירובין (י"ג א') באמרם שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא משלא נברא, ונראה שהאומר נוח לו שנברא יסבור שנפש האדם כח היולאני כדעת הפילוסוף, לפי שכל מציאות טוב יותר מההעדר, ואפשר שיעלה למדרגת הקיום על ידי ההשכלה, והאומר שנוח לו שלא נברא יסבור שהנפש עצם רוחני קיים מצד עצמו, ולפי שעל ידי הבריאה אפשר שיגיעה ההפסד או ישיגה העונש העצום, אמר נוח לו שלא נברא, כלומר שלא נמצאה בגוף האנושי... ולפי שזהו הדעת הנכון והמסכים לתורה הוא שנמנו וגמרו שנוח לו שלא נברא יותר משנברא, ועל כן אמר שצריך לפשפש במעשיו כדי שלא תפסד הנפש או תענש. ומכאן יצא לקצת חכמים דעת הגלגול...

והדעת הרביעי הוא דעת תורתנו הקדושה שיעדה יעודים גשמיים פרטיים לצדיקים כמו לאבות ולזולתם, ויעדה יעודים רוחניים לנפש לבדה, אם עונש או שכר כמו שנבאר בעזרת הא-ל. וזהו דעת רז"ל במקומות רבים, וביחוד בספרי אמרו "למען ירבו ימיכם" (דברים י"א) בעולם הזה, "וימי בניכם" לימות המשיח, "כימי השמים על הארץ" לעולם הבא, שיראה מפורש שבשכר המצות ייעד הכתוב שכר בעולם הזה ובעולם הבא. (מאמר ד פרק כט)

בשכר הרוחני שאמרנו שיגיע לאדם אחר המות נחלקו בו חכמי ישראל האחרונים לשתי דעות, הדעת האחד הוא דעת מי שיאמין שאף אם יש לצדיקים הגמורים בעולם הזה שכר טוב כפי מעשיהם כמו שהיה לאבות, מכל מקום עיקר השכר הוא רוחני ולנפש בלבד בעולם הבא, רוצה לומר העולם שהוא בא לאדם אחר המות מיד כשתפרד הנפש מן הגוף, שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא שום תענוג ושמוש מתענוגי הגוף ושמושיו... ויאמין עם זה שעם היות עיקר השכר הזה לנפש בלבד, עוד יש שכר אחר גשמי לעולם הזה לימות המשיח, וזה בתחית המתים שיחיו אז הצדיקים הגמורים, אם כדי לפרסם נסי השם ואמונתו בעולם, ואם כדי שישיגו קצת תענוג גשמי אז כימים שנצטערו או יותר כפי מה שתגזור חכמת השם, או כדי שיקנו שלמות יותר מאשר קנו בתחלה כאשר לא יוכלו להשיג בחייהם המדרגה שהיתה ראויה אליהם לפי יושר לבם מפני המעיקים מחוץ ועול הגלות, אבל מכל מקום ימותו אחר שיחיו וישובו לעפרן ויזכו אז הנשמות ההן במה שהשיגו בחיים השניים ההן להתענג במדרגה יותר גדולה בעולם הבא ממה שהיו בה קודם התחיה. וזהו דעת הרמב"ם ז"ל וגדולי החכמים האחרונים שנמשכו אחר דעתו ז"ל. והדעת הזה כשיעויין היטב נמצאהו ראוי ומחוייב מצד השכל ומסכים אל מה שנמצא בתורה, וזה כי לפי שפעולות השם הם שלמות בתכלית השלמות, חוייב שימצא כל מה שאפשר המצאו לפי מה שתשפטהו החלוקה...

...ואחר שנמצא השכל במלאכים מתקיים בפני עצמו בזולת חומר, ונמצא הכח השכלי אשר באדם יש לו פועל מיוחד בפני עצמו בהשגת העצמיות הנפרדות והדברים המופשטים מחומר, שפטנו בעבור זה שהשכל הזה אחר שיש לו התלות בדבר קיים לא יפסד בהפסד הגוף והעדר הכחות החומריות, אבל כשיפרד מן הגוף יתדבק בדבר הקיים שהשכיל ובמה שנשמע אל השם לעשות רצונו, כי בזה ישוב כמדרגת המלאכים שעיקר שלמותם הוא מצד היותם נשמעים אל השם לעשות רצונו, כמו שנתבאר בפרק ה' מן המאמר הג', וזהו התכלית האנושי והוא עיקר השכר או הגמול המיועד בתורה אל האנשים אחר המות כשתפרד הנפש מן הגוף. זהו הדרך הנכון בהבנת הדעת הזה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריו.

והדעת השני הוא דעת מי שיאמין כי עם היות שיש לצדיקים גמורים שכר גשמי בעולם הזה, אחר שהצדיקים ההם הם מעטים ורוב הצדיקים אינם מקבלים שכר גשמי בעולם הזה, ראוי שישולם בעולם הבא שכר אל הגוף עם הנפש ביחד, וזה יהיה אחר תחיית המתים, שאז יתקיימו הגוף והנפש יחד בלי אכילה ושתיה, כמו שנתקיים משה רבינו ע"ה ארבעים יום וארבעים לילה בלי אכילה ושתיה בגוף ונפש, ויאמר שזהו הנקרא בדברי רז"ל עולם הבא, כשאמרו על הצדיקים שהם מזומנים לחיי העולם הבא, ויאמינו עם זה שלא תמות הנפש האנושית במות הגוף אבל מיד אחר המות יש מדרגה נקראת גן עדן שנפשות הצדיקים גנוזות שם עד שיקומו לתחיית המתים ויזכו לחיי העולם הבא אחר תחיית המתים... זהו דעת רמב"ן ודעת הרמ"ה ז"ל וכת מהאחרונים שנמשכו אחר דעתם זכר כולם לברכה. ודרך הבנת זה הדעת לפי מה שמצאתי לאחד מגדולי תלמידי הרמב"ן ז"ל הוא על ג' מדרגות, האחד, שכל פשוט מתקיים בלא גוף והוא השלם, ואחריו שכל בעל גוף קיים תמיד והם הגלגלים, ואחריו שכל בעל גוף נפסד שהוא האדם, והוא החסר שבמדרגות השכלים, ומה שנמצא אחריו בעלי חיים שהם בעלי גוף ונפש נפסדים ואחריהם הצומח שהם בעלי הגוף נפסד ובלתי בעלי נפש חיה כלם הם לצורך האדם, ואף על פי שהאדם נברא אחרון, זהו לשלמותו, לפי שהתחתונים כלם בשבילו וביצירתו נשלמו... ואולם צריך הוא לגוף לשלמותו... ואולם יהיה בסופו גוף נכבד קיים... אמר הר"ר אהרן ז"ל כי כשיגיע זמן תחיית המתים יחדש הקב"ה לכל אחד מהצדיקים גוף אחר באותו מזל לגמרי שהיה לכל אחד ואחד מהם תחלה שוה בשוה, ויעמדו ויאכלו וישתו ויולידו ויעשה כל אבר ואבר שבגוף כל אחד מהם פעולתו הראויה לו... בלי שום מונע בין מבפנים בין מבחוץ... ואחר זה לימים רבים אחר שישיגו השלמות שאפשר להם להשיג כל אחד ואחד לפי מדרגתו ראשון ראשון יעלה לענין אליהו. וענין זה שעתיד חומר גופן שהוא חומר ד' יסודות להשתנות ולקבל תכונה אחרת ויהיה חומר גופן כעין יסוד פשוט קיים קל התנועה בהיר במראה כמעשה לבנת הספיר נעלם הראות כענין אליהו, מוכן לקבל זוהר האלקים ואור פני המלך חיים... והוא ענין תחיית המתים, שהכונה באדם שיחיה לעולם בגוף, לפי שאין שלמות האדם בזולת גוף...

והנך רואה כמה הרחקות יש בזה הדעת לפי הדרך הזה. ראשונה שזה הדעת נוטה לדעת האומרים שהנפש כח היולאני, ועל כן צריכה תמיד אל גוף שתתקיים בו. שנית שאחר שהם יאמרו שאין קיום לנפש האנושי בזולת גוף, איך תתקיים הנפש אחר המות מיד כשתפרד מן הגוף, והם יאמרו שקיומה הוא קיום חסר בגן עדן שאין בו תענוג שלם לנפש והשגת מדרגה כלל... סוף דבר הדברים הללו שבעלי זה הדעת אומרים לקיום סברתם דברים רחוקים מאד משיושכלו, ואם קבלה הם מן הנביאים ראוי שנקבל אותם, ואם באנו לדין עליהם יש תשובה בלי ספק, עם שזה נוטה לדעת האומרים שהצדיקים בחטא האדם היו נענשים שלא היתה נפשם משגת משלמותם אלא מדרגה חסרה עד שבא המשיח וכפר על העון... (שם פרק ל, וראה שם עוד וערך עולם הבא)

...ועל כן נראה שארבעה זמנים חלוקים זה מזה הם לקבול השכר, והם העולם הזה והעולם הבא אחרי המות אם קודם תחיית המתים ואם אחר תחיית המתים, וימות המשיח ותחיית המתים, ושכר כל אחד מתחלף לאחר, ויש מי שיזכה לקבל שכרו בכלן כצדיקים הגמורים, ויש מי שיזכה לקבל שכר בעולם הזה בלבד, והם הרשעים שמשלמים להם שכר מעוט המעשים טובים שבידם בעולם הזה כדי להענישם בעולם הבא, ויש צדיקים שלא יזכו לקבל שכר בעולם הזה ויזכו לחיי העולם הבא מיד אחר המות בלבד ולא לתחיית המתים, ויש שיזכו גם לתחיית המתים, ויש שיזכו לימות המשיח גם כן... (שם פרק לא)

ומה שראוי שנבאר עתה הוא איך יצוייר הגעת השכר או העונש בעולם הבא לפי שתי הדעות שכתבנו. ונאמר כי מי שיאמר שעיקר השכר בעולם הבא הוא לגוף ולנפש ביחד, הנה אחר שהוא יאמין שהנפש אין משכנה ומציאותה אלא בגוף ויהיה הגוף כלי אל הנפש לתת לה מציאות לעשות רצון בוראה, הנה ממשפטי הא-ל הישרים הוא שישלם אל הגוף שכר עמלו וטרחו שטרח בעבודת השם עם הנפש ביחד. והנה שכרו כשיהיה האדם השלם קיים בגוף ונפש אחר תחיית המתים, ויאמרו שזה יהיה כשיזכך השם חומר הגוף כחומר הגלגלים או הכוכבים ויתקיים הגוף עם הנפש קיום נצחי כהתקיים הכוכבים שהם חיים משכילים בגוף ונפש, ואם השכר הוא על זה הדרך כמו שיאמרו בעלי זה הדעת כבר יושכל שיהיה העונש נצחי גם כן על זה הדרך, בשיחדש השי"ת בגוף תואר חזק לקבל ולסבול ענשי גיהנם... ואולם אם השכר הוא לנפש ולא לגוף כלל כדעת הרמב"ם ז"ל, צריך באור איך יצוייר הגעת העונש לנ              פש הנבדלת מחומר... ולכן הנפש כשתפרד מן הגוף אם היתה חכמה ומשכלת הדברים הנבדלים מהחומר והענינים האלקיים על אמתתם תתענג תענוג נפלא בראותה שיסכימו הדעות אשר השכילה עם הענינים האלקיים בעצמם, כי ההשכלה שתשכיל הנפש בעודה בחיים עניניה כמו ענין החלום, וכמו שתענוג החלום מיגע ומלאה את האדם אם לא יסכים עמו המציאות, כן מושכלות הנפש מצערות אותה אחר המות כאשר לא יסכים עמהם המציאות, ואם יסכים המציאות עמהם וזה בהיותם אמתיות, תתענג הנפש תענוג נפלא כמו שכאשר יחלום הרעב והנה אוכל, או הצמא והנה שותה והקיץ וריקה נפשו יצטער צער גדול, וכאשר יקיץ וימצא לפניו מעין גנים וישתה ושלחן ערוך ועליו כל מיני מגדים ואכל ושבע ודשן יתענג תענוג נפלא... כן תתענג הנפש בהשגה בפועל בעולם הרוחני מה שהשכילה והשיגה אותו בעולם הזה הדומה אל השגת החלום...

וזו היא מדרגת המאמינים על פי השמועה והקבלה הן הצדיקים הנמשכים אחר הקבלה, שעליהם אמרו רז"ל (ברכות י"ח א') העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה. ועל כן אמרו צדיקים ולא אמרו חכמים לרמוז על המאמינים כמו שכתבנו, ואמרו ונהנין מזיו השכינה, לרמוז כי כמו שהאדם נהנה מניצוצי האור היוצאים מן השמש המוציאים ראותו מן הכח אל הפועל כאשר יהיה זך הראות, כן יהנה בעולם הרוחני כאשר יהי הזך המחשבות והכונות מקרני האור השכלי המגיעים אליו בפעל הנקרא זיו השכינה, ואין כח בבעל גשם לצייר אותו תענוג, ואפילו הנביאים לא יכלו לציירו, כמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ד ב') כל הנביאים כלם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך, רצו בזה כי לפי שהתענוגים שבימות המשיח יהיו לגוף ולנפש יחד, אפשר שיושגו דמיוני ערבותם בעין, רוצה לומר בחוש, אבל העולם הבא שהוא רוחני פשוט לא יושג דמיונו באמצעות הכחות הגשמיות, ומה שהשיגו הנביאים ממנו אינו רק שהוא תענוג והנאה רוחנית בלבד, לא זולת זה, ולזה כנו אותו רז"ל ביין המשומר בענביו... (שם פרק לג, וראה שם עוד וערך עונש)

ואחר שנתבאר ענין השכר והעונש שממנו רוחני ובעולם הבא, אם לנפש לבדה ואם לגוף ולנפש כאחד, ראוי שנחקור מענינו, אם הדין נותן שיהיה שכר והעונש זמניי או נצחיי. ונאמר כי כפי השווי והיושר האמיתי ראוי שיהיה השכר והעונש מתיחס ונערך אל הפעל שבעבורו יקובל השכר או העונש, ואחר שהפעל ההוא זמניי ראוי השכר והעונש שיהיה זמניי כפי הפעל הזמניי מבלתי שנביט אל ערך העובד או הנעבד, כי מי שהכה את חבירו וסימא את עינו או שבר את ידו ראוי שיסמאו את עינו או ישברו את ידו... ומי שההנה את חבירו מעט ראוי שיהיה שכרו מעט כשיעור ההנאה או התענוג שקבל האחר, ואם כן אפוא במה יזכה ילוד אשה לשכר נצחי ולנועם מתמיד לנפש לבדה או לנפש ולגוף כאחד כפי מה שיאמרו בעלי הדתות וכפי מה שבארנו אנחנו. ואם נאמר בשכר שאינו נערך על זה הדרך אבל כפי ערך מי שהעבודה אליו, כמו שהוא נוהג הדין כן לפי הסכמת האנשים והיושר המדיני, כי מדרך השכר והעונש הנמשך בין בני המדינה לשער השכר כפי ערך הנעבד לא כפי ערך העבודה, כי מי שעובד שר גדול הנה שכרו יותר גדול מהעובד לאדם אחר, והעובד המלך שכרו יותר גדול מהעובד שר אחד. וכן כאשר תגדל מעלת הנעבד תגדיל מעלת השכר, ויתחייב מזה שאם מדרגת הנעבד היא בלתי בעלת תכלית, שיהיה השכר בבלתי תכלית, ומזה הצד ייעדו בעלי הדתות שכר בבלתי תכלית בעבודת השם לפי שהוא יתברך בבלתי תכלית במעלה... אלא כשיעויין זה הדרך הנוהג בין האנשים בענין השכר כפי התחלפות המעלות נמצא שאין ראוי שיהיה לו שכר כלל בשכר עבודת השם, וזה כי העבודה הנעשית למלך בודאי ראוי שיקובל עליה שכר יותר גדול מעל העבודה הנעשית לאדם אחר כפי מדרגת התועלת המקובל מהעבודה, ואחר שתועלת שיקבל המלך הוא יותר נערך מהתועלת שיקבל אדם אחר ראוי שיהיה השכר יותר גדול. אבל השי"ת אחר שאינו מקבל שום תועלת בעבודה כלל, כמאמר אליהוא "אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח" (איוב ל"ה), אם כן אין ראוי שיהיה השכר נערך אל הנעבד אלא אל העבודה וכפי הטורח שסובל העובד בעבודה ההיא. ואחר שהעבודה נעשית בזמן ראוי שיהיה השכר זמני...

ויתחייב מזה לחלק בין השכר והעונש, כי השכר ראוי שיהיה משתלם כפי התועלת המקובל בלבד, ואחר שהעובד עצמו יודע שאין שום תועלת מגיע מזה אל הנעבד ראוי שיהיה שכרו זמניי כפי הפועל הזמני שעשה או כפי הטורח שסבל בלבד, אבל העונש ראוי שיהיה נצחי... ויראה שזה הדרך הוא אמתי ממה שפירש אונקלוס על פסוק "ומשלם לשונאיו אל פניו" (דברים ז') שתרגם ומשלם לשנאוהי טבין דאינן עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהן, שמשמעות דבריו הוא שהש"י משלם לשונאיו בחייהם שכר זמניי על מעשיהם הטובים כדי שיענשו על עבירות שבידם באדון נצחי...

ועל כן נראה שהאמת הוא על דרך שכתבנו, כי שורת הדין נותנת שיהיה השכר זמני והעונש נצחי, ואם כן חזרה השאלה הראשונה בעינה במה יזכה האדם לשכר נצחיי ולנועם מתמיד כמו שאמרו, וכמו שבעלי הדתות מיעדים שכר נצחי כמו שמיעדים עונש נצחי. וקבלת רז"ל מסכמת בזה, שאמרו כי "לעולם ירשו ארץ" (ישעיה כ"א) ירמוז על השכר הרוחני שהוא נצחי, כמו שאמרו (סנהדרין נ"א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. ומה שנראה לי בזה הוא, כי אף אם שורת הדין מחייבת שיהיה השכר זמני, הנה השי"ת להיותו רב חסד ומטה כלפי חסד הוא נותן ומשלם השכר לעושי רצונו נצחי ובלתי בעל תכלית, כמו שהוא יתברך נצחי ובלתי תכלית במעלה... (שם פרק לו)

וראוי שנשתדל להתיר הספק אשר לא סרו הראשונים והאחרונים מלספק בו. והוא למה לא נזכר בתורה היעוד הרוחני בפירוש כמו שנזכרו היעודים הגשמיים. ויש מי שכתב בהתר זה כי לפי שהגמול הרוחני הוא דבר עמוק וקשה לשכל האנושי לציירו ולהשיגו והתורה נתנה להמון העם עם חכמיהם, ראוי שתיעד להם הגמול הגופיי שהוא מושג ומצוייר אצלם, ואם היתה מייעדת להם הגמול הנפשי, אחר שאינו מושג בחוש ואין שכלם מספיק לשער אותו ולציירו היו מכחישים אותו, והיה זה סבה אל נפילת התורה בכללה ובטולה, ובעבור זה תיעד להם היעודים הגשמיים, כי כאשר יראו היעודים הגשמיים מתקיימים יאמינו בלי ספק ביעוד הרוחני באיזה רמז שיורמז בתורה. וזה אינו מספיק כלל, כי בקיום היעודים הגופיים אין יראה ראיה על מה שלא נזכר בתורה כלל לפי דבריהם... (שם פרק לט, וראה שם עוד)

כאשר עייננו ביעודים הגשמיים שנזכרו בתורה אחד לאחד נמצא שאי אפשר שיבואו במקום ההוא יעודים רוחניים, כי היעודים שנזכרו בתורה נמצאו כולם כוללים לכלל האומה, וזה כי אם ביעודים שבפרשת אם בחוקתי הדבר בהם מבואר שכולם נאמרו בלשון רבים, וכולם ענינים כוללים לאומה בכללה, ואף אותם שבפרשת כי תבוא שנאמרו בלשון יחיד לא נאמרו רק על כלל האומה... וכן ההצלחות הגשמיות שנזכרו בתורה בפרשת והיה עקב תשמעון על כלל האומה נאמרו, והוא מבואר כי היעודים הכוללים לכלל האומה לא יתכן שיהיו נפשיות, שאף אם תהיה האומה בכללה צדקת וראויה לחיי העולם הבא, אי אפשר שנאמר שהרשע אשר בה יזכה לחיי העולם הבא למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה, כי יהיה משפט מעוקל שיהיה הרשע הגמור אשר באומה זוכה לעולם הבא, והיה כצדיק כרשע, ועל כן הוא מבואר שהיעודים הכוללים לאומה בכללה ראוי שיהיו גשמיים בהכרח, וזהו כאשר המדינה או האומה רובה צדיקים תמלט המדינה או האומה ההיא מן הגלות או מן הרעב או מן הדבר, ובכלל מן העונשים הכוללים, לפי שהטובות או הרעות הנגזרות על האומות או המדינות הן נגזרות לפי רובן... ולפי זה הדרך יתאמת כי כלל יעודי התורה הגשמיים אינן נאמרים על היחיד רק על כלל האומה, אין התפיסה עלינו כלל מדוע זכרה התורה היעודים הגשמיים, כי לא זכרה אותם אלא במקום שאי אפשר לזכור היעודים הרוחניים. אבל השכר הפרטי לכל אחד ואחד לא הזכירה אותו התורה אלא במקומות מעטים, כמו בשלוח הקן "למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כ"ב), וכבר אמרו רז"ל למען ייטב לך לעולם שכולו טוב וכו', וכן מה שנמצא בצדקה, "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך" אינו מן ההכרח שיהיה זה עקר השכר, אלא שיברכהו השם נוסף על השכר העקרי. ואולם עיקר השכר האישי הפרטי לכל איש ואיש בפני עצמו לא נזכר בתורה בפירוש, לא הרוחני ולא הגשמי, אלא במקומות מעטים, והאחד מהם מה שנזכר בפרשת אחרי מות שאמר "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" (ויקרא י"ח)... ונאמר בסוף הפרשה "ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", וזה בלי ספק ידבר על השכר הרוחני הפרטי לכל אחד ואחד על זה הדרך, כי הוא היה מזהירם שישמרו חקיו ומשפטיו, אף על פי שיהיה בהם טורח יותר מבשמירת חקי ארץ מצרים וחקי ארץ כנען... וזה אמרו "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", מה שאין כן בשאר חקות האומות ההן, וכן תרגם אונקלוס, "ויחי בהון לחיי עלמא"... כי איך יאמר שבשמירת החקים והמשפטים שבתורה יחיה האדם יותר מבשמירת חקי שאר האומות, והרי זה דבר נגלה הכזב, כי לא יחיה שומר התורה חיים גשמיים יותר ארוכים מזולתם, אבל אין ספק שעל חיי הנפש ידבר ולא על חיי הגוף... וכן בנבואת זכריה יעד המלאך ליהושע בן יהוצדק הכהן הגדול "אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור וגו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" (זכריה ג') שזהו קיום לנפש על הדרך שפירשנו בפרק חמישי מהמאמר הג', ודברים הרבה כאלו היינו יכולין להביא מדברי הנביאים, אלא במה שכתבנו יש די להעיד על מיני הראיות שאפשר להביא מהפסוקים על השכר הרוחני. ונתבאר מדברינו שלא נזכר בתורה השכר האישי הגשמי כמו שחשבו רבים אלא הרוחני הפרטי, והגשמי הכללי. (שם פרק מ, וראה שם עוד)

מהר"י יעבץ:

והוה זהיר במצוה קלה כבחמורה... לכן הזהיר זה האדון שלא נעשה כן במצות אלא שנהיה זריזין ומדקדקין במצוה קלה כבחמורה, ושם סבת זה, כי אי אפשר לך לדעת בשום צד עד היכן כחן של מצות מגיע מרוב מתן שכרן, כאומרו (ישעיה ס"ד) "עין לא ראתה אלקים זולתך". וכתב ר"מ ז"ל כל העושה מצוה כתקנה יש לו חלק לעולם הבא, ואם כן למה נזלזל במצוה הקלה כיון שתוריש עולם שכלו ארוך. ולטעם גדול לא נתפרש בתורה שכר המצות, שהיו עובדים האנשים על מנת לקבל פרס הקצוב, ואף על פי שהם יודעים השכר טוב אל המתהלכים לפניו, הפרש גדול יש בין עובד לדבר קצוב לעובד על בלתי מפורש, שזה מאמין אמונה חזקה בבעל הבית ואוהב אותו, וזה אוהב את עצמו, ואולי כי על זה כיון התנא באומרו על מנת לקבל פרס, שהוא הקצוב, ואם לא כן יסתור זה התנא דברי האומר אם למדת תורה הרבה וכו'... (אבות ב א)

...ולדעתי כוונת ר' שמעון כרבנן, בדרש מנחה חדשה הוספתי לקח משל נמרץ, מהנדיב אשר בקש להתנדב עם העניים ומצוה אותם דברים קלים ומרבה שכרם, נמצאו מתפרנסים בכבוד, ואין קץ לשכרו, וידוע שאין השכר נערך עם הטורח. כך השי"ת ברא עולמו כדי להיטיב, ואותנו בחר לתת הטוב ההוא, על כן צוה אותנו במצותיו, ורצה הקב"ה לזכות את ישראל עיקר השכר בעבור חנינתו לא בעבור מעשינו, כי חנון ורחום הוא, על כן אל תעש תפלתך עיקר להפקת רצונך, וזהו דעת מי שאומר מאי קבע, כל שאין תפלתו תחנונים... (שם שם יד)

כל המקיים את התורה מעוני... ודעו רבותי כי המכבד את ה' מהונו ונתרוקנו אוצריו והוא לא הרהר, נסיון גדול הוא לו ויעמוד לו על כמה עבירות, ולכן יוכיח השי"ת את יראיו בזו התוכחת יותר משאר התוכחות, וכן אם היה עוסק בגמילות חסדים ייסרנו בגופו כדי להודיע רוב חסדו, וכמו שעשה לאברהם אבינו ע"ה, שנסהו בבנו הנמול לשמונה ואמון בחיק האמונה ובדרכים עצמם שהיה עושה מצותיו ית' כדי להודיע חבתו, והנה האמונה וצפות לדברו היא התקוה והבטחון, כי מה שהיה רואה את אליהו ע"ה בורח מפני איזבל זה בתכלית הצדק וזו בתכלית הרשע, היה תמה, ואם קוה לאלקים ראה כי אליהו עלה בסערה השמימה ולא טעם טעם מיתה וקבורה, ואיזבל לא זכתה לקבורה אחר מיתה משונה, וזו שלא היה לה זכות כלל כי אם היותה מרקדת לפני חתן וכלה על כן נשארו כפות רגליה וידיה נענשה בחייה, ואחאב שנכנע לא נענש בחייו... ומן הנגלות האלה נעמוד על הנסתרות, על כן אין להכזיב מאמר התנא כל המקיים וכו', כי אפילו שלא יעשיר בימיו המקיים את התורה מעוני, הנה תחיית המתים אשר היא יסוד כל התורה, ושם יצדקו משפטי התורה, דכתיב (תהלים י"ט) משפטי ה' אמת צדקו יחדו... (שם ד יא, וראה שם עוד)

שמעה עמי - לפי שההתראה הזאת רבת התועלת מאד, כי גלה לנו במה יתוכח עמנו ליום הדין, ראוי לברר וללבן היטב זה הענין ולהאריך בו, כל עבד שירצה להפיק רצון מלפני אדוניו ולהדבק בו צריך ב' דברים, הא' קודם הפקת הרצון, הב' בעת הפקת הרצון. אמנם קודם הפקת הרצון, לעשות כל מה שיצוהו ולא ימרה את פיו, כי אם הוא במורדי רצונו, לא יתכן לו שאדוניו יעשה רצונו, או יתדבק בו, ועם כל זה בעת אשר ישאל דבר מאת האדון, יתקרב אליו במנחה וניחוחין, כדי להבדיל בין עבודת איש לחברו, לעבודת העבד לאדון, כי האיש אשר עשה מלאכת חבירו, לא יצטרך אלא לדבר אחד לבד, והוא שיעשה מלאכתו בלי מרמה, ואז ילך לבקש שכרו מאתו, אבל העבד שהוא משועבד לאדון, לא בעבור מלאכתו אשר עשה יבקש מלפניו, כי אם לחסד האדון, ולזה יצטרך לעשות איזה דבר בעת השאלה, להורות כי עיניו תלויות אל חסדו. האדון הוא אדון כל העולמים, העבד אלו ישראל צוה אותנו בתורתו שנעשה רצונו, לא נעבור דבר ממה שצוה אותנו, וכשנצטרך לשאול דבר מה או להתקרב אליו לקבל אור שכינתו, צוה אותנו בקרבנות שכתוב בהם לריח ניחוח לה', להגיד כי מצד הקרבן יתבאר שאנו עבדיו והוא אדוננו, ועינינו תלויות אל חסדו... ויש דרך אחרת בה נוכל להתקרב אליו ולהפיק רצון מלפניו, והיא התפלה, ובה קולא וחומרא מן הקרבנות... כי המתפלל יענה מהרה יותר מהמקריב קרבן... והחומרא כי צריכה כונה גדולה ומי ומי הראוי להתפלל תפלה ישרה... (תהלים נ ז)

...הנה נתבאר ההפרש העצום אשר בין ייעודי התורה השלמה למזוייפת, כי היא תעלים עיקר השכר ותגלה הטפל, הפך בני אדם, שכשאדם אומר לחברו לעשות מלאכתו, מגזים בשכרו, אומר הרבה ועושה מעט, אמר (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, כי בעבור יופיו ומעלתו תעלימהו, כמאמר החכם ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו, וכל זה הפך בני אדם. אמר (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה וגו', כי ליקרו לא הספיקו עיני הנביאים לראותו, אבל הוא כמוס עמו חתום באוצרותיו, ועליו לשלם, ולזה אמר אחת דבר וגו' הזכיר לעיל שהוא ית' ישגיח על יריאיו... (שם סב יג)

מנורת המאור:

...ואם לכיוצא באלו שהם חוב מדרך ארץ ומנהגו של עולם, ואפילו לא נצטוינו בהם מן הדין היה לעשותן, יש שכר בעולם הזה ולעולם הבא, כל שכן למצות החמורות שבתורה, שיש בעשייתן טורח גדול ואין הדעת מחייבתן והאדם מקבלן ועושן בסבר פנים יפות לקיים מאמר הא-ל יתברך שנתנן. 

ואם יש צדיק שאינו זוכה לשתי שלחנות שמצינו הרבה צדיקים סבלו כמה מיני צער ועניות בעולם הזה, ברוך היודע, שגלוי לפניו סדר המציאות והנהגתו ועלה במחשבה מלפניו לסדרו בענין הזה, וגם לענותו בעולם הזה, אשר הוא כלה ואבד ואין בו טובה גמורה, כדי להרבות שכרו בעולם הבא, בעולם התמידי והארוך וקיים עדי עד.

ועם כל זה שהוא גלוי וידוע גדולת שכר המצות, המובחר לאדם השלם לעשות המצוה לשם שמים ולא לשם כוונת השכר, כדגרסינן במסכת פסחים, פרק משום שנהגו (נ' ב') רבא רמי, כתיב "כי גדול עד שמים חסדך" (תהלים נ"ז), וכתיב "כי גדול מעל שמים חסדך", הא כיצד, כאן בעושין לשמה כאן בשאין עושין לשמה... (נר ג הקדמה)

גדול שכר הזהיר בקדוש היום והמענג את השבת לשם שמים בעולם הזה ובעולם הבא, כדגרסינן במסכת מגילה (כ"ז ב') שאלו תלמידיו לרבי זכאי במה הארכת ימים, אמר להם... ולא בטלתי קדוש היום, אימא זקנה היתה לי, פעם אחת מכרה כיפה של ראשה והביאה יין לקדוש היום. תאנא כשמתה הניחה לו ארבע מאות גרב